בשורות מצערות לאוהבי המוזיקה המוקדמת: "אנסמבל סולני באך", מטובי הרכבי המוזיקה המוקדמת שפעלו בארץ, הודיע היום על השעיית פעילותו ועל ביטול העונה הבאה. שרון רוזנר, מנהלו המוזיקלי של ההרכב, ציין בהודעתו כי "בחודשים האחרונים הפכו הנסיבות בהן פועל האנסמבל לכאלה המאיימות על המשך פעילותו. אין לנו ברירה אלא להשעות את פעילות האנסמבל ולבטל את הקונצרטים המתוכננים בעונה הקרובה. אנו מאוד מצטערים שדבר זה נעשה חודשים ספורים לפני תחילת העונה, אך מצב העניינים הנוכחי אינו מותיר לנו ברירה". הוא הוסיף כי "אנו מקוים כי בהיווצר הנסיבות המתאימות נוכל לחזור ולקיים קונצרטים באופן רגיל". רוזנר ציין כי ההרכב יקיים קונצרט פרידה ב- 1 בנובמבר, וכי פרטים לגביו ימסרו בהמשך.
"אנסמבל סולני באך" התמחה במוזיקה קולית מוקדמת, בדגש על באך ובני זמנו. בהרכב שרו סולנים מעולים, שבדרך כלל ביצעו את היצירות הקוליות בגישה ביצועית של "זמר אחד לכל קול" כמקובל בתקופתו של באך. ההרכב זכה לשבחים מקיר לקיר, ויציאתו מהנוף המוזיקלי בארץ מצערת מאוד. נקווה שאכן יצליח לחזור במהרה.
זובין מהטה. צילום: דן פורגס
המנצח זובין מהטה חזר בשבוע האחרון לישראל בסערה, לאחר שנת שבתון בה השאיר את הפילהרמונית בידיים של מנצחים אורחים. השבוע כבר ניצח על התזמורת כמעט מדי יום, ובעונה הבאה ינצח על לא פחות מ- 14 סדרות קונצרטים שונות.
"הפילהרמונית חסרה לי מאוד במהלך השנה הזו", אומר מהטה. "לנגני התזמורת יש צליל ייחודי וחם, ונזכרתי בהם בגעגועים בעת שניצחתי על תזמורות אחרות במהלך התקופה".
מהטה (76) מציין כי השבתון שלו היה רחוק מאוד מלהיות שנת חופש. "פשוט הופעתי במקומות אחרים במקום להופיע בישראל", הוא אומר. "בין היתר ניצחתי בציריך, ולנסיה, ברלין, וינה ומינכן. אלו התחנות הקבועות שלי בעולם. אני נמנע בדרך כלל מלהופיע כמנצח אורח, אלא חוזר לאותם מקומות קבועים".
מהטה, יליד מומבאי, מתגורר עם רעייתו בלוס אנג'לס. השניים מחזיקים גם בית בפירנצה, בו הם חיים חלק מהשנה. חלק אחר הוא מקדיש לתחנות הקבועות בהן הוא מנצח, ביניהן ישראל. בתקופת שהייתו בארץ הוא משתכן במלון הילטון. הוא תושב קבע בארה"ב, אך מדגיש כי את כל נסיעותיו בעולם הוא עושה עם דרכונו ההודי.
לאחר קריירת ניצוח של למעלה מחמישים שנה- מה אתה מחשיב בתור ההישג המקצועי הגדול ביותר שלך בחיים?
"את 42 השנים שלי עם הפילהרמונית הישראלית. זו חוויה של התפתחות מתמדת. אני מאוד גאה בנגנים שלי. הם מנגנים עם הרבה אהבה ומסירות, והם חסרו לי מאוד. זו גם הסיבה שבשנה הבאה אני מופיע פה כל כך הרבה".
************
הפילהרמונית אמורה לחזור בחודש מרץ 2013 להיכל התרבות בתל-אביב, העובר כעת שיפוצים נרחבים. החזרה הזו דרושה לה כאוויר לנשימה, עקב הבעיות הרבות הנובעות מהיעדר אולם בית ראוי.
אתה מאמין שהיכל התרבות באמת יהיה מוכן במועד המובטח?
"לא הכול יהיה מוכן במרץ, אבל האולם עצמו והלובי אמורים להיות מוכנים. אני מקווה שגם חדרי השירותים הנוספים של הנשים יהיו מוכנים עד אז", הוא צוחק.
מהטה גאה מאוד בעונה הבאה של התזמורת, בה תופיע שורה ארוכה של מנצחים וסולנים גדולים. הוא עצמו יחזור לתזמורת במלוא המרץ, וינצח כאמור על 14 סדרות קונצרטים. מנצחים בולטים נוספים יהיו גוסטאבו דודאמל, ולדימיר יורובסקי, כריסטוף אשנבאך, קיריל פטרנקו, כריסטוף פון דוהנני, קורט מאזור ואחרים. בין הסולנים בולטים הפסנתרנים מאריי פרהיה, יוג'ה וואנג, דניס מטסוייב וקון וו פייק, הכנרים ניקולאי זניידר, ג'ושוע בל, ג'נין יאנסן ויוליאן רחלין, ושורה ארוכה של זמרים מעולים שיופיעו בשלושה ביצועים קונצרטיים של אופרות- "פיק דאם" מאת צ'ייקובסקי ו"אותלו" ו"פלסטאף" מאת ורדי.
בין יתר האמנים שיופיעו עם הפילהרמונית בעונה הבאה מונה מהטה שלושה "בנים של", שלכולם תהיה זו הופעת בכורה עם התזמורת. הראשונה היא נגנית הסיטאר אנושקה שנקר, בתו של ראווי שנקר, שתנגן קונצ'רטו לסיטאר מאת אביה בניצוחו של מהטה. השני הוא הכנר מיכאל ברנבוים, בנו של דניאל ברנבוים, שינגן את הקונצ'רטו לכינור של שנברג (גם הוא בניצוח מהטה). השלישית היא זמרת הסופרן אריאנה צוקרמן, בתו של פנחס צוקרמן, שתשיר את תפקיד הסופרן בסימפוניה הרביעית של מהלר בניצוחו של אביה.
************
מהטה מכיר היטב את פרטי פרשת ביטול הקונצרט מיצירות וגנר, שהיה אמור להתקיים בת"א לפני מספר שבועות בניצוחו של אשר פיש. למהטה יש עניין אישי בסיפור: הוא היה הראשון שניסה לבצע בארץ מוזיקה של וגנר, בשנת 1981. הוא הוביל אז את הפילהרמונית לביצוע הדרן מאת וגנר, ונתקל בהתנגדות עזה מצד הקהל. בעקבות אותו אירוע זכה למינוי של מנהל מוזיקלי לכל ימי חייו, כהבעת אמון מצד התזמורת.
על ביטול הקונצרט באוניברסיטת ת"א הוא מביע צער גדול. "אני לא מבין את הצביעות הזו", הוא אומר. "אוניברסיטה אמורה להיות מקום שיש בו חופש ביטוי. אני לא יודע מי היה בדיוק הגורם באוניברסיטה שביטל את האירוע, אבל לדעתי זו היתה החלטה שגויה".
הבעת את דעתך בזמן אמת?
"רציתי להביע תמיכה באשר פיש ובקונצרט, אבל לא היתה לי הזדמנות לכך. חשבתי שיציפו אותי בטלפונים בעניין, אבל איש לא התקשר. מצד שני אני שמח שהקונצרט לא התקיים בהילטון, כי האקוסטיקה שם גרועה. מגיע למוזיקה של וגנר להישמע באקוסטיקה טובה יותר".
אז מה, ויתרת על הרעיון לבצע וגנר בארץ?
"אני עדיין חושב שצריך לבצע את המוזיקה של וגנר בישראל. למרבה הצער, כל העניין הזה תפס כיוון לא ענייני. מדוע אוסרים על ביצועו כאן- כי הנאצים השתמשו בו? הוא הרי מת עשרות שנים לפני הקמת המפלגה הנאצית. כי הוא היה אנטישמי? זה נכון גם לגבי חצי מהאריסטוקרטיה האירופאית באותה תקופה. לא ברור לי למה נטפלים דווקא לוגנר. חבל לי שנמנעת מהקהל הישראלי האפשרות לשמוע את המוזיקה שלו".
************
מהטה פעיל מאוד כמנצח בזירה הבינלאומית, ועוקב מקרוב אחרי השפעת השינויים הכלכליים בעולם על עולם המוזיקה. "דרום אירופה נמצאת כעת בתקופה קטסטרופלית", הוא אומר. "איטליה נמצאת בתחתית החבית. ניצחתי שם השנה על 12 הופעות ולא שילמו לי. פשוט אין כסף. אותו סיפור בספרד. הממשלות שם לא נותנות החזרי מס לתורמים, וגם לא נותנות כסף בעצמן בגלל המצב. מי שמציל קצת את המצב הוא הקהל, שרוצה לשמוע מוזיקה וממשיך לבוא. בישראל, בינתיים, המצב יותר טוב".
אז איפה כן יש כסף?
"בעולם הערבי. בשנים האחרונות הייתי פעמיים באבו-דאבי והגעתי גם לקטאר, שבה יש תזמורת סימפונית. יש יותר כסף גם במזרח, במדינות כמו סין ויפן".
************
בשבועות הקרובים תצא הפילהרמונית בניצוחו של מהטה לאירופה, ותנגן בפסטיבל זלצבורג היוקרתי. בין היתר היא תבצע שם את "מחייה המתים", יצירה ווקאלית מאת המלחין הישראלי הוותיק נועם שריף. בחירה זו אינה מעידה על הכלל: ברוב הופעותיה בחו"ל הפילהרמונית דווקא לא מבצעת יצירות מאת מלחינים ישראלים, אלא מתמקדת ברפרטואר סטנדרטי. מהטה טוען כי התזמורת דווקא עושה מאמץ גדול לקידום המוזיקה הישראלית. "אני מקבל באופן קבוע תווים של יצירות של מלחינים ישראליים, ולפי התווים מחליט אם הם מתאימים לנו לביצוע. בעונה הקרובה, לדוגמא, נבצע יצירה של מלחין ישראלי בשם אייל אדלר, עליו המליץ דניאל ברנבוים. בנוסף נבצע במהלך העונה יצירות של בוריס פיגובט ויחזקאל בראון".
שלושה מלחינים בעונה זה לא הרבה.
"הקהל הישראלי הוא שמרני, בעיקר הקהל המבוגר. הם נעשו אמנם סובלניים יותר למוזיקה מודרנית, אבל ממשיכים להעדיף מוזיקה קלאסית ורומנטית. מעבר לזה, גם רוב המנצחים שבאים לפה לא רוצים לבצע מוזיקה מודרנית אלא ללכת על בטוח. הרבה פעמים אנחנו מבקשים מהם לבחור רפרטואר מודרני, אבל בסופו של דבר הם בוחרים יצירות שיותר כיף להם לבצע".
דרך אגב, אתה מוכר כמנצח אבל לא כנגן. מה היה כלי הנגינה שלך?
"ניגנתי קונטרבאס ופסנתר. אבל כיום אני לא מנגן בפומבי, רק למטרות אימון ולימוד".
לאיזו מוזיקה אתה מקשיב בשביל הכיף, לא לעבודה?
"אני בקושי מקשיב למוזיקה בשביל הכיף. אבל כשזה כבר קורה- אני מקשיב למוזיקה קאמרית. זו המוזיקה שגדלתי עליה בבית".
************
nהטה מעורה מאוד במצב הפוליטי והחברתי בארץ. על המצב הישראלי-פלשתינאי הוא צופה בדאגה: "כשאני מחוץ לישראל אני משתדל להגן עליה. אבל כשאני פה- אני צריך לומר את מה שאני באמת חושב. שני הצדדים אומרים שהם מוכנים להקריב קורבנות למען השלום. אבל כשאני רואה את המצב בשטח- הדברים נראים אחרת לגמרי. לדוגמא, אני רואה התנחלויות בדרך לירושלים. אלו כבר לא התנחלויות, אלו ערים. ברור שאי-אפשר יהיה לפרק אותן, אלא שיהיה צורך למסור שטח אחר במקומן. אבל כדי שזה יקרה צריך להגיע להסכם. אני לא מבין למה שני הצדדים לא יושבים ומדברים".
הוא מספר כי בכל פעם שהוא מגיע לארץ הוא מבקר גם ברמאללה, אליה הוא נכנס עם דרכונו ההודי. "מה שברור זה דבר אחד- הפלשתינים חיים כמו אסירים", הוא פוסק. "אני לא מדבר רק על גדר ההפרדה אלא על כל ההגבלות- על תנועה, על מזון, על מים וכדומה. לצערי ישראלים לא יכולים לנסוע לרמאללה, אבל הייתי שמח אם היו נוסעים ורואים מה קורה שם. לדוגמא, שיש שם מיכלי מים על גגות של בתים. זו ההקצאה שניתנה לפלשתינים ע"י ישראל. לעומת זאת, בהתנחלות שנמצאת גבעה אחת ליד יש גנים פורחים. האם זה הוגן? האם יתכן שלמישהו יהיה רצון טוב כלפיך כשאתה מתייחס אליו בצורה כזו?"
אלו דברים שקשה לאוזן ישראלית לשמוע.
"אני אוהב את הארץ הזאת ואומר זאת כחבר של ישראל. הרבה אנשים מעדיפים לעצום עיניים, כי המצב לכאורה משגשג. אבל אני חייב לומר- פיתחו את העיניים וראו את האמת".
דיברת על זה עם מישהו מהנהגת המדינה?
"עם שמעון פרס. הוא האחרון שם שאפשר לדבר איתו על הדברים האלו".
____________________________________________________________________________________________
זובין מהטה- תחנות בחייו
1936- נולד במומבאי, בירת הודו. אביו, הכנר והמנצח מהלי מהטה, ייסד את התזמורת הסימפונית של מומבאי.
1954 – החל ללמוד ניצוח בווינה, כשהיה בן 18.
1958 – זכה בתחרות הניצוח הבינלאומית בליברפול, ומונה לעוזר המנצח של התזמורת הפילהרמונית של העיר.
1967 – 1960 – כיהן כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של מונטריאול.
1978 – 1962 – כיהן כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס (בחלק מהזמן- במקביל למונטריאול).
1991 – 1978 – כיהן כמנהלה המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק.
1961 – החל לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית. התמנה ליועץ המוזיקלי של התזמורת בשנת 1969, ולמנהלה המוזיקלי ומנצחה הראשי בשנת 1977.
1981- הוכרז כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית לכל ימי חייו, כהבעת אמון בעקבות תקרית בה ניסה לבצע הדרן מאת וגנר וזכה להתנגדות עזה מצד הקהל.
החל מ- 1985- מנהל מוזיקלי של בית האופרה "מאג'ו מוזיקאלה" בפירנצה.
2006 – 1998 – כיהן כמנהל המוזיקלי של האופרה הממלכתית של בוואריה במינכן.
כיום- משמש במקביל כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ושל בית האופרה "מאג'ו מוזיקאלה" בפירנצה, ונשיא "פסטיבל הים התיכון" בוולנסיה.
____________________________________________________________________________________________
הפילהרמונית במספרים
תקציב שיפוץ היכל התרבות – 140,000,000 שקלים
מספר המקומות שיהיו בהיכל התרבות לאחר השיפוץ – 2500
תקציב התזמורת לעונה – 80,000,000 שקלים
אחוז התמיכה הציבורית בתזמורת הפילהרמונית – 11%
מספר הנגנים בתזמורת – 105
מספר הקונצרטים שמבצעת הפילהרמונית כל עונה – כ- 170
מספר המנויים לפני יציאת התזמורת מהיכל התרבות- 28,000
מספר הקונצרטים עליהם ניצח זובין מהטה בכל שנותיו בפילהרמונית – 2700
____________________________________________________________________________________________
זובין מהטה. צילום: עודד אנטמן
הפילהרמונית נכנסת בימים אלו ליישורת האחרונה של העונה, עם שלוש סדרות קונצרטים בהן מתארחת מקהלת "קולג'יאט כוראל" (Collegiate Chorale) מארה"ב. על שתי הסדרות השבוע מנצח זובין מהטה, שחזר כעת לתזמורת לאחר שנת שבתון. בהמשך יולי יתארח כאן ריקרדו מוטי (Muti) הנהדר, שיחתום את העונה עם ה"רקוויאם" של ורדי.
הקונצרט אמש היה על טהרת המוזיקה של המלחין האוסטרי אנטון ברוקנר, בן סוף המאה ה- 19. בקונצרט בוצעו שתי יצירות: ה"טה דאום" (Te Deum) למקהלה, סולנים ותזמורת, וסימפוניה מס' 7.
ביצוע הסימפוניה השביעית של ברוקנר באולם סמולארש תוכנן כמובן זמן רב מראש, אך בביצועו כעת היתה סימבוליות לא צפויה. למה? כי הפרק השני של הסימפוניה נכתב כמצבת זיכרון מוזיקלית לריכרד וגנר, המלחין הנערץ על ברוקנר. זהו פרק לירי יפהפה, בו נתן ברוקנר מקום מרכזי לסוללה של "טובות וגנר"- כלי נשיפה ממתכת, שפותחו במיוחד עבור וגנר ונושאות את שמו.
כזכור, לפני מספר שבועות תוכנן להתבצע באולם סמולארש קונצרט מיצירות וגנר. הקונצרט בוטל עקב לחץ ציבורי, וחובבי וגנר נשארו בבית עם הדיסקים. גם אמש וגנר לא בוצע באולם, אבל פרק שחובר לפני 128 שנים לזיכרו – כן. מה יכול להיות יותר סימבולי: לא מבצעים את הדבר עצמו, אלא רק מצטערים על היעדרו.
וחזרה לברוקנר. הביצוע לסימפוניה השביעית, ככלל, היה טוב מאוד. מהטה נמצא בשיאו במוזיקה של סוף המאה ה- 19, והוא הוביל את התזמורת לנגינה מלאת צבע, ברק וחום. זה לא תמיד עזר להציל את היצירה עצמה, שהיא אמנם מהמוצלחות של ברוקנר אבל ארוכה מדי ולעיתים לא ממוקדת. זה נכון במיוחד לגבי הפרק האחרון, בו יש הרגשה שלמלחין פשוט נגמרו הרעיונות.
