"בפרשנות מוזיקלית יש שכבות של גיל, בדיוק כמו עץ"- ראיון עם הפסנתרן הפיני אולי מוסטונן לקראת הגעתו לארץ

הערב (24.4) ניתן יהיה לשמוע בביצוע חי בירושלים את המוזיקאי הפיני אולי מוסטונן (Olli Mustonen), מהסולנים המסקרנים ביותר בעולם המוזיקה הקלאסית כיום. הוא יופיע עם התזמורת הסימפונית ירושלים בתפקיד כפול של מנצח וסולן, בקונצרט בו יבוצעו יצירות מאת בטהובן ומנדלסון.

אולי מוסטונן. צילום: אוטי מוסטונן

אולי מוסטונן, בן 47, מוכר היטב מהקלטות מגוונות שעשה לאורך השנים. הפרשנות שלו ליצירות הקלאסיות זכתה תמיד לביקורות מעורבות: היא תמיד שונה ומפתיעה, ולא פעם גורמת לחובבי מוזיקה שמרנים להרים גבה. לדבריו, הפרשנות הייחודית שלו היא פשוט חלק ממנו ולא השתנתה לאורך השנים. "ככה אני תופס את המוזיקה", הוא אומר בראיון מביתו בפינלנד. "הפרשנות הזו היא מה שבא לי באופן טבעי. אף פעם לא הרגשתי שאני עושה מהפכה. יש קול פנימי שחייבים להקשיב לו, והוא זה שמכתיב את הבחירה הפרשנית. ברגע שהקול הזה מדבר אז פשוט עושים מה שהוא אומר".

איך אתה רואה את הפרשנות שלך בהשוואה למבצעים אחרים?

"במוזיקה אין תשובה נכונה אחת. קורה שיש אלמנט פרשני שנראה לי שהוא האפשרות הנכונה היחידה, ואז שומע פרשנות  אחרת ומגלה שגם היא משכנעת. יש הרבה דרכים שמובילות לרומא".

אתה מרגיש שהבחירות הפרשניות שלך השתנו או התמתנו לאורך השנים?

"אני חושב שאדם הוא כמו עץ. אנחנו גדלים וגדלים, וכל הזמן נוצרות בתוכנו שכבות נוספות. מצד אחד אנחנו מאבדים שכבות חיצוניות, ומצד שני- הצעיר נשאר בתוך הזקן. השורשים לא משתנים".

מוסטונן מתגלה בראיון כאדם רהוט, נעים וממוקד, רחוק מאוד מהתדמית הסטריאוטיפית שעשויה לאפיין את הפרשנות האקסצנטרית שעולה לעיתים מהקלטותיו. הוא מספר שכאשר הוא ניגש ליצירה הוא מסתכל עליה בשתי עיניים שונות: של פסנתרן ושל מלחין. "כמלחין, אני מרגיש איך הדברים צריכים להיות, ואז מנגן זאת בהתאם. השיקול הראשון הוא מוזיקלי. צורת ההסתכלות השנייה, של הפסנתרן הסולן, היא למצוא קודם כל פתרונות ביצועיים, והיא פחות מוצלחת".

מוסטונן הופיע בארץ כבר מספר פעמים בעבר. עם הפילהרמונית הישראלית הופיע בסידרה אחת בלבד, אבל עם הסימפונית ירושלים הוא מקיים קשר שנמשך כבר מספר שנים. בקונצרט הפעם הוא ינצח על הפתיחה "חנוכת הבית" מאת בטהובן, יופיע כסולן ומנצח על הקונצ'רטו לפסנתר מספר 3 של בטהובן, ולסיום ינצח על הסימפוניה מספר 4 ("האיטלקית") של מנדלסון.

בקונצרט עם תזמורת ירושלים תופיע כתפקיד כפול של מנצח וסולן. זו חוויה שונה מאשר רק לנגן?

"בעיני, מילת המפתח היא להיות מוזיקאי. אני מוזיקאי שמנגן בפסנתר, מלחין ומנצח. כך היה לאורך שנים ארוכות בהיסטוריה של המוזיקה. ההפרדה בין מלחין, מבצע ומנצח נעשתה רק במהלך המאה העשרים. זה מאוד טבעי עבורי לעשות את שני התפקידים".

בשנים האחרונות מדברים על המשבר בעולם המוזיקה הקלאסית. מה דעתך בעניין?

"אני דווקא אופטימי, כי אני מאמין בכוחה של הגאונות של המלחינים הגדולים. היצירות של באך, בטהובן ומוצרט היו מההישגים הגדולים ביותר של המין האנושי, כמו ההישגים הגדולים במדע. זה נכון שתעשיית ההקלטות נמצאת בבעיה עצומה מאז הופעת האינטרנט, וכבר לא מרוויחים ממנה. אבל זה רק אומר שהתפקיד שלה השתנה. האמנים מקליטים למטרות קידום מכירות, והכסף נמצא בקונצרטים חיים".