גאווה ישראלית: להב שני וליה חן פרלוב בפילהרמונית

עוד לא שככה ההתפעלות מ"טורנדוט" באופרה הישראלית, ועכשיו הגיעה תורה של הפילהרמונית להעלות את אחד הקונצרטים היפים שזכורים לי בשנים האחרונות. ובדומה לאופרה- גם כאן ההתלהבות אינה רק מהביצוע הנהדר, אלא גם מהעובדה שמי שעומדים מאחוריו הם מוזיקאים ישראלים – ומוזיקאיות ישראליות- שמנגנים ומנגנות ברמה הגבוהה ביותר שיש. בראשם הפעם עמדו להב שני כמנצח, הצ'לנית ליה חן פרלוב כסולנית, הכנרת ניצן ברתנא בהופעת בכורה פנטסטית ככנרת ראשונה של התזמורת, ושורת סולנים מצוינים מהתזמורת במהלך הביצוע של "שחרזדה".

השיא הראשון של הערב היה ביצוע נפלא לקונצ'רטו לצ'לו של אלגר. היצירה הזו חוברה לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, והסנטימנט שלה- שמשלב צער, טרגדיה וכאב עם רצון לשלווה ונחמה – רלוונטי מאוד לתקופה הנוכחית. מעבר למוזיקה היפהפייה, גם הצד האנושי של הביצוע היה מרגש מאוד. הסולנית היתה ליה חן פרלוב, צ'לנית ראשונה בפילהרמונית מזה כשלוש שנים. הביצוע שלה היה נפלא: ללא מניירות של סולן סופר-סטאר, אלא נגינה ישירה ומלאת רגש שהגיעה מהבטן ומהלב. כצפוי, שיאו הריגשי של הקונצ'רטו היה בפרק האדאג'ו השני, שהיה פשוט חלומי. להב שני ליווה בניצוח קשוב ומאפשר, ומחיאות הכפיים הסוערות בסוף העידו שאני לא היחיד שיצא מגידרו. גם בחירת ההדרן היתה מיוחדת- לא הדרן לצ'לו סולו, אלא כזה שמשלב את התזמורת ("הברבור" מתוך "קרנבל החיות" של סן-סנס). זהו קטע שאפשר להפוך בקלות לעיסה רומנטית דביקה, אך ליה חן פרלוב ביצעה אותו במידה מדודה ומדויקת של ויבראטו וגם הניצוח של שני לקח אותו לכיוון זורם ולא רומנטי מדי.

שיאו השני של הערב היה בביצוע אדיר ל"שחרזאדה" מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב. שני ניצח על היצירה מפרטיטורת כיס (שנראה שלא ממש נזקק לה), והוביל את התזמורת ללא שרביט. זה היה אחד הביצועים היפים ששמעתי ליצירה הזו: מלא צבע ואנרגיה, סוחף, ומאפשר לסולנים מתוך התזמורת לזהור. מרגשת במיוחד היתה הכנרת הראשונה בקונצרט, ניצן ברתנא, שהופיעה כאמור בהופעת בכורה בתפקיד. לכינור הראשון יש ביצירה תפקיד סולו מרכזי (הנושא המסתלסל של שחרזדה), וברתנא ביצעה אותו בנגינה יפהפייה ומלאת ביטחון ונוכחות. בסיום הקונצרט רוב רובו של הקהל נשאר באולם והודה לה במחיאות כפיים סוערות, במקום לבצע את ההימלטות המסורתית לחנייה. יכול להיות שהגיעו ימות המשיח?

את הקונצרט פתחה יצירה קצרה בשם "איור שער", של המלחינה הקוריאנית אונסוק צ'ין (ילידת 1961). אף פעם לא הצלחתי להתחבר למוזיקה של צ'ין, אבל נראה לי ש"איור שער" היא התחלה טובה למי שמבקש להכיר אותה. זו יצירה של כשמונה דקות, שמבוססת על פרגמנטים קצרים מיצירות מרכזיות לאורך תולדות המוזיקה. הפרגמנטים האלו אינם מוצגים כפי שהם מופיעים במקור, אלא עוברים "טיפול הזרה": לדוגמא, נושא של צ'ייקובסקי שמוצג בסגנון של פייר בולז, או הרמוניות ברוקנריות שמוצגות בסגנון של אנטון וברן. פה ושם אפשר לזהות את המקור, אבל לא זהו העניין כאן אלא דווקא המצלולים התזמורתיים שנוצרים כתוצאה מההתכה הזו. זו לא מוזיקה שהייתי מאזין לה באוטו, אבל היא נגישה בהחלט ומציעה תרגיל מעניין של זיהוי רפרטואר וסגנונות הלחנה שונים.

בסופו של דבר, הן "טורנדוט" באופרה והן הקונצרט אמש בפילהרמונית נותנים הרבה תקווה לעתיד. ישראל נמצאת במצב מאתגר מאוד מבחינת הגעת מנצחים וסולנים אורחים מחו"ל, ושני גופי המוזיקה האלו מראים שיש בישראל כוחות מקומיים ברמה שאינה נופלת מזו שאפשר לשמוע באולמות הגדולים ביותר בעולם. משמח לא פחות היה לראות בקהל אמש מספר רב באופן חריג של צעירים, עניין נדיר ביותר בקונצרטים קלאסיים. אולי באמת הגענו לימות המשיח.

הפילהרמונית הישראלית מבצעת יצירות מאת אונסוק צ'ין, אלגר ורימסקי-קורסקוב. צ'לו: ליה חן פרלוב. מנצח: להב שני. היכל התרבות ת"א, 5.7.2025.

קרדיט צילום: מירי דוידוביץ'