"תיאודור" באופרה הישראלית: חוויה מורכבת, סיום מרגש

עודד רייך וענת צ'רני ב"תיאודור". צילום: יוסי צבקר

זו משימה מורכבת לכתוב על "תיאודור", שעלתה אמש באופרה הישראלית בבכורה עולמית. מצד אחד- האופרה הזו לא חפה מבעיות, בעיקר בקשר למוזיקה עצמה. מצד שני- איכות הביצוע, הליברטו, הצד הוויזואלי, החיבור לאקטואליה – כולם היו מרשימים מאוד. בסיום ההצגה עמד הקהל כולו על רגליו ומחא כפיים בהתלהבות שאינני זוכר כמותה כבר שנים, ואפשר להבין אותו.

ההערכה כלפי הנהלת האופרה על ההשקעה העצומה ב"תיאודור" עולה שבעתיים בהתחשב בעובדה שרוב הסיכויים הם שהיא תיגנז בסוף ההצגות. מי כבר ירצה להעלות כיום בעולם אופרה בעברית, עם מסרים ציוניים מובהקים, שלקראת סופה מוזכרים דבריו המרגשים של הרצל על קבלה וכבוד לבני כל הלאומים החיים במדינה היהודית?

העלילה של "תיאודור" מציגה סיפורים ואירועים מתוך הביוגרפיה המוקדמת של הרצל, תוך התמקדות במניעיו הרגשיים והנפשיים. הרעיון מאחורי הליברטו הוא להציג את הרצל לא כדמות היסטורית, אלא כגיבור דרמטי החווה קשיים רגשיים ונע בין ייאוש לשיגעון בעודו מחפש את הדרך להרגיש שייכות.

האופרה בנויה מעשר תמונות, ובהן שני קווי עלילה המתחלפים לסירוגין. בקו העלילה הראשון הגיבור הוא הרצל הצעיר, סטודנט בווינה בשנות העשרים לחייו. את תפקיד זה שר זמר הבריטון הצעיר נועם היינץ, שהתגלה כזמר (ושחקן) מעולה. גיבור קו העלילה השני הוא הרצל באמצע שנות השלושים לחייו, אותו שר זמר הבריטון עודד רייך באחד מהתפקידים הגדולים ביותר בהם שמעתי אותו. בשלב זה בחייו הרצל הוא עיתונאי, המסקר את משפט דרייפוס בפריז. הוא נשוי לא באושר לז'ולי (ענת צ'רני), ואב כושל לשלושת ילדיו. בתמונת הסיום מגיעה האופרה לשיא הדרמטי שלה, בו הרצל הבוגר ותיאודור הצעיר מנהלים דואט דמיוני בו הם מחפשים מוצא מהמבוי הסתום אליו נקלעו. הרצל כמעט יוצא מדעתו, ואז מתמלא בחזון חדש – הקמת מדינה לעם היהודי.

מאחורי ההפקה עומד צוות כל-ישראלי: המלחין יונתן כנען, הבמאי וכותב הליברטו עידו ריקלין, והמנצח נמרוד דוד פפר. מעניין לראות שאת התיזמור לאופרה לא עשה המלחין אלא מוזיקאי אחר (ערן זהבי), צעד שחורג מאוד מהמקובל. עם זאת, התיזמור דווקא היה אפקטיבי מאוד. מה שהיה פחות אפקטיבי, לטעמי, היו חלקים ניכרים מהמוזיקה.

המוזיקה שחיבר יונתן כנען ל"תיאודור" לא אחידה ברמתה. הבעיה העיקרית שלה היא בדיאלוגים בין הסולנים, שבהם נשמע כאילו הזמרים פשוט יורים אחד על השני תווים אקראיים. עברית היא שפה בעייתית מאוד לשירה אופראית, ובמקומות רבים נראה שכנען לא הצליח להתגבר על כך. במערכה הראשונה זה היה בולט במיוחד, עם מעין רצ'יטטיבים שלא הולכים לשום מקום. מעבר לכך, התחושה בחלקים ניכרים מהאופרה היתה של מוזיקה אגרסיבית, עם הרבה פאתוס ומעט עידון.

לעומת הדיאלוגים, רוב קטעי המקהלה היו כתובים בצורה הרבה יותר אפקטיבית. במיוחד אהבתי את ה"קירייה אלאיסון" בסצינת הכנסייה, אולי כי כאן סוף סוף נשענה המוזיקה על מסורת קיימת (למרות שהיתה מקורית לחלוטין, ועל כך כל הכבוד למלחין). היו רגעי חסד גם בכמה מהאריות, כולל רגע עדין ונוגע ללב באריה של פאול פון פורטהיים לקראת סוף האופרה (בשירתה היפה של שקד סטרול).

מבחינה סגנונית התקשיתי לזהות במוזיקה של כנען השפעות ברורות או שפה מוזיקלית מוגדרת. לזכותו יאמר שהיא לא מודרניסטית-להכעיס, אלא נגישה ותקשורתית יחסית. כן אפשר לשמוע בה קצת וגנר (כולל ציטוטים ישירים שנגזרים מהליברטו), קצת מוזיקה וינאית קלה של סוף המאה ה- 19, וקצת מוזיקה לאומית בסגנון ווהן-ויליאמס. מה שחסר לי בהלחנה היו יותר קישורים מוטיביים, אפילו "לייטמוטיבים" של רעיונות או דמויות. הצלחתי לזהות חזרה כזו על מוטיבים רק פעם או פעמיים, וכשזה קרה- היה אפקטיבי ויפה.

למרות ההסתייגויות מהמוזיקה, יצאתי אמש מלא הערכה לביצוע. היו אמש ב"תיאודור" שורה ארוכה של זמרים מעולים: יורי קיסין (במספר תפקידים שונים, שהזכור ביניהם הוא "החלקלק"), רונה שרירא (האומנת), שקד סטרול (פאול), יאיר פולישוק (ביצוע אדיר לתפקיד הרמן באהר), וכמובן – עודד רייך ונועם היינץ המעולים בתפקיד הרצל. מי שעוד הרשימו היו תזמורת האופרה (הסימפונית ראשל"צ) ומקהלת האופרה, בניצוחו של נמרוד דוד פפר. לכך יש להוסיף את הצדדים הויזואליים (בימוי, תאורה, תלבושות, תפאורה) שנעשו בכישרון ויצירתיות.

ועם כל זאת- התמונה האחרונה של האופרה שווה את כל הערב. בתמונה זו מקריא הרצל קטעים מחזונו לגבי מדינת היהודים, לפיו בני לאומים אחרים יהיו שווים בפני החוק ויזכו לכבוד והגנה. כששר עודד רייך את השורות האלו הקהל מחא כפיים תוך כדי השירה, ברגע חזק מאוד של הבנה קולקטיבית עד כמה האופרה הזו רלוונטית לחיינו כאן ועכשיו. יש להניח שמה שעבר בראש של כל הצופים היה זהה- מה היה אומר הרצל מול מה שקורה בישראל כיום, ומה קרה לחזון האוטופי שלו.

לסיכום: המוזיקה ככה-ככה, הביצוע מצוין, הצד הויזואלי גם, והמסר בסוף שווה את הכל.

"תיאודור" מאת יונתן כנען ועידו ריקלין באופרה הישראלית. מנצח: נמרוד דוד פפר. בית האופרה, 10.5.2023.