האזנה מומלצת: Via Crucis ("דרך הצלב") מאת פרנץ ליסט

שלום לכולם, מקווה שהתקופה המוזרה הזו עוברת עליכם בשלום ככל הניתן. למרבה הצער אין לנו בימים אלו אפשרות להיפגש באולמות ההרצאות, ואני מתגעגע לכך מאוד. הלוואי שניפגש בקרוב!  

הפעם רציתי לחלוק איתכם את אהבתי ליצירה יפהפיה אך לא מוכרת יחסית, והיא Via Crucis ("דרך הצלב") מאת פרנץ ליסט. הרשימה להלן מציעה האזנה מודרכת ליצירה, כולל לינק לביצוע מומלץ ביו-טיוב שמאפשר גם מעקב אחרי התווים. אורך היצירה כ-47 דקות. אציין רק שמדובר ביצירה "כבדה" למדי ועם תכנים נוצריים מובהקים (סיפור הפסיון), כך שהיא לא תתאים לכל אחד. אפשר לפרוש בכל עת- לא איעלב! (ואל דאגה, גם לא אדע).

ליסט ו"דרך הצלב"

פרנץ ליסט מזוהה בעיקר כמלחין לפסנתר. הסטריאוטיפ שלו הוא של מלחין וירטואוזי מבריק, אך גם חסר עומק או "נשמה יתרה". עם זאת, מי שמגיע ליצירותיו הדתיות המאוחרות מגלה מלחין בעל עומק רגשי והבעתי רב. לטעמי, Via Crucis היא אחד משיאי יצירתו בתקופה זו.

"דרך הצלב" מ- 1879 היא יצירה דתית מרגשת, שמתארת את מסעו של ישו הנושא את הצלב לאורך ה"ויה דולורוזה". היא מחולקת ל-14 תחנות, המסודרות לפי סיפור הפסיון. התחנה האחרונה מסתיימת באפילוג קצר, המציין את הגאולה דרך הצלב ומסיים את היצירה במסר של תקווה ואמונה. במהלך העבודה כתב ליסט כי היצירה לא תהיה "מתוחכמת או ראוותנית", אלא תציג "השתקפות פשוטה של רגשותיי כנער, שנותרו על כנם למרות כל השנים".

ליצירה שלוש גירסאות: אחת למקהלה מעורבת, סולנים ועוגב, שנייה לעוגב סולו, והאחרונה לפסנתר סולו. הביצוע המצורף הוא בגירסה הראשונה, המועדפת לטעמי, בניצוחו של אנדרו פארוט.

במהלך היצירה משתמש ליסט במגוון אמצעי ביטוי מוזיקליים המתקשרים לטקסט. אחד מהם הוא מוטיב מוזיקלי המסמל את הצלב דרך שלושה צלילים: צליל יסוד + צליל עולה + טרצה מינורית (סול-לה-דו). אפשר למצוא אותו, לדוגמא, במבוא המופיע מיד לפני התחנה הראשונה, על המילים O crux, Ave.

בנוסף ל"מוטיב הצלב" ניתן למצוא ביצירה אלמנטים מוזיקליים נוספים המתארים את הטקסט. טכניקה זו, הנקראת "ציור בצלילים", מוכרת מאוד מהיצירות הדתיות של באך, ומופיעה באופן ברור גם כאן. כך לדוגמא מתוארת תקיעת המסמרים בגופו של ישו באקורדים צורמים המנוגנים בסטקטו חודר; נשיאת הצלב מתוארת בקו "נמרח" איטי וכבד; וכך הלאה.

כמה מהרגעים המרגשים ביותר ביצירה מופיעים על המילים Jesus Cadit ("ישו נפל"), המופיעות שלוש פעמים במהלך היצירה. ליסט מלחין אותן למקהלה, השרה בליווי הרמוניות כואבות ומפלחות לב בעוגב. אחרי כל נפילה משבץ ליסט את הבית הראשון מתוך המזמור המוכר "סטאבאט מאטר" ("עמדה האם בוכיה"). מי שמכיר את הרפרטואר הליטורגי מזהה מיד את הרפרנס. מאזינים מתקדמים יוכלו לשים לב שבכל אחת מהפעמים מופיע המזמור בסולם אחר.

ההפתעה הגדולה ביותר למאזינים יודעי ח"ן היא בשיבוץ שני כוראלים גרמניים.  המוכר שבהם הוא O Haupt voll Blut und Wunden, המוכר היטב מה"מתיאוס פסיון" של באך. הכוראל מופיע באותן מילים ואותה מנגינה כפי שהוא מופיע אצל באך, אך בהרמוניה מקורית שחיבר ליסט. כך הוא יוצר קישור מיידי ליצירת המופת של באך העוסקת באותו נושא בדיוק, אך מוסיף גם חתימה אישית.

מבנה היצירה:

"דרך הצלב" נפתחת בשירת מקהלה מרגשת של המזמור הלטיני Vexilla Regis ("דגלי המלך קרבים"), המכניסה את המאזין מיד לאווירה של יראת קודש כנסייתית. אחרי המקהלה שרים ארבעת הסולנים את המזמור "הו צלב, הענק לנו מחסדך", בהלחנה שעוברת בין מרקם פוליפוני להומופוני. אחרי המבוא מופיעות 14 התחנות:

1. ישו נדון למוות: סולו דרמטי לעוגב, שאחריו שר פונטיוס פילאטוס (הנציב הרומי שדן את ישו למוות) את המילים הידועות: "חף אני מדמו של איש זה".

2. ישו נושא את הצלב: סולו עוגב איטי ו"נמרח" המתאר את סחיבת הצלב (הנחיית הביצוע היא Sotto Voce, "מתחת לקול", כלומר בשקט). אחריו שר זמר הבריטון הסולן את השורה Ave, ave crux ("הלל, הלל לצלב").

3. ישו נופל בפעם הראשונה: אקורדים מוחזקים בעוגב, שאחריהם שרה המקהלה בפעם הראשונה את השורה המצמררת Jesus cadit (ישו נפל"). את השירה מלווה הרמוניה דיסוננטית, מפלחת לב, בעוגב. אחריה שרות נשות המקהלה את הבית הראשון מתוך המזמור "סטאבאט מאטר" ("עמדה האם מלאת יגון"). ליסט מציין בתווים במפורש שהנשים ישירו ללא ליווי של העוגב, וכך מתקבל אפקט אינטימי ומרגש מאוד.

4. ישו פוגש את אמו המבורכת: סולו עוגב, שמתחיל במהלך מלודי והרמוני שמזכיר מאוד את מוטיב הכיסופים מתוך "טריסטאן ואיזולדה" של וגנר.

5. שמעון מקירנה עוזר לישו לשאת את הצלב: סולו עוגב שמדמה את גרירת הצלב, במוטיב שמזכיר את פרק ה"קרוצ'יפיקסוס" מהמיסה בסי-מינור של באך.

6. ורוניקה מוחה את פניו של ישו: לפי האמונה הנוצרית, ורוניקה (או ברניקה) היתה אשה שסבלו של ישו נגע לליבה, ולכן מחתה את פניו בצעיפה. כשישו החזיר לה את הצעיף, גילתה שדמות פניו חתומה בו. בתחנה זו העוגב מנגן באוניסון מלא הבעה, אותו מבקש ליסט לנגן "פיאנו דולורוזו" (שקט ומלא סבל). אחריו שרה המקהלה את הכוראל "הו ראש מוכה וזב דם", המוכר היטב מ"מתיאוס פסיון" של באך, בהירמון של ליסט. לסיום התחנה חוזר העוגב לנגן תשע תיבות ללא המקהלה.

7. ישו נופל בפעם השנייה: דומה לתחנה III, אך בסולם אחר: המקהלה שרה שוב את השורה Jesus cadit (ישו נפל"), בליווי אקורדים מוחצים בעוגב. אחריה, שרות הנשים את הבית הראשון של ה"סטאבאט מאטר".

8. נשות ירושלים בוכות על ישו: פסאז'ים יורדים ומלאי יגון בעוגב. אחריהם שר ישו עצמו, בקול בריטון, את המילים "אל תבכו עלי, אלא עליכם ועל בניכם".

9. ישו נופל בפעם השלישית: דומה לתחנות III ו- VII, אך גם כאן בסולם אחר.

10. ישו מופשט מבגדיו: סולו עוגב כרומטי. בכתב היד ציין ליסט בפרק זה את המשפט "ידע באמצעות חמלה", המופיע באופרה "פרסיפל" מאת וגנר.

11. ישו ממוסמר לצלב: את אפקט המיסמור משיג ליסט דרך אקורדים דיסוננטיים בעוגב, אותם הוא מבקש לנגן בסטקטו ופורטיסימו. במקביל, שרה המקהלה באלימות "ייצלב, ייצלב".

12. ישו מת על הצלב: בתחנה זו, בדיוק כמו ב"מתיאוס פסיון" של באך, שר ישו בעברית – וללא ליווי כלשהו- את השורה "אלי, אלי, למה שבקתני". אחריה הוא שר שורות נוספות המוכרות היטב מהפסיון של באך, רק שהפעם בלטינית: "בידך אפקיד רוחי" ו"תם ונשלם". קולות הנשים במקהלה עונים לו "תם ונשלם", ואחריהם משאיר ליסט תיבה ריקה עם פרמאטה ומציין שעל ההפסקה להיות ארוכה מאוד. התחנה מסתיימת בכוראל לותראני יפהפה בגרמנית- "הו עצב, הו כאב מפלח לב".

13. ישו מורד מהצלב: סולו עוגב שחוזר, בין היתר, על המוטיב מ"טריסטאן" (אופרה שבבסיסה הרעיון של הגעה לאהבה הנכספת דרך מוות).

14. ישו מונח בקברו: המזמור "הלל לצלב" חוזר. הפעם הוא כתוב בסולם רה מז'ור- בחירה משמעותית לאור העובדה שהיצירה מבוססת על רה מינור. מילות ההמנון המסיים נוטעות במאמין תקווה מחודשת:

"הלל לצלב, התקווה היחידה, גאולתו ותפארתו של העולם. עשה צדק לצדיקים, ותן חנינה לחוטאים. אמן. הלל לצלב".

לסיום מופיע מוטיב הצלב בפיאניסימו בעוגב (לה- סי-רה).

מקווה שנהניתם (למרות שלא בטוח ש"הנאה" היא מילת המפתח ביצירה הזו), ומקווה להתראות בקרוב!