ביקורת קונצרט: אנסמבל ל'ארפג'יאטה בפסטיבל פליציה בלומנטל

פולביו בטיני ואולריקה הופבאואר עם אנסמבל ל'ארפג'יאטה במוזיאון תל-אביב. צילום: מקסים ריידר.
פסטיבל "פליציה בלומנטל", שמתקיים עד מוצ"ש הקרוב, הביא השבוע לתל-אביב כמה שמות שתמיד כיף לשמוע ולראות. אחד הבולטים בהם היה אנסמבל "ל'ארפג'יאטה" מצרפת, שהזכיר לקהל הישראלי מהי שלמות ביצועית. הם הגישו ביצוע מסוגנן לעילא, באיכות נגינה ושירה פנטסטית ועם שמירה מתמדת על מתח וקסם. לצערי הצלחתי להגיע רק לתכנית הראשונה של ההרכב ביום שלישי, שכותרתה היתה "אגדת אורפאוס". ברי המזל זכו לשמוע גם תכנית נוספת של ההרכב, אמש, שהתמקדה בשירים נפוליטניים.
חברי ההרכב מנגנים במגוון כלים עתיקים- תיאורבו, פסלתריון, כינור בארוק, כלי הקשה, קורנט ועוד. כהרכב בארוק מתמחה, כל חבריו מנגנים באיכות ביצוע מעוררת התפעלות. במופע ביום שלישי הצטרפו להרכב זמר הבריטון פולביו בטיני (Fulvio Bettini) וזמרת הסופרן הגרמניה אולריקה הופבאואר, שגם שניהם היו מעולים. על כולם ניצחה כריסטינה פלוהר (Pluhar), מדריכת ההרכב, שבמקביל להובלה ניגנה להפליא בתיאורבו (כלי פריטה עתיק עם צוואר ארוך).
התכנית הציגה את אגדת אורפאוס דרך שורת יצירות מראשית הבארוק, פרי עטם של מונטוורדי, קאצ'יני, לואיג'י רוסי ואחרים. זהו רפרטואר שלא מבוצע בארץ כמעט בכלל, כך שגם מבחינה זו הציע המופע אפשרות נדירה להתחבר לעולם רפרטוארי שבדרך כלל שמור להקלטות. הקטעים היו קשורים ביניהם מבחינה תכנית אך לא היוו רצף אורגני של יצירה אחת, והצגתם זה אחר זה העידה של עריכה נבונה והיכרות אינטימית עם הרפרטואר התקופתי.
לגבי הזמרים- אולריקה הופבאואר, שדומה קצת לג'וליה רוברטס בצעירותה, סבלה פה ושם מבעיות קלות של יציבות קולית אבל חוץ מזה הייתה מקסימה לחלוטין. יש לה קול עדין ויפה וחן בימתי יוצא דופן, ויהיה נחמד מאד לראות אותה פה שוב. גם פולביו בטיני, הבריטון, התגלה כזמר מצוין עם הופעה בימתית כובשת וקול יציב ורב-גוונים. מבחינה סגנונית, שניהם מומחי בארוק אמיתיים וביצעו את המוזיקה הזו עם כל הג'סטות והמאפיינים המתאימים. בסיכום כללי העניקו חברי "ל'ארפג'יאטה" לקהל חוויה שלצערנו היא די נדירה בארץ, הן מבחינת רפרטואר והן מבחינת איכות ביצוע.
הנקודה היחידה שמנעה מהמופע לקבל ציון "מושלם" הייתה בהחלטת ההפקה שלא לצרף לתכנית תירגום. תכנית מסוג כזה, שמבוססת על מוזיקה קולית, הייתה יוצאת נשכרת לו לצופים היה טקסט מצורף או הקרנה של תרגום מעל הבמה. בהיעדר טקסט כזה, הרבה מהתוכן והאופי של המוזיקה נשארו בגדר תעלומה למי שלא מכיר את היצירות. אם כבר מביאים הרכב מעולה כמו "ל'ארפג'יאטה", היה נחמד להוסיף עוד קצת להשקעה ולהפיק ערב שהיה מקבל ציון עשר מהדהד.
פסטיבל "פליציה בלומנטל" ימשך עד מוצ"ש, ובמסגרתו אפשר יהיה להאזין מחר (שישי) לקונצרט מחווה לאנטוניו ז'ובים ומוזיקת בוסה נובה (בשעה 21:30) עם הרכב אותנטי מברזיל. מופע מסקרן נוסף יהיה במוצ"ש (בשעה 21:00), עם קונצרט סיום חגיגי בו תבצע תזמורת המיתרים "כינורות המלך" מקנדה תכנית עם מוזיקת בארוק.
"אגדת אורפיאוס" עם אנסמבל "ל'ארפג'יאטה". פסטיבל פליציה בלומנטל. מוזיאון תל-אביב לאמנות. 19.5.
פספסתי את האופרה טוסקה מאת פוצ"יני ששמעתי שהייתה מופלאה.
לאור דברייך, נעים לדעת שגל תרבות הקונצרטים והמוזיקה קולית פועמת בווֹלְיוּם שכזה.
כמה שהקונצרט הראשון היה מרשים ומעורר השראה, השני היה חוויה של ממש.
הזמרת לוצ'ילה גלאצי התגלתה כחיית במה מטורפת עם קול ענק ומדהים (אם כי לא קלאסי, הרבה יותר מושך משל הופבאור הסופראנית) וכישורי משחק מרהיבים והבנה עמוקה של שירה עממית נפולטנית.
הקהל התלהב בצורה יוצאת דופן, כולם היו בהלם מוחלט ובאקסטזה מטורפת. היו לא פחות מ3 הדרנים שונים, שבמהלך אחד מהם הרקדנית העלתה את אחד מאנשי הקהל לרקוד איתה לתשואות רועמות וצחוקים מתגלגלים.
אגב, הביקורת כאן שוכחת לציין שהיתה גם רקדנית בשני האירועים. באירוע הראשון היא היתה יותר "פסיבית" אך בקונצרט השני היא היתה חלק בלתי נפרד מרוב השירים והביצועים.
כל שיר ושיר בקונצרט הנפוליטני הוא פנינה מוכרת או פחות מוכרת, מרגש וסוחף, החל מטרקיניו מרולה ועד יצירות של לוצ'ילה גלאצי והאנסמבל עצמו. רק לחכות לפעם הבאה שהם יגיעו!