בעיקר בזכות ברהמס: סאיאקה שוג'י ולהב שני בפילהרמונית

קונצרט סיום העונה בפילהרמונית נמתח השנה עד תחילת אוגוסט בגלל המלחמה מול איראן, ומשמח שהתאפשר לתזמורת לקיים אותו בסופו של דבר. את החלק הראשון של הערב פחות אהבתי, אבל הביצוע המהמם לרביעית של ברהמס היה אחד היפים ששמעתי בשנים האחרונות.

את הערב פתח הקונצ'רטו השחוק לכינור של צ'ייקובסקי, עם הכנרת הסולנית סאיאקה שוג'י (ילידת טוקיו שגדלה באיטליה מגיל שלוש). הקונצ'רטו הזה הוא אחד מ"סוסי הקרבות" של שוג'י כבר שנים ארוכות, וביו-טיוב ניתן לראות שלושה ביצועים מצולמים שלו בביצועה (אחד מהם מגיל 18). כיום, בגיל 43, היא כבר לא ילדת פלא אלא כנרת בוגרת ומגובשת, אבל לצערי התקשיתי להתחבר לפרשנות שלה. הצליל שהפיקה נשמע לי קצת חסום ומופנם מדי, וחוץ מהפרק השלישי הוירטואוזי לא הצלחתי להתלהב מנגינתה. הקונצ'רטו הזה אמנם סובל לא פעם מביצועים רגשניים מדי ועמוסי ויבראטו, כך שבהחלט יש היגיון לבצע אותו בצורה מאופקת יותר מהמקובל; אבל בכל זאת מדובר בצ'ייקובסקי, ולי חסרה שם קצת יותר "נשמה יתרה". אולי יותר מדי שנים של האזנה ליצחק פרלמן עשו את שלהן.

לפני הקונצרט ניסיתי להמר אם הקהל יימחא כפיים אחרי הפרק הראשון – אמנם חריגה מכללי הטקס, אבל חריגה שנעשתה מקובלת בקונצ'רטו הספציפי הזה עקב הסיום המוחץ של הפרק. התשובה היתה חצי-חיובית: היו מחיאות לא רבות ולא חזקות, שגוועו במהרה. מצד שני, בסיום היצירה (וגם אחרי ההדרן) שוג'י זכתה למחיאות כפיים סוערות, כך שיתכן שההערכה המסוייגת שלי נבעה מהמקום בו ישבנו באולם (תופעת ה"בורות האקוסטיים" בהיכל התרבות נדונה פה לא פעם).

חלקו השני של הקונצרט כבר היה סיפור אחר לגמרי. בחלק הזה בוצעה הסימפוניה הרביעית של ברהמס, אחת היצירות האהובות עלי ביותר ברפרטואר. חיכיתי לביצוע הזה בציפייה דרוכה: בעוד שלושה שבועות אדריך סמינר מוזיקה לפסטיבל לוצרן, בו נשמע את להב שני מנצח על היצירה עם הפילהרמונית של מינכן. כך שממש סיקרן אותי לשמוע אותו מוביל אותה עם הפילהרמונית שלנו. ובכן: אפשר לאחל לנגנים ממינכן שיזכו לביצוע כמו שהיה הערב בתל-אביב. כל מה שחסר לי בצ'ייקובסקי ניעור לחיים בברהמס: ביצוע חם, שירתי, סוחף, רומנטי במובן הטוב של המילה. שני – שניצח כדרכו בעל-פה וללא שרביט- התחיל את הסימפוניה באופן מעט מסתורי ומאופק, ובהדרגה צבר מתח ועוצמה תוך הדגשה יפהפיה של הקונטרפונקט ושל הקולות השונים בין חטיבות התזמורת. התזמורת עצמה ניגנה בצורה מעוררת התפעלות, והוכיחה שוב איזה נשפנים סולנים נפלאים יש לה. לרביעית של ברהמס יש אינסוף ביצועי מופת מוקלטים (קלייבר, הונק, אבאדו, ברנשטיין ועוד רבים), ומשמח להיווכח שעדיין אין תחרות לביצוע חי שמבוצע בצורה כל כך טוטאלית. חוויה גדולה. הקונצרט יחזור מספר פעמים בהמשך החודש, והוא (במיוחד הברהמס) מומלץ בחום רב.

הקונצרט הזה סיים עונה קשה ומאתגרת, שבה- למרות ביטולים, דחיות, החלפות ושאר צרות- ביצעה הפילהרמונית קונצרטים נפלאים, שלא נופלים ברמתם מביצועים של התזמורות המובילות בעולם. זו הזדמנות לומר תודה ללהב שני ולנגנים המעולים של התזמורת, ולקוות שהעונה הבאה תהיה שקטה יותר ומוצלחת לא פחות.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: להב שני. כינור: סאיאקה שוג'י. היכל התזמורת תל-אביב, 4.8.2026.

צילום סאיאקה שוג'י: לורה סטיבנס