Skip to content

עידכון: ערוצי "מצו" ימשיכו כרגיל

עידכון חם: מ"הוט" עידכנו אותי כעת כי ערוצי "מצו" ימשיכו לפעול כרגיל גם לאחר ה- 21.9. הכל בסדר ואפשר לחזור לשיגרה🙂

סוף לערוצי "מצו" בהוט?!

בשני ערוצי "מצו" של "הוט" (95 ו- 595) מופיעה היום כתובית לפיה שידורי הערוצים יסתיימו ב- 21 בספטמבר (עוד שבועיים). האם אתם מנויים של הוט? אם כן, אנא הפציצו אותם במיילים, בפייסבוק ובטלפון כדי למחות על ההחלטה האומללה הזו. צריך שיהיה להם ברור שיש הרבה אוהבי מוזיקה שיעזבו את החברה אם יבוטלו ערוצי "מצו".

לגבי האלטרנטיבות: "יס" אינה משדרת את ערוץ ה- HD של "מצו" אלא רק את הערוץ הרגיל, אבל זה עדיין עדיף מאשר כלום. למיטב הבנתי "יס" תמשיך לשדר את "מצו" הרגיל ללא שינוי, ולכן מעבר ל"יס" הוא פיתרון מסוים לבעיה. חשוב של"הוט" הדבר הזה יהיה ברור.

על פיסגת העולם: רשמים מפסטיבלי המוזיקה בגשטאד (Gstaad) ולוצרן

חודשי הקיץ מהווים את תקופת השיא של פסטיבלי המוזיקה הקלאסית החשובים באירופה. בין הפסטיבלים האלו מתקיימת היררכיה אכזרית, שמתבטאת במספר השמות הגדולים של הסולנים והמנצחים שמופיעים בהם. בפסטיבלים היוקרתיים אפשר לשמוע כמעט מדי ערב סולנים, תזמורות ומנצחים גדולי עולם, שמוכרים בארץ בעיקר בזכות ערוצי "מצו" או הופעות אורח עם הפילהרמונית. המחירים כמובן בהתאם, אבל עבור חובבי מוזיקה מושבעים זוהי האפשרות היחידה לשמוע ריכוז כה גבוה של מוזיקאים מעולים בשבוע אחד.

בשבועות האחרונים ביקרתי, יחד עם קבוצת אוהבי מוזיקה מישראל, בשניים מהפסטיבלים המובילים של שוויץ. הראשון הוא פסטיבל מנוחין בגשטאד (Gstaad), כפר יפהפה באלפים השוויצריים. פסטיבל זה מתמקד במוזיקה קאמרית, ונחשב לאחד המובילים בתחומו. השני הוא פסטיבל לוצרן, שנחשב- לצידו של פסטיבל זלצבורג- לאחד משני הפסטיבלים היוקרתיים ביותר בעולם למוזיקה סימפונית. שניהם סיפקו חוויות מוזיקליות נפלאות, וגם מספר לקחים למי שמעוניין לנסוע אליהם בעתיד.

פסטיבל גשטאד- מוזיקה קאמרית באלפים השוויצריים

הקונצרט הראשון בו ביקרנו במסגרת פסטיבל גשטאד התקיים בכנסייה של הכפר לאואנן (Lauenen), מרחק של כרבע שעה נסיעה מגשטאד עצמה. הקונצרט הציג שלישיית פסנתר שחבריה הם הפסנתרן אלכסנדר מלניקוב (Melnikov), הכנרת איזבל פאוסט (Faust) והצ'לן ז'אן-גין קייראס (Queyras). השלישייה הזו זכתה בשנה האחרונה לחשיפה רבה, בזכות שלושה אלבומים בהם הקליטו בכלי תקופה את מכלול הקונצ'רטי של שומאן ואת שלישיות הפסנתר שלו.

הפעם ניגנו חברי ההרכב בכלים מודרניים, בתכנית שכללה שלישיות פסנתר מאת היידן (מספר 38), שומאן (מספר 3) ושוברט (מספר 2 האהובה). מבחינה מוזיקלית זה היה ביצוע מעולה, שנתן תחושה של שיחה משפחתית אינטימית בין הכלים. את שיאו הריגשי של הקונצרט העניקה השלישייה של שומאן: זו יצירה עוכרת שלווה, שמשקפת לכל אורכה את נפשו המיוסרת של המלחין. אפילו בפרק האחרון שלה, בה מבקש המלחין לנגן "עם הומור", אין טיפת מנוחה.

הבעיה העיקרית של הקונצרט היתה לגמרי לא מוזיקלית, והיא החום. אירופה עדיין לא הפנימה את בעיית ההתחממות הגלובלית, ומקומות רבים אינם ממוזגים. נפלנו על ימים חמים מאוד, כך שהישיבה בכנסייה ללא מיזוג לאורך הקונצרט כולו סיפקה חוויה מאתגרת למדי מבחינה פיזית. בהחלט נקודה למחשבה למי שמתכנן ביקור בפסטיבל בעתיד.

כדי לשמוע את השלישייה מבצעת קטע מהטריו מספר 1 של שומאן (מקונצרט באמסטרדם)- הקליקו כאן

*************

לאנג לאנג ברסיטל

fara01040

לאנג לאנג בגשטאד. צילום: Raphael Faux

שני הקונצרטים הבאים בגשטאד התקיימו ב"אוהל הפסטיבל", אוהל זמני שהוקם בצמוד לאולם הספורט של הכפר. גם הוא אינו ממוזג, אבל עקב גודלו הבעיה מורגשת פחות. באוהל זה חווינו את אחד השיאים של הסיור כולו: רסיטל של הפסנתרן לאנג לאנג. זה היה קונצרט פנומנלי, שהשרה אווירת קסם החל מהרגע הראשון. לאנג לאנג ניגן את התכנית איתה הוא רץ ברחבי העולם בשנה האחרונה: "העונות" של צ'ייקובסקי (מחזור שמהווה תיאור מוזיקלי ל-12 חודשי השנה), ארבעת הסקרצי של שופן, וכתוספת- "קונצ'רטו איטלקי" של באך.

הבשורה הגדולה מהערב הזה היא שלאנג לאנג התבגר. זוכרים את המניירות, גלגולי העיניים והפרצופים שנהג לעשות בעבר? זה היה חמוד ומקסים, אבל בגיל 34 זה כבר פחות רלוונטי. ומסתבר שלאנג לאנג הבין זאת היטב. עדיין נשאר בו משהו מהדמות של הפסנתרן הווירטואוז המלהטט על המקלדת, אבל ברור שמבחינת עומק הבעה ואישיות מוזיקלית הוא כבר במקום אחר לגמרי. ב"העונות" הוא נראה כמו מי שמספר סיפור באמצעות הפסנתר, וריגש במיוחד בפרקים האיטיים ("יוני" ו"אוקטובר"). גם שופן זכה לביצוע מהמם, עם פרשנות מהודקת, סאונד יפהפה ועומק הבעה. הסקרצו השני, עם המוטיב השטני החוזר בו, עורר התפעמות גדולה במיוחד.

החוויה התעצמה גם בזכות מסכי צד בהם ניתן היה לראות את הידיים המנגנות, וכן אקוסטיקה נהדרת (עובדה מפתיעה, לנוכח העובדה שמדובר באולם זמני). אפילו הביצוע לבאך, שהיה רחוק מאוד מהסגנון ה"תקופתי" המקובל כיום, היה משכנע בדרכו. מעניין לציין שדווקא במוזיקה של באך, שרחוקה מהרפרטואר ה"רגיל" של לאנג לאנג, הוא חזר קצת יותר לפרצופים ולמניירות. יתכן שהרגיש שם על קרקע פחות יציבה מבחינה פרשנית, ונזקק לתמיכה ויזואלית. כך או כך, זה היה ערב אדיר.

**********

ערב גאלה עם טרפל וגיאורגיו

הערב האחרון בגשטאד הציע קונצרט גאלה אופראי, עם קטעים נבחרים מ"אותלו" (ורדי) ו"טוסקה" (פוצ'יני). התזמורת היתה הסימפונית של לונדון בניצוחו של ז'אנאנדראה נוזדה (Noseda), המוכר היטב למנויי הפילהרמונית הישראלית. על פניו מדובר היה בהבטחה גדולה, בזכות שני הזמרים בתפקידים הראשיים: הבריטון ברין טרפל (Terfel) והסופרן אנג'לה גיאורגיו, שהחליפה ברגע האחרון את אניה הרטרוס (Harteros) שביטלה. בפועל, התגלה שגיאורגיו קוראת מהדף את האריות היפות של דזדמונה מ"אותלו" ("שיר הערבה" ו"אווה מאריה"). היא שרה צמודה לתווים ונעזרה מאוד במנצח, ולא הצליחה לעבור את המשוכה הנדרשת כדי ליצור ביצוע נוגע באמת. "טוסקה" כבר זכתה לביצוע מרשים בהרבה. טרפל וגיאורגיו הקליטו את האופרה הזו לא מזמן בהקלטת די.וי.די מצוינת, והפעם היא שרה בעל-פה ובצורה הרבה יותר משוחררת. זו אמנם לא היתה חוויה מטלטלת, אבל יחסית לביצוע קונצרטי זו היתה "טוסקה" מהנה למדי.

מה שהפתיע בקונצרט – ולרעה- היא האקוסטיקה. בניגוד לסאונד המהמם ברסיטל של לאנג לאנג, הפעם נשמעו קולות הזמרים "חסומים" ומכוסים. הסבר אפשרי: בבית אופרה רגיל התזמורת נמצאת ב"בור", והפעם היא חלקה עם הזמרים את הבמה. כתוצאה, הסולנים נאלצו להתחרות עם תזמורת גדולה וחזקה – ובהצלחה חלקית בלבד. מסקנה: אם אתם מתכננים בעתיד ביקור באוהל הפסטיבל בגשטאד, כדאי להעדיף קונצרטים כליים ולא אופראיים (או לחלופין להזמין מקומות בשורות העליונות, משם שומעים יותר טוב).

*********

חוויות סימפוניות בפסטיבל לוצרן

התחנה הבאה בסיור היתה פסטיבל לוצרן, אחד הפסטיבלים הקלאסיים המובילים והיוקרתיים בעולם. הקונצרטים הסימפוניים מתקיימים באולם ה- KKL ("אולם הקונגרסים והקונצרטים"), השוכן על שפת אגם לוצרן ומאופיין באקוסטיקה מצוינת.

כותרת הפסטיבל השנה היתה "פרימה דונה" ("אישה ראשונה"). המטרה המוצהרת- להעלות על נס את הנשים המנצחות שפועלות כיום בעולם, במקצוע שנתפס לאורך השנים גברי במובהק. לא פחות מ- 12 נשים הופיעו השנה כמנצחות בפסטיבל, במה שנראה כמו יוזמה מבורכת לשינוי סטריאוטיפים מגדריים. מנצחת ישראלית עדיין לא היתה שם, אבל יש לקוות שגם זה רק עניין של זמן.

*******

גאבטה וגאטי עם הקונצרטחבאו

LUCERNE FESTIVAL Sommer 2016

דניאלה גאטי מנצח בלוצרן. צילום: Priska Ketterer

בלוצרן שמענו שני קונצרטים, שניהם ברמה אדירה. הראשון הציג את תזמורת ה"קונצרטחבאו" מאמסטרדם, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי הנכנס דניאלה גאטי (Danielle Gatti). בניגוד  לרבים מהמנצחים הצעירים והמתלהבים, גאטי השיג תוצאה מוזיקלית מופלאה בעזרת תנועות ידיים חסכוניות ומדויקות. הביצוע שלו לסימפוניה הרביעית של ברוקנר היה אולי המרשים ביותר ששמעתי אי פעם. הוא הצליח להשיג עוצמה תזמורתית בלי שום מאמץ פיזי נראה לעין, והרגעים השקטים שהפיק היו מדהימים בעוצמתם הרגשית. חוויה גדולה.

בעבר הייתי מסוייג מאוד מהניצוח של גאטי, שנראה לי לא מספיק מעורב ומעניין; מבחינתי, הקונצרט הזה צירף אותו לרשימת המנצחים הגדולים של זמננו.

בחלק הראשון הופיעה לצד התזמורת הצ'לנית הארגנטינאית-גרמנייה המקסימה סול גאבטה (Gabetta), עם הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן. הביצוע שלה נטה לכיוון המעודן והמאופק, רחוק מאוד מביצועים "רומנטיים" ותיקים כמו אלו של מישה מאיסקי ובני דורו.

שני ההדרנים של גאבטה ראויים לאיזכור מיוחד. הראשון היה "שירת הציפורים" של פאבלו קזאלס, שחובר על בסיס שיר עם קטלאני עתיק. גאבטה ביצעה אותו בליווי שישה נגני צ'לו מהתזמורת, במה שפירשתי כמחווה של כבוד גם לנגנים וגם לכלי.

ההדרן השני היה מעניין במיוחד. זה היה "דולצ'יסימו", הפרק האיטי מתוך יצירה שחיבר עבור גאבטה המלחין הלאטבי בן-זמננו פטריס ואסקס (Peteris Vasks). הפרק משלב מגוון טכניקות נגינה יוצאות דופן, וכן שירת ווקאליזות (מסתבר שגאבטה היא גם זמרת סופרן לא רעה). ליצירה יש אופי מעט ניו-אייג'י, אבל בקונצרט חי היא יצרה אפקט חזק מאוד. כדאי להכיר.

לצפייה בסול גאבטה מבצעת את הפרק (בקונצרט אחר)- הקליקו כאן.

*****

סיימון ראטל מנצח על הפילהרמונית של ברלין

160830_16320_Berliner_Rattle_Fischli_02

סיימון ראטל עם הפילהרמונית של ברלין בלוצרן. צילום: פטר פישלי

בערב האחרון שמענו קונצרט שעורר ציפיות גבוהות, ואכן לא הכזיב. הוא הציג את התזמורת הפילהרמונית של ברלין, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי סיימון ראטל.

ראטל והברלינאים פתחו עם Eclat של בולז, יצירה ל- 15 כלים שהיא מעין ניסוי מעניין בפסיכולוגיה של האקוסטיקה. היצירה מבחינה בין כלים "מהדהדים" (שצלילם נמשך לאחר ה"אטאק" ללא שליטת הנגן) לבין כלים "לא מהדהדים" (בהם יש לנגן יש שליטה על הצליל גם אחרי ה"אטאק"). בולז בוחן כאן את החוויה האקוסטית שיוצרות שתי משפחות הכלים האלו, תוך שהוא משאיר למנצח דרגת חופש גדולה במהלך היצירה. ברגע שמבינים מה הוא מנסה לעשות, התוצאה מרתקת.

אחרי בולז בוצעה המנה העיקרית של הערב- הסימפוניה השביעית של מהלר. הפילהרמונית הברלינאית התגלתה כאן, כתמיד, כתזמורת מבריקה ומשוחררת, כשראטל מוביל אותה בניצוח מלא אנרגיה. השביעית של מהלר יכולה להיות ארכנית מאוד בביצועים מסוימים, אך ראטל הצליח לשמור על מתח לכל אורכה וסיים אותה בקליימקס נפלא. הלוואי עלינו ביצועים ברמה הזו בהיכל התרבות.

נהדר, למרות האקוסטיקה: "סטבאט מאטר" של דבוז'אק עם הסימפונית ירושלים

אלה וסילביצקי_צילום יוסי צבקר

אלה וסילביצקי. צילום: יוסי צבקר

זה כיף לפרגן למוזיקאים. במיוחד לישראלים. בתנאים הכלכליים בהם פועלים רוב העוסקים במוזיקה קלאסית בארץ, קשה מאוד להרים קונצרט שמצליח להתחרות במה שאפשר לשמוע היום בלחיצת כפתור ביו-טיוב או ב"מצו". וכשזה קורה, זה מחמם לב ומרגש. במיוחד כשבביצוע משתתפות מקהלות חובבים, שהחברים בהן אינם מקבלים שכר ונותנים את הנשמה ואת הלב רק למען המוזיקה.

הפעם קרה הנס בביצוע ה"סטאבט מאטר" (Stabat Mater) של דבוז'אק, מהיצירות הליטורגיות המרשימות ביותר ברפרטואר הרומנטי. הטקסט של ה"סטאבט מאטר" מתאר את סיבלה של מאריה הקדושה למול בנה הצלוב, ולכן התאים לדבוז'אק מאוד כתגובה רגשית לשרשרת אסונות שנחתה עליו (הוא שכל שלושה ילדים בטווח של שנתיים). צריך להודות שלא כל היצירה אחידה ברמתה: הפרק הראשון, שהמוזיקה שלו חוזרת גם בסוף,  הוא מטלטל ממש. לעומתו, חלק מהפרקים האמצעיים קצת חסרי מיקוד ויש במהלכם ירידת מתח. ועדיין, מדובר ביצירת מופת שכדאי מאוד להכיר.

האמת- באתי לקונצרט הזה בציפיות לא גבוהות. ניסיון העבר לימד שמקהלות חובבים ישראליות נוטות לשירה לא נקייה ו"גרונית", במיוחד בקולות הגברים. אלא שהפעם הסיפור היה שונה. ההרכב הקולי הגדול הורכב משתי מקהלות חובבים (הקאמרית רמת-גן והקיבוץ הארצי), והפתיע לטובה. המקהלות באו מוכנות למופת מבחינה טכנית, ושרו בהגשה חמה ולא מוגזמת. ומה שיותר חשוב, הן הגישו ביצוע שניכר ש"עבדו עליו" לא מעט גם מבחינה פרשנית. אז נכון שאי אפשר להשוות את התוצאה לביצועים של מקהלות אירופאיות מקצועיות אליהן אנחנו רגילים מ"מצו", אבל עדיין מדובר בהתקדמות של שנות אור יחסית למה שהורגלנו אליו בעבר. משמח להיווכח שתרבות שירת המקהלה ממשיכה לשגשג כאן, למרות תקציבים מגוחכים והתעלמות ממשלתית גורפת.

מבין ארבעת הסולנים בלטה לטובה זמרת הסופרן הנהדרת אלה וסילביצקי (Vasilevitsky), עם קול חם ועתיר רגש שהתאים מאוד למוזיקה. הבאס-בריטון ולדימיר בראון התחיל בצורה מהוססת, אבל התחמם בהדרגה ובדואט הגדול שלו עם המקהלה כבר הציג שירה מלאת עומק ונוכחות. הטנור הקוריאני באק יונקי (Baek Yoonki) ניחן בקול נעים מאוד, ונהניתי ממנו למרות בעיות קלות באינטונציה, דיקציה וריתמוס. היחידה מבין הסולנים אליה פחות התחברתי היתה זמרת המצו-סופרן סבטלנה סנדלר, שסגנון השירה שלה נשמע כיום קצת מאומץ ומיושן.

לפינת הפירגון מצטרפים בגדול המנצח דורון סלומון והתזמורת הסימפונית ירושלים, שהציגה צליל יפה מאוד לאורך כל הערב. התזמורת הזו כמעט אינה מופיעה מחוץ לירושלים, וחבל. כשהיא עובדת עם מנצח שיודע מה הוא עושה- היא לא פחות טובה מהסימפונית ראשל"צ, שמופיעה בת"א בקביעות. מגיע לקהל במרכז לשמוע את הירושלמים יותר.

שתי הערות לסיום:

  1. מקובל לחשוב שהקהל הישראלי לא יודע לפרגן. הפעם הוא ידע. בניגוד למקובל בפילהרמונית, הקהל לא נהר בהמוניו אל הדלתות עם הישמע הצליל האחרון אלא הריע ממושכות. כפי שכבר הבנתם, בצדק גמור. אבל להתנהלות הזו היה גם גורם מסייע: במשכן, בניגוד להיכל התרבות, משאירים את הדלתות סגורות עד אחרי ההשתחוויה, וכך הרבה יותר טבעי להישאר באולם ולהריע. אולי כדאי גם לפילהרמונית לנסות את הטריק?
  2. לידיעת הקוראת הנלהבת מירי רגב: עם כל ההערכה למבצעים, צריך להודות שהאקוסטיקה בבית האופרה איומה. למרות כל הנסיונות שנעשו לאורך השנים לשפר אותה, היא עדיין יבשה וחסרת הידהוד. למבצעים (במיוחד לזמרים) יש תחושה שהקול שלהם הולך לאיבוד במרחב, ומהקהל נמנעת החוויה המענגת של צליל שעוטף אותך מכל הכיוונים. ואם כבר מדברים: גם היכל התרבות, למרות השיפוץ, לא הרבה יותר טוב. בעיקר אם יושבים מאחורה. מדהים, ובעיקר עצוב,  שאחרי השקעה ציבורית של מאות מיליוני שקלים עדיין אין באיזור המרכז אולם ראוי לשמו מבחינה אקוסטית לביצוע מוזיקה סימפונית. אין לי ספק שרגב תצליח להשיג תהילת עולם בקרב אוהבי המוזיקה הקלאסית אם תצליח להפעיל את השפעתה ותקציביה כדי להקים אחד כזה. מה הסיכוי שזה יקרה?!

 

"סטבאט מאטר" של דבוז'אק עם התזמורת הסימפונית ירושלים, המקהלה הקאמרית רמת-גן, מקהלת הקיבוץ הארצי וסולנים. מנצח: דורון סלומון. בית האופרה, 18.7.2016. 

