ביקורת אופרה: "נבוקו" במצדה
נבוקו במצדה. צילום: יוסי צבקר
אני די חצוי לגבי המופע הזה. מצד אחד, יש המון דברים לפרגן להם: ההפקה המטורפת, איכות הזמרים והניצוח, המסירות של כל המעורבים ועוד. מצד שני, אם שמים בצד את כל ה"באזז" ובאים להעריך את התוצאה נטו, אהיה חייב להודות שיצאתי ברגשות מעורבים.
נתחיל מהדברים הטובים. ראשית, ההפקה. האופרה הישראלית, בשיתוף בנק דיסקונט והמועצה המקומית תמר, הרימו כאן פרויקט מרשים בכל קנה מידה. האופרה הקימה למרגלות המצדה טריבונה של 6500 מקומות, עם במה ענקית, תאורה מרהיבה ושלל סטטיסטים וגימיקים. המופע היה מאורגן למופת גם במישור הלוגיסטי. בהתחשב בעובדה שמדובר בהקמת מעין "עיר אופראית" מכלום, זה בהחלט ראוי להערכה. בתקופה בה ישראל מפורסמת בהקשרים הרבה פחות סימפטיים, המאמץ הבינלאומי הזה מחמם את הלב.
שנית, הצד המוזיקלי. ביום בו ביקרנו ב"נבוקו" (ה') השתתפה בהפקה סוללת סולנים מעולה, שהדגימה היטב את העובדה שגם בליהוק לא חסכו כאן. כל הסולנים בתפקידים הראשיים היו מצוינים: פאטה בורצ'ולדזה (Burchuladze) בתפקיד הכהן הגדול זכריה, דמיטרה תאודוסיו (Theodossiou) הנהדרת בתפקיד אביגיל, נאצארנו אנטינורי כישמעאל, ובמיוחד אלברטו גזאלה כנבוקו. הבעיה היחידה מבחינת הליהוק היתה עם המקהלה, שנשמעה חלשה ומפורקת יחסית. יתכן שהסיבה לכך היתה בעיית הגברה או בלאנס.
הפלוס השלישי הוא דניאל אורן, המנצח. קשה לחשוב על מנצח מתאים יותר ממנו לנצח על הפקה כזו: ההתרגשות הכמעט ילדותית שלו וסגנון הניצוח התיאטרלי מתלבשים בצורה מושלמת על מופע כזה, שמבוסס על ספקטקולאריות לא פחות מאשר על המוזיקה. ההתרגשות מ"שירת העבדים העבריים" הניבה שני הדרנים, שלפני השני שבהם הקדים אורן כמה מילים לקהל כדי למנוע ממנו למחוא כפיים לפני הזמן- וכך להאזין לאקורד המסיים הנוגע ללב. למדנו משהו.
עד כאן הפלוסים. למרבה הצער, גם מינוסים היו. ראשית, צריך להודות שהאופרה הזו אינה מהמיטב של ורדי. בחירת האופרה הגיונית אולי משיקולים דרמטיים של עלילה ומקום, אבל למעט "שירת העבדים" המפורסמת, ואולי עוד כמה אריות, לא בטוח שזו הבחירה המושלמת לאופרה בזירה פתוחה.
שנית, מי שמצפה לאקוסטיקה של מופע אופראי רגיל צפוי להתאכזב. האופרה מבוצעת עם הגברה- מעולה כשלעצמה- אבל לעיתים היה הפרש קל בין תחילת השירה לבין תחילת ההגברה. הבעיה המרכזית בהקשר האקוסטי היתה שהמקום חשוף לרוחות, שהשפיעו מאד על איכות הסאונד. במערכות הראשונות ממש שמעו את הרוח נושבת במיקרופונים, וכמובן שאיכות הסאונד נפגעה בהתאם. רק במערכות האחרונות, כשהרוחות הפסיקו, אפשר היה ליהנות מאיכות השירה ללא הסתייגות.
בעיה שלישית, בעיני, היתה עם התפאורה והבימוי. הבמה היתה סטטית לאורך כל המופע, והבימוי נשען ברובו על רצף גימיקים: סוסים, גמלים, מצעד עבדים, פירוטכניקה של אש וכדומה. זה היה מרשים ויזואלית, אבל צפוי מדי מכדי להיות מרגש.
הבעיה האחרונה היא טכנית: ההגעה לאתר אורכת כשלוש שעות נסיעה מאיזור המרכז, ובהתחשב בעובדה שהמופע מתחיל בשעה עשר אפשר לצפות להיות בבית רק אחרי ארבע בבוקר. לכך יש להוסיף את החום המעיק של חודש יוני במדבר יהודה, האבק, וכמובן מחיר הכרטיס.
לסיכום: הפקה גרנדיוזית ומרשימה מבחינה הפקתית, אבל מבחינה מוזיקלית היא אינה מצליחה לשחזר איכות של האזנה באולם אופרה "רגיל". בכל מקרה, האופרה הישראלית ראויה לכל שבח על היוזמה לייסד בארץ פסטיבל אופרה באוויר הפתוח, בדומה לזה שב"ארנה" של ורונה. כדאי רק לשקול להעביר את הפסטיבל לחודש עם מזג אוויר קצת יותר סימפטי.
בעיקר מוזיקה 
נכחתי גם אני בהפקה של יום ה', שהיתה פשוט מרשימה.
התחל מנאום הנשיא (שנמנע מפוליטיקה) שהיה חביב,
ועד ההדרן של שירת העבדים שהיה פשוט נהדר.
תחילה גם לי הפריעה קצת הרוח, בייחוד במערכה הראשונה לאחר האוברטורה, אך עם הזמן שכחתי מעצם הדבר.
נאמר לי מחברים שהיו בהפקה של דיסקונט (יום שני) שלא היתה רוח באותו יום – דבר שעלה להם בהרבה סבל בשל החום הנוראי שהיה באותו יום.
מלחתחילה באתי בידיעה שתנאים לא אופטימליים, ואולי טוב שכך – זה עזר להעריך אף יותר את המוזיקה שבקעה מן הזמרים והתזמורת.
ההדרנים של מקהלת העבדים היו פשוט נהדרים, והבקשה של המאסטרו דניאל אורן הניבה אצלי הרבה מחשבות לאחר סיום האופרה.
לסיכום – חוויה נהדרת, זמרים מעולים (חבל היה לי לראות קצת מחסור בזמרים מארצנו) וללא ספק אני אחכה לאאידה בשנה הבאה.
לעמיר: מסכים עם כול מילה. פשוט מרגש ויוצא דופן. אני פשוט גאה שהפקה ענקית כזאת נעשתה אצלנו בארץ. אגב: לפני מספר שנים ראיתי את אידה בורונה, גם בניצוחו של מאסטרו דניאל אורן. היה נהדר, אבל (גם אם אני אולי לא לגמרי אוביקטיבי) לדעתי ההפקה שלנו הייתה עוד יותר טובה.
חברים, זו לא הרוח ! זה היה רחש זרימת הגז בצינורות של המנורה הענקית שהייתה על הבמה.
הם כיבו אותה לאחר בערך 2 אריות, כדי לסמל שבית המקדש נחרב, ואז יכולנו להנות מהסאונד, עד שהדליקו אותה שוב לקראת הסוף ושוב שמענו את הרחש המעצבן הזה.
תמהתי מאד על צוות ההפקה שעשה כאן עבודה כל כך מקצועית, ובעניין הזה כשל בחובבנות. וגם אם תגידו שלא חשבו על זה – אחרי הפרפורמנס הראשון הם היו אמורים לשים לב לזה, ולחשוב על משהו אחר. לפגום באיכות של המוסיקה זה משהו שלא עושים !!
אני כל כך אוהב את הפתיחה ואת שתי האריות הראשונות (במיוחד זו של זכריה: Come notte a sol fulgente) והרחש הזה קלקל לי את ההנאה !
לא נורא, מה לעשות ?
בסך הכל נהניתי מאד (דיסוננס קוגניטיבי אולי ?)
שרון