דילוג לתוכן

ביקורת אופרה: "מדאם בטרפליי" באופרה הישראלית

5 בדצמבר 2022
אורליה פלוריאן בתפקיד בטרפליי. צילום: יוסי צבקר

צילום: יוסי צבקר

"מדאם בטרפליי" היא אופרה יפה ולעיתים מרגשת, אבל לצופה בן-זמננו יש בה גם יסוד מעצבן. קשה לקבל היום מצב שבו אישה מחכה שלוש שנים לבעל שנטש אותה, וממשיכה להאמין באובססיביות שהוא הולך לחזור בכל רגע. הסיפור הוא כמובן סיפורה של מדאם בטרפליי, גיישה יפנית שנישאה לקצין האמריקני פינקרטון. הוא התחתן איתה סתם כי אפשר, ועזב אותה ואת יפן בלי לחשוב פעמיים. בטרפליי מחכה לשובו בנאמנות עיוורת, ובינתיים מנהלת בית אמריקני למופת. היא נמצאת במצב כל כך עמוק של הכחשה, עד שאיפשהו באמצע המערכה השנייה בא לך לנער אותה ולרענן את בוחן המציאות שלה. הבעיה באופרה, שהודגמה בביצוע אמש, היא סטטיות יתרה. רוב המערכה השנייה של האופרה מוקדשת לבטרפליי העיוורת למציאות, ולאסון הידוע מראש שינבע מכך. בתנאים מסוימים ניתן לעקוף את הסטטיות הזו, אך הפעם זה לא כל כך עבד. לא מבחינת הבימוי וההעמדות, ולא מבחינת הפרשנות המוזיקלית.

שלושה מרכיבים בביצוע דווקא כן היו מעולים. הראשון- שימוש מופלא בתאורה, שברגעי השיא מציפה את הבמה בצבעי יסוד חזקים. זה היה באמת מרשים, וככל הנראה האלמנט הזכיר ביותר מהערב. שני המצטיינים הבאים היו מצוות הזמרים: הבריטון יונוץ פאסקו בתפקיד הקונסול האמריקאי שארפלס, וזמרת המצו-סופרן הצעירה שי בלוך בתפקיד המשרתת סוזוקי. פאסקו הציג- כתמיד- קול בריטון יציב ויפהפה, ושי בלוך התגלתה כזמרת עם קול עשיר ונעים. שניהם שיכנעו מאוד גם מבחינת יכולת המשחק והנוכחות הבימתית.

על האופרה ניצח דן אטינגר, מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית. תזמורת ראשל"צ נשמעה טוב, אבל לטעמי לקח אטינגר כמה החלטות פרשניות שנויות במחלוקת ש"תקעו" את הזרימה המוזיקלית. מדובר בעיקר במערכה השנייה, שהתפתחות העלילה בה היא בעיקר פנימית-פסיכולוגית ולכן קל מאוד ליפול בה לסטטיות מתישה.

לצערי לא התלהבתי גם מהזמרים בתפקידים הראשיים. אורליה פלוריאן (בתפקיד בטרפליי) ניחנה אמנם בקול יפה ומלא, אבל במערכה הראשונה היתה "כבדה" מדי ולא הצליחה להעביר את חן הנעורים התמים של בטרפליי (שאמורה להיות בת 15 במערכה זו). בנוסף, פלוריאן שרה עם הרבה ויבראטו שלא תמיד התאים. בקאסט השני תשיר את התפקיד אלה וסילביצקי הנהדרת, ולהערכתי החוויה איתה תהיה מוצלחת בהרבה. ולנטין דיטיוק, בתפקיד פינקרטון, שר בקול מתכתי יחסית בצלילים החזקים ונהניתי ממנו רק בקטעים הליריים. מהסולנים האחרים בלט לטובה אנתוני ווב, בתפקיד השדכן הנכלולי גורו. גם מקהלת האופרה נשמעה טובה ומדויקת.

ראוי לציון המתרגם ישראל אובל, שכמו בפעם הקודמת שבה עלתה האופרה (2008) הצליח להעלות חיוך עם השימוש במילה "בונזו". ה"בונזו" הוא הדוד המגעיל של בטרפליי, כוהן דת בודהיסטי שמחרים אותה לאחר שהתנצרה. כשהוא יורד לחייה על ההתנצרות, הוא זוכה לתגובה "אף בונזו לא ינבח עלי". נכון נחמד?

לסיכום: תאורה מהממת, במה יפה אך סטטית, ביצוע מוזיקלי ככה-ככה, וחוויה כללית קצת מתישה. יתכן שהקאסט השני יעניק חוויה אחרת.

"מאדאם בטרפליי" באופרה הישראלית. מנצח: דן אטינגר. בית האופרה, 4.12.2022

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: