האם יש באופק יורש לזובין מהטה אחרי ארבעים שנה?

זובין מהטה בחזרה. צילום: דן פורגס
הפילהרמונית חוגגת בימים אלו ארבעים שנה לזובין מהטה כמנהלה המוזיקלי. נכתוב זאת שוב: ארבעים שנה. אם נשווה את הפילהרמונית לתזמורות מובילות בעולם, נראה שזהו מצב ללא אח ורע. דוגמאות? בבקשה: סיימון ראטל, בפילהרמונית של ברלין, מכהן בתפקידו שבע שנים. מאריס ינסונס, בתזמורת ה"קונצרטחבאו" המעולה של אמסטרדם, מכהן חמש שנים. ואלרי גרגייב, בסימפונית של לונדון, מכהן שנתיים. אלן גילברט קיבל את הפילהרמונית של ניו-יורק השנה. כך גם גוסטבו דודאמל בלוס אנג'לס. בקיצור, בעולם דברים זזים. בתל-אביב- כלום.
לכאורה, אין לנו מה להתלונן יותר מדי. זובין מהטה הוא מנצח מצוין, עם קרדיט עולמי גדול. מבחינה מוזיקלית הוא נחשב כמאסטר בליווי סולנים, ורשומים לזכותו הישגים כבירים בביצוע רפרטואר מהתקופה הרומנטית. הקשרים שלו בצמרת המוזיקה העולמית מביאים לכאן סולנים ומנצחים גדולי עולם, שמקבלים בארץ סכום זעום יחסית למקובל בחו"ל. הם באים וממשיכים לבוא כי כיף להם בתל-אביב, אבל בעיקר כי זובין מבקש.
אלא שבשנים האחרונות המצב כבר לא כל כך מזהיר. מהטה, בן 73, נראה קצת עייף. גם התזמורת נראית כאילו היא עובדת על טייס אוטומטי. נכון, פעם-פעמיים בעונה יש התלהבות גדולה מתכנית כלשהי. אבל בדרך-כלל זוהי תוצאה של מנצח צעיר וכריזמטי, מסוגו של גוסטאבו דודאמל. כשרואים את דודאמל מבינים מה זה ריגוש, ומבינים שגם לפילהרמונית אפשר לבוא עם ברק בעיניים. לפתע רואים גם צעירים באולם. וזה מאד ברור, כי באופן טבעי הקהל תמיד צמא לחידושים. אבל אז דודאמל הולך, ואנחנו חוזרים לשיגרה.
הפילהרמונית היום פונה במובהק לקהל מבוגר, אפילו מבוגר מאד. הקהל הזה נתפס כשונא חידושים, וכתוצאה אנחנו הולכים ומתרחקים ממה שקורה באירופה. בהשוואה לתזמורות עמיתות בעולם, הרפרטואר פה שמרני עד אימה. למוזיקה בת זמננו מתייחסים כאל רע הכרחי. ברהמס, בטהובן ומהלר הם עדיין המלכים. וחשוב יותר- בתזמורת ניכרת גם ירידה באיכות. למי שנוסע לשמוע תזמורות מובילות, או אפילו מאזין להקלטות או ל"מצו", ברור שהפילהרמונית היא כבר מזמן לא אחת מעשר התזמורות הטובות בעולם. גם לא אחת מהעשרים. איפה היא ואיפה הברק של ה"קונצרטחבאו" מאמסטרדם, או הצליל החם של ה"גוונדהאוז" מלייפציג. פעם היינו שם, היום אנחנו מתרחקים משם במהירות. בעל הבית עייף, ודם חדש אין. אז למה אפשר לצפות?
מצחיק להיווכח איך הקיפאון ארוך השנים בניהולה המוזיקלי של הפילהרמונית עומד בקנה אחד עם מצב אולם הבית שלה. היכל התרבות מתפורר מזיקנה, ומצבו התחזוקתי מחפיר. תכנית השיפוץ הגדולה נגנזה. התכניות החדשות עדיין תקועות. אפשר רק לדמיין את הרוח הגבית שתקבל הפילהרמונית עם אולם חדש ועם מנהל מוזיקלי חדש. אבל כרגע, שתי האופציות האלו נראות כמו חלום רחוק.
הנקודה העצובה ביותר היא שלמעשה אין למהטה תחליף. לאורך השנים האחרונות הועלו שני שמות למחליפים אפשריים- אנטוניו פפאנו וגוסטאבו דודאמל. פפאנו הלך ל"קובנט גארדן" בלונדון, וכבר עונות ארוכות לא ראינו אותו פה. דודאמל הלך לגטבורג בשבדיה, ואז ללוס אנג'לס. אנחנו צריכים להגיד תודה שהוא עדיין מגיע לביקורי אורח. כיום, אין אף מנצח ששמו אפילו עולה כמועמד להיות יורש אפשרי למהטה. בודאי שלא ישראלי. היחיד שאפשר אולי לחשוב עליו הוא אשר פיש, אבל מעמדו העולמי עדיין אינו גבוה מספיק למה שהתזמורת צריכה. מסיבות מובנות מהטה לא הכין לעצמו יורש, ובמעמדה הנוכחי של ישראל בעולם אף מנצח גדול אחר לא מתלהב להיות מזוהה עם התזמורת הלאומית שלה. מסקנה? כמו שזה נראה, ארבעים השנה האלו הן רק ההתחלה.
זה הכל עניין של שימור המנויים, בלי מהטה ועם רפרטואר קצת יותר נסיוני (כפי שמהטה אף ניסה בעבר) יהיו פחות מנויים וזהו מצד שהנהלת הפילהרמונית לא מסוגלת לחיות איתו, הם חושבים רק על העתיד הקרוב.
הרגע חזרתי מהפילהרמונית.
שוב האולם מלא מפה אל פה (אנשים ישבו על המדרגות), הסולן מהשורה הראשונה (לנג לנג) המנצח זובין מהטה, הביצוע לא מושלם וההתלהבות של הקהל בעיצומה. דווקא עירוב יפה בין קהל מבוגר לצעיר.
הייתי השנה בפילהרמונית של ברלין ושל הלסינקי,
בלה סקאלה בתל אביב ובמילאנו, באופרה של דרזדן
ובמחול של מירנסקי בפטרבורג. אני מבין בדיוק על מה אתה מדבר כשאתה מתייחס לשוני ברמה. אבל…
אין לנו ברירה אלא להכיר בעובדה ששמה של התזמורת, וגם הגורם הכי מושך בה, נובעים מאיכות הסולנים והמנצחים שהיא מביאה. ההרכב לא מושלם, כלי הנשיפה ככה ככה אבל בלי מהטה לא יהיו סולנים שועי עולם ובלי סולנים כאלה אין תזמורת. הסולנים כבר לא באים מההתלהבות מהציונות כפי שהיה בשנות החמישים.
מהטה מרומם סולנים צעירים למרכז הבמה ואלה מחזירים לו טובה בכך שבאים אחריו לכל מקום גם לישראל אם יבקש. מהטה רומם את התזמורת לרמתה בשנות השבעים והשמונים ושמר לה אמונים. בשנות זקנתו הוא מצפה לזה חזרה מאיתנו, כפי שהוא מצפה לזה מהסולנים הצעירים. האמת, צודק.
לפעמים יש להכיר בעובדה שאין אלטרנטיבה להציע. זוהי לא תבוסתנות. בשבוע שבו מתפרסם דוח שערורייתי על "אפליית תרבות מזרחית" וזוכה למרכז הבמה הציבורית, לא צריך להיות בעל דמיון מפותח כדי לנבא שתקציב התזמורת עוד עלול לרדת. אז שלא נתגעגע למה שקורה עכשיו…
אני מסכים איתך במאה אחוז. זו גם הפיסקה האחרונה בכתבה. זה מה שיש, זה לא מושלם, אבל יכול להיות הרבה יותר גרוע. מה גם שאין אף אחד אחר שבא בחשבון. וחוץ מזה הקונצרט עם לאנג לאנג היה חוויה נדירה שהשאירה אותי שמוט לסת, אבל זה היה בזכות הסולן בלבד…
מר שומרוני הנכבד!אני רוכש כבוד רב לביקורות שלך, הן נראות לי מקצועיות ואובייקטיביות ביותר.אבל בכתבה הספציפית הזאת אני רואה אי-צדק מסוים.
א. מנגני הפילהרמונית הוותיקים אני שומע שהתזמורת השתפרה בצורה ניכרת בהשוואה לשנות ה-80.
אני מנגן בתזמורת כבר 10 שנים ולפי דעתי במהלך השנים הללו גדל בתזמורת דור חדש של נגני כלי נשיפה מעץ וממתכת וכלי הקשה ברמה עולמית הגבוהה ביותר. יחד עם זאת, אנו מנסים לשמור על איכות וגוון מיוחד של כלי מיתר שהודות להם התזמורת התפרסמה בעבר.
ב.כל מה שקשור למנהל המוזיקלי: עד שזובין מהטה לא יחליט שברצנו לעזוב, כל החיפושים אחר יורשו הם לא יותר מאשר ספקולציות שאינן מועילות. וזה נכון גם לגבי אהובינו -גוסטבו דודמל.
למען האמת, אין לזובין מהטה תחליף וההוכחה האחרונה לזה היא העובדה שבמדריד, בעיר שראתה תזמורות ומנצחים רבים, הכרטיסים אזלו כבר חודשיים לפני ההופעה. אז נאחל לו הרבה בריאות ושנים ארוכות של פעילות.
ג. כמובן שלא רק אנחנו משתפרים. כל התזמורות בעולם אינן עומדות במקום והשאלה הגדולה מי משתפר במהירות רבה יותר ומדוע.
לכן אני רוצה לשאול אותך בתור מבקר: האם אתה רואה את תפקידך רק במתן ביקורות ובכתיבת מאמרים מן הסוג הזה שיכולים, לפי דעתי, רק להזיק, או שברצונך להבין מהן הסיבות האובייקטיביות למצב שאינו מוצא חן בעינך ולתאר אותן בכתבתך?
האם ידוע לך שהפילהרמונית היא אלופת העולם בהכנסות עצמיות?האם ידוע לך שהחלק הממשלתי בתקציב הוא פחות מ-10%?האם ידוע לך שכאשר התזמורת מפרסמת תוכנית עם יצירות לא ידועות לקהל הרחב היא תמיד מסתכנת בכניסה לגרעון בגלל שהכרטיסים לא נמכרו כלל?
בזמן האחרון אנו לא זוכים למוניטין עולמי רק בשל הסיבה שאנו לא יוצאים באופן מספק לסיורי קונצרטים במקומות חשובים באירופה. אבל האם ידוע לך שלמשל הפסטיבל בזלצבורג והמוזיקוראין בווינה מזמינים אותנו כמעת כל שנה והבעיה נעוצה בכך שהשכר שהם משלמים לתזמורות, אינו מרשה לפילהרמונית לצאת לקונצרטים אלה.
אל תבין אותי לא נכון, אני לא מתלונן, אבל כל ההשוואות שלך עם תזמורות שהזכרת ושלרוב לא היו לטובתינו ושנעשו ללא ניתוח עמוק וצודק נשמעות סתם מעליבות.
תזמורות אלה מעניקות תנאים שמושכים מוזיקאים מהטובים בעולם והתזמורת שלנו נתפסה כאוייב לאומי לאחר שהביעה את רצונה לשפץ את האולם לפי ראות עינייה ובכסף שגייסה בעצמה. עם זאת, התזמורת ממשיכה לנגן וליצור ברמה עולמית הגבוהה ביותר.
לפי דעתי, מאמרים מן הסוג הזה כלל לא יועילו אלא רק יגרמו לכך שהקהל יפנה את גבו לתזמורת ויזיקו הן לתזמורת בפרט והן לחיי המוזיקה בישראל בכלל.
בכבוד רב,
ולדיסלב קרסנוב
ולדי, שלום.
כבוד רב מגיע לך שאתה מפרסם תגובה כזו בשמך המלא. אני מאחל לך שנים רבות של הצלחה וסיפוק בנגינה בפילהרמונית. הסכנה בביקורות חמורות היא שהן יורידו מהמוטיווציה של אנשים כמוך וה כמובן משול ללהוריד את התינוק עם המים.
העובדות שאתה מצטט כאן מעניינות מאוד. יחד עם זאת, יש כאן לדעתי התעלמות פשוטה מעובדה מסקרנת נוספת: הקלטות. התזמורות המצוינות לא רק מופיעות בפסטיבלים (שזה לדעתי לא מדד בלעדי) אלא גם מקליטות.
גם לקראת סיום תפקידו של מהטה בניו יורק כמות ההקלטות החדשות ירדה פלאים. נכון שיש ירידה בכמות ההקלטות החדשות בכלל, אבל ממה נובעת הירידה הספציפית בהקלטות של הפילהרמונית הישראלית? הרי אותם סולנים ואותם מנצחים המופיעים אצלנו מוקלטים עם תזמורות אחרות?
לדעתי אין דרך טובה להשפיע מאשר דרך הקלטות. זו ההשפעה ארוכת הטווח של התזמורת. אין לי הסבר לחוסר ההקלטות למעט רמה.
בברכה,
רומן
דווקא לפני שנתיים השתתפנו בפרואקט חדש של DECCA יחד עם פילהרמוניות של לונךון ולוס-אנג'לס(נדמא לי),והקלטנו המון יצירות שאתה תוכל למצוא למכירה באתר itunes.ביניהם סימפוניה רביעית מאת ברהמס ו"כאמר זאראטוסטרה" מאת שטראוס.האם ידעת על זה?
לדעתי עניין ההקלטות לא מדויק. יש מעט מאד תזמורות בעולם היום שמקליטות באופן שיטתי שלא על חשבונן. השוק הזה לא רווחי והחברות לא ששות להקליט ולהפסיד כסף.
גם נחון מאוד!