המלצה חמה: "חנוך לוין- האופרה" באופרה הישראלית

צילום: יוסי צבקר

איזו הפקה נהדרת. "חנוך לוין- האופרה" היא אחד מההישגים הגדולים של האופרה הישראלית בשנים האחרונות, האחות הצעירה והבועטת של "תיאודור" המצוינת שעלתה כאן בשנה שעברה.

בהפקה משתתפים עשרה סולנים, שאותם מלווה תזמורת קטנה שיושבת על הבמה. הליברטו מבוסס על קטעים קצרים מיצירותיו של חנוך לוין, שנערכו על ידי עידו ריקלין. הקטעים מוצגים ללא רצף עלילתי, אך בנויים לפי סדר הגיוני שיוצר מעין גל ריגשי: החל מגרוטסקי שקורע מצחוק, המשך בטראגי שקורע את הלב, ובסוף קתרזיס שבו שרים כל עשרת הזמרים- הפעם, ללא תחפושות ותלבושות- את הקלאסיקה "מה אכפת לציפור". את 16 הקטעים באופרה הלחינו חמישה מלחינים ישראלים שונים, ביניהם דודי זבה (שגם מנצח על ההפקה). לא כל ההלחנות מוצלחות באותה מידה, אך רובן אפקטיביות מאוד וחלקן מצוינות ממש.

ההפקה הזו מרגשת קודם כל בזכות העובדה שהיא הדגימה- שוב – שיש בארץ ריכוז יוצא דופן של כשרונות שבחרו לעבוד וליצור כאן. הראשון הוא כמובן חנוך לוין, שהטקסטים שלו – חלקם גרוטסקיים וחלקם הופכי קרביים- מצליחים לנגוע בעצבים החשופים של הישראלים גם היום. כך לדוגמא הדואט "את ואני והמלחמה הבאה", עם תום כהן ועדי עזרא, בביצוע שנתן לקהל בוקס ריגשי בבטן. כך גם ב"שחמט" עם ענת צ'רני, בו נראה היה שצ'רני נכנסה לגמרי לעומק המילים המזעזעות וזה היה רגע אנושי מרגש מאוד. השנייה היא הבמאית שירית-לי וייס, שיחד עם אנשי התפאורה והתלבושות יצרה במה גאונית שהשתנתה תדיר לפי אופי הקטעים. המרכיב השלישי היו הסולנים, שהיו ברובם מעולים. בלטו במיוחד יעל לויטה (זמרת ושחקנית קומית אדירה, שכאילו נולדה לגלם תפקידים של חנוך לוין), דניאלה סקורקה (שתיזכר בין היתר בזכות ביצוע פנטסטי ל"אני חיה לי מיום ליום" של רמי קליינשטיין), ענת צ'רני שהוזכרה קודם, עדי עזרא, יאיר פולישוק ועודד רייך. גם היתר היו טובים מאוד, לא רק כזמרים אלא גם כשחקנים.

חנוך לוין נפטר לפני 25 שנים. חלק מהטקסטים שלו עוברים היום בקושי- לדוגמא, הקטע מתוך "רווקים ורווקות" שנשמע היום צורם בעידן הפוסט מי-טו. מצד שני, הטקסטים הפוליטיים והאנטי מלחמתיים שלו נשמעים רלוונטיים כאילו נכתבו אתמול. אני די בטוח שלרוב הצופים באולם חלפו מחשבות דומות לשמע המילים שנכתבו ב- 1968 ב"שחמט": "לא יחזור אבי, אבי לא יחזור, ואין חייל לבן ואין שחור; בכי בחדרים ובגנים שתיקה, על לוח ריק רק מלך ומלכה".

לסיכום: לא כל הקטעים באותה רמה, אבל ככלל מדובר בהפקה מעולה מכל בחינה – בימוי, תפאורה, נגינה, שירה ומשחק. בלי טיפת ציניות, אני יכול לומר שהייתי גאה להיות ישראלי בערב הזה. מומלץ בחום.