דילוג לתוכן

ביקורת אופרה- "יבגני אונייגין" באופרה הישראלית

29 בדצמבר 2021

שורה תחתונה תחילה: ההפקה הנוכחית ל"יבגני אונייגין" היא תענוג. כדי שהפקת אופרה תצליח יש הרבה משתנים שונים שצריכים לעבוד היטב, ובהפקה הנוכחית של "יבגני אונייגין" זה אכן קורה. ראשית, התפאורה נהדרת. זו תפאורה ריאליסטית, שקטה ויפה, שלא גונבת את ההצגה מהמוזיקה אלא  משרתת אותה. גם הבימוי וההעמדות מוצלחים מאד. זו אמנם לא במה עוצרת נשימה או עתירת אפקטים, אבל נעים לראות אותה לאורך כל שלוש המערכות. לאחר הקרקס המקושקש שהציעה ההפקה הקודמת באופרה ("חליל הקסם"), זו היתה ממש חוויה מתקנת.

שנית, רמת הביצוע המוזיקלי גבוהה מאוד. איכות הזמרים ששרו בהצגה בה היינו (קאסט ראשון) היתה טובה עד מעולה, וכמעט ללא נפילות. למעשה, כל הזמרים בתפקידים הראשיים היו מצוינים. אנדריי בונדרנקו (Bondarenko) בתפקיד אונייגין הרשים מיד מהצלילים הראשונים שלו, עם קול יפה ומשחק משכנע. אירה ברטמן, כטטיאנה, שרה את "אריית המכתב" המפורסמת בצורה זורמת ואנושית, לא רומנטית מדי, פרשנות שנראה שאיפיינה את הערב כולו תחת ידו הבוטחת של דן אטינגר (אליו נגיע עוד מעט). עם זאת, ברטמן הגיעה לשיא רק במערכה השלישית, שזכתה כולה לביצוע מופתי. אלכסיי דולגוב (לנסקי) התגלה כזמר מצוין, וריגש במיוחד במערכה השנייה עם האריות "בבית שלכם" וכמובן אריית הפרידה קורעת הלב "לאן, לאן" ("קודה, קודה"). מעל כולם, לטעמי, ניצב הבאס הותיק ולדימיר בראון בתפקיד הנסיך גרֶמין. לאחרונה שמעתי את בראון שר את התפקיד הזה כשעלתה כאן האופרה לפני כ- 17 שנים. כבר אז הוא היה מעולה, ודומה שהוא רק השתפר מאז. איזו נוכחות, איזה קול, איזו ירידה מרשימה לצלילים הנמוכים בארייה הגדולה בה הוא מספר לאונייגין על אהבתו לטטיאנה… כאמור, תענוג. הזמר היחיד שאיכזב מעט היה איתן דרורי בתפקיד החרזן הצרפתי טְריקֶה: המבטא הצרפתי שלו פשוט נשמע ישראלי מדי.

ההפקה הזו סיפקה הזדמנות מצוינת לחוות את ניצוחו של דן אטינגר, מנהלה האמנותי של האופרה, שעושה כבר שנים חיל באירופה. אטינגר – זמר ופסנתרן בעברו- הוא מנצח אופרות מובהק, שמבין היטב בקול האנושי ובמה שזמרים צריכים ממנצח. לביצוע לקח אמנם קצת זמן "להתניע" מבחינת התיאום והזרימה, אבל ברגע שזה קרה הוא התרומם לגבהים. תזמורת האופרה (הסימפונית ראשל"צ) נשמעה מצוין, ואטינגר הוביל את ההרכב כולו ביד בוטחת ונמרצת. כאמור, הפרשנות הכללית של הערב הדגישה לאו דווקא יכולת קולית וירטואוזית או ברק חיצוני, אלא הבעה אנושית ישירה ומרגשת. השיא מבחינה ביצועית הגיע במערכה השלישית, שזכתה לביצוע ריתמי סוחף בחלק הראשון ולהבעה ריגשית רבת עוצמה בדואט המסיים של טטיאנה ואונייגין.

תשואות מיוחדות מגיעות הפעם גם למקהלת האופרה, בניצוחו של אסף בנרף (Benraf). המקהלה הזו מורכבת ברובה מזמרים יוצאי רוסיה, וכבר ברגע הראשון בו פתחו את הפה אפשר היה לשמוע כמה הם נמצאים בבית עם המוזיקה הזו וכמה הם מאושרים לשיר בשפת אימם. המקהלה שרה בצליל עשיר ורב-גוונים, וזהרה במיוחד כששרה כולה יחד בנשף לכבוד טטיאנה במערכה השנייה.

לסיכום: מוזיקה יפה, ניצוח סוחף וקשוב, סולנים טובים עד מעולים, תזמורת ומקהלה מרשימות, ותפאורה מקסימה שמספקת רקע שקט למוזיקה. נהניתי מאוד, במיוחד מהמערכות השנייה והשלישית. מומלץ בחום.

ולדימיר בראון (גרמין) ואנדריי בונדרנקו (אונייגין) ב"ייבגני אונייגין". צילום: יוסי צבקר

צ'ייקובסקי- יבגני אונייגין. האופרה הישראלית. מנצח: דן אטינגר. במאי: ז'אן-קלוד אוברה (Auvray). בית האופרה, 28.12.2021.

From → Uncategorized

One Comment
  1. עלי בן ישי permalink

    היה אתמול ערב קסום.
    ביצוע מעל למעולה. תזמורת נהדרת עם סולנים ומקהלה שאין מילים לתאר ממש שמימי.
    תמשיכו בצורה זו ותצליחו תמיד.
    ממני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: