אז איך מתמודדים עם ההפרעות מהקהל?

שלום לכולם, בשבועות האחרונים לא הייתי בארץ ולכן לא יכולתי לצערי להגיע לקונצרטי פתיחת העונה של הפילהרמונית. רבים מהרשמים ששמעתי על פתיחת העונה היו דומים: הקונצרטים היו נהדרים, אבל ההפרעות מהקהל היו משמעותיות מאוד. טלפונים, דיבורים, מחיאות כפיים בין פרקים, ריצה החוצה עם הצליל האחרון- כל הדברים שאנחנו רגילים אליהם בקונצרטים בארץ ופוגעים מאוד בחוויה הכללית.

מדובר בסיטואציה עדינה מאוד עבור הפילהרמונית. מצד אחד, אין ספק שהמצב הנוכחי מציק לכולם, גם למוזיקאים על הבמה וגם לאוהבי המוזיקה בקהל. מצד שני התזמורת לא רוצה להיתפס כ"מחנכת", ולכן נמנעת מלפעול בעניין. כך לדוגמא היא נמנעת מלפרסם "קוד התנהגות" בתכנייה, דבר שהיה מקובל לפני לא מעט שנים והפסיק לגמרי. לדעתי פירסום קוד כזה גם לא יהיה אפקטיבי כיום, כי רוב הקהל כלל אינו קונה תכנייה ולא היה נחשף לטקסט ממילא.

אז מה עושים? מדברים. אולי הגיע הזמן שהתזמורת תנצל את העובדה שהמנהל המוזיקלי שלה דובר עברית, ותאפשר לו לומר כמה מילים בפתיחת כל סידרה. דברים מלב אל לב, לא במטרה לחנך אלא במטרה לשתף: כמה ריצודי הטלפונים מפריעים למי שנמצא על הבמה, כמה הריצה החוצה מעליבה; להזכיר שמחיאות כפיים מקובלות רק בסוף היצירה, ואם לא בטוחים שהסוף הגיע – פשוט מתאפקים. אגב, את השיחה הזו יכול לקיים לא רק להב שני אלא גם אחד מהנגנים. יש כיום בפילהרמונית לא מעט נגנים ונגניות תקשורתיים וחמודים, ואין לי ספק שהם יוכלו להעביר את המסר בצורה נעימה ומקרבת. העיקר הוא לא להישמע "מחנכים" (וגם לא ליצנים), אלא לשתף מהלב ולבקש לשים לב לדברים שחלק מהקהל כלל אינו מודע אליהם.

אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות!!! ובינתיים – מאחל לכולנו שנת קונצרטים מהנה ונטולת הפרעות…