דילוג לתוכן

מוזיקה (בבית) בימי קורונה

שלום לכולם, אני מקווה ששלומכם טוב בימים טרופים אלו. הלוואי שנחזור לשיגרת השיעורים והקונצרטים בקרוב. המצב מחייב את כולנו להישאר בבית ככל האפשר, וגופי מוזיקה ותרבות רבים ברחבי העולם התגייסו לסייע כדי לספק תכנים לצפייה בבית. רובם בחינם, וחלקם בעלות זניחה. המבחר עצום, ולכן חשבתי שיכול להיות מועיל לעשות רשימת אופציות לשימוש אוהבי המוזיקה הקלאסית. הרשימה פה כמובן חלקית מאוד. אם מצאתם משהו מעניין נוסף שתרצו לשתף- אנא עשו זאת בתגובות!

_________________________________

  • "האולם הדיגיטלי" של הפילהרמונית של ברלין

התזמורת הפילהרמונית של ברלין מספקת כעת אפשרות לצפייה בחינם בקונצרטים הרבים שמופיעים באתר "האולם הדיגיטלי" שלה. רשימת הקונצרטים ארוכה מאוד, וכוללת את טובי המנצחים והסולנים.

אתר ה"אולם הדיגיטלי": https://www.digitalconcerthall.com/en/news

_________________________________

  • ערוץ ARIA – אופרות ומופעי מוזיקה בספריית ה- VOD של "יס" ו"הוט"

שתי חברות הכבלים הישראליות השיקו בימים אלו ערוץ VOD חדש בשם ARIA, המציג אופרות וקונצרטים נבחרים בביצועים עדכניים. הערוץ צפוי להתעדכן מדי חודש ולכלול גם הפקות נוספות. כיום אפשר למצוא בערוץ, בין היתר, הפקות של אופרות כמו "ריגולטו", "לה טרוויאטה", "חליל הקסם", "טורנדוט" ועוד, וכן קונצרטים מעולים בניצוחם של גוסטבו דודאמל, תיאודור קורנציס ואחרים. היתרון הגדול של הערוץ הוא בכך שכל האופרות מופיעות בתרגום לעברית- נקודה משמעותית מאוד למי שמבקש לעקוב אחרי העלילה. לעומת זאת, הקונצרטים הקוליים בערוץ (לדוגמא, הרקוויאם של מוצרט) אינם מתורגמים. עלות המנוי היא 24.90 שקלים לחודש.

_________________________________

  • האופרה של וינה

האופרה הממלכתית של וינה מציעה באתר הבית שלה צפייה חינם במספר אופרות שהועלו בשנים האחרונות. האופרות מופיעות ללא כתוביות וללא תרגום לאנגלית.

אתר האופרה הוינאית: https://www.staatsoperlive.com/

_________________________________

  • ה"מטרופוליטן אופרה" בניו-יורק

ה"מט" של ניו-יורק משדרת מדי ערב את אחת מהפקות האופרה שעלו בה בשנים האחרונות, באיכות שידור מעולה. השבוע מתחיל שם "שבוע וגנר", במסגרתו יעלו שידורים של "טריסטאן ואיזולדה" (היום, 23 במרץ), מחזור "טבעת הניבלונג" (אופרה בכל ערב, החל ממחר),  "אמני הזמר מנירנברג" (28 במרץ), ו- "טנהויזר" (29 במרץ).

אתר ה"מט": https://www.metopera.org/

_________________________________

  • "אולם פייר בולז" בברלין

אולם פייר בולז החדש בברלין מעלה לצפייה מדי יום – בחינם- את אחד הקונצרטים שהוקלטו בו. הקונצרט זמין עד השעה 18:00, שבה הוא מתחלף עם מופע אחר. כרגע מופיע שם קונצרט קאמרי נהדר שמוקדש כולו לדביסי, בהשתתפות דניאל ברנבוים, עמנואל פאהו ואחרים. החל מהערב יופיע באתר קונצרט של רביעיית Balcea.

אתר: https://boulezsaal.de/intermission

אתם מוזמנים להוסיף בתגובות אופציות מומלצות נוספות לצפייה או האזנה!

נאחל לכולנו בריאות טובה וחזרה מהירה לשפיות.

בצילום: פלאסידו דומינגו ואנה נטרבקו ב"מקבת" מהאופרה הממלכתית של ברלין, אחת מההפקות בערוץ ARIA החדש. צילום: יח"צ

ביקורת אופרה: "הספר מסוויליה" מאת רוסיני באופרה הישראלית

"הספר מסוויליה" היא אופרה קומית וחמודה, שכדי להפיק ממנה את המיטב צריך בימוי צבעוני וקליל שימקד את תשומת הלב ב"קולורטורות" המאתגרות שכתב רוסיני לסולנים. באופרה הישראלית, לעומת זאת, בחרו הפעם בהפקה של במאי התיאטרון הדני מרטין לינגבו (Lyngbo). הבימוי של לינגבו נעשה בהשראת הקומדיות של באסטר קיטון, ולוקח את הקהל לעולם הסרט האילם של ראשית המאה העשרים. הרעיון נחמד, אבל עיצוב התפאורה מקלקל הרבה מהכיף. כמתבקש מז'אנר הסרט האילם, התפאורה כאן כולה בגווני שחור לבן. לאורך זמן המונוכרומטיות הזו מגבילה ומעיקה, ונותנת תחושה של פוטנציאל לא ממומש. אין מה לעשות: ההומור והחינניות של "הספר" דורשים צבעים עזים כדי לעבור במלואם. דוגמא בולטת היתה בדואט של רוזינה עם פיגארו במערכה הראשונה, שהזכיר יותר אופרה טראגית מאשר קומדיה קלילה.

למען ההגינות יש לציין שלבימוי היתה גם הברקה: התרגום העברי, בפונט מיושן בכוונה, מוקרן באמצע הבמה ולא מעליה ומצדדיה. זה הרבה יותר נוח לצפייה ומעקב, והייתי מאמץ את הרעיון בשמחה לכל הפקות האופרה העתידיות.

בכל הנוגע לצד המוזיקלי (קאסט ראשון): הסולנים ברובם טובים ומעלה. אין עילויים, אין נפילות. כולם גם משחקים טוב, עניין חשוב למדי באופרה כזו. מבין הסולנים בתפקידים הראשיים, זמרת המצו-סופרן הרוסייה אייגול אחמטשינה (Aigul Akhmetshina), בתפקיד רוזינה, היתה הטובה ביותר מבחינה טכנית. בניגוד לחלק מעמיתיה היא התמודדה בלי קושי עם הדרישות הקוליות הקשות של רוסיני, וחבל רק שעקב הבימוי האפרורי אבדו הרבה מהחן והשובבות שאמורה הדמות לגלם. שני הישראלים בתפקידי המשנה – טל ברגמן (בתפקיד המשרתת ברטה) ופניני גרובנר (בתפקיד כפול של הנוטריון והקצין)- עשו עבודה טובה מאוד. אהבתי גם את השילוב של פסנתר לליווי הרצ'יטטיבים, בנגינתה הקשובה של יעל קרת.

הגיבור העיקרי של הביצוע היה עבורי המנצח, אלסנדרו דה-מארקי (De Marchi), שזו לו הופעה ראשונה באופרה הישראלית. את שמו הכרתי היטב מהקלטות מעולות, בעיקר למוזיקה קולית מהבארוק, ושמחתי לראות אותו כאן ב"לייב". מסתבר שהוא נהדר גם בביצוע חי: אלגנטי, מדויק, משדר נעימות אך גם ביטחון, שר עם הזמרים במקומות הנדרשים וגם נותן להם "ספייס" כשצריך. גם תזמורת האופרה נשמעה בטוחה ומבריקה תחת שרביטו. מנהלי האופרה הישראלית: אנא, הזמינו אותו לכאן שוב.

ציון לשבח נוסף, כתמיד, מגיע למתרגם ישראל אובל. הוא סיפק תרגום קולח ורהוט, ולמרבה השמחה- ללא שטויות אקטואליות שניתן למצוא לפעמים בתרגומי אופרה שמנסים להיות "מגניבים". אחד מסימני ההיכר של אובל הוא תרגום של מילים איטלקיות למילים עבריות בעלות צילצול דומה, וגם הפעם אפשר היה ליהנות מהברקות כמו תרגום הצירוף si vedrà ("נחיה ונראה") ל"משהו רע".

לסיכום: הבימוי מלא כוונות טובות, אבל לא מצליח להפיק את החן והצבעוניות שהאופרה הזו יכולה לספק. הסולנים בסדר פלוס, התזמורת טובה מאוד, והמנצח מקסים. זו לא תירשם כהפקת המאה של האופרה הישראלית, אבל אפשר ליהנות ממנה בקלות. בעיקר אם אתם עיוורי צבעים.  

ואגב- למי שמחפש את "הספר מסוויליה" בביצוע מושלם, אני ממליץ בחום על ביצוע מצולם שהופק בשנת 2009 באופרה המלכותית באנגליה (במאים: משה לייזר ופטריס קורייר). זהו ביצוע משעשע, צבעוני ומלא חיים, שממצה עד תום את הפוטנציאל הקומי של היצירה. תורמים לכך גם הניצוח הנפלא של אנטוניו פפאנו ואיכותם החלומית של הסולנים (חואן דיאגו פלורז, ג'ויס די-דונאטו, פייטרו ספניולי ועוד).

"הספר מסוויליה" מאת רוסיני באופרה הישראלית. מנצח: אלסנדרו דה מארקי. בית האופרה, 23.2.2020. קרדיט צילום: יוסי צבקר

סרטים דוקומנטריים על מנצחים בפסטיבל "אפוס"

מירגה גרז'יניטה-טילה. צילום: דניאלה שמידט-לנגלס

בשבוע השני של מרץ יתקיים בת"א פסטיבל "אפוס", המתמקד בסרטים דוקומנטריים בתחומי התרבות השונים. בין סרטי המוזיקה שיוצגו בפסטיבל בולטים שניים העוסקים במנצחים. הראשון מציג את המנצח ההולנדי הותיק ברנרד הייטינק (Haitink), שמציין השנה את יום הולדתו התשעים. השני- את המנצחת הליטאית הצעירה מירגה גרז'יניטה-טילה (Gražinytė-Tyla), בת 34, מהמטאורים הבולטים של עולם הניצוח כיום.

שני הסרטים שונים מאוד בדינמיקה ובאנרגיה הנושבות מהם. הסרט על ברנרד הייטינק מתמקד בראיון עומק (בהולנדית), שנערך איתו בבית הכפר שלו בדרום צרפת. הייטינק היה בן 87 בעת קיום הראיון, ועדיין הופיע אז כמנצח (הוא פרש מניצוח רק בשנה שעברה). הסרט מציג אותו כמוזיקאי צנוע, מעמיק וביישן, שמספר כי למד להקיף את עצמו במעין "מעגל קסמים" כדי להתנתק מתשואות הקהל ולהיות מרוכז במוזיקה עצמה. הוא מודע מאוד לגילו ולאפשרות שיצטרך לפרוש מניצוח, ומדבר על כך בצורה מאופקת ונוגעת ללב. "המוזיקה זה הסיבה היחידה שבזכותה אני עדיין מתפקד", הוא אומר למראיין. "זה לא מובן מאליו לנצח על מהלר בגיל 87. ברור לי שמתישהו אצטרך לפרוש. אני סומך על אשתי שתגיד לי מתי הזמן הזה יגיע".

בתקופה בה צולם הראיון היה הייטינק עסוק בהכנות לקונצרטים של "השיר על הארץ" מאת מהלר, יצירה עליה ניצח פעמים רבות בעבר. הוא מראה למראיין את הדרך שלו לשמור על פרשנות רעננה: הוא לומד את היצירה עם פרטיטורה חדשה, נקייה, ללא הסימונים שאותם עשה בביצועים קודמים. הפעם הוא עובד עם הפרטיטורה שהיתה בשימושו של המנצח ההולנדי וילם מנגלברג, שהכיר את מהלר אישית וסימן בפרטיטורה הערות חשובות על הביצוע הרצוי.

הסרט עמוס בתובנות מעניינות שנותן הייטינק על מקצוע הניצוח. לדוגמא- כמה חשוב להקשיב למוזיקאים, ולהבין שאתה לא תמיד צודק. בין היתר הוא מספר שתזמורות תמיד מופתעות מהמנהג שלו להתחיל לעבוד רק אחרי שנתן להן לנגן פרק שלם בלי הערות, כדי לשמוע אותן ולהכיר את יכולתן. מצד שני, הוא מסביר גם על החשיבות של שמירת טמפו אחיד על ידי המנצח, גם אם הוא לא מושלם ("עדיף טמפו אחד רע מאשר מאה טובים").

נגני תזמורות רבים אמרו בעבר שהתזמורת שלהם "נשמעת אחרת" כשהייטינק מנצח עליה. כשהוא מתבקש להסביר כיצד הוא משיג את הצליל הייחודי שלו הייטינק מצחקק במבוכה, ואומר בפשטות שהוא לא יודע.

===============================

הסרט השני, על המנצחת הליטאית מירגה גרז'יניטה-טילה, שונה מאוד באופיו. הפעם מדובר במנצחת אישה, צעירה למדי (בת 34 כיום, בת 30 כשצולם הסרט). הסרט מלווה את כניסתה לתפקיד המנהלת המוזיקלית של התזמורת הסימפונית של בירמינגהם, תפקיד אותו מילאו לפניה שמות גדולים כמו סיימון ראטל ואנדריס נלסונס.

הסרט מציג תמונה רחבה מחייה: ילדותה כזמרת במשפחה מוזיקלית, הקשר ההדוק שלה למשפחתה ולליטא מולדתה, העבודה שלה עם מנצחים ומוזיקאים צעירים, החזרות שלה עם תזמורות, ההתמודדות עם עומס ההזמנות לנצח ברחבי העולם ועוד.  

לעומת הייטינק המאופק והביישן, גרז'יניטה-טילה מלאת אנרגיה וקסם אישי. "אני מרגישה שזו כמו תזמורת נוער", היא אומרת לנגנים מבירמינגהם. לרגע הם נראים נעלבים, אבל אז היא מסבירה שהתכוונה לרוח הנעורים המפעמת בתזמורת וכולם מחייכים. כשהנגנים באים ללחוץ לה יד היא מחבקת אותם, ובאופן כללי משרה על סביבותיה הרגשה של פתיחות ונעימות.

מרתק במיוחד לצפות בה עורכת חזרות: מצד אחד היא משתפת את הנגנים ומנהלת את החזרה ברוח חברית, אך מצד שני היא גם מדויקת וחדה להפליא. השמיעה שלה פנומנלית, ושפת הגוף שלה חסכנית ונמנעת ממניירות מיותרות. "תקשורת מוזיקלית רחוקה מאוד מתקשורת ורבלית", היא אומרת. "כבר אין 'אני' ברגע הזה. זה מאמץ קולקטיבי לקראת מטרה משותפת". ברוב הסרט היא משוחחת עם המראיינים בגרמנית, אותה היא דוברת ממש כשפת אם.

גם מהסרט הזה יוכלו מנצחים צעירים להפיק תובנות מעניינות. אחת מהן מופיעה בשיעור ניצוח שהיא נותנת למנצחת ליטאית צעירה על "חליל הקסם" של מוצרט. "התנועות שלך גדולות מדי", היא מסבירה לה. "את מנצחת על קטע שקוף ומהיר, ולכן עדיף לנצח בתנועות קטנות". דימוי נוסף שהיא מציעה לקוח מעולם הכדורגל: לסמן לנגנים כניסה, ואז לתת להם לנגן בלי להתערב יותר מדי. "זה כמו לתת לשחקנים כדור, ולאפשר להם לשחק איתו".

אחד הדברים היפים בסרט הוא שכמעט ואין בו דיון על כך שמדובר במנצחת אישה.  נשים מנצחות היו תופעה נדירה רק לפני עשרים שנה, וגם כיום הרוב המכריע של המנצחים הגדולים הם גברים. כאן, לעומת זאת, העבודה שמדובר במנצחת נתפסת כמציאות שאין אפילו צורך להרחיב עליה את הדיבור. כך נחסכות מהצופים סוגיות עבשות כמו "האם יש ניצוח נשי" או "האם יש הבדלי פרשנות בין נשים וגברים". מבחינת הסרט הזה לפחות, העולם כבר התקדם משם הלאה. מצד שני, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בבחורה נאה מאוד, ולתהות האם המראה החיצוני שלה לא מסייע לקריירה מעבר לכישרון המוזיקלי. הסרט, כאמור, לא מתייחס לשאלה זו כלל, אבל זו סוגייה שבוודאי תעלה לדיון אחרי הצפייה.

הערה חשובה למי ששוקל לבוא לראות- חשוב לציין שמדובר בסרטים דוקומנטריים, שלא מנסים להתחנף לצופים אלא פונים לחובבי מוזיקה "כבדים" שלא מצפים לזיקוקי דינור הוליוודיים. אם אתם שוקלים לבוא, כדאי לצפות בטריילרים ולראות אם הם מדברים אליכם.

