Skip to content

ראיון עם יצחק פרלמן ואשתו טובי, מנהלת תכנית פרלמן למוזיקה

17 במרץ 2010

פורסם ב"גלובס", 17.3.2010 (בנוסח מקוצר)

יצחק פרלמן מנצח. צילום: דן פורגס

מעטים הם המוזיקאים הישראלים שהגיעו למעמד של יצחק פרלמן, הנחשב כבר שנים לגורו הגדול של הכינור. בימים אלו נמצא פרלמן בארץ שוב, כדי לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית. איתו נמצאת אשתו, טובי, יהודיה-אמריקאית חמה ונמרצת שמקדמת פרויקט חינוכי-מוזיקלי בראשות בעלה בישראל.

פרלמן ואישתו נשואים 43 שנים, ויש להם חמישה ילדים. הבת הרביעית, נאווה, היא פסנתרנית שמופיעה השבוע בפילהרמונית תחת ניצוחו של אביה. היא תנגן את הקונצ'רטו המשולש של בטהובן, עם שני סולנים נוספים שמגיעים גם הם מחו"ל.

יצחק פרלמן מקפיד להגיע לישראל כאורח הפילהרמונית בקביעות, בדרך כלל פעם בשנתיים. בכל הופעותיו האחרונות עם התזמורת, כבר למעלה מעשר שנים, הוא מופיע רק כמנצח. העובדה הזו זכתה לפרשנויות שונות, כולל שמועות לפיהן הפסיק לנגן. "זה ממש לא נכון", הוא אומר. "בחו"ל אני ממשיך לנגן כרגיל, גם ברסיטלים וגם בקונצרטים".

אז למה לא כאן?

"כי כאן אני מקבל הזדמנות נעימה לנצח, ומאד נהנה מזה".

לדעת רבים, החוויה שפרלמן מעניק לקהל ככנר גדולה יותר מזו שהוא מעניק כמנצח. אחרי הכל, הוא מאסטר של נגינת כינור כבר מילדותו, ואילו בניצוח הוא עוסק רק כ- 15 שנים. עם זאת, קשה לבוא אליו בטענות: את כל ההופעות שלו עם הפילהרמונית הוא עושה בהתנדבות וללא תמורה כספית, כך שהוא מקבל בחירה חופשית לגבי העדפותיו.

מה לגבי שילוב בין נגינה וניצוח, כמו שעושים היום הרבה מעמיתיך?

"אני לא אוהב לנגן ולנצח בו-זמנית", אומר פרלמן. "היו אמנם שתי הקלטות בהן הופעתי בתפקיד כפול, אבל בדרך כלל אני מעדיף לעשות או את זה או את זה".

מה אמרו הביקורות על הופעותיך כמנצח?

"יש ביקורות טובות וביקורות גרועות על שני הדברים", הוא צוחק. "גם ככנר אני לא מקבל באופן אוטומטי ביקורות טובות".

=================

מדברים כבר שנים על דעיכה של המוזיקה הקלאסית. אתה מצטרף להספדים?

"לא. אני מאמין גדול שהמוזיקה הקלאסית תמשיך. אנחנו פשוט בתקופה של שינוי. יש כעת שינוי טכנולוגי, שפגע פגיעה אנושה בחברות התקליטים. יש גם שינוי באופי הקהל, שמשפיע על שיווק. היום, לדוגמא, יש השפעה גדולה לאישיות של המוזיקאי. כשיש אישיות דינמית וסוחפת, הקהל מגיע. גוסטבו דודאמל הוא דוגמא טובה. הוא הרי מנצח על רפרטואר רגיל, ועדיין ממלא אולמות. למה? כי אנשים הולכים אחרי האישיות ולא רק אחרי המוזיקה".

ומה לגבי הזדקנות הקהל?

"לדעתי אופי הקהל תלוי ברמת החשיפה בתקשורת. התקשורת לא יודעת מה אנשים אוהבים, היא רק מניחה זאת. העורכים חושבים שאם ידברו על מוזיקה קלאסית זה ירחיק מהם את הקהל. זו אחריות של אנשים בתעשיית התקשורת לחשוף גם דברים שנראים פחות פופולאריים. העובדה היא שכשיש חשיפה- הקהל מגיע".

היית ממליץ היום לצעיר כשרוני ללכת להיות מוזיקאי?

"אני מאמין שבחירה מקצועית צריכה לנבוע משני דברים: התשוקה שלך והכישרון שלך. אם אתה מוכשר למוזיקה וגם אוהב לעסוק בה, זה מה שאתה צריך לעשות. השאלה לא צריכה להיות האם משתלם לך יותר להיות עו"ד או ברוקר. כסף לא צריך להיות שיקול. מצד שני, זה נכון שיש היום בעולם הרבה תחרות, גם בעולם המוזיקה".

בשנים האחרונות מתחדד הדיון סביב נגינת מוזיקה מוקדמת בכלי תקופה. איפה אתה עומד בדיון הזה?

"אני מתייחס לעצמי ככנר מודרני. אני לא מאמין בנגינה בסגנון ובכלים שהיו לפני 300 שנה. הזרם האותנטי טוב לחינוך ולמוזיקולוגיה, אבל את הנגינה עצמה אני מעדיף לעשות בדרך המודרנית. אני מאמין שגם בטהובן, מוצרט והיידן היו מעדיפים לבצע את היצירות שלהם בדרך הזו".

אתה מקשיב להקלטות של כלי תקופה בסגנון ביצוע "אותנטי"?

"אני מקשיב לזה שלושים שניות ואז מכבה. אני לא יכול לסבול את זה. הנגינה בלי וויבראטו נשמעת לי משונה. אני לא אומר שצריך וויבראטו בכל צליל, אבל לנגן ללא וויבראטו בכלל זה בלתי נסבל. גם כשאני מנגן עם תזמורות שמתמחות במוזיקה מוקדמת אני מביא את הגישה שלי, והם משנים בהתאם".

ובפרשנות שלך עצמך יש שינוי לאורך השנים?

"כן, בהחלט. אני מרגיש שינוי בהרבה אספקטים. כיום אני מרגיש שאני שומע יותר טוב, מבין יותר טוב, ומבטא יותר טוב את המוזיקה. אני לא רק מנגן".

מיהו הכנר הנערץ עליך?

"אני עדיין חושב שיאשה חפץ הוא אלוהים".

למרות שפת הגוף הנוקשה שלו?

"זה נכון שהעמידה שלו היתה קשיחה ונוקשה, אבל הקשיחות הזו גם איפשרה לו יותר ריכוז מבחינה פיזית. כיום יש להרבה כנרים יותר מדי תנועה. זה אולי נותן הרגשה טובה, אבל פוגם ביכולת הפקת הצליל מבחינה פיזית. אני לא אומר שכנר צריך לעמוד כמו פסל, אבל גם יותר מדי תנועה אינה דבר רצוי".

=============================

מעבר לנגינה וניצוח, פרלמן מקדיש זמן רב גם להוראה. הוא חבר סגל בבית הספר היוקרתי למוזיקה "ג'וליארד" בניו-יורק, ומקדיש זמן רב לטיפוח מוזיקלי של הדור הצעיר. גם בארץ אפשר יהיה ליהנות מהעובדה הזו: ביום ראשון הקרוב (21.3) הוא ישתתף בפרויקט מיוחד לילדים, כקריין בביצוע של "פטר והזאב" של פרוקופייב עם הפילהרמונית.

בנוסף לפעילותו ב"ג'וליארד" מכהן פרלמן כמנהל מוזיקלי של תכנית חינוכית למוזיקאים מצטיינים, אותה מנהלת אשתו טובי. תכנית זו תחזור בחודשים מאי-יוני לישראל, והזוג נשמע נלהב מאד לקראתה.

"בארה"ב התכנית הזו מתקיימת כבר בפעם ה- 16", מספרת טובי פרלמן. "היא התחילה כתכנית צנועה של שבועיים בקיץ, וכיום כבר מתקיימת באופן קבוע במקומות שונים בעולם". התכנית רשומה כארגון ללא כוונת רווח, עם תקציב שנתי של 4 מיליון דולר.

התכנית החינוכית של בני הזוג פרלמן בארה"ב מחולקת לשתי קבוצות. הראשונה היא תכנית מובנית לנגני מיתרים בני 12 – 18, והשנייה היא סדנת מוזיקה קאמרית שפונה לבני 18 ומעלה. "לארץ הבאנו שילוב של שתי התכניות", מספרת טובי. "התכנית מובנית כמו זו של הצעירים, אבל קבוצת הגיל מבוגרת יותר". הנגנים שישתתפו בה יהיו משתי האקדמיות למוזיקה בארץ, ירושלים ותל-אביב.

התכנית תתקיים השנה במרכז למוזיקה בירושלים. היא מציעה שיעורים יחידניים שניתנים ע"י צוות מורים מוביל, וכן הרכבים קאמריים. טובי היא מנהלת הפרויקט, ויצחק הוא אחד מחברי הסגל: הוא ילמד כינור, וינצח על התזמורת. "היא בוסית טובה", צוחק פרלמן, "אבל גם קשוחה". לדברי הזוג, הרבה מהאירועים בתכנית יהיו פתוחים לקהל.

למה היה לכם כל כך חשוב להעלות את התכנית הזו לארץ?

"זה היה חשוב לי כיהודיה", אומרת טובי. "כיהודים, אני מרגישה שישראל היא המקום היחיד בעולם שהוא באמת שלנו. בכל מקום אחר אנחנו רק אורחים".

כמו אשתו, גם יצחק פרלמן מגלה אהדה גדולה לישראל. בניגוד לעמיתים ישראלים-לשעבר, שבראשם דניאל ברנבוים, פרלמן נמנע בעקביות לאורך השנים מהתבטאויות פוליטיות ובודאי כאלו שיוצאות נגד ישראל. לדבריו, העמדה הזו אינה מקרית. "אני יהודי וישראל זו הארץ שלי", הוא אומר. "ברור שאני לא מסכים עם כל דבר שנעשה כאן, אבל מה שאני חושב באופן אישי לא משנה. ישראל זקוקה היום לכמה חברים שאפשר. מבקרים יש לה מספיק".

"מאד קל להיות ביקורתי", מוסיפה טובי פרלמן. "אנחנו לא חיים פה, ואין לנו זכות לדבר נגד ישראל. אני מסכימה שישראל צריכה את כל החברים שאפשר, בין אם הם מסכימים למדיניות שלה ובין עם לאו. המשימה שלי היא להיות קודם כל יהודיה, ולכן לסגור את הפה גם אם יש לי מה לומר. זה נכון שהחיים בניו-יורק נוחים מאד ליהודים, אבל רק פה אנחנו מרגישים בבית".

בימים אלו עוסק הזוג בגיוס תרומות לקיום התכנית בארץ. "מאד יקר לארח את התכנית בישראל", אומרת טובי. "עם זאת, אנחנו רוצים שזו תהיה תכנית שתחזור, כי זה משהו שמאד עוזר לילדים".

לדברי טובי פרלמן, לתכנית יש גם אג'נדה נסתרת. "אנחנו רוצים שיצחק ישים פה חותם, וזו דרך לעשות זאת", אומרת טובי. "התכנית הזו תאפשר קשר אישי בינו לבין נגנים מצטיינים. במסגרת התכנית הם יחיו יחד איתנו, יאכלו יחד איתנו, ויקבלו ממנו שיעורי כינור בצורה ישירה. לדעתי, יש משהו חזק מאד בזה שתלמידי מוזיקה בגיל המעצב של חייהם ילמדו בצורה ישירה ובלתי אמצעית מיצחק פרלמן".

יצחק פרלמן, זה גם מה שחשוב לך?

"לי פחות", צוחק פרלמן. "מה שיותר חשוב לי זה לעשות פה מוזיקה".

4 תגובות
  1. בן permalink

    1.כמו שלמר פרלמן קשה לשמוע מוזיקת בארוק ללא ויבראטו, לי, חובב המוזיקה הפשוט, קשה לשמוע את "ארבע העונות", לדוגמה, בביצוע "מסורתי". אני מקבל תחושה של מיאוס, שהרי מדובר ביצירה מאוד מוכרת, המבוצעת לעתים תכופות (או גרוע מכך, משמשת כמוזיקת המתנה כשאתה מחכה לשירות טלפוני).
    לעומת זאת, בביצועים "אותנטיים", אני מגלה ניואנסים חדשים, שבביצועים מסורתיים קשה להבחין בהם עקב פידור-יתר של כלי המיתר.
    (דבר דומה אומר הכנר גדעון קרמר: "הקונצ'רטי של מוצרט שחוקים,
    שומעים אותם בכל האודיציות, זה תמיד משעמם מאוד. לאחר
    ההקלטה עם הרנונקור גיליתי בהם מוסיקה חדשה". מתוך ראיון לעיתון "הארץ", פברואר 2001)
    למען הסדר הטוב, "על טעם וריח אין להתווכח".

    2. יאשה חפץ אכן היה כנר גדול (אני אישית מעדיף את דוד אויסטרך), אך "אלוהים"?
    תזכורת: כשארנולד שנברג כתב את הקונצ'רטו שלו לכינור, הוא ייעד אותו למר חפץ. תגובתו של הלז: "הכנר צריך אצבע שישית ביד שמאל על מנת לבצע את זה". תגובתו של שנברג הייתה כפולה:
    במישור ההומוריסטי: "אין בעיה, אני יכול לחכות".
    במישור הרציני: "אם חפץ לא יכול לנגן את זה, אף אחד לא יכול לנגן את זה".
    והנה, הכנר (האלמוני יחסית) לואיס קראסנר (זה שהזמין את הקונצ'רטו המפורסם של אלבן ברג) ביצע זמן קצר לאחר מכן את היצירה, ועם חמש אצבעות שמאליות בלבד.

  2. עומר שומרוני permalink

    זו יותר צורת התבטאות. הראיון היה ברובו באנגלית בגלל אשתו

  3. בן permalink

    לא חשבתי לרגע שהוא מתכוון לזה מילולית.

  4. קרן permalink

    ויברטו? היום? כל התזמורות האותנטיות, לדעתי, מנגנות היום עם ויברטו. לא קשה להבחין בכך.
    אבל זה ויברטו בטעם טוב.
    צפיתי בכיתת אמן של פרלמן, והדרישה שלו לויברטו קבוע ומתמשך על כל צליל היא בעיני לא הגיונית ולא מוזיקלית. ברור שזו אסכולה שלמה ולא המצאה שלו. אני אישית שמחה שאני חיה בעידן הזה שבו מבוצעת מוזיקת בארוק בדרך שהיא ראויה לדעתי.

    הוויכוח הזה הוכרע כבר. עצם זה שפינוק מנצח על הפילהרמונית של ברלין במוצרט ומפיק ממנה צליל שקוף יחסית ומענג, או תזמורת הביביסי מלווה את שרה קונולי בקינת דידו, ונשמעת כמעט כמו תזמורת אותנטית – ואלה רק דוגמאות ספורות, מוכיח זאת. פרלמן יכול לומר מה שהוא רוצה, הוא איבד את הרלוונטיות שלו במוזיקת בארוק, ולטעמי גם במוצרט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: