מוזיקה קאמרית בשיאה: הרביעייה הירושלמית באולם "שטריקר"

הרביעייה הירושלמית. צילום: רוברט טורס

"הרביעייה הירושלמית" נחשבת לאחת מהטובות מסוגה בעולם, אבל בימים האחרונים עלתה לכותרות דווקא בהקשר שונה לגמרי: הנהלת אולם ה"קונצרטחבאו" באמסטרדם הודיעה שלא תוכל לערוב לביטחון המבקרים בקונצרטים של הרביעייה לאחר איומים של גורמים פרו-פלסטיניים, ולכן החליטה לבטלם. הביטול עורר סערה נרחבת, שכללה בין היתר מכתב מחאה חריף ממוזיקאי צמרת כמו סיימון ראטל, סמיון ביצ'קוב, מרתה ארחריץ', אן-סופי מוטר ואחרים. המחאה הביאה את ההנהלה לחזור בה מהביטול, והרביעייה תופיע באמסטרדם בכל זאת- אך עם אבטחה כבדה ונוכחות משטרתית מוגברת.

בניגוד לאמסטרדם, תחושת הביטחון בקונצרט של הרביעייה אמש באולם "שטריקר" בצפון תל-אביב היתה שלמה. כך היתה גם תחושת ההתעלות לאחר הקונצרט. כל ארבעת חברי הרביעייה עלו כשהם עונדים סרטים צהובים, מחווה שנראית פה טבעית לגמרי ומעניין אם נתפסת ככזו גם ע"י הקהל בחו"ל (לא הספקתי לשאול את חברי הרביעייה, ואם אתם מוזיקאים ישראלים שמופיעים בחו"ל אשמח לקרוא את החוויה שלכם בעניין). 

הקונצרט כלל שלוש רביעיות מופת שונות מאוד בסגנונן: הרביעייה מספר 1 של סמטנה ("מחיי"), יצירה משיא תקופת הרומנטיקה שמאופיינת ביסוד אוטוביוגרפי חזק; הרביעייה מספר 4 של ברטוק, יצירה מודרנית ומסעירה מבחינת מצלול וסגנון; והרביעייה מספר 8 של בטהובן (המוכרת יותר כ"רזומובסקי מספר 2"), מאבני היסוד של תקופת המעבר בין הקלאסיקה הוינאית לראשית הרומנטיקה. באופן לא מקרי, הקונצרט נפתח ומסתיים ברביעיות במי מינור (סמטנה ובטהובן) וביניהן מופיעה יצירה בלי טונאליות מוגדרת (ברטוק).

הביצוע, כצפוי, סיפק חוויה עילאית של מוזיקה קאמרית. השיא הראשון של הערב נרשם ברביעייה של סמטנה, בה חוגג המלחין את המוזיקה הצ'כית העממית אך במקביל מקונן על אובדן שמיעתו (הוא התחרש בהדרגה החל משנות החמישים שלו). הקינה על ההתחרשות מופיעה ברגעים יפהפיים וקורעי לב בפרק השלישי, ומגיעה לשיא בהופעת צליל גבוה דמוי ציפצוף בפרק האחרון. את הצליל הזה מנגן הכינור הראשון, וכאילו לפי הזמנה גרמה נגינת הצליל לקריעת שערה בקשת של הכינור. נו ביג דיל, אבל עדיין סימלי ונוגע ללב. זה היה מהביצועים היפים והמרגשים שאני זוכר ליצירה, בוודאי בביצוע חי.

שיאו השני של הערב נרשם עם רביעיית המיתרים של ברטוק, יצירה מודרניסטית (חוברה בשנת 1928) ומלאת חידושים. הפרק הרביעי שלה, שמנוגן כולו בפיציקאטו, שומט לסת במיוחד (ואכן סחט קריאת התפעלות לא נשלטת מאחת השורות הראשונות). ביצוע בלתי נשכח ליצירה גדולה. 

על רזומובסקי 2 של בטהובן אין הרבה מה לומר- זוהי יצירת מופת שזכתה לביצוע מעולה, שבו – וגם פה כצפוי- הרשים במיוחד הפרק האיטי. עם זאת, אני חייב להודות שלעומת הרושם הגדול שעוררו הביצועים לסמטנה ולברטוק היתה כאן "נפילת מתח" קלה. 

את הקונצרט חתם הדרן בדמות "שיר ארץ" של סשה ארגוב, בעיבוד לרביעיית מיתרים של מנחם ויזנברג. לא הכרתי את העיבוד הזה ובשמיעה ראשונה לא התלהבתי ממנו, אבל השיר המקורי יפה מספיק כדי שהחוויה הכללית תהיה חיובית.

הקונצרט יבוצע שוב הערב (שלישי) באולם שטריקר. לפי הבנתי הוא סולד-אאוט, אבל בדרך כלל יש ביטולים ושווה מאוד לנסות להשיג כרטיס. זהו ערב שמספק חוויה של נגינה קאמרית ברמה הגבוהה ביותר ובאקוסטיקה מצוינת.

הרביעייה הירושלמית (אלכסנדר פבלובסקי, כינור; סרגיי ברסלר, כינור; אורי קם, ויולה; קיריל זלוטניקוב, צ'לו). אולם שטריקר, ת"א, 20.5.2024