Skip to content

"ברג ושנברג לא היו אידיוטים, אבל אני מאמין בטונאליות": ראיון עם מאריי פרהיה

28 בדצמבר 2016
Perahia_Murray_03_PC_Felix_Broede.jpg

מאריי פרהיה. צילום: פליקס ברודי

אם היו מבקשים ממדגם מייצג של אוהבי מוזיקה קלאסית למנות את שלושת הפסנתרנים הגדולים כיום בעולם, סביר להניח שמאריי פרהיה (Perahia) היה אחד מהם. את ההערכה הזו רכש דרך מאות הקלטות וקונצרטים לאורך השנים, בהם גילה שילוב מופלא של רגש, אינטלקט ועומק הבעה. השיחה איתו מספקת חוויה דומה: מדובר באיש שיחה נעים ורחב אופקים, שבניגוד לרבים מעמיתיו נהנה לדבר על מוזיקה הרבה יותר מאשר על עצמו.

את פרהיה אני פוגש יום אחרי הקונצרט המשותף שלו עם זובין מהטה בפילהרמונית, בו הועברה ההודעה הדרמטית על פרישתו העתידית של מהטה מהתזמורת. באופן טבעי, זהו גם הנושא שפותח את שיחתנו. "מאוד הצטערתי לשמוע על הפרישה הזו", אומר פרהיה. "זה יום עצוב, כי מהטה הביא לתזמורת תרומה רבת ערך. גם אני באופן אישי ניגנתי איתו הרבה במקומות שונים בעולם, בהקלטות ובקונצרטים חיים. צריך לשמוח שהפרישה תהיה רק עוד שנתיים, כך שלתזמורת יהיה זמן להסתגל ולבחור מנהל מוזיקלי חדש".

אתה רוצה להמר מי זה יהיה?

"ממש לא. אני לא מכיר מספיק את הנושא, ולא נכנס לזה".

הביצוע שלך לקונצ'רטו "הקיסר" של בטהובן היה היחיד שלא שודר מהקונצרט ביום שני. מדוע?

"זה קונצ'רטו קשה, ולא ניגנתי אותו כבר שנתיים. כך שהייתי די מתוח לפני הביצוע, ולא רציתי להוסיף למתח הזה את הידיעה שהוא יוקלט".

=======

פרהיה, בקרוב בן שבעים, גיבש לעצמו מוניטין של פסנתרן מעמיק בעל גישה ייחודית למוזיקה שאותה הוא מבצע. גישה זו, כפי שהוא מסביר, מתבססת על ניתוח שנקריאני של הפרטיטורה. ניתוח זה פותח ע"י היינריך שנקר (Schenker), והוא מבוסס על  הולכת קולות, קונטרפונקט, הרמוניה, קשר בין משפטים מוזיקליים, התפתחות לינארית וכדומה. "בעזרת הניתוח המקדים הדברים מתבהרים עוד לפני שאני ניגש לפסנתר", הוא אומר. "ההבנה הזו משפיעה אחר כך על עיצוב המשפטים, על הטמפו ועל כל יתר מרכיבי הביצוע".

לדבריו, העיסוק שלו בניתוח השנקריאני החל בצורה אינטנסיבית לפני כ- 15 שנים, בתקופה בה היה פצוע ומושבת מנגינה. מאז החלים לחלוטין, אבל נשאר נאמן לרעיון של ניתוח יצירות לפני ביצוען.

"למדתי ב'מאנס קולג" בניו-יורק, בו לימדו התלמידים של שנקר. אלו היו תיאורטיקנים יהודים, שברחו מגרמניה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון. המורה שלי היה פליקס זלצר, שהיה נכד של ויטגנשטיין. בתקופת הקולג' למדתי את הניתוח השנקריאני, אבל הוא לא היה חלק ממני. רק כשנפצעתי התחלתי לפתח זאת יותר, וכיום הניתוח המקדים הזה הוא הדבר הראשון שאני עושה כשאני ניגש ליצירה".

כשאתה מאזין להקלטות שלך מלפני עשרים שנה אתה שומע הבדל בפרשנות יחסית להיום?

"אין הבדל גדול בביצוע, אבל אז הפרשנות לא נעשתה באופן מודע והיום כן.  שנקר נותן כיוון להרגיש רגשות שכבר היו קיימים קודם באופן תת-מודע".

אתה יכול להסביר איך נוצר הצליל הייחודי שלך?

"אני לא יודע להסביר איך הוא נוצר, אבל נראה לי שיש הרבה דברים שעיצבו אותו. לדוגמא הלינאריות, או החשיבה על נגינה כמו על שירה. זה גורם לשרירים להתנהג בצורה מסוימת".

אתה מזוהה בעיקר עם המלחינים שפעלו בין 1700 ל- 1850. באך, מוצרט, בטהובן, שוברט, שופן. יש לזה סיבה?

"אני מאמין בטונאליות. להרגשה שיש קשר בין דברים. הטונאליות נותנת כיוון- מאיפה באים ולאן הולכים. ברור שיש ערך למוזיקה בת זמננו. ברג ושנברג לא היו אידיוטים. אבל אני לא מרגיש בטוח במוזיקה הזו. כדי לנגן בצורה משכנעת אתה צריך לאהוב את מה שאתה מנגן".

=======

לפרהיה קשר עמוק וארוך לישראל. הוא נולד בניו-יורק לפני 65 שנים, למשפחה יהודית שמוצאה מסלוניקי ביוון. שם משפחתו הוא למעשה "פרחיה", והוא נצר למשפחת רבנים ששורשיה בימי בית שני (יהושע בן פרחיה היה נשיא הסנהדרין). שמו, מאריי, היה במקור "משה". "אבא שלי ברח מיוון לארה"ב בשנת 1935", הוא מספר. "בבית דיברו לאדינו וניהלו אורח חיים יהודי. אני עצמי גדלתי כנער דתי עד גיל 15, אבל בסופו של דבר התרחקתי מהדת לחלוטין. מצד שני אני שמח שלדת היה חלק בילדות שלי, כי היא פיתחה בי את הכבוד לדברים רוחניים. כדי להבין את המוזיקה של המלחינים הגדולים צריך קשר לתיאולוגיה נוצרית. לא צריך להאמין בה או לקבל אותה, אבל צריך להיות מסוגלים להרגיש אותה".

"אני לא אדם דתי", הוא אומר, "אבל אני נעשה דתי כשזה מגיע למוזיקה. יש לתפיסה הדתית השפעה על פרשנות מוזיקלית: לראות את העולם כיחידה אחת, לחשוב שיש משהו גדול יותר מאיתנו, לראות את האחדות שבתוך החוויה האנושית".

=======

בשנים האחרונות משמש פרהיה כנשיא המרכז למוזיקה ירושלים, ובמסגרת זו שוהה בישראל מספר פעמים בשנה. "אני מאוד אוהב את המרכז הזה", הוא אומר. "הוא נותן הרבה אפשרויות לנגנים צעירים, ואני נהנה מאוד לעבוד איתם. אלו מוזיקאי העתיד, ויש להם הרבה כישרון".

היית ממליץ להם לבחור במוזיקה כקריירה?

"עיסוק מקצועי במוזיקה פירושו חיים קשים. צריך להתאמן, לשאול שאלות, ללמוד כל הזמן. אבל זו לא בחירה, אלא משהו שכופה עליך לעסוק בו. ולמי שמגיע לעסוק בזה- אני רוצה לעזור".

למרות הקשר שלך לישראל אתה לא מרבה להביע דעות פוליטיות.

"אני לא עוסק בפוליטיקה. חשוב לי לדעת על מה אני מדבר, וזה לא תחום המומחיות שלי. פעם שאל אותי עיתונאי איטלקי על דיעותי הפוליטיות, ושאלתי אותו בחזרה אם היה שואל את ברלוסקוני על קונצ'רטי של מוצרט".

פורסם ב"אופוס- המגזין למוזיקה קלאסית", 28.12.2016

From → Uncategorized

4 תגובות
  1. יונתן permalink

    מסכים עם אמירה שבכותרת. שמח שמישהו בעל דעה נחשבת שותף להרגשתי\העדפותי

  2. אהבתי את הראיון ואת התשובות. אני מרגישה שיש לי לגיטימציה לא "לאהוב"/להתחבר למוסיקה מודרנית ולהישאר באזור הנוחות שלי – עד הרומנטיקה המאוחרת וקצת לקראת שוסטקוביץ. ובכלל, מאריי פרהיה, מה שתכתוב עליו – יבורך.

  3. יואל permalink

    פסנתרן נפלא ואדם מרתק.ממליץ לראות ביוטיוב את כל הראיונות שלו אצל אריה ורדי.

  4. nadia2104 permalink

    מזדהה לחלוטין עם ההשוואה בין מוזיקה לדת. גם אני לא אדם דתי ולמרות שאני לא מוזיקאית ,מוזיקה עבורי היא דת. אהבתי מאוד את הראיון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: