ראיון עם אבנר בירון, המנהל המוסיקלי של הקמראטה ירושלים

פורסם ב"גלובס", 10.10.2006

אבנר בירון, המקים והמנהל המוסיקלי של תזמורת ה"קמראטה" ירושלים, פותח את העונה החדשה עם רוח גבית ממקור לא צפוי: הטייקון הרוסי ארקדי גאידמק. גאידמק סימן את התזמורת הירושלמית כגוף מועדף, ובתחילת השנה העביר לה חצי מיליון דולר. "אני לא יודע מה היתה המוטיבציה של גאידמק לתרום דווקא לנו", אומר בירון, "אבל הוא מעורב בכמה מוסדות ירושלמיים נוספים ואין ספק שהוא סימן את ירושלים כיעד מועדף לסיוע".

לבירון אין שום בעיה להיתמך ע"י הטייקון השנוי במחלוקת. "הוא דמות מרתקת ביותר", הוא אומר. "בנוסף לרווחת הקהילה, יש לו רגישות אמיתית לאמנות. הוא יודע הרבה על אמנות, ויש לו חברים מהתחום. הוא אדם חכם, מרשים וענייני להפליא. ממש לא איש של טקסים. ראו את זה גם במלחמה: עד שמישהו בממשלה הספיק לזוז, אצלו כבר דברים עמדו".

ולא הייתה לך בעיה מוסרית לקבל ממנו כסף?
"לחלוטין לא. הוא הרי לא נשפט ולא הורשע, וצריך לכבד את זה. לא התלבטתי לרגע להיות מזוהה כמי שנתמך ע"י גאידמק. אני יודע שיש מי שאומר שיש לו אג'נדה נסתרת, אבל לדעתי הוא עושה יותר מאשר צבא של מקבלי משכורת שלא עשו חצי ממנו. בסופו של דבר, מבחן התוצאה הוא הקובע".

כמו רבים אחרים, בירון עוקב בדאגה אחר ההגירה השלילית של בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה מירושלים. "יש אנשים שחושבים שאחת הדרכים למנוע את ההגירה השלילית הזו היא חיזוק התרבות, כי הקהל הזה הרי מזוהה עם תרבות", הוא אומר. "לכן יש תכנון להקים בירושלים רשות לתרבות, שתהווה כתובת לכל מי שמעוניין לתרום ורוצה לדעת שהתרומה שלו לא תלך לאיבוד בדרך". לגאידמק, לדבריו, יש מעורבות גם בהקמת רשות חדשה זו.

אבנר בירון התחיל את דרכו המוסיקלית כחלילן, ובגיל 22 כבר ניגן בפילהרמונית. לאחר שנתיים פרש. "הפילהרמונית היתה אז פיסגת השאיפות, אבל הפחיד אותי להישאר באותו תפקיד במשך עשרים שנה", הוא משחזר. "נראה לי אז מוקדם מדי להשתקע שם. בדיעבד, אני חושב שזו הייתה החלטה מוצדקת". הוא פנה לקריירה מדעית, ועשה תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בחקר הסרטן. כיום, הוא אומר, הוא שמח על כך: "היה חשוב לי להיות במקום הזה, כדי לחזור אחר כך בשקט "הביתה" ולדעת שכבר בדקתי את האופציה והלכתי הלאה". החזרה למוסיקה היתה דרך התזמורת הקאמרית, בסוף שנות השבעים. התזמורת חיפשה חלילן, וביקשה ממנו לסייע בכמה קונצרטים. "בתור ביולוג, אמרתי שזה יכול להיות נחמד לנגן איתם כמה ימים", הוא מספר. "בסופו של דבר, נשארתי שם חמש שנים". לאחר מכן המשיך לנגן וללמד, ובסופו של דבר קיבל מישרה באקדמיה למוסיקה בירושלים (שלימים גם עמד בראשה). "ברור שבמחקר מדעי יש אתגר אינטלקטואלי", הוא מסכם את המעבר הסופי לקריירה מוסיקלית, "אבל העיסוק במוסיקה נותן גם סיפוק אמוציונלי. את התרוממות הרוח שנובעת מהשגת אקורד נקי קשה להסביר".

את תזמורת הקמראטה הקים בשנת 1984. היא התחילה כתזמורת סטודנטים, ועם גלי העליה של תחילת שנות התשעים קלטה עולים רבים. כיום, מהווים העולים למעלה מחצי ממצבת הנגנים. מבחינת רפרטואר מיצבה התזמורת את עצמה כמי שעוסקת באופן שיטתי בנגינת מוסיקה מתקופת הבארוק, ואף מקפידה להביא מנצחים וסולנים מובילים בתחום זה מחו"ל. יחד עם הפילהרמונית, למעשה, הקמראטה מהווה היום את המגנט החשוב ביותר בארץ לאמנים חשובים מחו"ל. גם בעונה הקרובה יופיעו איתה מספר שמות גדולים: בסדרה הווקאלית יופיעו המנצח רינלדו אלסנדריני וזמר הקונטרה-טנור מייקל צ'אנס, ובסידרת הפסנתר יופיעו ציפריאן קצריס, אליסו וירסלדזה, ג'ון אוקונור ואחרים.

אחת הביקורות על הקמראטה היא שאתם מנגנים מוסיקת בארוק בכלים מודרניים, בניגוד להרכבים מתמחים בחו"ל שמנגנים בכלים מקוריים מהתקופה- עם מיתרי גיד, קשתות מקוריות וכיוונון נמוך.
"אני חושב שהעניין המרכזי הוא לא הכלי, אלא הסגנון", הודף בירון את הטענה. "יתכן שכלי תקופתי יכול לתת את התוצאה ביתר קלות, אבל העניין המרכזי הוא הבנת הטקסט והסגנון: ארטיקולציה, עיטורים, מהלכים הרמוניים, ריתמוס, בניית פראזה ועוד. ואת זה אתה יכול לעשות זאת עם כל כלי. ואומר אפילו יותר מזה: אם תשמע נגני בארוק מקרוב תגלה שהנגינה שלהם יותר גסה, כי הכלי מפיק צלילים יותר חלשים והם צריכים להיות יותר אגרסיביים. הכלי התקופתי לדעתי מגביל מאד את יכולת ההבעה והפקת הצבע".

ביקורת נוספת מתייחסת לצליל הכבד ולמנייריזם של הנגנים הרוסים בתזמורת.
"זה תלוי מאד מי מנצח. אבל באופן כללי אני חושב שהנגנים העולים שולטים היטב בסגנונות השונים. גם הם עצמם אומרים שהם כבר שומעים אחרת".

גם האורחים שלכם מומחי הבארוק מחו"ל חושבים כך?
"סולנים ומנצחים מהשורה הראשונה של מבצעי הבארוק גומרים את ההלל על התזמורת. הביקוש להופיע איתנו עצום. הרי כיום יש הרבה מנצחים ששייכים לזרם ה"אותנטי" ומנצחים גם על תזמורות "רגילות". הם כבר מלאים בזה ומחפשים הרחבה של הרפרטואר".

אתה מגדיר את הקמראטה כתזמורת נישה שמתמחה בבארוק?
"ממש לא. אני מגדיר אותנו כתזמורת שמתמחה בסגנונות – יודעת לנגן בארוק, אבל מנגנת מצוין גם רפרטואר קלאסי, רומנטי ומודרני".

על נגני התזמורת בירון שופע מילים טובות. "אין אצלנו בחזרות אף אחד שמסתכל על השעון", הוא אומר, תוך שיגור רמז עבה להתנהלות של מתחריו. "יש שאיפה אמיתית למצוינות ומעורבות גדולה של הנגנים. וזאת, למרות המצב הבלתי אפשרי של מוסיקאים בארץ".

כמו רבים מעמיתיו, בירון מגדיר את היחס למוסי
קה ומוסיקאים בארץ כלא יאומן. "בישראל אין שום מדיניות בתחום התרבות", הוא מצהיר. "במדינה אירופית, כשרוצים להקים תזמורת אז דבר ראשון מתקיים דיון. בודקים אם צריך תזמורת או לא, מה היא תנגן, ובמה היא תתרום לקהילה. מחליטים אם יש צידוק, ורק אז נותנים תקציב. בישראל, לעומת זאת, אין שום מדיניות מוגדרת. אין שום החלטה ממוסדת כמה תזמורות צריך כאן, וכל מי שמצליח לשרוד מקבל תמיכה. כתוצאה, עוגת התקציב המצומצמת ממילא מתחלקת להרבה גורמים, ורוב התזמורות במצב גרוע. זה הרי לא שוק חופשי: גופי תרבות אינם רווחיים, וזקוקים לתמיכה ממשלתית. זה נכון לתזמורות בדיוק כמו שזה נכון לתיאטרון ולמוזיאונים. אני מסכים שצריך לנסות להרוויח ולא להיות נטל על הקופה הציבורית, אבל במציאות הישראלית יש עודף היצע. כתוצאה, ברוב התזמורות בישראל נגן שמרוויח 5,000 שקלים ברוטו בחודש נחשב כמי שמצבו טוב. ומדובר בנגנים שרמתם פנטסטית. לדעתי זה פשע".

אז מה הפתרון?
"יש בארץ יותר מדי תזמורות, שחלקן בינוניות. לדעתי, צריך להשאיר את הראויות בלבד. כל השאר זה ביזבוז כסף. בנוסף, צריך להגדיל את תקציב התרבות. לדעתי, המנהיגות לא מבינה את הקטסטרופה שמתחוללת כאן. יש תשלום עצום על אי-השקעה בתרבות. היום הרי אין בחינוך הפורמלי שום חשיפה לתרבות ומוסיקה. אילו היו מלמדים בבתי ספר את החוקים של נגינה ברביעיה- דו שיח, הקשבה, רגישות לאחר- הכל היה נראה אחרת. אנחנו חייבים להתעשת, כי התהליך הזה של ההתרחקות מהתרבות יכול להגיע לנקודת האל-חזור".