הטריילר לסרט על ברנרד הייטינק:

הטריילר לסרט על מירגה גרז'יניטה-טילה:

שני הסרטים יוקרנו ברצף ב- 12 במרץ. הסרט על הייטינק בשעה 16:30, הסרט על גרז'יניטה-טילה בשעה 18:00. 

אתר פסטיבל אפוס:

https://www.filmart.co.il

קורסי מוזיקה לקהל הרחב בהנחייתי – סמסטר ב' 2020

אני שמח לעדכן כי בסמסטר ב' (החל מחודש מרץ הקרוב) ייפתחו מספר קורסי מוזיקה חדשים לקהל הרחב בהנחייתי. זו הזדמנות טובה למי שפיספס את הרישום לקורסים השנתיים (שכבר סגורים מזמן לרישום) ורוצה להצטרף כעת לקורס סמסטריאלי עד סוף שנת הלימודים.

זוהי רשימת הקורסים:

1. מכללת השחר – מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב // "היצירות הגדולות והסולנים הגדולים של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

מפגש חוויתי עם מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, בביצועם של הסולנים המובילים בתחום. במהלך הקורס נתוודע לכמה מהסולנים ה"חמים" ביותר הפועלים כיום בעולם, ובמקביל ניפגש מחדש עם כמה מגדולי סולני העבר. הקורס מלווה בצפייה בדוגמאות מהפקות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

סמסטר ב' 2020, עשרה מפגשים. ימי א' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 1 במרץ 2020.

פירוט המפגשים כאן. 

——————————————————————————————————————–

2. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  "הסימפוניות הגדולות והמנצחים הגדולים" (קורס בוקר – חדש)

מפגש חוויתי עם מבחר מהסימפוניות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך היכרות עם עקרונות יסוד של הלחנה לתזמורת. הקורס מלווה בצפייה מודרכת בדוגמאות מהפקות מצולמות מרהיבות של גדולי המנצחים לאורך השנים, עם התזמורות הטובות בעולם. בין המנצחים בהם נצפה: ליאונרד ברנשטיין, קרלוס קלייבר, גוסטאבו דודאמל, קלאודיו אבאדו ועוד רבים. הקורס אינו דורש ידע מוזיקלי מוקדם.

סמסטר ב', 8 מפגשים, ימי שני אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 16 במרץ 2020.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

3.  זמן אשכול – סינמה סיטי ראשון-לציון // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע.  מבחר היצירות מגוון וכולל מוזיקה סימפונית, מוזיקת בארוק, אופרה ועוד. הקורס מלווה בצפייה מודרכת בדוגמאות מהפקות מצולמות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

ססמטר ב', 8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 3 במרץ 2020.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

4. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית איילה תל-אביב // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

ניתוח מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך הדגמה מודרכת בעזרת ביצועים מעולים. הקורס מותאם גם לתלמידים חוזרים ונבנה כך שלא תהיה חזרה על תכנים מהשנים האחרונות. הקורס מועבר באולם קאמרי מקסים סמוך לכיכר אתרים בת"א.

סמסטר ב', 10 מפגשים בכל סמסטר, ימי ד' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 4 במרץ 2020.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

סיור מוזיקלי לפסטיבל וורביה – קיץ 2020

אני שמח לעדכן כי פורסם הסיור המוזיקלי אותו אדריך בחודש יולי הקרוב לפסטיבל ורביה. הסיור הוא בפורמט של חופשה מוזיקלית בת שבוע, פורמט שזכה להצלחה רבה בשנה שחלפה.

בין האמנים שבהם נצפה: המנצחים אנטוניו פפאנו, להב שני, פאבלו הראס-קסאדו וכריסטוף אשנבאך; הפסנתרנים מרתה ארחריץ', אנדרש שיף, נלסון פרייר וקיט ארמסטרונג; הצ'לנים מיקלוש פרני וקלמנס האגן; הכנר המטאורי דניאל לוזקוביץ'; זמרת הסופרן סוניה יונצ'בה; רקדני הבלט הלאומי הגיאורגי; ורבים אחרים.

הסיור יתקיים בין 28 ביולי ל- 3 באוגוסט, בהפקת "קשרי תרבות- תבל".

פרטים מלאים- כאן.

ביקורת קונצרט: "הפילהרמונית בג'ינס" עם להב שני ומרתה ארחריץ'

להב שני. צילום: מרקו בורגרבה

סידרת "הפילהרמונית בג'ינס" פונה במוצהר לקהל מגוון יותר מאשר הקהל ה"רגיל" של הפילהרמונית. עם זאת, אמש נראה שקהל הג'ינס דווקא הכיר היטב את כללי הטקס הקונצרטיים. גם לטובה (לא מחאו כפיים בין פרקים, השתעלו רק במקומות הנכונים, לא צילמו)- וגם לרעה (רבים ברחו אחרי הצליל האחרון במקום להודות למבצעים). מבחינת הקהל, החוויה היתה בדיוק כמו בסדרות הרגילות של התזמורת. כנראה ששנים של חינוך עשו את שלהן.   

ודווקא משום שנראה שהקהל של ה"ג'ינס" התבגר לאורך עשרים שנות קיום הסידרה, התעוררה שוב השאלה לגבי הפורמט. סידרת הג'ינס מבוססת על קונצרט מקוצר, ללא הפסקה, עם הנחייה של סלבריטי שאמור למשוך קהל שאינו מבקר בקונצרטים באופן סדיר. בעיני, הרבה מהאווירה נקבעת לפי אופי ההנחיה. אמש המנחה היה הסטנדאפיסט תם אהרון, המוכר מתכניתו בערוץ הראשון. אהרון היה מלא בכוונות טובות, אבל העובדה שאינו מגיע מהתחום זעקה לשמיים. אין ספק שקרא קודם את דברי ההסבר שסיפקה לו התזמורת וחלק מהדברים שאמר היו דברי טעם, אבל הדברים נאמרו תוך ניסיון להצחיק שלא כל כך עבד. על בטהובן אי אפשר לדבר במושגים של "שכונה" ו"ערסים". זה פשוט לא מתחבר.

בהשוואה למנחים קודמים שזכיתי לראות בסידרת הג'ינס לאורך השנים אהרון היה דווקא זהב טהור: הוא היה צנוע ("אתם כנראה לא מכירים אותי, אני בערוץ הראשון"), הגה שמות בצורה מדויקת, וניכר שהתכונן היטב. אבל לדעתי הגיע הזמן שפורמט "הפילהרמונית בג'ינס" יעבור שידרוג ויונחה על ידי אנשים שבאים מהתחום ומדברים על מוזיקה בלי להתנצל. לדוגמא להב שני, שניצח אמש על הקונצרט, יכול היה גם להנחות אותו בצורה נהדרת. אפשר היה לנצל את הפורמט כדי להסביר קצת על הקשר בין הבלט "ציפור האש" למוזיקה שהלחין סטרווינסקי, לספר את הסיפור, להציג את הנושאים העיקריים, להראות את ההבדל בין המוזיקה ה"ארצית" לבין המוזיקה ה"שטנית", להדגים מה זה "פלז'ולט" במיתרים (אחת הדרכים של סטרווינסקי להשיג את האפקט ה"לא אנושי"), וכך הלאה. אין לי ספק שהקהל היה יוצא נשכר מכך בהרבה מאשר בדיחות על בטהובן.

ועכשיו לגבי הביצוע. הקונצ'רטו מספר 2 של בטהובן, עם מרתה ארחריץ', השאיר בי תחושה מעורבת. בצד החיובי, זו היתה פרשנות מעניינת: שני הוציא מהתזמורת קווים יפים ולא צפויים, והאיר בצורה נהדרת את התזמור בלי לכסות את התפקיד הסולני. ארחריץ', בת 79, היתה בכושר מלא וניגנה באופן יפה ויציב. מה שפחות אהבתי היתה העובדה שמבחינה סגנונית הביצוע נטה לכיוון ההירואי (בעוד שמדובר ביצירה מוקדמת של בטהובן, שנשמעת משכנעת יותר דווקא בפרשנות "קלאסית"). אפילו הרונדו בפרק השלישי בוצע בצורה רצינית וחסרת חיוך. בנוסף, פה ושם נראה שהתיאום בין הסולנית לבין התזמורת לא היה מושלם. אולי עקב השעה המאוחרת, ואולי עקב העובדה שארחריץ' נטלה לעצמה חופש פרשני וריתמי די משמעותיים. את ההדרן ניגנו השניים יחד בפסנתר בארבע ידיים, בביצוע מצוין. בעיקר אהבתי את הרגע בו החזיקה ארחריץ' את הפדל הימני בעוד שני מנגן בצד שמאל. באמת שיתוף פעולה יפה.

היצירה העיקרית בקונצרט היתה סוויטה מתוך "ציפור האש" של סטרווינסקי. עלילת הבלט המקורי מבוססת על אגדה רוסית עממית, המספרת את סיפורו של נסיך שמחסל מכשף רשע בעזרת ציפור אש קסומה. המוזיקה לבלט נעה בין חלקים טונאליים ועממיים, שמתארים את בני האנוש, לבין קטעים צורמניים יותר שמתארים את יצורי עולם האגדות.

לפני שנתיים ביצעה הפילהרמונית את הבלט המלא בניצוחו של ג'נאנדראה נו­ֹזֶדָה (Noseda), בביצוע אדיר. הפעם בוצעה רק הסוויטה שהתקין סטרווינסקי מתוך הבלט המלא, שאמנם כוללת את הנושאים העיקריים אבל קצרה יותר. שני, ללא פרטיטורה, הוביל ביצוע מרשים ומלא צבע, שהדגים יפה את היכולת המעולה בה נמצאת הפילהרמונית בשנים האחרונות. מצד שני, הביצוע של נוזדה מלפני שנתיים הרשים אותי יותר מבחינת בניית הנושאים, האיזון והאנרגיה. אולי בגלל שביצע אז את היצירה המלאה, ואולי בגלל שבשעה 11 בלילה כבר קצת מאוחר לשמור על אנרגיות גבוהות.

לסיכום:

מבחינת הביצוע- קונצרט מהנה אך לא מושלם. מבחינת פורמט הג'ינס- אולי הגיע הזמן שהפורמט יתבגר, ויקבל צורה שמתאימה יותר לקהל שמגיע אליו.

הפילהרמונית בג'ינס. מנצח: להב שני. סולנית: מרתה ארחריץ'. היכל התרבות ת"א, 2.1.2020.

ארחריץ' או ארגריך?

צילום: אדריאנו הייטמן

בסוף החודש תגיע לארץ הפסנתרנית הנפלאה מרתה ארחריץ' (Argerich), ילידת ארגנטינה, שתנגן כאן סידרת קונצרטים עם הפילהרמונית הישראלית. את שם משפחתה יש לבטא "ארחריץ", עם הטעמה על ההברה האחרונה (ריץ'). עם זאת, בכל פירסומי התזמורת היא מופיעה כמרתה "ארגריך".

אז איך הפכה ארחריץ' לארגריך? להערכתי, מדובר בשריד של "פסק הלכה" שהוציא לפני שנים רפי לביא ז"ל. לביא, שהיה מבקר המוזיקה הקלאסית המיתולוגי של עיתון "העיר", טען שיש לתעתק שמות של מוזיקאים לפי הדרך בה הם נכתבים ולא נהגים. כך הפך המנצח הבלגי פיליפ הרווחה (Herreweghe) ל"הרווג", מרתה ארחריץ' הפכה ל"ארגריך" וכך הלאה. הניחוש שלי הוא שהפילהרמונית בחרה אז שלא להיכנס למלחמות מיותרות עם לביא, ולכן "יישרה קו" עם פסק ההלכה הבעייתי.

מאז חלפו שנים, וכיום מקובל (ובצדק) לתעתק שמות כמו שהם מבוטאים ולא נכתבים. מכאן, שהגיע הזמן להחזיר לארחריץ' את שם משפחתה הנכון ולכתוב אותו כפי שהוא נהגה. מקווה שכך תעשה התזמורת בעתיד.

ואגב, אני מצפה בקוצר רוח לקונצרטים שלה (מתחילים ב-22.12). ארחריץ' היא פסנתרנית נהדרת, שלמרבה השמחה מופיעה בארץ בשנים האחרונות בקביעות ותמיד משאירה חוויות נפלאות.

ביקורת אופרה: "מאנון" מאת מאסנה באופרה הישראלית

"מאנון" באופרה הישראלית. צילום: יוסי צבקר

האופרה הישראלית מעלה בימים אלו, לראשונה בתולדותיה, את האופרה "מאנון" של ז'יל מאסנה. שורה תחתונה תחילה: זה לא מושלם, אבל החוויה הכללית מומלצת מאוד.

"מאנון" של מאסנה חוברה בשנת 1884, על פי רומן של אבה פרבו (Prevost). על בסיסו של אותו רומן הולחנה מאוחר יותר גם "מאנון לסקו" (Manon Lescaut) של פוצ'יני, המפורסמת בהרבה. העלילה בשתי האופרות שונה באופן משמעותי, אך הדמויות המרכזיות וסיפור המסגרת ניתנים לזיהוי בקלות. העובדה הזו דורשת תיאום ציפיות: המוזיקה של פוצ'יני טובה ומהודקת יותר מזו של מאסנה, וללא ספק גם יותר מרגשת. "מאנון" של מאסנה, לעומתה, ארוכה מדי (כמעט ארבע שעות ברוטו), ויש בה לא מעט רגעים מייגעים מבחינה מוזיקלית. מצד שני היא מלאה גם במוזיקה עשירה ורומנטית, עם מהלכים הרמוניים מעניינים ומלודיות מתוקות. הפנינה הבוהקת ביותר לטעמי היא "אריית השולחן" היפהפייה של מאנון במערכה השנייה, בה היא נפרדת מהשולחן שלידו חלקה רגעי אהבה עם הרוזן דה-גרייה. רק עבור הארייה הזו שווה לבוא.

ההערכה הכללית לביצוע אמש נטתה באופן מובהק לצד החיוב. הכוכב הראשון של הערב היה המנצח, דן אטינגר. האנרגיה והשליטה של אטינגר במתרחש בלטו כבר מהתיבות הראשונות, וניכר היה שהזמרים והנגנים סומכים עליו לגמרי. הניצוח שלו היה מדויק, נמרץ ובהיר, והצליח לשמור על מתח דרמטי גם בקטעים הפחות "חזקים" בפרטיטורה. תענוג לראות מקצוענות כזו. שמחתי גם לראות שנגמל קצת מתנועות הניצוח בידיים ישרות בסגנון דניאל ברנבוים, שאיפיינו אותו מאוד בעבר. מילים חמות מגיעות גם לתזמורת האופרה (הסימפונית ראשל"צ) ומקהלת האופרה, שעשו אמש עבודה מצוינת.

הסולנים בתפקידים המרכזיים המשיכו את החוויה החיובית. זמרת הסופרן הרוסייה יקטרינה בקנובה (Bakanova), בתפקיד מאנון, היתה נהדרת. היא הציגה קול יפה, שליטה טכנית מעולה, רגישות ושבריריות במקומות המתאימים, ונוכחות בימתית שמתאימה מאוד לתפקיד. הטנור האיטלקי לאונרדו קאיימי (Caimi), בתפקיד דה גרייה, השלים אותה מצוין. מעבר לעובדה הנוסטלגית שהוא מזכיר קצת את טוני דאנצה מימיו היפים ב"מי הבוס", קאיימי התגלה גם כזמר מרשים. יש לו קול יפה, חזק ומלא גוונים, שהצליח לשמור על גמישות גם בצלילים הגבוהים. השילוב של זוג הסולנים היה משכנע מבחינה בימתית ויפה מאוד מבחינה מוזיקלית.

אהבתי מאוד גם את יורי קיסין, בתפקיד בעל הפונדק. לטעמי קיסין הוא אחד מזמרי הבאס-בופו הבולטים שיש כיום, ואשמח לראות אותו כאן שוב בתפקיד יותר גדול. כוכב נוסף היה הבאס הישראלי הנהדר ולדימיר בראון, בתפקיד המרקיז דה-גרייה. בראון הוא ליהוק מושלם לתפקיד- הן מבחינת הגיל, והן מבחינת הנוכחות המרשימה והקול הסמכותי ומלא העומק. נהניתי גם מטריו השחקניות (בגילומן של יעל לויטה, שי בלוך וטל ברגמן), שהיה חביב וצבעוני כנדרש.

על יתר הסולנים לא היה ממש מה לכתוב הביתה, לא לטובה ולא לרעה. חריגה יחידה מכך היתה ליהוקו של איתן דרורי לתפקיד גיו, מחזרה העשיר והנכלולי של מאנון. דרורי הוא זמר טוב ושחקן קומי בחסד עליון, אבל הדיקציה הצרפתית שלו – אומר זאת בזהירות, יונית- פשוט לא מספיק טובה. וכשיש סולנים עמיתים ברמה כה גבוהה, זה בולט מאוד.

לגבי הצד הויזואלי- הבימוי והתלבושות נמצאים איפשהו על קו האמצע בין ריאליסטי ומודרני, עם הגיון פנימי ברור שמשרת היטב את העלילה. ראינו כבר במות יותר מרשימות באופרה הישראלית, אבל בסך הכל התפאורה יפה ואפקטיבית. מה שכן, הציקה לי קצת העובדה שהבמה נטויה. אני לא אוהב לשבת בהרגשה שצריך לדאוג כל הזמן שהסולנים לא ייפלו (זה לא קרה כמובן). אותה הערה נכונה גם לרגע בו מאנון שרה מהמעקה המוגבה ושולחת רגליים קדימה, כאילו מתגרה בגורל. אז נכון שברור שכלום לא יקרה, אבל הלב מחסיר פעימה בכל זאת. בכל זאת, זמרת נהדרת וחבל עליה.

לסיכום: רמות הריגוש לא תמיד מגיעות לאלו של "מאנון לסקו" של פוצ'יני, ואפשר היה לקצץ בכיף חצי שעה לפחות מהקטעים הפחות חזקים. אבל יש פה רגעים יפים למכביר, וביצוע ברמה שרובה גבוהה מאוד. שאפו לאטינגר, לסולנים בתפקידים הראשיים, למקהלה ולתזמורת. מומלץ.

וכמובן, זהו המקום לאזהרה הקבועה בנוגע לאופרה הישראלית: הביקורת נוגעת לקאסט הראשון, ואין לי מושג איזו חוויה יעבירו זמרי הקאסט השני. אם שמעתם אותם ותרצו לשתף- אתם מוזמנים לעשות זאת כאן בתגובות.

ביקורת קונצרט: זובין מהטה נפרד מהפילהרמונית הישראלית

זובין מהטה, אתמול בפילהרמונית. צילום: שי סקיף

הפילהרמונית נפרדה אתמול מזובין מהטה, אחרי חמישים שנה בה כיהן כמנהלה המוזיקלי. וכצפוי, קשה לתאר במילים את עוצמת ההתרגשות, החום וההערכה שאיפיינו את הקונצרט הזה.

את הרגע המרגש ביותר בקונצרט יכול היה לראות רק מי שישב בצד שמאל של הבמה. זה קרה אחרי סוף הסימפוניה השנייה של מהלר, כשהקהל כולו עומד על רגליו בתשואות נרגשות. בסבב האחרון של התשואות נשארו הנגנים לשבת, כדי שמחיאות הכפיים ימוענו למנצח בלבד. יש להניח שהמחווה הזו תוכננה מראש, אבל מה שקרה אילץ את התזמורת לחרוג ממנה: מהטה כל כך התרגש מהמעמד, עד שהתחנן בעיניים דומעות לנגנים שיקומו גם הם. "פליז" ניתן היה לראות את שפתיו לוחשות בתחינה לכנר הראשי, איליה קונובלוב. קונובלוב נשאר בהתחלה לשבת, אבל ב"פליז" השני הבין שהמנצח הדומע שעומד מולו באמת זקוק לתמיכה מהנגנים כדי לא להרגיש לבד מול עוצמה כזו של רגש. קונובלוב אכן קם, ואחריו יתר התזמורת. הפעם לא כדי לקבל כבוד מהקהל כמו בדרך כלל, אלא כדי לתמוך רגשית במנצח האהוב שעומד מולם בפעם האחרונה כמנהל מוזיקלי ואולי אחרונה בכלל. איזה רגע מרגש ועצוב של פרידה.

והיתה גם מוזיקה בקונצרט הזה, ובאיכות מעולה. בחלק הראשון בוצע הקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של ליסט, עם יפים (Yefim) ברונפמן כסולן. הקונצ'רטו הזה הוא יוצא דופן לזמנו מבחינה מבנית, כיוון שהוא בנוי מפרק רצוף אחד במקום שלושת הפרקים המסורתיים. זוהי יצירה שאינה מבוצעת בתדירות גבוהה, ואודה שעד אתמול היא לא היתה ברשימת המועדפים שלי. אחרי הביצוע של אתמול- היא נוספה לשם. ברונפמן, בתצוגת תכלית מרשימה, נע בין נגינה שירתית יפהפייה לתצוגת תכלית וירטואוזית, ששיאה ב"גליסנדי" העולים והיורדים לקראת סוף היצירה. בקטעים הליריים הציג ברונפמן רגעי "פיאנו" נהדרים, ובקטעי הבראבורה נראה בכושר שיא וניגן ללא כל מאמץ ניכר לעין. התוצאה היתה ביצוע עמוק ורב רבדים, כשמהטה- כדרכו- מלווה בהקשבה וברגישות. השיא הרגשי של היצירה היה כצפוי באפיזודה המקסימה עם הצ'לו הסולן, שמנגן בדו-שיח עם הפסנתר כאילו מדובר בקונצרט קאמרי. נפלא.

להדרן עלה ברונפמן עם להב שני, המנהל המוזיקלי הנכנס של התזמורת, לביצוע בארבע ידיים של אחד מהמחולות הסלאביים של דבוז'אק. היצירה חביבה ולא יותר, וכך היה גם הביצוע. הדבר שיישאר חרוט בזיכרוני מההדרן הזה הוא דווקא פניו האוהדות של מהטה כלפי השניים, כשהוא עוקב אחרי הנגינה מדוכן המנצח בחיבה מופגנת.

בחלק השני של הקונצרט בוצעה הסימפוניה השנייה של מהלר, "התחייה". בחירתה של היצירה לקונצרט הזה היא הרבה יותר מסימבולית: מהלר מתאר בה את המעבר מחיי העולם הזה- שכולו סבל וקושי- אל חיי הנצח המבורכים של העולם הבא. מעבר לנושא הטעון, "התחייה" היא גם אחת הסימפוניות המזוהות עם מהטה ביותר. הוא ניצח עליה פעמים רבות, באיכות כזו או אחרת, בקונצרטים חיים ובהקלטות. הפעם הזו, לטעמי, היתה יוצאת דופן באיכותה. מהטה הציע ביצוע מופנם, מרתק ובשל, שהלך ונבנה לקראת השיא ונמנע בקפדנות מהתלהמות גם במקומות שבהם מנצחים אחרים נוטים "ליפול" בה. נראה היה שמהטה נותן בתזמורת אמון מלא: הוא נתן כניסות רק איפה שממש צריך, וגם כאן העדיף כניסות עדינות ומרומזות ולא דרמטיות מדי. התוצאה יכולה ללמד את השיעור הכי חשוב בניצוח: כשמאמינים בנגנים ו"מזמינים" אותם לנגן במקום "להכניס" אותם מתוך תחושת צורך בשליטה, מאפשרים למוזיקה לזרום באופן הרבה יותר אורגני. כתוצאה, מצאתי את עצמי יושב רכון קדימה בהקשבה טוטאלית לאורך היצירה כולה.

לגבי הסולניות- זמרת המצו-סופרן אוקה פון דר דמראו הציגה קול מלא נוכחות ועומק, ושרה יפה מאוד. אבל הקסם האמיתי החל כאשר נכנסה לתמונה זמרת הסופרן חן רייס, ששרה בפשטות מקסימה וכובשת לב. איזו זמרת נהדרת. המקהלה הכפולה (מקהלת ברתיני והמקהלה הקאמרית של האקדמיה מירושלים) השלימה את התמונה בשירה מרשימה, שהיתה מלאת עוצמה מאופקת בלי לגלוש לצעקנות. אי אפשר היה לאחל למהטה אקורד סיום יפה יותר. בסיכומו של דבר זה היה קונצרט בלתי נשכח, אולי אחד המרגשים בהם ביקרתי בחיי.

ובנימה אישית, אני מנצל את הבמה הזו כדי למסור למהטה תודה אישית מעומק הלב. זובין אחראי להרבה מאבני הדרך המוזיקליות שלי, כולל כמה חוויות מכוננות שלא אשכח לעולם. אודה ואתוודה שמעולם לא מצאתי עניין גדול בפרשנותו לבאך, מוצרט ואפילו בטהובן. אבל בכל הנוגע למוזיקה שחוברה במחצית השנייה של המאה ה- 19 והמחצית הראשונה של המאה העשרים – זו של וגנר, ברוקנר, מהלר, ורדי, ריכרד שטראוס, פוצ'יני ובני זמנם- הוא לטעמי אחד המנצחים הגדולים שיש. נוכחותו המבורכת תחסר כאן מאוד.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעת מיצירות ליסט ומהלר. עם יפים ברונפמן (פסנתר), חן רייס (סופרן), אוקה פון דר דמראו (מצו-סופרן), המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני והמקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 20.10.2019.

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית, 21.10.2019

עידכון לגבי קורסים וסיורי מוזיקה לחו"ל בהנחייתי בשנת הלימודים הקרובה

שלום לכולם ואיחולי שנה טובה,

לקראת שנת הלימודים החדשה אני מצרף עידכון לגבי קורסים לקהל הרחב בהנחייתי שבהם עדיין נשארו מקומות להרשמה. בהמשך המייל מופיעים גם פרטים על סיורי המוזיקה לחו"ל אותם אדריך בשנה הקרובה.

קורסים שעדיין פתוחים להרשמה:

  1. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "שיאי המוזיקה הווקאלית" (קורס ערב- חדש)

14 מפגשים, ימי ראשון אחת לשבועיים בשעה 19:30, החל ב- 3.11.2019. טלפון להרשמה: 6407047 – 03. 

את תיאור הקורס ניתן לראות כאן.

—————————————————————————————————————————————–

2. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "לגלות את מהלר" (קורס ערב)

14 מפגשים, סמסטר א' (בלבד), ימי שני אחת לשבוע בשעה 19:30, החל ב- 4.11.2019. טלפון להרשמה: 6407047 – 03. 

פירוט המפגשים- כאן.

—————————————————————————————————————————————–

3. מכללת השחר – מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב // "בחירת המבקר- היצירות הגדולות והסולנים הגדולים של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

סמסטר א' + ב' (ניתן לקחת גם בנפרד), 10 מפגשים בכל סמסטר. ימי א' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 3.11.2019.

פירוט המפגשים כאן.  —————————————————————————————————————————————–

4. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  "הסימפוניות הגדולות והמנצחים הגדולים" (קורס בוקר – חדש)

סמסטר א', 8 מפגשים, ימי שני אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 4.11.2019.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

—————————————————————————————————————————————–

5.  זמן אשכול – סינמה סיטי ראשון-לציון // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

ססמטר א', 8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 5.11.2019.

פירוט המפגשים – כאן. 

—————————————————————————————————————————————–

6. גני תקווה- מרכז הבמה // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס ערב – חדש)

7 מפגשים אחת לחודש, ימי ה' בשעה 18:30, החל ב- 24.10.2019. טלפון לפרטים: 03-7375777.

פירוט המפגשים- כאן.

—————————————————————————————————————————————–

סיורי מוזיקה לחו"ל

השנה מתוכננים שני סיורי מוזיקה לאירופה- שימרו את התאריכים 🙂

  1. פסטיבל הפסחא בבאדן-באדן (גרמניה), כולל חמישה קונצרטים מעולים עם נגני הפילהרמונית של ברלין. 14 – 9 באפריל 2020. הסיור בהפקת חברת "קשרי תרבות תבל". להורדת תכנית הסיור הקליקו כאן.
  2. פסטיבל זלצבורג (אוסטריה)- בסוף חודש אוגוסט 2020 ניסע להצטרף לחגיגות 100 שנים לפסטיבל זלצבורג. תאריכים מדויקים ותוכנית יתפרסמו בחודשים הקרובים.

    מאחל לכולנו שנה טובה ומלאת חוויות מוזיקליות מעשירות!