ביקורת קונצרט: אילן וולקוב מנצח על הפילהרמונית הישראלית
ברניקה גליקסמן. צילום יחצ
מי היה מאמין: קונצרט מנויים בפילהרמונית בו גם המנצח וגם שני הסולנים ישראלים, ושום אסון לא קורה. הקהל אפילו מוחא כפיים בהתלהבות. האם הגיעו ימי המשיח, בהם הבינו אנשי הפילהרמונית שהבשורה לא בהכרח באה מרחוק? שגם הפילהרמונית, כמו רוב עמיתותיה בעולם, יכולה וצריכה לשלב בתכניות שלה יותר מוזיקאים מקומיים ולא לבסס את המיצוב שלה רק על כוכבים מחו"ל?
ובכן, לא בדיוק. המצב האנומלי הזה לא היה מתוכנן, אלא נוצר מכורח הנסיבות. הפסנתרנית הסינית הצעירה יוג'ה וונג ביטלה את הופעתה, ומי שהחליפה אותה בהתראה קצרצרה היתה הישראלית ברניקה (Berenika) גליקסמן. השיבוץ הזה השלים שלישיית מובילים כל-ישראלית: המנצח הצעיר אילן וולקוב, שסיים בשנה שעברה מינוי של שש שנים בסקוטלנד, גליקסמן כסולנית בפסנתר, ורומן שפיצר- הויולן הראשון בתזמורת- כסולן ביצירה האחרונה.
הקונצרט נפתח עם הפתיחה "ים שקט ומסע צלח" של מנדלסון, יצירה קצרה שזכתה לביצוע ראוי אך לא מפעים. זו היתה הפעם הראשונה בה זכיתי לשמוע את אילן וולקוב בפעולה, וההתרשמות שלי היא שמדובר במה שנקרא "מנצח של מוזיקאים". הוא מנצח באופן בהיר, נקי וברור, מכניס את כל מי שצריך בזמן, סופר בצורה מדויקת, ונטול כל מניירות או שטיקים. למוזיקאים זה טוב, לקהל פחות: מה שחסר בניצוח שלו, לטעמי, זו כריזמה והתלהבות מהסוג שסוחף את הקהל. גוסטבו דודאמל הוא לא.
את עיקר ההתלהבות בקונצרט עוררה ברניקה גליקסמן, כסולנית בקונצ'רטו מס' 2 של פרוקופייב. זו יצירה מעט כפויית טובה לפסנתרנית, כיוון שאין בה כמעט אף רגע לירי או מעודן. הוא דורשת מהפסנתרן לבצע תפקיד שהוא לא רק קשה מאד טכנית, אלא גם נקשני ומיכני כמעט לכל אורכה. גליקסמן עמדה בביצוע באופן מעורר הערכה: היא ניגנה באופן וירטואוזי ומבריק, בצליל יפה ובתיאום מצוין עם התזמורת. את מנת הליריות שמנע ממנה פרוקופייב היא סיפקה בהדרן, שהראה שהיא יודעת להפיק מהפסנתר גם צלילים מעודנים וחלומיים. הערה חשובה: למי ששוקל ללכת לקונצרט, כדאי להאזין לפרוקופייב בבית לפני שבאים. הוא לא קל להאזנה ראשונה.
הקונצרט הסתיים עם "הרולד באיטליה" של ברליוז, יצירה ייחודית שהולחנה כמעין סימפוניה עם ויולה סולנית. את תפקיד הסולו מילא רומן שפיצר, הויולן הראשון של הפילהרמונית. לטעמי, זה היה שיבוץ מצוין. כמי שעיקר פעילותו היא תזמורתית, שפיצר נטול כל גינונים ומניירות של סולן כוכב. לכן, ההופעה שלו ממוקדת כולה בעשיית מוזיקה ולא בעצמו. וזה בדיוק מה שנדרש ליצירה הזו, שאינה קונצ'רטו לויולה אלא פשוט יצירה סימפונית בה יש לויולה תפקיד סולני. התוצאה היתה ביצוע יפה וחם, במיוחד בפרקים השני והשלישי היפהפיים. בפרק השלישי שפיצר גם נפתח יותר מבחינה הבעתית, והצליח ממש לרגש.
האם הקונצרט הזה הוא סנונית ראשונה לשילוב יותר כוחות מקומיים בפילהרמונית? ימים יגידו. בכל מקרה, זה היה ערב חביב מאד, שאולי לא יצר ניצוצות אבל איתגר את הנחת היסוד של הפילהרמונית לפיה קונצרט ראוי מבוסס בהכרח על כוכבים מחו"ל.
אל תבינו אותי לא נכון: אין לי שום דבר נגד האסטרטגיה של התזמורת להביא לארץ את הסולנים והמנצחים הטובים ביותר בעולם. ההיפך הגמור הוא הנכון. זה בדיוק מה שמצפים ממנה, והיא עושה זאת בהצלחה. אבל צריך לזכור שגם בארץ יש כוחות מעולים, ואחת לתקופה גם הם ראויים לחשיפה וטיפוח.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: אילן וולקוב. היכל התרבות תל-אביב, 9.1.
בעיקר מוזיקה 
אני מרגיש צורך עז להזדהות איתך,
הקונצרט היה נהדר אף על פי השינוי הפאומי שחל בתוכן שלו כשבוע לפני.
הקונצ'רטו לפסנתר בוצע בצורה חיננית ווירטואוזית באותה העת. הפסנתרנית פשוט הרשימה באיכות נגינתה,הבעיה היחידה שהיתה לי עם הפסנתרנית היא התנועות המוקצנות ותאטרליות שלה שאינן הולמות אותה. מעבר לכך קונצ'רטו לפסנתר בילתי נשכח,אבגני קיסין יכול להרשות לו לקנא במקצת. הערב רק התחמם עם פתיחת הרולד באיטליה מאת ברליוז,יצירה סימפונית נהדרת ולא מתחכמת בהרבה. הביצוע של הסימפוניה היה נהדר, הויולן כמו שאמרת אינו תפס מקום סולן כבקונצ'רטו בהחלט נתן לסימפוניה את האופי בה היתה צריך להתנגן.
ערב נהדר, אומנם בלי ניצוצות אך עם התרשמות גדולה.
תרשו לי לחלוק עליכם רבותי, בערב זה עפו ניצוצות על בימת היכל התרבות ועוד איך!
ניצוצות של נעורים של תשוקה ואהבה למוסיקה. אני מתכוון בכל אלה לנגינתה היוצאת דופן של הפסנתרנית הצעירה גליקסמן
אנו עדים ללידתה של מרתה ארחריץ הישראלית!
חברים יקרים, אני בטוח שעתיד גדול עומד בפני הנערה הצעירה הזאת עם הטמפרמנט העצום שטמון בה
הר הגעש המתפרץ ממנה הוא כה כביר שאין בפי מילים לתאר את החוויה שעברתי באותו הערב
לצערי הרב לא יכולתי להשאר למחצית השניה של הקונצרט אך הרושם שהשאירה ברניקה בהחלט סיפק ניצוצות, לפחות אצלי, לכמה שנים קדימה
אני חייב להסכים עם יוסף, והאמת שאני לא היחיד אלא כל מי שדיברתי איתו ביום שבת בהיכל התרבות חשב כמוני- ברניקה היא כישרון ברמה בינלאומית! אני שמח ביותר שבארצנו הקטנטונת ישנו כישרון כזה, רק חבל שהיא הופיעה רק כעת ואני ממליץ לכל תזמורת שמכבדת את עצמה להזמינה על מנת שנוכל להינות מיצירות אחרות בביצועה (אני ממליץ על צ'ייקובסיקי)…
בכל מקרה, ערב מרגש ובלתי נשכח!