Skip to content

"נשארתי אותו אדם, רק עם יותר ניסיון": ריאיון עם גוסטבו דודאמל

20 בינואר 2013
1212

גוסטבו דודאמל בחזרה עם הפילהרמונית. צילום: תמר מצפי, גלובס

בגיל 32, גוסטבו דודאמל (Dudamel) נחשב ללא עוררין לגדול המנצחים של הדור הצעיר בעולם. הנסיקה המטאורית של המנצח הצעיר מוונצואלה החלה בשנת 2004, ומאז הוא מופיע בקביעות עם התזמורות היוקרתיות ביותר בעולם. כיום הוא מכהן במקביל כמנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס ושל התזמורת הסימפונית "סימון בוליבאר" בוונצואלה, ובשנה שעברה סיים את כהונת המנהל המוזיקלי של תזמורת גטבורג בשוודיה. תזמורת זו מינתה אותו לאחר פרישתו לתפקיד "מנצח בר-כבוד", השמור בדרך כלל למנצחים בעלי מעמד עולמי שגילם כפול משלו. בימים אלו הוא מופיע בארץ בסידרת קונצרטים עם הפילהרמונית הישראלית, שאיתה הוא מקיים קשר חם מתחילת דרכו.

זהו הראיון השלישי שאני מקיים עם דודאמל בשנים האחרונות. למרות ההצלחה חוצת היבשות, הוא היה ונשאר מה שהפך אותו לאהוב כל-כך בעולם: חם, צנוע, לבבי, נעים שיחה ומלא אהבה למוזיקה. מצד שני, ניכר גם שהתבגר. הוא רואה את עולם המוזיקה לא רק דרך פריזמה של התלהבות נעורים, אלא גם בעיניים של מבוגר אחראי. עובדה זו מוסברת הן עקב היותו אב טרי (הוא ורעייתו אלואיזה הפכו לפני שנתיים להורים) והן עקב שלל תפקידיו כמנהל מוזיקלי, ביניהם זה של ה"סיסטמה" – מערכת החינוך המוזיקלי המפוארת של וונצואלה.

"אנחנו מחלקים כעת את הזמן בין קראקס ולוס-אנג'לס", אומר דודאמל. "יש לי שתי תזמורות קבועות, ואני נוסע בעולם הרבה פחות מבעבר. יש לי תינוק בבית, וזה דבר שמיישב אותך. זו אחריות גדולה ונפלאה. אני מאוהב בו לגמרי", הוא אומר ומראה בגאווה תמונות של הבן בטלפון הנייד.

דודאמל מספר שהוריו מתגוררים בקראקס, והוא שומר איתם על קשר קרוב והדוק. "המשפחה היא דבר מאוד חשוב עבורי. חשוב לי להיות קרוב למשפחה המורחבת, שכולם יהיו ביחד. זה משהו אופייני לאופי הלטיני. משפחה עבורי זו המהות של החיים".

אתה מרגיש שההצלחה שינתה אותך?

"לא. אני אותו אדם, רק עם יותר ניסיון. ניסיון זה דבר חשוב מאוד בעולם הניצוח, וזכיתי לצבור ניסיון עם התזמורות הגדולות ביותר- בברלין, וינה, ניו-יורק, שיקאגו, מילאנו, ישראל, לונדון ועוד. אלו תזמורות עם נגנים מעולים, ולמדתי המון גם מהן וגם מהסולנים שעבדתי איתם".

לא מוזר לך להיות פתאום סופר-סטאר?

"זה הפך להיות חלק מהחיים. אנשים באים, מבקשים חתימה, רוצים להצטלם איתך. אני מרגיש את האהבה ואת התמיכה. מבחינתי זו התמורה על מה שאנחנו נותנים לקהל. הם תומכים במה שאני".

מרכיב האחריות לא מסתיים אצלו רק בבית, אלא בראייה כוללת על עתיד המוזיקה הקלאסית בעולם. "יש היום דור צעיר נהדר של מנצחים וסולנים, ויש לנו מחויבות ליצור גשרים אל קהל צעיר", הוא אומר. " הדרך לעשות זאת היא להימנע משיגרה ולהביא תמיד משהו חדש ומעניין. החוכמה היא ליצור איזון בין המוכר לחדש. שבכל קונצרט תהיה גם יצירה אחת מודרנית לפחות, ולצידה יצירות מוכרות מהרפרטואר הקלאסי והרומנטי. בלוס אנג'לס זה עובד- אנשים מקבלים את המוזיקה המודרנית בהתלהבות, ושמחים להכיר יצירות שלא הכירו בעבר. אני מתחבר לזה מאוד, ומנצח בלי סוף על בכורות עולמיות של יצירות חדשות".

****

דודאמל משמש כיום כ"אייקון" וכמנהל מוזיקלי של ה"סיסטמה", מערכת החינוך המוזיקלי המפוארת של ונצואלה. במערכת לומדים למעלה מ- 400,000 ילדים ונערים, שפרוסים בבתי ספר למוזיקה ברחבי המדינה. הרוב המכריע של תלמידי המערכת מגיע מרקע חברתי של עוני ומצוקה, והמוזיקה מעניקה להם לא רק הנאה אלא גם דרך מפלט מעתיד קודר. המערכת הוציאה בשנים האחרונות לעולם שורה ארוכה של סולנים ומנצחים, שדודאמל עצמו הוא הבולט ביניהם.

"כיום ה'סיסטמה' עובדת גם במקומות אחרים בעולם", הוא אומר בעיניים נוצצות. "היא קיימת בסקוטלנד, ארה"ב, שוודיה, איטליה, גרמניה ומדינות דרום אמריקה, ובכולן מתמקדת בילדים עם רקע של קושי ומצוקה. זה לא רק עניין חברתי: המערכת הזו מביאה לחיים של הילדים את היופי של המוזיקה".

בוונצואלה עצמה יש כיום במסגרת ה'סיסטמה' 300 תזמורות נוער. לדברי דודאמל, הרמה והגישה מדהימות. "אני עצמי הייתי דור שלישי ל'סיסטמה', וכיום יש כבר דור שישי. היא התפתחה בצורה מופלאה".

מי מממן את זה?

"הסיסטמה ממומנת ע"י הממשלה בוונצואלה. זו הדרך היחידה לתמוך בפרויקט בסדר גודל כזה. זה מוביל גם לתנופה אדירה של בנייה- כיום בונים מרכז מוזיקלי חדש בעיר הבירה קראקס, ובסיום הפרויקט יהיו בו שבעה אולמות שונים. בעתיד יהיה אולם קונצרטים בכל עיר במדינה. פרנק גרי, האדריכל של מוזיאון גוגנהיים ושל 'אולם דיסני', מתכנן כעת אולם קונצרטים שייבנה בעיר הולדתי, בארקיסימטו. ה'סיסטמה' קיבלה חשיבות אדירה בוונצואלה, וכולם מאוד גאים בה. מה שהכי חשוב למוזיקאי צעיר זה התנאים, וה'סיסטמה' מעניקה לו את התנאים הכי טובים מבחינת מורים, חדרים, אולמות קונצרטים וכדומה".

דודאמל מספר שלאחרונה שונה שמה של תזמורת הדגל של ה'סיסטמה', ובמקום "תזמורת נוער" היא נקראת כעת תזמורת סימפונית לכל דבר ועניין. השינוי משקף לא רק את גילם של הנגנים בתזמורת – שחלקם כבר בני 30 – אלא גם את מעמדה של התזמורת בעולם. היא מוזמנת כעת בקביעות לפסטיבלים היוקרתיים ביותר, ובין היתר הופיעה בניצוחו של דודאמל באירופה וארה"ב וזכתה לביקורות נלהבות.

מה עמדתו של הנשיא צ'אבס בעניין?

"צ'אבס תומך בזה, כי זו תכנית חברתית ולא רק אמנותית. זו תכנית שתומכת באלו שקשה להם, והיא משנה את החיים לא רק לילדים שמנגנים אלא גם למשפחות שלהם".

בארה"ב ואירופה מצב התזמורות הוא דווקא בכי רע.

"זה נכון. תזמורות קורסות בכל העולם. הדבר הראשון שמקצצים הוא באמנות. ולכן דרוש חזון. דווקא ברגעים הכי קשים צריך לפעול בכל הכוח. השאיפה שלי היא לעזור לכך שאנשים יחשבו שמוזיקה היא לא מותרות, אלא צורך של הקהילה. למוזיקה יש כוח יוצא דופן, בעיקר בעולם כאוטי כמו זה שאנחנו חיים בו. כסף הוא רק דבר מישני".

חשבת ללכת עם הרעיונות האלו לפוליטיקה?

"לא. כדי להביע דעה פוליטית צריך הבנה לעומקם של דברים, ולא לדבר סתם. אני מעדיף שלא להביע דעה בעניינים שאני לא מבין בהם".

אם מפיק ישראלי כלשהו יזמין אותך להגיע לארץ עם תזמורת "סימון בוליבאר" מונצואלה- תבואו?

"זה רעיון מצוין. בודאי שנשמח לבוא".

 *****

במקביל להצלחתו המטאורית, דודאמל זכה לאורך השנים האחרונות גם לביקורת על כך שפרשנותו אינה עמוקה כמו זו של מנצחים שנולדו וגדלו לתוך התרבות האירופאית. לדבריו, זו טענה בעייתית. "מוזיקה היא שפה אוניברסלית", הוא אומר. "הסימפוניה החמישית של בטהובן היא לא רק גרמנית, אלא נושאת מסר לכל אדם. התרבות שלנו כיום נעשתה אוניברסלית, וכך צריך לראות את העולם. כמו תזמורת, שמאחדת אנשים שונים, אפשר לחשוב על חזון של עולם מאוחד דרך המוזיקה".

יש הבדל בעבודה עם תזמורות שונות?

"בודאי. לכל תזמורת יש אופי שונה, סאונד שונה וגישה שונה. גם כאן הניסיון חשוב, כי הוא מלמד איך לעבוד עם תזמורות שונות. החוכמה היא לחפש מה כל תזמורת יכולה לתת ולהשיג את התוצאה הרצויה".

ויש שינוי בתפיסת הניצוח שלך לאורך השנים?

"הטכניקה היא משהו שבא באופן טבעי, ונובעת מהפיזיות של כל מנצח. מהבחינה הזו אני לא רואה הרבה הבדל. אבל מבחינת הגישה כן: כיום אני שואף לשלוט פחות, ולתת לנגנים להתבטא יותר".

*****

יש לך קשר ארוך עם הפילהרמונית הישראלית. איך אתה יכול לאפיין את התזמורת הזו?

"זו תזמורת נהדרת. יש בה שילוב מדהים של שלושה דברים- רמת הנגנים, רשימת הסולנים והמנצחים שמופיעים איתה, והניהול המוזיקלי של זובין מהטה. מה שאני אוהב בתזמורת הזו הוא שיש לה 'נפש לטינית', כמו לי. הם מפיקים צליל ייחודי שאני מאוד מתחבר אליו".

אתה יכול להבטיח לפילהרמונית הישראלית שתגיע גם בעתיד?

"בהחלט. הם יודעים כמה אני אוהב אותם. כמובן שעכשיו זה יותר קשה בגלל כל המחויבויות שלי, אבל אני תמיד שמח לחזור לישראל".

כצפוי, דודאמל מתחמק באלגנטיות מדיון בדבר מינוי עתידי אפשרי שלו כמנהל מוזיקלי של הפילהרמונית, אם וכאשר זובין מהטה יפרוש. "הקשר בין זובין מהטה והפילהרמונית הישראלית הוא יוצא דופן", הוא אומר. "יש מעט מאוד דוגמאות של מנהל מוזיקלי שנשאר עם תזמורת כל כך הרבה זמן. אני לא יכול לחשוב אפילו על להחליף את זובין. הוא כל כך מלא אנרגיה וחיים וניסיון. הוא מהמנצחים הגדולים בעולם".

*****

איזו מוזיקה אתה שומע להנאתך האישית?

"הכול. הרבה מוזיקה לטינית, סלסה, טנגו. אני גם מנגן בכינור טנגו, לכיף. וגם פופ ורוק. מאוד אוהב את פינק פלויד ואת לד זפלין".

הרבה מוזיקאים אומרים שבשבילם מוזיקה זה עבודה, לא כיף. 

"חס וחלילה. אני שומע בעיקר לכיף. מוזיקה בשבילי זו לא העבודה, זה החיים. זה צורך בסיסי כמו אוויר ומים".

איפה אתה רואה את עצמך עוד עשר-עשרים שנה?

"עושה בדיוק אותו דבר, רק מקווה שעם עוד ילדים. ברגע שלא אעסוק יותר במוזיקה לא יישאר לי בשביל מה לחיות".

*****

גוסטבו דודאמל- כרטיס ביקור

* נולד בשנת 1981 בבארקיסימטו, וונצואלה (בן 32)

* התחיל את הקריירה בגיל עשר בלימודי כינור. בגיל 14 החל ללמוד גם ניצוח

* נחשב לבוגר המפורסם ביותר של "אל סיסטמה", מערכת החינוך המוזיקלי של וונצואלה. כיום מכהן כמנהל המוזיקלי של המערכת

* זכה להכרה עולמית כמנצח בשנת 2004, אחרי זכייתו בתחרות הניצוח ע"ש גוסטב מהלר בגרמניה

* כיום מכהן במקביל כמנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס (משנת 2010) ושל התזמורת הסימפונית סימון בוליבאר בוונצואלה (משנת 1999). בנוסף מחזיק במינוי של "מנצח בר-כבוד" של תזמורת גטבורג בשוודיה, אותה ניהל מוזיקלית בין 2007 – 2012

* מחזיק בחוזה הקלטות עם חברת "דויטשה גרמופון" היוקרתית

* זכה לתואר "מוזיקאי השנה" לשנת 2011 של מגזין המוזיקה הקלאסית "גרמופון"

* נשוי לאלואיזה, רקדנית בלט ושחקנית, ואב למרטין (בן שנתיים)

עוד משהו:

* בשנת 2007 ניצח על קונצרט מיוחד בוותיקן לכבוד יום ההולדת של האפיפיור בנדיקטוס ה- 16

ועוד משהו:

* לפני כשנה הופיע בתכנית "רחוב סומסום" האמריקאית, ולימד את אלמו את משמעות המילה Stupendous ("מדהים") באמצעות ניצוח על מקהלת פינגווינים (לצפייה בקטע ביו-טיוב – הקליקו כאן).

פורסם ב"גלובס", 20.1.2013

From → Uncategorized

One Comment
  1. אלי דלאל permalink

    לעומר, נהניתי מאד לקרוא את הראיון הזה, כל הכבוד.
    אלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: