Skip to content

"רמת הכישרון המוזיקלי בישראל היא אדירה": ראיון עם רוג'ר בראון, נשיא ביה"ס למוזיקה ברקלי

2 בינואר 2015
רוג'ר בראון_צילום יחצ

רוג'ר בראון. צילום: יחצ

לאחרונה ביקר בישראל רוג'ר בראון, נשיא בית הספר למוזיקה "ברקלי" בבוסטון. הביקור הקצר, שנערך במסגרת שיתוף-הפעולה של ברקלי עם בית-הספר "רימון", איפשר ראיון מקיף עם מי שנחשב לאחד האנשים החשובים בשדה המוזיקה העולמית כיום.

בראון (58) הגיע לברקלי לפני עשר שנים. הוא הביא איתו ניסיון ניהולי עשיר, שבשיאו ניהל יחד עם אשתו חברה בינלאומית שהעסיקה אלפי עובדים. בעברו היה גם מתופף ג'אז, אך עיקר העניין שלו במוזיקה הוא מהכיוון הכלכלי והמסחרי. "רוב בתי הספר למוזיקה בעולם מלמדים מוזיקה קלאסית", הוא אומר. "אבל מוזיקה קלאסית מהווה רק אחוז אחד מתעשיית המוזיקה כיום. 99 האחוזים הנותרים הם מוזיקה לטלוויזיה, לסרטים ולמשחקי מחשב, מוזיקת ג'אז, פופ, מוזיקה לטינית, בלוז, רוק ועוד ועוד. בית הספר שלנו נועד להכשיר אנשים לקריירה בתחום הזה, לא רק כמבצעים אלא גם כאנשי סאונד, הפקה, שיווק וכל היתר".

בית הספר Berklee נמצא בבוסטון, ואין לו כל קשר לאוניברסיטת  Berkeley מקליפורניה. הוא הוקם בשנת 1945, במטרה ללמד ג'אז. "המטרה אז היתה ללמד מוזיקה בת-זמננו, ובאותה תקופה ג'אז היה הדבר החם", אומר בראון. "אנחנו עדיין מלמדים ג'אז ואפילו מתמקדים בזה, אבל מאז ההגדרה של "מוזיקה בת-זמננו" התרחבה להרבה מאוד תחומים נוספים".

כיום לומדים בברקלי 4,400 תלמידים, ותקציבו השנתי עומד על 200 מיליון דולר בקירוב.בנוסף למגמות הביצוע יש בו גם מחלקות לחינוך מוזיקלי, כתיבת מוזיקה לסרטים, סאונד, ואפילו מחלקה המתמחה בצד העיסקי של תעשיית המוזיקה. בנוסף הוא מנהל את בית הספר האינטרנטי הגדול בעולם למוזיקה, שמציע בחינם קורסים מגוונים בביצוע מוזיקלי. בראון מציין כי לקורסים אלו נרשמו למעלה ממיליון תלמידים ברחבי העולם, אם כי לא כולם גם סיימו. "הקורסים האלו פונים לאנשים שלא למדו מוזיקה בצורה מסודרת, ועוזרים מאוד לסטודנטים שרוצים להתקבל ללימודים ויכולים להתכונן לכך בחינם".

"מעבר להוראת המקצועות עצמם, אנחנו עוזרים לצעירים לעשות קריירה במוזיקה", אומר בראון. "אנחנו מלמדים יזמות, איך מקימים עסק קטן ואיך מפרסמים את עצמך. אנחנו מאוד מתקדמים מבחינה טכנולוגית ונעזרים בזה כדי להפיק לתלמידים שלנו קליפים ביו-טיוב, שהיום הם בגדר הכרח לכל מוזיקאי שרוצה למכור. חשוב לי שהתלמידים שלנו ייצאו לשוק לא רק כמבצעים טובים, אלא שיהיו מוכנים גם ליום שאחרי סיום הלימודים".

מהו מודל המימון שלכם?

"ברקלי הוא בית ספר פרטי ללא כוונת רווח. כמו רוב המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב, רוב הכסף מגיע משכר לימוד ומתרומות ורק מעט מגיע מתמיכה ממשלתית. הלימודים יקרים, אבל יש פה הרבה מילגות ומי שכישרוני יכול לזכות למימון. אנחנו מוציאים כארבעים מיליון דולר בשנה על מילגות. חלק ניכר מהן הולך לתלמידים ישראלים. לא בגלל המוצא, אלא בגלל שמגיע להם. אנחנו אוהבים כשרונות בלי קשר למדינת המוצא שלהם".

ממשל אובמה לא העלה את התמיכה הממשלתית במוסדות כמו ברקלי?

"למיטב הבנתי זו באמת היתה הכוונה. אבל ארה"ב היתה במיתון נוראי כשאובמה נבחר, והדבר הראשון שהמימשל עשה היה לקצץ בהוצאות ולא להגדיל אותן. אובמה מאוד מעריך מוזיקה אמריקאית, אבל להוציא כסף מהמערכת הציבורית זה כבר סיפור אחר. מעבר לכך, ארה"ב היא תרבות שלא מאמינה במימון ציבורי".

ומה עמדתך לגבי זה?

"כמובן שהייתי שמח אם היתה יותר תמיכה ממשלתית בסטודנטים שלנו, כדי שלא יצטרכו לעזוב את ביה"ס עם חוב. מצד שני, יש יתרון לא להיות נתמך ע"י בירוקרטיה. אם פיקאסו היה נשען על תמיכה ממשלתית לא בטוח שהיה יוצר כפי שיצר. זה נכון גם למוזיקה- סוגי מוזיקה כמו רוק, היפ-הופ, ג'אז ובלוז לא נוצרו במימון ממשלתי. אני מעדיף שהסטודנטים יהיו חופשיים מחובות לממשלה ויעשו דברים שיהיו רדיקליים אפילו בשבילי, בגילי המתקדם. העיקר שיעשו מה שנכון להם מבחינה אמנותית".

בין הכוכבים שהעמיד "ברקלי" נמנים קווינסי ג'ונס, אל דימיולה, גארי ברטון, מליסה אתרידג', ברנפורד מרסליס, דיאנה קראל, אספרנצה ספולדינג ועוד רבים. בראון מציין שגם הזמר של "גנגאם סטייל", שצבר עד כה שיא צפיות ביו-טיוב, למד שלוש שנים בבית הספר ("הוא לא סיים"). על צוות המורים נמנים שמות גדולים כמו דנילו פרז, ג'ו ליבאנו, טרי לין קרינגטון, קיריל גרשטיין, ג'ורג' קלינטון (מלחין המוזיקה ל"אוסטין פאוארס") ואחרים.

בראון מציין במיוחד שורה ארוכה של מוזיקאים ישראליים בוגרי בית הספר: הסקסופוניסט אלי דג'יברי, הפסנתרן קיריל גרשטיין, שלושת האחים כהן (קלרניתנית הג'אז ענת כהן, חצוצרן הג'אז אבישי כהן והסקסופוניסט יובל כהן), יהודה עדר, גיל דור, אלון אוליארצ'יק ורבים אחרים.

הביקור של בראון בישראל נעשה במסגרת שיתוף פעולה של ברקלי עם בית הספר "רימון", קשר שלו הוא מייחס חשיבות רבה. "רימון" נוסד ע"י בוגרי ברקלי- יהודה עדר, גיל דור ועמיקם קימלמן, ועדר עומד בראשו עד היום. בראון מציין כי במסגרת שיתוף הפעולה יכול כיום תלמיד ישראלי ללמוד את השנתיים הראשונות של התואר ב"רימון", ואת השנתיים האחרונות להשלים בברקלי. "תלמיד כזה יקבל תואר כאילו למד את כל ארבע השנים בארה"ב", הוא אומר. "האפשרות הזו מוזילה את התואר בצורה משמעותית, שכן הלימודים בארה"ב יקרים בהרבה". בראון מציין שלבית הספר יש קרן מילגות, ובכל נקודת זמן לומדים בבית הספר כעשרה תלמידים ישראלים על מילגה.

"הישראלים חשובים לנו מאוד, כי יש הרבה כישרונות ברמה בינלאומית שמגיעים ממנה", אומר בראון. "יחסית למספר התושבים בה, ישראל הפיקה שיעור עצום של מוזיקאי ג'אז גדולים. אני לא יכול לתת תשובה ודאית למה, אבל יש לי כמה רעיונות. ראשית, הישראלים רגילים לעבוד קשה ולהתגבר על מכשולים. שנית, ישראלים הם אנשים דינאמיים וטובים באילתור. בנוסף, לישראלים שלמדו מוזיקה בילדותם יש משמעת עבודה אירופאית שאותה למדו מהמורים שלהם. כל אלו יחד יוצרים תנאים מצוינים להיות מוזיקאי ג'אז טוב. תהיה הסיבה אשר תהיה, רמת הכישרון בישראל היא אדירה, ולכן "רימון" היא מקור כל כך חשוב עבורנו".

אפשר להתפרנס כיום ממוזיקה?

"תלוי עם מי מדברים. יש אמנים שמשגשגים, ויש כאלו שלא. העובדה היא שיש עדיין אנשים שקונים מוזיקה. הרבה פחות מבעבר, אבל אמנים מצליחים עדיין עושים מזה כסף. שנית, אמנים מקבלים תמלוגים על זכויות שימוש בשירים שלהם. שלישית, אפשר לעשות כסף בהופעות. רביעית, יש זכויות יוצרים על מוצרים שונים שמשתמשים במוזיקה. הבעיה שלי עם המודל הזה היא אחרת- שאמנים לא יעשו מוזיקה בועטת כדי למכור מוצרים, אלא יכתבו מוזיקה שתתאים ללקוח שלהם".

איך אתה מתייחס לתכניות כמו "כוכב נולד" או "דה וויס"?

"אני פחות שלילי לגבי זה מאשר אחרים. קודם כל, התכניות האלו מעסיקות הרבה מבוגרי בית הספר שלי. שנית, חלק מהמתמודדים באים ממשפחות חסרות אמצעים והחשיפה בטלוויזיה מאפשרת לקריירה שלהם לנסוק. הביקורת שלי על התכניות האלו היא דווקא שהן מנסות לספק מוזיקה שכולם אוהבים. בוב דילן, ניל יאנג ותלוניוס מונק לא היו זוכים בתכניות ריאליטי. כך שאם תשאל אותי אם כדאי לגשת להתמודד, התשובה שלי תהיה כזו: אם אתה אמן- אז לא. אבל אם אתה מוזיקאי צעיר ורוצה חשיפה- אולי התכנית הזו תוכל לעזור לך. בכל מקרה, אני מעדיף ריאליטי בסגנון "דה וויס" על תכניות ריאליטי שעוסקות במשפחות לא מתפקדות".

פורסם ב"גלובס", 1.1.2015

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: