דילוג לתוכן

ביקורת אופרה: "חליל הקסם" באופרה הישראלית

5 בנובמבר 2021

צילום: יוסי צבקר

גילוי נאות: הביקורת הזו מתייחסת לחלק הראשון של "חליל הקסם" בלבד. בתום המערכה הראשונה לא היה לנו שום רצון או חשק להמשיך לצפות בהפקה המקושקשת הזו, וחתכנו בהפסקה. זה די נדיר שאני יוצא באמצע מופע, אבל הפעם זה באמת היה יותר מדי.

עקב אילוצי לוח זמנים הגעתי למופע רק היום (שישי), כך שהביקורת מתייחסת לצוות הזמרים ששר בקאסט השני. אני לא יודע אם זה משנה, מכיוון שהבעייתיות של ההפקה לא נובעת מאיכות הזמרים (שהיו דווקא טובים ברובם) אלא מהבימוי. התחושה היתה שהזמרים היו שבויים של קונספט בימוי הזוי, שממש פגע ביכולתם לשיר בצורה מיטבית. לדוגמא: העמדות סטטיות לגמרי, שמנעו תנועה חופשית ו"תקעו" את הזרימה הפיזית; מיקום חלק מהזמרים על מעין מדף גבוה בקיר, באופן שפגע בבלאנס עם התזמורת וביכולת הקרנת הצליל; לבוש ואיפור מוזרים, שלא איפשרו שום הזדהות עם הדמות; מיקום חלק מהזמרים (כולל המקהלה) באופן כזה שלא רואים אותם, אלא רק שומעים; ומעל הכל- הקרנה בלתי פוסקת של אנימציה מודרניסטית, שלקחה את כל תשומת הלב וגזלה ממוצרט את כל היופי והעידון שלו. ממש הרגשתי לא בנוח עבור הזמרים, שחלקם מכרים אהובים שלי, על שנאלצו לשתף פעולה עם הזיה כזו.

הבימוי של בארי קוסקי לוקח את "חליל הקסם" לעולם הסרט האילם. את המונולוגים המדוברים בגירסה המקורית של מוצרט מחליפות כתוביות בסגנון סרטי באסטר קיטון, שמוצגות בליווי יצירות של מוצרט לפסנתר (בנגינתו של המנצח, נמרוד דוד פפר). פפר ניגן יפה מאוד, אבל אם מוצרט היה שומע את התוצאה יש להניח שהיה מתהפך בקבר האחים שלו: כל הקצב והרצף של האופרה הולך כך לאיבוד, ומה שמתקבל הוא אוסף של אריות ודואטים עם קטעי ביניים בפסנתר. ברקע לכל זה יש כל הזמן עומס ויזואלי עצום, שמזכיר קצת את עולם האימוג'ים בווטסאפ. הכל נורא יצירתי ו"מגניב", אבל בא על חשבון הדברים החשובים באמת: עומק הבעה, הזדהות רגשית, ביטוי עשיר- או, במילה אחת- המוזיקה.

בנוגע לביצוע: ככה-ככה. תזמורת ראשל"צ תחת שרביטו של נמרוד דוד פפר נשמעה סביר (בעיקר חטיבות המיתרים), אבל חסרו לי יותר זרימה ו"פלפל" בפרשנות. רוב הזמרים היו טובים ומעלה, למעט מלכת הלילה שהאריה הראשונה שלה לא "ישבה" טוב מבחינה קולית ולא היתה בסינק עם התזמורת. כאמור, לאריה השנייה והמפורסמת שלה במערכה השנייה כבר לא נשארתי. מבחינה קולית בלטו יעל לויטה (פאמינה) ואלסדיר קנט (טאמינו), אבל הבימוי לא עשה עם אף אחד מהם חסד. דווקא המקהלה, שבחלק הראשון נשמעה רק מאחורי הקלעים לצערי, היתה אחת הכוכבות הבולטות של הערב.

לסיכום: ההפקה הזו מציעה קשקשת ויזואלית מתישה, שמעקרת את המוזיקה המופלאה של מוצרט מהזרימה הטבעית שלה ומעומק ההבעה המוזיקלית. וזה דווקא חבל, כי יש בה הרבה מאוד יצירתיות וברור שהושקעה בה עבודה עצומה ומורכבת של אנימציה. אבל גם ברור שה"קונספט" שלה שם במקום הראשון את הצד הויזואלי ולא המוזיקלי, והתוצאה בהתאם. אלי, לפחות, זה לא דיבר. ושוב, כאמור- כל הנאמר פה מתייחס למערכה הראשונה בלבד. אם נשארתם למערכה השנייה אתם מוזמנים לכתוב חוויות בתגובות, וכמובן לשתף גם בדעתכם על ההפקה.

