דילוג לתוכן

להב שני ימונה למנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של מינכן

הפילהרמונית לא מפסיקה לספק כותרות: רק כמה ימים חלפו מאז העידכון על החלפתו הצפויה של מזכ"ל התזמורת, והיום התקבל עידכון כי להב שני עתיד להתמנות למנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של מינכן. המינוי יהיה החל מעונת 2026-7. שני מדגיש כי המינוי החדש לא יפגע בקשריו עם הפילהרמונית הישראלית, ושינהל את שתי התזמורות במקביל.

ברכות ללהב על ההצלחה המסחררת!

על "הפילהרמונית בג'ינס" עם אנדראה בטיסטוני

אנדראה בטיסטוני. צילום יח"צ

אילוצי לוח זמנים הביאו אותי להגיע לשמוע את המנצח האיטלקי המצוין אנדראה בטיסטוני דווקא במסגרת סידרת "הפילהרמונית בג'ינס", שהתקיימה אמש. הסידרה הזו מיועדת לקהל שפחות מכיר את כללי הטקס, ולראייה מחיאות הכפיים בין פרקים. עם זאת, מבחינת רפרטואר ואיכות ביצוע היא דומה לסדרות האחרות. לעיתים יש עניין גם בריאיון הקצר עם המבצעים, שחושף מי הם כבני אדם. אמש, לדוגמא, התגלה אנדראה בטיסטוני כבחור צנוע, עדין ורגיש, תדמית די שונה ממה שאפשר לדמיין מסגנון הניצוח המתפרץ והאנרגטי שלו.

בקונצרט בוצעו הפעם שתי יצירות: הקונצ'רטו לפסנתר מספר 25 של מוצרט (עם רודולף בוכבינדר כסולן), וסימפוניה מספר 2 של שומאן. הפתיחה ל"נבוקו" של ורדי, שהופיעה בקונצרטים האחרים בסידרה, לא בוצעה בקונצרט הג'ינס. לא נורא. גם ככה יש בו דברי קישור והנחייה ואין הפסקה, אז יש בהשמטה הזו הגיון רב.

קונצ'רטו מספר 25 של מוצרט, עם רודולף בוכבינדר, לא השאיר בי רושם מיוחד. זה היה ביצוע יפה אבל גם שגרתי למדי, בלי בשורה פרשנית מיוחדת. עיקר העניין בו, לטעמי, היה ברגעי ה"פיאנו" היפים בפרק השני. בטיסטוני גילה בראיון עם מתן חודורוב שזוהי הפעם הראשונה שהוא מנצח על הקונצ'רטו (ואכן ניצח עם תווים), אבל איכשהו לא נראה לי שזה העניין. ביצועי מוצרט עברו תהליך התפתחות כל כך משמעותי בעשורים האחרונים, עד ש"סתם" ביצוע טוב כבר לא מצליח לעניין.

שיא הקונצרט, והסיבה שאני מפרסם את הביקורת הזו, היה בביצוע סימפוניה מספר 2 של שומאן. זה היה ביצוע מרהיב, מלא צבע ותשומת לב לפרטים. במיוחד זהרה התזמורת בפרקים הסוחפים (הסקרצו בפרק השני והפינאלה ברביעי), ובפרק האיטי היפהפה אפשר היה לשמוע את האיכות המעולה של נגני כלי הנשיפה מעץ. בטיסטוני היה הפעם בשיאו, עם ניצוח אנרגטי שסחף את התזמורת ובסיום ממש יצר אפקט "וואו". המנצח הנפלא הזה יהיה בארץ עד סוף החודש – ראשון וחמישי הקרובים עם מוצרט ושומאן, ואחר כך סידרה נוספת עם שופן והסימפוניה השנייה של רחמנינוב. מומלץ מכל הלב לנסות לבקר באחד הקונצרטים הקרובים שלו. זו חוויה גדולה.

ובשולי הדברים:

הפורמט של קונצרט הג'ינס כולל הנחייה של דמות מוכרת מעולם הבידור או התקשורת, שבדרך כלל אינה קשורה למוזיקה. אמש נמסרה ההנחייה לידיו של מתן חודורוב מערוץ 13, שהגיש את חלקו בצורה מכבדת ועניינית. חודורוב גם הפתיע בהתחלה בנגינת קטע ג'אז קצר בפסנתר, ברמת נגינה גבוהה למדי. מסתבר שלמד מוזיקה בשנות התיכון ופנה לעולם התקשורת רק מאוחר יותר. את דברי ההנחייה הוא הקריא מטלפרומפטר (לא הרגישו), והיה ברור שעשה עבודת הכנה קפדנית. חבל רק שהשאלות שהפנה לבטיסטוני היו די בנאליות (איך הקהל הישראלי לעומת קהלים בעולם וכדומה). אפשר להפיק מראיון כזה תוכן הרבה יותר מהותי, רק צריך לשאול את השאלות הנכונות. אני עדיין מאמין שפורמט הג'ינס היה מרוויח לו היתה נמסרת ההנחייה לידיו של איש מוזיקה שממש מגיע מהתחום, אבל אם כבר מישהו מפורסם מבחוץ- שיהיה ברמת ההגשה של חודורוב מבחינת הכבוד וההתאמה לקהל.

ביקורת אופרה: "אלקו" ו"אבירות כפרית" באופרה הישראלית

מתוך "אבירות כפרית". צילום: יוסי צבקר

ממש ממש נהניתי מהערב הזה. בעיקר מ"אלקו" (Aleko) של רחמנינוב, שהשיבוץ שלה לצד "קוולריה רוסטיקאנה" של מסקאני היה שיחוק אמיתי. הניצוח המעולה, הבימוי הגאוני שחיבר את שתי האופרות הקצרות ליחידה אחת, השירה המצוינת של רוב הסולנים ושל המקהלה, וכמובן המוזיקה עצמה- הכול חבר הפעם להישג בימתי ומוזיקלי יוצא דופן.

"קוולריה רוסטיקאנה" ("אבירות כפרית") של מסקאני מבוצעת בדרך כלל יחד עם פליאצ'י ("הליצנים") של ליאונקוואלו, שילוב שמוכר בכינוי החיבה CAV-PAG. אלא ש"אלקו", כמסתבר, מתאימה ל"קוולריה" לא פחות. זו אופרה קצרה ויפהפייה, שלמרות איכותה כמעט ואינה מוכרת. היא יותר עשירה מ"קוולריה" מבחינה מוזיקלית, אך דומה לה מבחינה עלילתית: בגידה שסופה מר. "אלקו" מושרת ברוסית ו"קוולריה" באיטלקית, אבל זה לא הפריע לבמאי חואן אנטון רקי (Rechi) לחבר ביניהן. אצל רקי שני הסיפורים מתרחשים באותו הכפר בסיציליה, ואפילו עם אותה התפאורה. התוצאה מבריקה: אלמנטים שנראים לא ברורים ב"אלקו" מתבררים רק ב"קוולריה"; אותן דמויות מופיעות בשתי האופרות, פעם כסולנים ופעם כשחקנים; ואפילו מעשי הרצח באופרות השונות נעשים באותו הסכין. באמת בימוי חכם.

על צמד האופרות ניצח אלסנדרו דה-מרקי, מנצח איטלקי מעולה שכבר זכה לביקורות נלהבות (גם ממני) כשניצח כאן בעבר על "הספר מסוויליה". הפעם הביקורת נלהבת אפילו יותר. אני חייב להודות שכבר הרבה זמן לא שמעתי את תזמורת ראשל"צ מנגנת ברמה כל-כך גבוהה, בעיקר ב"קוולריה". לרגע אפשר היה להאמין שיש באולם הגברה או "שיפור" טכני כלשהו של הסאונד. גם למקהלה היו רגעי קסם מפתיעים באיכותם- הפעם בעיקר ב"אלקו", עובדה לא מפתיעה בהתחשב באחוז הניכר של זמרים יוצאי רוסיה במקהלה. תמיד תענוג לשיר בשפת האם שלך, שלא לדבר על הדיקציה המושלמת. הרגע בו שרה המקהלה ב"אלקו" על רדת הלילה ("האורות כבו, הירח מאיר") היה אחד משיאי הערב בעיני, וכך גם פרק המקהלה המסיים.

כאמור, רוב הסולנים בתפקידים הראשיים היו טובים מאוד. ב"אלקו" אהבתי במיוחד את אלה וסיליביצקי (זמפירה), שהיתה מקסימה כתמיד; את יונוץ פאסקו (אלקו), שהאריה שלו על בגידתה של זמפירה היתה מרגשת ממש; ואת ולנטין דיטיוק (הצועני הצעיר), שהציג קול חזק ומבריק. ב"קוולריה" בלטו אלצ'ין אזיזוב (אלפיו), שרגעי הזעם שלו היו ממש מעולים, ואנסטסיה בולדירבה (סנטוצה), שהיתה מצוינת.

לסיכום: הנאה צרופה לאורך כל הערב, ולמי שלא מכיר את "אלקו"- גילוי מסעיר של אופרה נהדרת. אם הייתי יכול למצוא זמן הייתי הולך להפקה הזו שוב בשמחה. מומלץ מכל הלב.

נ.ב.

הצוות הגרפי של האופרה החליט השנה להתחכם, ושמות האופרות מוצגים בפרסומים בצורה קטועה. הפעם שילמה את המחיר "קוולריה רוסטיקאנה", שמופיעה בפרסומות כ"קוולריה רוסטי קנה". ההפקה הקודמת, "מדאם בטרפליי", הופיעה כ"מדאם בטר פליי". ההתחכמות הזו לא רק מעצבנת את העין אלא גם מעודדת טעויות הבנה והיגוי, בוודאי כשאין ניקוד. יהיה ממש נחמד אם האופרה תחדל ממנה. לא ככה משיגים לקוחות חדשים, אלא מקסימום מעצבנים את הלקוחות הקיימים.

סיורי המוזיקה לחו"ל חוזרים! והשנה- מהלר בלונדון (אפריל 2023) ופסטיבל ורביה (יולי 2023)

שלום לכולם, אני שמח לבשר על חזרת סיורי המוזיקה שאני מדריך בחו"ל! בחודשים הקרובים צפויים שני סיורים כאלו, שניהם בהפקת חברת "קשרי תרבות- תבל":

  1. לונדון- 22 עד 27 באפריל 2023

שבעה ימים של אמנות ומוזיקה בלונדון בהנחייה משותפת שלי (מוזיקה) ושל גילית איבגי (אמנות). לצד גילית תדריך פרית'ה בנג'מין-מילר, מדריכה מקומית ותיקה דוברת עברית. בשעות הבוקר נבקר בתערוכות ונערוך סיורי חוצות, ובשעות הערב נצפה בארבעה קונצרטים מעולים עם הרצאה מקדימה שלי לכל אחד.

תכנית הקונצרטים בסיור אטרקטיבית במיוחד. שלושה מהם יוקדשו לסימפוניות גדולות של גוסטב מהלר, כל אחת עם תזמורת אחרת ומנצח אחר. בערב הראשון תנגן התזמורת הסימפונית של לונדון את הסימפוניה מספר 7 של מהלר, בניצוחו של סיימון ראטל. ביום א' נבקר בבית האופרה המלכותי "קובנט גארדן" ונצפה בבלט "סינדרלה" למוזיקה של סרגיי פרוקופייב. ערב לאחר מכן נבקר בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית של לונדון בניצוח אדוארד גרדנר, שבמרכזו סימפוניה מספר 5 של מהלר. את הסיור יחתום קונצרט מהלר נוסף בו תבוצע סימפוניה מספר 3 – אחת הסימפוניות הגדולות והאהובות של כל הזמנים. את הסימפוניה תבצע התזמורת הפילהרמונית המלכותית ולצידה זמרת מצו-סופרן, מקהלת נשים ומקהלת ילדים. על הסימפוניה ינצח ואסילי פטרנקו, המוכר בארץ היטב מהופעות האורח שלו עם הפילהרמונית.

שימו לב- לסיור זה יש ביקוש רב והוא צפוי להתמלא בימים הקרובים.

פרטים מלאים על תכנית הסיור- כאן. 

******************************************

2. פסטיבל ורבייה (שוויץ)- יולי 2023

במחצית השנייה של חודש יולי נחזור לפסטיבל וורביה האהוב, החוגג השנה 30 שנים להיווסדו. הפסטיבל יתקיים בין ה- 14 ל-30 ביולי, ואנו ניסע לשבוע מתוכו. אנחנו ממתינים לפירסום התכנית המלאה של הפסטיבל כדי לגבש את התכנית הסופית, ואז אוכל לעדכן בתאריכים המדויקים של הסיור. אעדכן בקרוב.

ובינתיים- מאחל לכולם חורף נעים…

אמנות הניצוח: קיריל פטרנקו עם הפילהרמונית הישראלית

 קיריל פטרנקו. צילום: כריס כריסטודולו

איזה קונצרט נהדר. קיריל פטרנקו מכהן בשנים האחרונות כמנהל המוזיקלי של הפילהרמונית של ברלין, אולי המשרה היוקרתית ביותר בעולם הניצוח. צריך לצפות בו בעבודה רק כמה דקות כדי להבין את הבחירה של הברלינאים. האיש פשוט מנצח גדול: קפיצי, אנרגטי מאד אבל גם חסכוני בתנועות, אלגנטי, ומוזיקלי להפליא. אחד המאפיינים הבולטים בניצוח שלו הוא טווח קצר של "גירוי-תגובה"- כלומר, הוא מסמן לנגנים כניסות קרוב מאוד למועד הכניסה בפועל, עובדה שיוצרת תחושה של ספונטניות ומיידיות. וכשזה קורה עם תזמורת סופר-רספונסיבית כמו הפילהרמונית, שהיתה כולה דרוכה וקשובה, התוצאה מבריקה. ממש שיעור באמנות הניצוח.

את הקונצרט פתחו ה"וריאציות על נושא של היידן" מאת ברהמס. פטרנקו הוביל את התזמורת לביצוע מאופק, עמוק, ולא ראוותני בשום שלב. זו אולי לא יצירת מופת בהשוואה ליצירות המונומנטליות של ברהמס, אבל זה היה ביצוע מהנה מאוד לשמיעה (ובמקרה של פטרנקו, גם לצפייה).

גם היצירה השנייה בקונצרט היא מחזור של וריאציות, אך הפעם הרבה יותר קשה לעיכול. אלו הן ה"וריאציות לתזמורת" של שנברג, יצירה א-טונאלית שנכתבה לפני כמאה שנים. לרבים המוזיקה הזו נשמעת לא נגישה גם היום, ויפה עשתה הפילהרמונית כשבחרה להקדים לביצוע הסבר קצר ומצוין מפיו של הכנר אסף מעוז. מעוז, בליווי הדגמות של חבריו מהתזמורת, הציג את ההגיון מאחורי היצירה (בלשונו- "מחשבות מתימטיות" או "אלגוריתם שזורם בין חלקי התזמורת"), את הנושא העיקרי המנוגן בחטיבת הצ'לו, את הוריאציה המנוגנת במנדולינה, ואת הנושא B-A-C-H המופיע לאורך היצירה כולה. זה היה הסבר נעים מאוד שהוגש בגובה העיניים, וניתן היה להבין ממנו שגם התזמורת מרגישה חשש מסוים להגיש לקהל מוזיקה כזו. חבל ששנברג עדיין זקוק לאפולוגטיקה, אבל כנראה שזה אכן המצב: ואם כבר הסברים, אז ככה בדיוק נכון שיוגשו.

הביצוע עצמו, מיד לאחר מכן, היה מעולה. ה"וריאציות לתזמורת" היא בוודאי לא יצירה "יפה" מבחינה מלודית או הרמונית, ויכולה להיות אפילו מטרידה למי שלא מכיר את השפה של שנברג. מצד שני, מי שינסה להאזין לה בצורה חסרת שיפוטיות יגלה שהיא מעניינת מאוד, ולדעתי פחות קשה לשמיעה מהחשש הראשוני. יש קסם מסוים ברעיון שאין במה להיאחז, ואי אפשר לנבא מה יהיה המהלך ההרמוני, המלודי או התיזמורי הבא. אין ספק גם שזו יצירה שעדיף לשמוע באולם קונצרטים מאשר בהקלטה, בזכות האפשרות לראות את הכלים השונים (ולהיווכח, לדוגמא, שהמנדולינה שהוצגה בהסבר כמעט ולא נשמעת על רקע התזמורת הגדולה). שמחתי להיווכח שהקהל הגיב בסוף בתשואות ולא בהלם או מחאה. כנראה שהתבגרנו.

עם כל הכבוד לשנברג, שיא הקונצרט היה ללא ספק עם היצירה האחרונה- הסימפוניה השמינית של בטהובן. זוהי האופטימית והמחויכת מכל הסימפוניות של בטהובן, וגם הקצרה ביותר (כ- 25 דקות). היה פשוט תענוג לצפות בקיריל פטרנקו מוביל את התזמורת לביצוע זורם, אנרגטי, מלא חן ושמחת חיים. הפרק השני, בו שילב בטהובן מקצב המדמה תיקתוק של מטרונום, בוצע בטמפו מהיר והדגים בצורה מושלמת את התגובתיות המהירה של התזמורת לניצוח הקפיצי של פטרנקו. הפרק השלישי זכה לביצוע אדיר, בין היתר בזכות נגינה נהדרת של נגני כלי הנשיפה הסולניים בחטיבת הטריו. בפרק הרביעי עבר פטרנקו בצורה מופלאה בין נמרצות קיצבית לליריות, באחד ממפגני הניצוח המרהיבים שנראו כאן לאחרונה.

לסיכום: ערב מקסים עם מנצח גדול, במיוחד בחלק השני (בטהובן). אל תחמיצו.

נ.ב.

מאוד שמחתי להיווכח שנגן החצוצרה, שנהג לתקוע את מארש הניצחון מ"אאידה" ביציאה מכל קונצרט, עבר למכור בייגלה ליד כניסת האמנים. הוא מכריז על מרכולתו בקול עדין (בניגוד לקודמו שנהג לצעוק בקולי קולות), כך שבמידה רבה נראה שיש כאן זכייה כפולה (גם בלי חצוצרה, גם בלי צעקות). אם אתם בעניין של שני בייגלה בעשרה שקלים זה הזמן לתמוך בו, בתקווה שילך לו טוב ושיחליט להמשיך בתפקיד החדש.

ביקורת אופרה: "מדאם בטרפליי" באופרה הישראלית

אורליה פלוריאן בתפקיד בטרפליי. צילום: יוסי צבקר

צילום: יוסי צבקר

"מדאם בטרפליי" היא אופרה יפה ולעיתים מרגשת, אבל לצופה בן-זמננו יש בה גם יסוד מעצבן. קשה לקבל היום מצב שבו אישה מחכה שלוש שנים לבעל שנטש אותה, וממשיכה להאמין באובססיביות שהוא הולך לחזור בכל רגע. הסיפור הוא כמובן סיפורה של מדאם בטרפליי, גיישה יפנית שנישאה לקצין האמריקני פינקרטון. הוא התחתן איתה סתם כי אפשר, ועזב אותה ואת יפן בלי לחשוב פעמיים. בטרפליי מחכה לשובו בנאמנות עיוורת, ובינתיים מנהלת בית אמריקני למופת. היא נמצאת במצב כל כך עמוק של הכחשה, עד שאיפשהו באמצע המערכה השנייה בא לך לנער אותה ולרענן את בוחן המציאות שלה. הבעיה באופרה, שהודגמה בביצוע אמש, היא סטטיות יתרה. רוב המערכה השנייה של האופרה מוקדשת לבטרפליי העיוורת למציאות, ולאסון הידוע מראש שינבע מכך. בתנאים מסוימים ניתן לעקוף את הסטטיות הזו, אך הפעם זה לא כל כך עבד. לא מבחינת הבימוי וההעמדות, ולא מבחינת הפרשנות המוזיקלית.

שלושה מרכיבים בביצוע דווקא כן היו מעולים. הראשון- שימוש מופלא בתאורה, שברגעי השיא מציפה את הבמה בצבעי יסוד חזקים. זה היה באמת מרשים, וככל הנראה האלמנט הזכיר ביותר מהערב. שני המצטיינים הבאים היו מצוות הזמרים: הבריטון יונוץ פאסקו בתפקיד הקונסול האמריקאי שארפלס, וזמרת המצו-סופרן הצעירה שי בלוך בתפקיד המשרתת סוזוקי. פאסקו הציג- כתמיד- קול בריטון יציב ויפהפה, ושי בלוך התגלתה כזמרת עם קול עשיר ונעים. שניהם שיכנעו מאוד גם מבחינת יכולת המשחק והנוכחות הבימתית.

על האופרה ניצח דן אטינגר, מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית. תזמורת ראשל"צ נשמעה טוב, אבל לטעמי לקח אטינגר כמה החלטות פרשניות שנויות במחלוקת ש"תקעו" את הזרימה המוזיקלית. מדובר בעיקר במערכה השנייה, שהתפתחות העלילה בה היא בעיקר פנימית-פסיכולוגית ולכן קל מאוד ליפול בה לסטטיות מתישה.

לצערי לא התלהבתי גם מהזמרים בתפקידים הראשיים. אורליה פלוריאן (בתפקיד בטרפליי) ניחנה אמנם בקול יפה ומלא, אבל במערכה הראשונה היתה "כבדה" מדי ולא הצליחה להעביר את חן הנעורים התמים של בטרפליי (שאמורה להיות בת 15 במערכה זו). בנוסף, פלוריאן שרה עם הרבה ויבראטו שלא תמיד התאים. בקאסט השני תשיר את התפקיד אלה וסילביצקי הנהדרת, ולהערכתי החוויה איתה תהיה מוצלחת בהרבה. ולנטין דיטיוק, בתפקיד פינקרטון, שר בקול מתכתי יחסית בצלילים החזקים ונהניתי ממנו רק בקטעים הליריים. מהסולנים האחרים בלט לטובה אנתוני ווב, בתפקיד השדכן הנכלולי גורו. גם מקהלת האופרה נשמעה טובה ומדויקת.

ראוי לציון המתרגם ישראל אובל, שכמו בפעם הקודמת שבה עלתה האופרה (2008) הצליח להעלות חיוך עם השימוש במילה "בונזו". ה"בונזו" הוא הדוד המגעיל של בטרפליי, כוהן דת בודהיסטי שמחרים אותה לאחר שהתנצרה. כשהוא יורד לחייה על ההתנצרות, הוא זוכה לתגובה "אף בונזו לא ינבח עלי". נכון נחמד?

לסיכום: תאורה מהממת, במה יפה אך סטטית, ביצוע מוזיקלי ככה-ככה, וחוויה כללית קצת מתישה. יתכן שהקאסט השני יעניק חוויה אחרת.

"מאדאם בטרפליי" באופרה הישראלית. מנצח: דן אטינגר. בית האופרה, 4.12.2022

אז איך מתמודדים עם ההפרעות מהקהל?

שלום לכולם, בשבועות האחרונים לא הייתי בארץ ולכן לא יכולתי לצערי להגיע לקונצרטי פתיחת העונה של הפילהרמונית. רבים מהרשמים ששמעתי על פתיחת העונה היו דומים: הקונצרטים היו נהדרים, אבל ההפרעות מהקהל היו משמעותיות מאוד. טלפונים, דיבורים, מחיאות כפיים בין פרקים, ריצה החוצה עם הצליל האחרון- כל הדברים שאנחנו רגילים אליהם בקונצרטים בארץ ופוגעים מאוד בחוויה הכללית.

מדובר בסיטואציה עדינה מאוד עבור הפילהרמונית. מצד אחד, אין ספק שהמצב הנוכחי מציק לכולם, גם למוזיקאים על הבמה וגם לאוהבי המוזיקה בקהל. מצד שני התזמורת לא רוצה להיתפס כ"מחנכת", ולכן נמנעת מלפעול בעניין. כך לדוגמא היא נמנעת מלפרסם "קוד התנהגות" בתכנייה, דבר שהיה מקובל לפני לא מעט שנים והפסיק לגמרי. לדעתי פירסום קוד כזה גם לא יהיה אפקטיבי כיום, כי רוב הקהל כלל אינו קונה תכנייה ולא היה נחשף לטקסט ממילא.

אז מה עושים? מדברים. אולי הגיע הזמן שהתזמורת תנצל את העובדה שהמנהל המוזיקלי שלה דובר עברית, ותאפשר לו לומר כמה מילים בפתיחת כל סידרה. דברים מלב אל לב, לא במטרה לחנך אלא במטרה לשתף: כמה ריצודי הטלפונים מפריעים למי שנמצא על הבמה, כמה הריצה החוצה מעליבה; להזכיר שמחיאות כפיים מקובלות רק בסוף היצירה, ואם לא בטוחים שהסוף הגיע – פשוט מתאפקים. אגב, את השיחה הזו יכול לקיים לא רק להב שני אלא גם אחד מהנגנים. יש כיום בפילהרמונית לא מעט נגנים ונגניות תקשורתיים וחמודים, ואין לי ספק שהם יוכלו להעביר את המסר בצורה נעימה ומקרבת. העיקר הוא לא להישמע "מחנכים" (וגם לא ליצנים), אלא לשתף מהלב ולבקש לשים לב לדברים שחלק מהקהל כלל אינו מודע אליהם.

אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות!!! ובינתיים – מאחל לכולנו שנת קונצרטים מהנה ונטולת הפרעות…

האזנה מומלצת: זובין מהטה מנצח על הסימפוניה הרביעית של ברוקנר

התזמורת הפילהרמונית של וינה העלתה השבוע לרשת קונצרט מצולם נפלא שהתקיים ב-18 בחודש. על הקונצרט ניצח זובין מהטה האהוב, שכפי שניתן לראות נערץ בוינה לא פחות מאשר בתל-אביב. בקונצרט בוצעו הקונצ'רטו לפסנתר של שומאן (עם מרתה ארחריץ' כסולנית) והסימפוניה הרביעית של ברוקנר, ובביצוע שהועלה ליוטיוב מופיעה הסימפוניה בלבד.

מהטה חגג באפריל האחרון 86, ורבים מאוהביו עוקבים בדאגה אחרי מצב בריאותו בשנים האחרונות. שמחתי לראות שהוא עולה ויורד מהבמה ללא מקל ההליכה שבו נעזר בעבר, אך הוא עדיין מנצח בישיבה. למי שזוכר את מהטה ה"אריה" מאינספור קונצרטים בעבר יש משהו מאוד נוגע ללב לראות אותו מנצח כך, ומשתמש בתנועות ידיים עדינות וחסכוניות. דווקא השבריריות והאנושיות האלו מאצילות על הביצוע נופך מרגש במיוחד, בעיקר בפרק האיטי. אל תחמיצו את מחיאות הכפיים בסוף, שמזכירות את הרגעים המצמררים של הקונצרט האחרון שלו עם הפילהרמונית הישראלית (גם כאן זה היה עם ברוקנר, הפעם עם הסימפוניה התשיעית). הלוואי על כולנו כזו אהבה והערכה חובקת עולם.

בהזדמנות זו אני שמח להזכיר כי בסוף אוקטובר תתחיל שנת הלימודים החדשה, ובה אעביר קורסי מוזיקה במגוון מוסדות. הרשימה המלאה כאן. מאחל שנה טובה לכולנו!

האזנה מומלצת- Peteris Vasks

פטריס ואסקס. קרדיט צילום: הוקיט

שלום לכולם, זמן רב לא כתבתי כאן עקב חופשת הקיץ. בקרוב נחזור לאולמות הקונצרטים וההרצאות, ובינתיים חשבתי להמליץ על מלחין נהדר שכמעט ואינו מוכר בארץ. זהו פטריס ואסקס (Peteris Vasks), מלחין לטבי בן 76.

ואסקס הוא מלחין פורה מאוד, שכותב בז'אנרים שונים ומגוונים. המוזיקה שלו מזכירה קצת את זו של המלחין האסטוני ארוו פארט, אבל בניגוד לפארט אינה מינימליסטית אלא עשירה ומלאת תנועה. רגעים רבים במהלך היצירות שלו מצליחים לרגש באופן עמוק, ונוגעים בלב בצורה שקשה להסביר במילים. פלא בעיני שלא מבצעים את המוזיקה שלו יותר.

אני מצרף כאן שתי דוגמאות מייצגות, אחת ווקאלית והשנייה כלית.

הראשונה היא המוטט "תן שלום, אלוהים" (Da Pacem, Domine) למקהלה ותזמורת מיתרים:

השנייה היא הקונצ'רטו לכינור, כאן בביצועו של אנתוני מארווד עם התזמורת הקאמרית הנורווגית (אגב, הכנר המתולתל שעומד מאחורי הסולן הוא דניאל בארד הישראלי).

יו-טיוב מציע עוד מגוון יצירות של ואסקס, ומומלץ מאוד להמשיך את המחקר באופן עצמאי.

מאחל לכולם האזנה נעימה, ובינתיים- שנה טובה ומבורכת, ומקווה שנתראה בקרוב… שלכם, עומר

אמש בפילהרמונית- הסרט "הארי פוטר ואבן החכמים"

   הארי פוטר בפילהרמונית. צילום: שי סקיף

אמש פתחה הפילהרמונית את פסטיבל הקיץ החדש שלה במופע מקסים:  הקרנת הסרט "הארי פוטר ואבן החכמים", כשהתזמורת מנגנת ברקע בנגינה חיה את הפסקול שחיבר ג'ון וויליאמס.

הסרט הוקרן במלואו על מסך ענק, והתזמורת ישבה מתחת למסך כך שעדיין אפשר היה לראות איכשהו את הנגנים. על התזמורת ניצח טימותי הנטי (Henty), אנגלי חביב ומלא אנרגיה שהכניס את הקהל לאווירה כיפית כבר בהתחלה. הנטי הציג את האירוע בעברית שהקריא מדף, ככל הנראה כדי שגם הילדים בקהל יבינו. זה היה ברור לגמרי שהוא לא מדבר מילה בעברית ושהטקסט נכתב עבורו, אבל הוא קרא אותו בכזו התלהבות ושמחת חיים שהעובדה הזו רק העלתה חיוך וחיברה את הקהל אפילו עוד יותר.

ובכלל, היה נהדר לראות את הקהל אמש. הורים וילדים, בני נוער, צעירים בגילאים שונים. קהל שונה מאוד מזה שבא לשמוע את התזמורת בדרך כלל. גם האנרגיה הכללית באולם היתה אחרת מהרגיל: מתלהבת, משתתפת, עם מחיאות כפיים וקריאות עידוד לאורך הסרט. זה היה נהדר, והזכיר לי גירסה מרוככת של סרט הקאלט "מופע הקולנוע של רוקי" (שבו הקהל מכיר כל פריים ומשתתף פעיל במהלך ההקרנה).

מעניינים לא פחות היו ההיבטים הטכניים של ההפקה המורכבת הזו. הפסקול שחיבר ג'ון וויליאמס ל"הארי פוטר" נכתב לביצוע מוקלט במערכת סאונד, ולכן היה מעניין לשמוע את התזמורת מתמודדת עם האתגר בנגינה חיה. בעיני זו היתה הצלחה גדולה: התזמורת היתה אמנם מוגברת (עובדה הכרחית בגלל שגם הדיבורים בסרט מוגברים), אבל ההגברה היתה איכותית מאוד ורק תרמה לחוויה.

קשה היה להימנע מלחשוב על הקושי הרב שעמד בפני נגני הפילהרמונית בפרויקט הזה: לשבת על במה חשוכה במשך יותר שלוש שעות (עם הפסקה), כשתשומת הלב של הקהל נתונה בכלל לסרט שהנגנים אפילו לא רואים. כך, לדוגמא, יש בסרט סצינה בה נֵבֶל מכושף מנגן ללא הפסקה כדי שהכלב המפחיד פלאפי ימשיך לישון. רק כשחושבים על זה רגע, מבינים שמה ששומעים עכשיו זה נַבְלַן (או נַבְלָנִית) שממש מנגנים בלייב. האם מדובר בנַגָּן או נגנית? אי אפשר לדעת, כי התזמורת נמצאת בחשיכה ומאחור.

למרות התנאים הקשים התזמורת ניגנה נפלא, עם צליל מדויק, מלא, חם ועשיר. אפשר רק לקוות שהקהל הצעיר, שלחלקו זו היתה מן הסתם פגישה ראשונה עם תזמורת חיה, ידע להעריך זאת.

וכמה נקודות נוספות למחשבה. ראשונה- בסופו של דבר, זו היתה הקרנת סרט עם מוזיקה חיה. אמנם סרט שהקהל מכיר היטב, ואמנם לכולם היה ממש כיף, אבל בסופו של דבר- סרט עם מוזיקה חיה. הייתי שמח לראות פרויקט פופולרי בו נגני התזמורת היו הופכים איכשהו לעניין העיקרי, ולא רק למלווים בחשיכה.

שנייה- הסרט "הארי פוטר ואבן החכמים" יצא בשנת 2001. מאז חלו שיפורים ניכרים בטכנולוגיית הצילום, ונראה לי שהחוויה היתה חזקה יותר עם סרט מודרני מהסוג שמתפוצץ מרוב חדות וצבע (איכות 4K או איך שקוראים לזה).

שלישית- מכיוון שמדובר בסרט, התזמורת המשיכה לנגן גם במהלך הקרדיטים המסיימים. זה היה מוזר ממש, כי מצד אחד הקהל רצה להמשיך למצות כל שנייה של ההופעה, ומצד שני- לא כזה מעניין לדעת מי היו רואי החשבון או אחראי התפאורה של הסרט. אז רוב הקהל חיכה בעמידה לסיום הקרדיטים, ורק אז פרץ במחיאות כפיים משוגעות (שנראה שריגשו ממש את המנצח, ובצדק).

למרות כל אלו, נהנינו אמש מאוד. שמחתי במיוחד לראות שהפילהרמונית- בעזרת חשיבה יצירתית ויוזמה- יכולה להיות אבן שואבת גם לקהלים צעירים. המופע אמש היה סולד אאוט זמן ארוך מראש, ולדברי דוברות התזמורת עדיין לא ידוע אם יבוצע שוב. אם אכן יבוצע- מומלץ מאוד לקחת את הילדים או הנכדים וללכת לזה. בתזמורת מבטיחים גם פרויקטים דומים בעתיד. בכל מקרה, פסטיבל הקיץ של הפילהרמונית ימשיך עד יום רביעי ויכלול מגוון מופעים נוספים, רובם לאו דווקא קלאסיים. שווה לבדוק.