Skip to content

"תזמורת זו לא דמוקרטיה": ראיון עם ריקרדו מוטי

rmuti_ph_lelli_img_9810

ריקרדו מוטי. צילום: סילביה ללי

הערב (שלישי) יתקיים בהיכל התרבות בת"א קונצרט הפתיחה של פסטיבל השמונים של התזמורת הפילהרמונית. על הקונצרט ינצח ריקרדו מוטי (Muti), מגדולי המנצחים החיים היום ואחד מאחרוני "דור הנפילים" של מנצחי התזמורות בעולם. מוטי (75) מכהן כיום כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקאגו, ובמקביל גם של התזמורת הצעירה "לואיג'י כרוביני" איתה הוא מקיים פרויקטים מיוחדים.

"הפילהרמונית הישראלית היא תזמורת טובה מאוד", מחמיא מוטי בסיום יום חזרות ארוך עם התזמורת. "בשנים שחלפו מאז הביקור האחרון שלי כאן היא אפילו השתפרה. יש בה נגנים חדשים ואנרגיה חדשה, ואני ממש מרגיש תחושת התלהבות ושמחת עשייה. החזרות עברו בתחושה מאוד נעימה ונינוחה".

אתה יכול לאפיין כיום את ההבדל בין תזמורות שונות בעולם?

"לפני שנים, לכל תזמורת היה צליל מובחן. כל תזמורת אירופאית גדולה שיקפה תרבות והסטוריה שונה. ניתן היה להבחין בין הצליל של התזמורות של וינה, ברלין, התזמורות הצרפתיות וכך הלאה. גם התזמורות האמריקאיות הוקמו ע"י מנצחים שהגיעו מאירופה, רבים מהם יהודים, שעיצבו את הצליל לפי המסורת שהכירו. בשלושים השנים האחרונות ההבדלים האלו נעלמו. תזמורות נעשו כמו פס ייצור של מוזיקה, והן מפיקות צליל שדומה להקלטות בדיסקים. זהו צליל אידאלי ומושלם, אבל גם קר ומיכני. למעשה, רוב התזמורות איבדו את המאפיין הייחודי שלהן. הפילהרמונית הישראלית היא מיוחדת מהבחינה הזו, כי היא מורכבת מנגנים שהגיעו מארצות שונות וכל אחד הביא תרבות משלו. היתרון הגדול של הפילהרמונית הוא שהיא מאוד גמישה, והנגנים מבינים את מה שאני מבקש ומצליחים לעקוב".

איזה עוד מגמות אתה מזהה כיום בעולם המוזיקה הסימפונית?

"יש היום נטייה לעשות אפקטים. מנגנים הכול חזק. יש פחות ופחות מנצחים שמנסים להפיק "פיאנו" או "פיאניסימו". חושבים יותר לכיוון של עוצמה. דבר נוסף הוא שהקהל נעשה יותר מוטה ויזואלית. יותר מעניין אותו מה שרואים ולא מה ששומעים. לכן אתה רואה את המנצחים של הדור הצעיר עושים פרצופים, זזים וקופצים. זה לא קשור למוזיקה".

גם לאונרד ברנשטיין היה קופץ על הפודיום.

"אצל ברנשטיין זה היה שונה. זה אף פעם לא היה אפקט. זה פשוט היה הטמפרמנט שלו".

מיהם המנצחים שאתה מעריך במיוחד?

"גדלתי על טוסקניני. הייתה לו כנות מוחלטת בכוונה לשרת את המלחין, במיוחד באופרות האיטלקיות. הוא היה קשוח, אבל ידע בדיוק מה הוא עושה. השני הוא הרברט פון קראיאן. היה לו קונספט מובחן של צליל עגול ועוטף, ללא זוויות. השלישי הוא וילהלם פורטוונגלר, שהצליח לתת רושם שהוא מאלתר על הפודיום".

מוטי מסביר כי הוא חייב לטוסקניני הרבה מסגנון הניצוח שלו. "מטוסקניני למדתי שהזרועות הן המשך של מה שקורה בראש. עבודת ניצוח זה לא רק לסמן זמן וכניסות, אלא להעביר לתזמורת גם רגשות ומבנה מוזיקלי. בתנועות הניצוח צריך לעצב משפט מוזיקלי, ולא רק לספור. המנצח הוא לא שוטר תנועה".

ומה לגבי סולנים?

"אני בא מה'אולד סקול", ולכן העדפתי תמיד סולנים מהדור הוותיק יותר כמו ריכטר, רובינשטיין, גיללס, סרקין או אראו. את אראו אני זוכר לטובה במיוחד. בקונצרט הראשון שעשינו יחד הוא כבר היה ענק, ואני מנצח צעיר. אבל לפני הקונצרט הוא החווה לי קידה, ואמר 'מצפה לעבוד איתך'. אני זוכר עד היום עד כמה הרגשתי נבוך שענק כזה נותן לי כבוד. זה עולם שנעלם".

ומהסולנים כיום? 

"גם כיום אני מעדיף סולנים כמו ראדו לופו, פרהיה, ברונפמן, אנדסנס ודומיהם. אלו פסנתרנים שבאים כדי לעשות מוזיקה ולא כדי לתת שואו. פסנתרן שיכול לנגן 20,000 תווים בדקה לא מרשים אותי".

**********

בשלוש השנים האחרונות החל מוטי לעסוק גם בהוראה. "אני מלמד איך לנצח על אופרות איטלקיות. לפני שאני עובר לעולם הבא, אם יש דבר כזה בכלל, אני רוצה להנחיל לדור הצעיר את מה שאני יודע. אני מלמד בפסטיבל ראבנה באיטליה, וגם בקוריאה, יפן וסין. מגיעים לפרויקט הזה מנצחים מכל העולם, ואנחנו עובדים על כל מה שמנצח צריך לדעת על ביצוע אופרות איטלקיות".

"בעולם האופרה היום יש מצב טראגי של הפרדה בין מנצח ובמאי", הוא אומר. "אצלי, לעומת זאת, המנצח אחראי לכל. הוא חייב לדעת כל פרט, ובזכות הידע הזה לקבל סמכות על ההפקה כולה. מה שקורה כיום בעולם האופרה הוא נורא. פעם במאים ידעו מוזיקה והבינו בתיאטרון, והצליחו ליצור הפקות חדשות שהיו גם יפות ולא הרסו את העבר. היום במאים ממציאים סיפור בלי קשר לכלום, ופשוט הולכים נגד המוזיקה".

**********

הדור הצעיר של המנצחים מדבר היום על דמוקרטיה בעבודה עם התזמורות. אתה מתחבר לזה?

