דילוג לתוכן

איך שרים באך: ראיון עם ג'ושוע ריפקין

rifkin with jbo13

ג'ושוע ריפקין עם תזמורת הבארוק ירושלים. צילום: יח"צ

כמה זמרים צריכים להשתתף בביצוע היצירות הקוליות הגדולות של באך? האם מדובר במקהלה גדולה, במקהלה קאמרית, או אולי בכלל בסולנים? השאלה הזו העסיקה רבות את עולם המוזיקולוגיה לאורך העשורים האחרונים. בשנת 2000 זכיתי להשתתף בסימפוזיון שנערך בעיר לייפציג בגרמניה, שנערך במסגרת "פסטיבל באך" המקומי. אחד מאורחי הסימפוזיון היה המנצח והמוזיקולוג האמריקאי ג'ושוע ריפקין, מחשובי חוקרי באך בעולם. ריפקין הגיע לסימפוזיון כדי לספר על המחקר המהפכני שערך בשנות השמונים, לפיו ייעד באך את המוזיקה המקהלתית שלו לביצוע על-ידי סולן אחד בלבד בכל תפקיד. עמיתיו לפאנל, כולם גרמנים, הפגינו כלפיו סלידה מנומסת אך גלויה. אחרי הכול, הטיעון שלו שומט את הקרקע מתחת למסורת הטוענת שאת היצירות המקהלתיות של באך צריכה לבצע מקהלה גדולה, ובמיוחד מקהלת הנערים "תומאס" שפועלת בעיר כבר מאות שנים.

"הגרמנים היו תמיד שליליים כלפי הגישה שלי, וזו לא היתה הפעם היחידה", אומר ריפקין בראיון מיוחד ל"אופוס". "הופעתי אז בלייפציג עם ההרכב שלי במסגרת פסטיבל באך, ולמחרת קראתי בעיתון מקומי את אחת הביקורות המרושעות ביותר שנכתבו עלי אי פעם. כותרת הביקורת היתה "עכשיו הוא רוצה להיכנס גם לסט. תומאס" (הכנסייה המזוהה ביותר עם באך ועם מקהלת הנערים "תומאס" בלייפציג). זו ביקורת שבעיני היא לא רק מוזיקלית, אלא כמעט אנטישמית".

את הטיעון לפיו באך ייעד את המוזיקה הקולית שלו לזמר אחד בלבד לכל תפקיד ביסס ריפקין על מחקר מעמיק, אותו המשיך לימים המנצח האנגלי אנדרו פארוט. "המחקר שלי התבסס על בדיקת כתבי היד של באך", מספר ריפקין. "בדקתי את כתבי היד של תפקידי הזמרים, שכולם שרדו במלואם. הסתבר לי שלכל זמר היה תפקיד משלו, כלומר, שהיה רק זמר אחד ששר מכל דף תווים. העובדה הזו עולה בוודאות מכתב היד".

ריפקין מספר שהתיאוריה שלו זכתה להסתייגות גורפת מצד אנשי המוזיקה בגרמניה. "באחת ההרצאות שלי שם הראיתי הדגמה של הטיעון שלי על מסך שהיה מאחורי שולחן הפאנל, ואחד מחוקרי באך החשובים שישב לידי אפילו לא סובב את הראש כדי לראות את המסך. הוא פשוט לא היה מוכן להקשיב".

אם ביצעו את יצירות באך עם זמר אחד לכל תפקיד אז מה היה תפקידה של מקהלת הילדים המפורסמת "תומאס", שהיתה קיימת מאז ועד היום?

"המקהלה אמנם היתה קיימת, רק שתפקידה היה שונה. היום זהו מוסד מודרני, שנבנה על המודל של המקהלה הרומנטית מראשית המאה ה-19. בתקופתו של באך, המקהלה הזו נועדה לספק זמרים לטקסים הדתיים בכנסיות בלייפציג. גייסו לשם נערים בעלי כישרון מוזיקלי, כמו שנותנים היום מילגות לספורטאים לקולג'ים בארה"ב. בימיו של באך היו במקהלה הזו 55 נערים, שפוצלו למקהלות משנה ששרו במקביל בטקסים בכנסיות השונות בעיר".

"הטעות הגדולה שגרמה למבצעים בני-זמננו לחשוב שבאך העדיף מקהלה היא מכתב מפורסם שלו משנת 1730, שנשלח למועצת העיר לייפציג. באך מציין שם שכל אחת ממקהלות המשנה צריכה לכלול לפחות 12 זמרים. אבל אנשים פשוט לא הבינו את המכתב הזה נכון: זה לא אומר שכל 12 הקולות שרים יחד! הרי יש יצירות שכתובות למקהלה כפולה, וצריך לוודא שיהיה גם מי שישיר במקרה שמישהו חולה".

גם אם הטיעון שלך נכון הסטורית, יש מי שיאמר שבאך נשמע הרבה יותר טוב במקהלה גדולה.

"מי שאוהב גישות אחרות- זו זכותו. לדעתי, בגישה של 'קול אחד בכל תפקיד' המוזיקה נשמעת הכי טוב. זה כמו שלא נוסיף כלים לרביעיית מיתרים".

"אני אדם פלורליסט ומאמין שאפשר לעשות מה שרוצים", הוא מוסיף. "יש רק  יוצא מן הכלל אחד, והוא שאני לא יכול לקבל ביצועים של המוזיקה הקולית של באך עם מקהלה גדולה שאותה מלווה הרכב של כלים תקופתיים. זה פשוט לא אתי לבצע כך. אם מנצחים בגישה הזו היו אומרים משהו כמו 'זה שגוי מבחינה הסטורית, אבל אני אוהב את זה'- זה היה בסדר. אבל צריך להיות כנים".

יש סיפור מקובל שאומר שמאות מהקנטטות של באך הלכו לאיבוד, כיוון שאנשים השתמשו בדפי התווים כדי לעטוף דגים בשוק. זה נכון?

"לא. ככל הנראה כמעט כל הקנטטות הדתיות של באך שרדו. גם הסיפור על הדגים הוא שטויות. הוא מגיע מאנקדוטה על ברהמס דווקא, שהוא וחבר נוסף עשו מעשה קונדס לחבר מוזיקאי: הם נתנו למוכר הדגים בשוק תווים של רביעייה של בטהובן, וביקשו ממנו לעטוף בהם את הדגים שקנה החבר. החבר פתח את העטיפה וכמובן שהיה בהלם. אבל אולי גם זו אגדה".

========================

בימים אלו מתארח ריפקין בישראל, ויופיע בימים הקרובים כמנצח-אורח על תזמורת הבארוק ירושלים ואנסמבל זמרי ססיליה. התכנית מבוססת על יצירותיו הקוליות היפהפיות של היינריך שיץ (1585-1672), מגדולי מלחיני הבארוק האמצעי בגרמניה. "התכנית קשורה למלחמת שלושים השנה", אומר ריפקין. "יהיו בה יצירות להרכב של קולות מעורבים, שקשורות לאירועים הדרמטיים שהתרחשו באותה תקופה".

כל היצירות שתבצעו יהיו קוליות?

"כן. באותה תקופה היתה אבחנה פוליטית בין סוגי יצירות. המוזיקה הקולית נחשבה לגבוהה ביותר בהיררכיה, והמוזיקה הכלית היתה בתחתית. שיץ היה האחראי על המוזיקה בחצר החזקה ביותר בגרמניה הפרוטסטנטית, ולכן היה מלחין בעל מעמד. זה לא היה לרמה שלו לכתוב מוזיקה כלית".

========================

כמוזיקאי מבצע, איך אתה רואה את עולם המוזיקה המוקדמת היום?

"הדברים מאוד השתנו בשנים האחרונות. בעבר, אפשר היה לשרוד רק בזכות הקלטות וקונצרטים וללא שום תמיכה חיצונית. כיום עולם ההקלטות כבר לא קיים, וגם הסכומים שמקבלים הרכבי מוזיקה מוקדמת עבור קונצרטים ירדו. ה'הייפ' שהיה סביב המוזיקה המוקדמת לפני ארבעים שנה ירד. זה כבר לא חדש ולא אופנתי. מצד שני אפשר לומר שהתחום הזה התקבע והפך לממוסד יותר, בעיקר באירופה".

