Skip to content

ביקורת אופרה: "נשף המסיכות" באופרה הישראלית

26 בינואר 2014
נשף מסכות באופרה הישראלית_צילום יוסי צבקר

"נשף מסכות" באופרה הישראלית. צילום: יוסי צבקר (Zwecker)

האופרה הישראלית מעלה בימים אלו את האופרה "נשף מסכות" מאת ורדי, בהפקה חדשה בבימויו של הפולני מיכאל זנאיינצקי (Znaniecki). ההפקה הזו השאירה אותי בהערכה מעורבת: מצד אחד, המימד המוזיקלי היה ברובו טוב מאוד. מצד שני, כל מה שקשור בצד הויזואלי (בימוי, תפאורה, העמדות) היה בינוני למדי.

"נשף מסיכות" רחוקה מלהיות האופרה הגדולה ביותר של ורדי. יש בה הרבה רגעים יפים, אבל הסיפור כל כך מוגזם עד שקשה להזדהות ריגשית עם אף אחת מהדמויות. העלילה בקצרה: ריקרדו הוא מושל בוסטון, ורנאטו הוא מזכירו הנאמן. ריקרדו ואמליה, אשתו של רנאטו, מתאהבים זה בזה. כאשר רנאטו מגלה את הבגידה הוא מחליט להצטרף לצמד קושרים המעוניינים לרצוח את ריקרדו. רנאטו עולה בגורל להיות מבצע הרצח, ומוציא את המזימה לפועל בנשף מסיכות שעורך המושל. ריקרדו הפצוע, בנשימותיו האחרונות, מוחל לרנאטו על הרצח, נשבע לו כי שמר על כבודה על אמליה, ומספר לו שתיכנן לשלוח את הזוג לתפקיד בכיר מעבר לים כדי להתנתק מאמליה סופית. רנאטו מבין שעשה טעות פטאלית, אבל, כמו תמיד באופרות, זה כבר מאוחר מדי. מסך.

הצד המוזיקלי בהפקה הזו טוב מאוד, הן בזכות ליהוק מוצלח והן בזכות ההובלה הזורמת של המנצח האיטלקי דניאל קלגארי (Callegari). כמעט כול הסולנים בתפקידים הראשיים היו ישראלים, וכמעט כולם היו מצוינים. הבולטת ביותר היתה זמרת הסופרן אירה ברטמן, בתפקיד אמליה. היא הציגה שירה נהדרת ואישיות בימתית כובשת, עם שילוב מרשים של עומק דרמטי ודיוק קולי. פשוט זמרת מדהימה. גם שני הגברים בתפקידים הראשיים, קאמן צ'אנב (ריקרדו) ובועז דניאל (רנאטו) ראויים לשבחים. עניין מיוחד עוררה הילה פחימה, ב"תפקיד מכנסיים" של המשרת אוסקר (המונח "תפקיד מכנסיים" מתייחס לאישה ששרה בתפקיד גבר). פחימה הפיקה קולורטורות יפות והקול שלה נעים מאוד, אבל האיטלקית שלה לא נשמעה מספיק משכנעת וההופעה שלה עדיין לא לגמרי בשלה. להערכתי, עם עוד קצת בשלות יהיה לה פוטנציאל גדול. שבחים מגיעים גם למקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר, שנשמעה מלוטשת ומבריקה, וגם לתזמורת ראשל"צ (שנגן הבאסון הראשון שלה, מסתבר, דומה דמיון מפתיע ליאיר לפיד).

הצד הויזואלי, לעומת זאת, היה חלש למדי. הסימן הרע הראשון היה כבר בהתחלה, עם ענן עשן שירד מהבמה וגרם לנגני התזמורת ולקהל בשורות הראשונות להשתעל. הוא המשיך בתפאורה משעממת והעמדות סטטיות וחסרות השראה, שלעיתים יצרו תחושה שהזמרים פשוט עומדים ושרים. שיא ההחמצה בעיני היה בתמונת הנשף במערכה האחרונה, שיכולה להיות מדהימה מבחינה ויזואלית אבל כאן היתה סתמית לגמרי. שום דבר בהפקה לא היה ממש רע או סר טעם, אבל "בינוני" זה לא ציון שאמור להספיק לאופרה הישראלית. זנאנייצקי צפוי להיות גם הבמאי של "לה טרוויאטה" במצדה ביוני הקרוב, ואם לשפוט ממה שעשה אמש ל"נשף מסיכות" יש מקום לדאגה לגבי מה שיעשה ל"לה טרוויאטה" האהובה בתנאי השטח המאתגרים של מצדה.

"נשף המסיכות" באופרה הישראלית. מנצח: דניאל קאלגארי. בית האופרה, 22.1. 

פורסם ב"גלובס", 26.1.2014

From → Uncategorized

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: