דילוג לתוכן

ביקורת אופרה: "נשף מסיכות" באופרה הישראלית

נשף מסיכות צילום יוסי צבקר (2)

"נשף מסכות". צילום: יוסי צבקר

האופרה הישראלית סימנה סטנדרט גבוה מאוד עם ההפקה הקודמת שלה, "סלומה" של ריכרד שטראוס. ההפקה הנוכחית- "נשף מסיכות" של ורדי- אינה מתעלה אמנם לאותה רמת הריגוש, אך גם היא מהנה ומומלצת.

עלילת האופרה בקצרה: ריקרדו הוא מושל בוסטון, אי שם במאה ה- 18. רנאטו הוא המזכיר שלו, וגם חברו הנאמן והקרוב ביותר. את האידיליה הזו מפרה העובדה שריקרדו (המושל) מאוהב באמליה, אשתו של רנאטו (המזכיר). אמליה מאוהבת בו בחזרה, אך שומרת אמונים לבעלה. רנאטו טועה לחשוב שאמליה בוגדת בו עם ריקרדו, וברוב קינאתו מחליט לרצוח אותו. הוא, יחד עם שני קושרים אחרים, מנצלים את נשף המסכות שעורך המושל כדי להסתיר את זהותם ולרצוח את ריקרדו ביתר קלות. כמקובל באופרות דרמטיות, מגלה רנאטו שחשדו היה מוטעה רק אחרי שדקר את חברו היקר למוות. מסך.

על ההפקה הנוכחית מנצח דניאל אורן, מנהלה המוזיקלי היוצא של האופרה הישראלית. אורן הוא מאסטר אמיתי ברפרטואר האיטלקי הרומנטי, והיה ניכר שהוא שוחה באופרה הזו כמו דג במים. הוא הוביל כדרכו ביצוע דרמטי, עשיר ונמרץ, וחבל רק שלא נמנע מהנהמות האופייניות לו בזמן הביצוע. הנהמות האלו בלטו במיוחד בקטע המקהלה בו לועגים הקושרים לרנאטו על כך שלא ידע את זהותה של אשתו. כשהזמרים שרו חלש את המילה Citta ("עיר"), ניתן היה לשמוע את ה"לחישה" התומכת של דניאל אורן חזק לא פחות מהשירה שלהם. זה כיף לראות מנצח שכל-כך מושקע במוזיקה, אבל הנהמות האלו די מפריעות למי שיושב מקדימה.

בכל הנוגע למבצעים, היה כאן הרבה ממה להתפעל. ראשית, זה היה ערב מפואר של מקהלת האופרה הישראלית. היא נשמעה מצוין, עם צליל מקהלתי מגובש וחזק כפי שכבר הרבה זמן לא שמעתי. שאפו. גם תזמורת האופרה נשמעה היטב.

מבין הסולנים בלטו שניים. הראשון היה הטנור האוקראיני ולנטין דיטיוק (Dytiuk), בתפקיד המושל ריקרדו. לטעמי הוא היה מסמר הערב, עם טנור עשיר, חם ומלא הבעה. הנוכחות הבימתית שלו מעט עצית, אבל מבחינה קולית הוא נפלא. הכוכבת השנייה היתה אירה ברטמן הישראלית, בתפקיד המרכזי של אמליה (Amelia). כדרכה, היא הציגה קול מרגש, הופעה נוגעת ללב ושליטה קולית מרשימה. אריית התחנונים הגדולה שלה לבעלה, המבקש להרוג אותה בגלל שהוא טועה לחשוב שבגדה בו, היתה אחד הרגעים החזקים באופרה. גם הדואטים שלה עם דיטיוק סימנו כמה משיאי הערב.

הבריטון הרומני יונוץ פסקו (Pascu), בתפקיד רנאטו, היה השלמה מעניינת לדיטיוק: הנוכחות והמשחק שלו מרשימים מאוד, הקול- קצת פחות. ועדיין, זו היתה שלישייה ברמה גבוהה מאוד. הזמרים בתפקידים המשניים יותר, כמו בדרך כלל, נעו בין "טוב מאוד" ל"סביר מינוס". בין המוצלחים יותר בלטה זמרת המצו-סופרן הרוסייה אגונדה קולאבה (Agunda Kulaeva) בתפקיד מגדת העתידות אולריקה, בעיקר אחרי שהתחממה קצת.

האזהרה הקבועה לאופרה הישראלית רלוונטית כאן כמו תמיד- הביצוע ששמענו ביום חמישי היה של הקאסט הראשון, ומובן מאליו שתיתכן חוויה שונה לגמרי עם הקאסט השני.

הבימוי הפעם הוא של מיכאל זנאנייצקי, שמוכר היטב מעבודותיו הקודמות באופרה הישראלית. זהו בימוי ריאליסטי יחסית, אסתטי ואפקטיבי. המרכיב הזכור ביותר בו הוא הרגע בו מופיע פסלו של המושל ללא ראש- מעין רמז לסוף ידוע מראש.

לסיכום: מקהלה מצוינת, סולנים טובים מאוד בתפקידים הראשיים, בימוי מוצלח, וניצוח נלהב (שלא לומר נלהב מדי) של דניאל אורן. מומלץ מאוד.

****

והערה לסיום:

היה מרתק לראות את קרב המוחות בין דניאל אורן לבין הקהל בשלב ההשתחוויה. אורן מנסה בקביעות לחנך את הקהל הישראלי להתנהג כמו בני אדם- כלומר, להישאר למחוא כפיים ולא לברוח החוצה אחרי שנדם הצליל האחרון. כדי להשיג זאת, הוא מחזיק את שורת הזמרים ואת התזמורת בעמידה לאורך זמן ולא נותן להם לרדת. לרבים בקהל זה לא ממש מזיז, והם נוהרים בהמוניהם אל הדלתות כדי להיות הראשונים בחנייה. הזמרים עומדים נבוכים ומתים לרדת מהבמה, אבל אורן מחזיק אותם שם עד שהאולם כבר חצי ריק. למרבה הצער, רבים בקהל מסרבים להבין את הרמז.

"נשף המסכות" מאת ורדי באופרה הישראלית. מנצח: דניאל אורן. יום חמישי, 7.2.2019. פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית

טיול מוזיקלי לפסטיבל ורביה (Verbier)- קיץ 2019

אני שמח לעדכן כי פורסם הטיול המוזיקלי אותו אדריך בקיץ הקרוב לפסטיבל ורביה (Verbier). הטיול כולל ביקור במבחר גדול של קונצרטים מעולים, עם מוזיקאים מהצמרת העולמית. בין היתר נבקר בקונצרטים בהשתתפות הצ'מבליסט מסאאקי סוזוקי, הפסנתרנים אנדרס שיף ודניס מצויב, הצ'לן מישה מאיסקי, הכנר ודים רפין, הויולן אנטואן טמסטיט, המנצחים להב שני ופאביו לואיזי, ורבים אחרים. הטיול יתקיים בין ה-29 ביולי ל-5 באוגוסט 2019.

את הפרטים על הטיול אפשר למצוא כאן. 

קורסי מוזיקה בהנחייתי- סמסטר ב' 2019

mozartאני שמח לעדכן כי בחודש מרץ ייפתחו מספר קורסי מוזיקה סמסטריאליים בהנחייתי. הקורסים מיועדים לקהל הרחב ואינם דורשים ידע מוקדם.

זוהי רשימת הקורסים שייפתחו בסמסטר ב' הקרוב:

1. מכללת השחר – מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

מפגש חוויתי עם מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, במטרה להעמיק את ההיכרות איתן ועם הצורות המוזיקליות בהן נכתבו. הקורס מלווה בצפייה בדוגמאות מהפקות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

10 מפגשים, ימי א' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 3 במרץ 2019.

פירוט המפגשים כאן. 

——————————————————————————————————————–

4. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  "הסולנים הגדולים של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר – חדש)

קורס מהנה בו יוצגו כמה מטובי הסולנים של עולם המוזיקה הקלאסית בימינו. במהלך הקורס נצפה בדוגמאות מביצועים מעולים של סולנים מובילים (נגנים וזמרים), תוך ניתוח היצירות המבוצעות והשוואה בין ביצועים שונים. שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

8 מפגשים, ימי שני אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 4 במרץ 2019.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

5.  זמן אשכול – סינמה סיטי ראשון-לציון // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים. מבחר היצירות מגוון וכולל מוזיקה סימפונית, מוזיקת בארוק, אופרה, מוזיקה קאמרית ועוד.

8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 6.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

6. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית איילה תל-אביב // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

ניתוח מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך הדגמה מודרכת בעזרת ביצועים מעולים. הקורס מותאם גם לתלמידים חוזרים ונבנה כך שלא תהיה חזרה על תכנים מהשנים האחרונות.

10 מפגשים, ימי ד' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 7.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

 

סיורי מוזיקה לחו"ל- קיץ 2019

mi0003738578אני שמח לעדכן כי היום פורסם סיור המוזיקה בהדרכתי ל"פסטיבל באך" בלייפציג בחודש יוני הקרוב.

הסיור יתקיים בין התאריכים 25 – 18 ביוני, וכולל שישה מופעי מוזיקה מעולים. במהלך הסיור נבקר ברסיטל של הפסנתרן אנדרס שיף, בשני קונצרטים על טהרת הקנטטות של באך, בבלט "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי עם תזמורת ה"גוונדהאוז" של לייפציג,  במיסה בסי-מינור של באך (עם הקונטרה-טנור אנדראס שול וסולנים נוספים), ובשיחזור טקס יום ראשון מתקופתו של באך בכנסיית סט. תומאס (כולל ביצוע חי מיצירותיו).

בנוסף למופעי המוזיקה נבקר במוזיאונים לאמנות ובמגוון אתרים הקשורים לבאך ותקופתו, ביניהם ארמון האלקטור בקת'ן, בבית הנדל ב-האלה ועוד. את הצד האמנותי של הסיור ידריך האדריכל רן שוהם, שהוא מרצה מוערך לתולדות האמנות ומדריך סיורים מנוסה בחו"ל.

הסיור יוצא בהפקת חברת "קשרי תרבות תבל". כל הפרטים- כאן. 

=================================================

verbשימרו את התאריך: בנוסף לסיור ללייפציג, אדריך בקיץ סיור מוזיקלי לפסטיבל ורביה בשוויץ. סיור זה מתוכנן בין התאריכים 29 ביולי עד 4 באוגוסט, גם הוא בהפקת חברת "קשרי תרבות תבל". פרטים נוספים יפורסמו בקרוב.

ביקורת אופרה: "סלומה" באופרה הישראלית

סלומה צילום יוסי צבקר

"סלומה" באופרה הישראלית. צילום: יוסי צבקר

המלצה חמה: ההפקה הזו ל"סלומה" של ריכרד שטראוס היא אחת המוצלחות שראיתי בשנים האחרונות באופרה הישראלית. זו הפקה שכמעט הכל עובד בה: הניצוח (דן אטינגר), התזמורת (הסימפונית ראשל"צ), הבימוי (איתי טיראן), הסולנים בתפקידים הראשיים, התפאורה, התלבושות והתאורה. וכמובן, מעל כולם, הטקסט הגאוני של אוסקר ויילד והמוזיקה הכבירה של ריכרד שטראוס.

