ביקורת קונצרט: קיריל פטרנקו מנצח על הסימפוניה התשיעית של מהלר

קיריל פטרנקו. צילום: כריס כריסטודופולו

הסימפוניה התשיעית של מהלר זכתה לאורך השנים לפרשנות ביוגרפית, לפיה מדובר במעין "רקוויאם" שכתב המלחין לעצמו זמן קצר לפני מותו. הפרשנות הזו הביאה לביצועים רבים שלקחו את הסימפוניה, ובמיוחד את הפרק האחרון שלה, לכיוון מטלטל של פרידה מהחיים. לקלאודיו אבאדו, לדוגמא, יש שני ביצועים מצולמים של הסימפוניה שבסופם הוא משאיר את השרביט באוויר למשך נצח ארוך של דממה, ג'סטה שיוצרת חוויה רגשית חזקה.

אצל קיריל פטרנקו, מנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית של ברלין ואורח אהוב בפילהרמונית הישראלית, הסיפור שונה לגמרי. בדברי ההסבר שפירסמה התזמורת לקראת הקונצרט הסביר פטרנקו במפורש את דעתו- שלמרות שחייו האישיים של מהלר אמנם השפיעו רבות על הכתיבה שלו, הרי שהוא לא ממהר לפרש את הסימפוניה התשיעית כתגובה ישירה לאירועי חייו של המלחין.

ההסבר רלוונטי במיוחד לפרק האחרון של הסימפוניה, שאותו מבקש מהלר לנגן "איטי מאוד ועצור עוד יותר". פרק זה גם מלא בהנחיות מוזיקליות כמו “גוסס”, “כמו תהלוכת אבל כבדה”, “מושך לאחור” וכדומה. לכן, קשה שלא להתייחס אליו בהקשר של מוות ופרידה. מצד שני, גורס ההסבר, הסימפוניה התשיעית לא היתה האחרונה שמהלר כתב; למעשה, במהלך התקופה בה חוברה הסימפוניה היה מהלר עסוק מאוד, ואף עשה הרבה תוכניות לעתיד. מכאן, שאפשר למצוא תימוכין לגישה פרשנית אלטרנטיבית לתיאוריית הפרידה מהעולם.

אצל פטרנקו, הפרשנות האלטרנטיבית באה לידי ביטוי קודם כל בטמפו. כל ארבעת הפרקים בוצעו בטמפו מהיר מהמקובל, ובמיוחד הפרק האחרון. פטרנקו הוביל את הפרק הזה באופן מרתק, תוך הדגשת קווים מלודיים לא מקובלים ובצורה שהיתה רחוקה מאוד מתחושת האבל והטרגיות שאפשר לשמוע בביצועים כמו אלו של ברנשטיין ודומיו. בהתאמה אפשר לשכוח גם מהמחוות ה"גדולות מהחיים" בסגנון קלאודיו אבאדו או תיאודור קורנציס: בסיום הפרק החזיק פטרנקו את הידיים מול הגוף כמה שניות, ואז שיחרר בלי לעשות יותר מדי עניין. עבורי, הביצוע של הפרק הזה לא הפיק דמעות (כמו בדרך כלל) אלא בעיקר השתאות והערכה.

ניכר היה שפטרנקו והתזמורת השקיעו בפרשנות הרבה מחשבה ועבודה, והתוצאה היתה אכן מדהימה. זו היתה ממש רקונסטרוקציה- כאילו פירקו את היצירה המוכרת והרכיבו אותה מחדש. הפרשנות היתה אמנם פחות רגשנית מאשר זו של הביצועים המסורתיים, אבל מעניינת מאוד ופוקחת אוזניים. היה מרתק גם לראות את פטרנקו מנצח: מאוד מדויק וברור, עם המון הבעה בידיים ובפנים, ובאופן כזה ששומר על המתח המוזיקלי מהתו הראשון ועד האחרון. זאת, בנוסף לרמה הפנטסטית של התזמורת, סיפקו חוויה מוזיקלית וריגשית מהמעלה הראשונה. היה מרגש לראות גם את הקהל עומד דקות ארוכות בתשואות בעמידה, ממש כמו שפטרנקו רגיל מברלין.

לסיכום: זו מהלר 9 שונה מאוד מהמסורת הרומנטית המשתפכת, לטוב ולרע. כדאי לשחרר את הציפיות המוקדמות ואת הפרוגרמטיות שהולבשה על היצירה (בצדק או שלא בצדק), וליהנות מפרשנות יוצאת דופן ומעולה בדרכה.

נ.ב.

בין אם נקבל שהפרק האחרון עוסק בפרידה מהעולם ובין אם לא, ברגעים האחרונים של הסימפוניה חדרו לאולם יללות של אמבולנסים מבחוץ… כנראה שמישהו יצא מהאולם ולא סגר אחריו את הדלת, בתיזמון שאין רלוונטי ממנו.

מהלר- סימפוניה מספר 9. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: קיריל פטרנקו. היכל התרבות ת"א,  מוצ"ש 14.12.2024.