ביקורת קונצרט: זובין מהטה נפרד מהפילהרמונית הישראלית

הפילהרמונית נפרדה אתמול מזובין מהטה, אחרי חמישים שנה בה כיהן כמנהלה המוזיקלי. וכצפוי, קשה לתאר במילים את עוצמת ההתרגשות, החום וההערכה שאיפיינו את הקונצרט הזה.

את הרגע המרגש ביותר בקונצרט יכול היה לראות רק מי שישב בצד שמאל של הבמה. זה קרה אחרי סוף הסימפוניה השנייה של מהלר, כשהקהל כולו עומד על רגליו בתשואות נרגשות. בסבב האחרון של התשואות נשארו הנגנים לשבת, כדי שמחיאות הכפיים ימוענו למנצח בלבד. יש להניח שהמחווה הזו תוכננה מראש, אבל מה שקרה אילץ את התזמורת לחרוג ממנה: מהטה כל כך התרגש מהמעמד, עד שהתחנן בעיניים דומעות לנגנים שיקומו גם הם. "פליז" ניתן היה לראות את שפתיו לוחשות בתחינה לכנר הראשי, איליה קונובלוב. קונובלוב נשאר בהתחלה לשבת, אבל ב"פליז" השני הבין שהמנצח הדומע שעומד מולו באמת זקוק לתמיכה מהנגנים כדי לא להרגיש לבד מול עוצמה כזו של רגש. קונובלוב אכן קם, ואחריו יתר התזמורת. הפעם לא כדי לקבל כבוד מהקהל כמו בדרך כלל, אלא כדי לתמוך רגשית במנצח האהוב שעומד מולם בפעם האחרונה כמנהל מוזיקלי ואולי אחרונה בכלל. איזה רגע מרגש ועצוב של פרידה.

והיתה גם מוזיקה בקונצרט הזה, ובאיכות מעולה. בחלק הראשון בוצע הקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של ליסט, עם יפים (Yefim) ברונפמן כסולן. הקונצ'רטו הזה הוא יוצא דופן לזמנו מבחינה מבנית, כיוון שהוא בנוי מפרק רצוף אחד במקום שלושת הפרקים המסורתיים. זוהי יצירה שאינה מבוצעת בתדירות גבוהה, ואודה שעד אתמול היא לא היתה ברשימת המועדפים שלי. אחרי הביצוע של אתמול- היא נוספה לשם. ברונפמן, בתצוגת תכלית מרשימה, נע בין נגינה שירתית יפהפייה לתצוגת תכלית וירטואוזית, ששיאה ב"גליסנדי" העולים והיורדים לקראת סוף היצירה. בקטעים הליריים הציג ברונפמן רגעי "פיאנו" נהדרים, ובקטעי הבראבורה נראה בכושר שיא וניגן ללא כל מאמץ ניכר לעין. התוצאה היתה ביצוע עמוק ורב רבדים, כשמהטה- כדרכו- מלווה בהקשבה וברגישות. השיא הרגשי של היצירה היה כצפוי באפיזודה המקסימה עם הצ'לו הסולן, שמנגן בדו-שיח עם הפסנתר כאילו מדובר בקונצרט קאמרי. נפלא.

להדרן עלה ברונפמן עם להב שני, המנהל המוזיקלי הנכנס של התזמורת, לביצוע בארבע ידיים של אחד מהמחולות הסלאביים של דבוז'אק. היצירה חביבה ולא יותר, וכך היה גם הביצוע. הדבר שיישאר חרוט בזיכרוני מההדרן הזה הוא דווקא פניו האוהדות של מהטה כלפי השניים, כשהוא עוקב אחרי הנגינה מדוכן המנצח בחיבה מופגנת.

בחלק השני של הקונצרט בוצעה הסימפוניה השנייה של מהלר, "התחייה". בחירתה של היצירה לקונצרט הזה היא הרבה יותר מסימבולית: מהלר מתאר בה את המעבר מחיי העולם הזה- שכולו סבל וקושי- אל חיי הנצח המבורכים של העולם הבא. מעבר לנושא הטעון, "התחייה" היא גם אחת הסימפוניות המזוהות עם מהטה ביותר. הוא ניצח עליה פעמים רבות, באיכות כזו או אחרת, בקונצרטים חיים ובהקלטות. הפעם הזו, לטעמי, היתה יוצאת דופן באיכותה. מהטה הציע ביצוע מופנם, מרתק ובשל, שהלך ונבנה לקראת השיא ונמנע בקפדנות מהתלהמות גם במקומות שבהם מנצחים אחרים נוטים "ליפול" בה. נראה היה שמהטה נותן בתזמורת אמון מלא: הוא נתן כניסות רק איפה שממש צריך, וגם כאן העדיף כניסות עדינות ומרומזות ולא דרמטיות מדי. התוצאה יכולה ללמד את השיעור הכי חשוב בניצוח: כשמאמינים בנגנים ו"מזמינים" אותם לנגן במקום "להכניס" אותם מתוך תחושת צורך בשליטה, מאפשרים למוזיקה לזרום באופן הרבה יותר אורגני. כתוצאה, מצאתי את עצמי יושב רכון קדימה בהקשבה טוטאלית לאורך היצירה כולה.

לגבי הסולניות- זמרת המצו-סופרן אוקה פון דר דמראו הציגה קול מלא נוכחות ועומק, ושרה יפה מאוד. אבל הקסם האמיתי החל כאשר נכנסה לתמונה זמרת הסופרן חן רייס, ששרה בפשטות מקסימה וכובשת לב. איזו זמרת נהדרת. המקהלה הכפולה (מקהלת ברתיני והמקהלה הקאמרית של האקדמיה מירושלים) השלימה את התמונה בשירה מרשימה, שהיתה מלאת עוצמה מאופקת בלי לגלוש לצעקנות. אי אפשר היה לאחל למהטה אקורד סיום יפה יותר. בסיכומו של דבר זה היה קונצרט בלתי נשכח, אולי אחד המרגשים בהם ביקרתי בחיי.

ובנימה אישית, אני מנצל את הבמה הזו כדי למסור למהטה תודה אישית מעומק הלב. זובין אחראי להרבה מאבני הדרך המוזיקליות שלי, כולל כמה חוויות מכוננות שלא אשכח לעולם. אודה ואתוודה שמעולם לא מצאתי עניין גדול בפרשנותו לבאך, מוצרט ואפילו בטהובן. אבל בכל הנוגע למוזיקה שחוברה במחצית השנייה של המאה ה- 19 והמחצית הראשונה של המאה העשרים – זו של וגנר, ברוקנר, מהלר, ורדי, ריכרד שטראוס, פוצ'יני ובני זמנם- הוא לטעמי אחד המנצחים הגדולים שיש. נוכחותו המבורכת תחסר כאן מאוד.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעת מיצירות ליסט ומהלר. עם יפים ברונפמן (פסנתר), חן רייס (סופרן), אוקה פון דר דמראו (מצו-סופרן), המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני והמקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 20.10.2019.

פורסם ב"אופוס", המגזין למוזיקה קלאסית, 21.10.2019