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 21.7.2016

 

"אנחנו מצלמים מוזיקאים ישראלים פשוט כי הם טובים": ראיון עם כריסטוף וינקל, מנכ"ל ערוץ "מצו"

Christophe-Winckel - (c) Jean-Baptiste Millot

כריסטוף וינקל. צילום: Jean-Baptiste Millot

כריסטוף וינקל, מנכ"ל ערוץ "מצו", הפך בשנים האחרונות לדמות מרכזית עבור אוהבי המוזיקה הקלאסית בארץ. שני הערוצים שאותם הוא מנהל, "מצו" ו- "מצו לייב HD", משמשים כערוצים המועדפים אצל אוהבי מוזיקה רבים: הם מספקים תוכן איכותי של מוזיקה ומחול, ומחברים את הצופים ללב העשייה המוזיקלית באירופה בלי לקום מהכורסא בסלון.

בשבוע שעבר הגיע ווינקל (43) לביקור קצר בישראל. "אני מנסה להגיע לכאן מדי שנה", הוא אומר. "חשוב לי לחזק את הקשר עם גופים מוזיקליים ישראליים. את הפילהרמונית הישראלית, לדוגמא, אנחנו מקליטים בקביעות.  כעת אני כאן כדי לבדוק אפשרות לשיתופי פעולה עתידיים נוספים".

את הראיון קיימנו לפני קונצרט הפילהרמונית עם הפסנתרן דניל טריפונוב, בו נוגן בין היתר הקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב. "היינו אמורים להקליט את הקונצרט הזה", הוא מספר באכזבה ניכרת. "אבל הסוכן של טריפונוב עצר את ההקלטה ברגע האחרון. מסתבר שטריפונוב אמור להקליט את כל הקונצ'רטי של רחמנינוב ל"דויטשה גרמופון", והסוכן לא רצה שתהיה לו הקלטה אחרת ליצירה. זו פעם ראשונה שסוכן עוצר צילום של קונצרט. אני לא מבין את ההיגיון הזה, לעצור חשיפה של אמן שאתה מייצג. וזה מצער אותי כפליים כי טריפונוב הוא אחד מהפסנתרנים שבעבר הקלטנו בשיטתיות. זה ממש חבל".

++++++++

ווינקל מציין שהקונצרט היה אמור להיות מצולם בטכנולוגיה הנקראת 4K, או "אולטרה HD", שאיכותה גבוהה יותר מה- HD הרגיל. "הטכנולוגיה הזו זמינה כעת רק במזרח אסיה ובאוסטרליה, ואנחנו מרחיבים אותה בהדרגה לארצות נוספות", הוא מספר. "בעתיד יהיה ערוץ חדש של "מצו", שיעבוד על עיקרון של VOD (צפייה בתכנים לפי דרישה) והתכנים בו יהיו בטכנולוגיית 4K. כרגע אנחנו בונים ספריית הקלטות עבור הערוץ הזה, בה יהיו מופעי מוזיקה קלאסית, ג'אז ומחול. צפייה בערוץ באיכות מלאה תדרוש כמובן גם רכישת מסך טלוויזיה בטכנולוגיה מתאימה, שכיום אנשים קונים בעיקר לשידורי כדורגל. כרגע הערוץ עדיין לא זמין בישראל".

+++++++++

וינקל מציין שערוץ 'מצו' עבר התפתחות גדולה בשנים האחרונות. "הערוץ זמין כיום ב- 60 מדינות. יש לנו 28 מיליון מנויים, מתוכם 1.7 מיליון בישראל. ההתרחבות הזו מאפשרת לנו גם לשדר ממקומות חדשים, כמו קנדה ואוסטרליה".

בישראל משדר "מצו" בשני ערוצים. הראשון הוא ערוץ "מצו" הרגיל, שזמין בחבילת הבסיס של "הוט ו"יס". השני הוא ערוץ "מצו לייב HD", שזמין למנויי "הוט" בלבד. לדברי וינקל, אחד הדברים בהם הם מתמקדים כעת הוא לחזק את הבידול בין שני הערוצים. "כיום, רוב החומרים מערוץ ה-HD  מגיעים בסופו של דבר לערוץ הרגיל. זה הולך להשתנות. החזון הוא להפוך את ערוץ ה- HD לאולם קונצרטים, שיציג את האירועים הכי בולטים בזירה הבינלאומית. יהיו שם יותר קונצרטים חיים או כאלו שישודרו בטווח קצר ממועד ביצועם, וכולם יהיו באיכות HD. לערוץ 'מצו' הרגיל, לעומת זאת, הקונצרטים האלו יגיעו רק אחרי שנה".

+++++++++

במקביל לבידול של ערוץ ה- HD כאולם קונצרטים ביתי, מתוכננים גם פורמטים חדשים לתכניות בערוץ 'מצו' הרגיל. "הרעיון הוא להפוך את 'מצו' לערוץ שנותן ערך מוסף. נשדר שם בין היתר ראיונות, חזרות וכדומה".

אחת היוזמות שמרתקות את וינקל ביותר תתקיים לקראת סוף השנה בערוץ 'מצו' הרגיל. "באתר שלנו יופיעו חמישים תכניות, והצופים יוזמנו לבחור אילו מהן ישודרו בשבוע האחרון של דצמבר. בין המצביעים תיערך הצבעה, ולפיה נקבע מה לשדר. זה גם ייתן לנו מושג מרתק על ההעדפות של צופים שונים ממדינות שונות, כי כרגע יש לנו נתונים רק על ההעדפות בצרפת".

אחת הבעיות המשמעותיות לאוהבי האופרה בישראל היא שהתרגום של האופרות שאתם משדרים הוא בצרפתית בלבד. יש לזה פיתרון?

"תלוי איפה. במזרח אסיה ובקנדה יש כבר כיום אפשרות לבחור כתוביות תירגום באנגלית. אנחנו בודקים אפשרות להרחיב אותה בעתיד. נכון להיום- האופציה הזו לא זמינה לצופי 'מצו' בישראל".

מה שעוד מפריע לצופים רבים היא החזרה הרבה שיש על אותם קונצרטים.

"זה נכון, אבל החזרה הזו תלך ותפחת ככל שנמשיך לצלם קונצרטים חדשים. מצד שני, צריך להבין שצילום כזה דורש השקעה רבה, ולצערנו המשקיעים כבר לא ששים להשקיע במוזיקה קלאסית כי אין בזה כסף. לכן אנחנו מצלמים בעיקר במימון עצמי".

בעבר ציינת שאתם נמנעים מלשדר ביצועי מופת ישנים בגלל שהקהל דורש איכות צילום גבוהה. זה עדיין תקף?

"אנחנו כן משדרים חומרים ישנים יותר, אבל רק בערוץ 'מצו' הרגיל. בספטמבר, לדוגמא, יהיו שידורים עם קונצרטים של המנצח הרברט פון קראיאן ושל הזמרת מאריה קאלאס".

ניתן לראות ב"מצו" בשנים האחרונות לא מעט אמנים ישראליים. תוכל להרחיב על כך?

"זה נעשה פשוט כי יש הרבה מוזיקאים ישראלים מצוינים. התזמורת הפילהרמונית הישראלית, לדוגמא, מארחת בקביעות סולנים מעולים ומנצחים מעולים. כערוץ בינלאומי אנחנו מעוניינים לשדר מופעים ממגוון מקומות בעולם, וישראל משתלבת בזה היטב. אנחנו מצלמים את המוזיקאים הישראלים לא משיקולי שיתוף פעולה, אלא פשוט כי הם טובים".

פורסם בשינויים קלים ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 7 ביולי 2016 

 

קורסי מוזיקה בהנחייתי בשנת הלימודים הבאה (2016-2017)

אני שמח לעדכן אתכם ברשימת קורסי המוזיקה אותם אעביר בסמסטר א' של שנת הלימודים הבאה (2017 – 2016). כל הקורסים מיועדים לקהל הרחב ואינם דורשים ידע מוקדם.

1. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // בטהובן- מהפכן ורומנטיקן (קורס בוקר)

קורס שנתי שיוקדש כולו לבטהובן, החל מהסונטות לפסנתר וכלה ביצירות המונומנטליות כמו "מיסה סולמניס" והסימפוניה התשיעית.

14 מפגשים, ימי חמישי אחת לשבועיים בשעה 10:30, החל ב- 10 בנובמבר 2016. טלפון להרשמה: 6407047 – 03.

————————————————————————————————————————–

2. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  המוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך (קורס בוקר)

קורס סמסטריאלי שיוקדש כולו למוזיקה של י.ס. באך, החל בסוויטות הצרפתיות וכלה ב"מתיאוס פסיון" ובמגניפיקט. הקורס מועבר בתנאי צפייה והאזנה אופטימליים של אולם קולנוע.

8 מפגשים, ימי ב' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 7 בנובמבר 2016.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

—————————————————————————————————————————-

3. זמן אשכול- סינמה סיטי ראשל"צ // היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 8 בנובמבר 2016.

פירוט המפגשים כאן. 

—————————————————————————————————————————-

4. זמן אשכול – סינמה סיטי ירושלים // היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. גם כאן שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:30, החל ב- 6 בנובמבר 2016.

פירוט המפגשים כאן. 

—————————————————————————————————————————-

5. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית איילה תל-אביב // שיאי המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר- חדש)

ניתוח מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך הדגמה מודרכת בעזרת ביצועים מעולים. הקורס מותאם גם לתלמידים חוזרים ונבנה כך שלא תהיה חזרה על תכנים מהשנים האחרונות.

12 מפגשים, ימי ד' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 2 בנובמבר 2016.

ידיעון אסכולות עם פירוט המפגשים זמין כאן.

—————————————————————————————————————————-

6. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית ציוני אמריקה תל-אביב // שישי עם מוצרט (קורס בוקר בימי שישי- חדש)

קורס חדש בימי שישי בבוקר אחת לחודש, שיעסוק כולו במוזיקה של מוצרט.

8 מפגשים, ימי שישי אחת לחודש בשעה 11:00, החל ב- 25 בנובמבר 2016. 

ידיעון אסכולות עם פירוט המפגשים זמין כאן. 

—————————————————————————————————————————-

7. גני תקווה- מרכז הבמה // שיאי המוזיקה הקלאסית (קורס ערב – חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה מצוינת.

7 מפגשים אחת לחודש, ימי ה' בשעה 18:30, החל ב- 24 בנובמבר 2016.

פירוט המפגשים כאן. טלפון לפרטים: 03-7375777. 

—————————————————————————————————————————-

8. ירושלים – מוזיאון ישראל // שמונה מלחינים קלאסיים (קורס בוקר – חדש)

שמונה מפגשים על גדולי המלחינים של המוזיקה הקלאסית. כל מפגש יעסוק במלחין אחר, ויציג בצורה מודגמת מבחר מיצירותיו המרכזיות. ימי שישי אחת לחודש בשעה 11:00, החל ב- 4 בנובמבר 2016.

פרטים במוזיאון ישראל, טלפון 02-6708823. ההרשמה לקורס זה מתחילה רק ב- 31 ביולי 2016.

ביקורת קונצרט: ואסילי פטרנקו ודניל טריפונוב עם הפילהרמונית הישראלית

Mark McNulty ואסילי פטרנקו. צילום

ואסילי פטרנקו. צילום: מארק מק'נולטי

תפיסה מקובלת בעולם המוזיקה הקלאסית טוענת שאנשים אוהבים לשמוע את מה שהם כבר מכירים. מכאן, שכדי למשוך קהל לקונצרטים צריך לבצע שוב ושוב את אותן יצירות מוכרות ושחוקות. ואז, כשיש עוגן מוכר שמבטיח שהקהל יבוא, אפשר "לדחוף" לו באותו ערב גם יצירה לא מוכרת שתרענן קצת את הרפרטואר. ואם היא של מלחין מוכר, בכלל טוב.

ההיגיון הזה, מן הסתם, היה מה שהוביל לשבץ שתי יצירות שונות מאוד של רחמנינוב באותו ערב. הראשונה היתה הקונצ'רטו מספר 2, שהמילה "שחוק" קטנה עליו. השנייה- הסימפוניה הכוראלית "הפעמונים", בביצוע בכורה בפילהרמונית. עבורי, ביצוע "הפעמונים" סיפק חוויה משמעותית בהרבה. היצירה הזו משקפת בדיוק את מה שתזמורות כיום צריכות לשאוף אליו: רפרטואר לא מוכר ואפילו קצת מאתגר, אבל עדיין קל יחסית לעיכול גם לקהל שמרני כמו זה של הפילהרמונית. וזה בדיוק מה ששמענו אמש.

ה"עוגן" של התכנית, כאמור, היה הקונצ'רטו מספר 2 של רחמנינוב לפסנתר ותזמורת. עבור רבים מבאי היכל התרבות היצירה הזו כבר מאוסה מרוב השמעות, וצריך נס כדי שתצליח לחולל התרגשות אמיתית. הנס הזה לא קרה. נכון, הביצוע של דניל טריפונוב היה יפה ברובו, עם רגעי "פיאנו" נהדרים בפרקים השני והשלישי. גם התזמורת ליוותה מעולה, במיוחד ברגעי הסולו היפים שכתב רחמנינוב לכלים שונים (קרן בפרק הראשון, קלרינט בשני ועוד). אבל הביצוע לא נשא איתו בשורה גדולה, וגם לא היה הכי מדויק מבחינה ריתמית וטכנית. אין מה לעשות: כששומעים יצירה מיליון פעמים, הסטנדרט נמצא בשמיים.

הסימפוניה הכוראלית "הפעמונים", לעומת זאת, סיפקה אתגר מוזיקלי מרתק. "דווקא היה יפה", אמרה בהפתעה מנויה וותיקה לחברתה לאחר הביצוע, והביקורת הזו מתארת היטב את תמצית החוויה. היצירה מושרת כולה (ברוסית), עם צוות מבצעים שכולל שלושה סולנים ומקהלה גדולה. היא כוללת ארבעה שירים: פעמוני מזחלת, פעמוני חתונה, פעמוני אזעקה ופעמוני מוות. עם זאת, בניגוד לשם היצירה, לא שומעים בה הרבה פעמונים ובטח שלא בצורה בוטה. הם משמשים רק כדי לסמל שלבים שונים במחזור החיים, מרוח הנעורים בשיר הראשון ועד המוות באחרון. הפרק השלישי (פעמוני האזעקה) קצת ארוך ומבולגן מדי לטעמי, אך האחרים יפהפיים. זו מוזיקה שמאוד כדאי להכיר (ביצוע יפה באיכות HD, בניצוח ג'יימס גאפיגן, אפשר למצוא כאן).

לצורך הביצוע בפילהרמונית התאחדו שתי מקהלות- המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני והמקהלה הקאמרית אוריה (Oreya) מאוקראינה. הצליל המשותף נשמע יפה ומשכנע, ויש להניח שיתגבש אפילו יותר בביצועים הבאים. שלושת הסולנים (סופרן, טנור ובאס), כולם מרוסיה, היו מצוינים.

על הערב כולו ניצח ואסילי פטרנקו (Petrenko), שזכור היטב מביקורו הראשון בארץ בדצמבר 2014. פטרנקו נחשב לאחד המועמדים הבולטים לרשת את התזמורת בעתיד מידיו של מהטה, ובערב הזה אפשר היה להבין בקלות מדוע. הוא הציג ניצוח מדויק ואנרגטי, והצליח להוביל את התזמורת והמקהלות בצורה מעוררת התפעלות באתגרים שהעמיד לפניו הביצוע: ריתמוסים משתנים, הבדלי דינמיקה פתאומיים, השגת צליל אחיד משתי מקהלות שונות ועוד.

להערכה הזו מצטרף גם מידע מאחורי הקלעים: לא בכל יום זוכה מנצח לתשואות רמות מהתזמורת כבר בסוף החזרה הראשונה. כפי שהגדיר זאת נגן מהנהלת התזמורת, "רק במקרים בודדים ביותר מסכימה התזמורת פה אחד על איכותו של מנצח". וכמו נגני הפילהרמונית, גם אני אשמח מאוד לראות אותו פה שוב.

יש לציין גם שאת הערב פתחה יצירה קצרצרה מאת סטרווינסקי, בשם "זיקוקין די נור". קשה להבין לשם מה היא שובצה בתכנית: אורכה הוא חמש דקות בלבד, ומיד אחריה כבר התחילה התכונה של העלאת הפסנתר לבמה לקראת ביצוע הקונצ'רטו. ההיגיון היחיד שהצלחתי למצוא בשיבוץ התמוה הזה הוא טכני, כדי לאפשר למאחרים להיכנס לאולם לפני תחילת הקונצ'רטו ולא במהלכו. לטובת התזמורת אפשר לומר שהיא צילצלה מעולה בביצוע היצירה, מה שהיה נכון לאורך כל הערב.

לסיכום: ערב מומלץ, במיוחד בזכות "הפעמונים". הלוואי שנשמע עוד הפתעות נעימות כאלו בעונות הבאות.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מנגנת מיצירות רחמנינוב וסטרווינסקי. מנצח: ואסילי פטרנקו. פסנתרן: דניל טריפונוב. היכל התרבות תל-אביב, 15.6.2016

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 16.6.2016

"אני מעדיפה לנגן על כלי פשוט": ראיון עם נגנית הקלרינט שרון קם לקראת הופעותיה הקרובות בארץ

sharon kam_Credit Maike Helbig

שרון קם. צילום: Maike Helbig

בשבוע הבא תופיע בארץ נגנית הקלרינט הנפלאה שרון קם (Kam), מהמוזיקאיות החשובות בתחומה שיצאו מישראל. בקונצרט, שיבוצע פעמיים בלבד, ניתן יהיה לשמוע אותה במסגרת הרכב קאמרי אינטימי ביצירות של מוצרט, שומאן, ברטוק ואחרים.

שרון קם היא בת למשפחה מוזיקלית מאוד: אימה רחל היא נגנית ויולה וותיקה, שיצאה לאחרונה לגימלאות אחרי שנים ארוכות של נגינה בפילהרמונית הישראלית. אחיה, אורי (Ori), הוא ויולן מעולה שניגן בפילהרמונית של ברלין וכעת מנגן ב"רביעייה הירושלמית". היא עצמה מוכרת היטב בארץ מהופעות רבות כסולנית עם הפילהרמונית. עם זאת, את עיקר הקריירה שלה היא עושה בחו"ל כבר שנים ארוכות.

קם החלה את לימודי הנגינה בישראל, ובהמשך למדה בביה"ס היוקרתי למוזיקה "ג'וליארד" בארה"ב. הקריירה שלה החלה לפרוח בשנת 1992, לאחר שזכתה בתחרות בינלאומית במינכן. מאז הופיעה כסולנית עם התזמורות הטובות בעולם, ביניהן הפילהרמונית של ברלין, הגוונדהאוס מלייפציג, הסימפונית של שיקאגו ורבות אחרות. במקביל היא מופיעה בקביעות כנגנית מוזיקה קאמרית, ושיתפה פעולה עם טובי המוזיקאים.

"עזבתי את הארץ לפני 27 שנים, כשיצאתי מכאן ללמוד", היא מספרת בראיון טלפוני מביתה בגרמניה. "אבל אני עדיין מגיעה לכאן הרבה, כדי לנגן או סתם לבקר עם הילדים והמשפחה. הילדים מדברים עברית, ומאוד חשוב לי שיהיה להם קשר טוב עם הארץ".

ההרכב במסגרתו תנגן קם כולל אותה עצמה בקלרינט, את אחיה אורי בוויולה, ואת הפסנתרן הישראלי המעולה מתן פורת, המתגורר גם הוא בגרמניה. "אנחנו מנגנים הרבה בהרכב הזה בשנים האחרונות", היא אומרת. "בשלב מסוים החלטנו שכדאי שנופיע גם בארץ. שלושתנו ישראלים, ורצינו שלא רק בחו"ל ייהנו מהטריו שלנו אלא גם כאן".

תכנית הקונצרט תכלול יצירות מאת מוצרט (שלישיית הקלרינט ק' 498, Kegelstadt), שומאן ("אגדות" לקלרינט, וויולה ופסנתר), ברהמס (שני שירים בעיבוד לשלישיית קלרינט), שוברט (שלושה "מומנטים מוזיקליים" לפסנתר) ובארטוק ("קונטרסטים").

"חלק מהיצירות מופיעות בצורה שונה מהמקור", מספרת קם. "השירים של ברהמס כתובים במקור לזמרת מצו-סופרן, ויולה ופסנתר, ואצלנו יבוצע תפקיד הזמרת בקלרינט. ה'קונטרסטים' של ברטוק כתובים במקור לשלישייה עם פסנתר, קלרינט וכינור, ואצלנו יבוצע תפקיד הכינור בוויולה. זו יצירה קשה מאוד לביצוע גם במקור, ובוויולה היא אפילו יותר קשה", היא צוחקת.

מקובל כיום לעשות שימוש בכלי נגינה עתיקים, שמותאמים לתקופה בה נכתבה המוזיקה. גם את מנגנת בכלי תקופה?

"לעיתים אני מנגנת בכלים שונים, כמו באסט-קלרינט שהיה נהוג בתקופתו של מוצרט. אבל צריך לזכור שבמאה ה- 18 לכל נגן היה כלי משלו, ולא היה בית חרושת מרכזי שייצר קלרינטים. מספרים שאנטון שטדלר (Stadler), שעבורו כתב מוצרט את היצירות שלו לקלרינט, שכח את הכלי שלו בכרכרה ולכן אנחנו לא יודעים בדיוק מה היו המאפיינים של הקלרינט הזה. בכל מקרה, בקונצרט בארץ אני אנגן בקלרינט רגיל".

מה השווי הכספי של כלי כמו זה שאת מנגנת עליו?

"אני מנגנת בקלרינט פשוט, שעולה משהו כמו 1800 אירו. ברור שיש כלים שעולים פי כמה, אבל אני לא אוהבת לנגן בהם. כשמנגנים בכלי יקר, למעשה היצרן מייצר חלק מהצליל עבורך. אני מסתדרת הכי טוב עם הכלי הפשוט, כי אני אוהבת לייצר את הצליל בעצמי".

היית ממליצה כיום למוזיקאי צעיר ללכת לקריירה מקצועית של סולן?

"קשה לומר. אפילו לבתי הגדולה, שרוצה להיות זמרת אופרה, אני לא בטוחה שאני ממליצה לעשות זאת. לי עצמי היתה נחיתה רכה לקריירה הסולנית, כי כבר בגיל 15 ניגנתי כסולנית עם זובין מהטה ובגיל 18 היה לי הרבה ניסיון. למדתי בג'וליארד על מילגה מלאה, ובגיל 22 זכיתי בתחרות בינלאומית. כך שהיו לי המון קבלות, אבל עדיין לא הייתי בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות. מצד אחד זה חשוב ללכת אחרי החלום, ועדיין יש מקום לאמנים. אבל זה לא מובן מאליו להצליח. יש כיום המון מרכיבים שמשפיעים על הצלחה גם אם אתה נגן מעולה. אף אחד בעולם לא מחפש היום עוד כוכבת קלרינט. ובאמת, יש הרבה סולנים שהעדיפו תפקיד קבוע בתזמורת. זה אולי פחות נוצץ, אבל ככה הם יכולים לדעת בוודאות שתהיה להם הכנסה קבועה".

איך את משווה את מצב המוזיקה הקלאסית בארץ לזה בגרמניה?

"יש בישראל אמנים נפלאים, אבל אם אתה לא מנגן בפילהרמונית קשה להחזיק מעמד. מי שרוצה להתפרנס ממוזיקה חייב לצאת מישראל. לי קל יותר בגרמניה, כי יש קהל קבוע והרבה יותר כסף למוזיקה קלאסית ואמנות בכלל. בגרמניה יש מסורת ארוכה של מוזיקה, והרשויות תומכות בבתי אופרה, תזמורות ותיאטראות. זו גישה שונה מאוד מאשר בארץ, שבה יש הרגשה שאין עניין מצד הממשלה במוזיקה קלאסית. זה יהיה עצוב מאוד אם התרבות הזו תיעלם".

הקונצרט יתקיים ב- 24.5 במוזיאון ת"א וב- 25.5 בקיבוץ נען.

פורסם ב"מעריב", 20.5.2016

חוויה סטטית: "מקבת" מאת ורדי באופרה הישראלית

מקבת צלום יוסי צבקר (36)

לוצ'יו גאלו ומאריה פיסצ'יטלי ב"מקבת". צילום: Yossi Zwecker

סיפור העלילה של "מקבת" מספר על אשה חסרת מעצורים ותאבת שלטון, שדוחפת את בעלה לכס המלוכה דרך שיכנועו לרצוח את המלך המכהן. לאחר מכן זוממים השניים מעשי רצח נוספים כדי לבסס את שלטונם, והשורה האחרונה שמושרת לפני ההפסקה היא "לאן הידרדרה הארץ הזו" (תרגום: ישראל אובל). בהמשך, הבעל מאבד בהדרגה את שפיותו ובסוף גם את חייו. האשה מבינה בסופו של דבר את פשעיה, ומשתגעת גם היא. הסוף דווקא טוב, כאשר בנו של המלך המקורי (זה שחוסל) מומלך תחת מקבת והסדר חוזר על כנו.

ההפקה הנוכחית של "מקבת" באופרה הישראלית סובלת מהרבה בעיות. היא לא גרועה, אבל ההמלצה עליה מסויגת מאוד. תקציר מנהלים תחילה: הסולנים (קאסט ראשון) ככה-ככה. המקהלה והתזמורת טובות. הצד הויזואלי חלש מאוד, עם במה כהה וסטטית והעמדות חסרות מעוף. זו בהחלט לא תירשם כאחת ההפקות המובילות של האופרה בשנים האחרונות.

ולחדשות בהרחבה. באתי להפקה עם הרבה ציפיות בזכות זמר הבריטון האיטלקי לוצ'יו גאלו (Gallo), ששר את התפקיד הראשי של מקבת. הציפיות התעוררו בזכות תפקידים קודמים שמילא, הן באופרה הישראלית והן בהפקות מצולמות. הפעם, הוא די איכזב. יש לו אמנם קול יפה והופעה נאה, אבל הוא לא היה מספיק משכנע לתפקיד כה דרמטי, לא בימתית ולא קולית.

הליהוק לתפקיד ליידי מקבת, שהוא אולי החשוב ביותר באופרה, היה מוצלח מעט יותר. את התפקיד שרה האיטלקיה מאריה פישיטלי (Piscitelli), שהציגה קול עשיר ויפה אבל לא באמת נוגע. בסיפרו המצוין על האופרות של ורדי ("קסם האופרות של ורדי", 2014) מצטט פרופ' יהואש הירשברג מכתב של המלחין לאחד המפיקים של האופרה, בו הוא מנחה במפורש שליידי מקבת תשיר במקומות המרכזיים בקול צורם ושטני, ובקטעי הדיקלום- בקול חלול. מכאן, שקשה לדעת עד כמה היתה פישיטלי נאמנה לרוח המלחין לעומת יכולתה האמיתית. הירשברג טוען שאת הקול הלא נעים צריכה ליידי מקבת לשמור רק לשתי אריות, ונראה שלכך באמת כיוונה פישיטלי. בכל מקרה, במערכה האחרונה היא שרה נפלא ואפילו הצליחה קצת לרגש (באריה בה היא מבינה את מה שעשתה, ומשתגעת).

מבין הסולנים, היחיד שהיה מעולה באמת היה הטנור גסטון ריברו (Rivero) בתפקיד מקדאף. הוא היה גם היחיד שקיבל מחיאות כפיים סוערות בעת ההשתחוויה. יתר הסולנים, בתפקידים הקטנים יותר, היו בסדר גמור אך לא התעלו לרמה דומה. התזמורת (הסימפונית ראשל"צ) והמקהלה (מקהלת האופרה) נשמעו טוב מאוד, למעט בעיות תיאום ובלאנס קלות שמן הסתם ילכו וישתפרו עם הזמן.

עיקר הביקורת בהפקה הזו מופנית לבימוי הפושר של ז'אן-קלוד אובריי (Auvray). התפאורה מתבססת על במה סטטית, הנוטה כלפי מעלה. הבמה הזו מהווה את התשתית לבימוי לאורך האופרה כולה, וזה משמים כמו שזה נשמע. בחלק מהסצינות יש באמצע הבמה פתח גדול, ממנו יוצאות ונכנסות דמויות שונות. בקידמת הבמה ובאחוריה יש שני אגדים של מוטות, שמגדירים מחדש את המושג "רב-תכליתי": בהתחלה הם מהווים את הבסיס עליו נתלה הוילון שמאחוריו לן המלך, אחר כך מדמים עצים ביער. החוויה הכללית היא של במה כהה, סטטית ולא מעניינת, שניצלת איכשהו רק בזכות עבודת התאורה היפה של אבי בואנו (במבי).

לסיכום: המוזיקה יפה, הסולנים בסדר ומעלה, אבל המכלול קטן מסכום מרכיביו. "מקבת" היא אופרה קצרה יחסית (קצת פחות משלוש שעות), אבל בהפקה הזו – ובמיוחד במערכה האחרונה- היתה תחושה שהיא לא זזה. למרות הכול, יש בה מסר חשוב ורלוונטי שחשוב לזכור תמיד: שלטון שהושג באלימות, דרך רצח, עשוי להסתיים באלימות לא פחותה.

"מקבת" מאת ורדי באופרה הישראלית. מנצח: עמנואל ז'ואל-הורנאק. בית האופרה תל-אביב, 17.5.2016. 

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 18.5.2016

"אנחנו מנסים להציע אלטרנטיבה לפורמט המקובל של קונצרט": ראיון עם נטע היבשר, ממקימי סדרת המוזיקה ב"בית המידות" בת"א

שחר לביא2_צילום לירון וייסמן

זמרת המצו-סופרן שחר לביא. תופיע ב"בית המידות" ביום ראשון הקרוב (ה-1 במאי). צילום: לירון וייסמן

לפני מספר שבועות נחנכה בתל אביב סידרת קונצרטים חדשה ויוצאת דופן, שמחזירה את המשתתפים בה אל עולם הסלון המוזיקלי של המאה ה-19. "בית המידות", המארח את הסידרה, הוא מבנה עתיק ברחוב לילינבלום 23, שעבר שימור אדריכלי בשנת 2013. הסידרה עצמה מתקיימת בקומה השנייה של המבנה, ומבוססת על רסיטלים קצרים בביצוע מוזיקאים מהדור הצעיר, בוגרי אקדמיות למוזיקה והסטודיו של האופרה הישראלית.

עורכי הסדרה הם יונתן קרת (25) ונטע היבשר (29), שניהם מוזיקאים פעילים ומוכרים. השניים מאמינים שהמיקום והאווירה יוצאי הדופן ימשכו קהל חדש ויתרמו לחשיפה של בני גילם למוזיקה קלאסית. הקונצרט, לדעת שניהם, אמור להיתפס לא כחוויה לימודית אלא פשוט כבילוי.

מה ההבדל בין הפרויקט שלכם לבין כל סדרת קונצרטים אחרת בתל אביב?

"האירועים בבית המידות נוצרו מתוך תפיסה אחרת של מוזיקה קלאסית", אומרת נטע היבשר, מעורכות הסדרה. "מדובר בתפיסה אחרת של המקום שהיינו רוצים שיהיה למוזיקה הזו בחיים שלנו, ואיך לדעתנו הכי נכון לקבל ביצוע חי שלה. אנחנו מנסים להציע אלטרנטיבה לפורמט המקובל של קונצרט. קונצרט אצלנו דומה יותר להופעה אינטימית בבר או בקפה. זהו מופע קצר של כארבעים דקות, שמתקיים בחלל ביתי. הקהל יכול לשבת קרוב מאוד לאמנים, או בכלל להאזין מהמרפסת עם כוס יין. בהתאם לכך, גם מחירי הכרטיסים הם בני השגה". מחיר כרטיס בסידרה הוא 60 שקלים, והוא כולל יין שמוגש במקום ללא עלות נוספת.

"זכינו בהזדמנות להתארח במקום עם אווירה יוצאת דופן", היא מוסיפה. "מצד אחד זהו בית היסטורי מראשית המאה הקודמת, ומצד שני הוא ממוקם בלב אזור הבילויים של תל אביב. הצירוף של כל הדברים האלה מאפשר לנו ליצור אירוע ספונטני ונגיש, שכל אחד יכול למצוא בו משהו ליהנות ממנו. השילוב הזה שם את המוזיקה האמנותית בתוך הקשר שבו לדעתנו הרבה יותר נוח להתחבר איתה".

נטע היבשר_צילום דנה סידור

נטע היבשר. צילום: דנה סידור

למה בעצם לשנות את פורמט הקונצרט הנוכחי?

"יונתן ואני שמנו לב למצב אבסורדי. שנינו מוזיקאים קלאסיים שמאוהבים ברפרטואר הזה ויכולים להקשיב לו כל היום, ובכל זאת אנחנו כמעט אף פעם לא באמת נהנים מקונצרט. הרבה פעמים הקונצרט ארוך מדי אפילו בשבילנו, ואם אנחנו מתקשים להתרכז במשך שעתיים וחצי – איך אפשר לצפות ממישהו שפחות קשור לתחום להחזיק מעמד, שלא לדבר על לרצות לשמוע עוד? גם אולמות הקונצרטים בעייתיים בהקשר הזה. אין ספק שהם הכרחיים להפקות גדולות, בוודאי לאופרה, אבל בהרבה מקרים המרחק בין המופיעים לבין הקהל מזיק לתקשורת ויוצר ניכור. כשמוסיפים לזה את קונבנציות ההתנהגות המאובנות, למשל העובדה שאין שיח עם הקהל או שלא מוחאים כפיים באמצע יצירה, מקבלים אירוע שהוא יותר מעיק מאשר מהנה. יונתן ואני כופרים בזה בכל וכל. אנחנו חושבים שהתנאים שבהם אנחנו נחשפים למוזיקה אמנותית עושים לה עוול, ומונעים ממנה את הפעולה הבסיסית שלה, שזה להקסים קהלים בכל גיל ובכל מקום".

===========

תכנית הסדרה מבוססת על סולנים והרכבים קטנים. בין היתר יתארחו במהלך הסידרה סולני וסולניות האופרה הצעירים שחר לביא, טלי קצף וגיא פלץ (Pelc), וכל אחד מהם יגיש רסיטל ווקאלי בליווי פסנתר. בקונצרט אחר יופיע הצ'לן עירא גבעול, שיבצע מבחר מתוך הסוויטות לצ'לו של י.ס. באך. בהמשך יופיעו נגן כלי ההקשה עודד גייצהאלס, הגיטריסט והמלחין ראובן סרוסי, הצ'לנית מיכל קורמן מ'הפרויקט הקאמרי הישראלי' ואחרים. "לאמנים ניתנה יד חופשית לבחור רפרטואר שיבטא את טעמם האישי", אומרת היבשר. תכנית הקונצרט אינה מפורסמת מראש, כך שליד החופשית הזו נוסף אלמנט משמעותי של הפתעה.

היבשר וקרת מחזיקים בגישה מורחבת למוזיקה אמנותית, ולכן הסידרה כוללת גם מוזיקה שאינה מוגדרת "קלאסית". דוגמאות לכך מספקים מופע ג'אז סולני עם  הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ, מופע מוזיקה אנגלית מהמאה ה-17 בביצוע אנסמבל "קאמרה 15" עם הסולנית שירה פטשורניק, ואפילו שירה תימנית במופע של להקת "גולסא".

הקונצרט הקרוב בסידרה יתקיים ביום ראשון ה-1 במאי, ויארח את זמרת המצו-סופרן שחר לביא בליווי הפסנתרנית יעל קרת . התכנית תכלול יצירות מאת הנדל, אופנבך ואחרים.

התכנית המלאה של הסידרה זמינה בעמוד הפייסבוק של "בית המידות".

פורסם ב"מעריב", 28.4.2016