האלבום הזה מנציח את שיאו של מבצע מוזיקלי ואנושי בקנה מידה עצום, שאותו הוביל בפברואר האחרון המנצח הוונצואלי המטאורי גוסטבו דודאמל. במהלך המבצע, שזכה לשם "פרויקט מהלר", ניצח דודאמל על כל הסימפוניות של מהלר בקראקס ובלוס-אנג'לס. המבצעות היו שתי התזמורות שבראשן הוא עומד- תזמורת "סימון בוליבאר" מוונצואלה, והתזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס.
תזמורת "סימון בוליבאר" היא ספינת הדגל של "אל סיסטמה", מערכת החינוך המוזיקלי המפוארת של ונצואלה שדודאמל עצמו הוא אחד מבוגריה. במערכת לומדים כיום 400,000 ילדים, שמקבלים חינוך מוזיקלי במימון ממשלתי מלא. רובם מגיע משכונות עוני ומצוקה, והחינוך המוזיקלי נותן להם אפשרות לצאת מהשכונה לחיים טובים יותר. הרמה המצוינת של הנגנים הצעירים מאפשרת להם לנגן כתף אל כתף עם נגני התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס, שרובם מבוגרים ומנוסים בהרבה. ההתלהבות של הצעירים מוונצואלה מהמוזיקה של מהלר מזכירה לנו עובדה משמחת: המוזיקה הקלאסית לא מתה, היא פשוט עברה מהמרכז העולמי (אירופה וצפון-אמריקה) אל הפריפריה (בהתחלה מזרח-אסיה, ועכשיו גם מרכז ודרום אמריקה).
הבחירה להקליט מכל הסימפוניות של מהלר דווקא את השמינית הגיונית מאוד, כיוון שהיא הסימפוניה הגרנדיוזית ביותר שלו. היצירה זכתה בימיו של מהלר לשם "סימפוניית האלף", כי בביצוע הבכורה שלה היו על הבמה אלף מבצעים. הביצוע של דודאמל שובר אפילו את השיא הזה: על הבמה יש שמונה סולנים, מאתיים נגנים, ומשהו כמו 1300 זמרים.
ואכן, האלמנט שתופס מיד את העין בהפקה הוא יער הראשים של המקהלה העצומה. לביצוע גויסו בין היתר קרוב לעשרים מקהלות ילדים מרחבי ונצואלה, מן הסתם כדי לשתף כמה שיותר תלמידים בחוויה. אז נכון, הדיקציה הגרמנית של הילדים לא מושלמת, ונכון גם שלעיתים חלק מהם נראים קצת אבודים בהמון. אבל, באופן מפתיע, התוצאה הקולית מאוזנת ולא מוגזמת, והניואנסים של מהלר לא הולכים לאיבוד. את הקרדיט על כך יש לתת לדודאמל, ומן הסתם גם להכנה קפדנית.
בביצוע משתתפים גם שמונה זמרים סולנים, רובם אירופאים או אמריקאים. רמת הביצוע שלהם נעה בין "סביר" לבין "מצוין", כשהבולטת מכולן היא זמרת המצו-סופרן הנהדרת אנה לארסון. פחות אהבתי את הבריטון האמריקאי בריאן מאליגן (בגלל הדיקציה) ואת הטנור בורקהארד פריץ (בגלל הקול המתכתי), אבל נפילות של ממש מבחינת השירה הסולנית אין.
גוסטבו דודאמל. צילום: כריס כריסטודואולו
מבחינה מוזיקלית זהו אולי לא הביצוע הטוב ביותר שיש בשוק לשמינית של מהלר, בודאי לא בהשוואה לביצועי אודיו מובילים (האהוב עלי הוא זה של רפאל Kubelik מ- 1971, ויש עוד). עם זאת, מבחינה אנושית וחברתית הוא מרגש בצורה יוצאת דופן. זהו פרויקט אנושי אדיר וחוצה גבולות, שמראה שעוד יש בעולם אנשים צעירים שמבצעים מהלר בעיניים נוצצות וחדורות התלהבות. הרבה מהקסם טמון גם בניצוח של דודאמל עצמו, שפשוט תענוג להסתכל עליו. מעודן, מדויק, מלא רגש וחום, וכולו משדר אהבת אדם ואהבת מוזיקה. איזה מנצח גדול.
ההשתחוויה בסיום הביצוע מספקת שיא נוסף, שכן ההתרגשות בקהל ובין המבצעים עולה על גדותיה. ההורים הגאים בקהל מנופפים לילדים, הזמרים הצעירים פורצים בבכי של התרגשות, מחיאות הכפיים מחרישות אוזן, והכול חגיגי ונלהב. מי היה מאמין שגוסטב מהלר יעורר רגשות כל כך עזים כמאה שנים לאחר מותו.
פורסם ב"גלובס", 27.11.2012
לצפייה בטריילר של הדי.וי.די:
ולדימיר יורובסקי עם הפילהרמונית הישראלית. צילום: דן פורגס
הפילהרמונית מעלה בימים אלו את האופרה "פיק דאם" (מלכת עלה) מאת צ'ייקובסקי, בביצוע קונצרטי. האופרה מספרת את סיפורו של הרמן, קצין צעיר המהמר בקלפים כדי שיוכל לזכות בסכום כסף גדול ולהתחתן עם אהובתו. הרצון לזכות בהימור הופך לאובססיה, ובסופו של דבר הוא מאבד את אהובתו, את כספו ואת חייו. החוויה מביצוע הבכורה של האופרה ביום חמישי לא היתה מושלמת, אבל בשורה תחתונה זוהי הפקה נהדרת שכדאי מאוד לשמוע.
כוחה של ההפקה טמון, קודם כל, באיכות יוצאת דופן של מבצעים. ראש וראשון להם הוא המנצח, ולדימיר יורובסקי (Jurowski). יורובסקי (40) נחשב לאחד המנצחים הבולטים של הדור הצעיר בעולם כיום, והופעת הבכורה שלו בפילהרמונית הבהירה היטב למה. היה תענוג לצפות בו בעבודה, עם ניצוח שהיה אקספרסיבי, מדויק ומעודן בו זמנית. השליטה שלו בכוחות הביצוע הגדולים היתה מעוררת התפעלות, והוא הצליח להוביל את האופרה הארוכה (שלוש וחצי שעות) כמעט ללא נפילת מתח. מנצח גדול.
בנוסף ליורובסקי התפארה ההפקה בסוללה מרשימה של זמרים, רובם ככולם רוסים. כמעט כולם היו מצוינים, ושרו ברמה שכל בית אופרה בעולם היה חותם עליה בשמחה. כצפוי, בלט במיוחד זמר הבריטון הגדול סרגיי לייפרקוס (Leiferkus). יש לו קול יפהפה, נוכחות בימתית בטוחה בעצמה ואצילות בסגנון של פעם, שהתאימו מאוד לתפקיד. פחות אהבתי את הטנור אולג קולקו (Kulko), ששר את התפקיד הראשי של הקצין הצעיר הרמן. היו לו רגעים יפים, אבל הקול שלו לא היה מספיק יציב והוא לא שיכנע מבחינה רגשית. לתפקיד הזה דרוש טנור צעיר יותר ונלהב יותר.
שבחים נוספים מגיעים למקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, ששרה בצליל מגובש ומלא עוצמה ובדיקציה רוסית משכנעת. הפילהרמונית עצמה נענתה ליורובסקי בהתלהבות לא רגילה, והפיקה צליל חם ומבריק מהסוג ששמור למנצחים אהובים במיוחד. נקווה שזו תחילתה של ידידות מופלאה בין השניים.
למרות שלל השבחים, היו בביצוע גם לא מעט נקודות תורפה. ראשונה, כצפוי, היתה סוגיית האולם. את זה שאולם "סמולארש" אינו מתאים לקונצרטים אנחנו כבר יודעים, אבל הפעם גילינו שלאופרות הוא מתאים עוד פחות. הרגש לא עובר, הקולות לא מהדהדים, ההעמדות מאולצות כי אין מקום לכולם, כדי להשמיע צלילים מאחורי הקלעים צריך לפתוח את דלתות האולם, וכך הלאה. היה ברור לגמרי שהמפיקים עשו כל שביכולתם כדי שהעסק יעבוד בכל זאת, אבל בהשוואה לאולם נורמלי (ואפילו היכל התרבות הוא נורמלי במקרה זה) ההפקה נראתה כמו אילוץ אחד גדול.
מה שעוד הפריע היתה ההתנדנדות בין הביצוע הקונצרטי למדיום האופראי. בביצוע קונצרטי פשוט עומדים ושרים, אבל כאן ניסו להוסיף קצת בימוי. לטעמי, התוצאה היתה לא אחידה. חלק מהזמרים בוימו יותר וחלק פחות; אביזרים מסוימים (כמו קלפים או מכתב) הופיעו וחלק לא; וכך הלאה. זה הגיע לאבסורד במקום בו הרוזנת נרצחה מאקדח שלא היה, ופשוט מתה באופן וולונטרי על הבמה. אקדח פורים בעשרים שקל היה פותר את הבעיה בקלות.
למרות ההסתייגויות, מדובר בביצוע מצוין לאופרה יפה ולא הכי מוכרת. מומלץ בחום.
האופרה "פיק דאם" בביצוע קונצרטי בפילהרמונית הישראלית. מנצח: ולדימיר יורובסקי. אולם סמולארש, ת"א, 8.11. האופרה תבוצע עד ה- 17 בחודש.
פורסם ב"גלובס", 12.11.2012
חדשים ומומלצים- מהדורת ראוול השלמה, אנדראס שול שר לידר עם תמר הלפרין, ובוריס גילטבורג מנגן פרוקופייב
מה משותף ל"סרנדה גרוטסקית", "מינואט עתיק", "אליסה" ו"מירה"? התשובה- כולן יצירות של המלחין הצרפתי מוריס ראוול (1937- 1875), וכולן שייכות לשוליים הלא מוכרים של הרפרטואר שלו. כעת אפשר להתוודע אליהן, כמו גם לשורה ארוכה של יצירות אחרות, באוסף נהדר של חברת DECCA.
האוסף כולל 14 דיסקים, ומציג את מכלול היצירות של ראוול בז'אנרים השונים בהם הלחין: יצירות לפסנתר, מוזיקה קאמרית, קונצ'רטי לפסנתר, מוזיקה ווקאלית ועוד. כולן מופיעות בביצועים מצוינים, שיצאו במהלך שלושים השנים האחרונות עם שלל מבצעים מוכרים כמו ולדימיר אשכנזי, איבו פוגורליץ', רביעיית מלוס (Melos), שלישיית בוזאר, מנצחים כמו סיימון ראטל וקלאודיו אבאדו, ועוד רבים וטובים.
בין היצירות יש גם עיבודים שעשה ראוול ליצירות של אחרים, ובראשן העיבוד היפהפה לשני פסנתרים ל"שלושה נוקטורנים" של דביסי (שחוברו במקור לתזמורת). בולט בהיעדרו רק העיבוד התזמורתי המפורסם של ראוול ל"תמונות בתערוכה" של מודסט מוסורגסקי, וחבל.
לאוסף נלווית חוברת ובהן מילות היצירות הקוליות שמבוצעות בו. בעידן הדיגיטלי זהו בונוס משמעותי, כי חברות אחרות כבר ויתרו מזמן על חוברת מודפסת ומעדיפות לשלוח את המאזין לאינטרנט.
לסיכום: האוסף מציע הזדמנות מצוינת להיכרות עם מכלול יצירתו של ראוול, במחיר מוזל ובביצועים טובים. מומלץ מאוד.
ראוול- The Complete Edition. אוסף מוזל בן 14 דיסקים של Decca.
—————————————————————————————————————————————————-
"הנודד" (Wanderer). אנדראס שול ותמר הלפרין. דיסק DECCA.
זמר הקונטרה-טנור הגרמני אנדראס שול (Scholl) היה ונשאר אחד האהובים עלי בתחומו בעולם. הוא התפרסם בזכות ביצועים נפלאים ליצירות מתקופת הרנסאנס והבארוק, ובשנים האחרונות עבר לבצע גם רפרטואר מגוון מתקופות מאוחרות יותר.
לשול יש קשר ישיר לארץ: בת זוגו בשנים האחרונות, ומלפני כמה חודשים גם אשתו, היא הפסנתרנית הישראלית תמר הלפרין. בימים אלו יצא לשוק הדיסק הראשון של השניים כזוג מוזיקלי: שול שר, הלפרין מלווה בפסנתר. הדיסק נקרא Wanderer (בגרמנית- "הנודד"), והוא מציג שירים ויצירות לפסנתר מאת מוצרט, היידן, שוברט וברהמס. חלק מהשירים מוכר מאוד, וחלק יחדש גם לאוהבי מוזיקה מושבעים (חשוב לציין שלא כולם הם פאר היצירה, למרות הייחוס של המלחינים).
ביצוע שירים של מלחינים אלו ע"י זמר קונטרה-טנור הוא מאוד לא מקובל, כיוון שאופנת הקונטרה-טנורים כבר חלפה מן העולם בתקופה בה פעלו (במיוחד אצל שוברט וברהמס). אבל שול נודע כמי שאוהב לקרוא תיגר על המוסכמות, וזה עובד. הביצוע פה משלב קול יפהפה, רגישות עילאית לטקסט ולמוזיקה, ויכולת הגשה פנטסטית.
בחברת DECCA לא לקחו סיכונים, והבהירו היטב מי הגיבור האמיתי של הדיסק. שול מופיע בשבעה צילומים שונים בחוברת המצורפת, ואילו הלפרין- רק פעם אחת; הוא מופיע על העטיפה, היא לא; הפונט בו מופיע שמו גדול יותר; וכך הלאה. לך תתווכח עם שיקולים מסחריים. ועם זאת, מבחינה מוזיקלית הלפרין ראויה לכל השבחים: הליווי שלה מעודן וקשוב, ועושה למוזיקה ולזמר שירות מצוין.
—————————————————————————————————————————————————
פרוקופייב- סונטות המלחמה. פסנתר: בוריס גילטבורג. דיסק Orchid Classics.
הפסנתרן הישראלי בוריס גילטבורג, בן 28, פרץ לתודעה הציבורית כאשר זכה במקום השני בתחרות רובינשטיין בשנה שעברה. הרזומה שלו מתחיל עוד הרבה לפני כן, וכולל הופעות עם תזמורות סימפוניות מובילות ברחבי העולם ורסיטלים סולניים באולמות המכובדים ביותר.
האלבום הסולני החדש של גילטבורג כולל רפרטואר אתגרי במיוחד: סונטות 6 עד 8 של פרוקופייב, המוכרות בשם "סונטות המלחמה". המלחין החל לעבוד עליהן בשנת 1939, וסיומן נדחה עקב מאורעות מלחמת העולם השנייה. הסונטות נחשבות לאתגר פסנתרני משמעותי, כיוון שהן לא רק דורשות יכולת טכנית גבוהה אלא משלבות טווח עצום של רגשות, צבעים ומצבי רוח.
ביצוע הסונטה מס' 6 לאחר המלחמה זכה לתגובה צוננת של השלטונות הסובייטיים. הפרק הראשון של הסונטה מתאר את זוועות המלחמה באופן בוטה, והיה רחוק מלענות על דרישות השלטון שהעדיפו יצירות קלות ונגישות להמונים. גם הסונטות האחרות מציבות בפני המאזין אתגר משמעותי.
הביצוע של גילטבורג לסונטות מרשים מאוד. הוא מעולה מבחינה טכנית, ומציג בצורה משכנעת את קשת הרגשות העשירה שמובעת ביצירות. גם איכות ההקלטה מצוינת. הסונטות כאמור אינן קלות להאזנה, אך מאזין שיהיה מוכן להתמודד איתן ימצא בגילטבורג פרשן עמוק, מבריק ובשל.
פורסם ב"גלובס", 7.11.2012
ברק טל. צילום: דני כיתרי
אנסמבל סולני תל-אביב, מההרכבים הקאמריים המובילים בישראל, מציין העונה כמה חידושים מהותיים. ראשית, האנסמבל חזר להופיע באולם "שטריקר" בתל-אביב, לאחר גלות ארוכה עקב שיפוצים. שנית, להרכב הצטרפה סוף-סוף גם מקהלה (ההרכב הקאמרי "זמרי קולגיום"). שלישית, האנסמבל מנסה להגדיר מחדש את אופי הקונצרט הקלאסי בדרכים יצירתיות. לדוגמא- קטעי וידאו בהם האמנים מדברים בקצרה על עצמם ועל היצירות, או שיבוץ הפתעה מוזיקלית שלא מופיעה בתכנייה. הפעם זו היתה יצירה חמודה של המלחינה הצעירה נעמה תמיר, שכללה הלחנה של קטעי עיתונות אקטואליים. הרעיון של קטעי הוידאו אמנם אינו חדש (זכות הראשונים נתונה לסידרה הקאמרית במוזיאון ת"א), אבל באנסמבל סולני ת"א לקחו זאת צעד קדימה והקרינו גם את הטקסטים המושרים, צילומים מחזרות וכדומה. הקרנת הטקסטים ושמות הפרקים מייתרת כמעט לגמרי את הצורך לדפדף בתכנייה בזמן הנגינה, וזהו יתרון גדול כי כך נמנע רעש הדיפדוף המעצבן שנשמע בדרך כלל באמצע הביצוע.
מבחינה מוזיקלית טהורה, הקונצרט היה לא אחיד ברמתו. שיאו הברור היה עם היצירה "אור גדול" של יחזקאל בראון, לפסוקים מספר ישעיה. בראון, בן 90, כתב כאן יצירה שלוקחת בחשבון קודם כל את המאזין- עניין די נדיר בנוף המוזיקלי כיום. היא יפה מאוד ונגישה אך גם עמוקה, ויש בה רגעים מרגשים ממש. זמרת הסופרן קרן הדר ביצעה את היצירה בצורה נפלאה, בשיתוף פעולה מושלם עם נגן הקרן אלון ראובן. גם האנסמבל והמקהלה עשו ליצירה זו שירות ראוי. הרגע המרגש בו הודה בראון למבצעים, כשהוא נעזר באשתו כדי לעמוד, לא יישכח במהרה.
יתר הביצועים במהלך הערב הרשימו פחות, אולי עקב חוסר ניסיונו של ברק טל בעבודה עם מקהלה. ל"זמרי קולגיום" יש קולות יפים ובסיס קולי איתן, אך המקהלה נשמעה חזקה מדי, ללא זרימה מספקת, ללא איזון בין הקולות ועם דיקציה גרמנית לא משכנעת. יתכן שגם הצורך להתרגל לאולם החדש מבחינה אקוסטית פגע בתוצאה הסופית. בסינפוניית המיתרים של מנדלסון, ללא המקהלה, חזר טל למגרש הביתי והפיק מההרכב צליל יפה וגמיש. חבל רק שמדובר ביצירת נעורים משמימה שנשמעת כמו תרגיל בקומפוזיציה, וגם בביצוע טוב קשה להתלהב ממנה.
ועוד מילה בענייני אקוסטיקה- לטעמי, האקוסטיקה של האולם החדש נשמעת קצת "קשוחה" יותר מזו של קודמו, שהיתה רכה ואינטימית. באולם החדש הצלילים מהבמה נשמעים חזקים ונוקשים יותר, וכדי להשיג רכות נדרשת הפקה עדינה ושקטה במיוחד. מעניין איך הדברים יישמעו בהרכבים קאמריים קטנים יותר. נגלה בהמשך העונה. בכל מקרה, זו עוד הדגמה לחמקמקותו של מושג האקוסטיקה – והיא מעלה דאגה כנה לתוצאה שתתקבל בהיכל התרבות בסיום השיפוץ.
למרות המגבלות, אנסמבל סולני תל-אביב היה ונשאר גוף צעיר, יצירתי ומלא כוונות טובות, שמעז לעשות דברים אחרת. כך, לדוגמא, זהו ההרכב התזמורתי היחיד כיום שמשבץ בתכנייה את תמונות הנגנים עם שמותיהם, ועוד בצבע. מסתבר שאלו לא רק אלמונים שאוחזים בכלי נגינה, אלא בני אדם עם שמות ופנים! זה אולי עניין שולי, אבל הופך את האווירה בקונצרט להרבה יותר נעימה.
אנסמבל סולני תל-אביב עם מקהלת "זמרי קולגיום" וסולנים. מנצח: ברק טל. אולם שטריקר תל-אביב, 21.10.
פורסם בנוסח מקוצר ב"גלובס", 22.10.2012
קלייר מגנאג'י. צילום: מקסים ריידר
קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הקאמרית הקיבוצית מציג את "מתיאוס פסיון", יצירת הענק הנשגבת של באך. היצירה מבוצעת בגירסה מקוצרת שערך לה מנדלסון כמאה שנה לאחר חיבורה, במטרה להתאים אותה לדרישות הקהל בן-זמנו.
הביצוע שלשום (שני) היה תעודת כבוד לתזמורת ולרוב אורחיה. הביקורת העיקרית מופנית דווקא למנדלסון, שהגירסה שלו ל"מתיאוס פסיון" נופלת בהרבה מהדבר האמיתי. מנדלסון קיצץ את היצירה הארוכה של באך בצורה שרירותית, ללא כל היגיון מוזיקלי. הוא העיף חלק מהכוראלים והאריות (כולל כמה מהיפות ביותר), קיצר אריות אחרות, ושינה את התיזמור באופן שפוגע מהותית במירקם המקורי. השינוי הבעייתי ביותר היה הורדת העוגב, וביסוס חטיבת הבאס על כלי מיתר נמוכים בלבד (צ'לו וקונטרבאס). בהתחלה זה נשמע סתם גס ומוזר, ובהמשך- ממש מעצבן. הליווי ההרמוני שמספק העוגב במקור של באך חסר פה מאוד.
אם שמים בצד את הטענות למנדלסון על העיבוד, הרי שהתוצאה המוזיקלית אמש היתה מרשימה. תזמורת נתניה-הקאמרית הקיבוצית, למרות שמה הבלתי אפשרי, נשמעה ממש טוב. היא היתה מדויקת וגמישה, וניגנה ללא פאתוס או לחץ מיותרים. התזמורת הזו נמצאת במגמת שיפור מתמיד בשנים האחרונות, ועובדה זו ניכרה כאן היטב. ירון גוטפריד, שבדרך כלל אינו מזוהה עם באך דווקא, הוביל את המבצעים הרבים באיפוק ובטעם טוב.
שבחים מגיעים גם למקהלה הקאמרית של פוטסדאם (גרמניה), שהיתה המקהלה האורחת בקונצרט. המקהלה הזו אולי אינה מהגדולות באירופה, אבל יש לה צליל מלוטש ורמה קולית גבוהה. ומה שלא פחות חשוב, הדיקציה הגרמנית שלה מושלמת. כשמגיעים לביצוע באך, זהו יתרון ענק בהשוואה לרוב המקהלות הישראליות.
בכל הנוגע לסולנים, היו בערב הזה שני כוכבים ברורים. הראשונה היתה זמרת הסופרן קלייר מגנאג'י (Meghnagi), מזמרות הבארוק הטובות שיצאו מישראל. סגנון ההגשה וההבעה המוזיקלית שלה היו מרגשים ממש, ושירתה אישית, חמה ונוגעת ללב. הפעם קיבלנו גם בונוס: מנדלסון החליט משום מה להעביר את אריית האלט היפהפייה "רחם עלי" (Erbarme dich) לסופרן, וכך קיבלנו את מגנאג'י בביצוע נהדר שסחט מהקהל מחיאות כפיים סוערות באמצע הקונצרט. זה אולי מאוד לא מקובל, אבל היה לגמרי נכון ומתבקש. שיא נוסף היה באריה קורעת הלב "מאהבה רוצה מושיעי למות", שהיתה לטעמי שיאו הריגשי של הקונצרט.
הסולן הכוכב השני היה זמר הבאס הגרמני ריימונד נולטה (Nolte), בתפקיד ישו. הוא הציג קול עשיר ודרמטי, והופעה בימתית מלאת נוכחות. אשמח לראות אותו פה שוב.
הערה חשובה: למי שמכיר היטב את המקור של באך, כדאי לקחת בחשבון שדניאל סאנס (Sans), זמר הטנור בתפקיד האוונגליסט, שר חלק ניכר מהתפקיד שלו יותר נמוך ממה שכתוב בתווים. למה? לא יודע. לי זה הפריע.
לסיכום: העיבוד של מנדלסון מסורס ונופל בהרבה מהמקור, אבל הביצוע טוב מאוד.
באך בעיבוד מנדלסון- "מתיאוס פסיון". התזמורת הקאמרית הקיבוצית-נתניה. מנצח: ירון גוטפריד. מוזיאון תל-אביב לאמנות, 8.10. הסידרה תבוצע באולמות שונים בארץ עד ה- 14 בחודש.
פורסם ב"גלובס", 10.10.2012
היצע המוזיקה הקלאסית בישראל הוא עצום. יש בישראל ארבע תזמורות סימפוניות, שורה ארוכה של תזמורות קאמריות, מגוון הרכבי מוזיקת בארוק, וסדרות קונצרטים שונות של מוזיקה קאמרית או קולית. כולם משווקים בימים אלו את עונת הקונצרטים הבאה שלהם, שתתחיל אצל רובם אחרי החגים.
מטרת כתבה זו היא להצביע על סדרות המוזיקה המומלצות ביותר בכל אחד מתת-התחומים של המוזיקה הקלאסית. ההמלצות מבוססות על טעם אישי, שנסמך על היכרות שוטפת עם הגופים השונים מקונצרטים בשנים קודמות. השיקול המרכזי הוא איכות, הנמדדת לפי רמת המבצעים והתכניות. כמו כן נלקחו בחשבון שיקולים חוץ-מוזיקליים, בעיקר איכות האולם. ההמלצות מתייחסות בעיקר לאיזור המרכז, בו נמצא מרבית ההיצע והבחירה בין גופי המוזיקה קשה במיוחד.
—————————————————————————————————————————————————
תזמורות סימפוניות: הפילהרמונית הישראלית
גוסטבו דודאמל. צילום: כריס כריסטודואולו
הפילהרמונית היתה ונשארה התזמורת הסימפונית הטובה בארץ. הקריטריונים לאיכות של תזמורת הם רמת הנגינה ומספר השמות הגדולים שמגיעים להופיע איתה במהלך העונה, והפילהרמונית מנצחת את מתחרותיה בנוק-אאוט בשני הסעיפים.
עם זאת, ההמלצה על הפילהרמונית מוגבלת השנה רק למי שמנוי בחיפה או בירושלים. על הקונצרטים של התזמורת בת"א- קשה להמליץ. למה? כי האזנה לקונצרט באולם "סמולארש" היא חוויה מפוקפקת מאוד מבחינה אקוסטית, ועד שהתזמורת לא תחזור להיכל התרבות מומלץ ללכת רק לקונצרטים שהם בגדר "מאסט". החזרה העתידית היא במרץ 2013 (בהנחה שהקבלנים יעמדו בלו"ז), ואפשר לעשות את החשבון לבד. מצד שני, אם אתם מנויים בחיפה או ירושלים הפילהרמונית דווקא ראויה בהחלט לבדיקה, כי היצע המבצעים מרשים מאוד.
בין האורחים מהצמרת העולמית אפשר למצוא השנה את המנצחים ולדימיר יורובסקי, גוסטבו דודאמל הנפלא, כריסטוף פון דוהנני וג'אנאנדראה נוזדה (Noseda); את הפסנתרנים יוג'ה וואנג, מאריי פרהיה (Perahia), קון וו פייק (Kun Woo Paik) ודניס מטסוייב (Matsuev); את הכנרים ריי צ'ן (Chen), ג'ושוע בל וג'נין יאנסן; את הצ'לן עמנואלה סילבסטרי; ושורה ארוכה של זמרים מעולים, שישירו בהפקות קונצרטיות של האופרה "פיק דאם" (צ'ייקובסקי) ושל שתי אופרות של ורדי ("אותלו" ו"פלסטף").
זובין מהטה ינצח על חלק ניכר מהקונצרטים העונה, לאחר שחזר משנת שבתון. בחלק מהרפרטואר אלו בשורות טובות (אופרות ויצירות מהרומנטיקה המאוחרת), ובחלק פחות (מוזיקה מהתקופה הקלאסית והרומנטיקה המוקדמת, שבה הוא פחות מעניין לטעמי).
למה ללכת:
לפילהרמונית אין תחרות בין התזמורות הסימפוניות, והיא היחידה שמביאה שמות גדולים של סולנים ומנצחים. מה שכן- באולם סמולארש לא כיף לשמוע מוזיקה. לכן ההמלצה לרכישת מנוי מוגבלת למי ששומע את התזמורת באולמות אחרים. לקהל במרכז מומלץ להתמקד בקונצרטים מושכים במיוחד, כמו אלו עם גוסטבו דודאמל או הפקות האופרה.
—————————————————————————————————————————————————
אופרה: האופרה הישראלית
"ווצק" מאת אלבן ברג באופרה הישראלית. צילום יח"צ
טוב, זה לא שיש ברירה. בישראל יש רק אופרה אחת. אבל היא לא רעה בכלל, ובעונות האחרונות סיפקה רגעים רבים של התרגשות.
בעבר זכתה האופרה הישראלית לביקורת על בחירות רפרטואר שמרניות. בעונה הקרובה הסיפור הפוך. מבין שבע האופרות שיועלו, יש רק אחת שהיא להיט מוכר ומענג ("ייבגני אונייגין" של צ'ייקובסקי, שתעלה בהפקה אורחת של ה"בולשוי" ממוסקבה). שתי אופרות אחרות- "ווצק" של אלבן ברג ו"בטבעת החנק" של בריטן- הן בדיוק ההיפך ממענג. אלו הן אופרות מודרניות ותובעניות, שמבטיחות חוויה ריגשית קשה ואפילו מצמררת.
אפילו עוד יותר קשה לעיכול היא האופרה "הנוסעת" מאת המלחין היהודי מייצ'סלב ויינברג. אופרה זו, שהתגלתה לאחרונה, עוסקת בניסיון הבלתי אפשרי של אסירות לשעבר במחנה השמדה נאצי לשכוח את מוראות השואה. היא כוללת רגעים קשים מנשוא, שמגיעים לשיא ריגשי בתמונה בה מנגן אסיר יהודי את השאקון של באך מול תאי הגזים.
עוד יועלו העונה שתי אופרות של ורדי ("לואיזה מילר" ו"אותלו") והאופרה הרוסית הגרנדיוזית "בוריס גודונוב" מאת מוסורגסקי. בנוסף תועלה האופרה "טוראנדוט" מאת פוצ'יני במצדה, אבל פה מדובר כבר בהפקה נפרדת וגרנדיוזית שאינה שייכת לעונה הרגילה.
למה ללכת:
קודם כל- כי לאוהבי אופרה אין בארץ אופציה אחרת. אבל אם להיות רציניים, חשוב לציין שהעונה הקרובה לא הולכת להיות "כיפית". מנויי האופרה הישראלית יקבלו בה מנה גדושה של אופרות קשות ותובעניות, ומעט מאוד להיטים מענגים. ההחלטה של הנהלת האופרה ללכת על בחירה רפרטוארית כזו היא אמיצה ושנויה במחלוקת, ומעניין מה תהיה התגובה בקופות.
אתר האופרה:
—————————————————————————————————————————————————
מוזיקת בארוק- תזמורת ה"בארוקדה"
זמרת הסופרן יעלה אביטל מ"בארוקדה ווקאל"
ה"בארוקדה" היא תזמורת קאמרית מקסימה, המתמחה בביצוע מוזיקה עתיקה בכלי תקופה ובגישת ביצוע נאמנה למקור. התזמורת, בניהולו המוזיקלי של עמית טיפנברון, מתאפיינת באיכות ביצוע גבוהה ובתוכניות יפות מאוד. בשנה שעברה הצטרף לנגנים גם גוף קולי מצוין שנקרא "בארוקדה ווקאל", עובדה שתאפשר להרכב להציע בעונה הקרובה תכניות נהדרות של מוזיקה קולית.
שיאי העונה הצפויים:
"מונטוורדי בסן מרקו"– מוזיקה כנסייתית וחילונית של המלחין הבארוקי הגדול קלאודיו מונטוורדי, שבמרכזה היצירות הכבירות שכתב עבור קתדראלת סן מרקו בוונציה; האורטוריה "משיח" מאת הנדל, עם הכנרת הישראלית-בריטית הנהדרת קתי דברצני (Debretzeni) בעמדת הכינור המוביל; "יוהאנס פסיון" מאת באך, עם המנצח מומחה הבארוק שלו עד-אל; ו"המשרתת הגבירה", אופרת הבארוק הקומית של פרגולזי (Pergolesi).
למה ללכת:
הרכב איכותי ורענן של מוזיקת בארוק, עם תכניות יפהפיות וחדוות עשייה אמיתית.
אתר ההרכב:
—————————————————————————————————————————————————
מוזיקה קאמרית
בתחום המוזיקה הקאמרית יש שני מרכזים נבחרים, ששניהם מומלצים באותה מידה.
1. סידרת הקונצרטים של מוזיאון תל-אביב
חן רייס. צילום יח"צ
שם המשחק בתכניות של מחלקת המוזיקה במוזיאון תל-אביב הוא שבירת שיגרה. מכירים את הפורמט המסורתי של קונצרט קלאסי? תשכחו ממנו. הפורט החדשני של המוזיאון כולל הקרנת סרטוני וידאו בין היצירות, בהם מספרים הנגנים בקצרה על עצמם ועל המוזיקה שהם מבצעים; הקרנת כתוביות עם שמות הפרקים בזמן אמת, מה שחוסך את הדיפדוף המעצבן בתכנייה; הזמנה למפגש עם האמנים לאחר הקונצרט וכדומה. הפורמט הזה יוצר חוויה שונה וחדשה של קונצרט, ומאפשר להכיר את האמנים בצורה יותר אישית ולא רק כמומיות חנוטות שיושבות על הבמה ומנגנות.
בנוסף לעטיפה החדשנית, גם התוכן מעורר ציפיות גבוהות. התוכנית המוזיקלית מלאה במוזיקאים מצוינים, חלקם מהצמרת העולמית. ביניהם בולטים הכנרים יוליאן רחלין (Rachlin), דיישין קאשימוטו (כנר ראשון בפילהרמונית של ברלין) והאיטלקיה המקסימה אנה טיפו; הפסנתרניות ונסה בנלי מוסל (Vanessa Benelli Mosell) מאיטליה ויו קוסוגה (Yu Kosuge) מיפן; המנצח והכנר קלאודיו קרוז; הצ'לן פיטר ברונס (Bruns); הויולן עמיחי גרוס מהפילהרמונית של ברלין; זמרת הסופרן הבינלאומית הנהדרת חן רייס; הפסנתרן הישראלי איתמר גולן; רביעיית המיתרים האמריקאית; "הרביעייה הירושלמית", ורבים אחרים.
למה ללכת:
מבצעים מצוינים, תכניות יפות ועטיפה חדשנית ומלאת טעם טוב.
אתר המוזיאון:
—————————————————————————————————————————————————
2. המרכז למוזיקה קאמרית "שטריקר"
רביעיית כרמל. צילום יח"צ
המרכז למוזיקה קאמרית "שטריקר" בתל-אביב חוזר סוף-סוף הביתה, לאחר תקופה ארוכה של גלות עקב שיפוצים. "הביתה" פירושו קונסרבטוריון שטריקר בת"א, שעבר שיפוץ משמעותי. האודיטוריום של הקונסרבטוריון זהה בצורתו לאולם הישן והאהוב, ומאופיין באקוסטיקה טובה מאוד.
סידרת הדגל של המרכז היא "הסדרה הקאמרית", המציעה מגוון גדול של סגנונות והרכבים. בסידרה יתארחו הרכבים ואמנים מעולים מהארץ ומחו"ל, שחלקם מוכר היטב מהופעות קודמות ומהקלטות. בין היתר יופיעו בסידרה רביעיית פאבל האס (צ'כיה), רביעיית מודליאני (צרפת), רביעיית ארקדיה (רומניה), נגני פסטיבל פאבלו קזאלס (צרפת), נגני הפרויקט הקאמרי הישראלי, שלישיית מונדריאן, רביעיית כרמל, רביעיית הפסנתר הישראלית, החמישייה הישראלית החדשה ועוד.
עוד בולטת העונה סידרת "טריו", המוקדשת ל"שלישיית ירושלים". זוהי שלישיית פסנתר מצוינת, שתחגוג 25 שנים לקיומה בשלושה קונצרטים מיוחדים.
"שטריקר" הוא אוצר בלום גם לאוהבי רסיטלים לפסנתר. העונה יבוצעו במרכז רסיטלים של כמה מהפסנתרנים הטובים ביותר שיצאו מישראל: רומן רבינוביץ' (זוכה תחרות רובינשטיין 2008), דניאל גורטלר, אלון גולדשטיין, ויקטור סטניסלבסקי ובנימין הוכמן.
למה ללכת:
אולם נעים ואינטימי באיכות שמע מצוינת, איכות מוזיקלית ללא פשרות, ומבצעים מעולים.
אתר המרכז למוזיקה "שטריקר":
—————————————————————————————————————————————————
פורסם ב"גלובס" 5.9.2012
ניזאר רדואן. צילום יח"צ
נכון שאומרים "מוזיקה" ולא "מוסיקה"? אז כך גם צריך לכתוב. אבל אנשי "חג המוסיקה הישראלית" כותבים את שמם עם ס', אולי בשם התקינות הממלכתית בסגנון קול ישראל. הרחבה בעניין תגיע מיד. בינתיים נספר רק שאירועי "חג המוסיקה הישראלית" כוללים מגוון קונצרטים, שייפתחו למחרת ראש השנה ויתפרסו על פני חמישה ימים. ה"חג" מתקיים השנה בפעם ה- 15, ובנוסף לנצרת יתקיימו קונצרטים גם בת"א, ירושלים, חיפה ובאר-שבע. הכול מוצע לקהל בחינם.
זוהי הפעם הראשונה שאירועי ה"חג" מגיעים לנצרת ולמגזר הערבי, וזו סנונית משמחת מאוד. הקונצרט שיתקיים בעיר יציג את 'התזמורת למוזיקה ערבית' הפועלת בנצרת, שתופיע באולם הבית שלה. התזמורת נחשבת למובילה בתחומה, ומתמקדת במוזיקה ערבית קלאסית. היא תופיע בניצוחו של מנהלה המוזיקלי, ניזאר רדואן. תכנית הקונצרט תכלול יצירות ערביות קלאסיות, מוזיקה ערבית מודרנית ושירים פרי עטם של מלחינים כמו ניזאר רדואן, וסים עודה, סוכינה דראוושה, פרנסואה אלח'ל ויוסף אסעד מטר.
הקונצרט הזה מסקרן מכמה סיבות. ראשית, מדובר בתזמורת מצוינת של מוזיקה ערבית, וכל הזדמנות לשמוע אותה היא מבורכת. שנית, הפעם מדובר גם במסגרת יוצאת דופן. "חג המוזיקה הישראלית" סבל עד כה מתדמית מיושנת וממוסדת, שבחלקה- לא נעים להודות- נובעת מחוסר התקשורתיות של המוזיקה של חלק מהמלחינים הישראליים בני זמננו ומהעובדה שהם זקוקים לתמיכה ממשלתית כדי להשמיע את יצירותיהם. כבר שמו של האירוע – "חג המוסיקה הישראלית" – מעורר תחושה ארכאית. הוא לא נקרא חלילה "פסטיבל" אלא "חג", וכפי שציינתי בהתחלה- לא "מוזיקה" אלא "מוסיקה". כאילו מישהו רוצה בכוח להיות ממלכתי ומנותק.
האם הרחבת תחום ה"חג" למגזר הערבי תצביע על הפיכת הפסטיבל הזה למרכזי יותר, רב-תרבותי יותר, רלוונטי יותר ומגוון יותר? נקווה מאוד שכן. בכל מקרה, השנה הוא נותן הזדמנות לשמוע את תזמורת נצרת בחינם, ולאוהבי מוזיקה ערבית קלאסית כדאי מאוד לקפוץ על ההזדמנות.
הקונצרט יתקיים במוצ"ש ה-22 בספטמבר בשעה 21:00 באולם של מתנ"ס ברקוביץ בנצרת עלית.
הכניסה ללא תשלום, אך יש להזמין מקומות מראש בטלפון 03-6961593.
פורסם בשינויים קלים ב"גלובס" 29.8.2012
אלנה באשקירובה. צילום יח"צ
הסתיו בפתח, ובעולם המוזיקה הקלאסית הסימן המובהק לכך הוא שובו של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים. הפסטיבל מציג שורה ארוכה של סולנים מעולים, ומתאפיין ברפרטואר נועז בהרבה מאשר זה של רוב גופי המוזיקה הממוסדים בישראל. הוא ייפתח השנה בדיוק ב- 1 בספטמבר, ויימשך עד ה- 15 בו.
את הקרדיט העיקרי לאיכותו של הפסטיבל יש לזקוף לזכותה של המנהלת המוזיקלית שלו, הפסנתרנית אלנה בשקירובה (Bashkirova). בשקירובה היא רעייתו של דניאל ברנבוים, שהוא מהדמויות המשפיעות והמקושרות ביותר בעולם המוזיקה האירופאי כיום. עם או בלי קשר למעמדו של בעלה, בשקירובה מצליחה להביא לירושלים מדי שנה עשרות שמות גדולים מהצמרת העולמית. השנה בולטת במיוחד ברשימת האורחים זמרת הסופרן הנהדרת אנה סמואיל (Samuil), שמוכרת היטב מהקלטות עדכניות.
השנה מתמקד הפסטיבל במוזיקה רוסית. לא מדובר רק על הלהיטים השחוקים של המוזיקה הזו, אלא גם על רפרטואר מסקרן ולא מוכר. דגש מיוחד יושם על השירה האמנותית הרוסית, בביצוע שורת זמרים מעולים.
דגש נוסף ומעניין השנה הוא על עיבודים לפרקים שונים מתוך "העונות" של צ'ייקובסקי, יצירה שנכתבה במקור לפסנתר. העיבודים נעשו להרכבים קאמריים שונים ע"י המלחין הישראלי אוהד בן-ארי, ובכל קונצרט יבוצע פרק אחר. בנוסף יעשה הפסטיבל השנה מחווה מיוחדת למוזיקה של שוברט ושל דביסי (לרגל יום השנה ה-150 להולדתו).
להלן רשימה של קונצרטים מומלצים במיוחד, שמשקפת בעיקר טעם אישי. יש בפסטיבל עוד קונצרטים מומלצים רבים, וכדאי לעבור על אתר האינטרנט שלו (לינק למטה) כדי לבדוק אופציות נוספות.
הערה חשובה: הקונצרטים בפסטיבל הירושלמי ארוכים בהרבה מהמקובל, כנגזר מבחירתה האמנותית של אלנה בשקירובה. קונצרט ממוצע אורך כשלוש שעות, וכדאי להיערך בהתאם.
רשימת הקונצרטים המומלצים:
—————————————————————————————————————————————————
יום ראשון 2 בספטמבר בשעה 19:30
זהו קונצרט ארוך ומגוון, שיציג אלו לצד אלו יצירות של צ'ייקובסקי (עיבוד קאמרי לפרק "ינואר" מתוך "העונות"), דביסי (סונטה לחליל, ויולה ונבל), פרוקופייב (סונטה לחליל ופסנתר), ארתור וינסנט-לוריה (יצירה מודרנית לחליל וכינור) ושוברט (שלישיית הפסנתר מס' 2).
למה ללכת:
כדי לשמוע את עמנואל פאיו (Pahud), החלילן הראשון של הפילהרמונית של ברלין, את הכנר ריינר הונק (Honeck), הכנר הראשון של הפילהרמונית של וינה, את נגן הנבל הישראלי המעולה סיוון מגן, ושורה ארוכה של מוזיקאים מצוינים אחרים ברפרטואר מגוון.
———————————————————————————————————————————————–
יום שני 3 בספטמבר בשעה 19:30
יופי של תכנית, שכוללת יצירות מאת דביסי (סונטה לכינור ולפסנתר), צ'ייקובסקי (חודש יוני מתוך "העונות" בעיבוד להרכב קאמרי), מוסורגסקי ("שיריו וריקודיו של המוות"), עוד דביסי (סונטה לצ'לו ופסנתר) ועוד צ'ייקובסקי (שלישיית הפסנתר בלה-מינור).
למה ללכת:
גם כדי לשמוע את זמר הבאס הרוסי אלכסנדר וינוגראדוב שר מוסורגסקי, וגם כדי להתרגש עם שלישיית הפסנתר הכבירה של צ'ייקובסקי, שתבוצע בידי שלישיית נגנים מצוינים.
—————————————————————————————————————————————————
יום חמישי 6 בספטמבר בשעה 19:30
קונצרט זה ינוע בין פרוקופייב (סונטה לשני כינורות), שוברט (שיר לכת והסונטה לארפג'ונה ולפסנתר), פרוקופייב (סונטה מס' 1 לכינור ולפסנתר), רחמנינוב (שני קטעים לפסנתר בשש ידיים) ורחמנינוב (מחולות סימפוניים).
למה ללכת:
כדי לשמוע את ה"סונטה לארפג'ונה" של שוברט בביצועה של אליסה ויילרשטיין, מהצ'לניות המובילות של הדור הצעיר בעולם. את ויילרשטיין תלווה בפסנתר אלנה בשקירובה, שהוכיחה בפסטיבלים הקודמים את יכולתה ללוות סולנים בהרבה רגישות וטעם טוב. מסקרן גם הביצוע הצפוי ל"מחולות סימפוניים" של רחמנינוב, עליו יופקדו הפסנתרנים קיריל גרשטיין ודניס קוזוחין (Kozukhin).
————————————————————————————————————————————————–
יום ראשון 9 בספטמבר בשעה 19:30
בניגוד לרוב הגופים המוזיקליים בארץ, הפסטיבל הבינלאומי בירושלים מקדם בברכה מוזיקה מודרנית ואפילו ישראלית. כך גם הפעם: בקונצרט זה אפשר יהיה לשמוע יצירה בשם "השער האפל" של איל (Ayal) אדלר, בן 44. היצירה תבוצע ע"י אנסמבל "מיתר" המתמחה במוזיקה מודרנית, עם זמרת המצו-סופרן הישראלית המקסימה איילת אמוץ-אברמסון.
עוד יבוצעו במהלך הערב עיבוד קאמרי ל"ספטמבר" מתוך "העונות" של צ'ייקובסקי, יצירות קאמריות מאת שוברט, ורביעיית המיתרים מס' 2 מאת שוסטקוביץ' בביצוע "הרביעייה הירושלמית".
למה ללכת:
זוהי הזדמנות די נדירה לשמוע בארץ את "הרביעייה הירושלמית", שנחשבת כיום לאחת מרביעיות המיתרים הצעירות הטובות בעולם. מעבר לה יש בקונצרט שורה ארוכה של מוזיקאים מצוינים, רובם זרים וחלקם ישראלים שעושים קריירה מרשימה בחו"ל.
—————————————————————————————————————————————————
יום רביעי 12 בספטמבר בשעה 19:30
זמרת הסופרן הרוסיה הנפלאה אנה סמואיל (Samuil) תשתתף השנה לראשונה בפסטיבל, ותשיר בארבעה קונצרטים שונים. אם אתם יכולים- לכו לכולם. אם לא, נראה לי שהקונצרט ב- 12 בספטמבר יאפשר דגימה טובה מיכולותיה. סמואיל (36) תשיר בו שורת שירים מאת רימסקי-קורסקוב ומאת צ'ייקובסקי, שניהם בליווי אלנה בשקירובה. עוד יבוצעו בקונצרט עיבוד קאמרי לפרק "יולי" מתוך "העונות" של צ'ייקובסקי, יצירה מודרנית מאת ארתור וינסנט-לוריה (Vincente Lourie), חמישייה מאת רימסקי-קורסקוב, סונטה לכינור ופסנתר מאת שוברט, ושישיית המיתרים אופוס 70 ("זיכרונות מפירנצה") מאת צ'ייקובסקי.
למה ללכת:
גם כדי לשמוע את אנה סמואיל שרה שירים של שני מלחינים שונים, גם בגלל הרפרטואר הנהדר, וגם בגלל שורת המבצעים הפנטסטית שתשתתף ביתר היצירות במהלך הערב.
————————————————————————————————————————————————— יום שבת 15 בספטמבר בשעה 21:00
זהו הקונצרט שיחתום את הפסטיבל, והוא יתקיים ערב לפני ערב ראש השנה. זהו קונצרט חגיגי וגדוש, שיכלול יצירות מאת שוסטקוביץ' (שני קטעים לשמיניית מיתרים), המלחין בן-זמננו ויקטור קיסין (דואו לוויולה ולצ'לו), שוברט (הפנטזיה בפה מינור לפסנתר בארבע ידיים), צ'ייקובסקי (עיבוד קאמרי ל"דצמבר" מתוך "העונות"), המלחין בן-זמננו ולנטין סילבסטרוב (שתי סרנדות לכינור סולו), ולסיום- כמו מדי שנה- שמיניית המיתרים אופוס 20 מאת מנדלסון.
למה ללכת:
כדי להתענג על הפנטזיה היפהפייה לארבע ידיים של שוברט בביצועם של אלנה בשקירובה ואיגור לויט, זוכה המקום השני ופרס "חביב הקהל" בתחרות רובינשטיין בשנת 2005; כדי לשמוע את הכנר הגדול גדעון קרמר מבצע את הסרנדות של סילבסטרוב; וכדי לקבל את השנה החדשה עם שמיניית המיתרים של מנדלסון בביצוע שמונה קשתנים מעולים.
—————————————————————————————————————————————————
כל הקונצרטים בפסטיבל יתקיימו באולם הקונצרטים ימק"א, רחוב המלך דוד 26 ירושלים. מחיר כרטיס: 150 שקלים עם הנחות לזכאים. אתר הפסטיבל: www.jcmf.org.il
—————————————————————————————————————————————————
פורסם ב"גלובס", 15.8.2012
הפסנתרן הבריטי פול לואיס, בן 40, צבר בשנים האחרונות מעמד של פרשן מוביל למוזיקה לפסנתר מהרומנטיקה המוקדמת. הוא הקליט בשנים האחרונות את מכלול הסונטות והקונצ'רטי של בטהובן, וכן את "וריאציות דיאבלי". ההקלטות, שיצאו בחברת "הרמוניה מונדי" היוקרתית, זכו לביקורות נלהבות.
לאחר סיום פרויקט הענק של בטהובן חוזר כעת לואיס למוזיקה של פרנץ שוברט, שגם ממנו הקליט לא מעט בעבר. האלבום הנוכחי הוא אלבום כפול, שבמרכזו שלוש סונטות מאוחרות (850, 894 ו- 840 ברשימת דויטש). בנוסף להן מופיעים באלבום ארבע ה'אימפרומפטי' (Impromptus) ד. 899, ושלושת הקטעים לפסנתר ד. 946.
הקו הפרשני שמציג לואיס ממשיך את זה של הקלטותיו בעבר. הנגינה שלו חזקה ונוכחת מאוד, ובסונטות לטעמי אפילו מעט תקיפה מדי. עם זאת יש לו גם רגעי חסד רבים, בעיקר ב'אימפרומפטי' המקסימים בדיסק השני. בכל מקרה, הביצוע פחות יתאים לאוהבי פרשנות רכה ומעודנת, ויותר לאלו המעדיפים ביצועים עוצמתיים שלא מנסים להתחנף.
פול לואיס מנגן שוברט. דיסק כפול "הרמוניה מונדי".
————————————————————————————————————————————————–
חואקין רודריגו- שישה קונצ'רטי. דיסק כפול "דויטשה גרמופון".
המלחין הספרדי חואקין רודריגו נפטר בשנת 1999, כשהוא בן 98. רודריגו התעוור בגיל שלוש כתוצאה ממחלה, ואת התווים ליצירותיו נאלץ להכתיב לעוזרים. הוא זכה לפירסום עולמי בזכות "קונצ'רטו דה ארנחואז" (Aranjuez) לגיטרה ותזמורת, ששימש כמקור השראה לעשרות זמרים ומלחינים. מעבר לו חיבר כמעט מאתיים יצירות, בז'אנרים שונים ומגוונים. בראיון שנתנה פה לא מזמן בתו, ססיליה, היא הסבירה שיצירות אלו זוכות להכרה עולמית, ושאביה כבר מזמן לא נחשב למלחין של יצירה אחת.
אלבום האוסף הזה של "דויטשה גרמופון" כולל שישה קונצ'רטי של רודריגו. שניים מהם מפורסמים מאוד- "קונצ'רטו דה ארנחואז" והקונצ'רטו היפהפה "פנטזיה לבן-אצולה", שגם הוא כתוב לגיטרה ותזמורת. היתר מוכרים פחות: "קונצ'רטו אנדאלוס" לארבע גיטרות ותזמורת, "קונצ'רטו פסטורל" לחליל ותזמורת, "קונצ'רטו סרנאטה" לנבל ותזמורת, ו"קונצ'רטו מדריגל" לשתי גיטרות ותזמורת.
הביצועים באוסף לוקטו מהקלטות עבר של אמנים נפלאים כמו נרסיסו יפס (Yepes), החלילן פטריק גלואה (Gallois), נגן הנבל ניקאנור זאבאלטה ועוד. אלו ביצועי מופת, והתוצאה מומלצת מאוד למי שמבקש להכיר את רודריגו גם מעבר ליצירותיו המפורסמות. עם זאת נדרשת אזהרה- לא כל היצירות שמופיעות באלבום עומדות בסטנדרט הגבוה של "קונצ'רטו ד'ארנחואז".
————————————————————————————————————————————————–
אילדברנדו ד'ארכאנג'לו שר מוצרט. תזמורת טורינו. מנצח: ג'אנאנדראה נוסדה. דיסק "דויטשה גרמופון".
תענוג. זהו אלבום הסולו השני של זמר הבריטון האיטלקי הנפלא אילדברנדו ד'ארכאנג'לו (ildebrando d'arcangelo), בן 43. האלבום הראשון שלו הוקדש להנדל, והנוכחי- למוצרט.
במרכז האלבום יש מגוון קטעים מתוך תפקידי בריטון ובאס-בריטון מהאופרות האיטלקיות של מוצרט: לפורלו ודון ג'ובאני מ"דון ג'ובאני", פיגארו מ"נישואי פיגארו", גוליילמו מ"כך עושות כולן" ועוד. את ד'ארכאנג'לו מלווה תזמורת טורינו בניצוחו של ג'אנאנדראה נוסדה (Noseda), המוכר היטב לקהל הישראלי בזכות הופעותיו עם הפילהרמונית.
ד'ארכאנג'לו הוא בעיני אחד מזמרי הבריטון הנפלאים שפועלים כיום. יש לו קול קטיפה יפהפה, גמישות קולית פנומנאלית, וכמובן- דיקציה איטלקית מושלמת. עם זאת, באלבום הראשון שלו, שמוקדש להנדל, אהבתי אותו קצת פחות. בעיקר בגלל שהסגנון שלו לא מספיק "קל", ולטעמי פחות מתאים למוזיקת בארוק. במוצרט הסיפור שונה, וכל היכולות שלו באות לידי ביטוי מושלם. חבל רק שאי-אפשר לראות אותו: ד'ארכאנג'לו ניחן בנוכחות בימתית כובשת, שאותה למרבה הצער ניתן לראות רק בהקלטות מצולמות (לדוגמא ההקלטה המופתית של "שיקוי אהבה" מאת דוניצטי, עם אנה נטרבקו ורולאנדו וילאזון, בה שר ד'ארכאנג'לו את תפקיד רופא האליל השרלטן דולקמארה).
פורסם ב"גלובס", 7.8.2012
ג'ייקוב ברייס
אחת התופעות הבולטות לעין במופעי תרבות גבוהה בישראל היא גיל הקהל: ממוצע הגילאים של המבקרים במופעי תיאטרון, מוזיקה קלאסית, אופרה וכדומה גבוה מאוד. לעובדה הזו יש שתי סיבות עיקריות. ראשונה- התחום נתפס כשייך למבוגרים, וצעירים רבים מעדיפים לבלות עם קהל בן גילם. שנייה- המחיר. ביקור באופרה או בקונצרט איכותי עשוי לעלות מאות שקלים לכרטיס, כתוצאה מעלויות ההפקה הגבוהות. כשזה מתווסף לעלויות של בייביסיטר, דלק, חנייה וכדומה, ברור למה צעירים מוציאים את האמנויות הגבוהות מתפריט הבילויים שלהם.
בשנה האחרונה התגבשה קבוצה חדשה וייחודית, שנועדה למשוך אנשי קריירה צעירים לאולמות התרבות דרך התייחסות ממוקדת לסיבות אלו. הקבוצה היא עמותה רשומה שנקראת Young Friends of the Arts – "ידידים צעירים של האמנויות". כיום, כשנה לאחר הקמתה, מונה הקבוצה מאתיים חברים וממשיכה לצבור אוהדים חדשים.
היזם והוגה הרעיון העומד מאחורי העמותה הוא ג'ייקוב ברייס, בן 39, עולה חדש מאוסטרליה. ברייס הוא בעל תואר MBA מביה"ס למינהל עסקים וורטון בארה"ב, ועובד כיועץ עצמאי לשיווק בינלאומי. "כשהגעתי לישראל שמתי לב לשני דברים", הוא מספר. "ראשית, ראיתי שהרמה האמנותית פה גבוהה מאוד. שנית, שמתי לב שהקהל מורכב ברובו מבני שבעים פלוס. יש פה מבחר אמנויות עצום שאנחנו יכולים להיות גאים בו, אבל אין לו עתיד כי הצעירים לא באים. הרעיון שלי היה להביא את הדור הצעיר דרך התמודדות עם שלוש בעיות עיקריות: מחיר המופעים הגבוה, חוסר החיבור של הצעירים לתכנים, והרצון ללכת עם אנשים בגילך".
הפורמט שביסס ברייס מטפל בכל שלוש הבעיות. הפן החברתי מטופל בכך שחברי הקבוצה זוכים לפורמט ייחודי, שמציע אירוע חברתי שלם שכולם הולכים אליו יחד. בדרך כלל מדובר בסיור משותף מאחורי הקלעים, שיחה מקדימה עם האמנים, צפייה במופע, וקוקטייל עם המבצעים אחריו.
"הקבוצה שאנחנו מכוונים אליה היא של בני 49 – 25", מסביר ברייס. "הדגש הוא על אנשים באמצע הקריירה, בני 45 – 30. חברי הקבוצה באים מהרבה תחומים שונים- פירסום, שיווק, טכנולוגיה, דיפלומטיה ועוד. הפורמט שלנו מאפשר לחברי הקבוצה לעשות 'נטוורקינג', שכמעט ואינו אפשרי במופע רגיל". לדבריו, הקבוצה נחלקת בין ישראלים וזרים. עשרה אחוז מהחברים הם דיפלומטים מחו"ל, 45% הם ישראלים ותיקים, ו- 45% הם עולים חדשים.
את החיבור האישי למופע משיגים חברי הקבוצה דרך שיחה עם האמנים המשתתפים בו וסיור מאחורי הקלעים. "יש יתרון גדול בפגישה עם במאי של הצגה או זמר באופרה", אומר ברייס. "זה נותן מימד אינטימי, ויוצר אצל המבקרים בסיס ריגשי גדול יותר מעבר לסתם צפייה במופע".
הפן הכלכלי מטופל דרך הנחות, אותן מעניקים גופי התרבות השונים ישירות לחברי העמותה. החברות בעמותה עולה ארבעים שקלים לשנה, ובתמורה מקבל המנוי הנחות ניכרות לכל המוסדות המשתתפים בהסדר וכן את כל הבונוסים שמציעה הקבוצה. מי שמגיע לאירוע בודד של העמותה משלם עשרים שקלים, שמשמשים לכיסוי הוצאות הכיבוד.
עד כה הגיע ברייס להסכמי הנחות עם מגוון מוסדות: המשכן לאמנויות הבמה, האופרה הישראלית, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון הבימה, תיאטרון גשר, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומספר מוזיאונים. הנחות אלו תקפות גם אם המנוי הולך למופעים לבדו, ולא עם יתר הקבוצה. ההנחות ניכרות למדי: באופרה הישראלית, לדוגמא, ההנחה עשויה להגיע עד 30% ממחיר מלא.
ניסית להשיג תמיכה ממשלתית לפעילות?
"ממש לא. אנחנו לא צריכים כסף. את ההנחות והפגישות עם האמנים מציעים המוסדות עצמם, שמעוניינים למשוך קהל צעיר. את הכיבוד והיין בקוקטייל מכסים דמי המנוי. גם אני וגם חברי הוועדה של העמותה עושים הכול בהתנדבות. מה שכן, אנחנו שמחים תמיד לספונסרים שמעוניינים לתרום יין או אוכל ולקבל חשיפה לקבוצת מיקוד מצוינת".
פעילות העמותה כוללת כיום שישה אירועי תרבות בשנה. השנה התקיימו כבר אירועים במוזיאונים, באופרה הישראלית, בתזמורת הפילהרמונית ועוד. האירוע הקרוב יתקיים בתיאטרון "הבימה" ב- 2 בספטמבר.
איך אתה מגיע לאנשים?
"יש לנו ועדה בה יושבים נציגים מארגונים שונים, שתפקידה ליצור קשר עם אנשים. בין היתר יש בוועדה נציגים מארגונים לעולים חדשים, מועדונים של בוגרי אוניברסיטאות עילית בארה"ב ובישראל ועוד. אחד הדברים שמעניין אותי כעת זה לצרף ארגונים נוספים לוועדה, כדי שנוכל להגדיל את נפח הפעילות".
יש מודל כמו "ידידים צעירים של האמנויות" בעוד מקומות בעולם?
"למיטב ידיעתי לא. אבל זה מודל שיכול להתאים בכל מקום. גם בחו"ל רוצים להביא צעירים לאירועי תרבות. רק שבישראל זה עניין יותר אקוטי, כי גילו המבוגר של הקהל יותר בולט".
זה לא מוזר שדווקא עולה מאוסטרליה יוזם רעיון כזה בישראל?
"יכולתי להוציא את הרעיון הזה לפועל בכל מקום. אבל קיבלתי החלטה לגור בישראל, ולכן עשיתי אותו פה. בתור מישהו שבא מחו"ל יש פה גם עניין של ציונות, של לעשות משהו טוב למען ישראל".
האירוע הקרוב של עמותת "ידידים צעירים של האמנויות" יהיה ב- 2 בספטמבר בתיאטרון "הבימה", עם הצגת "הסוחר מוונציה". האירוע יכלול שיחה עם הבמאי, סיור מאחורי הקלעים וקוקטייל עם צוות השחקנים בתום המופע.
לאתר העמותה הקליקו כאן.
