על "הפילהרמונית בג'ינס" עם אנדראה בטיסטוני

אנדראה בטיסטוני. צילום יח"צ

אילוצי לוח זמנים הביאו אותי להגיע לשמוע את המנצח האיטלקי המצוין אנדראה בטיסטוני דווקא במסגרת סידרת "הפילהרמונית בג'ינס", שהתקיימה אמש. הסידרה הזו מיועדת לקהל שפחות מכיר את כללי הטקס, ולראייה מחיאות הכפיים בין פרקים. עם זאת, מבחינת רפרטואר ואיכות ביצוע היא דומה לסדרות האחרות. לעיתים יש עניין גם בריאיון הקצר עם המבצעים, שחושף מי הם כבני אדם. אמש, לדוגמא, התגלה אנדראה בטיסטוני כבחור צנוע, עדין ורגיש, תדמית די שונה ממה שאפשר לדמיין מסגנון הניצוח המתפרץ והאנרגטי שלו.

בקונצרט בוצעו הפעם שתי יצירות: הקונצ'רטו לפסנתר מספר 25 של מוצרט (עם רודולף בוכבינדר כסולן), וסימפוניה מספר 2 של שומאן. הפתיחה ל"נבוקו" של ורדי, שהופיעה בקונצרטים האחרים בסידרה, לא בוצעה בקונצרט הג'ינס. לא נורא. גם ככה יש בו דברי קישור והנחייה ואין הפסקה, אז יש בהשמטה הזו הגיון רב.

קונצ'רטו מספר 25 של מוצרט, עם רודולף בוכבינדר, לא השאיר בי רושם מיוחד. זה היה ביצוע יפה אבל גם שגרתי למדי, בלי בשורה פרשנית מיוחדת. עיקר העניין בו, לטעמי, היה ברגעי ה"פיאנו" היפים בפרק השני. בטיסטוני גילה בראיון עם מתן חודורוב שזוהי הפעם הראשונה שהוא מנצח על הקונצ'רטו (ואכן ניצח עם תווים), אבל איכשהו לא נראה לי שזה העניין. ביצועי מוצרט עברו תהליך התפתחות כל כך משמעותי בעשורים האחרונים, עד ש"סתם" ביצוע טוב כבר לא מצליח לעניין.

שיא הקונצרט, והסיבה שאני מפרסם את הביקורת הזו, היה בביצוע סימפוניה מספר 2 של שומאן. זה היה ביצוע מרהיב, מלא צבע ותשומת לב לפרטים. במיוחד זהרה התזמורת בפרקים הסוחפים (הסקרצו בפרק השני והפינאלה ברביעי), ובפרק האיטי היפהפה אפשר היה לשמוע את האיכות המעולה של נגני כלי הנשיפה מעץ. בטיסטוני היה הפעם בשיאו, עם ניצוח אנרגטי שסחף את התזמורת ובסיום ממש יצר אפקט "וואו". המנצח הנפלא הזה יהיה בארץ עד סוף החודש – ראשון וחמישי הקרובים עם מוצרט ושומאן, ואחר כך סידרה נוספת עם שופן והסימפוניה השנייה של רחמנינוב. מומלץ מכל הלב לנסות לבקר באחד הקונצרטים הקרובים שלו. זו חוויה גדולה.

ובשולי הדברים:

הפורמט של קונצרט הג'ינס כולל הנחייה של דמות מוכרת מעולם הבידור או התקשורת, שבדרך כלל אינה קשורה למוזיקה. אמש נמסרה ההנחייה לידיו של מתן חודורוב מערוץ 13, שהגיש את חלקו בצורה מכבדת ועניינית. חודורוב גם הפתיע בהתחלה בנגינת קטע ג'אז קצר בפסנתר, ברמת נגינה גבוהה למדי. מסתבר שלמד מוזיקה בשנות התיכון ופנה לעולם התקשורת רק מאוחר יותר. את דברי ההנחייה הוא הקריא מטלפרומפטר (לא הרגישו), והיה ברור שעשה עבודת הכנה קפדנית. חבל רק שהשאלות שהפנה לבטיסטוני היו די בנאליות (איך הקהל הישראלי לעומת קהלים בעולם וכדומה). אפשר להפיק מראיון כזה תוכן הרבה יותר מהותי, רק צריך לשאול את השאלות הנכונות. אני עדיין מאמין שפורמט הג'ינס היה מרוויח לו היתה נמסרת ההנחייה לידיו של איש מוזיקה שממש מגיע מהתחום, אבל אם כבר מישהו מפורסם מבחוץ- שיהיה ברמת ההגשה של חודורוב מבחינת הכבוד וההתאמה לקהל.