הזמר שהפך לבמאי: "שיקוי אהבה" של דוניצטי עם רולנדו וילאזון

הציפייה לקראת ההפקה הזו היתה גדולה מאוד. ראשית, "שיקוי אהבה" היא אחת האופרות הקומיות המקסימות והמהנות ברפרטואר. שנית, הטנור בתפקיד הראשי הוא רולאנדו וילאזון (Villazon), שבהפקות קודמות הוכיח עצמו כאחד הזמרים המוצלחים ביותר בתפקיד זה. בהפקה הנוכחית וילאזון לא רק שר אלא גם מביים, מה שהוסיף כמובן הרבה עניין. את תפקיד דולקמארה השרלטן שר זמר הבאס הנפלא אילדבראנדו ד'ארכאנג'לו (Ildebrando D'Arcangelo), מה שהעלה את הציפיות לשמיים. למרבה הצער, הן מתגשמות באופן חלקי מאוד. אבל על כך מיד.

במקור, עלילת האופרה מתרחשת בכפר פרובינציאלי. היא מספרת על נמורינו (Nemorino), צעיר כפרי ותמים, שמאוהב באדינה (Adina) הצעירה, היפהפיה ובעלת הנכסים. אדינה דוחה את אהבתו בתחילה, אבל הקשר ביניהם מקבל תפנית כשלכפר המבודד מגיעים שני אנשים. הראשון הוא הסמל הרברבן בלקורה (Belcore), שמגיע לכפר בראש מחלקת חיילים ומבקש מיד את ידה של אדינה. השני הוא שרלטן בשם דולקמארה (Dulcamara), שמוכר שיקוי פלאים שאמור לפתור כל בעיה. נמורינו התמים קונה ממנו שיקוי אהבה פלאי, מתוך אמונה שזה מה שיגרום לאדינה להתאהב בו. ה"שיקוי" הוא בעצם סתם יין זול, אך בהמשך העלילה גורם לכך שאדינה אכן מתאהבת בנמורינו. הסוף, כמובן, טוב.

מבין מגוון ביצועי הדיוידי של האופרה היה עד כה אחד מושלם, שיצא בשנת 2005 מבית האופרה של וינה. שניים מהזמרים מאז- וילאזון (בתפקיד נמורינו) וד'ארכאנג'לו (בתפקיד דולקמארה)- שרים גם בביצוע החדש. את תפקיד אדינה, אותו מילאה ב- 2005 אנה נטרבקו (Netrebko) המופלאה, שרה הפעם מיאה פירסון. את הסמל בלקורה שר כאן רומן טרקל (Trekel).

למרבה הצער, לא ניתן להשוות את הביצוע החדש לביצוע המופת מ- 2005 בשום היבט. הכול פה עובד פחות טוב. קודם כל, הבימוי. וילאזון מיקם את סיפור העלילה בסטודיו הוליוודי, המפיק מערבון דרג ז'. עיצוב התפקידים הוא בהתאם לקונספט: הוא עצמו משחק את נמורינו, ניצב במערבון שמאוהב בכוכבת ונראה כמו איזה הומלס מקסיקני. בלקורה הוא גיבור הסרט, קצין פוץ בחיל הפרשים. דולקמארה הוא הבמאי, שמשמש גם כשחקן. כשחקן הוא מגלם צ'יף אינדיאני, שרכוב על סוס בגודל טבעי מפלסטיק. זה גרוע כמו שזה נשמע. הסרט נקטע בתכיפות על-ידי קטעים שמראים לפתע את הזמרים בשחור-לבן, רעיון מעצבן שמקלקל את הרצף הטבעי של הצפייה. זאת, בתוספת החלטות בימוי מטופשות למכביר, הופכות את הצד הויזואלי לחלש מאוד.

מבחינת השירה, ככה ככה. וילאזון, שהיה נמורינו מופלא ב- 2005, נשמע פה הרבה פחות יציב ומבריק. אין ספק שמשהו לא טוב קרה לקול שלו מאז. ד'ארכאנג'לו, שנכון להיום הוא אחד מזמרי הבאס האהובים עלי בעולם, שר יפה כתמיד אבל הבימוי הבעייתי לא עושה לו חסד. רומן טרקל הוא בלקורה מזעזע, גם קולית וגם בימתית. נקודת האור בביצוע היא מיאה פירסון, בזכות הופעה מקסימה וקול יפהפה. היא לא חיננית ופלרטטנית כמו נטרבקו בביצוע המופתי של 2005, אבל היא בהחלט נקודת האור פה. גם המקהלה והתזמורת, בניצוחו של פאבלו הראס-קסאדו (Heras-Casado) הצעיר, נשמעות טוב מאוד.

לסיכום: הביצוע עם וילאזון ונטרבקו מווינה ב- 2005 עדיף בכל מובן. הביצוע החדש של וילאזון מומלץ רק למעריצים מושבעים של "שיקוי אהבה" או של וילאזון, שיהיו מוכנים לסלוח לו על הפקה רחוקה מאוד משלמות.

כדי לצפות ברולנדו וילאזון מבצע את האריה המפורסמת Una Furtiva Lagrima ("דימעה חמקנית אחת") בביצוע החדש- הקליקו כאן.

דוניצטי- האופרה "שיקוי אהבה". במאי: רולנדו וילאזון. הפקה מבית האופרה של באדן-באדן. תזמורת ומקהלת בלתזאר נוימן.מנצח: פאבלו הראס-קסאדו. די.וי.די "דויטשה גרמופון". 

פורסם ב"גלובס", 26.11.2014