חגיגה ספרדית: וסילי פטרנקו וסימון טרפצ'סקי עם הפילהרמונית

הקונצרט אמש (חמישי) בפילהרמונית היה אחד המלהיבים והמהנים שאני זוכר בשנים האחרונות. להצלחה חברו כמה סיבות: רפרטואר מיוחד ונדיר שהוקדש כולו למוזיקה ספרדית, פסנתרן סולן שלא מן העולם הזה (סימון טרפצ'סקי), מנצח אצילי ואלגנטי (וסילי פטרנקו), ורמת נגינה פנטסטית של התזמורת.

את הקונצרט פתחה "רפסודיה ספרדית" של ראוול. לטעמי היא לאו דווקא משיאי יצירתו של המלחין, למרות תיזמור עשיר ומיוחד. הביצוע הציג צבעים תזמורתיים יפים, אך לא הצליח להוציא מהיצירה יותר ממה שיש בה.

אלא שמכאן הקונצרט הפך לקסם מתמשך. הרבה מההתלהבות רשומה לזכותו של הסולן, הפסנתרן המקדוני סימון טרפצ'סקי (Trpceski). נדיר שפסנתרן מנגן שתי יצירות באותו ערב, ועוד עם הדרנים אחרי שתיהן; הפעם זה קרה. היצירה הראשונה היתה "קונצ'רטו ארגנטינאי" של אלברטו חינסטרה, בביצוע ראשון בפילהרמונית. זו מוזיקה מעניינת ומורכבת מבחינה ריתמית, וייחודית מאוד מבחינה סגנונית. הפרק השני שלה פשוט יפהפה, ומסתיים בדיאלוג נפלא בין הפסנתר לצ'לסטה; והפרק השלישי וירטואוזי ומבריק.

טרפצ'סקי – בהופעה ראשונה בפילהרמונית – התגלה כפסנתרן מהמם. יש לו חוש ריתמי מעולה וטכניקה וירטואוזית מדהימה, עם מחוות תנועתיות קטנות שמשלימות את הנגינה. בפרק השלישי הוא ממש רקד בכיסא בזמן שהתזמורת ניגנה, וזה היה מקסים. הקהל יצא מגידרו בצדק, וקיבל שני הדרנים וירטואוזיים עוצרי נשימה (פרוקופייב וחינסטרה). הנקודה היחידה לשיפור היא הניסיון שלו לדבר עם הקהל: הוא לא השתמש במיקרופון כך שבקושי ניתן היה לשמוע אותו, וגם ניסה לדבר בעברית במבטא שהיה קשה מאוד לפיענוח. מה שכן, הבנתי שהוא שמח להופיע לראשונה "בארץ הקודש" (ברוך הבא, ואנא חזור לכאן במהרה). לאנשי הפילהרמונית- תשאלו אותו בבקשה אם הוא מתכוון לדבר גם בקונצרטים הבאים, ואם כן, תנו לו מיקרופון (ותבקשו ממנו לדבר גם באנגלית).

את החלק השני של הערב פתחה "רפסודיה ספרדית" של איסק אלבניס לפסנתר ותזמורת, גם היא בביצוע ראשון בפילהרמונית. זו היתה הזדמנות נוספת לשמוע את טרפצ'סקי, שגם כאן היה מעולה. היצירה אמנם לא נשגבת אבל מעניינת ויפה, וסיפקה לסולן אפשרות לנגן הדרן שלישי (!), הפעם של וילה לובוס.

את הערב חתמה היצירה המוכרת היחידה במהלך הערב- סוויטה מספר 2 מתוך "הכובע משולש הקצוות" של מנואל דה-פאייה. היצירה משלבת שלושה מחולות ספרדיים עממיים עם אלמנטים הלקוחים מהאימפרסיוניזם הצרפתי, והיא מלהיבה מאוד. כמו לאורך כל הערב הפילהרמונית היתה בשיאה, מבריקה ומלאת צבע וחיים. וסילי פטרנקו הוביל את התזמורת הגדולה בצורה מדויקת ואלגנטית, בלי טיפת אגו מיותר. כיף לראות קשר כזה בין מנצח ותזמורת. ואגב, משמח גם לראות שפטרנקו- אורח ותיק ואהוב בפילהרמונית- הביא איתו לארץ את טרפצ'סקי, שהופיע והקליט איתו בחו"ל פעמים רבות בשנים האחרונות. התוצאה, כאמור, היתה ערב בלתי נשכח.

הקונצרט יבוצע שוב רק עוד פעמיים- בת"א במוצ"ש ובירושלים ביום ראשון. לא להחמיץ.