הסיפור מאחורי "סלומה" מציג את הנפש האנושית על שלל יצריה האפלים: תשוקה אובססיבית שמובילה לאסון (סלומה), העמדת נהנתנותו האישית של השליט מעל טובת הממלכה (הורדוס), דבקות דתית הזויה (יוחנן), חוסר יכולת או רצון לראות את האחר (כולם) וכך הלאה. יש פה גם הצגה מופלאה של ההתנגשות הבלתי-נמנעת בין אמונה דתית חסרת פשר לבין יצרים אנושיים נורמליים. עיצוב הדמויות שעשה איתי טיראן נפלא, במיוחד זו של הורדוס שעוצבה באופן שהזכיר את Doctor evil מסדרת "אוסטין פאוארס".

כל האינטרסים והתשוקות שמפעילים את הדמויות ב"סלומה" מועברים בצורה ישירה לגמרי, ללא שום אריות מתייפייפות. שטראוס הלחין את הטקסטים האלו במוזיקה סוחפת, מטלטלת, שדורשת מהזמרים יכולות על-אנושיות (בין היתר, הצורך להתגבר על תזמורת גדולה). למרבה השמחה מערכת האיזון האקוסטי המותקנת באולם עשתה עבודה טובה מאוד, והזמרים נשמעו היטב למרות הסאונד התזמורתי החזק.

שלושת הזמרים בתפקידים הראשיים היו מצוינים: אליזבט סטריד (Strid) בתפקיד סלומה, כריס מריט (Merritt)  כהורדוס, ועדנה פרוחניק (Prochnik) כאשתו הרודיאס. דן אטינגר הוביל את כולם, כולל התזמורת, ביד בוטחת ומלאת אנרגיה. בכל הנוגע למוזיקה, זה היה ערב ברמת ביצוע שלא נשמעה באופרה הישראלית כבר זמן רב. אטינגר מונה זה לא מכבר למנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית, והערב הזה סיפק הוכחה ניצחת לכך שמדובר במינוי מעולה. כאמור, שבחים רבים מגיעים גם לבימוי, התפאורה והתאורה. ההסתייגות היחידה שלי היתה מהאלמנט הריקודי, שנפל מעט מיתר המרכיבים. מעבר לכך, ההפקה מומלצת בחום רב. טיפ קטן: כדאי לזכור שהאופרה אורכת כשעה ו- 45 דקות, ומבוצעת ללא הפסקה.

בהזדמנות זו אני משתף כאן את אחד הסרטונים החביבים עלי בהקשר ל"סלומה": בחור צעיר, שללא ספק מאוד אוהב מוזיקה, מבצע ליפ-סינק לאריה האחרונה של סלומה בעודו חובש לראשו מטלית רצפה. פרייסלס. לצפייה לחצו כאן. 

"סלומה" מאת ריכרד שטראוס באופרה הישראלית. מנצח: דן אטינגר. במאי: איתי טיראן. בית האופרה ת"א, 8.1.2019. 

שירים ללא מילים: תומאס המפסון (בריטון) ומאצ'יי פיקולסקי (פסנתר) באולם צוקר בת"א

תומס המפסון-קרדיט Jiyang Chen

תומס המפסון. צילום: Jiyang Chen

הרסיטל הזה השאיר אותי ברגשות מעורבים: תשואות לאמן, הסתייגות עמוקה משיקולי המארגנים. מבחינה מוזיקלית, הרגש היה של הודיה והתפעלות. תומאס המפסון הוא זמר נהדר ואמן במה מהמעלה הראשונה, וההאזנה לו סיפקה חוויה אמנותית עמוקה. כלפי המארגנים, לעומת זאת, התחושה היתה בעיקר של כעס. הסיבה: הדף היחיד שחולק בקונצרט היה של שמות המלחינים והשירים. בלי מילות השירים, בלי תרגומים. התוצאה: מי שאינו מכיר את השירים, או שאינו דובר גרמנית, היה צריך לנחש במה מדובר. איך אפשר לשלוח ככה אמן לבמה?

מסתבר שאפשר. כדי לשמור על קשב של קהל עם טקסט שהוא לא מבין צריך זמר קוסם, והמפסון היה אכן כזה. הוא אמנם כבר לא ילד (הוא בן 63), אבל עדיין שר בקול מלא עוצמה והבעה. ולא פחות חשוב, יש לו יכולת מופלאה ליצור אווירה חמה ואינטימית עם הקהל. כבר בפתיחת הרסיטל הצליח לשבור את הקרח בעזרת הערה מחויכת על הטלפונים, ולאורך הערב כולו יצר דינמיקה של קשב מתוך אהבה למוזיקה. פשוט אמן גדול.

הרסיטל כלל שירים מאת שוברט, ליסט ומהלר. הפתיחה, עם שישה שירים מתוך "שירת הברבור" של שוברט, היתה לטעמי החלק הפחות מסעיר של הערב. בין היתר, בגלל זימזום מטריד ובלתי פוסק באולם (מכשיר שמיעה סורר? רעש מאחורי הקלעים? כנראה שלא נדע לעולם). למרות זאת, הצליח המפסון להפיק רגעים עוצרי נשימה בשיר "תמונתה" (Ihr Bild), שביצועו היה אחד משיאי הערב.

את החלק הראשון המשיכו שלושה שירים מאת ליסט, שהשירים האמנותיים שחיבר אינם מבוצעים תדיר. בלט ביניהם השיר "בריין, הנהר הקדוש", לטקסט של היינריך היינה. השיר הזה מוכר היטב בזכות המוזיקה שהלחין לו שומאן, שמופיעה במסגרת המחזור "אהבת משורר". אצל ליסט הוא שיר נפרד, ולטעמי לא פחות מוצלח מזה המפורסם של שומאן. כדאי מאוד להכיר. עוד בלט השיר "שלושה צוענים" של ליסט, על-פי פואמה של ניקולאוס לנאו (Lenau). היעדרו של טקסט מתורגם היה פה בולט מאוד, כיוון שמדובר בפואמה ארוכה ולא מוכרת והצורך לנחש את הסיפור היה ממש מעצבן.

החלק השני של הרסיטל היה כולו מהלר, רובו ככולו מתוך המחזור "קרן הפלא של הנער". המפסון מחובר לשירים של מהלר כבר מתחילת הקריירה שלו, וגם הפעם הביצוע שלו סיפק חוויה עמוקה. מצד אחד הוא שר באופן מעורב ודרמטי מאוד, אבל מצד שני הגיש את השירים בצורה אישית וב"גובה העיניים". התחושה המתקבלת היא של זמר שמשתף אותך בחוויה האישית שמעבירה המוזיקה, ולא מנסה "לחנך" אותך. וכשמישהו משתף אותי בחוויה שהוא מרגיש בכל ליבו, אני שמח מאוד להקשיב.

בניית השירים בחלק השני הביאה לשיא אחרי שיא. אחד מהם היה הביצוע לשיר "חיי שמיים", שמוכר יותר בגירסה לזמרת סופרן מהסימפוניה הרביעית. שיא נוסף היה בשיר האחרון, "אור קדמון", שגם הוא מוכר יותר בגירסה למצו-סופרן (מסימפוניה מספר 2). הפעם הוא בוצע בבריטון הלירי של המפסון, בשירה והגשה נפלאות. כבר הרבה זמן לא התרגשתי ככה בקונצרט.

את הרסיטל חתמו שני הדרנים, "אגדת ריין" של מהלר והשיר האמריקאי "שננדואו", שהשאירו את הקהל נרגש ונלהב. מילה טובה מגיעה גם לפסנתרן מאצ'יי פיקולסקי (Maciej Pikulski), שליווה ברגישות ובלי לקחת לעצמו את הפוקוס מהזמר שלשמו התכנסנו. יופי של רסיטל.

הערה אחרונה לגבי התרגום: בקונצרט זה לא חולק תרגום כלל, וכאמור זה מעצבן מאוד. אבל חשוב לציין שבדרך כלל מחולקים לקהל בקונצרטי "לידר" התרגומים מספרה הוותיק של עדה ברודסקי, וזה מעצבן לא פחות. אלו תרגומים מיושנים ונמלצים, שהמאזין צריך לנסות לפענח לעברית מודרנית בזמן הקונצרט. בקיצור, קיים צורך אמיתי בתרגומים חדשים ועדכניים, שידברו בשפתו של דובר עברית בן-ימינו. דוגמא נהדרת היא התרגומים שעשה בזמנו זמר הבריטון אסף לויטין ל"אהבת משורר" של שומאן: כשקראתי אותם הבנתי לראשונה על מה השירים האלו מדברים. מישהו/י מרימ/ה את הכפפה?

רסיטל של תומאס המפסון (בריטון) עם הפסנתרן מאצ'י פיקולסקי. אולם צוקר, היכל התרבות ת"א, יום שני 10.12.2018.

ביקורת קונצרט: שופן ומהלר בפילהרמונית

SKIFF_0012

שימון נרינג אמש בפילהרמונית. צילום: שי סקיף

היצמדותה של הפילהרמונית לחיקו של הרפרטואר האהוב והמוכר הביא אמש שוב לבימת היכל התרבות את שופן (קונצ'רטו לפסנתר מספר 1) ואת מהלר (סימפוניה מספר 5). את הריגוש שבביצוע הקונצ'רטו של שופן בפעם האלף אמור היה לספק הפסנתרן הפולני הצעיר שימון נרינג (Szymon Nehring), זוכה תחרות רובינשטיין בשנה שעברה. גם החלק הסימפוני סיקרן, כי המנצח פאבלו הראס-קסאדו אינו "מהלריסט" מושבע והיה מעניין לראות כיצד יתמודד עם יצירה כה משמעותית ורבת פנים. בקיצור, היה למה לצפות.

הציפיות הוגשמו, אך באופן חלקי בלבד. נתחיל משופן: הקונצ'רטו בוצע בצורה מעניינת, אך לא ברמת מתח אחידה בין הפרקים. הראשון והשני היו יפים מאוד, השלישי- פחות. באופן כללי נראה שהראס-קסאדו השקיע הרבה עבודה פרשנית ביצירה, ושום דבר בה לא נשמע "רגיל". לדוגמא, הוא פתח את הפרק הראשון בטמפו מהיר ובגישה נמרצת, ולעומתו הציג את הנושא השני בליריות יתרה. נקודה נוספת היתה הבלטת קווים לא צפויים בתזמורת, כמו לדוגמא זה של הבאסון בפרק השני (בנגינתו היפה של עוזי שלו). ברוב הביצועים נדיר לשמוע את קו הבאסון בולט כל-כך, באופן שיוצר ממש דו-שיח בינו לבין הפסנתר.

לגבי נרינג- שמעתי כבר פסנתרנים יותר מדויקים ויותר מרגשים, אבל גם לנרינג היו רגעים יפים מאוד. העובדה הזו באה לידי ביטוי כבר בפרק הראשון, שהנושא העיקרי בו שימש לימים את נורית הירש כהשראה לשיר "פרח הלילך". נרינג ביצע אותו בפרשנות לא סנטימנטלית אלא כואבת ורגישה, שבעיני שיכנעה מאוד. גם בפרק השני, שנכתב ככל הנראה בהשראת אהבתו הנכזבת של שופן לזמרת סופרן שהכיר, יצרו נרינג והמנצח דרמה מעניינת. הפרק השלישי היה דווקא פחות מעניין וסבל מנפילת מתח, אבל גם בו היו נקודות יפות של הארת התיזמור באור יוצא דופן. לאורך כל היצירה הוצג שופן ללא השתפכויות רומנטיות מוגזמות, ועל כך יש לברך.

ההדרנים שניגן נרינג היו נושא מתוך "פטרושקה" של סטרווינסקי ומזורקה של קרול שימנובסקי. שניהם בוצעו לעילא, ועוררו רצון לשמוע אותו ברסיטל סולני (ואולי גם עם רפרטואר קצת יותר נועז משופן).

לגבי החמישית של מהלר- ככה ככה. החמישית היא אורחת קבועה בפילהרמונית, וכבר שמענו לה ביצועים אדירים בהיכל התרבות. הפעם, הביצוע לא התעלה. הראס-קסאדו, שניצח עם תווים ובלי שרביט, הוביל ביצוע זורם ויפה, אבל בהחלט לא מושלם. אפילו מבחינה טכנית נרשמו מספר תקלות ניקיון משמעותיות לאורך היצירה, במיוחד בחטיבת הקרנות. לאורך הסימפוניה היו רגעים יפים מאוד, כמו לדוגמא בסיום הפרק הראשון או בשיא הרגשי של הפרק השני. אבל ה"אדג'ייטו" המפורסם בפרק הרביעי לא הצליח לרגש, ובפרק החמישי כבר התקבלה תחושה שקסאדו לא מצליח לשמור על מתח מספק. החמישית של מהלר יכולה להיות ארוכה למדי אם לא "מחזיקים" אותה, והפעם היתה תחושה שזה המצב.

לסיכום: לא קונצרט שישנה את חייכם, אבל יש בו לא מעט רגעים יפים. יש להניח גם שככל שיבוצעו קונצרטים נוספים בסידרה הביצוע "יתחמם" וישתפר (הביקורת היא על הקונצרט הראשון בסידרה).

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעת מיצירות שופן ומהלר. מנצח: פאבלו הראס-קסאדו (Heras-Casado). היכל התרבות ת"א, 3.11.2018.

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית, 5.11.2018

 

 

 

איך שרים באך: ראיון עם ג'ושוע ריפקין

rifkin with jbo13

ג'ושוע ריפקין עם תזמורת הבארוק ירושלים. צילום: יח"צ

כמה זמרים צריכים להשתתף בביצוע היצירות הקוליות הגדולות של באך? האם מדובר במקהלה גדולה, במקהלה קאמרית, או אולי בכלל בסולנים? השאלה הזו העסיקה רבות את עולם המוזיקולוגיה לאורך העשורים האחרונים. בשנת 2000 זכיתי להשתתף בסימפוזיון שנערך בעיר לייפציג בגרמניה, שנערך במסגרת "פסטיבל באך" המקומי. אחד מאורחי הסימפוזיון היה המנצח והמוזיקולוג האמריקאי ג'ושוע ריפקין, מחשובי חוקרי באך בעולם. ריפקין הגיע לסימפוזיון כדי לספר על המחקר המהפכני שערך בשנות השמונים, לפיו ייעד באך את המוזיקה המקהלתית שלו לביצוע על-ידי סולן אחד בלבד בכל תפקיד. עמיתיו לפאנל, כולם גרמנים, הפגינו כלפיו סלידה מנומסת אך גלויה. אחרי הכול, הטיעון שלו שומט את הקרקע מתחת למסורת הטוענת שאת היצירות המקהלתיות של באך צריכה לבצע מקהלה גדולה, ובמיוחד מקהלת הנערים "תומאס" שפועלת בעיר כבר מאות שנים.

"הגרמנים היו תמיד שליליים כלפי הגישה שלי, וזו לא היתה הפעם היחידה", אומר ריפקין בראיון מיוחד ל"אופוס". "הופעתי אז בלייפציג עם ההרכב שלי במסגרת פסטיבל באך, ולמחרת קראתי בעיתון מקומי את אחת הביקורות המרושעות ביותר שנכתבו עלי אי פעם. כותרת הביקורת היתה "עכשיו הוא רוצה להיכנס גם לסט. תומאס" (הכנסייה המזוהה ביותר עם באך ועם מקהלת הנערים "תומאס" בלייפציג). זו ביקורת שבעיני היא לא רק מוזיקלית, אלא כמעט אנטישמית".

את הטיעון לפיו באך ייעד את המוזיקה הקולית שלו לזמר אחד בלבד לכל תפקיד ביסס ריפקין על מחקר מעמיק, אותו המשיך לימים המנצח האנגלי אנדרו פארוט. "המחקר שלי התבסס על בדיקת כתבי היד של באך", מספר ריפקין. "בדקתי את כתבי היד של תפקידי הזמרים, שכולם שרדו במלואם. הסתבר לי שלכל זמר היה תפקיד משלו, כלומר, שהיה רק זמר אחד ששר מכל דף תווים. העובדה הזו עולה בוודאות מכתב היד".

ריפקין מספר שהתיאוריה שלו זכתה להסתייגות גורפת מצד אנשי המוזיקה בגרמניה. "באחת ההרצאות שלי שם הראיתי הדגמה של הטיעון שלי על מסך שהיה מאחורי שולחן הפאנל, ואחד מחוקרי באך החשובים שישב לידי אפילו לא סובב את הראש כדי לראות את המסך. הוא פשוט לא היה מוכן להקשיב".

אם ביצעו את יצירות באך עם זמר אחד לכל תפקיד אז מה היה תפקידה של מקהלת הילדים המפורסמת "תומאס", שהיתה קיימת מאז ועד היום?

"המקהלה אמנם היתה קיימת, רק שתפקידה היה שונה. היום זהו מוסד מודרני, שנבנה על המודל של המקהלה הרומנטית מראשית המאה ה-19. בתקופתו של באך, המקהלה הזו נועדה לספק זמרים לטקסים הדתיים בכנסיות בלייפציג. גייסו לשם נערים בעלי כישרון מוזיקלי, כמו שנותנים היום מילגות לספורטאים לקולג'ים בארה"ב. בימיו של באך היו במקהלה הזו 55 נערים, שפוצלו למקהלות משנה ששרו במקביל בטקסים בכנסיות השונות בעיר".

"הטעות הגדולה שגרמה למבצעים בני-זמננו לחשוב שבאך העדיף מקהלה היא מכתב מפורסם שלו משנת 1730, שנשלח למועצת העיר לייפציג. באך מציין שם שכל אחת ממקהלות המשנה צריכה לכלול לפחות 12 זמרים. אבל אנשים פשוט לא הבינו את המכתב הזה נכון: זה לא אומר שכל 12 הקולות שרים יחד! הרי יש יצירות שכתובות למקהלה כפולה, וצריך לוודא שיהיה גם מי שישיר במקרה שמישהו חולה".

גם אם הטיעון שלך נכון הסטורית, יש מי שיאמר שבאך נשמע הרבה יותר טוב במקהלה גדולה.

"מי שאוהב גישות אחרות- זו זכותו. לדעתי, בגישה של 'קול אחד בכל תפקיד' המוזיקה נשמעת הכי טוב. זה כמו שלא נוסיף כלים לרביעיית מיתרים".

"אני אדם פלורליסט ומאמין שאפשר לעשות מה שרוצים", הוא מוסיף. "יש רק  יוצא מן הכלל אחד, והוא שאני לא יכול לקבל ביצועים של המוזיקה הקולית של באך עם מקהלה גדולה שאותה מלווה הרכב של כלים תקופתיים. זה פשוט לא אתי לבצע כך. אם מנצחים בגישה הזו היו אומרים משהו כמו 'זה שגוי מבחינה הסטורית, אבל אני אוהב את זה'- זה היה בסדר. אבל צריך להיות כנים".

יש סיפור מקובל שאומר שמאות מהקנטטות של באך הלכו לאיבוד, כיוון שאנשים השתמשו בדפי התווים כדי לעטוף דגים בשוק. זה נכון?

"לא. ככל הנראה כמעט כל הקנטטות הדתיות של באך שרדו. גם הסיפור על הדגים הוא שטויות. הוא מגיע מאנקדוטה על ברהמס דווקא, שהוא וחבר נוסף עשו מעשה קונדס לחבר מוזיקאי: הם נתנו למוכר הדגים בשוק תווים של רביעייה של בטהובן, וביקשו ממנו לעטוף בהם את הדגים שקנה החבר. החבר פתח את העטיפה וכמובן שהיה בהלם. אבל אולי גם זו אגדה".

========================

בימים אלו מתארח ריפקין בישראל, ויופיע בימים הקרובים כמנצח-אורח על תזמורת הבארוק ירושלים ואנסמבל זמרי ססיליה. התכנית מבוססת על יצירותיו הקוליות היפהפיות של היינריך שיץ (1585-1672), מגדולי מלחיני הבארוק האמצעי בגרמניה. "התכנית קשורה למלחמת שלושים השנה", אומר ריפקין. "יהיו בה יצירות להרכב של קולות מעורבים, שקשורות לאירועים הדרמטיים שהתרחשו באותה תקופה".

כל היצירות שתבצעו יהיו קוליות?

"כן. באותה תקופה היתה אבחנה פוליטית בין סוגי יצירות. המוזיקה הקולית נחשבה לגבוהה ביותר בהיררכיה, והמוזיקה הכלית היתה בתחתית. שיץ היה האחראי על המוזיקה בחצר החזקה ביותר בגרמניה הפרוטסטנטית, ולכן היה מלחין בעל מעמד. זה לא היה לרמה שלו לכתוב מוזיקה כלית".

========================

כמוזיקאי מבצע, איך אתה רואה את עולם המוזיקה המוקדמת היום?

"הדברים מאוד השתנו בשנים האחרונות. בעבר, אפשר היה לשרוד רק בזכות הקלטות וקונצרטים וללא שום תמיכה חיצונית. כיום עולם ההקלטות כבר לא קיים, וגם הסכומים שמקבלים הרכבי מוזיקה מוקדמת עבור קונצרטים ירדו. ה'הייפ' שהיה סביב המוזיקה המוקדמת לפני ארבעים שנה ירד. זה כבר לא חדש ולא אופנתי. מצד שני אפשר לומר שהתחום הזה התקבע והפך לממוסד יותר, בעיקר באירופה".

"אי אפשר לדמיין היום את עולם המוזיקה בלי הרכבי מוזיקה מוקדמת", הוא מסכם, "אבל זו כבר לא סנסציה גדולה. מצד שני, מוזיקה קלאסית זו כבר לא סנסציה גדולה באופן כללי".

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית

ביקורת קונצרט: מהטה וארגריך בפתיחת העונה בפילהרמונית

זובין מהטה חזר אמש לנצח על הפילהרמונית אחרי שנת היעדרות מטעמי בריאות, וקשה לתאר כמה מרגש היה המעמד. כניסתו של מהטה לבמה לוותה במחיאות כפיים סוערות ובקימה ספונטנית של הקהל כולו, והעוצמה הקולקטיבית של גילוי האהבה הזה היתה רגע בלתי נשכח. העמידה הנרגשת המשיכה עם ביצוע ה"תקווה" לרגל פתיחת העונה, עם מקהלת באך ממינכן שהציגה איכות שירה מצוינת והיגוי עברי מושלם.

שני חלקי הערב היו שונים מאוד מבחינת רמת ההתלהבות שעוררו. החלק הראשון, לטעמי, היה מצוין. הוא התחיל עם יצירה בשם "הנביא", פרי עטו של המלחין הישראלי אורי ברנר (44). זו יצירה קצרה למדי (כעשר דקות), שמהווה חלק ממחזור סימפוני בן 12 פרקים. היא כתובה לתזמורת, פסנתר ומקהלה, כשאת תפקיד הפסנתרן מילא המלחין עצמו. היצירה מושפעת באופן ישיר מה"נוקטורנים" של דביסי, כולל מקהלה ששרה ווקאליזות (הברות ללא מילים, בדומה לפרק ה"סירנות" אצל דביסי). גם כאן, היה ביצועה של המקהלה הגרמנית מעולה.

הפילהרמונית נמנעת בדרך כלל מביצוע יצירות ישראליות לפרק זמן של יותר מעשר דקות, ככל הנראה עקב אמונה בסיסית שהקהל יעדיף תמיד צ'ייקובסקי ובטהובן על מוזיקה בת-זמננו. הפעם, החשש אינו מוצדק. "הנביא" היא יצירה יפה, נגישה ומעניינת, ואשמח לשמוע אותה שוב עם פרקים נוספים מהמחזור ממנו נלקחה.

את שיא הקונצרט סימן, כצפוי, ביצועם של מרתה ארגריך, זובין מהטה והפילהרמונית לקונצ'רטו לפסנתר של שומאן. נכון, הוא לא היה מושלם מבחינה טכנית, ופה ושם היו גם סוגיות של תיאום וארטיקולציה שנויות במחלוקת. אבל כל אלו התגמדו מול החוויה הכללית. הפסנתרנות של ארגריך נמצאת בליגה בפני עצמה: מדובר באישיות מוזיקלית מדהימה, שמציגה נגינה אישית מאוד ומלאת נוכחות. ה"פיאנו" (צלילים שקטים) שלה מדהימים ממש, ובפרק השני היא הפיקה בזכותם כמה רגעי קסם בלתי נשכחים. לא פחות מרגש היה לראות את מהטה, שניצח בעל-פה וליווה את ארגריך בהרבה כבוד והקשבה.

מחיאות הכפיים הסוערות הביאו את ארגריך להעניק שני הדרנים יפהפיים, שאת שניהם היא מרבה לבצע בקונצרטים. הראשונה היתה הסונטה ק. 141 של סקרלטי, שסיפקה את הצד הווירטואוזי. השנייה היתה "על ארצות ואנשים רחוקים" מהקובץ "תמונות ילדות" של שומאן, שסיפקה את הצד החלומי והרך והציגה שוב את היכולת המופלאה שלה לנגן "פיאנו" שלא מהעולם הזה. כשמדברים על רגעי קסם במוזיקה, מדברים על דברים כאלו בדיוק.

אחרי כל הטוב הזה, החלק השני ("מיסת ההכתרה" של מוצרט) היה בגדר נפילת מתח משמעותית. קודם כל, בגלל בחירת הרפרטואר. לטעמי, "מיסת ההכתרה" רחוקה מלהיות אחד משיאיו של מוצרט. היא חוברה בתקופה מייאשת למדי בחייו של המלחין, בעת שניסה לעבוד כשכיר בעיר הולדתו זלצבורג תוך יחסי שנאה הדדיים עם מעסיקו. ואכן, למעט רגעים ספורים אין בה את ההשראה היתרה שיש ביצירות הליטורגיות הגדולות באמת שלו (המיסה בדו-מינור, ה"רקוויאם" ועוד). שנית, מוצרט הוא לא המלחין ש"יושב" הכי טוב על מהטה והפילהרמונית מבחינה סגנונית. התזמורת הזו הרבה יותר משכנעת בכל מה שהוא צפונה מבטהובן.

אז איך היה? כצפוי: התזמורת ניגנה היטב, המקהלה היתה מצוינת, הסולנים היו בסדר, ופה ושם היו גם רגעים נוגעים ללב. בלט במיוחד הפרק "שה האלוהים", בשירתה הרגישה של זמרת הסופרן מויצה ארדמן (Mojca Erdmann). עם זאת, החוויה הכללית היתה די משמימה, בוודאי בהשוואה לחלק הראשון הפנטסטי.

מהקונצרט הזה אקח קודם כל את הביצוע הבלתי נשכח של מרתה ארגריך, ואת ההתרגשות הגדולה סביב חזרתו של מהטה לדוכן המנצחים (שמלווה בשלט Welcome home Maestro באחורי הבמה). רק שיהיה בריא.

קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. פסנתר: מרתה ארגריך. מקהלת באך ממינכן וסולנים. היכל התרבות ת"א, 4.10.2018.

