חוויה לא אחידה: "אריאדנה בנקסוס" באופרה הישראלית

האופרה "אריאדנה בנקסוס" מאת ריכרד שטראוס עלתה לראשונה באופרה הישראלית לפני 18 שנים (2007), גם אז בניצוחו של אשר פיש. היה תענוג לראות את פיש שוב על בימת המנצח אמש- יציב, מוזיקלי, ונותן לזמרים ולנגני התזמורת את כל התמיכה הדרושה.

"אריאדנה בנקסוס" היא אופרה מורכבת מאוד מבחינה מבנית ורגשית, והביצוע אמש הדגיש את מגבלותיה. חלקה הראשון הוא פרודיה עוקצנית על עסקי השעשועים: נובוריש וינאי מזמין אורחים לערב בו תוצג אופרה טראגית בשם "אריאדנה בנקסוס", לאחריה מופע מבדר של להקה קומית, ולבסוף- זיקוקים. אלא שלוח הזמנים לוחץ, ולכן מחליט הפטרון העשיר להציג את הטרגדיה והקומדיה בו זמנית. המנהלים של שתי הלהקות נאלצים להסכים כדי לשמור על פרנסתם, וגם המלחין הצעיר והאידאליסט של "אריאדנה" מסכים לסידור לאחר שהוא מתקרב לכוכבת הקומית, צרבינטה. וכך עולה לה במערכה השנייה הטרגדיה "אריאדנה בנקסוס", שבה משולבת הלהקה הקומית שמאלתרת את התפקיד. ההתנהלות הזו משעשעת מאד, והמערכה הראשונה (הקצרה) מהנה לכל אורכה. היא מציעה שילוב נפלא של רגעים קומיים, טקסטים עוקצניים וחכמים (ליברטו של הוגו פון הופמנסטאל), ומעל כולם המוזיקה הפוסט-רומנטית הנועזת של שטראוס.

המערכה השנייה, לעומת זאת, עבדה הרבה פחות. במערכה זו עולה ההצגה המשולבת- הטרגדיה שעליה מאלתרים הליצנים- ואיכשהו המתח לא נשמר. זה היה ארוך מדי, לא מאוד מרגש ולא מאוד מצחיק, וגם המצאות התפאורה והבימוי שנכנסו מדי פעם לא עזרו. הבימוי של עידו ריקלין היה בחלקו גאוני (כמו לדוגמא התפאורה מאחורי אריאדנה החולה, שנראתה כשילוב של ריאות מפוחמות עם גל מלא קצף), ובחלקו לטעמי מוגזם ועמוס מדי.

"אריאדנה" ערוכה כך שיש בה למעשה הצהרה על עליונותה של המוזיקה ה"רצינית" על הבידור הזול: לקראת הסוף, כשהדרמה מגיעה לשיא, שטראוס בוחר להתמקד באריאדנה ובכחוס ולהשאיר את הליצנים מחוץ לתמונה. המסר ברור- החוויה של ההתרגשות עם הגיבורה חזקה בהרבה מחוויית הציחקוק מהליצנים. אמש זה לא לגמרי עבד, ועורר מחשבה לכיוון אחר- אולי שטראוס בעצם רצה שזה לא יעבוד, כדי להראות שאי אפשר לחבל באמנות בגלל אילוצי זמן או פרקטיקה?

מה שכן, ההצגה אמש (קאסט ראשון) הציגה שורה ארוכה של מבצעים מצוינים.  רחל פרנקל (בתפקיד המלחין) הציגה קול יפה, דיקציה גרמנית מושלמת, והופעה בימתית משכנעת מבחינה רגשית. בריאן רג'יסטר (בכחוס) התגלה כטנור דרמטי רב-עוצמה, ועורר רצון לשמוע אותו שר כאן וגנר (הגיע הזמן, לא?).

לגבי הילה פחימה, בתפקיד המרכזי של צרבינטה, נשארתי עם הערכה מעורבת. מצד אחד- יש לה קול חזק ויציב, שליטה טובה בגבוהים, והופעה שובבית וחמודה כנדרש. מצד שני- הדיקציה הגרמנית שלה לא מושלמת, וביצירה כזו זו נקודה טיפה בעייתית.

גם אן פטרסן הדנית, בתפקיד המרכזי של אריאדנה, עוררה אצלי תגובה מעורבת. מצד אחד היא מזכירה מהרבה בחינות את וולטרוד מאייר הנפלאה, מי שהיתה עד לפני כעשור אחת מזמרות וגנר הגדולות בעולם. מצד שני, נשמע שתפקיד אריאדנה לא "יושב" עליה בצורה מושלמת, והיו מקומות שבהם לא שמעו אותה מספיק. בכל מקרה, גם אותה הייתי שמח לשמוע שרה כאן וגנר. נראה לי שהיא ובריאן רג'יסטר יכולים להיות יופי של טריסטאן ואיזולדה, אם וכאשר. אשר פיש אפילו יכול לנצח, הוא הרי מנצח וגנר מובהק. מתי האופרה מרימה את הכפפה?

ציון מיוחד לטובה מגיע דווקא לכמה מהזמרים בתפקידים המשניים, ביניהם שלוש האחיות שמטפלות באריאדנה החולה (במיוחד יעל לויטה), ויונוץ פאסקו המעולה ששר את תפקיד המורה למוזיקה.

מילה טובה אחרונה מגיעה לתזמורת האופרה, שנשמעה מצוין תחת שרביטו של פיש.

לסיכום: מערכה ראשונה נפלאה, מערכה שנייה קצת פחות, אבל עדיין כדאי לבוא לשמוע בזכות המוזיקה הגאונית של שטראוס, איכות הביצוע, ורגעים ספציפיים בבימוי. כמובן שהחוויה עשויה להשתנות לחלוטין בקאסט השני. אשמח לקרוא חוויות ממי שיהיה שם וישמע.

"אריאדנה בנקסוס" באופרה הישראלית. מנצח: אשר פיש. 20.5.2025. קרדיט צילום: יוסי צבקר