ביקורת אופרה: "אאידה" באופרה הישראלית

צילום: יוסי צבקר

איזכור האופרה "אאידה" מעלה מיד בדמיון הפקות מסורתיות בסגנון עדות הזפירלי, עם פילים, סוסים ובגדים בסגנון מצרים העתיקה. שום דבר מכל אלו אינו רלוונטי להפקה הנוכחית באופרה הישראלית, בבימויו של סטאטיס ליוואטינוס. למעשה, פריט התפאורה היחיד שיש על הבמה לאורך כל האופרה הוא סלע ענק, שמעליו תלוי ריבוע עם חור במרכזו. הריבוע הזה נשאר במקומו עד המערכה הרביעית, שבה הוא משנה זווית כדי לסמל את הקבר הנסגר על רדאמס ואאידה המסכנים.

הבמה המאווררת הדגישה את היותה של "אאידה" אופרה קאמרית, שהבסיס הדרמטי שלה עומד על אריות סולניות ודואטים. עובדה זו שמה את האיכות הווקאלית של הזמרים בפוקוס, ובהתחלת הערב היה נראה שזו דווקא לא בשורה טובה. הטנור האיטלקי לאונרדו קאיימי (בתפקיד רדאמס) פתח את הערב בצורה חלשה מאוד: הוא היה לא יציב ולא מתואם עם התזמורת,  ובארייה הנהדרת "צ'לסטה אאידה" ממש נשמע כאילו הוא מסמן. כנראה חשש שקולו יישבר בגבהים שהארייה הזו דורשת, ובחר לשיר בחצי קול. לזמרת המצו-סופרן הליטאית יוסטינה גרינגייטה (Gringyte), בתפקיד אמנריס, היתה בעיה הפוכה: היא שרה בהתחלה בקול לוחץ ולא נעים, שנשמע כמעט גס.

ככל שהאופרה התקדמה, שמחתי לגלות ששניהם השתפרו מאוד. כנראה שלא עשו מספיק חימום לפני שעלו, או שלקח להם זמן להתאים את עצמם לאקוסטיקה של האולם. לך תדע. בכל מקרה, בחלק השני אפשר היה ליהנות מהם בהחלט (בעיקר בחלקים הדרמטיים של אמנריס).

הזמרים בקולות הנמוכים, לעומתם, נשמעו טובים כבר למן ההתחלה. ולדימיר בראון היה מעולה בתפקיד המלך, וכך גם אינסונג סים (Insung Sim) בתפקיד הכהן הגדול. קל היה ליהנות גם מהבריטון הרומני יונוץ פאסקו (Ionut Pascu), בתפקיד אמונאסרו.

ועם זאת, מי שהיתה בעיני המלכה הבלתי מעורערת של ההפקה היתה זמרת הסופרן האיטלקייה הנהדרת מוניקה זנטין (Zanettin), בתפקיד אאידה. זנטין הציגה קול יפה ומרגש ומשחק משכנע, והאריות הגדולות שלה הציגו את אאידה כדמות חזקה ומלאת עוצמה רגשית ולא כנערה האומללה שאפשר לראות בהפקות אחרות.

הגיבורה הנוספת של הערב היתה מקהלת האופרה, שנשמעה חזקה, מדויקת ויציבה. כבר הרבה זמן לא שמעתי את המקהלה הזו ב"פורמה" כל כך טובה. כל הכבוד.

תזמורת האופרה בניצוחו של האיטלקי ג'וליאנו קארלה (Carella) ליוותה היטב, במיוחד אחרי שהתחממה קצת. בהתחלה נראה שלוקח לקארלה קצת זמן להשתלט על העניינים בכל הנוגע לבלאנס ותיאום, אבל גם כאן העניינים השתפרו מאוד ככל שהאופרה התקדמה.

לסיכום: זוהי "אאידה" כמעט קאמרית מבחינת הבימוי והתפאורה, וזה לא בהכרח דבר שלילי. הזמרים ברובם טובים, אאידה והבאסים מעולים, וכך גם המקהלה. דיסקליימר כמו תמיד- כל ההערות מתייחסות לזמרי הקאסט הראשון בלבד.