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית 

 

עידכונים לגבי קורסי מוזיקה בהנחייתי בשנת הלימודים הקרובה

שלום לכולם, לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה אני מצרף מספר עדכונים לגבי קורסי המוזיקה שאלמד במהלכה. העידכון המרכזי הוא שהקורסים שלי בבית הספר למוזיקה באוניברסיטת ת"א וב"בית איילה" של האוניברסיטה הפתוחה מלאים לחלוטין, וההרשמה אליהם נסגרה. החלופה המומלצת היא קורס חדש, אותו אעביר במסגרת "מכללת השחר" במוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב בימי ראשון בבוקר. לקורס זה נותרו מספר מקומות, ועדיין ניתן להירשם אליו (ייפתח ב-21.10). כל הפרטים לגבי הקורס מופיעים בהמשך.

מאחל שנה טובה לכולנו!!!

להלן רשימת הקורסים המלאה:

1. מכללת השחר – מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

מפגש חוויתי עם מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, במטרה להעמיק את ההיכרות איתן ועם הצורות המוזיקליות בהן נכתבו. הקורס מלווה בצפייה בדוגמאות מהפקות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

סמסטר א' + ב' (ניתן לקחת גם בנפרד), 10 מפגשים בכל סמסטר. ימי א' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 21.10.2018.

פירוט המפגשים כאן. 

——————————————————————————————————————–

2. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  "הסולנים הגדולים של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר – חדש)

קורס מהנה בו יוצגו כמה מטובי הסולנים של עולם המוזיקה הקלאסית בימינו. במהלך הקורס נצפה בדוגמאות מביצועים מעולים של סולנים מובילים (נגנים וזמרים), תוך ניתוח היצירות המבוצעות והשוואה בין ביצועים שונים. שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

סמסטר א', 8 מפגשים, ימי שני אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 5.11.2018.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

3.  זמן אשכול – סינמה סיטי ראשון-לציון // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. גם כאן שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים. מבחר היצירות מגוון וכולל מוזיקה סימפונית, מוזיקת בארוק, אופרה, מוזיקה קאמרית ועוד.

ססמטר א', 8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 6.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

4. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית איילה תל-אביב // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

*** מלא- ההרשמה נסגרה ***

ניתוח מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך הדגמה מודרכת בעזרת ביצועים מעולים. הקורס מותאם גם לתלמידים חוזרים ונבנה כך שלא תהיה חזרה על תכנים משנים קודמות.

סמסטרים א + ב, 10 מפגשים בכל סמסטר, ימי ד' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 7.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

5. גני תקווה- מרכז הבמה // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס ערב – חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, הלקוחות ממגוון תקופות, צורות וסגנונות. השיעורים מלווים בצפייה מודרכת בדוגמאות מתוך הקלטות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

7 מפגשים אחת לחודש, ימי ה' בשעה 18:30, החל ב- 11.10.2018. טלפון לפרטים: 03-7375777.

פירוט המפגשים- כאן.

——————————————————————————————————————–

6. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "הרוסים באים" (קורס בוקר)

***מלא- ההרשמה נסגרה***

קורס שנתי שיתמקד במלחינים הגדולים מרוסיה של המאות ה-19 והעשרים. במרכז הקורס יעמוד מגוון מייצג מיצירותיו הנפלאות של פיוטר-איליץ צ'ייקובסקי, גדול המלחינים הרוסיים של התקופה הרומנטית. בהמשך נעסוק ביצירות נבחרות של מוסורגסקי, רימסקי-קורסקוב, שוסטקוביץ' וסטרווינסקי. הקורס מיועד לאוהבי מוזיקה ואינו דורש ידע פורמלי מוקדם.

14 מפגשים, ימי חמישי אחת לשבועיים בשעה 10:30, החל ב- 18.10.2018. טלפון להרשמה: 6407047 – 03.

את תיאור הקורס ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

7. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "המדריך לתזמורת" (קורס ערב)

***מלא- ההרשמה נסגרה***

קורס שנתי המציע מבוא שיטתי לעולם המוזיקה התזמורתית. הקורס יציג את התפתחות התזמורת מאז המאה ה- 17 ועד ימינו, את הצורות המוזיקליות שנכתבו לתזמורת, את חטיבות הכלים השונות, את תפקיד המנצח ועוד. דגש מיוחד יינתן להשוואות בין מנצחים שונים ותזמורות שונות. הקורס מיועד לאוהבי מוזיקה ואינו דורש ידע פורמלי מוקדם.

14 מפגשים, ימי ראשון אחת לשבועיים בשעה 19:30, החל ב- 14.10.2018.

את תיאור הקורס ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

8. פתח תקווה- היכל התרבות // היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר)

בסידרה זו נתוודע לכמה מיצירות המופת של גדולי המלחינים, תוך צפייה מודרכת בדוגמאות מביצועים מעולים של מיטב המבצעים והמנצחים. הקורס חדש לחלוטין, וכל היצירות שיוצגו בו לא הוצגו בשנים קודמות.

ימי שלישי אחת לשבועיים בין השעות 12:30 – 11:00, החל ב- 16.10.2018.

פרטים בקתדרה בהיכל התרבות פתח-תקווה, טלפון 9052657 – 03. 

——————————————————————————————————————–

9. ירושלים – מוזיאון ישראל // "בטהובן"(קורס בוקר שישי- חדש)

מסע מרתק אל התפתחותו היצירתית של לודוויג ואן בטהובן. במהלך הקורס נתוודע למגוון העשיר של יצירתו דרך ניתוח יצירות מופת מסוגים שונים: סונטות נבחרות לפסנתר, הקונצ'רטי, שיאי המוזיקה הקאמרית, הסימפוניות ועוד. המפגשים ילוו בצפייה מודרכת בקטעים מיצירותיו של בטהובן בביצועם של טובי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

ימי שישי אחת לחודש בשעה 11:00, החל ב- 19.10.2018.

פרטים במוזיאון ישראל, טלפון 02-6708823.