"אי אפשר לדמיין היום את עולם המוזיקה בלי הרכבי מוזיקה מוקדמת", הוא מסכם, "אבל זו כבר לא סנסציה גדולה. מצד שני, מוזיקה קלאסית זו כבר לא סנסציה גדולה באופן כללי".

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית

ביקורת קונצרט: מהטה וארגריך בפתיחת העונה בפילהרמונית

זובין מהטה חזר אמש לנצח על הפילהרמונית אחרי שנת היעדרות מטעמי בריאות, וקשה לתאר כמה מרגש היה המעמד. כניסתו של מהטה לבמה לוותה במחיאות כפיים סוערות ובקימה ספונטנית של הקהל כולו, והעוצמה הקולקטיבית של גילוי האהבה הזה היתה רגע בלתי נשכח. העמידה הנרגשת המשיכה עם ביצוע ה"תקווה" לרגל פתיחת העונה, עם מקהלת באך ממינכן שהציגה איכות שירה מצוינת והיגוי עברי מושלם.

שני חלקי הערב היו שונים מאוד מבחינת רמת ההתלהבות שעוררו. החלק הראשון, לטעמי, היה מצוין. הוא התחיל עם יצירה בשם "הנביא", פרי עטו של המלחין הישראלי אורי ברנר (44). זו יצירה קצרה למדי (כעשר דקות), שמהווה חלק ממחזור סימפוני בן 12 פרקים. היא כתובה לתזמורת, פסנתר ומקהלה, כשאת תפקיד הפסנתרן מילא המלחין עצמו. היצירה מושפעת באופן ישיר מה"נוקטורנים" של דביסי, כולל מקהלה ששרה ווקאליזות (הברות ללא מילים, בדומה לפרק ה"סירנות" אצל דביסי). גם כאן, היה ביצועה של המקהלה הגרמנית מעולה.

הפילהרמונית נמנעת בדרך כלל מביצוע יצירות ישראליות לפרק זמן של יותר מעשר דקות, ככל הנראה עקב אמונה בסיסית שהקהל יעדיף תמיד צ'ייקובסקי ובטהובן על מוזיקה בת-זמננו. הפעם, החשש אינו מוצדק. "הנביא" היא יצירה יפה, נגישה ומעניינת, ואשמח לשמוע אותה שוב עם פרקים נוספים מהמחזור ממנו נלקחה.

את שיא הקונצרט סימן, כצפוי, ביצועם של מרתה ארגריך, זובין מהטה והפילהרמונית לקונצ'רטו לפסנתר של שומאן. נכון, הוא לא היה מושלם מבחינה טכנית, ופה ושם היו גם סוגיות של תיאום וארטיקולציה שנויות במחלוקת. אבל כל אלו התגמדו מול החוויה הכללית. הפסנתרנות של ארגריך נמצאת בליגה בפני עצמה: מדובר באישיות מוזיקלית מדהימה, שמציגה נגינה אישית מאוד ומלאת נוכחות. ה"פיאנו" (צלילים שקטים) שלה מדהימים ממש, ובפרק השני היא הפיקה בזכותם כמה רגעי קסם בלתי נשכחים. לא פחות מרגש היה לראות את מהטה, שניצח בעל-פה וליווה את ארגריך בהרבה כבוד והקשבה.

מחיאות הכפיים הסוערות הביאו את ארגריך להעניק שני הדרנים יפהפיים, שאת שניהם היא מרבה לבצע בקונצרטים. הראשונה היתה הסונטה ק. 141 של סקרלטי, שסיפקה את הצד הווירטואוזי. השנייה היתה "על ארצות ואנשים רחוקים" מהקובץ "תמונות ילדות" של שומאן, שסיפקה את הצד החלומי והרך והציגה שוב את היכולת המופלאה שלה לנגן "פיאנו" שלא מהעולם הזה. כשמדברים על רגעי קסם במוזיקה, מדברים על דברים כאלו בדיוק.

אחרי כל הטוב הזה, החלק השני ("מיסת ההכתרה" של מוצרט) היה בגדר נפילת מתח משמעותית. קודם כל, בגלל בחירת הרפרטואר. לטעמי, "מיסת ההכתרה" רחוקה מלהיות אחד משיאיו של מוצרט. היא חוברה בתקופה מייאשת למדי בחייו של המלחין, בעת שניסה לעבוד כשכיר בעיר הולדתו זלצבורג תוך יחסי שנאה הדדיים עם מעסיקו. ואכן, למעט רגעים ספורים אין בה את ההשראה היתרה שיש ביצירות הליטורגיות הגדולות באמת שלו (המיסה בדו-מינור, ה"רקוויאם" ועוד). שנית, מוצרט הוא לא המלחין ש"יושב" הכי טוב על מהטה והפילהרמונית מבחינה סגנונית. התזמורת הזו הרבה יותר משכנעת בכל מה שהוא צפונה מבטהובן.

אז איך היה? כצפוי: התזמורת ניגנה היטב, המקהלה היתה מצוינת, הסולנים היו בסדר, ופה ושם היו גם רגעים נוגעים ללב. בלט במיוחד הפרק "שה האלוהים", בשירתה הרגישה של זמרת הסופרן מויצה ארדמן (Mojca Erdmann). עם זאת, החוויה הכללית היתה די משמימה, בוודאי בהשוואה לחלק הראשון הפנטסטי.

מהקונצרט הזה אקח קודם כל את הביצוע הבלתי נשכח של מרתה ארגריך, ואת ההתרגשות הגדולה סביב חזרתו של מהטה לדוכן המנצחים (שמלווה בשלט Welcome home Maestro באחורי הבמה). רק שיהיה בריא.

קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. פסנתר: מרתה ארגריך. מקהלת באך ממינכן וסולנים. היכל התרבות ת"א, 4.10.2018.

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית 

 

עידכונים לגבי קורסי מוזיקה בהנחייתי בשנת הלימודים הקרובה

שלום לכולם, לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה אני מצרף מספר עדכונים לגבי קורסי המוזיקה שאלמד במהלכה. העידכון המרכזי הוא שהקורסים שלי בבית הספר למוזיקה באוניברסיטת ת"א וב"בית איילה" של האוניברסיטה הפתוחה מלאים לחלוטין, וההרשמה אליהם נסגרה. החלופה המומלצת היא קורס חדש, אותו אעביר במסגרת "מכללת השחר" במוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב בימי ראשון בבוקר. לקורס זה נותרו מספר מקומות, ועדיין ניתן להירשם אליו (ייפתח ב-21.10). כל הפרטים לגבי הקורס מופיעים בהמשך.

מאחל שנה טובה לכולנו!!!

להלן רשימת הקורסים המלאה:

1. מכללת השחר – מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

מפגש חוויתי עם מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, במטרה להעמיק את ההיכרות איתן ועם הצורות המוזיקליות בהן נכתבו. הקורס מלווה בצפייה בדוגמאות מהפקות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

סמסטר א' + ב' (ניתן לקחת גם בנפרד), 10 מפגשים בכל סמסטר. ימי א' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 21.10.2018.

פירוט המפגשים כאן. 

——————————————————————————————————————–

2. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  "הסולנים הגדולים של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר – חדש)

קורס מהנה בו יוצגו כמה מטובי הסולנים של עולם המוזיקה הקלאסית בימינו. במהלך הקורס נצפה בדוגמאות מביצועים מעולים של סולנים מובילים (נגנים וזמרים), תוך ניתוח היצירות המבוצעות והשוואה בין ביצועים שונים. שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

סמסטר א', 8 מפגשים, ימי שני אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 5.11.2018.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

3.  זמן אשכול – סינמה סיטי ראשון-לציון // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. גם כאן שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים. מבחר היצירות מגוון וכולל מוזיקה סימפונית, מוזיקת בארוק, אופרה, מוזיקה קאמרית ועוד.

ססמטר א', 8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 6.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

4. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית איילה תל-אביב // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

*** מלא- ההרשמה נסגרה ***

ניתוח מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך הדגמה מודרכת בעזרת ביצועים מעולים. הקורס מותאם גם לתלמידים חוזרים ונבנה כך שלא תהיה חזרה על תכנים משנים קודמות.

סמסטרים א + ב, 10 מפגשים בכל סמסטר, ימי ד' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 7.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

5. גני תקווה- מרכז הבמה // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס ערב – חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, הלקוחות ממגוון תקופות, צורות וסגנונות. השיעורים מלווים בצפייה מודרכת בדוגמאות מתוך הקלטות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

7 מפגשים אחת לחודש, ימי ה' בשעה 18:30, החל ב- 11.10.2018. טלפון לפרטים: 03-7375777.

פירוט המפגשים- כאן.

——————————————————————————————————————–

6. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "הרוסים באים" (קורס בוקר)

***מלא- ההרשמה נסגרה***

קורס שנתי שיתמקד במלחינים הגדולים מרוסיה של המאות ה-19 והעשרים. במרכז הקורס יעמוד מגוון מייצג מיצירותיו הנפלאות של פיוטר-איליץ צ'ייקובסקי, גדול המלחינים הרוסיים של התקופה הרומנטית. בהמשך נעסוק ביצירות נבחרות של מוסורגסקי, רימסקי-קורסקוב, שוסטקוביץ' וסטרווינסקי. הקורס מיועד לאוהבי מוזיקה ואינו דורש ידע פורמלי מוקדם.

14 מפגשים, ימי חמישי אחת לשבועיים בשעה 10:30, החל ב- 18.10.2018. טלפון להרשמה: 6407047 – 03.

את תיאור הקורס ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

7. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "המדריך לתזמורת" (קורס ערב)

***מלא- ההרשמה נסגרה***

קורס שנתי המציע מבוא שיטתי לעולם המוזיקה התזמורתית. הקורס יציג את התפתחות התזמורת מאז המאה ה- 17 ועד ימינו, את הצורות המוזיקליות שנכתבו לתזמורת, את חטיבות הכלים השונות, את תפקיד המנצח ועוד. דגש מיוחד יינתן להשוואות בין מנצחים שונים ותזמורות שונות. הקורס מיועד לאוהבי מוזיקה ואינו דורש ידע פורמלי מוקדם.

14 מפגשים, ימי ראשון אחת לשבועיים בשעה 19:30, החל ב- 14.10.2018.

את תיאור הקורס ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

8. פתח תקווה- היכל התרבות // היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר)

בסידרה זו נתוודע לכמה מיצירות המופת של גדולי המלחינים, תוך צפייה מודרכת בדוגמאות מביצועים מעולים של מיטב המבצעים והמנצחים. הקורס חדש לחלוטין, וכל היצירות שיוצגו בו לא הוצגו בשנים קודמות.

ימי שלישי אחת לשבועיים בין השעות 12:30 – 11:00, החל ב- 16.10.2018.

פרטים בקתדרה בהיכל התרבות פתח-תקווה, טלפון 9052657 – 03. 

——————————————————————————————————————–

9. ירושלים – מוזיאון ישראל // "בטהובן"(קורס בוקר שישי- חדש)

מסע מרתק אל התפתחותו היצירתית של לודוויג ואן בטהובן. במהלך הקורס נתוודע למגוון העשיר של יצירתו דרך ניתוח יצירות מופת מסוגים שונים: סונטות נבחרות לפסנתר, הקונצ'רטי, שיאי המוזיקה הקאמרית, הסימפוניות ועוד. המפגשים ילוו בצפייה מודרכת בקטעים מיצירותיו של בטהובן בביצועם של טובי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

ימי שישי אחת לחודש בשעה 11:00, החל ב- 19.10.2018.

פרטים במוזיאון ישראל, טלפון 02-6708823.

 

ביקורת קונצרט: מוצרט, דלפיקולה, מהלר ובאך בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים

Dan Porges photographer

הצ'לן טים פארק אמש בירושלים. צילום: דן פורגס

אחד המאפיינים הבולטים של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים הוא בחירת רפרטואר יוצא דופן, שנבחר תוך מינימום התחשבות במה שנקרא "דעת הקהל". היתרון- למאזינים סקרנים זה מצוין, כי כך אפשר להיחשף ליצירות שבדרך כלל לא מבוצעות בארץ. החיסרון- לא תמיד היצירות המבוצעות הן מהטובות ביותר שיש.

הקונצרט אמש (שישי בערב) הדגים את הדואליות הזו היטב. הוא התחיל עם סונטה לבסון וצ'לו של מוצרט, שלהערכתי אינה מוכרת גם לחובבי מוצרט מושבעים. לטעמי, זו היתה בחירה לא מוצלחת לפתיחת קונצרט. שילוב הכלים לא הפיק נפח צלילי מספק, והיצירה עצמה לא מאוד מעניינת. מה שכן, רמת הביצוע של קלאוס טונמן (בסון) וטים פארק (צ'לו) היתה מצוינת. ההערכה הזו, יש לציין, נכונה גם לכל יתר הביצועים במהלך הערב.

לאור הנטייה של הנהלת הפסטיבל לבחור יצירות משולי הרפרטואר, השילוב של "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט בקונצרט היה כמעט חתרני. הסרנדה הגלאנטית הזו היא אמנם פנינה קומפוזיטורית, אבל גם אחת היצירות הכי שחוקות ברפרטואר הקלאסי. הצידוק היחיד לבצע אותה בקונצרט חי הוא אם יש למבצעים משהו חדש לומר. לתזמורת המיתרים של הפסטיבל, שניגנה ללא מנצח, לא היה. מצד אחד זה היה ביצוע מהוקצע וברמה גבוהה מאוד, אבל מצד שני נשמע כמו מישהו שהולך על ביצים: זהיר, מאופק וחסר "פלפל". רק בפינאלה הגאוני יצא סוף-סוף קצת מהקסם המוצרטי לאור. אולי מנצח נלהב היה מצליח ליצור כאן משהו יותר מרומם נפש.

השיא הראשון של הערב נרשם מיד לאחר מכן, עם "מוזיקת לילה זעירה" של האיטלקי לואיג'י דלפיקולה. זהו בדיוק סוג היצירות שהופכות את הפסטיבל הירושלמי למה שהוא: אפשרות להתוודע למוזיקה לא מוכרת אך יפהפייה, שהתזמורות ה"רגילות" לא מעזות לבצע מחשש שהקהל לא יבוא. היצירה כתובה להרכב קאמרי לא גדול, שכולל צ'לסטה, נבל, מיתרים וכלי נשיפה מעץ. אין בה מלודיה מוגדרת שאפשר לזמזם בדרך הביתה, אלא שילוב מרתק של מצלולים וצבעים. המוזיקה עצמה סטטית, חלומית, מהורהרת ומסתורית. זוהי אולי אחת היצירות הנגישות ביותר שנכתבו בטכניקת 12 הטונים, וכדאי מאוד להכיר אותה. הביצוע היה מעולה, והמנצח דניאל כהן הוביל אותו בצורה מעוררת הערכה. גילוי מרתק.

את החלק הראשון חתם המחזור "שירי שוליה נודד" מאת מהלר, בתזמורו של ארנולד שנברג לתזמורת קאמרית. התיזמור של שנברג נאמן יחסית למקור, אבל מהלר המקורי מוצלח לדעתי בהרבה. זה לא פלא, בהתחשב בכך שהעיבוד של שנברג נעשה מאילוצים כלכליים ולא מתוך גאונות יצירתית. הוא כתוב להרכב קאמרי מוגבל, ואין בו כלי נשיפה ממתכת, נבל או טימפני. במקומם העשיר שנברג את צבעי הליווי באמצעות הרמוניום ופסנתר. למי שמכיר היטב את המקור, זה נשמע קצת צולע.

לגבי הביצוע: לבריטון גיולה אורנדט (Gyula Orendt) יש קול יפה, והוא הגיע לצלילים הגבוהים בקלות. עם זאת, ההיבט הריגשי של השירים הוחמץ במידה רבה. אורנדט שר בארטיקולציה מוזרה, ובהבעה שעבורי חסרה הרבה מהכאב והעומק של מהלר. אולי גם לתיזמור המוגבל היתה יד בתוצאה הסופית הלא משכנעת.

את הערב חתם עוד עיבוד מסקרן- "וריאציות גולדברג" של באך, בעיבוד של דמיטרי סיטקוביצקי לשלישיית מיתרים. "וריאציות גולדברג" חוברה במקור לצ'מבלו, ומוכרת בעיקר בביצועים בפסנתר (סיטקוביצקי כתב את העיבוד לזיכרו של הפסנתרן גלן גולד, שביצועיו ליצירה זכו למעמד מיתולוגי). עיקר העניין הפעם היה סביב סוגיית הצבע, כלומר- כיצד נשמעת היצירה, על המורכבות הרב-קולית שלה, בכלי מיתר במקום בצ'מבלו. התשובה: מעניינת, אבל גם קצת חסרת ברק. כצפוי, שיא הביצוע היה בפרק ה"סרבאנד", שהיה ממש עוצר נשימה. חלק מהפרקים האחרים, יש להודות, היו די משעממים. הניסיון להעביר את היצירה למיתרים מעניין ללא ספק, אבל קצת ארוך לשעה פלוס. בכל מקרה, הביצוע היה פנטסטי: קוליה בלאכר (כינור), אורי קם (ויולה) וטים פארק (צ'לו) נשמעו כאן כמו הרכב שמנגן יחד שנים, ולא כמו שלושה סולנים שנפגשו אד-הוק לצורך הפרויקט. שאפו.

לסיכום: ערב מעניין, עם שני שיאים בולטים ("מוזיקת לילה זעירה" של דלפיקולה והסרבאנד מ"וריאציות גולדברג"). את היתר אפשר לסכם כביצועים מעולים אך לא נוגעים במיוחד.

ועוד הערה. בשנים קודמות, היו הקונצרטים בפסטיבל הקאמרי בירושלים ארוכים מאוד (לעיתים למעלה משלוש שעות). אלנה בשקירובה, המנהלת המוזיקלית של הפסטיבל, הסבירה בעבר שמדובר במדיניות מכוונת. הפעם, אולי בגלל שמדובר בערב שישי, הקונצרט ארך שעתיים וחצי "בלבד". ובכן: זה מספיק לגמרי, ולטעמי גם הרבה יותר נכון. קונצרט לא צריך להיות מרתון, וכשיש ביצועים טובים כמו בירושלים עדיף לתת לקהל מוזיקה בכמויות שניתן להכיל. בקיצור, לפעמים פחות זה יותר. לתשומת ליבה של אלנה בשקירובה לשנים הבאות.

מוצרט, דלפיקולה, מהלר ובאך בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים. אולם ימק"א, יום שישי 7.9 בשעה 20:30.

פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית

 

ביקורת אופרה: "כרמן" מאת ביזה באופרה הישראלית

Carmen-Zwecker (235)

"כרמן" באופרה הישראלית. צילום: יוסי צבקר

משרדי הכרטיסים של בתי האופרה בכל העולם אוהבים מאוד את השילוב "כרמן" ו"זפירלי". השילוב הזה גורם אולי לפיהוק אצל חובבי אופרה "מקצועיים", אבל הקהל הרחב מצביע ברגליים ומגיע בהמוניו. אם לשפוט לפי ההצגה של אתמול (קאסט ראשון), מי שיבוא לשמוע את "כרמן" באופרה הישראלית לא יצטער. זו הפקה יפה ועשירה, עם איכות נגינה סבירה וכמה סולנים טובים מאוד. המכלול אמנם רחוק משלמות, אבל זהו עדיין מופע שקל ליהנות ממנו.

ההפקה מבוססת על הבימוי של פרנקו זפירלי, שהועלה ב"מטרופוליטן אופרה" בניו-יורק בשנת 1996 וכבר הוצג גם בארץ. לאחר שנים של צפייה בהפקות אופרה מודרניות, בעיקר אירופאיות, אני חייב להודות שפיתחתי סימפטיה מחודשת לזפירלי. הבימוי שלו אולי מיושן ומוגזם, אבל הוא מהווה משב רוח מרענן לעומת הרבה מהזוועות המודרניסטיות שרואים היום על הבמות. זה גם המצב ב"כרמן" הנוכחית: בימוי היפר-ריאליסטי, צבעוני ועשיר מאוד, שמציג את העלילה כמו שהיתה אמורה להיראות בתקופה ובמקום בו היא מבוצעת. אין סאב-טקסט, אין משמעויות נסתרות שצריך לפענח ואין סימבוליזציה. מה שאתה רואה זה מה שיש, ואפשר לשחרר את הראש ופשוט לזרום עם המוזיקה. איזה כיף.

לגבי הביצוע- צפינו אמש בקאסט הראשון, עם אלנה מקסימובה בתפקיד כרמן ונג'מדין מבליאנוב (Mavlyanov) בתפקיד דון ז'וזה. שניהם היו טובים מאוד, הן מבחינה קולית והן מבחינה בימתית. זה לא מובן מאליו: תפקיד "כרמן" הוא מאתגר למדי, כיוון שהוא דורש מזמרת אופרה "קלאסית" – שלמדה כל חייה לשיר בצורה נקייה ו"מחונכת"- לשיר בסגנון צועני ומחוספס. אצל מקסימובה, בניגוד לזמרות רבות שחלקן אפילו מהצמרת העולמית, זה עבד היטב ועם הרבה אופי. בין היתר, לטעמי, בזכות צבע נהדר של הצלילים הנמוכים. גם למבליאנוב יש טנור חזק ומבריק, והחיבור ביניהם היה מצוין.

מבין הישראלים הרבים שהשתתפו בהפקה בלטו במיוחד שלושה. הראשונה היא זמרת הסופרן הנפלאה הילה באג'יו, שריגשה ממש בתפקיד מיכאלה (המייצגת את העולם הכפרי ה"מהוגן", בניגוד לכרמן הפרועה). השני הוא ולדימיר בראון הוותיק, שהיה מרשים כתמיד בתפקיד הקצין זוניגה. השלישי היה הטנור גיא מנהיים בתפקיד המבריח דנקאירו, שהופעתו המובחנת האירה היטב את האופי הקומי של התפקיד. מי שאיכזב מבין הסולנים היה דריו סולארי מאורוגוואי, בתפקיד לוחם השוורים אסקמיו. הוא הציג קול חלש וחסר נוכחות, ההיפך הגמור ממה שנדרש מהתפקיד. מי שעוד איכזבה יחסית היתה מקהלת האופרה הישראלית, בשירה שלא היתה מספיק מדויקת ומלוטשת. יש לקוות שהדברים יסתדרו קצת ככל שההופעות יתקדמו.

נקודה מעניינת נוספת היא שהדיקציה הצרפתית של הרבה מהזמרים הישראלים לא נשמעת מספיק מדויקת, בעיה שכמעט ואינה קיימת בשירה של איטלקית או גרמנית. זה נכון גם למקהלות (מקהלת האופרה ומקהלת הילדים החמודה "בת-קול"), וגם לחלק מהסולנים. ההבדל נשמע משמעותי במיוחד בהשוואה לסולנים מחו"ל, שהצרפתית שלהם דווקא נשמעה הרבה יותר משכנעת. זה לא קריטי כמובן, אבל למי שיש אוזן רגישה למבטאים זה עשוי להפריע.

