האנסמבל חוזר הביתה: קונצרט פתיחת העונה של אנסמבל סולני תל-אביב

ברק טל. צילום: דני כיתרי

אנסמבל סולני תל-אביב, מההרכבים הקאמריים המובילים בישראל, מציין העונה כמה חידושים מהותיים. ראשית, האנסמבל חזר להופיע באולם "שטריקר" בתל-אביב, לאחר גלות ארוכה עקב שיפוצים. שנית, להרכב הצטרפה סוף-סוף גם מקהלה (ההרכב הקאמרי "זמרי קולגיום"). שלישית, האנסמבל מנסה להגדיר מחדש את אופי הקונצרט הקלאסי בדרכים יצירתיות. לדוגמא- קטעי וידאו בהם האמנים מדברים בקצרה על עצמם ועל היצירות, או שיבוץ הפתעה מוזיקלית שלא מופיעה בתכנייה. הפעם זו היתה יצירה חמודה של המלחינה הצעירה נעמה תמיר, שכללה הלחנה של קטעי עיתונות אקטואליים. הרעיון של קטעי הוידאו אמנם אינו חדש (זכות הראשונים נתונה לסידרה הקאמרית במוזיאון ת"א), אבל באנסמבל סולני ת"א לקחו זאת צעד קדימה והקרינו גם את הטקסטים המושרים, צילומים מחזרות וכדומה. הקרנת הטקסטים ושמות הפרקים מייתרת כמעט לגמרי את הצורך לדפדף בתכנייה בזמן הנגינה, וזהו יתרון גדול כי כך נמנע רעש הדיפדוף המעצבן שנשמע בדרך כלל באמצע הביצוע.

מבחינה מוזיקלית טהורה, הקונצרט היה לא אחיד ברמתו. שיאו הברור היה עם היצירה "אור גדול" של יחזקאל בראון, לפסוקים מספר ישעיה. בראון, בן 90, כתב כאן יצירה שלוקחת בחשבון קודם כל את המאזין- עניין די נדיר בנוף המוזיקלי כיום. היא יפה מאוד ונגישה אך גם עמוקה, ויש בה רגעים מרגשים ממש. זמרת הסופרן קרן הדר ביצעה את היצירה בצורה נפלאה, בשיתוף פעולה מושלם עם נגן הקרן אלון ראובן. גם האנסמבל והמקהלה עשו ליצירה זו שירות ראוי. הרגע המרגש בו הודה בראון למבצעים, כשהוא נעזר באשתו כדי לעמוד, לא יישכח במהרה.

יתר הביצועים במהלך הערב הרשימו פחות, אולי עקב חוסר ניסיונו של ברק טל בעבודה עם מקהלה. ל"זמרי קולגיום" יש קולות יפים ובסיס קולי איתן, אך המקהלה נשמעה חזקה מדי, ללא זרימה מספקת, ללא איזון בין הקולות ועם דיקציה גרמנית לא משכנעת. יתכן שגם הצורך להתרגל לאולם החדש מבחינה אקוסטית פגע בתוצאה הסופית. בסינפוניית המיתרים של מנדלסון, ללא המקהלה, חזר טל למגרש הביתי והפיק מההרכב צליל יפה וגמיש. חבל רק שמדובר ביצירת נעורים משמימה שנשמעת כמו תרגיל בקומפוזיציה, וגם בביצוע טוב קשה להתלהב ממנה.

ועוד מילה בענייני אקוסטיקה- לטעמי, האקוסטיקה של האולם החדש נשמעת קצת "קשוחה" יותר מזו של קודמו, שהיתה רכה ואינטימית. באולם החדש הצלילים מהבמה נשמעים חזקים ונוקשים יותר, וכדי להשיג רכות נדרשת הפקה עדינה ושקטה במיוחד. מעניין איך הדברים יישמעו בהרכבים קאמריים קטנים יותר. נגלה בהמשך העונה. בכל מקרה, זו עוד הדגמה לחמקמקותו של מושג האקוסטיקה – והיא מעלה דאגה כנה לתוצאה שתתקבל בהיכל התרבות בסיום השיפוץ.

למרות המגבלות, אנסמבל סולני תל-אביב היה ונשאר גוף צעיר, יצירתי ומלא כוונות טובות, שמעז לעשות דברים אחרת. כך, לדוגמא, זהו ההרכב התזמורתי היחיד כיום שמשבץ בתכנייה את תמונות הנגנים עם שמותיהם, ועוד בצבע. מסתבר שאלו לא רק אלמונים שאוחזים בכלי נגינה, אלא בני אדם עם שמות ופנים! זה אולי עניין שולי, אבל הופך את האווירה בקונצרט להרבה יותר נעימה.

אנסמבל סולני תל-אביב עם מקהלת "זמרי קולגיום" וסולנים. מנצח: ברק טל. אולם שטריקר תל-אביב, 21.10. 

פורסם בנוסח מקוצר ב"גלובס", 22.10.2012