ביקורת אופרה: "אלקו" ו"אבירות כפרית" באופרה הישראלית

מתוך "אבירות כפרית". צילום: יוסי צבקר

ממש ממש נהניתי מהערב הזה. בעיקר מ"אלקו" (Aleko) של רחמנינוב, שהשיבוץ שלה לצד "קוולריה רוסטיקאנה" של מסקאני היה שיחוק אמיתי. הניצוח המעולה, הבימוי הגאוני שחיבר את שתי האופרות הקצרות ליחידה אחת, השירה המצוינת של רוב הסולנים ושל המקהלה, וכמובן המוזיקה עצמה- הכול חבר הפעם להישג בימתי ומוזיקלי יוצא דופן.

"קוולריה רוסטיקאנה" ("אבירות כפרית") של מסקאני מבוצעת בדרך כלל יחד עם פליאצ'י ("הליצנים") של ליאונקוואלו, שילוב שמוכר בכינוי החיבה CAV-PAG. אלא ש"אלקו", כמסתבר, מתאימה ל"קוולריה" לא פחות. זו אופרה קצרה ויפהפייה, שלמרות איכותה כמעט ואינה מוכרת. היא יותר עשירה מ"קוולריה" מבחינה מוזיקלית, אך דומה לה מבחינה עלילתית: בגידה שסופה מר. "אלקו" מושרת ברוסית ו"קוולריה" באיטלקית, אבל זה לא הפריע לבמאי חואן אנטון רקי (Rechi) לחבר ביניהן. אצל רקי שני הסיפורים מתרחשים באותו הכפר בסיציליה, ואפילו עם אותה התפאורה. התוצאה מבריקה: אלמנטים שנראים לא ברורים ב"אלקו" מתבררים רק ב"קוולריה"; אותן דמויות מופיעות בשתי האופרות, פעם כסולנים ופעם כשחקנים; ואפילו מעשי הרצח באופרות השונות נעשים באותו הסכין. באמת בימוי חכם.

על צמד האופרות ניצח אלסנדרו דה-מרקי, מנצח איטלקי מעולה שכבר זכה לביקורות נלהבות (גם ממני) כשניצח כאן בעבר על "הספר מסוויליה". הפעם הביקורת נלהבת אפילו יותר. אני חייב להודות שכבר הרבה זמן לא שמעתי את תזמורת ראשל"צ מנגנת ברמה כל-כך גבוהה, בעיקר ב"קוולריה". לרגע אפשר היה להאמין שיש באולם הגברה או "שיפור" טכני כלשהו של הסאונד. גם למקהלה היו רגעי קסם מפתיעים באיכותם- הפעם בעיקר ב"אלקו", עובדה לא מפתיעה בהתחשב באחוז הניכר של זמרים יוצאי רוסיה במקהלה. תמיד תענוג לשיר בשפת האם שלך, שלא לדבר על הדיקציה המושלמת. הרגע בו שרה המקהלה ב"אלקו" על רדת הלילה ("האורות כבו, הירח מאיר") היה אחד משיאי הערב בעיני, וכך גם פרק המקהלה המסיים.

כאמור, רוב הסולנים בתפקידים הראשיים היו טובים מאוד. ב"אלקו" אהבתי במיוחד את אלה וסיליביצקי (זמפירה), שהיתה מקסימה כתמיד; את יונוץ פאסקו (אלקו), שהאריה שלו על בגידתה של זמפירה היתה מרגשת ממש; ואת ולנטין דיטיוק (הצועני הצעיר), שהציג קול חזק ומבריק. ב"קוולריה" בלטו אלצ'ין אזיזוב (אלפיו), שרגעי הזעם שלו היו ממש מעולים, ואנסטסיה בולדירבה (סנטוצה), שהיתה מצוינת.

לסיכום: הנאה צרופה לאורך כל הערב, ולמי שלא מכיר את "אלקו"- גילוי מסעיר של אופרה נהדרת. אם הייתי יכול למצוא זמן הייתי הולך להפקה הזו שוב בשמחה. מומלץ מכל הלב.

נ.ב.

הצוות הגרפי של האופרה החליט השנה להתחכם, ושמות האופרות מוצגים בפרסומים בצורה קטועה. הפעם שילמה את המחיר "קוולריה רוסטיקאנה", שמופיעה בפרסומות כ"קוולריה רוסטי קנה". ההפקה הקודמת, "מדאם בטרפליי", הופיעה כ"מדאם בטר פליי". ההתחכמות הזו לא רק מעצבנת את העין אלא גם מעודדת טעויות הבנה והיגוי, בוודאי כשאין ניקוד. יהיה ממש נחמד אם האופרה תחדל ממנה. לא ככה משיגים לקוחות חדשים, אלא מקסימום מעצבנים את הלקוחות הקיימים.