בעיקר מוזיקה

עידכון משמח מהפילהרמונית: התזמורת הודיעה היום כי חתמה עם להב שני, מנהלה המוזיקלי, על הסכם לקדנציה נוספת בת חמש שנים. שני החל את תפקידו כמנהל מוזיקלי בשנת 2020, והוא יתחיל את הקדנציה הנוספת בעונה 2026/27.

בעונות האחרונות הוכיחה התזמורת כי הבחירה בשני היתה נבונה מאוד, הן מבחינת איכות הביצועים והן מבחינת הקשר בינו לבין הנגנים והקהל. נאחל להם הצלחה!

בית הספר למוזיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב פירסם השבוע הקלטה מצולמת של קונצרט מרגש, שנערך בפרנקפורט באוקטובר האחרון. הקונצרט נערך במסגרת אירוע מיוחד לציון 110 שנים לאוניברסיטת גתה בפרנקפורט, ובמסגרתו הופיעה תזמורת ביה"ס למוזיקה בהרכב מלא (90 נגנים) תחת שרביטו של זובין מהטה. הגעת התזמורת לגרמניה התאפשרה בזכות תרומתו של הפילנתרופ יוסף בוכמן, מי שאיפשר את הקמת בית הספר ותומך בו עד היום.

אחד הרגעים המרגשים ביותר במהלך הערב הוא נאומו הספונטני של מהטה, שיחגוג השנה יום הולדת 89. הוא עונד סיכת חטופים צהובה כמו כל חברי התזמורת, ומעבר לדברי התודה ליוסף בוכמן על תרומתו מספר על חוויותיו מישראל. בין היתר הוא מספר איך ראה מחדר המלון שלו בתל-אביב את הרקטות מעזה ואת היירוטים שלהן, ומציין בהתרגשות איך הקהל הישראלי מילא אולמות גם בתקופות הקשות של המלחמה. רק לראות את המנצח הקשיש, שמהווה עמוד תווך בעולם המוזיקה הקלאסית בישראל כבר למעלה משישים שנה, מעורר הרבה מאוד אמוציות.

הקונצרט נפתח ב"תהילים", הפרק השני של סימפוניה מספר 1 מאת פאול בן חיים. לאחר מכן מבוצע הקונצ'רטו לפסנתר מספר 3 של בטהובן, עם הפסנתרנית המעולה רומי נבו כסולנית. בחלק השני בוצעה הסימפוניה מספר 3 של בטהובן, "ארואיקה". ייחודו של הביצוע הוא בהעמדה לא שגרתית של התזמורת: מהטה מיקם את כלי הנשיפה מעץ בקידמת הבמה ולא מאחורי המיתרים כמקובל, באופן שיוצר אפקט אקוסטי מיוחד. 

לצפייה הקליקו כאן. נאומו הספונטני של זובין מהטה מתחיל ב- 0:15:00. 

זובין מהטה בנאום ספונטני, צילום מסך מתוך הקונצרט. עריכת וידאו: רפי אשל

הסימפוניה התשיעית של מהלר זכתה לאורך השנים לפרשנות ביוגרפית, לפיה מדובר במעין "רקוויאם" שכתב המלחין לעצמו זמן קצר לפני מותו. הפרשנות הזו הביאה לביצועים רבים שלקחו את הסימפוניה, ובמיוחד את הפרק האחרון שלה, לכיוון מטלטל של פרידה מהחיים. לקלאודיו אבאדו, לדוגמא, יש שני ביצועים מצולמים של הסימפוניה שבסופם הוא משאיר את השרביט באוויר למשך נצח ארוך של דממה, ג'סטה שיוצרת חוויה רגשית חזקה.

אצל קיריל פטרנקו, מנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית של ברלין ואורח אהוב בפילהרמונית הישראלית, הסיפור שונה לגמרי. בדברי ההסבר שפירסמה התזמורת לקראת הקונצרט הסביר פטרנקו במפורש את דעתו- שלמרות שחייו האישיים של מהלר אמנם השפיעו רבות על הכתיבה שלו, הרי שהוא לא ממהר לפרש את הסימפוניה התשיעית כתגובה ישירה לאירועי חייו של המלחין.

ההסבר רלוונטי במיוחד לפרק האחרון של הסימפוניה, שאותו מבקש מהלר לנגן "איטי מאוד ועצור עוד יותר". פרק זה גם מלא בהנחיות מוזיקליות כמו “גוסס”, “כמו תהלוכת אבל כבדה”, “מושך לאחור” וכדומה. לכן, קשה שלא להתייחס אליו בהקשר של מוות ופרידה. מצד שני, גורס ההסבר, הסימפוניה התשיעית לא היתה האחרונה שמהלר כתב; למעשה, במהלך התקופה בה חוברה הסימפוניה היה מהלר עסוק מאוד, ואף עשה הרבה תוכניות לעתיד. מכאן, שאפשר למצוא תימוכין לגישה פרשנית אלטרנטיבית לתיאוריית הפרידה מהעולם.

אצל פטרנקו, הפרשנות האלטרנטיבית באה לידי ביטוי קודם כל בטמפו. כל ארבעת הפרקים בוצעו בטמפו מהיר מהמקובל, ובמיוחד הפרק האחרון. פטרנקו הוביל את הפרק הזה באופן מרתק, תוך הדגשת קווים מלודיים לא מקובלים ובצורה שהיתה רחוקה מאוד מתחושת האבל והטרגיות שאפשר לשמוע בביצועים כמו אלו של ברנשטיין ודומיו. בהתאמה אפשר לשכוח גם מהמחוות ה"גדולות מהחיים" בסגנון קלאודיו אבאדו או תיאודור קורנציס: בסיום הפרק החזיק פטרנקו את הידיים מול הגוף כמה שניות, ואז שיחרר בלי לעשות יותר מדי עניין. עבורי, הביצוע של הפרק הזה לא הפיק דמעות (כמו בדרך כלל) אלא בעיקר השתאות והערכה.

ניכר היה שפטרנקו והתזמורת השקיעו בפרשנות הרבה מחשבה ועבודה, והתוצאה היתה אכן מדהימה. זו היתה ממש רקונסטרוקציה- כאילו פירקו את היצירה המוכרת והרכיבו אותה מחדש. הפרשנות היתה אמנם פחות רגשנית מאשר זו של הביצועים המסורתיים, אבל מעניינת מאוד ופוקחת אוזניים. היה מרתק גם לראות את פטרנקו מנצח: מאוד מדויק וברור, עם המון הבעה בידיים ובפנים, ובאופן כזה ששומר על המתח המוזיקלי מהתו הראשון ועד האחרון. זאת, בנוסף לרמה הפנטסטית של התזמורת, סיפקו חוויה מוזיקלית וריגשית מהמעלה הראשונה. היה מרגש לראות גם את הקהל עומד דקות ארוכות בתשואות בעמידה, ממש כמו שפטרנקו רגיל מברלין.

לסיכום: זו מהלר 9 שונה מאוד מהמסורת הרומנטית המשתפכת, לטוב ולרע. כדאי לשחרר את הציפיות המוקדמות ואת הפרוגרמטיות שהולבשה על היצירה (בצדק או שלא בצדק), וליהנות מפרשנות יוצאת דופן ומעולה בדרכה.

נ.ב.

בין אם נקבל שהפרק האחרון עוסק בפרידה מהעולם ובין אם לא, ברגעים האחרונים של הסימפוניה חדרו לאולם יללות של אמבולנסים מבחוץ… כנראה שמישהו יצא מהאולם ולא סגר אחריו את הדלת, בתיזמון שאין רלוונטי ממנו.

מהלר- סימפוניה מספר 9. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: קיריל פטרנקו. היכל התרבות ת"א,  מוצ"ש 14.12.2024. 

מצב העניינים העגום בארץ מחייב את הפילהרמונית להישען במידה רבה על אמנים ישראלים ברמה עולמית, שמכירים את הסיטואציה הביטחונית ולא חוששים להגיע לכאן כאורחים. לשמחתנו, יש לא מעט כאלו. אשר פיש הוא דוגמא מעולה: פיש הוא מומחה למוזיקה גרמנית מהרומנטיקה המאוחרת, ולכן הבחירה בו לתכנית שכולה ריכרד שטראוס עוררה ציפייה גדולה.

בפועל, החוויה שלי מהערב היתה מעורבת. היצירה הראשונה, "מטמורפוזות", כתובה להרכב יוצא דופן של 23 כלי מיתר. ליצירה הזו יש התחלה וסיום מהממים מבחינה רגשית, אבל היא די "סטטית" מבחינת המצלול והמרקם וקשה לשמור בה על מתח לכל אורכה. פיש ניצח (מתווים) בצורה מדויקת והוביל את הקשתנים היטב, אבל לא הצליח ליצור את המתח הנדרש. בקיצור, לא עפתי מהביצוע הזה.

הסיבה העיקרית שלשמה התכנסנו הגיעה מיד אחר כך. "ארבעה שירים אחרונים" לסופרן ותזמורת הוא מחזור יפהפה, שנוגע במעמקי הנפש ובביצוע טוב יכול לרגש באופן עמוק. הפעם נבחרה לתפקיד הסולנית חן רייס, מהזמרות המצליחות ביותר שיצאו מישראל בעשורים האחרונים. גם כאן, ההערכה לביצוע היתה "ככה-ככה". מצד אחד, רייס היא זמרת מקסימה עם קול יפה והופעה בימתית נעימה וכובשת. מצד שני, למחזור הזה נדרש לטעמי קול חודר יותר ועם יותר נוכחות. רייס ניסתה לפצות על כך בשירה עם הרבה ויבראטו, טכניקה שלא זכורה לי ממנה בעבר וגם לא כל כך מתאימה לה. מה שכן, היא זמרת מוזיקלית מאוד ומחוברת מאוד לרגש, כך שאם שמים בצד את ההשוואות לביצועי המופת המוקלטים של הזמרות הגדולות – מגונדולה יאנוביץ' ועד ג'סי נורמן- אפשר ליהנות מהביצוע בהחלט.

החלק השני של הערב כבר היה סיפור שונה לגמרי. "כה אמר זרתוסטרא" היא יצירה מרתקת ומלאת צבע, בעיקר אם מתעלמים מהפתיחה השחוקה (שהפכה למנגינת הנושא הפומפוזית של "אודיסיאה בחלל"). פיש היה הפעם משוחרר לגמרי, וניצח ללא תווים ובצורה מבריקה ומלאת אנרגיה. זה היה יופי של סיום לערב, שהציג את התזמורת בהרכב גדול (כולל עוגב) והדגים היטב את הרמה הפנטסטית שהיא נמצאת בה כיום למרות המצב הבטחוני והכללי.

אגב, כדאי להכיר את היצירה לפני שמגיעים, כיוון שמדובר ביצירה תכניתית שמתייחסת לפרקים ספציפיים בספר של ניטשה. ההסבר שמופיע בתכנייה של הקונצרט מצוין, ואם אתם מקבלים את התכנייה מראש מומלץ להיעזר בו.

נ.ב. 1

את התרגום בתכנייה ל"ארבעה שירים אחרונים" לקחה הפילהרמונית מהספר "הליד הגרמני" של עדה ברודסקי, וזהו נוהג שיש לחדול ממנו. התרגומים בספר הזה מיושנים ונמלצים, ומנסים לשמור על חריזה ומשקל אך בדרך מאבדים לגמרי את הבהירות. זה ממש חבל, כי הפוקוס עובר מהמוזיקה לניסיון לפענח מה התרגום בעצם אומר. הגיע הזמן לתת לקהל תרגום חדש בעברית מודרנית וקלה להבנה.

נ.ב. 2

מסתבר שיש בקהל לא מעט אנשים שמשתמשים בטלפון הנייד כדי לקרוא את תכניות הקונצרט, שאותן שולחת התזמורת באופן דיגיטלי. התוצאה- הטלפון מסנוור את השכנים התמימים מהצדדים ומאחורה, והסינוור הזה מקשה להתרכז במוזיקה. אשמח לקרוא את המחשבות שלכם בעניין.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: אשר פיש. סופרן: חן רייס. היכל התרבות ת"א, 19.11.2024.

הסימפוניה השישית של מהלר היא יצירה די טריקית. מבחינה צורנית היא שומרת במידה רבה על המסורת הקלאסית, אך בתוך הגבולות המבניים היא יצירה אישית מאוד שממש "מבקשת" לפרש אותה באופן ביוגרפי-נרטיבי. את הגרעין לניתוח כזה הניחה אשתו של המלחין, אלמה, שהתייחסה לשלוש מכות הפטיש בפרק האחרון כמתארות את שלוש מכות הגורל שנחתו על מהלר: מות בתו, פיטוריו מהאופרה של וינה, וגילוי המחלה הסופנית בליבו. הציטוט המפורסם מדבריה של אלמה טוען כי "בפרק האחרון מהלר תיאר את עצמו ואת נפילתו, או כפי שאמר מאוחר יותר- של גיבורו. זהו הגיבור שעליו נופלות שלוש מכות גורל, שהאחרונה שבהן גודעת אותו- כמו שגודעים עץ".

אלא שעיון בביוגרפיה של מהלר מראה דבר מעניין: שלוש מכות הגורל נחתו עליו רק מספר שנים אחרי חיבור הסימפוניה השישית. למעשה, התקופה בה חיבר את הסימפוניה הזו היתה המאושרת ביותר בחייו. הוא התחתן עם אלמה, והשניים הביאו יחד שתי בנות שאותן מהלר אהב בכל ליבו. לכן יש לראות בסימפוניה יצירה נבואית ולא ביוגרפית, מה שעושה אותה מטלטלת אפילו יותר. טוב עשתה כותבת המאמר בתכנייה, נוגה שלוש, בכך שפתחה את ההסבר שלה בציטוט של אלמה שמדגיש את האלמנט הנבואי של היצירה: "שנינו בכינו ביום ההוא. המוזיקה ומה שהיא ניבאה נגעה בנו עמוקות".

הביצוע של השישית אמש (חמישי) בפילהרמונית, תחת שרביטו של להב שני, היה מעולה. שני בחר לבצע את הסימפוניה בגירסה בה מופיע הסקרצו כפרק שני, והאנדנטה האיטי והיפהפה כפרק שלישי. זוהי גם הבחירה המועדפת עלי, כי היא מדגישה את הקשר הריתמי והסולמי בין הפרק הראשון לסקרצו (שניהם בלה-מינור כמו גם הפרק האחרון, לעומת האנדנטה שכתוב במי במול מז'ור).

שני, שניצח בעל-פה וללא שרביט, פתח את הסימפוניה בטמפו מהיר ובגישה נמרצת, שהייתי מגדיר כמעט כ"אנטי-רומנטית" במובן הטוב של המילה. הוא לא ניסה לייפות או לעדן את המוזיקה של מהלר, אלא הציג אותה במלוא הכאב והדרמה שיש בה. שני הפרקים הראשונים היו מלאי מתח, מסוג הביצועים שתופסים בגרון; הפרק השלישי, האיטי, היה מלא רגש אך בלי ליפול לרגשנות; ובפרק הרביעי, האחרון, הצליח שני להוביל קו מוזיקלי ברור עד הסוף המצמרר. לרגעים ספורים היתה בפרק האחרון הרגשה של ירידת מתח קלה, אך בסופו של דבר זה היה אחד הביצועים היפים והמרשימים שזכורים לי לסימפוניה הזו.

להצלחה היו שני גורמים עיקריים. הראשון- רמתה הפנטסטית של התזמורת, ובמיוחד חטיבות כלי הנשיפה שלהן יש תפקיד קריטי ביצירה. השני- הניצוח של להב שני, והקשר בינו לבין התזמורת. שני הוא מה שנקרא "מנצח של מוזיקאים": הוא מוביל את התזמורת בביטחון, מכיר את הפרטיטורה באופן מושלם ובעל-פה, מציג פרשנות מהודקת, והכי חשוב- הוא מנצח בלי אגו, שמשדר שמה שמעניין אותו זו רק המוזיקה והנגנים שמבצעים אותה. נקווה שהצניעות המבורכת הזו לא תעבור לו עם הגיל וההצלחה.

את שיא הערב, כצפוי, סיפק הפרק האחרון עם מכות הפטיש. מהלר ביקש שהפטיש יישמע "קצר וחזק, אבל לא מהדהד ובעל אופי לא מתכתי. כמו נפילה של גרזן". התזמורת השיגה את האפקט הזה באמצעות בניית תיבת עץ, שעליה מכה פטיש עץ ענק (אם קשה לכם לדמיין את הכלי תחשבו על פטיש שניצלים לפילים). בגירסה המקורית של היצירה מופיעות שלוש מכות פטיש, אך מאוחר יותר מהלר הוריד את השלישית (לדברי אלמה, מתוך פחד להתגרות בגורל). הגירסה עם שתי המכות היא גם זו שנבחרה הפעם, וכך הודגש המהלך הדרמטי האמיתי של הפרק- סיום מצמרר באקורד לה מינור, הפעם ללא הפיגורציה של מז'ור-מינור שהופיעה בפרק הראשון. אם לתרגם זאת למילים, סיום טראגי מובהק.

הסימפוניה השישית של מהלר, עם מכות הגורל המטלטלות שמתוארות בה, מתאימה מאין כמותה לתקופה הקשה ומלאת הכאב שבה אנו חיים. לא צריך דמיון מפותח במיוחד כדי לחשוב על תרגום המכות למציאות בת-זמננו, וקל להתחבר דרך המוזיקה לרגשות שכולנו חווים בשנה האחרונה. התרגשתי ממש לראות את תגובת הקהל בסיום הסימפוניה- תשואות ארוכות בעמידה, בלי הריצה המסורתית כדי לצאת עם האוטו מהחנייה לפני כולם.

בחלקו הראשון של הקונצרט בוצע הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון, עם הסולן הבלגי מארק בוצ'קוב (שהחליף את מקסים ונגרוב שנאלץ לבטל עקב שינוי תאריכי הסדרה). היצירה הזו לעוסה עד דק, וצריך ביצוע מופלא באמת כדי לומר בה משהו שעדיין לא נאמר. לצערי, זה לא קרה. שני הוביל ביצוע שהתחיל מהר מהמקובל, אולי כדי להתחמק מהרומנטיות המוגזמת שמאפיינת ביצועים ותיקים לקונצ'רטו. אבל, בניגוד למהלר, כאן המהירות וה"יובש" פחות שיכנעו. גם מארק בוצ'קוב התגלה ככנר מיומן ונעים, אבל הנגינה שלו היתה טכנית יחסית וחסרת נשמה יתרה. בקיצור, לא ביצוע שייכנס לפנתיאון הביצועים הגדולים. בכל מקרה, לקונצרט הזה הגענו בגלל מהלר ושם קיבלנו את כל מה שאפשר היה לבקש.

הקונצרט יבוצע שוב ביום שני, וזו תהיה ההזדמנות האחרונה לשמוע אותו. מומלץ בחום, ואם בגלל הפקקים ובעיות החנייה תגיעו רק לחלק השני- לא אסון. העיקר לא לפספס את המהלר.

שלום לכולם,

אני מקווה ששלומכם טוב בימים הקשים שעוברים על כולנו. רציתי לעדכן על טיול המוזיקה והאמנות שאדריך בלונדון בפסח הקרוב (אפריל 2025), בהפקת חברת "קשרי תרבות תבל". הטיול הוא בהדרכה משותפת שלי, של האמנית כלנית לאופר-שכנר ושל האדריכלית מנואלה אלפר.

הצד המוזיקלי של הסיור יכלול חמישה מופעים, עם הרצאה מקדימה שלי לפני כל אחד. שלושת המופעים הראשונים יתקיימו בבית האופרה המלכותי "קובנט גארדן": האופרה "כרמן" של ביזה, האופרה "טוראנדוט" של פוצ'יני,  והבלט "רומיאו ויוליה" של פרוקופייב. בערב הרביעי נצא לאולם ה"ברביקאן" ונבקר ברסיטל של הפסנתרן לאנג לאנג, שאותו לא צריך להציג לקוראי אתר זה. את הרסיטל יפתחו יצירות מאת פורה ("פאבאן") ושומאן ("קרייזלריאנה"), והוא יגיע לשיאו עם 12 מזורקות והפולונז אופוס 44 מאת שופן. בערב האחרון נחזור לאולם ה"ברביקאן" ונצפה בביצוע של ה"יוהאנס פסיון", יצירת המופת של באך.

את כל הפרטים אפשר למצוא כאן. 

מקווה להיפגש,

ומאחל שנה טובה יותר,

עומר

בחודש ינואר הקרוב- אם לא יהיו הפתעות- תבצע הפילהרמונית הישראלית לראשונה את הקונצ'רטו לכינור של המלחין האוקראיני תומאס דה-הרטמן, שחובר בשנת 1943.

התגובה הראשונית, גם של אוהבי מוזיקה מושבעים, היא מן הסתם- תומאס דה מי?! זוהי תגובה טבעית, כיוון שדה-הרטמן נשכח מלב מאז הלך לעולמו בשנת 1956. הביצוע בארץ יהיה חלק ממסע להחזרתו לתודעה, אותו מוביל הכנר האמריקאי הנפלא ג'ושוע בל יחד עם מוזיקאים נוספים. במסגרת המסע הקליט בל את הקונצ'רטו הנשכח באלבום שיצא החודש, יחד עם יצירות נוספות של המלחין, תחת הכותרת "תומאס דה-הרטמן מתגלה מחדש". בל יהיה גם הכנר הסולן שיבצע את היצירה עם הפילהרמונית, תחת ניצוחו של להב שני.

תומאס דה-הרטמן היה מלחין, פסנתרן ומורה להלחנה. הוא נולד באוקראינה, שהיתה אז חלק מהאימפריה הרוסית, בשנת 1884. במהלך חייו למד אצל מיטב המורים של התקופה: ארנסקי, טאנייב, רימסקי-קורסקוב ואחרים. הוא חילק את חייו בין האימפריה הרוסית לבין מינכן, שם הכיר את וסילי קנדינסקי והושפע ממנו עמוקות. השפעה נוספת עליו היתה של הפילוסוף והמיסטיקן גיאורגי איבאנוביץ' גורדייף, שהעמיקה אצלו את המשיכה כלפי עולם הרוח והמיסטיקה הדתית. משיכה זו באה אצלו לידי ביטוי בהתעניינות רחבה בכתבים שונים- הקבלה, החסידות, האופנישדות, הסוטרות וגם משנתם של שופנהאואר ושפינוזה.

דה-הרטמן הלחין מגוון רחב של יצירות: מוזיקה תזמורתית, מוזיקה קאמרית, יצירות לבמה, מחזורי שירים, מוזיקה לסרטים ועוד. בין היתר הלחין גם קונצ'רטו לצ'לו וקונצ'רטו לכינור, שיבוצע כאמור בינואר בארץ.

באתר שמוקדש ל"פרויקט דה-הרטמן" מספר ג'ושוע בל כי קיבל את הפרטיטורה לקונצ'רטו לכינור לפני מספר שנים מאפרם מרדר (Marder), שלקח על עצמו להכיר את היצירה לקהל של ימינו. בל מספר כי "כשהתחלתי לחקור את הקונצ'רטו נדהמתי מיד מעומק הרגש שהוא מעביר, ונותרתי בהלם מכך שיצירה כה עוצמתית נעלמה עד עכשיו ממני ומרוב מאזיני המוזיקה הקלאסית. הקונצ'רטו הזה הוא גם קורע לב וגם מרומם לב, והוא סוחף ורלוונטי היום כפי שהיה כאשר הולחן ב-1943".

בל מצא את השותפה להחייאת הקונצ'רטו בתזמורת INSO-Lviv האוקראינית, בניצוחה של דליה סטסבסקה (Stasevska). בחירה זו בתזמורת שפועלת בתנאי מלחמה מוסיפה נופך מרגש נוסף ליצירה, שהיא בעלת אופי קולנועי ודרמטי גם כך. ניתן לראות את בל וסטסבסקה מדברים על הפרויקט – וגם חלק קצר מהביצוע- כאן. 

הקונצ'רטו מורכב מארבעה פרקים: לארגו- אלגרו (13:22), אנדנטה (8:21), מינואט (2:26), ופינאלה- ויואצ'ה (5:38). הוא אמנם חובר ב- 1943, אך אופיו נגיש וקליט מאוד. מבחינה סגנונית הוא נשמע שייך לרומנטיקה המאוחרת, עם נטייה "רוסית" מובהקת והבעה עמוקה של רגש. היצירה נשמעת הרבה יותר קרובה לצ'ייקובסקי, מקס ברוך או אלגר מאשר לשוסטקוביץ' או פרוקופייב- מאוד ריגשית ודרמטית, אך לא צינית ולא מתחכמת. להערכתי הקהל הישראלי יתחבר אליה מיד, בוודאי בביצוע מלא ההתלהבות והרגש של ג'ושוע בל עם להב שני.

את היצירה במלואה ניתן לשמוע בספוטיפיי, בביצוע של ג'ושוע בל שיצא החודש. כדאי מאוד להכיר. ENJOY!

(וחידה למתקדמים- הנושא העיקרי של הפרק האחרון (הרביעי) מזכיר מאוד יצירה מפורסמת של מלחין אחר. מהי?)

שלום לכולם, אני שמח לעדכן על הקורסים שאעביר במהלך שנת הלימודים הבאה:

✯ אוניברסיטת ת"א- בית הספר למוזיקה בוכמן-מהטה // "מאסטרו" – המנצחים הגדולים (קורס שנתי)

"קורס דגל" על אמנות הניצוח, אותו פיתחתי לאחר שנים ארוכות של הרצאות על ניצוח ומנצחים. במהלך המפגשים נבין את תפקידו של המנצח, נלמד תנועות ניצוח בסיסיות, נכיר את יסודות הפרטיטורה התזמורתית ונעמוד על סגנונות ניצוח שונים. דגש מיוחד יינתן להבדלים בין מנצחים שונים מהיבטים של טכניקה, פרשנות, סגנון ואישיות, וכן להיכרות עם הנשים הבולטות כיום בעולם הניצוח. חלקו השני של הקורס יוקדש להיכרות עם רפרטואר תזמורתי ומקהלתי מנקודת מבטו של מנצח. הקורס משולב לכל אורכו בצפייה מודרכת בדוגמאות מרהיבות מחזרות וקונצרטים של המנצחים הגדולים בעולם בעבר ובהווה.

הקורס יתקיים בימי חמישי אחת לשבועיים, החל ב- 7 בנובמבר 2024.

כל הפרטים- כאן.

=========================================

✯ האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (סידרה חדשה, סמסטר א+ב)

סידרה חדשה בה נתוודע ליצירות מופת של גדולי המלחינים מתקופות שונות באמצעות התייחסות למרכיבים הסטוריים, ביוגרפיים, מבניים, צורניים ורגשיים. המפגשים מלווים בצפייה מודרכת בדוגמאות מביצועים מעולים של מיטב המבצעים והמנצחים. אין צורך בידע מוזיקלי מוקדם.

הקורס יתקיים בשני אולמות שונים:

 🌺 סינמטק תל-אביב, ימי רביעי מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב-27 בנובמבר 2024.

🌺 קמפוס האוניברסיטה הפתוחה רעננה, ימי ראשון אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב–10 בנובמבר 2024.

פרטים מלאים כאן.

=========================================

✯ זמן אשכול – סינמה סיטי // "היצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית" (סידרה חדשה, סמסטר א')

בסדרה מהנה זו נכיר יצירות נבחרות של גדולי המלחינים מתקופות שונות ונעמיק את ההבנה והחיבור אליהן. המפגשים מלווים בצפייה מודרכת בדוגמאות מביצועים מעולים.

קורס זה יועבר בשני אולמות שונים:

 🌺 סינמה סיטי גלילות, ימי שני בשעה 11:00, החל ב-4 בנובמבר 2024. פרטים מלאים כאן.

🌺 סינמה סיטי ראשל"צ, ימי שלישי בשעה 11:00, החל ב-5 בנובמבר 2024. פרטים מלאים כאן.

=================================

✯ מרכז הבמה גני תקווה // "בטהובן – הגשר אל הרומנטיקה" (קורס שנתי, ערב)

בסדרה זו ניפגש עם גאונותו של לודוויג ואן בטהובן דרך היכרות מעמיקה עם כמה מיצירותיו הגדולות. ביו היתר נדון בסונטות נבחרות לפסנתר, שיאי המוזיקה הקאמרית, הקונצ'רטי הגדולים, השירים הסקוטיים, הסימפוניות ועוד.

גני תקווה- מרכז הבמה, ימי חמישי אחת לחודש בשעה 18:00, החל בתאריך 7 בנובמבר 2024. פרטים מלאים כאן.

"הרביעייה הירושלמית" נחשבת לאחת מהטובות מסוגה בעולם, אבל בימים האחרונים עלתה לכותרות דווקא בהקשר שונה לגמרי: הנהלת אולם ה"קונצרטחבאו" באמסטרדם הודיעה שלא תוכל לערוב לביטחון המבקרים בקונצרטים של הרביעייה לאחר איומים של גורמים פרו-פלסטיניים, ולכן החליטה לבטלם. הביטול עורר סערה נרחבת, שכללה בין היתר מכתב מחאה חריף ממוזיקאי צמרת כמו סיימון ראטל, סמיון ביצ'קוב, מרתה ארחריץ', אן-סופי מוטר ואחרים. המחאה הביאה את ההנהלה לחזור בה מהביטול, והרביעייה תופיע באמסטרדם בכל זאת- אך עם אבטחה כבדה ונוכחות משטרתית מוגברת.

בניגוד לאמסטרדם, תחושת הביטחון בקונצרט של הרביעייה אמש באולם "שטריקר" בצפון תל-אביב היתה שלמה. כך היתה גם תחושת ההתעלות לאחר הקונצרט. כל ארבעת חברי הרביעייה עלו כשהם עונדים סרטים צהובים, מחווה שנראית פה טבעית לגמרי ומעניין אם נתפסת ככזו גם ע"י הקהל בחו"ל (לא הספקתי לשאול את חברי הרביעייה, ואם אתם מוזיקאים ישראלים שמופיעים בחו"ל אשמח לקרוא את החוויה שלכם בעניין). 

הקונצרט כלל שלוש רביעיות מופת שונות מאוד בסגנונן: הרביעייה מספר 1 של סמטנה ("מחיי"), יצירה משיא תקופת הרומנטיקה שמאופיינת ביסוד אוטוביוגרפי חזק; הרביעייה מספר 4 של ברטוק, יצירה מודרנית ומסעירה מבחינת מצלול וסגנון; והרביעייה מספר 8 של בטהובן (המוכרת יותר כ"רזומובסקי מספר 2"), מאבני היסוד של תקופת המעבר בין הקלאסיקה הוינאית לראשית הרומנטיקה. באופן לא מקרי, הקונצרט נפתח ומסתיים ברביעיות במי מינור (סמטנה ובטהובן) וביניהן מופיעה יצירה בלי טונאליות מוגדרת (ברטוק).

הביצוע, כצפוי, סיפק חוויה עילאית של מוזיקה קאמרית. השיא הראשון של הערב נרשם ברביעייה של סמטנה, בה חוגג המלחין את המוזיקה הצ'כית העממית אך במקביל מקונן על אובדן שמיעתו (הוא התחרש בהדרגה החל משנות החמישים שלו). הקינה על ההתחרשות מופיעה ברגעים יפהפיים וקורעי לב בפרק השלישי, ומגיעה לשיא בהופעת צליל גבוה דמוי ציפצוף בפרק האחרון. את הצליל הזה מנגן הכינור הראשון, וכאילו לפי הזמנה גרמה נגינת הצליל לקריעת שערה בקשת של הכינור. נו ביג דיל, אבל עדיין סימלי ונוגע ללב. זה היה מהביצועים היפים והמרגשים שאני זוכר ליצירה, בוודאי בביצוע חי.

שיאו השני של הערב נרשם עם רביעיית המיתרים של ברטוק, יצירה מודרניסטית (חוברה בשנת 1928) ומלאת חידושים. הפרק הרביעי שלה, שמנוגן כולו בפיציקאטו, שומט לסת במיוחד (ואכן סחט קריאת התפעלות לא נשלטת מאחת השורות הראשונות). ביצוע בלתי נשכח ליצירה גדולה. 

על רזומובסקי 2 של בטהובן אין הרבה מה לומר- זוהי יצירת מופת שזכתה לביצוע מעולה, שבו – וגם פה כצפוי- הרשים במיוחד הפרק האיטי. עם זאת, אני חייב להודות שלעומת הרושם הגדול שעוררו הביצועים לסמטנה ולברטוק היתה כאן "נפילת מתח" קלה. 

את הקונצרט חתם הדרן בדמות "שיר ארץ" של סשה ארגוב, בעיבוד לרביעיית מיתרים של מנחם ויזנברג. לא הכרתי את העיבוד הזה ובשמיעה ראשונה לא התלהבתי ממנו, אבל השיר המקורי יפה מספיק כדי שהחוויה הכללית תהיה חיובית.

הקונצרט יבוצע שוב הערב (שלישי) באולם שטריקר. לפי הבנתי הוא סולד-אאוט, אבל בדרך כלל יש ביטולים ושווה מאוד לנסות להשיג כרטיס. זהו ערב שמספק חוויה של נגינה קאמרית ברמה הגבוהה ביותר ובאקוסטיקה מצוינת.

הרביעייה הירושלמית (אלכסנדר פבלובסקי, כינור; סרגיי ברסלר, כינור; אורי קם, ויולה; קיריל זלוטניקוב, צ'לו). אולם שטריקר, ת"א, 20.5.2024

 

שלום לכולם,
שמח לעדכן על הקורסים שאעביר בסמסטר ב' 2024:

1. האוניברסיטה הפתוחה- אסכולות // מהלר- "על הסימפוניה לחבוק הכול" (קורס חדש)

מפגש שיטתי ומעמיק עם יצירתו של גוסטב מהלר (1911-1860), מהמלחינים החשובים ביותר של סוף תקופת הרומנטיקה. במפגשים משולבות דוגמאות מביצועי מופת של מיטב התזמורות, המנצחים והסולנים. 

קורס זה יתקיים בשני אולמות שונים:

 🌺 סינמטק תל-אביב, ימי רביעי מדי שבוע בשעה 11:30, החל ב-6 במרץ 2024.

🌺 קמפוס האוניברסיטה הפתוחה רעננה, ימי ראשון אחת לשבועיים בשעה 11:00, החל ב–10 במרץ 2024.

פרטים מלאים כאן.

=================================

2. זמן אשכול // "שיאי המוזיקה הקלאסית" (סידרה חדשה)

קורס זה יועבר בשני אולמות שונים:

מפגש חוויתי עם מבחר מהיצירות הגדולות של המוזיקה הקלאסית, במטרה להעמיק את ההיכרות איתן ואת ההבנה של המבנים והצורות המוזיקליות שלהן. הקורס משולב בדוגמאות מביצועים מעולים. אין צורך בידע מוזיקלי מוקדם.

 🌺 סינמה סיטי גלילות, ימי שני בשעה 11:00, החל ב-1 באפריל 2024. 

פרטים מלאים כאן.

🌺 סינמה סיטי ראשל"צ, ימי שלישי בשעה 11:00, החל ב-2 באפריל 2024. 

פרטים מלאים כאן.

אשמח לראותכם!