ביקורת קונצרט: מרתה ארחריץ' ולהב שני בפילהרמונית

מרתה ארחריץ'. צילום: אדריאנו הייטמן

איזה ערב נהדר: מחובר לזמן ולמקום, מרגש, מרתק מבחינת רפטואר ומעולה מבחינת הביצוע. עבורי, שיא הערב היה בהדרן שניגנה מרתה ארחריץ' האגדית. להב שני הסביר שהיא ביקשה להקדיש הדרן לפסנתרן החטוף אלון אהל שסיפורו נגע לליבה, וכן ליתר החטופים בעזה. ארחריץ' ניגנה את הסרבאנד מהפרטיטה השנייה של באך בביצוע עוצר נשימה, והעמידה את כל הקהל על הרגליים במחיאות כפיים של תודה והערכה. זה היה רגע אנושי אדיר, שרק עבורו שווה היה לבוא אמש.

ההדרן הגיע אחרי ביצוע פנומנלי לקונצ'רטו לפסנתר, חצוצרה ותזמורת של שוסטקוביץ'. את ארחריץ' ראיתי בלא מעט קונצרטים בארץ ובחו"ל, ומשמח לגלות שגם בגיל 83 לא איבדה מאומה מיכולתה הטכנית ומקיסמה. משהו בפשטות שלה, ב"קוליות" ובנון-שלנטיות היה ממיס כבר מהשנייה שעלתה לבמה, וההתפעלות עלתה ככל שהפגינה את יכולתה הפסנתרנית הווירטואוזית. היה יפה לראות גם שהחצוצרן יגאל מלצר ניגן בישיבה על כיסא גבוה ולא בעמידה, כאילו כדי לא לקחת את הפוקוס מהפסנתר. הוא ניגן בצורה עדינה ולא צעקנית, שהגיעה לשיאה ברגע קסום בסולו שבסוף הפרק השני. התוצאה היתה אחד הביצועים הטובים שאני זוכר ליצירה הזו.

את הקונצרט פתחה "פתיחה על נושאים עבריים" של פרוקופייב. זו יצירה חמודה בת כעשר דקות, שהוזמנה אצל פרוקופייב ב- 1919 על-ידי חברי הרכב של מוזיקאים רוסים-יהודים. היצירה נשענת על מנגינות יהודיות, והיא אכן מזכירה את רוח הכלייזמרים המזרח-אירופיים של תחילת המאה העשרים. שני הוביל אותה בעל-פה, בפרשנות שהדגישה הן את האופי הריקודי של הנושא הראשון והן את הליריות של הנושא השני ונתמכה בנגינה מעולה של התזמורת.

החלק השני של הקונצרט הוקדש לסימפוניה מספר 2 של פאול בן-חיים. זו יצירה שגם אוהבי מוזיקה מושבעים לא מכירים, ויש משהו יפה בכך ששני והפילהרמונית מחזירים אותה למודעות הבינלאומית (הם יבצעו אותה גם בסיור לארה"ב, מקליטים אותה עבור DG, ושני ינצח עליה בפסטיבל לוצרן בקיץ הקרוב). בן-חיים נולד בגרמניה בשם פאול פרנקנבורגר, ועלה לארץ ישראל בשנת 1933. הסימפוניה חוברה ב- 1945, וכתובה בסגנון פוסט-רומנטי נגיש מאוד. במהותה, זו מוזיקה של מלחין גרמני שמנסה להתחבר לאוריינטליות דרך מוטיבים סגנוניים שונים. אפשר לשמוע בה רעיונות שמזכירים את דה-פאייה (במיוחד "מחול האש" שבבלט "האהבה המכשפת"), שוסטקוביץ', ברטוק ודביסי, וכן שירים יהודיים ועבריים. הפרק השלישי האיטי, שנשען על שיר ערש יהודי, יפה במיוחד. לזכותם של להב שני והפילהרמונית יש לזקוף לא רק את רמת הביצוע המצוינת, אלא גם את עצם הבחירה ביצירה ישראלית שראויה להיות הרבה יותר מוכרת.

לסיכום: ערב מומלץ מאוד, ולא רק בזכות מרתה ארחריץ' המהממת.