מנצח מהאנגר להאנגר: ראיון עם ואלרי גרגייב

ואלרי גרגייב מנצח על הפילהרמונית בפסטיבל ה- 75 בנמל ת"א. צילום: דן פורגס

במוצאי שבת הקודם הופיע בארץ בהופעת בזק ואלרי גרגייב (Gergiev),מגדולי המנצחים בעולם. גרגייב ניצח פה על הפילהרמונית הישראלית, במסגרת פסטיבל 75 השנה להיווסדה. בלילה שאחרי הקונצרט הוא כבר המריא חזרה לחו"ל, אך צפוי לחזור לכאן בינואר- לנצח על סידרת קונצרטים בפסטיבל "קלאסי בים האדום" באילת.

למרבה הצער, כל הופעותיו של גרגייב השנה בארץ מתקיימות בהאנגרים מאולתרים. עם הפילהרמונית הוא הופיע בהאנגר 11 בנמל ת"א, המחליף את היכל התרבות הנמצא בשיפוצים.  באילת יופיע בהאנגר בנמל אילת, מהסיבה הפשוטה שבעיר אין עדיין אולם קונצרטים. לגבי היכל התרבות בתל-אביב הוא מלא תקווה לעתיד, אך לגבי היעדר האולם באילת הוא מתקשה להבליע את חוסר שביעות רצונו. "בסט. פטרבורג לקח לנו שנתיים מאז רגע ההחלטה על הקמת האולם החדש ועד שהוא עמד", הוא אומר. "באילת אנחנו עדיין מחכים".

גרגייב (58) מתגורר בסט. פטרסבורג, ומבלה למעלה מחצי מהשנה בארה"ב ובאירופה. הוא מכהן כיום כמנהל המוזיקלי של בית האופרה "מרינסקי" בסט. פטרסבורג, של התזמורת הסימפונית של לונדון ושל "תזמורת העולם". גיחתו לישראל לפני שבועיים היתה כדי לחגוג עם הפילהרמונית הישראלית, תזמורת שעימה הוא מקיים יחסים קרובים כבר שנים.

אתה יכול לדרג את הפילהרמונית בהשוואה לעמיתותיה בעולם?

"קשה לי לדרג, כי בשנים האחרונות אני מתמקד במספר די מוגבל של תזמורות ויש הרבה תזמורות שלא שמעתי כבר הרבה זמן. מה שאני כן יכול לומר הוא שהפילהרמונית הישראלית היא מוסד בהמתנה. אם היכל התרבות יתוקן מבחינה אקוסטית- זה מאוד יועיל לה. אפשר יהיה לשמוע יותר צבעים ויותר ברק. מומחה האקוסטיקה היפני שעובד איתם, טויוטה, הוא איש מקצוע מעולה ועשה עבורנו עבודה מצוינת בסט. פטרסבורג. אני לא חושב שהיכל התרבות היה גרוע מבחינה אקוסטית גם קודם, אבל בטוח שניתן לשפר אותו מבחינה זו. השיפוץ הזה חשוב מאד לפילהרמונית, כי מבחינה מוזיקלית זו תזמורת מצוינת. יש לה צליל מובחן, ויש לה הסטוריה מפוארת. כשבאים לדרג תזמורות חשוב להסתכל גם על העבר, לא רק על ההווה והעתיד".

איך התרשמת מההאנגר בנמל ת"א?

"זה לא המקום הכי קסום, אבל בסופו של דבר הוא זמני. כולם עוברים תהליך שיפוץ מתישהו. זה חשוב, וצריך להתמודד עם זה. יש לי תקוות גדולות לעתיד בעניין היכל התרבות. לפילהרמונית מגיע אולם טוב יותר. כשהתזמורת תחזור להיכל זה יהיה משהו שצריך לחגוג".

מה לדעתך התזמורת צריכה לעשות כדי למשוך קהל ולהיות רלוונטית גם בעתיד?

"התזמורת תצליח רק אם יהיו לה חזון ומיקוד. חשוב שתבצע יצירות מלחינים מודרניים, גם ישראלים. הקהל צריך להיחשף למוזיקה שחיברו מלחינים חיים. זה משעמם לחזור על אותו הרפרטואר השמרני שוב ושוב. אני מנסה לקיים מדיניות כזו גם בלונדון ובמרינסקי בסט. פטרבורג, עם יצירות לא מוכרות שמאתגרות את הקהל. ההמלצה שלי לפילהרמונית הישראלית דומה- לעשות תוכניות אמיצות שיתאימו לאקוסטיקה החדשה של האולם. למצוא צבעים חדשים. לבצע לא רק את היצירות הקלאסיות, אלא תכניות לא שגרתיות. גם אני אוהב את 'לה טרוויאטה' ו'לה בוהם' ו'יבגני אונייגין', אבל אני לא חוזר עליהן. עכשיו, לדוגמא, עשיתי פסטיבל סטרווינסקי בניו-יורק, עם 14 יצירות שרובן קשות ולא מוכרות. הקהל צריך להרגיש שמאתגרים אותו".

השאלה שתמיד חוזרת בהקשר הזה הוא איך מקרבים קהל צעיר.

"מה שאנחנו עושים בסט.פטרבורג זה תכנית מורחבת לבתי ספר ואוניברסיטאות. אני עצמי הולך וניפגש עם סטודנטים ומרצים, ואנחנו מדברים זה עם זה על מוזיקה. ברוסיה מגיע לקונצרטים גם קהל צעיר".

מוזיקה צריך לשמוע

גרגייב מנצח בשנים האחרונות ללא שרביט ניצוח, או לחלופין עם מקלון דמוי קיסם שיניים. "בדרך כלל אני מנצח בלי שרביט בכלל", הוא אומר. "כשאני כן משתמש בשרביט זה כדי לחדד את המיקוד. המפתח לניצוח הוא קשר עין, לא קשר דרך השרביט. מעבר לזה, מה שהכי חשוב הוא שהנגנים יקשיבו זה לזה. מוזיקה צריך לשמוע, לא לראות. אני מנסה ליצור אווירה בה המוזיקאים ממוקדים זה בזה, לא בי. הם כבר מרגישים מתי אני פונה לחטיבת כלים מסוימת כדי להדגיש אלמנט כלשהו. הקשר בין מנצח לנגן צריך להיות כזה של יצירה משותפת, לא של הנחייה חד-כיוונית".

אתה שולח לתזמורות תווים עם הנחיות ביצוע מראש?

"לא. אנחנו עושים את המוזיקה במקום, בזמן החזרות ובמיוחד בזמן הקונצרט".

פסטיבל כמסע רגשי

את מדיניות איתגור הקהל מיישם גרגייב בפסטיבל "קלאסי בים האדום" באילת, בה שיבץ יצירות קשות כמו "מלאך האש" של פרוקופייב או "פליאס ומליסנד" של דביוסי. לצידן מופיעות גם יצירות קליטות יותר אך מלאות עוצמה, כמו הרקוויאם של ברליוז או הסימפוניה התשיעית של בטהובן.

לדברי גרגייב, לפסטיבל באילת בינואר יש יתרונות רבים. "מזג האוויר מצוין, ולמוזיקאים מסט. פטרבורג זה נהדר להגיע לכמה ימים של שמש. גם לקהל זו הזדמנות לשמוע מוזיקה טובה באווירת חופש".

בחירת התכנית באילת, לדבריו, מבוססת על המשכיות. "בעבר ביצענו את הלחנות הרקוויאם של ורדי ומוצרט, וכעת נבצע את ברליוז. בעתיד יתכן שנבצע את הרקוויאם של ברהמס. אלו יצירות חזקות ואהובות, שמעשירות את המאזין. אתה יוצא מהן בתחושה שאתה מלא תודה למלחינים על כך שחיברו אותן".

גרגייב מסביר כי תחושת הפסטיבל אמורה להיות מושגת דרך עומק. "פסטיבל זה לא קרקס וקפיצות ורעש", הוא אומר. "אני מדבר על פסטיבל במובן של מסע רגשי, של הבטחה לחוויה מעשירה. זה מושג גם דרך רפרטואר לא מוכר ומאתגר, כמו לדוגמא האופרה 'מלאך האש' שתבוצע השנה. מצד שני, זו חייבת להיות מוזיקה טובה. אני לא דוחף מה שלא מגיע לו, אלא רק אופרות טובות".

האם יש סיכוי שתביא לאילת אופרה של וגנר?

"אני מנצח על אופרות של וגנר בקביעות בעולם. אבל בישראל יש פה עניין פוליטי, ואני לא רוצה להיכנס אליו ולדחוף בכוח יצירות שיש לגביהן מחלוקת. אסור שהמוזיקה תהיה קורבן של הפוליטיקה".

פורסם ב"גלובס", 26.12.2011