דילוג לתוכן

"האיטלקייה באלג'יר" מאת רוסיני באופרה הישראלית: ביצוע משובח לאופרה פח

8 ביולי 2021
רחל פרנקל ויאיר פולישוק ב"האיטלקייה באלג'יר". צילום: יוסי צבקר

מגבלות הקורונה מחייבות את האופרה הישראלית לבצע את המופעים ללא הפסקה, עובדה שמצמצמת מאוד את הרפרטואר הניתן לביצוע. "האיטלקייה באלג'יר" של רוסיני אורכת פחות משעתיים נטו, ולכן מתאימה למגבלות. מצד שני, זהו בערך הדבר הטוב היחיד שאפשר לומר עליה. "האיטלקייה" היא אופרה קומית מטופשת למדי, עם עלילה סטריאוטיפית ומוזיקה סכמטית וצפויה. היא מהווה דוגמא טובה ליצירות אירופאיות מהמאות ה- 18 וה-19, שהגחיכו את התרבות המוסלמית ה"נחותה" ואת מייצגיה. זהו ז'אנר שיש בו גם יצירות נפלאות, ובראשן "החטיפה מן ההרמון" של מוצרט. אבל לא במקרה זה.

עלילת האופרה מספרת על מוסטפה, השליט הילדותי של אלג'יר, שחושק באיזבלה האיטלקייה במקום אשתו החוקית. קבוצת האיטלקים שנחטפה לארמונו מלמדת אותו בדרך הקשה שלנשים איטלקיות אי אפשר להתייחס כמו לחפץ, והסוף טוב. בדרך אנו נאלצים להיתקל בצירופי מילים כמו "מאלף נשים" או "איך לכבוש אשה יפה", שבעידן שבו אנחנו חיים נשמעים כמו הסטוריה שהיינו שמחים לשכוח.

המוזיקה שחיבר רוסיני לליברטו התפל הזה נחמדה וקלילה, אך רחוקה מלהיות פאר היצירה. יש בה קטעי קולורטורה קשים ודואטים מורכבים, אבל – בדומה לעלילה- היא נעה במעגלים צפויים, שכוללים גם רצ'יטטיבים משעממים בליווי (מוגבר) של צ'מבלו. מבחינה סגנונית זהו אמנם רוסיני לכל דבר, אבל אל תצפו לגאונות של "הספר מסוויליה" או "לה צ'נרנטולה".  

בניגוד לבינוניות החומר, הביצוע דווקא היה מעורר הערכה. ראשית, הבימוי של עידו ריקלין: "האיטלקייה" זכתה לתפאורה יפה, צבעונית ומזמינה, עם הברקות בימוי והעמדות מוצלחות. גם עבודת הוידאו היפיפייה (של אדם לבינסון) ראויה לציון. שנית, וחשוב יותר, הביצוע המוזיקלי. הסולנים, ישראלים ברובם המכריע, עשו כאן עבודה מצוינת. רחל פרנקל, זמרת מצו-סופרן שעושה חיל באירופה, הרשימה מאוד בתפקיד הראשי של איזבלה. היא הציגה קול מלא ויפה, שליטה מעוררת הערכה בצלילים הנמוכים של הטווח הקולי, וגם נוכחות בימתית מקסימה וכריזמטית. אשמח מאוד לראות אותה כאן שוב. יעל לויטה, בתפקיד אשתו הזנוחה של מוסטפה, היא זמרת קומית מהשורה הראשונה והיתה מעולה כתמיד. זמר הבאס יאיר פולישוק (מוסטפה) שר ושיחק היטב, במיוחד אחרי שהתחמם קצת. כך גם עודד רייך בתפקיד טדאו, האיטלקי הנודניק שמאוהב חד-צדדית באיזבלה. הטנור הבריטי אלאסדיר קנט שר היטב את הקולורטורות הקשות של רוסיני, והצליח לשכנע למרות קול קטן יחסית. נראה היה שכולם נהנו מאוד על הבמה, ומשמח לראות שצוות שכמעט כולו ישראלי שר באיכות כזו.

תזמורת ראשל"צ, בניצוחו של יובל צורן (Zorn), היתה מדויקת כתמיד אך נשמעה מעט עייפה. במוזיקה הזו אפשר לצפות לאווירה יותר תוססת. להערכתי חלק מהאשמה נעוץ באקוסטיקה של האולם, שנשמעה הפעם יבשה מהרגיל (אולי זה קשור גם למקומות בהם ישבנו: האקוסטיקה של אולם האופרה היא תעלומה שעייפתי מהניסיון לפענח). עוד השתתפה בביצוע מקהלת גברים קטנה, שלמרות איכות השירה הגבוהה נשמעה חסרת נפח מספק. תזכורת כואבת למקהלת האופרה שפורקה עקב הקורונה.

לסיכום: ניסיון הירואי, שצלח רק חלקית, להפיח חיים במהתלה עבשה באיכות מוזיקלית בינונית. מצד שני, זו הזדמנות לחוות בימוי יפה ויצירתי ושורה ארוכה של זמרים ישראלים נהדרים שגם יודעים לשחק.  

"האיטלקייה באלג'יר" מאת רוסיני באופרה הישראלית. מנצח: יובל צורן. בית האופרה, 7.7.2021.

From → Uncategorized

3 תגובות
  1. רות סופרמן permalink

    תודה רבה עומר יקר על הביקורת. עזרה לי בהחלטה לא ללכת לצפות .

  2. עליזה בכר permalink

    מאיר עיניים ואזניים

  3. Gabi permalink

    נראה שאקוסטיקה אפשר לשפר. בהיכל התרבות שופרה האקוסטיקה אחרי השיפוץ. ( אני יודע שאין כסף לכך. )

להגיב על Gabi לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: