גילויים חדשים על באך: טור אורח של ד"ר אורי רום
שלום לכולם, אני שמח לארח היום באתר רשימה מרתקת מאת ד"ר אורי רום מבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת ת"א. הרשימה נשלחה היישר מלייפציג, בה שוהה ד"ר רום לרגל כנס מיוחד ב"ארכיון באך" בעיר. מקווה שתמצאו ברשימה עניין כפי שמצאתי אני…
שתי השאקונות ה"חדשות" של באך ויובל 75 לארכיון באך בלייפציג – מאת ד"ר אורי רום
לפני שבוע בדיוק נחשפו בכנסיית תומאס הקדוש בלייפציג שתי יצירות "חדשות" מאת יוהן סבסטיאן באך באירוע מתוקשר שהועבר בשידור ישיר ע"י רשתות מובילות ברחבי העולם.
ניתן לצפות בתיעוד זמן-אמת מהאירוע בלינק היו-טיוב (התחלת הביצוע 15:25).
כנסיית תומאס הקדוש אמנם לא התפקעה ממבקרים (באירוע נכחו כ-200 איש), אבל מנתוני הצפייה בסרטון, נראה שכבר כ-80 אלף צופים נחשפו אליו.
העוגבר והמנצח ההולנדי טון קופמן, שהוא גם נשיא ארכיון באך, ביצע את שתי היצירות הקצרות, אותן קישט למכביר ברוח סגנון הביצוע הצרפתי. כמו כן היו נאומים של פוליטיקאים ברמה המקומית והפדרלית והסבר קצר של מנהל ארכיון באך, פרופ' פטר וולני, על התגלית הסנסציונית.
לינקים לשתי הרשומות החדשות באתר "באך דיגיטל":
מדובר בשתי שאקונות לעוגב שבאך חיבר כנראה בתקופת פעילותו בארנשטדט, שם נשא במשרתו הראשונה כנגן עוגב בין 1703 ל-1707. כתבי היד של שתי השאקונות ידועים כבר מזה זמן רב כחלק מאוסף של קטעים לעוגב השמור בספריה הבלגית המלכותית בבריסל, כך שבעצם לא מדובר בתגליות חדשות. החידוש הוא הזיהוי ברמת ודאות גבוהה כיצירותיו של יוהן סבסטיאן באך, שאליו הגיע פרופ' וולני כעת, לאחר עבודת מחקר מורכבת ודקדקנית בת שנים רבות. מלאכת הזיהוי נקראת כסיפור בלשי (ניתן לקרוא על התגלית באתר ארכיון באך). הרכיב המרכזי היה זיהויו של המעתיק שהיצירות השתמרו בכתב ידו. מדובר באורגניסט בשם סלומון גונטר יון (John) ששמו עלה לפני כמה שנים כתלמידו של באך בתקופת שהותו בארנשטדט ווימאר. אולם יון עצמו איננו חתום כמעתיק על השאקונות (וגם לא על יצירות אחרות של באך שהשתמרו בכתב ידו, למשל הגרסה הראשונה לפוגה על נושא של אלבינוני בסי מינור). על מנת לאמת את זהות המעתיק, וולני הצליב את כתב היד של השאקונות עם חומרים ראשוניים שונים לחלוטין: פרוטוקולים מנהליים ומשפטיים בכתב ידו של יון מהתקופה שבה הועסק כלבלר באחוזה פרטית באזור מרכז–מזרח גרמניה – חומרים אלה השתמרו בדרך נס וצצו מחדש לפני שנים ספורות.
אם הסיפור הבלשי הזה נשמע מאוד ספקולטיבי, השתכנעתי מהאזנה ליצירות שבהחלט יש מקום לשייך אותן לסגנון המוקדם של באך. כנדרש משאקון, שתי היצירות מתחילות על הפעמה השניה (במילון המוזיקלי שלו, ז'אן ז'אק רוסו מגדיר זאת כמאפיין של הז'אנר) – זאת בדומה לשאקון מתוך הפרטיטה השניה לכינור סולו. יתירה מזאת, השאקונה הראשונה כוללת פוגה המבוססת על נושא הבאס, באופן המזכיר את הפסקליה לעוגב בדו מינור המאוחרת בכמה שנים. באופן מוזר משהו, לאחר הפוגה, היצירה חוזרת מתחילתה על חטיבת הווריאציות פעם נוספת. בשאקונה זו בולט מימד אקספרימנטלי גם בטיפול בנושא הבס: בניגוד למוסכמות הז'אנר, תבנית הבס החוזרת היא בת שבע תיבות (ולא שמונה), ובמהלך היצירה היא איננה קבועה ומתארכת באמצעות חיקויים בין הידיים עד לכדי 16 תיבות. השאקונה השניה בלה מינור היא פחות אקספרימנטלית, המנגינה הפותחת ביד ימין מזכירה את נעימת הקנטטה "ממעמקים" (רי"ב 131). לטענת וולני, שתי היצירות מראות סינתזה בין אלמנטים צרפתיים וגרמנים ולפחות הראשונה בהן מבטאת רוח אקספרימנטלית ואמביציה קומפוזיטורית שלא ניתן היה למצוא אצל אף מלחין אחר באזור זה בתקופה האמורה.
במקביל לאירוע החשיפה, שתי השאקונות יצאו לאור במהדורה מהודרת וניתן כבר למצוא את התווים ברשת. בימים הספורים שחלפו מאז, אורגניסטים בכל רחבי העולם החלו לבצע ולהקליט את היצירות. אין ספק שלא מדובר ביצירות בשלות, מהוקצעות עד הפרט האחרון, כמו יצירותיו המאוחרות יותר של באך. אבל מי שבקיא בבאך המוקדם, יגלה הרבה קווים מקבילים. במיוחד מרענן לגלות את באך האקספרימנטלי, כשהוא משתעשע בחיקוי ז'אנרים צרפתיים באופן פרוע משהו ולא לגמרי עקבי.
קונצרט החשיפה היווה קדמה לסדרה של אירועי חגיגות יובל ה-75 לקיומו של ארכיון באך, שנוסד ב-1950 ופעל עד 1989 תחת שלטון מזרח גרמניה. באירוע יום הולדת חגיגי ביום חמישי שעבר השתתפו שלושה מנהלי ארכיון באך האחרונים: לצד המנהל הנוכחי, נכחו כריסטוף וולף, חוקר מוצרט ובאך מוביל שניהל את הארכיון עד לפני כמה שנים, וכן המנהל הישיש שכיהן במשך חלק ניכר מהתקופה הקומוניסטית, האנס יואכים שולצה. לאחר הרצאת עוגן על תולדות הארכיון מאז הקמתו, התקיים דיון שולחן עגול בו השלושה סיפרו כיצד הגיעו למחקר באך וחלקו חוויות אישיות מניהול הארכיון.
בימים שישי ושבת התקיים באולם של ארכיון באך כנס בנושא "באך הצעיר" שבו נדון מבחר מקיף של נושאים הנוגעים לילדותו של באך ועד בערך לאמצע כהונתו כנגן עוגב בויימאר. רוב ההרצאות היו פילולוגיות מובהקות ונגעו לנושאים מרגינליים של חקר באך, כמו למשל עדויות על אופיו האלים של מנהל הגימנסיה בעיר הקטנה אורדורף שבה שהה באך הנער אצל אחיו לאחר פטירת הוריו: המנהל נהג לגדף ולהכות את תלמידיו, מה שהעלה את השאלה האם מצב עניינים זה הוא שגרם לבאך לעזוב שם ולהמשיך את לימודיו התיכוניים בלונבורג. כריסטוף וולף הציג דיוקן של מוזיקאי מן התקופה, שעל סמך פתק שהוצמד אליו אמור לכאורה לייצג את באך הצעיר – אולם הטיפוס המוצג שם נראה מאוד לא סימפטי, והייתי רוצה לקוות שזה איננו באך שלנו בימי צעירותו…
דיוקן של מוזיקאי צעיר (יוהן סבסטיאן באך?) מכרזת אירועי יובל ה-75 לארכיון באך
לואי דלפש (המבורג) ומרגרט שרר (היידלברג) הציגו עדויות להשפעה משמעותית של מוזיקה ותרבות צרפתית על חצרות האצולה במרכז גרמניה. מסתבר שגם במקומות בהם באך עבד, חלק מנגני תזמורות החצר היו צרפתים, או גרמנים שקיבלו הכשרתם המוזיקלית בצרפת. אומנם אף אחד מהחוקרים המובילים שנכחו באולם לא רצה לתת תשובה מחייבת לשאלתי האם משמעות הדבר היא שהקטעים "הצרפתיים" של באך מזמינים ביצוע לפי עקרונות ה-inégal – מכל מקום, ברור יותר ויותר שהחשיפה של באך הצעיר למוזיקה צרפתית – שבאה לפני המהפך של חשיפתו המסיבית למוזיקה האיטלקית ולז'אנר הקונצ'רטו הונציאני – לא באה רק מתוך תווים שהתגלגלו לידיו, אלא גם מהיכרות בלתי אמצעית עם מבצעים מצרפת ועם פרקטיקות ביצוע צרפתיות. כמו כן הוצגו בכנס מספר לא גדול של הרצאות אנליטיות. העוגבר והחוקר ההולנדי פיטר דירקסן הציג את פוגות המחווה שבאך חיבר בצעירותו על נושאים שאולים ממלחינים מוכרים בתקופה; דניאל מלמד (קלינטון) הציג באמצעות ניתוח פרמטרים שונים את האופן שבו ז'אנר הקנטטות הכנסייתיות הבשיל אצל באך בהדרגה במרוצת תקופת פעילותו בויימאר; העוגבר וחוקר יצירותיו המוקדמות של בך ז'אן קלוד צנדר (בזל) הציג את התגבשות סגנון הפרלוד הכוראלי לעוגב החל מיצירות מוקדמות וכאוטיות למדי ועד לסגנון ספר העוגב הקטן מתקופת ויימאר, שבו כל קטע נצמד לפיגורציה אחידה פחות או יותר; אני הצגתי מחקר קורפוס קטן על השימוש בבס למנטו כרומטי ביצירותיו המוקדמות של באך, וניסיתי להראות התפתחות הדרגתית מהירמונים מודאלים פשוטים ועד להולכת הקולות הכרומטית המורכבת בפרק המקהלה הפותח של קנטטה רי"ב 12, קטע שאותו כידוע באך עיבד 35 שנה מאוחר יותר לפרק הקרוצ'יפיקסוס מתוך המיסה הגדולה.
בסוף הכנס הציגו חוקרות וחוקרי הארכיון את פרויקט המחקר האקטואלי של ארכיון באך: "פורטל באך", זהו פרויקט מחקר בעל היקף חסר תקדים שעבורו קיבל הארכיון מימון לתקופה של 25 שנה. הפרויקט מתמקד באיתור ודיגיטציה של מסמכים ראשוניים – פחות בהוצאה לאור מחדש של יצירות באך – כשהמטרה היא לחשוף בעבודת נמלים ארכיונית פרטים ביוגרפיים לא רק על יוהן סבסטיאן אלא על כל המוזיקאים – וגם כמה מוזיקאיות – של "שבט באך" הענף על היחסים המשפחתיים ביניהם ודרכם המקצועית.
בשולי הכנס הוזמנו לחוות את האירוע השבועי הקבוע בכנסיית תומאס הקדוש: "המוטטה" – שילוב מיוחד בין טקס ליטורגי פרוטסטנטי לבין קונצרט מקהלה. בנוסף לביצוע של אחת השאקונות לעוגב "החדשות" שהתגלו, מקהלת הנערים של כנסיית תומאס, אחת המקהלות המובילות בתחום זה בעולם, הגישה ביצועים מלוטשים ונקיים להפליא של המוטטים "בוא ישו" מאת באך ו"אשרי המתים" מאת שוץ וחתמה בקנטטה רי"ב 140 "עורו" בהשתתפות נגנים מתזמורת הגוונדהאוס. הכניסה לקונצרטי ה"מוטטה" מדי יום שישי ושבת היא במחיר התכנייה – 3 יורו, והמוזיקה – מהשמיים.
ד"ר אורי רום
בעיקר מוזיקה 