ראיון עם זובין מהטה

כמו בכל חודש יולי, זובין מהטה נמצא בימים אלו בישראל כדי לחתום את עונת הקונצרטים. השנה מדובר בקונצרט סיום חגיגי במיוחד- הפקה חצי בימתית של האופרה "החטיפה מן ההרמון" של מוצרט, עם סוללת סולנים מרשימה מחו"ל. את הראיון אנחנו עושים קצת לפני החזרה, כשעינו האחת של מהטה עלי והשניה על מסך הטלוויזיה בה מוקרן משחק קריקט בין אנגליה לבין קבוצה מהקריביים. "אני בעד הקבוצה מהקריביים", הוא אומר. "הם האנדרדוג במשחק הזה".
אתה עצמך משחק קריקט?
"פעם שיחקתי. היום אני כבר לא יכול לרוץ. היום אני משחק בעיקר שש-בש עם אשתי. אנחנו משחקים כמעט כל יום".
אתה לימדת אותה?
"למדנו ביחד".

השאלה הבאה שלי מנסה לעשות שידוך הסטורי בין מהטה לאופרה הישראלית, עליה לא ניצח מעולם. בראיון לפני מספר שבועות שאלתי את אשר פיש, מנהלה המוסיקלי של האופרה, למה השידוך הזה לא נעשה אף פעם. פיש ענה שישמח מאד לראות את מהטה מנצח אצלו, אבל הוא לא מאמין שמהטה יסכים. התשובה של מהטה לעניין מפתיעה: "האופרה הישראלית לא הזמינה אותי מעולם", הוא אומר. "הם אף פעם לא ניסו".
ואם הם יציעו תסכים?
"אני לא מתכוון לענות לך על זה", הוא אומר בחיוך. "אם הם רוצים שאנצח אצלם, שיפנו אלי ישירות".
אולי הנתק הזה הוא בגלל התחרות בין שני המוסדות?
"אני לא חושב שיש תחרות בין האופרה לבין הפילהרמונית. הרי להם יש במה, ולנו אין. האולם שלנו לא בנוי להפקות אופרות. אנחנו לא מתחרים על אותו הדבר".

מהטה שייך לחוג הסילון של המנצחים המובילים בעולם. הוא מחזיק שני בתים, בלוס אנג'לס ובפירנצה, ולאחרונה פורסם כי מכר בית נוסף, שלישי, במאליבו שבקליפורניה. נבירה קצרה בארכיון "גלובס" גילתה גם את המחיר: 14 מיליון דולר. כשאני מספר לו את הנתון הזה, מהטה מופתע מהנגישות של האינפורמציה. "זה היה רק המחיר על הנייר", הוא ממהר לתקן. "אחרי מס זה ירד ל- 13".

העניין של מהטה בנדל"ן נובע בעיקר מעיסוקה של אשתו, ננסי, שהיא יזמית נדל"ן. היא עובדת כעת בפירנצה, ועושה יזמות בסטייל: קונה בתים ישנים, משפצת, ומוכרת תוך מימוש הרווח היזמי.
הכיוון הכספי מוביל את השיחה לשאלה המסקרנת מכולן: כמה מקבל מנצח בסדר גודל עולמי עבור קונצרט? "בישראל אני לא יודע כמה מקבלים", אומר מהטה. "הפילהרמונית לא יכולה להרשות לעצמה לשלם את השכר שמקובל בחו"ל. כל הסולנים והמנצחים שמופיעים כאן מגיעים עבור חלק זעיר מהשכר הרגיל שלהם. אני, לדוגמא, מקבל כאן 1 חלקי עשרים ממה שאני מקבל בחו"ל. אני מקבל פה כבר 25 שנים את אותו השכר, והוא רק יורד עקב ירידת ערך הדולר. אני לא נמצא פה בגלל הכסף".

אז בגלל מה כן?
"מה זאת אומרת? זה הבית שלי. זו התזמורת שלי".

ויש עוד כמוך?
"תתפלא. כמה מהסולנים הגדולים בעולם, כמו דניאל ברנבוים לדוגמא, לא לקחו מעולם כסף מהפילהרמונית. הם מקבלים רק כיסוי הוצאות טיסה ושהייה, ולא מקבלים שכר".

וכמה מקבל מנצח גדול באירופה?
"מנצח מהטופ העולמי יכול לקבל באירופה 20,000 – 30,000 יורו לערב. יש כמה שמקבלים אפילו יותר. הם לא מוערכים במקצוע, כי הם עושים סבוטאז' לקולגות שלהם".

מי אלו?
"אני לא יכול לומר".

ומה קורה בניצוח על אופרה?
"באופרה מקבלים קצת פחות, כי המנצח מבצע את אותה אופרה הרבה פעמים ואז המחיר להופעה יורד".
מהטה מוסיף כי התעריפים משתנים מאד גם לפי מקום ההופעה. "יש מקומות שהופעה בהם נחשבת יוקרתית, ולכן הם משלמים פחות. זה נכון לדוגמא לוינה או לפסטיבל זלצבורג, שמשתלם להופיע בהם בשביל הפרסטיז' ולא בגלל הכסף". מהטה עצמו, יש לציין, כבר לא מנצח בזלצבורג שנים. "כדי לנצח בזלצבורג צריך לשריין את יולי ואוגוסט, ולי זה לא מתאים. ביולי אני תמיד בישראל עם הפילהרמונית, ובאוגוסט אני רוצה קצת חופש".

למהטה שלושה ילדים מבוגרים: בנו הבכור הוא מנהל מרכז תרבות בפילדלפיה, בתו עובדת כאחות במונטריאול, ובת נוספת גרה בקליפורניה. בראיון הוא מספר גם על בנו הרביעי, הישראלי, שנולד מחוץ לנישואין לאחר רומן שניהל מהטה עם כנרת ישראלית. הבן, אוֹרי, אמור להתגייס בקרוב לצבא.

כמי שמדבר תמיד על הצורך בשלום, זה לא מפריע לך שבנך יתגייס לצבא?
"אני לא יכול לעצור את זה. במצב שיש בישראל, אני גם חושב שזה הכרחי שיתגייס. זה לא הוגן שהוא לא ילך ואחרים כן".

ואתה לא דואג לו?
"אני מאד דואג לו. אם זה היה בשנה שעברה הייתי יותר מודאג, עקב מה שקרה בלבנון. כעת יש שקט יחסי, ואני רק מקווה שימשיך".

מהטה אינו שותף לתחושת המשבר עליה נהוג לדבר בהקשר של מוזיקה קלאסית. "בארה"ב באמת יש משבר במקומות מסוימים. בניו-יורק אין משבר, אבל מחוצה לה יש. הבן הבכור שלי, שמנהל מרכז תרבות בפילדלפיה, צריך היום לעבוד הרבה יותר קשה כדי למשוך קהל. באירופה, לעומת זאת, אני לא מרגיש תחושת משבר. במינכן האולמות מלאים כל ערב. זה נכון גם לתיאטראות, לא רק למוזיקה. באירופה יש יותר עניין במוזיקה קלאסית. זה חלק מהתרבות באירופה, חלק מהחיים של האנשים. זה נכון גם לישראל. יש כאן קהל גדול מאד שהפילהרמונית, האופרה ו"הבימה" הם חלק מהחיים שלו".

ומה לגבי גיל הקהל?
"הקהל למוזיקה קלאסית תמיד היה מבוגר. הקהל שנמשך לזה הוא בגיל העמידה, וגם לפני עשרים שנה זה היה כך. זה שונה רק במזרח אסיה, שם אתה רואה באולמות הרבה יותר אנשים צעירים".

בישראל יש בהחלט תחושת משבר. לראיה, סגירתה האפשרית של התזמורת הסימפונית ירושלים.
"האפשרות הזו מצערת אותי מאד. ראיתי תמונות של נגני התזמורת שמנגנים ברחוב נגד הסגירה, וזה היה מחזה נורא. אני רוצה לפנות לממשלה ולכל מי שיכול להציל את המצב. אסור לתת לתזמורת ירושלים להיסגר".

אבל הסגירה הזו יכולה להוריד לכם תחרות.
"אני לא רואה את זה כך. צריכה להיות בארץ קולגיאליות. אנחנו לא ארה"ב, בה כל תזמורת עומדת בפני עצמה. אנחנו צריכים להילחם יחד".

ולסיום, מה דעתך על פרשת משה קצב?
"אישית אני רואה בו חבר, אבל אני לא יכול להפריד בינו לבין המעשים שמיוחסים לו. המשרה שלו לא צריכה להגן עליו. מנקודת המבט שלי, אסור שתהיה חסינות לגבי דברים כאלו".