"לחלוטין לא. מה זו דמוקרטיה? שהנגנים יקראו לי בשמי הפרטי? שאלך איתם לשתות בירה יחד? זה בולשיט. תזמורת זו חברה אנושית, והשאלה היא מה מצפים ממך כמנצח. מנצח צריך לדעת בדיוק מה הוא רוצה וצריך לתת כיוון. נגן תזמורת יודע מיד אם אתה יודע על מה אתה מדבר, ואם תציג רעיון משכנע- הוא ילך אחריך. מנצח לא אמור לעשות משאל ולשאול נגנים לדעתם. החופש היחיד שאני נותן לסולן בתזמורת הוא להתבטא באופן אישי בתוך מסגרת נתונה שאני מתווה. אחרת נוצר כאוס. הבעיה מתחילה כשהמוזיקאים מבינים שלמנצח אין רעיון לגבי מה שהוא עושה, והוא רק מסמן זמן וכניסות. מנצח כזה ילך עם הנגנים לשתות בירה וייתן להם לקרוא לו בשם פרטי כדי לקנות אותם, וזו חוכמה קטנה מאוד".

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 20.12.2016

סיור מוזיקלי לזלצבורג- אוגוסט 2017

mitsuko_uchida-15

מיצוקו אושידה- השנה בזלצבורג

אני שמח לעדכן כי פורסם הסיור המוזיקלי אותו אדריך בקיץ הקרוב. הסיור הפעם יהיה לפסטיבל זלצבורג באוסטריה, ויכלול ביקור בשישה קונצרטים מעולים. החברה המארגנת היא "רואים עולם" (החברה להגנת הטבע), איתה אנו נוסעים בקביעות מדי קיץ. ויש גם בשורה משמחת- מדריך התיירות שילווה אותנו הוא יותם רגב האהוב, ששני הטיולים הקודמים שלנו איתו היו חוויה נהדרת.

כל הפרטים באתר "רואים עולם"- כאן. 

"כיום הקהל בארץ מקבל אמנים ישראלים ברצון": ראיון עם אבי שושני, מזכ"ל התזמורת הפילהרמונית הישראלית

1%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%a0%d7%99_%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%95%d7%99

אבי שושני. צילום: אבשלום לוי

ביום שלישי הקרוב (20 בדצמבר) ייפתח פסטיבל השמונים של התזמורת הפילהרמונית, שיכלול תשעה קונצרטים בהם יתארחו כמה מחבריה הוותיקים של התזמורת. "אלו ימים מטורפים עבורנו", מספר אבי שושני, מזכ"ל הפילהרמונית. "מדובר באירוח של הרבה אמנים בעלי שם, שחלקם מגיע לכאן במקביל. זה מצב שדורש הרבה תשומת לב לפרטים".

יש טענות שהפסטיבל הפעם חיוור יחסית לעשורים קודמים, ושרוב האורחים – למעט אולי ריקרדו מוטי ויבגני קיסין- מופיעים פה בקביעות ממילא.

"אני לא מסכים איתך. יופיעו בפסטיבל המוזיקאים הכי טובים שיש. עשינו בחירה מודעת להזמין את האמנים שמופיעים איתנו במשך העונה הרגילה, כאלו שהם חלק מהחיים היומיומיים של התזמורת. זה נכון שהיו עוד אמנים שרצינו שיגיעו, אבל הפסטיבל נופל על תקופת חג המולד בה יוצאים הרבה אנשים לחופשות משפחה".

דווקא נהוג לחשוב שאצל האמנים הגדולים הקריירה באה לפני הכול.

"הזמנים השתנו. לפני שלושים שנה כולם רצו להיות חלק מ'חוג הסילון' ולטוס בלי הפסקה מקונצרט לקונצרט. היום החיים הפרטיים נמצאים במקום הרבה יותר גבוה בסדרי העדיפות. האופנה היום היא לומר 'קבעתי עם המשפחה'. גם רוב האמנים שיגיעו לפסטיבל יבואו עם המשפחות שלהם".

זה לא יקר להטיס ולהלין את המשפחות?

"לשמחתנו, כל האמנים האורחים מגיעים בחינם או כמעט בחינם. כך שהעלות היחידה עבורנו היא הטיסה והמלון".

בולט בהיעדרו בפסטיבל לאנג לאנג, שהיה אורח קבוע בתזמורת עד לפני מספר שנים.

"לאנג לאנג מבקש היום סכומי כסף עצומים עבור הקונצרטים שלו. גם אם הוא היה מסכים לבוא, לא הייתי מוכן לשלם סכומים כאלו. אין לזה שום צידוק".

+++++++++

נחזור רגע לעונה הרגילה. העונה שלכם נפתחה בסידרת ביטולים של מנצחים: מהטה, דוחנני, טמירקנוב. איך זה מוסבר?

"הם ביטלו גם אצל התזמורות האחרות. מהטה סבל משלבקת חוגרת. דוחנני עבר ניתוח והרופא שלו אסר עליו לטוס. טמירקנוב ביטל ואפילו לא בדקתי למה. הפסקנו להתרגש מהביטולים האלו. ברגע שאני מקבל הודעה על ביטול אני פשוט יוצר קשר עם מנצח מחליף, והכל מסתדר. אנחנו חיים היום בעולם שבו כולם יודעים על כולם, וקל מאוד למצוא תחליפים".

היכל התרבות עבר שיפוץ מאסיבי, אבל בחלק מהמקומות בו יש עדיין אקוסטיקה בעייתית. גם המצב הפיזי של האולם בעייתי, ויש מקומות שבהם ממש ניתן לראות סדקים בקירות. זה אבוד, או שיש עוד סיכוי לשיפורים?

"גם כאן אני חולק על הביקורת. האקוסטיקה באולם השתפרה לאין ערוך לאחר השיפוץ. גם כל האמנים האורחים חושבים כך. לגבי המצב הפיזי, מה שמתפרק- מטופל. יש לאולם הנהלה שדואגת מאוד לעניינים האלו".

132

הדמיית האולם הקאמרי החדש. ההדמייה באדיבות התזמורת הפילהרמונית

שושני מציין כי בשנה הקרובה יפתח בצמוד להיכל אולם קאמרי חדש, תת-קרקעי, בו יהיו 400 מושבים. לאולם הזה תעבור הסידרה הקאמרית של הפילהרמונית, שמתקיימת כיום במוזיאון תל-אביב. "האולם החדש יהיה העתק של במת היכל התרבות, רק בקטן יותר", אומר שושני. "יתקיימו בו קונצרטים קאמריים וגם ניסיונות אמנותיים, הרצאות, מפגשי שיחה ועוד. לשם תעבור גם תכנית "מפתח" של הפילהרמונית. עם הזמן הוא יתמלא בעוד ועוד תכנים".

+++++

נעבור לשאלת מיליון הדולר: זובין מהטה משמש כמנהל מוזיקלי של התזמורת קרוב לחמישים שנה. לא הגיע הזמן לשינוי?

"מהטה יהיה באפריל בן 81, ואני מניח שמתישהו הפרידה הזו תתרחש. אבל אי אפשר להתנבא. כרגע יש למהטה ולתזמורת מערכת יחסים הדוקה וטובה,  ובינתיים הנושא לא עלה לדיון. במקביל, התזמורת מארחת בקביעות שורה ארוכה של מנצחים צעירים ומצוינים, שיכולים להיות מתאימים לתפקיד בבוא העת".

גם אתה עצמך ממלא את התפקיד כבר שנים ארוכות.

"אני בתפקיד כבר 43 שנים, מאז 1973, ונהנה ממנו מאוד. העשייה המשותפת עם זובין נהדרת".

++++++++++++++

בזמנו היתה תפיסה לפיה הקהל מעדיף אמנים מחו"ל. זה עדיין נכון?

"הקהל השתנה מאוד בהתייחסות לסולנים ולמנצחים. בעבר היתה תפיסה סנובית, ולא היו מוכנים לקבל ישראלים. נקודת המפנה היתה מלחמת המפרץ, כשאמנים מחו"ל התחילו להדיר את רגליהם מהארץ והקהל הפך אסיר תודה לישראלים שבאו ומילאו את השורות. כיום מקבלים את המוזיקאים הישראלים ברצון, ובאמת יש רבים כאלו לאורך העונה. ועדיין, המדיניות המוצהרת שלנו היא להביא את השמות הכי גדולים. לא נביא ישראלי רק כי הוא ישראלי, אלא כי הוא מוזיקאי טוב".

מה לגבי רפרטואר? התחושה היא שאתם נשארים נאמנים לרפרטואר מוגבל ונגיש יחסית, ונמנעים מיצירות מודרניות או מאתגרות.

"ברגע שהכנסות התזמורת מבוססות על מכירת כרטיסים, צריך להיזהר מאוד עם הרפרטואר. לכן כמעט שלא נבצע תכנית שכולה מוזיקה מודרנית.  הפילהרמונית מקבלת מהמדינה בקושי 10% מהתקציב, לעומת 60-70% שמקבלות תזמורות אירופאיות. חצי מהתקציב שלנו מתבסס על מכירת כרטיסים. כל עוד לא תגדל התמיכה הממשלתית, אנחנו חייבים לבצע תכניות שימשכו קהל רחב".

"אני זוכר שלאונרד ברנשטיין התעקש פעם לעשות ערב שכולו הינדמית', ולמרות האהבה הגדולה אליו – האולם היה חצי ריק. אם היינו נתמכים יותר, היינו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. אבל גם אז הבחירה היתה זהירה, כי אף אחד לא רוצה להופיע מול אולם ריק. תסתכל על מה שעשה כריסטוף אשנבך בפילדלפיה. הוא הטיף למוזיקה מודרנית והתעקש לבצע אותה, ובסוף- הקהל לא קנה כרטיסים ואשנבך נאלץ לעזוב".

כמה מנויים יש לתזמורת כיום, יחסית לעבר?

"כיום יש לתזמורת כ- 25,000 מנויים. המצב די יציב, אבל ברור שלאורך העשורים יש מגמת ירידה. לשם השוואה, בשנת 1986 היו לנו 36,000 מנויים".

מקובל לומר שהאמנים מקבלים בארץ הרבה פחות מאשר בחו"ל. זה עדיין נכון?

"בהחלט. השכר שהם מקבלים בישראל עומד בדרך כלל על משהו כמו חמישית ממה שיקבלו בחו"ל. התשלום שאנחנו יכולים להציע לאמנים הוא בעיה מתמדת. בשנות השישים, מדינת ישראל היתה להיט וכולם רצו לבוא להופיע כאן. מאז היה שינוי שברור לכולם. למרות זאת, כשאני בא להשוות את התכנית השנתית שלנו לזו של הפילהרמונית של ניו-יורק או של ברלין, אנחנו נמצאים במקום לא פחות טוב. אני עדיין מקבל כמעט כל אמן שאני רוצה".

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 16.12.2016

 

ביקורת קונצרט: "בריאת העולם" של היידן עם הקאמרטה ירושלים

gan-ya-ben-gur-axelrod-photo-prsmalll

גן-יה בן-גור אקסלרוד. צילום: יח"צ

הקאמרטה ירושלים מעלה בימים אלו סידרת קונצרטים בהם מבוצעת האורטוריה "בריאת העולם" של היידן. על הביצוע מנצח אבנר בירון, מנהלה המוזיקלי של התזמורת, ומתארחים בו שלושה סולנים מצוינים והמקהלה הקאמרית "Ave Sol" מלטביה. שורה תחתונה תחילה: לא נרשמה התעלות נפש, אבל מדובר בביצוע טוב מאוד שכדאי ללכת לשמוע.

"בריאת העולם" היא אורטוריה תנ"כית. שני חלקיה הראשונים מספרים בצלילים את סיפור הבריאה, והשלישי- את סיפורם של אדם וחווה (מינוס הנחש, כדי לשמור על אווירה אופטימית). את הטקסט חיבר הברון גוטפריד ואן סוויטן (van Swieten), על בסיס שילוב של פסוקים מהתנ"ך (בראשית ותהילים) עם פיסקאות נבחרות מהפואמה "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון. המוזיקה שחיבר היידן לטקסט צבעונית מאוד, ועמוסה בשלל המצאות קומפוזיטוריות מבריקות שמתארות את מעשי הבריאה בצלילים. היידן איתגר את מאזיניו בכך שהאפקטים המוזיקליים מקדימים את הטקסט עליו הם מדברים, ומי שעוקב אחר המוזיקה ללא טקסט יכול לשחק בניחושים לגבי מעשה הבריאה שיתואר מיד לאחר האפקט (השמש, החיות השונות, הצמחים וכן הלאה). התוצאה היא שעתיים וחצי מהנות, שחולפות ביעף.

הקאמרטה בחרה לבצע את "בריאת העולם" בגירסתה האנגלית דווקא. ממבט ראשון, הבחירה הזו איכזבה. לטעמי, המוזיקה של היידן עובדת טוב יותר במקור הגרמני. אולי כי הוא נשמע עוצמתי יותר, ואולי סתם כי אליו אנחנו רגילים. עם זאת, ככל שהתקדם הביצוע הבחירה באנגלית הפריעה פחות. יש משהו נחמד לשמוע את היצירה בשפה שקל להבין.

בכל הנוגע לרמת הביצוע לא נרשמו הפתעות. הקאמרטה היא תזמורת טובה מאוד, וגם הפעם ניגנה כדרכה בצליל מהודק ואחיד. לעיתים היו לי חילוקי דעות לגבי הפרשנות של בירון, ויש להודות שהיו מקומות בהם כלי הנשיפה ממתכת נשמעו מעט צעקניים. מעבר לכך, ההערכה לביצוע התזמורתי היתה גבוהה בהחלט.

שלושת הזמרים הסולנים התגלו כבחירה מצוינת. המוזיקה הזו זקוקה לסולנים שאינם "דיוות", אלא כאלו שיכולים להשתלב באנסמבל ולשיר בסגנון קולי מאופק יחסית (ללא ויבראטו אופראי מוגזם, לדוגמא). כל השלושה ענו לדרישה באופן מושלם. את תפקידי הגברים מילאו שני זמרים אנגלים נהדרים, הבאס פיטר הארווי והטנור תומאס הובס, שניהם עם קולות מטופחים והופעה מלאת טעם טוב. את תפקיד הסופרן מילאה הישראלית גן-יה בן-גור אקסלרוד, שבשנים האחרונות עושה קריירה מבריקה בחו"ל. היא שרה בקול מעודן וגמיש, נסקה בקלות יחסית לצלילים הגבוהים, והציגה כתמיד נוכחות בימתית צנועה ונעימה. היה תענוג לשמוע אותה.

לפני עשרים שנה לערך, כשלתזמורות בארץ עוד היה קצת כסף, הקמראטה הביאה לארץ בקביעות כמה מהמקהלות הטובות באירופה. תור הזהב הזה חלף מזמן, אבל הייבוא של מקהלת Ave Sol מלטביה הזכיר אותו לרגע. המקהלה הלטבית מונה 25 זמרים וזמרות, ואיכות שירתה עולה ללא ספק על זו של רוב המקהלות המקומיות. לטעמי ניתן היה לשפר את האיזון בין המקהלה לבין התזמורת (שלעיתים קצת כיסתה על השירה), אבל גם כך קל היה ליהנות מרמת השירה המקהלתית.

לביצוע התווסף הפעם הקריין הוותיק בני הנדל, שהקריא בעברית את הפסוקים הרלוונטיים מספר בראשית. לטעמי, זו היתה תוספת מיותרת. הרעיון לשלב קריינות עברית ביצירה הזו מעניין, אבל בדיעבד מוטב היה לתת למוזיקה להישמע ללא הפרעות.

לסיכום: מוזיקה יפה ומלאת המצאות, ביצוע תזמורתי טוב, מקהלה טובה מאוד, וסולנים מעולים. כדאי.

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית, 29.10.2016

עידכון: ערוצי "מצו" ימשיכו כרגיל

עידכון חם: מ"הוט" עידכנו אותי כעת כי ערוצי "מצו" ימשיכו לפעול כרגיל גם לאחר ה- 21.9. הכל בסדר ואפשר לחזור לשיגרה 🙂

סוף לערוצי "מצו" בהוט?!

בשני ערוצי "מצו" של "הוט" (95 ו- 595) מופיעה היום כתובית לפיה שידורי הערוצים יסתיימו ב- 21 בספטמבר (עוד שבועיים). האם אתם מנויים של הוט? אם כן, אנא הפציצו אותם במיילים, בפייסבוק ובטלפון כדי למחות על ההחלטה האומללה הזו. צריך שיהיה להם ברור שיש הרבה אוהבי מוזיקה שיעזבו את החברה אם יבוטלו ערוצי "מצו".

לגבי האלטרנטיבות: "יס" אינה משדרת את ערוץ ה- HD של "מצו" אלא רק את הערוץ הרגיל, אבל זה עדיין עדיף מאשר כלום. למיטב הבנתי "יס" תמשיך לשדר את "מצו" הרגיל ללא שינוי, ולכן מעבר ל"יס" הוא פיתרון מסוים לבעיה. חשוב של"הוט" הדבר הזה יהיה ברור.

על פיסגת העולם: רשמים מפסטיבלי המוזיקה בגשטאד (Gstaad) ולוצרן

חודשי הקיץ מהווים את תקופת השיא של פסטיבלי המוזיקה הקלאסית החשובים באירופה. בין הפסטיבלים האלו מתקיימת היררכיה אכזרית, שמתבטאת במספר השמות הגדולים של הסולנים והמנצחים שמופיעים בהם. בפסטיבלים היוקרתיים אפשר לשמוע כמעט מדי ערב סולנים, תזמורות ומנצחים גדולי עולם, שמוכרים בארץ בעיקר בזכות ערוצי "מצו" או הופעות אורח עם הפילהרמונית. המחירים כמובן בהתאם, אבל עבור חובבי מוזיקה מושבעים זוהי האפשרות היחידה לשמוע ריכוז כה גבוה של מוזיקאים מעולים בשבוע אחד.

בשבועות האחרונים ביקרתי, יחד עם קבוצת אוהבי מוזיקה מישראל, בשניים מהפסטיבלים המובילים של שוויץ. הראשון הוא פסטיבל מנוחין בגשטאד (Gstaad), כפר יפהפה באלפים השוויצריים. פסטיבל זה מתמקד במוזיקה קאמרית, ונחשב לאחד המובילים בתחומו. השני הוא פסטיבל לוצרן, שנחשב- לצידו של פסטיבל זלצבורג- לאחד משני הפסטיבלים היוקרתיים ביותר בעולם למוזיקה סימפונית. שניהם סיפקו חוויות מוזיקליות נפלאות, וגם מספר לקחים למי שמעוניין לנסוע אליהם בעתיד.

פסטיבל גשטאד- מוזיקה קאמרית באלפים השוויצריים

הקונצרט הראשון בו ביקרנו במסגרת פסטיבל גשטאד התקיים בכנסייה של הכפר לאואנן (Lauenen), מרחק של כרבע שעה נסיעה מגשטאד עצמה. הקונצרט הציג שלישיית פסנתר שחבריה הם הפסנתרן אלכסנדר מלניקוב (Melnikov), הכנרת איזבל פאוסט (Faust) והצ'לן ז'אן-גין קייראס (Queyras). השלישייה הזו זכתה בשנה האחרונה לחשיפה רבה, בזכות שלושה אלבומים בהם הקליטו בכלי תקופה את מכלול הקונצ'רטי של שומאן ואת שלישיות הפסנתר שלו.

הפעם ניגנו חברי ההרכב בכלים מודרניים, בתכנית שכללה שלישיות פסנתר מאת היידן (מספר 38), שומאן (מספר 3) ושוברט (מספר 2 האהובה). מבחינה מוזיקלית זה היה ביצוע מעולה, שנתן תחושה של שיחה משפחתית אינטימית בין הכלים. את שיאו הריגשי של הקונצרט העניקה השלישייה של שומאן: זו יצירה עוכרת שלווה, שמשקפת לכל אורכה את נפשו המיוסרת של המלחין. אפילו בפרק האחרון שלה, בה מבקש המלחין לנגן "עם הומור", אין טיפת מנוחה.

הבעיה העיקרית של הקונצרט היתה לגמרי לא מוזיקלית, והיא החום. אירופה עדיין לא הפנימה את בעיית ההתחממות הגלובלית, ומקומות רבים אינם ממוזגים. נפלנו על ימים חמים מאוד, כך שהישיבה בכנסייה ללא מיזוג לאורך הקונצרט כולו סיפקה חוויה מאתגרת למדי מבחינה פיזית. בהחלט נקודה למחשבה למי שמתכנן ביקור בפסטיבל בעתיד.

כדי לשמוע את השלישייה מבצעת קטע מהטריו מספר 1 של שומאן (מקונצרט באמסטרדם)- הקליקו כאן

*************

לאנג לאנג ברסיטל

fara01040

לאנג לאנג בגשטאד. צילום: Raphael Faux

שני הקונצרטים הבאים בגשטאד התקיימו ב"אוהל הפסטיבל", אוהל זמני שהוקם בצמוד לאולם הספורט של הכפר. גם הוא אינו ממוזג, אבל עקב גודלו הבעיה מורגשת פחות. באוהל זה חווינו את אחד השיאים של הסיור כולו: רסיטל של הפסנתרן לאנג לאנג. זה היה קונצרט פנומנלי, שהשרה אווירת קסם החל מהרגע הראשון. לאנג לאנג ניגן את התכנית איתה הוא רץ ברחבי העולם בשנה האחרונה: "העונות" של צ'ייקובסקי (מחזור שמהווה תיאור מוזיקלי ל-12 חודשי השנה), ארבעת הסקרצי של שופן, וכתוספת- "קונצ'רטו איטלקי" של באך.

הבשורה הגדולה מהערב הזה היא שלאנג לאנג התבגר. זוכרים את המניירות, גלגולי העיניים והפרצופים שנהג לעשות בעבר? זה היה חמוד ומקסים, אבל בגיל 34 זה כבר פחות רלוונטי. ומסתבר שלאנג לאנג הבין זאת היטב. עדיין נשאר בו משהו מהדמות של הפסנתרן הווירטואוז המלהטט על המקלדת, אבל ברור שמבחינת עומק הבעה ואישיות מוזיקלית הוא כבר במקום אחר לגמרי. ב"העונות" הוא נראה כמו מי שמספר סיפור באמצעות הפסנתר, וריגש במיוחד בפרקים האיטיים ("יוני" ו"אוקטובר"). גם שופן זכה לביצוע מהמם, עם פרשנות מהודקת, סאונד יפהפה ועומק הבעה. הסקרצו השני, עם המוטיב השטני החוזר בו, עורר התפעמות גדולה במיוחד.

החוויה התעצמה גם בזכות מסכי צד בהם ניתן היה לראות את הידיים המנגנות, וכן אקוסטיקה נהדרת (עובדה מפתיעה, לנוכח העובדה שמדובר באולם זמני). אפילו הביצוע לבאך, שהיה רחוק מאוד מהסגנון ה"תקופתי" המקובל כיום, היה משכנע בדרכו. מעניין לציין שדווקא במוזיקה של באך, שרחוקה מהרפרטואר ה"רגיל" של לאנג לאנג, הוא חזר קצת יותר לפרצופים ולמניירות. יתכן שהרגיש שם על קרקע פחות יציבה מבחינה פרשנית, ונזקק לתמיכה ויזואלית. כך או כך, זה היה ערב אדיר.

**********

ערב גאלה עם טרפל וגיאורגיו

הערב האחרון בגשטאד הציע קונצרט גאלה אופראי, עם קטעים נבחרים מ"אותלו" (ורדי) ו"טוסקה" (פוצ'יני). התזמורת היתה הסימפונית של לונדון בניצוחו של ז'אנאנדראה נוזדה (Noseda), המוכר היטב למנויי הפילהרמונית הישראלית. על פניו מדובר היה בהבטחה גדולה, בזכות שני הזמרים בתפקידים הראשיים: הבריטון ברין טרפל (Terfel) והסופרן אנג'לה גיאורגיו, שהחליפה ברגע האחרון את אניה הרטרוס (Harteros) שביטלה. בפועל, התגלה שגיאורגיו קוראת מהדף את האריות היפות של דזדמונה מ"אותלו" ("שיר הערבה" ו"אווה מאריה"). היא שרה צמודה לתווים ונעזרה מאוד במנצח, ולא הצליחה לעבור את המשוכה הנדרשת כדי ליצור ביצוע נוגע באמת. "טוסקה" כבר זכתה לביצוע מרשים בהרבה. טרפל וגיאורגיו הקליטו את האופרה הזו לא מזמן בהקלטת די.וי.די מצוינת, והפעם היא שרה בעל-פה ובצורה הרבה יותר משוחררת. זו אמנם לא היתה חוויה מטלטלת, אבל יחסית לביצוע קונצרטי זו היתה "טוסקה" מהנה למדי.

מה שהפתיע בקונצרט – ולרעה- היא האקוסטיקה. בניגוד לסאונד המהמם ברסיטל של לאנג לאנג, הפעם נשמעו קולות הזמרים "חסומים" ומכוסים. הסבר אפשרי: בבית אופרה רגיל התזמורת נמצאת ב"בור", והפעם היא חלקה עם הזמרים את הבמה. כתוצאה, הסולנים נאלצו להתחרות עם תזמורת גדולה וחזקה – ובהצלחה חלקית בלבד. מסקנה: אם אתם מתכננים בעתיד ביקור באוהל הפסטיבל בגשטאד, כדאי להעדיף קונצרטים כליים ולא אופראיים (או לחלופין להזמין מקומות בשורות העליונות, משם שומעים יותר טוב).

*********

חוויות סימפוניות בפסטיבל לוצרן

התחנה הבאה בסיור היתה פסטיבל לוצרן, אחד הפסטיבלים הקלאסיים המובילים והיוקרתיים בעולם. הקונצרטים הסימפוניים מתקיימים באולם ה- KKL ("אולם הקונגרסים והקונצרטים"), השוכן על שפת אגם לוצרן ומאופיין באקוסטיקה מצוינת.

כותרת הפסטיבל השנה היתה "פרימה דונה" ("אישה ראשונה"). המטרה המוצהרת- להעלות על נס את הנשים המנצחות שפועלות כיום בעולם, במקצוע שנתפס לאורך השנים גברי במובהק. לא פחות מ- 12 נשים הופיעו השנה כמנצחות בפסטיבל, במה שנראה כמו יוזמה מבורכת לשינוי סטריאוטיפים מגדריים. מנצחת ישראלית עדיין לא היתה שם, אבל יש לקוות שגם זה רק עניין של זמן.

*******

גאבטה וגאטי עם הקונצרטחבאו

LUCERNE FESTIVAL Sommer 2016

דניאלה גאטי מנצח בלוצרן. צילום: Priska Ketterer

בלוצרן שמענו שני קונצרטים, שניהם ברמה אדירה. הראשון הציג את תזמורת ה"קונצרטחבאו" מאמסטרדם, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי הנכנס דניאלה גאטי (Danielle Gatti). בניגוד  לרבים מהמנצחים הצעירים והמתלהבים, גאטי השיג תוצאה מוזיקלית מופלאה בעזרת תנועות ידיים חסכוניות ומדויקות. הביצוע שלו לסימפוניה הרביעית של ברוקנר היה אולי המרשים ביותר ששמעתי אי פעם. הוא הצליח להשיג עוצמה תזמורתית בלי שום מאמץ פיזי נראה לעין, והרגעים השקטים שהפיק היו מדהימים בעוצמתם הרגשית. חוויה גדולה.

בעבר הייתי מסוייג מאוד מהניצוח של גאטי, שנראה לי לא מספיק מעורב ומעניין; מבחינתי, הקונצרט הזה צירף אותו לרשימת המנצחים הגדולים של זמננו.

בחלק הראשון הופיעה לצד התזמורת הצ'לנית הארגנטינאית-גרמנייה המקסימה סול גאבטה (Gabetta), עם הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן. הביצוע שלה נטה לכיוון המעודן והמאופק, רחוק מאוד מביצועים "רומנטיים" ותיקים כמו אלו של מישה מאיסקי ובני דורו.

שני ההדרנים של גאבטה ראויים לאיזכור מיוחד. הראשון היה "שירת הציפורים" של פאבלו קזאלס, שחובר על בסיס שיר עם קטלאני עתיק. גאבטה ביצעה אותו בליווי שישה נגני צ'לו מהתזמורת, במה שפירשתי כמחווה של כבוד גם לנגנים וגם לכלי.

ההדרן השני היה מעניין במיוחד. זה היה "דולצ'יסימו", הפרק האיטי מתוך יצירה שחיבר עבור גאבטה המלחין הלאטבי בן-זמננו פטריס ואסקס (Peteris Vasks). הפרק משלב מגוון טכניקות נגינה יוצאות דופן, וכן שירת ווקאליזות (מסתבר שגאבטה היא גם זמרת סופרן לא רעה). ליצירה יש אופי מעט ניו-אייג'י, אבל בקונצרט חי היא יצרה אפקט חזק מאוד. כדאי להכיר.

לצפייה בסול גאבטה מבצעת את הפרק (בקונצרט אחר)- הקליקו כאן.

*****

סיימון ראטל מנצח על הפילהרמונית של ברלין

160830_16320_Berliner_Rattle_Fischli_02

סיימון ראטל עם הפילהרמונית של ברלין בלוצרן. צילום: פטר פישלי

בערב האחרון שמענו קונצרט שעורר ציפיות גבוהות, ואכן לא הכזיב. הוא הציג את התזמורת הפילהרמונית של ברלין, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי סיימון ראטל.

ראטל והברלינאים פתחו עם Eclat של בולז, יצירה ל- 15 כלים שהיא מעין ניסוי מעניין בפסיכולוגיה של האקוסטיקה. היצירה מבחינה בין כלים "מהדהדים" (שצלילם נמשך לאחר ה"אטאק" ללא שליטת הנגן) לבין כלים "לא מהדהדים" (בהם יש לנגן יש שליטה על הצליל גם אחרי ה"אטאק"). בולז בוחן כאן את החוויה האקוסטית שיוצרות שתי משפחות הכלים האלו, תוך שהוא משאיר למנצח דרגת חופש גדולה במהלך היצירה. ברגע שמבינים מה הוא מנסה לעשות, התוצאה מרתקת.

אחרי בולז בוצעה המנה העיקרית של הערב- הסימפוניה השביעית של מהלר. הפילהרמונית הברלינאית התגלתה כאן, כתמיד, כתזמורת מבריקה ומשוחררת, כשראטל מוביל אותה בניצוח מלא אנרגיה. השביעית של מהלר יכולה להיות ארכנית מאוד בביצועים מסוימים, אך ראטל הצליח לשמור על מתח לכל אורכה וסיים אותה בקליימקס נפלא. הלוואי עלינו ביצועים ברמה הזו בהיכל התרבות.

נהדר, למרות האקוסטיקה: "סטבאט מאטר" של דבוז'אק עם הסימפונית ירושלים

אלה וסילביצקי_צילום יוסי צבקר

אלה וסילביצקי. צילום: יוסי צבקר

זה כיף לפרגן למוזיקאים. במיוחד לישראלים. בתנאים הכלכליים בהם פועלים רוב העוסקים במוזיקה קלאסית בארץ, קשה מאוד להרים קונצרט שמצליח להתחרות במה שאפשר לשמוע היום בלחיצת כפתור ביו-טיוב או ב"מצו". וכשזה קורה, זה מחמם לב ומרגש. במיוחד כשבביצוע משתתפות מקהלות חובבים, שהחברים בהן אינם מקבלים שכר ונותנים את הנשמה ואת הלב רק למען המוזיקה.

הפעם קרה הנס בביצוע ה"סטאבט מאטר" (Stabat Mater) של דבוז'אק, מהיצירות הליטורגיות המרשימות ביותר ברפרטואר הרומנטי. הטקסט של ה"סטאבט מאטר" מתאר את סיבלה של מאריה הקדושה למול בנה הצלוב, ולכן התאים לדבוז'אק מאוד כתגובה רגשית לשרשרת אסונות שנחתה עליו (הוא שכל שלושה ילדים בטווח של שנתיים). צריך להודות שלא כל היצירה אחידה ברמתה: הפרק הראשון, שהמוזיקה שלו חוזרת גם בסוף,  הוא מטלטל ממש. לעומתו, חלק מהפרקים האמצעיים קצת חסרי מיקוד ויש במהלכם ירידת מתח. ועדיין, מדובר ביצירת מופת שכדאי מאוד להכיר.

האמת- באתי לקונצרט הזה בציפיות לא גבוהות. ניסיון העבר לימד שמקהלות חובבים ישראליות נוטות לשירה לא נקייה ו"גרונית", במיוחד בקולות הגברים. אלא שהפעם הסיפור היה שונה. ההרכב הקולי הגדול הורכב משתי מקהלות חובבים (הקאמרית רמת-גן והקיבוץ הארצי), והפתיע לטובה. המקהלות באו מוכנות למופת מבחינה טכנית, ושרו בהגשה חמה ולא מוגזמת. ומה שיותר חשוב, הן הגישו ביצוע שניכר ש"עבדו עליו" לא מעט גם מבחינה פרשנית. אז נכון שאי אפשר להשוות את התוצאה לביצועים של מקהלות אירופאיות מקצועיות אליהן אנחנו רגילים מ"מצו", אבל עדיין מדובר בהתקדמות של שנות אור יחסית למה שהורגלנו אליו בעבר. משמח להיווכח שתרבות שירת המקהלה ממשיכה לשגשג כאן, למרות תקציבים מגוחכים והתעלמות ממשלתית גורפת.

מבין ארבעת הסולנים בלטה לטובה זמרת הסופרן הנהדרת אלה וסילביצקי (Vasilevitsky), עם קול חם ועתיר רגש שהתאים מאוד למוזיקה. הבאס-בריטון ולדימיר בראון התחיל בצורה מהוססת, אבל התחמם בהדרגה ובדואט הגדול שלו עם המקהלה כבר הציג שירה מלאת עומק ונוכחות. הטנור הקוריאני באק יונקי (Baek Yoonki) ניחן בקול נעים מאוד, ונהניתי ממנו למרות בעיות קלות באינטונציה, דיקציה וריתמוס. היחידה מבין הסולנים אליה פחות התחברתי היתה זמרת המצו-סופרן סבטלנה סנדלר, שסגנון השירה שלה נשמע כיום קצת מאומץ ומיושן.

לפינת הפירגון מצטרפים בגדול המנצח דורון סלומון והתזמורת הסימפונית ירושלים, שהציגה צליל יפה מאוד לאורך כל הערב. התזמורת הזו כמעט אינה מופיעה מחוץ לירושלים, וחבל. כשהיא עובדת עם מנצח שיודע מה הוא עושה- היא לא פחות טובה מהסימפונית ראשל"צ, שמופיעה בת"א בקביעות. מגיע לקהל במרכז לשמוע את הירושלמים יותר.

שתי הערות לסיום:

  1. מקובל לחשוב שהקהל הישראלי לא יודע לפרגן. הפעם הוא ידע. בניגוד למקובל בפילהרמונית, הקהל לא נהר בהמוניו אל הדלתות עם הישמע הצליל האחרון אלא הריע ממושכות. כפי שכבר הבנתם, בצדק גמור. אבל להתנהלות הזו היה גם גורם מסייע: במשכן, בניגוד להיכל התרבות, משאירים את הדלתות סגורות עד אחרי ההשתחוויה, וכך הרבה יותר טבעי להישאר באולם ולהריע. אולי כדאי גם לפילהרמונית לנסות את הטריק?
  2. לידיעת הקוראת הנלהבת מירי רגב: עם כל ההערכה למבצעים, צריך להודות שהאקוסטיקה בבית האופרה איומה. למרות כל הנסיונות שנעשו לאורך השנים לשפר אותה, היא עדיין יבשה וחסרת הידהוד. למבצעים (במיוחד לזמרים) יש תחושה שהקול שלהם הולך לאיבוד במרחב, ומהקהל נמנעת החוויה המענגת של צליל שעוטף אותך מכל הכיוונים. ואם כבר מדברים: גם היכל התרבות, למרות השיפוץ, לא הרבה יותר טוב. בעיקר אם יושבים מאחורה. מדהים, ובעיקר עצוב,  שאחרי השקעה ציבורית של מאות מיליוני שקלים עדיין אין באיזור המרכז אולם ראוי לשמו מבחינה אקוסטית לביצוע מוזיקה סימפונית. אין לי ספק שרגב תצליח להשיג תהילת עולם בקרב אוהבי המוזיקה הקלאסית אם תצליח להפעיל את השפעתה ותקציביה כדי להקים אחד כזה. מה הסיכוי שזה יקרה?!

 

"סטבאט מאטר" של דבוז'אק עם התזמורת הסימפונית ירושלים, המקהלה הקאמרית רמת-גן, מקהלת הקיבוץ הארצי וסולנים. מנצח: דורון סלומון. בית האופרה, 18.7.2016. 

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 21.7.2016

 

"אנחנו מצלמים מוזיקאים ישראלים פשוט כי הם טובים": ראיון עם כריסטוף וינקל, מנכ"ל ערוץ "מצו"

Christophe-Winckel - (c) Jean-Baptiste Millot

כריסטוף וינקל. צילום: Jean-Baptiste Millot

כריסטוף וינקל, מנכ"ל ערוץ "מצו", הפך בשנים האחרונות לדמות מרכזית עבור אוהבי המוזיקה הקלאסית בארץ. שני הערוצים שאותם הוא מנהל, "מצו" ו- "מצו לייב HD", משמשים כערוצים המועדפים אצל אוהבי מוזיקה רבים: הם מספקים תוכן איכותי של מוזיקה ומחול, ומחברים את הצופים ללב העשייה המוזיקלית באירופה בלי לקום מהכורסא בסלון.

בשבוע שעבר הגיע ווינקל (43) לביקור קצר בישראל. "אני מנסה להגיע לכאן מדי שנה", הוא אומר. "חשוב לי לחזק את הקשר עם גופים מוזיקליים ישראליים. את הפילהרמונית הישראלית, לדוגמא, אנחנו מקליטים בקביעות.  כעת אני כאן כדי לבדוק אפשרות לשיתופי פעולה עתידיים נוספים".

את הראיון קיימנו לפני קונצרט הפילהרמונית עם הפסנתרן דניל טריפונוב, בו נוגן בין היתר הקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב. "היינו אמורים להקליט את הקונצרט הזה", הוא מספר באכזבה ניכרת. "אבל הסוכן של טריפונוב עצר את ההקלטה ברגע האחרון. מסתבר שטריפונוב אמור להקליט את כל הקונצ'רטי של רחמנינוב ל"דויטשה גרמופון", והסוכן לא רצה שתהיה לו הקלטה אחרת ליצירה. זו פעם ראשונה שסוכן עוצר צילום של קונצרט. אני לא מבין את ההיגיון הזה, לעצור חשיפה של אמן שאתה מייצג. וזה מצער אותי כפליים כי טריפונוב הוא אחד מהפסנתרנים שבעבר הקלטנו בשיטתיות. זה ממש חבל".

++++++++

ווינקל מציין שהקונצרט היה אמור להיות מצולם בטכנולוגיה הנקראת 4K, או "אולטרה HD", שאיכותה גבוהה יותר מה- HD הרגיל. "הטכנולוגיה הזו זמינה כעת רק במזרח אסיה ובאוסטרליה, ואנחנו מרחיבים אותה בהדרגה לארצות נוספות", הוא מספר. "בעתיד יהיה ערוץ חדש של "מצו", שיעבוד על עיקרון של VOD (צפייה בתכנים לפי דרישה) והתכנים בו יהיו בטכנולוגיית 4K. כרגע אנחנו בונים ספריית הקלטות עבור הערוץ הזה, בה יהיו מופעי מוזיקה קלאסית, ג'אז ומחול. צפייה בערוץ באיכות מלאה תדרוש כמובן גם רכישת מסך טלוויזיה בטכנולוגיה מתאימה, שכיום אנשים קונים בעיקר לשידורי כדורגל. כרגע הערוץ עדיין לא זמין בישראל".

+++++++++

וינקל מציין שערוץ 'מצו' עבר התפתחות גדולה בשנים האחרונות. "הערוץ זמין כיום ב- 60 מדינות. יש לנו 28 מיליון מנויים, מתוכם 1.7 מיליון בישראל. ההתרחבות הזו מאפשרת לנו גם לשדר ממקומות חדשים, כמו קנדה ואוסטרליה".

בישראל משדר "מצו" בשני ערוצים. הראשון הוא ערוץ "מצו" הרגיל, שזמין בחבילת הבסיס של "הוט ו"יס". השני הוא ערוץ "מצו לייב HD", שזמין למנויי "הוט" בלבד. לדברי וינקל, אחד הדברים בהם הם מתמקדים כעת הוא לחזק את הבידול בין שני הערוצים. "כיום, רוב החומרים מערוץ ה-HD  מגיעים בסופו של דבר לערוץ הרגיל. זה הולך להשתנות. החזון הוא להפוך את ערוץ ה- HD לאולם קונצרטים, שיציג את האירועים הכי בולטים בזירה הבינלאומית. יהיו שם יותר קונצרטים חיים או כאלו שישודרו בטווח קצר ממועד ביצועם, וכולם יהיו באיכות HD. לערוץ 'מצו' הרגיל, לעומת זאת, הקונצרטים האלו יגיעו רק אחרי שנה".

+++++++++

במקביל לבידול של ערוץ ה- HD כאולם קונצרטים ביתי, מתוכננים גם פורמטים חדשים לתכניות בערוץ 'מצו' הרגיל. "הרעיון הוא להפוך את 'מצו' לערוץ שנותן ערך מוסף. נשדר שם בין היתר ראיונות, חזרות וכדומה".

אחת היוזמות שמרתקות את וינקל ביותר תתקיים לקראת סוף השנה בערוץ 'מצו' הרגיל. "באתר שלנו יופיעו חמישים תכניות, והצופים יוזמנו לבחור אילו מהן ישודרו בשבוע האחרון של דצמבר. בין המצביעים תיערך הצבעה, ולפיה נקבע מה לשדר. זה גם ייתן לנו מושג מרתק על ההעדפות של צופים שונים ממדינות שונות, כי כרגע יש לנו נתונים רק על ההעדפות בצרפת".

אחת הבעיות המשמעותיות לאוהבי האופרה בישראל היא שהתרגום של האופרות שאתם משדרים הוא בצרפתית בלבד. יש לזה פיתרון?

"תלוי איפה. במזרח אסיה ובקנדה יש כבר כיום אפשרות לבחור כתוביות תירגום באנגלית. אנחנו בודקים אפשרות להרחיב אותה בעתיד. נכון להיום- האופציה הזו לא זמינה לצופי 'מצו' בישראל".

מה שעוד מפריע לצופים רבים היא החזרה הרבה שיש על אותם קונצרטים.

"זה נכון, אבל החזרה הזו תלך ותפחת ככל שנמשיך לצלם קונצרטים חדשים. מצד שני, צריך להבין שצילום כזה דורש השקעה רבה, ולצערנו המשקיעים כבר לא ששים להשקיע במוזיקה קלאסית כי אין בזה כסף. לכן אנחנו מצלמים בעיקר במימון עצמי".

בעבר ציינת שאתם נמנעים מלשדר ביצועי מופת ישנים בגלל שהקהל דורש איכות צילום גבוהה. זה עדיין תקף?

"אנחנו כן משדרים חומרים ישנים יותר, אבל רק בערוץ 'מצו' הרגיל. בספטמבר, לדוגמא, יהיו שידורים עם קונצרטים של המנצח הרברט פון קראיאן ושל הזמרת מאריה קאלאס".

ניתן לראות ב"מצו" בשנים האחרונות לא מעט אמנים ישראליים. תוכל להרחיב על כך?

"זה נעשה פשוט כי יש הרבה מוזיקאים ישראלים מצוינים. התזמורת הפילהרמונית הישראלית, לדוגמא, מארחת בקביעות סולנים מעולים ומנצחים מעולים. כערוץ בינלאומי אנחנו מעוניינים לשדר מופעים ממגוון מקומות בעולם, וישראל משתלבת בזה היטב. אנחנו מצלמים את המוזיקאים הישראלים לא משיקולי שיתוף פעולה, אלא פשוט כי הם טובים".

פורסם בשינויים קלים ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 7 ביולי 2016 

 

קורסי מוזיקה בהנחייתי בשנת הלימודים הבאה (2016-2017)

אני שמח לעדכן אתכם ברשימת קורסי המוזיקה אותם אעביר בסמסטר א' של שנת הלימודים הבאה (2017 – 2016). כל הקורסים מיועדים לקהל הרחב ואינם דורשים ידע מוקדם.

1. אוניברסיטת תל-אביב- ביה"ס למוזיקה // בטהובן- מהפכן ורומנטיקן (קורס בוקר)

קורס שנתי שיוקדש כולו לבטהובן, החל מהסונטות לפסנתר וכלה ביצירות המונומנטליות כמו "מיסה סולמניס" והסימפוניה התשיעית.

14 מפגשים, ימי חמישי אחת לשבועיים בשעה 10:30, החל ב- 10 בנובמבר 2016. טלפון להרשמה: 6407047 – 03.

————————————————————————————————————————–

2. זמן אשכול – סינמה סיטי גלילות //  המוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך (קורס בוקר)

קורס סמסטריאלי שיוקדש כולו למוזיקה של י.ס. באך, החל בסוויטות הצרפתיות וכלה ב"מתיאוס פסיון" ובמגניפיקט. הקורס מועבר בתנאי צפייה והאזנה אופטימליים של אולם קולנוע.

8 מפגשים, ימי ב' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 7 בנובמבר 2016.

את פירוט המפגשים ניתן לראות כאן. 

—————————————————————————————————————————-

3. זמן אשכול- סינמה סיטי ראשל"צ // היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב- 8 בנובמבר 2016.

פירוט המפגשים כאן. 

—————————————————————————————————————————-

4. זמן אשכול – סינמה סיטי ירושלים // היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר- חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה של אולם קולנוע. גם כאן שם הקורס קבוע, אבל התכנית משתנה לחלוטין מדי סמסטר כך שהקורס מתאים גם לתלמידים חוזרים.

8 מפגשים, ימי ג' אחת לשבועיים בשעה 11:30, החל ב- 6 בנובמבר 2016.

פירוט המפגשים כאן. 

—————————————————————————————————————————-

5. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית איילה תל-אביב // שיאי המוזיקה הקלאסית (קורס בוקר- חדש)

ניתוח מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, תוך הדגמה מודרכת בעזרת ביצועים מעולים. הקורס מותאם גם לתלמידים חוזרים ונבנה כך שלא תהיה חזרה על תכנים מהשנים האחרונות.

12 מפגשים, ימי ד' מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב- 2 בנובמבר 2016.

ידיעון אסכולות עם פירוט המפגשים זמין כאן.

—————————————————————————————————————————-

6. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות- בית ציוני אמריקה תל-אביב // שישי עם מוצרט (קורס בוקר בימי שישי- חדש)

קורס חדש בימי שישי בבוקר אחת לחודש, שיעסוק כולו במוזיקה של מוצרט.

8 מפגשים, ימי שישי אחת לחודש בשעה 11:00, החל ב- 25 בנובמבר 2016. 

ידיעון אסכולות עם פירוט המפגשים זמין כאן. 

—————————————————————————————————————————-

7. גני תקווה- מרכז הבמה // שיאי המוזיקה הקלאסית (קורס ערב – חדש)

הרצאות מודגמות על מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, באיכות צפייה מצוינת.

7 מפגשים אחת לחודש, ימי ה' בשעה 18:30, החל ב- 24 בנובמבר 2016.

פירוט המפגשים כאן. טלפון לפרטים: 03-7375777. 

—————————————————————————————————————————-

8. ירושלים – מוזיאון ישראל // שמונה מלחינים קלאסיים (קורס בוקר – חדש)

שמונה מפגשים על גדולי המלחינים של המוזיקה הקלאסית. כל מפגש יעסוק במלחין אחר, ויציג בצורה מודגמת מבחר מיצירותיו המרכזיות. ימי שישי אחת לחודש בשעה 11:00, החל ב- 4 בנובמבר 2016.

פרטים במוזיאון ישראל, טלפון 02-6708823. ההרשמה לקורס זה מתחילה רק ב- 31 ביולי 2016.