לגבי הצד התזמורתי- המנצחת האמריקאית קרן קמנסק (Kamensek) הפתיעה פה ושם עם בחירות מעניינות (כמו טמפו מהיר מהמקובל בפתיחה), אבל בדרך כלל זה היה ביצוע קורקטי ונטול ניצוצות. גם את תזמורת ראשל"צ שמעתי כבר בהפקות מרשימות ומעודנות יותר מבחינת המצלול. אבל תלונות של ממש אין.

לסיכום: ההפקה אמנם ארוכה (קרוב לארבע שעות ברוטו) ואינה מושלמת מבחינה מוזיקלית, אבל מהנה בהחלט. אם יש לכם מכרים שאתם רוצים לחשוף לעולם האופרה בפעם הראשונה, זוהי הזדמנות פז.

"כרמן" מאת ביזה באופרה הישראלית. מנצחת: קרן קמנסק. בית האופרה, 16.7.2018. פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית 

קורסי מוזיקה בהנחייתי בשנה הבאה

קורסי המוזיקה שאעביר בסמסטר א' 2019 – 2018:

1. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "הרוסים באים" (קורס בוקר)

*** מלא- ההרשמה נסגרה ***

קורס שנתי שיתמקד במלחינים הגדולים מרוסיה של המאות ה-19 והעשרים. במרכז הקורס יעמוד מגוון מייצג מיצירותיו הנפלאות של פיוטר-איליץ צ'ייקובסקי, גדול המלחינים הרוסיים של התקופה הרומנטית. בהמשך נעסוק ביצירות נבחרות של מוסורגסקי, רימסקי-קורסקוב, שוסטקוביץ' וסטרווינסקי. הקורס מיועד לאוהבי מוזיקה ואינו דורש ידע פורמלי מוקדם.

14 מפגשים, ימי חמישי אחת לשבועיים בשעה 10:30, החל ב- 18.10.2018. טלפון להרשמה: 6407047 – 03.

את תיאור הקורס ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

2. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // "המדריך לתזמורת" (קורס ערב)

*** מלא- ההרשמה נסגרה ***

קורס שנתי המציע מבוא שיטתי לעולם המוזיקה התזמורתית. הקורס יציג את התפתחות התזמורת מאז המאה ה- 17 ועד ימינו, את הצורות המוזיקליות שנכתבו לתזמורת, את חטיבות הכלים השונות, את תפקיד המנצח ועוד. דגש מיוחד יינתן להשוואות בין מנצחים שונים ותזמורות שונות. הקורס מיועד לאוהבי מוזיקה ואינו דורש ידע פורמלי מוקדם.

14 מפגשים, ימי ראשון אחת לשבועיים בשעה 19:30, החל ב- 14.10.2018.

את תיאור הקורס ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

3. מכללת השחר – מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

מפגש חוויתי עם מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, במטרה להעמיק את ההיכרות איתן ועם הצורות המוזיקליות בהן נכתבו. הקורס מלווה בצפייה בדוגמאות מהפקות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

סמסטר א' + ב' (ניתן לקחת גם בנפרד), 10 מפגשים בכל סמסטר. ימי א' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 21.10.218.

פירוט המפגשים כאן. 

——————————————————————————————————————–

4. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  "הסולנים הגדולים של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר – חדש)

קורס מהנה בו יוצגו כמה מטובי הסולנים של עולם המוזיקה הקלאסית בימינו. במהלך הקורס נצפה בדוגמאות מביצועים מעולים של סולנים מובילים (נגנים וזמרים), תוך ניתוח היצירות המבוצעות והשוואה בין ביצועים שונים. שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

סמסטר א', 8 מפגשים, ימי שני אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 5.11.2018.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

——————————————————————————————————————–

5.  זמן אשכול – סינמה סיטי ראשון-לציון // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. גם כאן שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים. מבחר היצירות מגוון וכולל מוזיקה סימפונית, מוזיקת בארוק, אופרה, מוזיקה קאמרית ועוד.

ססמטר א', 8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 6.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

6. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית איילה תל-אביב // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס בוקר- חדש)

*** מלא- ההרשמה נסגרה ***

ניתוח מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך הדגמה מודרכת בעזרת ביצועים מעולים. הקורס מותאם גם לתלמידים חוזרים ונבנה כך שלא תהיה חזרה על תכנים מהשנים האחרונות.

סמסטרים א + ב, 10 מפגשים בכל סמסטר, ימי ד' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 7.11.2018.

פירוט המפגשים – כאן. 

——————————————————————————————————————–

7. גני תקווה- מרכז הבמה // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (קורס ערב – חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, הלקוחות ממגוון תקופות, צורות וסגנונות. השיעורים מלווים בצפייה מודרכת בדוגמאות מתוך הקלטות מרהיבות של גדולי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

7 מפגשים אחת לחודש, ימי ה' בשעה 18:30, החל ב- 11.10.2018. טלפון לפרטים: 03-7375777.

פירוט המפגשים- כאן.

——————————————————————————————————————–

8. ירושלים – מוזיאון ישראל // "בטהובן"(קורס בוקר שישי- חדש)

מסע מרתק אל התפתחותו היצירתית של לודוויג ואן בטהובן. במהלך הקורס נתוודע למגוון העשיר של יצירתו דרך ניתוח יצירות מופת מסוגים שונים: סונטות נבחרות לפסנתר, הקונצ'רטי, שיאי המוזיקה הקאמרית, הסימפוניות ועוד. המפגשים ילוו בצפייה מודרכת בקטעים מיצירותיו של בטהובן בביצועם של טובי הסולנים, התזמורות והמנצחים.

ימי שישי אחת לחודש בשעה 11:00, החל ב- 19.10.2018.

פרטים במוזיאון ישראל, טלפון 02-6708823.

——————————————————————————————————————–

9. פתח תקווה- היכל התרבות // היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר)

בסידרה זו נתוודע לכמה מיצירות המופת של גדולי המלחינים, תוך צפייה מודרכת בדוגמאות מביצועים מעולים של מיטב המבצעים והמנצחים. הקורס חדש לחלוטין, וכל היצירות שיוצגו בו לא הוצגו בשנים קודמות.

ימי שלישי אחת לשבועיים בין השעות 12:30 – 11:00, החל ב- 16.10.2018.

פרטים בקתדרה בהיכל התרבות פתח-תקווה, טלפון 9052657 – 03. 

"תפקידנו כמנצחים הוא לעזור לתזמורת לנגן כמה שיותר קרוב למה שהמלחין רצה": ראיון עם וסילי פטרנקו

Petrenko_Vasily_2013a_PC_Mark_McNulty

וסילי פטרנקו. צילום: מארק מק'נולטי

בשבועות הקרובים מתארח בפילהרמונית המנצח וסילי פטרנקו (Petrenko), שהופעותיו הקודמות בארץ זכו לביקורות נלהבות. פטרנקו (42) מכהן כיום כמנצח ראשי של התזמורות הפילהרמוניות של ליברפול ושל אוסלו, ומופיע כמנצח-אורח עם התזמורות החשובות בעולם.

פטרנקו מתגלה בראיון כמוזיקאי מרתק ועמוק, שמקרין יושרה מקצועית וכנות. הוא מספר שהתחיל את דרכו המוזיקלית ברוסיה הסובייטית בגיל שש, כזמר במקהלת ילדים. "למדתי בלנינגראד בבית ספר מיוחד להכשרת זמרים ומנצחי מקהלה", הוא משחזר. "בתקופה הסובייטית היו ברוסיה קרוב ל- 400 מקהלות, שכל חבריהן קיבלו שכר מלא מהשלטון. לכל עיר בגודל בינוני ומעלה היתה מקהלה מקצועית משלה. המנגנון הזה הצריך משהו כמו 25 מנצחי מקהלות חדשים כל שנה, ולכן פעלו ברוסיה שני בתי ספר להכשרת מנצחי מקהלות".

"ב- 1992 האימפריה הזו התחילה לקרוס. מאותן 400 מקהלות מקצועיות שרדו בערך חמישים. כל הזמרים שקיבלו בעבר שכר מלא היו צריכים לעבור לשיר בכנסיות או למצוא מקצוע חדש. גם אני הבנתי שלא תהיה לי עבודה כמנצח מקהלות מקצועי, ועברתי לנצח על תזמורות ועל אופרות".

פטרנקו מציין שכמה מבני דורו, מנצחים בני 40+ שחונכו ברוסיה הסובייטית או בגרורותיה, זכו להצלחה רבה במערב. דוגמאות בולטות הם  ולדימיר יורובסקי, קיריל פטרנקו, אנדריס נלסונס (הלטבי) ואחרים. "זה דור של מנצחים טובים, כי החינוך הסובייטי היה קפדני ותיגמל לפי מצוינות", אומר פטרנקו. "לאחר מכן מסך הברזל עלה, ויכולנו לגדול במערב עם היתרונות שהציע".

איך הסתדרת עם שינוי המנטליות בין רוסיה לבין המערב?

"המנטליות אכן מאוד שונה, במיוחד במערכת היחסים בין המנצח לתזמורת. ברוסיה מערכת היחסים הזו היתה מבוססת על פחד ושליטה, והמנצח יכול היה לעשות מה שהוא רוצה. לדוגמא, לפטר נגן בהתראה של שבועיים, או לשנות זמני חזרות לפי רצונו. במערב, לעומת זאת, למנצח יש מגבלות. מערכת היחסים בינו לבין התזמורת מבוססת על כבוד הדדי, ויש הרבה יותר עבודה קולקטיבית ומקום לנגנים להתבטא. מצד שני, יש לזה גם חסרונות. לדוגמא, ברוסיה הרבה יותר קל לפטר נגן שכבר לא מנגן טוב, או לקבל החלטות לגבי רפרטואר. כך שאף אחת מהשיטות אינה אידאלית. צריך לציין שברוסיה, בעיקר במוסקווה, הדברים מתחילים להשתנות לתפיסה יותר מערבית בשנים האחרונות".

ב"הנסיך" של מקיאוולי עולה השאלה מה עדיף למנהיג, שיפחדו מפניו או שיאהבו אותו. על מה מהשניים היית ממליץ למנצח?

"פחד יכול להיות כלי יעיל, אבל רק לטווח קצר. צריך שתהיה לנגנים מחשבה חופשית, כי אי אפשר לעשות מוזיקה מלאת השראה כשאתה מפחד. הרבה יותר חשובים הם כבוד למלחין, כבוד לקהל, וכבוד הדדי בין הנגנים לבין המנצח. הרי כל אחד מהם מנגן בכלי שלו טוב יותר ממני, ורבים מהם יותר מבוגרים ומנוסים ממני. אז איך יכול להיות שלא יהיה לי כבוד אליהם?".

מי היו המנצחים שהשפיעו עליך יותר מכל?

"הראשון היה יבגני מרבינסקי. זכיתי להיות בקונצרט חי שלו כשהייתי בן שבע, ואחר כך צפיתי בו באדיקות בהקלטות. החוויה הגדולה השנייה היתה בגיל 12, בקונצרט של הפילהרמונית של ניו-יורק עם ליאונרד ברנשטיין. הקונצרט הזה היה עבורי בגדר התגלות: הנגנים בלנינגראד התייחסו למוזיקה בחרדת קודש, ונראו תמיד רציניים. בקונצרט עם לני ראיתי את הנגנים האמריקאיים, וזה היה שונה לגמרי ממה שהכרתי. הבנתי אז לראשונה שעשיית מוזיקה יכולה להיות גם כיף!"

=========

בסידרת הקונצרטים הראשונה שלו עם הפילהרמונית ינצח פטרנקו על תכנית שכולה בטהובן: הפתיחה "קוריאולן", הקונצ'רטו המשולש, והסימפוניה החמישית. "זו הפעם הראשונה שאני מבצע בטהובן עם הפילהרמונית הישראלית", הוא אומר. "זה חשוב, כי בטהובן הוא הבסיס של המוזיקה הסימפונית. המוזיקה שלו דורשת עבודה על כל המרכיבים התזמורתיים המרכזיים: ארטיקולציה, לחץ על המיתרים, עוצמת צליל, ויבראטו וכדומה. אלו דברים בסיסיים שעוזרים מאוד גם ליצירות מאוחרות יותר".

צריך הרבה אומץ כדי לבצע את החמישית של בטהובן בפעם המיליון ולנסות לומר בה משהו חדש.

"זה נכון שמבצעים את החמישית יותר מדי, אבל הרבה פעמים היא פשוט מבוצעת ללא מספיק הכנה. זו מוזיקה נפלאה, שמתייחסים אליה כאל יצירה פופולארית שהלחין טיפוס חירש ועצבני. אבל בטהובן היה הרבה יותר מזה. הוא היה מלחין פרקטי, שהיה מעורה מאוד במתרחש בזמנו וידע איך לכתוב לקהל שלו בצורה שתתאים לרוח התקופה. הוא הכניס לסימפוניות שלו חידושים מפליגים מבחינת הבעה, והפך אותן למוזיקה שתתאים לקהל הרחב ולא רק לאריסטוקרטים. לכן, חשוב להבין את המסר של החמישית ולראות איך הוא רלוונטי גם לימינו. קל לומר שמדובר במוטיב של "הגורל שדופק בדלת". אבל יש דברים אחרים שאנחנו צריכים לחשוב עליהם כבני אדם: האם עלינו להוריד ראש בפני הגורל, או אולי לצאת נגדו? הרי הסימפוניה הזו מתארת מסע, שמתחיל בצורה אפלה ומסתיים בהצהרת ניצחון. המאבק של האדם עם הגורל רלוונטי תמיד. בזמננו, לדוגמא, אפשר לחשוב על הפליטים שיוצאים למסע כדי למצוא מקום חדש בעולם".

ואיך כל זה בא ליד ביטוי בפרשנות?

"לחלק מהסוגיות האלו יש הרבה היבטים טכניים: כמה זמן להחזיק ספורצאטו (הדגשה פתאומית של צליל, ע.ש), איזה קו מלודי להדגיש בנקודות זמן שונות, מה אורך הפרמאטות וכדומה".

יכול לקרות שהפרשנות שלך תהיה שונה בין ערב לערב?

"זו אחת השאלות המרכזיות בביצוע", זוהרים פניו של פטרנקו כשהוא שומע את השאלה. "במוזיקה קלאסית, בניגוד לפופ, קורים הרבה דברים במקביל ולכן התוצאה עשויה להיות שונה בכל ביצוע. אני שומע את היצירה בשמיעה פנימית, ויודע איך היא צריכה להישמע באותו הרגע. ואז אני צריך לתרגם זאת לתזמורת. נדיר שאשמע בדיוק את מה ששמעתי בשמיעה הפנימית".

איך זה קורה?

"כמנצח אני חי בעולם תלת-מימדי של שמיעה. קודם יש את התפיסה הפנימית של היצירה שיש בתוכי. את התפיסה הזו אני מתרגם לתזמורת, והתזמורת מגיבה. כעת, אני צריך להתאים את עצמי למה שהם עושים. יש שבריר שניה בין השלבים, וכאמור, נדיר שאני אקבל בדיוק את מה ששמעתי בשמיעה הפנימית".

ומה קורה כשאתה שומע תוצאה שאינה זהה לאידאל שלך?

"מתוך 120 קונצרטים שעליהם אני מנצח בשנה אני מרוצה אולי מחמישה. כך גם לגבי ההקלטות שלי, כולל כאלו שזכו בפרסים. כמו רוב המנצחים, אני פרפקציוניסט. אני כל הזמן שואל את עצמי איך אפשר להשתפר ואיך אפשר לעודד את התזמורת לנגן טוב יותר. זה תהליך אינסופי".

אתה מאזין להקלטות של יצירות לפני שאתה מנצח עליהן?

"כן. אבל לא כדי לשחזר את מה ששמעתי, אלא כדי לקחת מהן את מה שהכי טוב בשבילי. לפעמים החוכמה זה גם לדעת מה לא לקחת מהקלטות שאתה שומע".

יש מנצחים מהדור שלך, בלי להזכיר שמות, שהדגש בביצוע שלהם הוא להישמע שונה וחדשני בכל מחיר. אצלך נראה שזה שונה.

"אני, אישית, מכבד את המלחין הרבה יותר מאשר את המנצח. תפקידנו כמנצחים הוא לעזור לתזמורת לנגן כמה שיותר קרוב למה שהמלחין רצה. יש בפרטיטורה הרבה קודים שנותנים כיוון לכך, כמו סימוני ספורצאטו, סטקאטו, פלז'ולט ועוד. אף פעם לא אעשה משהו שמנוגד לדעת המלחין רק כדי להיות חדשני. הצניעות היא תכונה חשובה מאוד למנצח".

מהו מנצח טוב בעיניך?

פטרנקו חושב קצת, ובסוף מחייך שוב: "מנצח טוב הוא זה שגורם לתזמורת להישמע טוב יותר מאשר מה שהיא".

פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית, 19.6.2018

 

ביקור התזמורת: ראיון עם יאניק נזה-סגאן, מנהלה המוזיקלי של תזמורת פילדלפיה, לקראת הגעת התזמורת לישראל

תזמורת פילדלפיה 2015-10-13-Yannick-PhilaOrch-307fn(ChrisLee)_2 SB

יאניק נזה-סגאן. צילום יח"צ

בתחילת חודש יוני הקרוב תגיע לארץ תזמורת פילדלפיה לביקור ראשון בישראל. על התזמורת ינצח מנהלה המוזיקלי, הקנדי יאניק נזה-סגאן (Nézet-Séguin), מהמנצחים הבולטים ביותר של הדור הצעיר בשדה המוזיקה הבינלאומי.

שורת התפקידים שנושא כיום נזה-סגאן (43) מרשימה בכל קנה מידה. השנה התמנה כמנהל מוזיקלי של ה'מטרופוליטן אופרה' היוקרתית בניו-יורק, במקומו של ג'יימס ליוויין; במקביל הוא מכהן כמנהל מוזיקלי של תזמורת המטרופוליטן של מונטריאול (משנת 2000) ותזמורת פילדלפיה (משנת 2010). השנה יסיים את כהונתו כמנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם, שם החליף אותו בתפקיד להב שני.

למרות מה שנראה כמו זינוק מטאורי, נזה-סגאן מספר שהתקדם דווקא בדרך שמרנית ומקומית. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל חמש, ובגיל 13 החל לעבוד כפסנתרן חזרות במקהלת כנסייה בעיר הולדתו מונטריאול. הוא מספר שאחת הסיבות לכך שהתחיל לעבוד בגיל כה צעיר היתה כדי לממן את רכישת אוסף הדיסקים שלו, שמונה כיום כ- 10,000 כותרים.

בגיל עשרים הקים הרכב המתמחה במוזיקת בארוק, ושלוש שנים מאוחר יותר הפך לעוזר-מנצח באופרה של מונטריאול. בגיל 25 הפך למנהל המוזיקלי של תזמורת המטרופוליטן של מונטריאול, תפקיד אותו הוא מחזיק עד היום. "העבודות המוקדמות שלי לימדו אותי המון על מוזיקה", הוא מספר. "בגיל 18 הייתי לא רק המנצח אלא גם ספרן התווים, מנהל כוח האדם, איש השיווק ומי שהתנהל מול הוועד והתומכים. היה לי מזל גדול להתחיל כל-כך מוקדם".

———–

הסיור של תזמורת פילדפיה בישראל יכלול שלושה קונצרטים – בת"א, חיפה וירושלים. היצירה היחידה מהמאה העשרים שתבוצע בסיור היא הסימפוניה מספר 2 לפסנתר ותזמורת של לאונרד ברנשטיין, "עידן החרדה", לציון מאה שנים להולדתו של המלחין. היא תבוצע בת"א ובירושלים, עם הפסנתרן ז'אן-איב תיבודה (Thibaudet) כסולן.

"זוהי יצירה מאוד יוצאת דופן", הוא אומר. "אפשר לתאר אותה כקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אבל ברנשטיין ראה אותה יותר כיצירה שבה הפסנתר מייצג את עצמו באמצע סיפור שאותו מספרת התזמורת. זה מזכיר קצת את הקונצ'רטו מספר 1 של ברהמס לפסנתר, שגם אותו נבצע בישראל: מעין סימפוניה עם פסנתר אובליגאטו. לדעתי זו אחת היצירות הטובות ביותר של ברנשטיין, שמביאה לידי ביטוי את הגאונות שלו בכל מה שנוגע לצורה, מלודיה, הבעה, ושילוב מוזיקה בעלת אופי קל יחסית".

כל יתר היצירות שיבוצעו בסיור שייכות לרפרטואר הסטנדרטי של המוזיקה הסימפונית הרומנטית. בחיפה תצטרף לתזמורת הפסנתרנית הלן גרימו (Grimaud), שתנגן את הקונצ'רטו הכביר לפסנתר ותזמורת מספר 1 של ברהמס; ובחלק השני של כל שלושת הקונצרטים תנגן התזמורת את הסימפוניה מספר 4 מאת צ'ייקובסקי.

"הסיורים צריכים לשקף את המיטב של תזמורת פילדלפיה לקהלים שלנו ברחבי העולם", אומר נזה-סגאן בתשובה לשאלה על בחירת הרפרטואר. "אני שמח במיוחד לבצע ברהמס וצ'ייקובסקי, שבאופן מסורתי מתאימים מאוד לסאונד של התזמורת. אני גם גאה להציג את המוזיקה האמריקאית עם היצירה של ברנשטיין. באופן כללי בנוגע לרפרטואר, האתגר עבורי הוא לאזן בין ביצועים רעננים לרפרטואר המסורתי לבין חשיפת הקהל למוזיקה חדשה".

נזה-סגאן מאמין שהשיגרה היא האויב של המוזיקה, אבל אומר שבניגוד לעבר הוא פחות מוטרד מכך. "בעבר, החשש משיגרה גרם לי ללכת יותר מדי לקצוות. כעת אני מאמין שצריך למצוא בכל קונצרט את האיזור המתאים. אין טייס אוטומטי. אם אתה פתוח לקבל מה שקורה באותו רגע עם הנגנים, אתה משיג ביצוע ספונטני".

————–

בקונצרטים בישראל ינצח נזה-סגאן על מוזיקה סימפונית, אך הוא מנצח בקביעות גם על אופרות. "לא צריך להיות הבדל בניצוח על סימפוניה או על אופרה", הוא אומר. "כשיש סולו לאבוב, לדוגמא, האבובן צריך לנשום, והמנצח צריך ללוות אותו בדיוק כמו שהוא מלווה קו ווקאלי של זמר. המנצח צריך להתמקד בקו המוזיקלי, וזה לא כל כך משנה מי מפיק אותו".

איך אתה מאפיין את הצליל של תזמורת פילדלפיה?

"המילה שבה הייתי משתמש היא 'נדיבות'. העושר של המיתרים, האופי של כלי הנשיפה מעץ, הצליל הייחודי של כלי הנשיפה ממתכת. אבל מה שיותר חשוב זו הרוח שמאפיינת את התזמורת, והעובדה שכל אחד מהנגנים נותן מאתיים אחוז מעצמו בכל קונצרט. כל המנצחים שקדמו לי לאורך הדורות עיצבו את הצליל הזה, ועכשיו זו החובה שלי להמשיך ולטפח אותו".

כמו רבים מעמיתיו, נזה-סגאן מדבר גם על התפקיד המשתנה של תזמורת קלאסיות ומנצחים. "יש לנו משימה, שנעשית יותר ויותר חשובה, להיות רלוונטיים לקהילה שבה אנחנו חיים. אני, באופן אישי, רואה חובה לגרום לכולם להרגיש נוח לבוא וליהנות מהרפרטואר התזמורתי- ללא קשר לרקע שלהם, התרבות ממנה באו, החינוך שלהם, גילם וכדומה".

מהם הכישורים הפסיכולוגיים שצריך מנצח שבא לעבוד עם תזמורות ברמה כל כך גבוהה?

"לדעתי, התפקיד של מנצח הוא לספק את התנאים הטובים ביותר לכל נגן בתזמורת להביע את עצמו בצורה הכי חופשית והכי עמוקה שאפשר. אם אתה מדבר על פסיכולוגיה, אז זה המקום שהיא נכנסת לתמונה".

ומה לגבי תהליך העבודה שלך עם סולנים? מה קורה כשיש חילוקי דיעות בינך לבין סולן?

"המנצח והתזמורת צריכים לספק אווירה שמאפשרת לסולן להביע את החזון שלו או שלה ליצירה. אין פרשנות אחת 'נכונה' לאף יצירת מופת. לכן, ההתמודדות עם תפיסות שונות וגישות שונות לאותו קונצ'רטו עם סולנים שונים היא דבר מרתק".

פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית, 23.5.2018

 

 

ביקורת אופרה: "סיפורו של הצאר סלטאן" מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב עם בית האופרה ממוסקבה

סיפורו של צאר סלטן_צילום באדיבות האופרה הישראלית

הנסיכה-ברבור מהאופרה. צילום: יח"צ

קסם של הפקה. זהו הסיכום המדויק ביותר שאפשר לומר על האופרה "סיפורו של הצאר סלטאן" מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שעולה כעת באופרה הישראלית. האופרה המתוקה הזו מציגה סיפור אגדה בעל סוף טוב, שמבוסס- כמו באופרות אחרות של המלחין- על שילוב בין פנטזיה לדמויות אנושיות. מדובר בהפקה אורחת, בה משתתפים הסולנים, התזמורת, המקהלה ושחקנים של בית האופרה סטניסלבקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו ממוסקבה. אני חייב להודות שלא הכרתי את המוסד הזה קודם, ובאתי בציפיות נמוכות לאור הניסיון העגום שהיה כאן בעבר עם בתי אופרה אורחים. לא הפעם: מדובר בביצוע נפלא, גם מבחינה בימתית וגם מבחינת האיכות המוזיקלית.

האופרה מציגה סיפור אגדה, שמבוסס על פואמה מאת פושקין. ההתחלה מזכירה את סיפור "לכלוכית" אצל רוסיני: שלוש אחיות חולמות להתחתן עם הצאר סלטאן, והוא בוחר לאשה את האחות השלישית. שתי אחיותיה רוקמות מזימה מרושעת כדי לנקום בה, וכתוצאה מהמזימה משליך הצאר את אישתו ובנו לים בחבית. הבן גווידון גדל עם אמו באי בודד, והופך לגיבור חיל. הוא מציל בקשתו ברבור קסום מציפורני עיט, והברבור גומל לו ביד רחבה. הוא הופך את האי לעיר מופלאה, ואת גווידון לנסיך. כאשר מגיע הצאר לאי הוא מגלה כי גווידון הוא בנו, ומאושר לגלות כי גם אשתו בחיים. גווידון מגלה שהברבור הוא בעצם נסיכה, והשניים מתחתנים ברוב אושר. בדומה לאגדת ליכלוכית אצל רוסיני, גם כאן האחיות המרושעות זוכות לחנינה והסוף טוב. העולם שהאופרה מציירת הוא עולם של אגדה, ולכן בחלקים רבים האווירה היא של פנטזיה ציורית ומלאת צבע. בהשתחוויה יש אפילו קונפטי.

רימסקי-קורסקוב הלחין לאגדה הזו מוזיקה יפה מאוד. אולי לא מדובר ביצירת מופת אופראית, אבל היא קליטה ונגישה בקלות גם בשמיעה ראשונה. "מעוף הדבורה" המפורסם, שהוא בעצם "מעוף הדבור", הוא הקטע הידוע ביותר באופרה. המוזיקה הזו מלווה את דבור הקסמים שעוקץ את האחיות הרעות והמדריכה שלהן, ומגולם כאן ע"י ילד חמוד שנראה בן חמש לכל היותר. אוהבי מוזיקה חדי אוזן יזהו באופרה השפעות לא מבוטלות של וגנר, הן מבחינה נושאית והן מבחינת שימוש במוטיבים חוזרים.

כאמור, כל המבצעים בהפקה הזו מצוינים: הסולנים, התזמורת, המקהלה והמנצח. אף אחד מהסולנים אינו מוכר, ולכן אני מוותר מראש על איזכור השמות. אבל כן אציין שתענוג לשמוע בבית האופרה קולות כאלו. קצת לא נעים לומר, אבל רמת הביצוע של האורחים בערב הזה היתה בכמה רמות מעל המקובל כאן בדרך כלל. יש לציין שיש בהפקה גם הרכב ישראלי, מקהלת הילדים "עפרוני", בתפקיד קטן שגם הוא מבוצע למופת. שבחים מיוחדים מגיעים לתרגום הנפלא של ישראל אובל, שממש התעלה על עצמו הפעם עם תרגום עכשווי ומשעשע שלא גלש להתחכמויות מיותרות.

אני ממש מקווה שההצלחה הזו תגרום לשני דברים. ראשית, שיבוצעו כאן עוד אופרות של רימסקי-קורסקוב, מלחין שדי הוזנח כאן לאורך השנים. אפשר להתחיל עם להיט בטוח כמו "סדקו", שלמיטב זכרוני לא בוצעה בארץ מעולם. שנית- שיביאו לפה את בית האופרה המוסקבאי שוב. הם נהדרים.

לסיכום: המלצה חמה וחד-משמעית. זה היה פשוט כיף גדול.

"סיפורו של צאר סלטאן" באופרה הישראלית. הפקה של בית האופרה סטניסלבסקי ונמירוביץ'-דנצ'נקו ממוסקבה. מנצח: יבגני ברז'ניק. בית האופרה ת"א, 6.5.2018.

פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית, 7.5.2018

הרצאה שלי על באך – פסטיבל "פליציה בלומנטל"

אני שמח לעדכן כי בשבוע הבא אתן הרצאה במסגרת פסטיבל המוזיקה "פליציה בלומנטל" בת"א. ההרצאה תתמקד בקנטטה 82 של באך, "יש לי די", כולל השוואה של דוגמאות מביצועים מצולמים מעולים. היא תתקיים באולם שטרית במוזיאון ת"א ביום חמישי, ה-10 במאי, בשעה 17:00.

המלצות נוספות על הפסטיבל (מופעים שאינם קשורים אלי):

ארמוניקו קונסורט: קנטטה 82 (שאותה אציג בהרצאה) תבוצע בקונצרט מומלץ, שייערך במוצ"ש 12.5. המבצע יהיה ההרכב האנגלי "ארמוניקו קונסורט", בניצוחו של כריסטופר מונקס (Monks). לצידה יבוצעו יצירות נוספות מתקופת הבארוק, ביניהן "קנטטת החתונה" מאת באך (202 ברי"ב).

אנסמבל "ל'ארפג'אטה" (L’Arpeggiata): הרכב זה, לטעמי, ראוי להמלצה מיוחדת. ההרכב, בניהולה האמנותי של כריסטינה פלוהר (Pluhar), הופיע בפסטיבל פליציה בלומנטל לראשונה בשנת 2006 ומאז העניק פה כמה מופעים בלתי נשכחים. הוא מוכר מאוד גם משידורים בערוצי "מצו". חברי ההרכב יבצעו את התכנית "מדיטרנאו", שתציג מוזיקה מתקופת הבארוק מאיזור הים התיכון: איטליה, יוון, טורקיה, ספרד ומקדוניה. מניסיון העבר- לא כדאי להחמיץ. קונצרט זה יבוצע ביום שני 7.5 בשעה 20:30.

פרטים מלאים על קונצרטים אלו ועל שלל מופעים נוספים אפשר למצוא באתר הפסטיבל.