לעומת הסימפוניה השביעית הנמתחת, ה"טה דאום" בחלק הראשון סיפק מוזיקה מרשימה וממוקדת. זהו המנון הודיה קתולי המושר בלטינית, וברוקנר הלחין אותו לרביעיית סולנים, מקהלה ותזמורת. היצירה קצרה יחסית (כ- 25 דקות), אבל יוצרת רושם גדול בזכות תפקיד המקהלה מלא ההוד והשילוב המוצלח בינה לבין התזמורת והסולנים. רושם זה הושג במלואו תודות למקהלת "קולג'יאט כוראל" האמריקאית. זו מקהלת ענק בת כמאה זמרים, שהופיעה כאן בהצלחה גם לפני מספר שנים. זו מקהלה מבריקה ומלאת עוצמה, עם רמה ווקאלית גבוהה, אחידות וצבע מקהלתי עשיר. מצד שני, חסרים לה הרכות והעידון שאפשר למצוא אצל מקהלות אירופאיות עמיתות. ארבעת הסולנים שהופיעו בקונצרט היו בסדר, למעט נטייה מוגזמת לשירה אופראית אצל זמרת הסופרן ונוכחות חלשה של זמר הבאס.
החל מיום רביעי תשתנה התכנית שמבצעת הפילהרמונית. בסידרה השנייה יבוצעו הקונצ'רטו מס' 5 לפסנתר ("הקיסר") מאת בטהובן ו"עבודת הקודש" של ארנסט בלוך, בה תשתתף אותה מקהלה וכן זמר הבריטון הנהדר תומאס המפסון כסולן. "עבודת הקודש" של בלוך בוצעה בפילהרמונית לפני מספר שנים עם אותם מבצעים בדיוק, וזכתה לביקורות מצוינות. הסגנון שלה אמנם נוטה למלודרמטיות וקיטשיות, אבל הביצוע הנהדר וההקשר היהודי המרגש השאירו אז רושם כביר. מבחינה סגנונית, "עבודת הקודש" מתאימה למקהלה האמריקאית כמו כפפה ליד.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעת מיצירות ברוקנר. מנצח: זובין מהטה. אולם סמולארש, תל-אביב, 8.7.2012.
פורסם ב"גלובס", 9.7.2012
Carlos Almaguer והילה באג'יו ב"ריגולטו". צילום: Yossi Zwecker
שורה תחתונה: ככה-ככה. הסולנים בתפקידים הראשיים בהפקה הזו של "ריגולטו" טובים מאוד, אבל זה לא מספיק. בסופו של דבר ההפקה לא הצליחה להתעלות- הן בגלל התזמורת, הן בגלל הניצוח, ובעיקר בגלל הבימוי. אופרה נוגעת ללב כמו "ריגולטו" אמורה להשאיר חוויה ריגשית גדולה בהרבה.
סיפור האופרה נושא בחובו מוסר השכל חשוב להורים לבנות בגיל ההתבגרות. לריגולטו, ליצן החצר של הדוכס ממנטובה, יש אהבה אחת ויחידה- בתו ג'ילדה. ריגולטו רוצה לשמור עליה מהעולם החיצוני בכל מחיר, ולכן כולא אותה פיזית ומנטלית. הוא לא מסכים לספר לה דבר על עצמו או על אמא שלה, מדחיק אצלה כל תשוקה, ואוסר עליה לראות אף אדם למעט האומנת שלה. ג'ילדה, שמתקשה לעמוד בגבולות הנוקשים שהוצבו בפניה, פורצת אותם דרך אהבתה האסורה לדוכס השוביניסט ורודף הנשים. גם כשהיא מבינה שהדוכס שיקר לה, ושהוא לא סטודנט עני אלא הולל נטול מוסר- היא מעדיפה את אהבתה אליו על אהבתה כלפי אביה. בסוף הטראגי אנו מצטערים לא על ג'ילדה, שמתה מתוך בחירה מודעת, אלא על ריגולטו- שמשלם על טעותו באובדן בתו היקרה לו מכל.
הבימוי של דיוויד פאונטני לוקח את רעיון כליאתה של ג'ילדה בצורה גראפית מאוד, ומציג על הבמה כלוב זכוכית בו היא נמצאת. ככל שמתפתחת העלילה הולך הכלוב ונפרץ, וחלק מהשירה מבצעת ג'ילדה מהגג שלו. נראה לי שפחד אלוהים לעמוד ולשיר משם, אבל זה מה שנקרא בעולם האופרה סיכון מקצועי. חוץ מהכלוב אין על הבמה יותר מדי פרטים עיצוביים שמשאירים חותם, והתחושה הכללית היא של בימוי חיוור שלא תורם ליצירת רושם שנשאר בזיכרון.
מי שעוד לא השאיר רושם גדול היה הניצוח של דניאלה קלגארי (Daniele Callegari), בהופעה ראשונה באופרה הישראלית. הביצוע בניצוחו סבל מבעיות תיאום ודיוק, ותזמורת האופרה (התזמורת הסימפונית ראשל"צ) היתה רחוקה מהשיאים אליה הגיעה בשנים האחרונות. גם הזמרים בתפקידים המשניים, ברובם, לא הבריקו.
מי שכן מוצלח בהפקה הזו הם הסולנים בתפקידים הראשיים. ביום ראשון שרו זמרי הקאסט הראשון, וזכו לתשואות מוצדקות. את תפקיד ריגולטו, ליצן החצר המאבד את בתו, ביצע היטב הזמר המקסיקני קרלוס אלמגוור (Almaguer). הוא הציג קול יפה ונוכחות בימתית מרשימה, שנפגמה מעט רק בגלל הבימוי החיוור. גם הילה באג'יו הישראלית, בתפקיד בתו ג'ילדה, שרה יפה מאוד את התפקיד התובעני שכתב ורדי. לו היתה נחסכת ממנה החוויה המפוקפקת של השירה מגג הכלוב, יתכן שהיתה משכנעת עוד יותר. את תפקיד הדוכס שר זמר הטנור הצרפתי ז'אן-פרנסואה בוראס, שקולו לא היה לגמרי יציב אך ניחן בצבע נהדר. בוראס הוא גם שחקן מוצלח, והתאים מאוד לתפקיד הדוכס הפתייני וחסר המוסר.
לסיכום: לא רע, אבל ראינו כבר את האופרה הישראלית בתצוגות תכלית מרשימות יותר.
ריגולטו (Rigoletto) מאת ורדי באופרה הישראלית. מנצח: דניאלה קלגארי. בית האופרה ת"א, 1.7.
פורסם ב"גלובס", 3.7.2012
התזמורת הפילהרמונית של ברלין מקיימת מדי שנה חגיגה של מוזיקה קלאסית ב"ולדבונה" (waldbuehne, "במה ביער"). זהו אמפיתיאטרון עצום במערב ברלין, שמכיל 22,000 איש. הקונספט של המופעים ב"ולדבונה" דומה מאוד ל"פילהרמונית בפארק" אצלנו, כולל מסכים בצד הבמה והגברה. הוא שונה רק במחיר (שם זה עולה כסף) וברפרטואר (שם הוא הרבה יותר נועז).
לאחר ביקור בקונצרט של הפילהרמונית של ברלין ב"ולדבונה" בשנה שעברה- על האירוע עצמו קשה לי להמליץ. האמפי ענק, ואם לא קניתם כרטיסים למקומות הקרובים לבמה- תבלו את הקונצרט בצפייה במסכים. ואם כבר לצפות במסך- עדיף לעשות זאת בנוחות בבית. זה נכון במיוחד לקונצרט הנוכחי, שהתקיים ביוני 2009. הקונצרט זכור בברלין בגלל הגשם השוטף שליווה את חלקו, והמצלמה אכן עוברת מדי פעם להראות את הפתרונות היצירתיים של הקהל כנגד המבול.
האלבום כולל שלוש יצירות: קטעים מ"מפצח האגוזים" של צ'ייקובסקי, הקונצ'רטו מס' 3 לפסנתר מאת רחמנינוב, ו"פולחן האביב" של סטרווינסקי. על הכול מנצח סיימון ראטל, מנהלה המוזיקלי של התזמורת. את הקונצ'רטו מבצע יפים (Yefim) ברונפמן, שמוכר היטב בארץ. זהו אחד הקונצ'רטי הקשים והוירטואוזיים ברפרטואר, וברונפמן מתמודד איתו בביצוע מצוין.
הקלטות הקונצרטים ב"ולדבונה" נופלות בדרך כלל מהקלטות אולם רגילות, בעיקר בגלל המעבר הבלתי נמנע של המצלמות אל הקהל מדי פעם. עם זאת, זהו ביצוע הדי.וי.די המוצלח ביותר שאני מכיר לקונצ'רטו השלישי של רחמנינוב. לטובת ההפקה יש לציין שגם איכות ההקלטה והצילום מצוינת, למרות תנאי השטח.
יצירות מאת סטרווינסקי, רחמנינוב וצ'ייקובסקי. הפילהרמונית של ברלין. מנצח: סיימון ראטל. די.וי.די Euro Arts.
—————————————————————————————————————————————————
כוהנת הפסנתר
מרתה ארחריץ' וחברים. די.וי.די Medici Arts.
האלבום הזה מוקדש לפסנתרנית הארגנטינאית מרתה ארחריץ' (Argerich), כיום בת 71. הוא הוקלט במהלך מספר קונצרטים בפסטיבל וורביה (Verbier) בשווייץ, במהלך השנים 2007 ו- 2008. לצידה של ארחריץ' מופיעה בו שורה ארוכה של מבצעים גדולי עולם, ביניהם הצ'לן מישה מאיסקי, הכנר ג'ושוע בל, הוויולן יורי באשמט ואחרים.
הלקט מתחיל עם הפרטיטה מס' 2 של באך, בביצוע עדין ורגיש של ארחריץ' עצמה. הוא ממשיך עם מבחר יצירות קאמריות המשלבות פסנתר- מאת מוצרט (אנדנטה ווריאציות לפסנתר בארבע ידיים), גריג (סונטה לצ'לו ופסנתר), ברטוק (סונטה לכינור ופסנתר) ולוטוסלבסקי (וריאציות על נושא של פגניני לשני פסנתרים). לסיום מבוצעת חמישיית הפסנתר בסול מינור של שוסטקוביץ'.
האלבום הזה הוא מתנה יפה לאוהבי מוזיקה קאמרית, אך פחות מתאים לאוהבי זיקוקי דינור מוזיקליים. ארחריץ' נוטה לפרשנות רצינית ומעמיקה, וזו גם ההשפעה שהיא מעבירה לשותפיה. למי שמחפש מניירות, חיוכים, שפת גוף קופצנית וכדומה – אין כל כך מה לחפש פה. הוא גם פחות מומלץ לאלו שמעדיפים מוזיקה קלאסית ורומנטית, שכן חלק ניכר ממנו מוקדש למוזיקה מודרנית (ברטוק, לוטוסלבסקי ושוסטקוביץ').
——————————————————————————————————————
בולז בזלצבורג
קונצרט הפתיחה של פסטיבל זלצבורג 2008. מנצח: פייר בולז (Boulez). די.וי.די C Major.
פייר בולז (87) הוא אחד מחשובי המוזיקאים של תקופתנו, הן כמלחין והן כמבצע. עם זאת, סיגנון הניצוח שלו הקנה לו את הכינוי "פייר בול-עץ". האיש הוא מוזיקאי ענק, אבל הניצוח שלו טכני ויבש. אז התוצאה המוזיקלית נהדרת, אבל די משמימה לצפייה.
האלבום הנוכחי צולם ב- 2008. זוהי הקלטה של קונצרט הפתיחה של פסטיבל זלצבורג, עם התזמורת הפילהרמונית של וינה והפסנתרן דניאל ברנבוים. עם התזמורת מבצע בולז את "ואלסים אציליים וסנטימנטליים" של ראוול ואת "ציפור האש" של סטרווינסקי, וברנבוים מצטרף אליהם לביצוע הקונצ'רטו מס' 1 של ברטוק.
לגבי הביצוע- אין הפתעות. ברנבוים מנגן נהדר והתזמורת מצוינת, אבל בולז מנצח- כרגיל- כמו פקיד. בכל מקרה, הביצוע טוב מאוד ואיכות הצילום וההקלטה מעולה. מומלץ בעיקר בזכות ברנבוים והתזמורת.
————————————————————————————————————————-
פורסם ב"גלובס", 19.6.2012
כרמן במצדה. צילום: מקסים ריידר
הרבה אנשים שאלו אותי בסוף השבוע איך היתה "כרמן" במצדה. התשובה הראשונה שעלתה לי לראש היתה "חם". אחריה בא "צפוף". אחר כך התחילה התשובה לגבי הביצוע עצמו, שדווקא היה טוב. לזה נגיע מיד. אבל לפני שמתחילים לדבר על הביצוע והמוזיקה, נראה לי שיש מקום לדבר על העניינים הטכניים. קודם כל, למה דווקא יוני? החום והיובש של אמצע יוני במצדה רחוקים מלהיות אקלים מתאים לביצוע אופרה. למה אי אפשר לעשות את הפסטיבל בחודש אפריל, כשמזג האוויר נעים וממוזג יחסית? מה רע בחול המועד פסח, לדוגמא? ואם כבר קיטורים- למה אי אפשר לרווח טיפה את המושבים, כדי שאפשר יהיה לשבת בנוחות מינימלית? או לחבר גומייה לכריות הישיבה, כדי שלא ייפלו בהמוניהן מתחת לטריבונות? או לדאוג לעוד דוכני שתייה ואוכל בהפסקה, כדי למנוע את תורי הענק? ההפקה הזו כל כך גדולה ומרשימה, שחבל שלא תהיה מושלמת בגלל עניינים פעוטים שכאלו.
זו הפעם השלישית בה אני מגיע לפסטיבל האופרה במצדה, ואני חייב לציין ש"כרמן" היתה בעיני קצת פחות אפקטיבית מהאופרות שעלו בשנים הקודמות. בעיה עיקרית בעיני היתה ההגברה. מדובר במופע באוויר הפתוח, ולכן הגברה חזקה ומסכי צד הם הכרח המציאות. אבל מה שקרה הפעם היה שההגברה והמרחק שיטחו לגמרי את הניואנסים הרגשיים. הסולנים בהפקה הזו מצוינים ברובם וכולם שרו יפה, אבל לך תתחבר ריגשית למישהו שאתה שומע דרך הגברה קטלנית ורואה רק ממרחק (או דרך מסכי צד, שהיו כהים בהרבה מהבמה).
לגבי הסולנים- אין כל-כך טעם לדון בזמרים השונים, כי באופרה הזו יש שני קאסטים שונים (ולחלק מהתפקידים אפילו שלושה). כל הזמרים היו טובים, אבל בגלל ההגברה היה קשה לעמוד על איכויותיהם עד הסוף. בהופעה ביום חמישי קרתה דרמה רצינית: ננסי פאביולה הררה, הזמרת המקורית בתפקיד כרמן, לא הרגישה טוב ונאלצה לפרוש בהפסקה. נעמה גולדמן הישראלית נכנסה לתפקיד בהתראה קצרצרה, וזה היה מרתק לראות את ההבדל: הררה היתה "כרמן" סוערת ויצרית, ואילו גולדמן- אצילית ומאופקת יותר. אשמח לראות אותה שוב. עם זאת, גיבורת הערב עבורי היתה מאריה אגרסטה (Agresta), בתפקיד מיכאלה. היא היתה היחידה שהצליחה לחדור את מסך ההגברה ובאמת לרגש.
התפאורה הפעם הזכירה קצת מערבון, עם האבק המדברי של מצדה כתפאורה מקורית. מכיוון שמדובר בספקטקל גרנדיוזי, לא נפקד גם הפעם מקומם של הסוסים (שהלכו הלוך וחזור מאחורי הבמה) והחמורים (שהחליפו את הגמלים מ"אאידה"). הקהל רוצה ערך לכסף, והחיות, כמו תמיד, משלמות את המחיר. אולי הגיע הזמן להתבגר ולחסוך מהחיות את הבלגן הזה? אפילו בקרקס מדראנו הבינו שאקרובטיקה של בני אדם היא הרבה יותר מרשימה מנאמברים של חיות מאולפות. זה היה נכון גם ב"כרמן", עם קטעי הפלמנקו הנהדרים של להקת הרקדנים מספרד.
לסיכום: אם אתם אוהבי אופרה אמיתיים שבאים בגלל המוזיקה – הישארו בבית ושימו לכם די.וי.די מוצלח של "כרמן". אם אתם באים בשביל השואו- הגעתם למקום הנכון, אבל אל תשכחו להביא מניפה כדי להזיז קצת את האוויר העומד. הערה חשובה: החלק השני של המופע (אחרי ההפסקה) היה הרבה יותר מוצלח מאשר הראשון. אל תתפתו לעזוב בהפסקה.
האופרה "כרמן" במצדה. מנצח: דניאל אורן. יום ה' 7.6. הופעות נוספות יתקיימו ב- 10, 11 ו- 12 ביוני.
פורסם ב"גלובס", 10.6.2012
הסאגה סביב קונצרט וגנר נמשכת: מ"עמותת וגנר" נמסר כעת כי הקונצרט מיצירות וגנר, שהיה אמור להתקיים ב-16 בחודש במלון הילטון, בוטל ע"י הנהלת המלון. לדברי מפיקת האירוע, מירי שמיר, הנהלת 'הילטון' נסוגה מההסכם לאחר שכבר היה בין הצדדים חוזה חתום.
המצב כרגע הוא שיש מנצח, יש תזמורת בת כמאה נגנים, יש חמישה זמרים סולנים, יש קהל גדול של רוכשי כרטיסים, אבל אין אולם שמוכן לארח את האירוע. מעניין איך העניין ייגמר.
עכשיו זה רשמי: הקונצרט מיצירות וגנר בניצוחו של אשר פיש, שהיה אמור להתקיים באולם "סמולארש" ובוטל, יתקיים באולם הקונגרסים במלון "הילטון" בת"א. הקונצרט מתוכנן למוצ"ש 16 ביוני בשעה 21:30. באולם יש אלף מקומות, כמאתיים פחות מסמולארש.
אשר פיש. צילום: Corrado Maria Falsini
אמש הודיעה אוניברסיטת ת"א על ביטול קונצרט היסטורי, שהיה אמור להתקיים ב- 18 בחודש ולהיות מוקדש כולו למוזיקה של ריכרד וגנר. הקונצרט אמור היה להתקיים באולם סמולארש, במיתחם אוניברסיטת ת"א. לצורך ביצועו הוזמנו חמישה זמרים, וקובצה במיוחד תזמורת בת 93 נגנים מכל התזמורות המובילות. את האירוע אירגנה 'עמותת וגנר בישראל', שקמה לפני שנתיים במטרה לקדם ביצועים חיים של וגנר בארץ. על הקונצרט יועד לנצח אשר פיש, אחד מחשובי המנצחים שיצאו מישראל.
פיש, המתגורר לסירוגין בניו-יורק ומינכן, הגיע אמש לארץ כדי לנצח על סידרת קונצרטים של הפילהרמונית. הוא נסער מאוד מהודעת הביטול: "יש לנו חוזה עם אוניברסיטת ת"א על שכירת האולם", הוא אומר בראיון ל"גלובס". "הנהלת האולם ידעה בדיוק על מה מדובר. הם לא יכולים לומר סתם שהם 'לא מאשרים'. אין חוק שאוסר לנגן וגנר בישראל, והאוניברסיטה לא יכולה לבטל את האירוע באופן חד צדדי".
פיש מציין כי נגינת וגנר עלתה כבר על שולחנו של בית המשפט בעבר, כאשר המנצח הישראלי המנוח מנדי רודן ניצח בראשל"צ על "אידיליית זיגפריד". "העניין הגיע להכרעת בג"צ, שדחה את העתירה כיוון שאין כל חוק שאוסר נגינת וגנר בארץ".
מה דעתך על ביטול הקונצרט הנוכחי?
"לדעתי זו סתימת פיות, וצעד לא דמוקרטי. העמותה היא גוף פרטי, ובישראל יש חופש דיבור. וגנר כבר נוגן בישראל בעבר, ובאוניברסיטה מלמדים את המוזיקה שלו. זהו אירוע פרטי והוא לא נערך במסגרת אף תזמורת. אנחנו לא מחייבים קהל מנויים לשמוע, ואין פה שום כספי ציבור. יש הרבה אנשים שקנו כרטיסים, ויש מאה נגנים שרוצים לנגן. אין אף עמדה חוקית שמאפשרת לבטל את האירוע הזה".
עו"ד יונתן לבני, יו"ר עמותת וגנר בישראל, אומר כי בדעתו להגיש בימים הקרובים "צו עשה" שיכריח את אוניברסיטת ת"א למלא את ההסכם. "הם טוענים שלא הודענו להם מה ינוגן בקונצרט, וזה שטויות", אומר לבני. "אנחנו פשוט שכרנו מהם אולם, ובשום מקום בטופס לא היה צריך לציין מה המוזיקה שתנוגן. הביטול הזה מגוחך. זו לא תזמורת רגילה, ואין פה מנויים שמכריחים אותם לשמוע בניגוד לרצונם. זה קונצרט שמיועד רק למי שרוצה לשמוע".
חרם לא כתוב
וגנר מת בשנת 1883, שש שנים לפני לידתו של היטלר. עם זאת, על המוזיקה שלו יש בארץ חרם לא כתוב. זאת משתי סיבות- היותו אנטישמי מוצהר, והעובדה שהיה המלחין האהוב על היטלר. החרם התחיל באופן ספונטני בשנת 1938, לאחר 'ליל הבדולח', כשנגני התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית דאז החליטו שלא לבצע יצירה שלו שהופיעה בתכנית המקורית. בעבר נעשו מספר ניסיונות של מנצחים שונים, כמו זובין מהטה ודניאל ברנבוים, להחזיר את וגנר לרפרטואר. ניסיונות אלו עוררו מחלוקת עזה, ובסופו של דבר הוא הושאר מחוץ לאולמות.
"התחלתי לנצח על המוזיקה של וגנר בברלין, בשנת 1992", מספר אשר פיש. "כיום אני מנצח עליה בכל העולם, והחלום שלי היה תמיד לבצע אותה גם בארץ".
פיש מספר כי הגיע לרעיון של מסגרת פרטית לאחר שנוכח בקונצרט בו ניסה דניאל ברנבוים לבצע וגנר בארץ. "הגעתי אז למסקנה שפחות הגיוני לעשות זאת דרך הגופים הנתמכים ע"י המדינה", הוא אומר. "ברגע שקמה 'עמותת וגנר בישראל', לפני שנתיים, נוצר בינינו שיתוף פעולה שבסופו של דבר הניב את הקונצרט".
הקונצרט אמור היה להוות את שיאו של אירוע שלם שיוקדש לוגנר, כולל סימפוזיון אקדמי. פיש מספר כי תכנית הקונצרט נבחרה בקפידה. בחלקו הראשון שובצו שלוש פתיחות לאופרות: "אמני הזמר מנירנברג", "טנהויזר", והפרלוד ו'מות אהבה' מתוך "טריסטאן ואיזולדה". בחלק השני שובצו ארבעה פרקים ממחזור האופרות "טבעת הניבלונג". בנוסף לתזמורת היו אמורים לשיר בו זמר בריטון וארבע זמרות, ביניהן בת זוגו של פיש, זמרת הסופרן הגרמנייה סטפני איראני.
"הביצוע של הפרלוד ל'אמני הזמר מנירנברג' הוא סגירת מעגל, כיוון שזוהי היצירה שהפילהרמונית הוציאה מהתכנית ב- 1938 אחרי ליל הבדולח", מספר פיש. "הפתיחה ל'טנהויזר' נבחרה כיוון שהיא נוגנה לבקשת הרצל בפתיחת הקונגרס הציוני השני בבאזל. את הקטעים מ"טבעת הניבלונג" בחרתי כי היה לנו ברור שקונצרט וגנר חייב לכלול גם קטעים מושרים מאופרה".
נגינת וגנר כניצחון יהודי
פיש מציין כי החרם על וגנר מבוסס ברובו על בורות. "אנשים לא יודעים מתי הוא חי ומה הוא אמר. וגנר הרי מת שנים לפני הולדת היטלר. החרם הוחרם מניצולי השואה והפך לכלי פוליטי, ולכן הוא מסוכן. המתנגדים הגדולים והרעשניים אינם ניצולי שואה, אלא אנשי הימין הפוליטי שנתלים בניצולי השואה כעילה. בתור מי שגדל בקרב ניצולי שואה, אני יכול לומר לך שהם היו מאוד חלוקים בעניין. הרבה ראו בנגינת וגנר ניצחון יהודי. גם מנדי רודן, שראה את אביו נרצח ע"י הנאצים מול עיניו, וגם המנצח גארי ברתיני, ניגנו אותו בהתלהבות. הנאצים אסרו על יהודים לנגן וגנר, וזהו בעצם הניצחון היהודי. יתהפכו הנאצים בקיברם- היהודים ינגנו וגנר".
המקום הטבעי לשמוע וגנר הוא באופרה. ניסית להיות בקשר בעניין זה עם האופרה הישראלית, מאז פיטורייך המתוקשרים משם?
"אני לא בקשר עם האופרה הישראלית מאז האירועים. אין ספק שהמקום בו וגנר צריך להישמע הוא באופרה. טענתי את זה מאז שנכנסתי שם לתפקיד המנהל המוזיקלי, אבל אני מבין את האילוצים שיש להם. במשך 15 השנים שהייתי המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלתי התחשבתי באילוצים האלו בעצמי".
אתה גר בניו-יורק, ומופיע בכל העולם. איך כל זה עדיין חשוב לך?
"אני נמצא כל שנה בארץ והקשר שלי אליה חזק מאוד. אני מנצח על וגנר בכל העולם, ולא מוכן לקבל שבבית שלי אני לא יכול לעשות את זה".
שופן- ארבע הבלדות, ארבעת האימפרומפטי. פסנתר: אמיר כץ. דיסק OEHMS.
אמיר כץ (39) הוא פסנתרן ישראלי, המתגורר בגרמניה ומופיע על הבמות המכובדות ביותר בעולם. כץ זכה כאן בעבר לשבחים נלהבים על אלבומיו הקודמים, בהם בין היתר מחזור הנוקטורנים של שופן. גם הדיסק החדש שלו מוקדש כולו לשופן, וגם הוא זוכה לשבחים דומים.
הדיסק החדש כולל את ארבע הבלדות ואת ארבעת האימפרומפטי (Impromptus). הבלדות היו עבורי המעניינות יותר- גם כי המחזור הזה אהוב עלי במיוחד, וגם כי תמיד מעניין לשמוע איך ניגשים פסנתרנים שונים לתאר את הסיפור החוץ-מוזיקלי שטמון ביצירות.
הביצוע של כץ מרשים מאוד. הוא וירטואוזי, גמיש ועשיר, ומוקלט באיכות הקלטה אופטימלית. ההסתייגות היחידה בנוגע לביצוע הבלדות היא שלעיתים כץ נשמע מבריק ווירטואוזי "מדי", ופחות משכנע מבחינה ריגשית מביצועים אחרים. עם זאת, חשוב לציין שמדובר בניואנסים של העדפה אישית. מבחינה פסנתרנית זהו ביצוע מעולה.
—————————————————————————————————————————————————
אבי אביטל מנגן באך. דיסק "דויטשה גרמופון".
זהו אלבום הבכורה בחברת DG של אבי אביטל, נגן מנדולינה ישראלי מבריק. אביטל מוכר היטב מהופעות בארץ, ובשנים האחרונות עושה קריירה מרשימה בחו"ל.
האלבום יצא כאמור בחברת "דויטשה גרמופון", הנחשבת לאחת החברות היוקרתיות והוותיקות ביותר בתחום המוזיקה הקלאסית. הוא מוקדש כולו למוזיקה של יוהאן-סבסטיאן באך, והוקלט בברלין עם תזמורת ה"קאמר-אקדמי" פוטסדאם. בנוסף לתזמורת, מופיעים לצד אביטל שלושה מוזיקאים ישראלים מובילים המתמחים במוזיקה מוקדמת: נגן הצ'מבלו שלו עד-אל, נגנית התיאורבו אופירה זכאי, והצ'לן עירא גבעול.
באלבום יש ארבע יצירות, שכולן מעובדות למנדולינה ותזמורת בעיבוד שערך אביטל עצמו. שלוש מהן הן קונצ'רטי לסולן ותזמורת (1052R ברשימת יצירות באך לכינור, 1056R ברי"ב לאבוב), ואחת- סונטה (1034 ברי"ב, שחוברה במקור לחליל).
האלבום עשוי באופן מקצועי לעילא, הן מבחינת איכות הביצוע והן מבחינת איכות ההקלטה. הצליל נוכח ומלא, המלווים מעולים, ונגינתו הסולנית של אביטל מעוררת התפעלות. מבחינה מוזיקלית עיקר העניין פה הוא בצבע המיוחד של המנדולינה, שנשמע דומה יותר לצ'מבלו מאשר לכינור או לאבוב. העיבודים של אביטל אפקטיביים מאוד, אבל לוקח זמן להתרגל לשמוע את באך בצורה כל כך שונה מהמקובל. לא בטוח שטהרני באך יאהבו את התוצאה, אבל מבחינה ביצועית- כמו במקרה של אמיר כץ- מדובר בביצוע מעולה.
—————————————————————————————————————————————————
הנדל- שמונה הסוויטות הגדולות. פסנתר: ליסה סמירנובה (Smirnova). דיסק כפול ECM.
הנדל פירסם את אוסף הסוויטות שלו למקלדת בשנת 1720, שמונה שנים אחרי שעבר להתגורר באנגליה. המוזיקה הזו מזכירה במידה רבה את הסוויטות למקלדת של באך: סוויטות בארוקיות מפותחות ועשירות, שמשלבות אלגנטיות, ריתמיות וכושר המצאה מלודי. אלא בניגוד לסוויטות של באך, שמוכרות היטב, אלו של הנדל מבוצעות הרבה פחות. למי שאינו מכיר אותן- הן יהיו גילוי מסעיר.
מבין שמונה הסוויטות, רק מספר 4 שומרת על המבנה המסורתי של הפרקים (אלמאנד-קוראנט-סרבאנד-ג'יג). היתר מורכבות ממחרוזת ריקודים בסדר משתנה, אם כי גם בהן הנדל משלב בין פרקים איטיים ומהירים כמקובל.
הביצוע החדש של ליסה סמירנובה למחזור הסוויטות עושה להנדל שירות מצוין. סמירנובה, ילידת רוסיה המתגוררת בווינה, מבצעת את המחזור בפסנתר, בניגוד לצ'מבלו אליו נכתבו במקור. הבחירה הזו מאפשרת לה להפיק מגוון צבעים רחב, שעשיר בהרבה מהצליל המוגבל של הצ'מבלו. למרות השימוש בפסנתר ה"מודרני", הנגינה שלה מוכיחה הבנה סגנונית מעמיקה לדקויות ולעידון של מוזיקת הבארוק. יופי של אלבום.
פורסם ב"גלובס", 29.5.2012