From → Uncategorized

8 תגובות
  1. אלון רוזנבלום permalink

    כמה חיכיתי לביקורת הזאת כי אני לא הולך להפקה הזאת. אנחנו חיים בתקופה שכדי למשוך אלפים לאולמות האופרה חייבים להמציא דברים חדשים ולהתאים לקצב החיים הנוכחי. אי אפשר כנראה לבקש מקהל שלא דובר גרמנית לשבת שלש שעות ולשמוע רציטטיבים בין המנגינות הכל כך מפורסמות וכדי שלא לצאת מהאולם לאחר שעה וחצי, שהרי שילמנו כרטיס מלא, אפשר להוסיף בין לבין עוד שתי פנטזיות של מוצרט. גם מתוך הסיפור צריך להוציא את כל הסממנים שכבר לא רלוונטים לימינו כמו רמזים לבונים החופשים או הסברים מדוע יש היפוך בדמויות של מלכת הלילה וזרסטרו בין המערכה הראשונה והשניה. מה שמחפשים זה אקשן וסיפור אהבה. בשביל זה צריך אומנות מודרנית, קאברט, סרטים מצויירים ובעיקר סרטים אילמים והנה חליל קסם שמותאם לצרכים החדשים. זה עובד ומוכר כרטיסים. (ראיתי גם את חליל הקסם בתיאטרון בובות גם לזה יש קהל מסוים).

  2. עדה טיבר permalink

    אני ממש לא מסכימה עם הביקורת שלך! ראיתי ביום חמישי את המופע עם אולם מלא שהיה מלא התלהבות מהחידוש, מההומור, מהר מציות המרהיבות ומהחלפת הקשקשת הבלתי נסבלת בקטעי פסנתר נפלאים וכיתוביות! כל הכבוד להפקה הנפלאה שאני הולכת לראותה שוב ביום שני…

  3. אחד שאוהב מוזיקה permalink

    מסכים מאוד.
    חסרו לי מאוד המונולוגים והדיאלוגים, כאשר בתרגום פעמים רבות פספסו בדיחות ודברים חשובים להבנת הדמויות בטקסט.
    דבר נוסף שאולי שכחת ואולי אני פשוט חולק עליך הוא לגבי הבריטון (תיאו הופמן) שהיה בעיניי מצוין.

    לגבי השירה והמנצח מה שבעיקר הפריע לי היה שהתזמורת והזמרים כמעט אף פעם לא ביחד מה שקשור למנצח אבל גם לבימוי כנראה.

  4. Amalia & Eleanor permalink

    נו יופי אני מרגישה כבר כאילו הייתי

  5. סולי permalink

    בקיצור, לא ממש התחברת 😉

  6. עדי permalink

    תודה רבה. מזדהה עם הביקורת. קראתי את זאת של אמיר מנדל ולא הבנתי איך הדבר הזה נראה לו רענן ומעורר חיוך.

  7. raqy2016 permalink

    עומר יקר, your words are music to my ears – כמה כיף לקרוא ביקורת שלא נוטפת חנפנות סכרינית… כמעט טבעתי… חחח… הרשה לי להיות אפילו מחמירה יותר ממך… (וגם קצת יותר חופרת לעומק…)http://www.scheherezade.co.il/satyr/operareviews/magicflute2021.htm
    נ.ב. נניח שהפסדת כמה היילייטס במערכה 2, אלה היתה טובה ב-Ach, Ich Fuehl’s (האנימציה היתה מינורית), מלכת הלילה היתה נקיה, אך מעוקרת (מי לעזאזל עשה אותה עכביש ומה זה אומר על יחסי הורים ילדים פה…), והיתה מעלית לכל מדורי הגיהינום (אולי קראו שם דנטה, לך תדע) במבחן האש והמים… ועוד כמה גימיקים… 🙂 אני קוראת לזה פאן-פיקשן על חליל הקסם… חבל שמתבלבלים בין השניים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: