"הטרובדור" באופרה הישראלית. צילום: יוסי צבקר
קשריו ההדוקים של המנצח דניאל אורן עם זמרים מובילים בעולם כבר הוכיחו את עצמם לא פעם כמתנה גדולה לאופרה הישראלית. כפי שהסביר פעם בראיון, אורן משתמש בשיטות של מאפיוזו כדי לגייס זמרים גדולים להופיע בישראל: הוא לוקח אותם לשיר כאן בשכר נמוך, ובתמורה ממשיך את שיתוף הפעולה איתם גם בבתי אופרה עשירים יותר. כעת, כשהוא מכהן כמנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית, הסידור עובד טוב מתמיד. ההפקה הזו של "הטרובדור" תיזכר כאחת המרשימות בשנים האחרונות בכל הנוגע לאיכות הזמרים, שנעה בין "טוב מאוד" ל"פנומנלי".
עלילת "הטרובדור" מתרחשת בספרד, אי שם במהלך המאה ה- 15. באופרה יש ארבע דמויות מרכזיות. הראשונה היא אזוצ'נה (Azucena), צוענייה השואפת לנקום את מות אימה שהוצאה להורג בעוון כישוף. השני הוא מנריקו (Manrico), בנה של אזוצ'נה, שהוא טרובדור (זמר נודד) שמאוהב עמוקות בגבירה ליאונורה. ליאונורה מאוהבת במנריקו בחזרה, אך אהבתם לא יכולה להתממש כיוון שבליאונורה מאוהב גם רוזן כוחני בשם די-לונה. בסופה הטראגי של האופרה ליאונורה מתאבדת בבליעת רעל, ומנריקו מוצא להורג בפקודת הרוזן. כאשר ניחתת על מנריקו מכת המוות (או בבימוי הנוכחי- יריית אקדח), מספרת אזוצ'נה לרוזן שזה עתה הוציא להורג את אחיו, וכך היא זוכה לנקמה המיוחלת. סיפור העלילה נשמע כמו סרט טורקי לא מוצלח, אבל המוזיקה שחיבר לו ורדי מלאה באריות, דואטים וקטעי מקהלה יפהפיים.
עיקר ההתלהבות מהביצוע, כאמור, היה מאיכות הזמרים. את ההערכה הגבוהה ביותר קצרה זמרת המצו-סופרן האמריקאית מריאן קורנטי (Cornetti), בתפקיד אזוצ'נה. זוהי זמרת עם קול אדיר ומלא רגש והבעה, והצפייה בה היתה חוויה חד-פעמית. ממש שיבוץ מושלם.
מיד אחריה באו הבריטון הרומני הנפלא ג'ורג' פטאן (Petean), בתפקיד הרוזן די-לונה, והזמרת הבולגרייה סווטלה וסילבה (Svetla Vassileva) בתפקיד לאונורה. שניהם הציגו צבע קולי יפה ושליטה קולית מעוררת התפעלות, וברגעים לא מועטים הצליחו לרגש ממש. לטנור הארגנטיני גוסטבו פורטה (Porta), בתפקיד מנריקו, לקח קצת זמן לצבור עוצמה קולית ונוכחות, אבל ככל שהמשיכה האופרה ביצועיו השתפרו.
תזמורת האופרה (הסימפונית ראשון לציון) נשמעה מצוין תחת ידיו הבטוחות של דניאל אורן, וכך גם מקהלת האופרה הישראלית. הנקודה היחידה שפחות הלהיבה היתה התפאורה. היא היתה די סטטית וחסרת עניין, למעט עבודות הווידאו המעודנות והנוגעות ללב של מיכל רובנר ששובצו במהלך התפתחות העלילה.
אם כבר מדברים על אורן, גם הוא סיפק הפעם חידוש ראוי לשבח: בניגוד למנהגו בשנים קודמות, שמר אורן על שקט יחסי ונמנע מהנהמות והשאגות שהוא נוהג להשמיע בדרך כלל יחד עם המבצעים. בעבר המנהג הזה ממש הפריע ליושבי השורות הקדמיות, והאיפוק שגזר על עצמו אורן הפעם איפשר להאזין למוזיקה בצורה הרבה יותר מרוכזת ומהנה. הלוואי שימשיך בכך גם בעתיד.
לסיכום: סולנים מעולים, ניצוח מעולה, ועבודות וידאו נהדרות. מומלץ בחום.
"הטרובדור" באופרה הישראלית. מנצח: דניאל אורן. בית האופרה, 2.1.2016. פורסם ב"אופוס"- המגזין למוזיקה קלאסית, 3.1.2016
דניאל אורן. צילום: דן פורגס
בימים אלו מבוצעת באופרה הישראלית האופרה "הטרובדור" מאת ורדי, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי דניאל אורן. אורן, שנחשב למומחה עולמי לאופרות איטלקיות, נשמע מרוצה מאוד משני ה"קאסטים" שלוהקו להפקה. "אנחנו הולכים בקרשנדו עם הזמרים בהפקה הזו", הוא אומר בהתלהבות. "ממש קשה לקבוע איזה מבין שני הקאסטים עדיף".
אורן מקיים קשרי עבודה עם שורה ארוכה של זמרים קבועים, שמופיעים איתו ברחבי העולם. לשיתוף הפעולה הזה, מסתבר, יש תוצאות חיוביות. "הרבה מהזמרים הגדולים היום מתנהגים בצורה יהירה", הוא אומר. "הם יכולים לשיר מה שמתחשק להם, ולהגיד לך משהו כמו 'אם אתה רוצה- תעקוב אחרי'. אי אפשר לעשות ככה מוזיקה. אבל כשיש קשרים טובים עם הזמרים, זה כבר סיפור אחר לגמרי".
מקובל לומר היום שיכולת המשחק של הזמרים והמראה החיצוני הפכו להיות לא פחות חשובים למנהלי אופרות מאשר יכולת השירה. שחלף עידן הזמרים השמנים. לך זה גם משנה?
"כל עוד זמר שר טוב, לא אכפת לי אם הוא שוקל 300 קילו", צוחק אורן. "אבל ברור שחל שינוי. כיום זמר חייב לדעת להופיע על במה ולשחק. חלף העידן של פאוורוטי וקבאייה, שהיו זמרים מעולים אבל עם משקל עודף. מצד שני, השינוי הזה לפעמים מצער. קח לדוגמא את פאביו סארטורי, אחד הטנורים הגדולים בעולם, שיש לו פנים עגולים ומבנה גוף קצת שמן ולכן ממעטים להציע לו תפקידים".
יש הסבר למה בעצם יש לזמרי אופרה נטייה לעודף משקל?
"כי יש להם סדר חיים מוזר. הם גומרים הופעה באחת בלילה, ומכיוון שאסור להם לאכול לפני ההופעה אז הם אוכלים אחריה. חוץ מזה הם נמצאים הרבה לבד, אז אוכלים. אבל יש גם זמרים שמצליחים לשמור על עצמם ולא משמינים- ראה לדוגמא את קרראס ודומינגו".
*************
בתור מי שמנצח בכל בתי האופרה המובילים, אורן מכיר היטב את השפעת המצב הכלכלי על עולם האופרה. "המשבר הכלכלי פגע במקומות שונים באופן שונה", הוא אומר. "האופרה של פאריז לא נפגעה. האופרה של לונדון סובלת, אבל מצאה פתרונות יפים של מימון. ה'מטרופוליטן אופרה' בניו-יורק סובלת מאוד, וכיום קורה לא פעם שהאולם שם חצי ריק. איטליה נמצאת במשבר נוראי. המימון שם מבוסס על קופת המדינה, ופשוט אין כסף".
"הפוליטיקאים צריכים להבין שהאוכל שלנו הוא לא רק חומרי, אלא גם רוחני", אומר אורן. "אנשים הבינו את זה גם בזמן השואה: הם ידעו לאן יובילו אותם, אבל אפילו אז הקימו תזמורות ומקהלות ושימרו את התרבות. כיום אנחנו נמצאים בעולם אחר. אני לא חושב שכל הפוליטיקאים מבינים את החשיבות של התרבות לנשמה ולנפש".
אחד מהדברים שבולטים היום בעולם האופרה הוא נטייה לבימויים מודרניים, שמציגים את האופרות בצורה שונה מאוד מהמקובל. איך אתה מתמודד עם במאים שעושים זאת?
"יש הרבה פעמים מתח בין המנצח לבמאי. קרה לי לא פעם שבאתי לנצח על אופרה שאני אוהב, והנה בא הבמאי והורס לך הכול. במאי טוב צריך קודם כל לאהוב את המוזיקה, ולנסות להתעמק במה שהמלחין רצה לומר. יש במאים שאין להם מה להגיד, ועושים את ההיפך ממה שהמלחין רצה. בכל תקופה יש את האופנה שלה- פעם זה היה לשים מקררים על הבמה, אחר כך מכונות כביסה, ולאחרונה היתה אופנה של כיסאות. הרבה פעמים הבימוי הזה לא אומר כלום, חסר טעם, והכי גרוע- לא עוזר לזמרים. אבל אני אופטימי, כי לאחרונה יש חזרה למקורות. יש במאים נהדרים, כמו דיוויד מק'וויקר לדוגמא, שכן יורד לעומקם של הדברים והבימוי שלו משקף הרבה אהבה למוזיקה".
אתה הולך לנצח כעת בארץ על "הטרובדור" של ורדי. יש משהו מיוחד שתוכל לשתף בקשר לאופרה הזו?
"קודם כל, 'הטרובדור' מעוררת לחשיבה עמוקה על טעויות שאנחנו עושים כשאנחנו שוכחים שכולנו אחים וכולנו בני אותו אלוהים. ורדי היה נביא גדול, והוא מעביר פה מסר ברור: כולנו נצטרך למות בסוף, ולכן אנחנו זקוקים לאהבה ולא לשנאה ולמלחמות. ורדי תופס אותנו בשערות ואומר לנו 'תהיו אחים'. זהו מסר כלל עולמי שרלוונטי מאוד גם בימינו".
הקונצ'רטו לפסנתר של רוברט שומאן הוא אחד היצירות המוכרות והשחוקות ברפרטואר. וזו בדיוק הסיבה שהביצוע החדש הזה נשמע כל כך מפתיע ומלהיב. הסולן בביצוע הוא הפסנתרן אלכסנדר מלניקוב (Melnikov), ומלווה אותו תזמורת הבארוק מפרייבורג בניצוחו של הספרדי פאבלו הראס קסאדו (Heras-Casado). קסאדו (38) נחשב כיום לאחד המאורות החדשים בעולם הניצוח, וכאן אפשר להבין היטב למה.
האלבום הוא חלק משלישיית אלבומים חדשה של "הרמוניה מונדי", המוקדשת לקונצ'רטי ולשלישיות הפסנתר של שומאן. האלבום הראשון בטרילוגיה, שבמרכזו הקונצ'רטו לכינור, כבר יצא לאור ונסקר כאן בהמשך. האלבום השלישי יוקדש לקונצ'רטו המפורסם לצ'לו, וצפוי לצאת לאור בעתיד הקרוב.
הייחוד הראשון של הביצוע החדש הוא בכלים, שהם כלי תקופה מקוריים מזמנו של שומאן (אמצע המאה ה- 19). הסולן מנגן בפסנתר פטישים (בניגוד לפסנתר מודרני), כלי הקשת מנגנים עם 'מיתרי גיד', וכך הלאה (המונח 'מיתרי גיד' הוא שיבוש עברי מקובל ל-Gut Strings, מיתרים העשויים ממעיים של חיות). הייחוד השני הוא בפרשנות, שמנצלת את אופי הכלים הייחודי כדי ליצור תמונת צליל שונה לגמרי מהמקובל.
התוצאה נפלאה. הקונצ'רטו השחוק נשמע כאן כמו חדש: מבריק, צלול ומעודן, עם צליל יפהפה של הפסנתר וליווי סוחף של התזמורת. להערכתי גם מאזינים שמרנים, שמעדיפים בדרך כלל ביצועים בכלים מודרניים, ישאבו ממנו הנאה מלאה.
בנוסף להקלטת האודיו של הקונצ'רטו מציע האלבום גם דיסק DVD, ובו ביצוע מצולם ליצירה. ביצוע זה צולם באולם ה"פילהרמוני" של ברלין, ומאפשר לצפות הן במבצעים והן בכלים בהם הם מנגנים. עבור מי שאינו מכיר את כלי התקופה, זו עשויה להיות חוויה מרתקת.
בדיסק השמע מופיע בנוסף לקונצ'רטו גם ביצוע של שלישיית הפסנתר מספר 2 של שומאן, הפעם בגירסת אודיו בלבד. לביצועה מצטרפים למלניקוב הכנרת איזבל פאוסט (Faust) והצ'לן ז'אן-גוויהן קייראס (Jean-Guihen Queyras). שלושתם מצוינים, אך לטעמי הרושם שמשאיר הביצוע פחות מלהיב מאשר זה של הקונצ'רטו. אולי עקב היעדר התזמורת, ואולי בגלל שהיצירה פחות מוצלחת. גם כך, האלבום הזה מומלץ בכל לב.
שומאן- הקונצ'רטו לפסנתר ושלישיית הפסנתר מספר 2. פסנתר: אלכסנדר מלניקוב. תזמורת הבארוק מפרייבורג. מנצח: פאבלו הראס-קסאדו. אלבום עם דיסק ו- DVD של "הרמוניה מונדי".
======================================
הכינור יוצא לאור
זהו אלבום נוסף בסידרת הקונצ'רטי של שומאן, והוא מומלץ באותה מידה. הפעם מדובר על הקונצ'רטו לכינור, המוכר והמבוצע פחות מבין שלושת הקונצ'רטי של המלחין. זו גם הסיבה שהוא מופיע שני בסקירת הסידרה כאן: בניגוד לקונצ'רטו המפורסם לפסנתר של שומאן, חובבי מוזיקה רבים כלל לא יודעים על קיומו. זה דווקא חבל, כי מדובר ביצירה יפה ובעלת אופי 'שומאני' מובהק, עם מוטו חגיגי שמופיע בפרק הראשון וחוזר גם בהמשך בלבוש שונה.
האלבום בנוי בצורה זהה לקודמו ועם אותם משתתפים. בדיסק השמע יש ביצוע של הקונצ'רטו לכינור ושל שלישיית הפסנתר מספר 3, שלטעמי מוצלחת יותר מקודמתה. בדיסק ה-DVD יש גירסה מצולמת באיכות מצוינת של הביצוע לקונצ'רטו, ללא שלישיית הפסנתר.
הכנרת הסולנית היא הגרמנייה איזבל פאוסט (44), המוכרת היטב בתחומה. הביצוע שלה מעולה, וגם כאן מאפשר השימוש בכלי תקופה להשיג מצלול וצבע שונים מאוד מהמקובל בכלים מודרניים. דיסק ה-DVD המצורף מספק הצצה מרתקת אל כלי התקופה והיכרות ויזואלית עם המנצח והסולנית. אלבום חובה לאוהבי שומאן.
שומאן – הקונצ'רטו לכינור ושלישיית הפסנתר מספר 3. כינור: איזבל פאוסט. תזמורת הבארוק מפרייבורג. מנצח: פאבלו הראס –קסאדו. אלבום עם דיסק ו-DVD של "הרמוניה מונדי".
פורסם ב"גלובס", 17.12.2015
גוטהולד שוורץ מנצח על "אורטוריית חג המולד" של באך בתל-אביב. צילום: מכון גתה ישראל
אחד הדברים המעוררים התפעלות מיידית בקרב מי שמבקר לראשונה בקונצרט בכנסיית "תומאס" בלייפציג הוא האקוסטיקה. כנסייה זו, בה פעל באך עצמו, נהנית מאקוסטיקה פנטסטית: כזו שמהדהדת בדיוק במידה, ומאפשרת לביצוע המוזיקלי להישמע גם מרשים וגם מדויק.
חברי מקהלת הילדים "תומאס" שרים בקביעות בכנסייה זו, ורגילים לאקוסטיקה המושלמת שלה. התוצאות בדרך כלל מצוינות, כפי שניתן להיווכח בעשרות ההקלטות של המקהלה לאורך השנים. גם בביקור בארץ איכות השירה והנגינה היתה גבוהה מאוד. עם זאת, למרבה הצער, המפגש בינן לבין האקוסטיקה היבשה של בית האופרה הניב תוצאה הרבה פחות מספקת. הסאונד היה חלש, לא עוטף, ורחוק מאוד מהחוויה הטוטאלית שמספקות אותה מקהלה ואותה תזמורת בכנסיית הבית שלהן.
האורחים מלייפציג ביצעו ארבע קנטטות מתוך "אורטוריית חג המולד" של באך (מספר 1, 2, 3 ו- 6), מהיצירות המרשימות והמבריקות של תקופת הבארוק. מעבר לטרוניות על איכות האולם, הביצוע עצמו היה מרשים מאוד. מקהלת "תומאס" מורכבת מילדים ונערים בגילאי 18 – 8, ששרים ברמה מקצועית לחלוטין. נפלא לראות ילדים כה צעירים שרים בצורה כל כך מדויקת, בהיגוי מושלם, ובצליל נעים ולא צעקני. מעבר לכך, מרגש לראות ילד בן שמונה עומד כמו גדול בקידמת הבמה ושר סולו בקול שמיימי (תפקיד המלאך בקנטטה השנייה).
גם האיזון בין החטיבות השונות במקהלה היה מרשים, תודות להדרכה המדויקת של המנצח גוטהולד שוורץ. כשהזמרים שלך צעירים כל כך יש הגיון ברור לסייע להם ככל הניתן, וזה בדיוק מה ששוורץ עשה. הוא ניצח בתנועות ברורות ובלי "שטיקים", ממש כאילו יצא מספר לימוד למנצחי מקהלות.
לארץ הגיעו כשישים מתוך מאה חברי המקהלה, ועקב תנאי האולם בהחלט לא היה מזיק אם היו מגיעים עוד עשרים. למרות ההערכה הגדולה לאיכות השירה, חסרו לי קצת "זוויות חדות" ועוצמה שאותן ניתן היה אולי להשיג עם מקהלה יותר גדולה.
כל ארבעת הזמרים הסולנים שהשתתפו בביצוע היו מצוינים, והתמודדו בקלות עם האתגרים הקשים שמציבה בפניהם הפרטיטורה. כך לדוגמא זמר הטנור יוהאנס קום (Chum), ש"זכה" מבאך לאריה מטורפת בקנטטה השנייה. האריה הזו כוללת שורה ארוכה של מהלכים מהירים מאוד (חלקי 32) ובלי מקום לנשום, וקום התמודד איתה כאילו עשה טיול בפארק. מבחינה ריגשית הרשימה במיוחד זמרת האלט אנקה פונדונג (Anke Vondnung), במיוחד בארייה היפהפייה של מאריה הקדושה ("נום, אהובי, ודע מנוחה"). השלימו את התמונה זמרת הסופרן אקיקו איטו (Ito) וזמר הבאס תומאס באואר, שהציגו קול עשיר, חזק ויציב. ממש צוות לעניין.
את המקהלה והסולנים ליוותה תזמורת ה"גוונדהאוס" המהוללת של לייפציג, בהרכב מצומצם מאוד המתאים לביצוע באך (כשלושים נגנים). התזמורת נשמעה מצוין כצפוי, הן כמכלול והן ברגעים הסולניים היפהפיים שהעניק באך לכמה מהכלים (במיוחד הכינור הראשון והחליל). ביצוע באך בכלים מודרניים ולא בכלי תקופה נשמע היום קצת מיושן, אבל הפעם זהו דווקא יתרון. לא הייתי רוצה אפילו לדמיין איך היו נשמעים כלי התקופה העדינים באקוסטיקה הבעייתית של בית האופרה בת"א.
באך- "אורטוריית חג המולד". מקהלת הנערים "תומאס", תזמורת ה"גוונדהאוס" מלייפציג וזמרים סולנים. מנצח: גוטהולד שוורץ. בית האופרה ת"א, 4.12.
הפתעה נעימה למעריצי יצחק פרלמן, הכנר הישראלי-אמריקאי האהוב. 16 שנים חלפו מאז שהוציא פרלמן את האלבום האחרון שלו, שנים בהן עסק בעיקר בהוראה וניצוח. כעת, כשהוא חוגג 70, יוצא אלבום חדש בכיכובו. לצידו מנגן עמנואל אקס, פסנתרן אמריקאי וותיק ורב זכויות. החיבור ביניהם הגיוני מאוד: אקס הוא בן 66, וקרוב לפרלמן לא רק בגיל אלא גם בתפיסה המוזיקלית.
באלבום החדש מנגנים השניים שתי סונטות לכינור ופסנתר. הראשונה היא הסונטה מספר 1 של הצרפתי גבריאל פורה (Faure), שחוברה בסביבות שנת 1872 ומאופיינת בזרימה רכה ומעודנת. השנייה היא הסונטה אופוס 18 של ריכרד שטראוס, יצירת נעורים יפה ורומנטית שמזכירה מעט את ברהמס. לשתי הסונטות יש הרבה מן המשותף: שתיהן חוברו בשלב מוקדם בחייהם היצירתיים של המלחינים, שתיהן בשלות לגמרי מבחינה מוזיקלית, ושתיהן קשות מאוד לנגינה.
לגבי הביצוע- עניין של טעם. פרלמן מנגן כאן בגישת הביצוע האופיינית שלו: הרבה ויבראטו (הרעדה של המיתרים כדי להשיג תוספת הבעה), צליל גדול, ופרשנות רומנטית עתירת רגש. אקס מלווה בנאמנות, ונראה שהשניים ממש מתחברים זה לזה מבחינת הפרשנות. יש בביצוע הרבה רגעים נהדרים, אבל לעיתים גם משהו מעט כבד. זה נכון במיוחד במוזיקה של פורה, שדורשת לטעמי יותר עידון ו"אווריריות" ופחות עומס צלילי. מי שרגיל לפרלמן – כנראה יאהב יותר. ההקלטה, בכל מקרה, מצוינת.
יצחק פרלמן ועמנואל אקס (Ax) מבצעים סונטות לכינור ופסנתר מאת גבריאל פורה וריכרד שטראוס. דיסק "דויטשה גרמופון".
——————————————————————————————————
הצבעים של יוג'ה
הפסנתרנית הסינית-אמריקאית יוג'ה וואנג הפכה בשנים האחרונות לאחת מיקירות הקהל הישראלי, תודות להופעותיה עם התזמורת הפילהרמונית. לוואנג שני מאפיינים עיקריים: נגינה וירטואוזית מרשימה, ונטייה ללבוש שמלות חושפניות במיוחד. המאפיין השני הופך את ההופעות החיות שלה למסקרנות מאוד ("מה היא תלבש היום"?), אבל יש הטוענים שהלבוש הפרובוקטיבי מסיט לעיתים את תשומת לב הקהל ממה שבאמת חשוב (המוזיקה).
באלבום החדש מוכיחה וואנג שהיא קודם כל פסנתרנית מעולה. בדיסק, כידוע, אין מה לראות אלא רק לשמוע, ולכן אפשר להתרכז במוזיקה ולא בהצהרות אופנה. האלבום מתמקד במוזיקה צרפתית, ומציג יצירות מלב הרפרטואר. במרכזו עומדים שני הקונצ'רטי לפסנתר ותזמורת של ראוול, שלביצועם מצטרפת לוואנג תזמורת "טונהאלה" מציריך בניצוחו של ליונל ברינגייה. וואנג וברינגייה שיתפו פעולה גם בארץ בשנה שעברה (עם הפילהרמונית הישראלית), וזו הזדמנות טובה לשמוע אותם שוב גם בהקלטה. בנוסף לקונצ'רטי של ראוול מנגנת וואנג את הבלדה אופוס 19 לפסנתר של גבריאל פורה, שהיה מורו של ראוול.
הביצוע של וואנג וברינגייה נהדר: עשיר, חם, זורם ומלא צבע, ואיכות ההקלטה פנטסטית. לטעמי, זהו אחד הביצועים המוצלחים שיש היום לקונצ'רטי של ראוול. מומלץ מאוד.
יוג'ה וואנג מבצעת יצירות מאת ראוול עם תזמורת "טונהאלה" מציריך. מנצח: ליונל ברינגייה (Bringuier). דיסק "דויטשה גרמופון".
——————————————————————————————————
טריפונוב מנגן רחמנינוב
ועוד אלבום חדש סביב הפסנתר, הפעם עם הפסנתרן הרוסי המטאורי דניל טריפונוב. טריפונוב מוכר בארץ היטב בזכות זכייתו הסוחפת בתחרות רובינשטיין, ובשנים האחרונות מנהל קריירה מסחררת מעל הבמות המובילות בעולם.
האלבום מוקדש ברובו לסרגיי רחמנינוב, האליל המוצהר של טריפונוב. הוא נפתח עם ה"רפסודיה על נושא של פגניני" של רחמנינוב, אותה מנגן טריפונוב עם תזמורת פילדלפיה בניצוחו של יאניק נזה-סגאן (Nezet Seguin). כל היצירות בהמשך הם לפסנתר סולו: "וריאציות על נושא של שופן", "וריאציות על נושא של קורלי", וגם הפתעה- סוויטה לפסנתר סולו בשם "רחמניאנה", אותה חיבר טריפונוב עצמו. בסוויטה יש חמישה פרקים בני 2-3 דקות כל אחד, והיא בהחלט מעניינת ונעימה להאזנה. לאוהבי פסנתר, ורחמנינוב במיוחד, האלבום הזה מציע מכל טוב- ובנגינה מעולה.
דניל טריפונוב מבצע יצירות מאת רחמנינוב וטריפונוב עם תזמורת פילדלפיה. מנצח: יאניק נזה-סגאן (Nezet-Seguin). דיסק "דויטשה גרמופון".
צבי מניקר. צילום: מרטן רוט
בסוף ינואר יבוצע בישראל לראשונה פסטיבל "ימי מוצרט", אירוע מוזיקה בינלאומי המוקדש למלחין האוסטרי המפורסם. הפסטיבל נוסד בגרמניה בשנת 1997, ונערך מדי שנה ביום הולדתו של מוצרט. גירסתו הישראלית תתקיים במלון "אלמא" בזיכרון יעקב, ההופך בשנים האחרונות לאחד המוקדים החשובים למוזיקה איכותית בישראל. במהלך שלושת ימי הפסטיבל תוצג תוכנית עשירה של 28 קונצרטים, הרצאות וסדנאות, שיתמקדו במוזיקה של מוצרט ויבוצעו בכלי נגינה תקופתיים.
את הגעתו של הפסטיבל לישראל יזם הפסנתרן צבי מניקר (Meniker), פרופסור באקדמיה למוזיקה בהנובר שבגרמניה. מניקר, בן 51, נחשב לאחד מחשובי אמני המקלדת של אסכולת הביצוע ה"תקופתי" למוזיקה מוקדמת. אסכולה זו דוגלת בביצוע מוזיקה בביצוע נאמן למקור- כלומר, בכלים מקוריים מהתקופה בהם בוצעה ובגישה פרשנית וסגנונית תואמת.
צבי מניקר נולד ברוסיה, ועלה לארץ בגיל 7. בגיל 15 נסע ללמוד ב"מוצרטאום" בזלצבורג, והתמחה בנגינה בצ'מבלו. עם סיום לימודיו, חזר ארצה כדי לשרת בצה"ל. למרבה הפלא, לא שירת כמוזיקאי מצטיין: "אף אחד בארץ לא ידע אז מה זה צ'מבלו", הוא מסביר בחיוך את השיבוץ המשונה. "לכן שיבצו אותי בצבא להיות חובש".
אחרי השירות הצבאי נסע ללמוד בציריך, ושם גילה את "פסנתר הפטישים"- הכלי המקורי בו ניגנו מלחינים כמו מוצרט, בטהובן ובני זמנם. את הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת קורנל, ולאחר מכן לימד במוסדות שונים בארה"ב ובאירופה. ב- 16 השנים האחרונות הוא מלמד בבית הספר הגבוה למוזיקה בהנובר, במחלקה לכלי מקלדת הסטוריים (פסנתר פטישים וצ'מבלו).
פסנתר פטישים מתקופת מוצרט. צילום יח"צ
"השוני העיקרי בין פסנתר הפטישים לפסנתר המודרני הוא בסידור המיתרים", הוא מסביר. "לפסנתר העתיק יש מיתרים ישרים, ואילו במודרני המיתרים מוצלבים. העובדה שהמיתרים ישרים מאפשרת לנגן בשני קולות שונים ביתר קלות, ולכן הפסנתרים האלו מתאימים יותר לביצוע המוזיקה של מוצרט ובני זמנו. בנוסף, לפסנתר העתיק יש מנעד צלילים קטן יותר, והצליל יותר דק ובהיר. הסיבה לכך היא שהפטישים יותר קטנים, ומכוסים בעור דק ולא בכיסוי לבד כמו היום. מאפיין נוסף הוא שבפסנתר הפטישים הדעיכה של הצליל מהירה יותר, ולכן הצליל נשמע יותר 'מדבר' ופחות שר. ביצוע של מוצרט בפסנתר מודרני הוא מאוד בעייתי מבחינת הנאמנות למקור".
ההתלהבות הגדולה מהאסכולה ה"אותנטית" היתה בשנות השמונים והתשעים. מאז דומה כי ה"הייפ" דעך, ובארץ כבר כמעט ואין בכלל קונצרטים עם פסנתרי פטישים. זה המצב גם בחו"ל?
"לא. בישראל אין קונצרטים עם פסנתרי פטישים פשוט כי אין מספיק כלים. זו גם הסיבה שאת אחד הכלים שבהם ננגן בפסטיבל ניאלץ להביא מחו"ל. באירופה וארה"ב, שבהן יש מצאי כלים מספק, יש ביצועים בפסנתרי פטישים בקביעות. למעשה ההיפך הוא הנכון, כי כיום מנגנים בכלי תקופה גם מוזיקה מהמאה ה- 19. לעובדה הזו יש צידוק הסטורי ברור, כי המיתרים המוצלבים החלו להופיע רק בסביבות 1860. למעשה, כל המלחינים עד אז כתבו לפסנתר פטישים. שומאן, מנדלסון ושופן לא הכירו בכלל את הפסנתר המודרני. בווינה ניגנו במיתרים ישרים עד תחילת המאה העשרים, כך שאותו דבר נכון גם לברהמס. בפסנתר מודרני המוזיקה של ברהמס נשמעת הרבה יותר כבדה מאשר במקור".
מניקר מוכר היטב לחובבי הפסנתר בעולם כמי שהשתתף בפרויקט מונומנטלי בשנת 1997, בו הוקלטו כל הסונטות לפסנתר של בטהובן בפסנתרים מקוריים מהתקופה ובגישת ביצוע אותנטית. מוביל הפרויקט היה הפסנתרן מלקולם בילסון (Bilson), שהיה גם המנחה של מניקר לדוקטורט בארה"ב. בילסון, כיום בן 80, יגיע במיוחד לפסטיבל בארץ וישתתף בחלק מהביצועים. בילסון נחשב ל"גורו" של ביצוע אותנטי בפסנתרי פטישים, כך שהופעתו הצפויה בפסטיבל מעוררת ציפיות גבוהות. בנוסף לנגינה, ירצה בילסון באחד מימי הפסטיבל על סגנון ופרשנות בביצוע המוזיקה של מוצרט.
———
מניקר מציין כי במסגרת הפסטיבל תנגן "תזמורת מוצרט הישראלית", תזמורת בת 26 נגנים שנוסדה במיוחדעבור האירוע. "רוב חברי התזמורת הם ישראלים, שחלקם מתגוררים בארץ וחלקם באירופה. התזמורת תנגן בפסטיבל ללא מנצח, כפי שהיה מקובל בתקופתו של מוצרט".
את התזמורת יוביל מת'יו טראסקוט (Truscott), אחד מהכנרים הראשיים של תזמורת "עידן ההשכלה". תזמורת זו היא אחת מהמובילות בעולם בתחום הביצוע ההסטורי ה"אותנטי", ולזכותה שורה ארוכה של הקלטות מעולות עם טובי המנצחים. ביצירות המקהלתיות תצטרף לתזמורת המקהלה הקאמרית של האקדמיה למוזיקה בירושלים.
בין התכניות הבולטות בפסטיבל תהיה הפקה קאמרית לאופרה "חליל הקסם" של מוצרט, שאותה ינחה מניקר עצמו בעברית. במקום תזמורת מלאה תשתתף בהפקה רביעייה קאמרית, ואליה יצטרפו ארבעה זמרים (שכל אחד מהם ישיר מספר תפקידים). יצירות בולטות נוספות של מוצרט שיבוצעו במהלך הפסטיבל הן "מיסת ההכתרה" (למקהלה, תזמורת וסולנים); הקונצ'רטו לשני פסנתרים (עם מלקולם בילסון וצבי מניקר בפסנתרי פטישים), הקנטטה "דוד החוזר בתשובה" (גם היא למקהלה, תזמורת וסולנים); ועוד שורה ארוכה של רסיטלים, מוזיקה קאמרית וכיתות אמן.
מניקר מציין במיוחד שתיים מהתכניות בפסטיבל, שכותרתן 'אותה גברת בשינוי אדרת'. "בכל אחד מהקונצרטים האלו תבוצע אותה יצירה פעמיים, בשתי גירסאות שונות. באחד מהם תבוצע שלישיית 'קגלשטט' של מוצרט בכלי תקופה, ומיד אחר כך בכלים מודרניים. בקונצרט השני תבוצע החמישייה ק. 516 בגירסה המוכרת לכלי מיתר, ואחריה ינוגן העיבוד שנעשה לה לפסנתר פטישים בארבע ידיים. הצימוד הזה יאפשר לקהל להתרשם באופן מיידי מההבדלים המשמעותיים בין גישות הביצוע והכלים".
הפסטיבל יתקיים במרכז האמנויות ELMA בזכרון יעקב, 23 – 21 בינואר.
גוטהולד שוורץ. צילום יח"צ
בתחילת דצמבר יתקיים בארץ אחד מאירועי השיא של השנה בתחום המוזיקה הקולית. מדובר בסידרת קונצרטים מרתקת, בה יתארחו שני גופים מוזיקליים מהחשובים בעולם: מקהלת הנערים "תומאס" מלייפציג, הממשיכה את מורשתו של יוהאן סבסטיאן באך, ואיתה תזמורת ה"גוונדהאוס" (Gewandhaus) המהוללת של העיר. התזמורת והמקהלה יבצעו ארבע קנטטות מתוך "אורטוריית חג המולד" של באך, מהיצירות המפוארות והמרשימות ברפרטואר הבארוקי. הקונצרטים יתקיימו לציון חמישים שנה לכינון יחסי ישראל-גרמניה, ובאחד מהם (מוצ"ש 5.12) יתארחו נשיא המדינה ראובן ריבלין ונשיא גרמניה יואכים גאוק (Gauck).
ה- Thomanerchor, מקהלת הנערים של כנסיית סט. תומאס בלייפציג, פועלת מזה 800 שנה. היא נחשבת לאחת ממקהלות הנערים המפורסמות בעולם, ומזוהה יותר מכל עם יוהאן סבסטיאן באך- מי שהיה מנהלה המוזיקלי עד מותו ב- 1750. בהופעות בישראל יבצעו המקהלה והתזמורת, יחד עם ארבעה סולנים, את הקנטטות מספר 1, 2, 3 ו-6 מתוך "אורטוריית חג המולד" של באך. יצירת ענק זו הולחנה עבור חגיגות חג המולד בלייפציג בשנת 1734, ובשל אורכה נהוג לבצע בקונצרטים חיים רק חלקים ממנה.
על הקונצרטים בישראל ינצח מנהלה המוזיקאלי של מקהלת תומאס, גוטהולד שוורץ (Gotthold Schwarz). שוורץ (63) החל את דרכו במקהלה בגיל 12 כזמר מן המניין, ומשמש בתפקיד מנהלה המוזיקלי החל מהשנה הנוכחית. בראיון מגרמניה הוא מספר כי מקהלת תומאס מונה כיום מאה זמרים, שמהם יבואו שישים לישראל. הצעירים שרים בקולות הגבוהים (סופרן ואלט), ואחרי החלפת הקול עוברים לשיר בקולות הנמוכים (טנור ובאס).
"הזמרים הצעירים ביותר במקהלה הם בני 9, והמבוגרים ביותר בני 18", מספר שוורץ. "אחרי הבגרות שלהם, בדרך כלל בגיל 18 או 19, הם עוזבים את המקהלה".
שוורץ מציין כי הזמרים לומדים בבית הספר 'תומאס', שהיה קיים גם בתקופתו של באך, ובתקופת לימודיהם גרים בפנימייה. לדבריו, מסלול החברות במקהלה כולל הכשרה מוזיקלית מקיפה. "חברי המקהלה מקבלים שיעורי שירה, נגינה, תיאוריה של המוזיקה וכדומה. יש למקהלה חזרות מדי יום, ובסופי השבוע הם מופיעים בביצוע יצירות דתיות בכנסייה".
מקהלות הילדים התגבשו באירופה כבר לפני מאות שנים, כדי לאפשר שירה בקולות גבוהים למרות האיסור על נשים לשיר בכנסיות. מאז שהוסר האיסור ניתן לשמוע נשים בתפקידי סולניות באופן קבוע, אך במקהלות הילדים עדיין חברים בנים בלבד. לדברי שוורץ, הסיבה לכך היא בעיקר אקוסטית: "הסאונד הייחודי של מקהלת בנים ילך לאיבוד אם יצטרפו אלינו בנות", הוא אומר.
זה לא קשה לעבוד עם ילדים צעירים מבחינת משמעת, עומק פרשנות וכדומה?
"לעבודה עם מקהלות ילדים יש מטרה מוזיקלית זהה לזו של עבודה עם מבוגרים. המסע יכול להיות מעט שונה, אבל זה נכון גם לעבודה עם מקהלות מבוגרים שונות".
קיים ויכוח בעולם המוזיקולוגי לגבי מספר הזמרים ה"אותנטי" לביצוע היצירות הקוליות של באך. אתה יכול להעריך כמה זמרים שרו במקהלה בתקופתו?
"בהנחיות שלו לביצוע מוזיקה כנסייתית משנת 1730 באך ביקש שמונה סולנים, שאליהם יצטרפו לפחות שני 'ריפיאניסטים' (זמרי חיזוק). המשמעות היא שמדובר במינימום של 12 עד 16 זמרים. בשנת 1738, במהלך כהונתו של באך, מנהל בית הספר "תומאס" ציין שבחגים החשובים היו במקהלה שלושים עד ארבעים זמרים".
מה עמדתך לגבי הטיעונים של מנצחים מומחים לבאך, כמו אנדרו פארוט או ג'ושוע ריפקין, שטוענים שצריך לבצע את היצירות הקוליות של באך עם סולנים בלבד?
"במאה ה- 19 המסורת המקהלתית עברה פריחה גדולה, והמקהלות גדלו. אנשים האמינו אז שהדרך הטובה ביותר ליצור את הסאונד הרומנטי הרצוי היה דרך מקהלות גדולות ככל האפשר. מצד שני, השאיפה הזו למקהלות גדולות פגמה בבהירות ההבעה המוזיקלית וגם ביכולת להשיג ביצוע קרוב ברוחו לזה של תקופת באך. המנצחים שהזכרת, ריפקין ופארוט, נתנו דחיפה להשיג צליל שיהיה "אותנטי" לתקופה. מצד שני, לדעתי זו טעות לקבוע כללים לגבי מספר הזמרים ה'נכון'. זמר אחד או שניים בכל חטיבה קולית מסוגלים אולי לבצע יצירות קוליות של באך בצורה מרשימה, אבל לדעתי האזנה ליצירות האלו בהרכב מצומצם דווקא מעוררת רצון לשמוע אותן מבוצעות בהרכב גדול יותר".
למרות העדפותיו להרכב ביצוע גדול, שוורץ מציין כי גישתו הפרשנית מושפעת מאוד מהגישות ההיסטוריות לביצוע באך. "השאיפה שלי היא להשיג הבעה רטורית מדויקת של הטקסטים, ובנוסף להשיג ביטוי מוזיקלי אינטנסיבי ובהיר. כדי להשיג זאת אני מתמקד בגישת ביצוע היסטורית, שאותה אני מנסה להשיג בעזרת כלי נגינה מודרניים כמו אלו שבהם מנגנת תזמורת הגוונדהאוס".
מקהלת הילדים "תומאס" ותזמורת ה"גוונדהאוס" מלייפציג יופיעו בארבע קונצרטים בארץ: בית האופרה בתל אביב (4.12 ו- 5.12), בנייני האומה בירושלים (6.12) והמשכן לאומנויות הבמה בהרצליה (8.12).
פורסם ב"גלובס", 19.11.2015
"מולטיפיאנו". מימין לשמאל: בֶּרֶניקה גליקסמן, תומר לב, רביב לייבזירר, דניאל בורוביצקי. צילום: דן פורגס
השבוע יבוצע במספר אולמות בארץ קונצרט יוצא דופן של תזמורת קמראטה ירושלים, בו יתארח הרכב הפסנתרים "מולטיפיאנו". הרכב זה הוקם לפני ארבע שנים ע"י הפסנתרן פרופ' תומר לב (48), שמכהן במקביל כראש בית הספר למוזיקה באוניברסיטת ת"א. בנוסף ללב חברים בהרכב שלושה פסנתרנים נוספים מתלמידיו המצטיינים, עובדה שמאפשרת ביצוע יצירות שנדיר מאוד לשמוע על במות.
"ההרכב התחיל בקטן", מספר לב. "הרעיון המקורי היה לאפשר לפסנתרנים הצעירים שלמדו אצלי לקבל ניסיון פרקטי, ולצבור ניסיון בהופעה על במה. במקביל, העובדה שהיינו ארבעה פסנתרנים איפשרה להציג יצירות שחוברו למספר מקלדות ובקושי בוצעו. מכאן הדברים התפתחו בצורה שקשה היה לדמיין. הקהל הראה התלהבות וסקרנות כלפי ההרכב והיצירות, והבנו שיש כאן משהו יותר גדול ממה שחשבנו. בארבע שנות הקיום של ההרכב כבר היינו בשמונה סיורים בחו"ל, כולל המזרח הרחוק, אמריקה הדרומית, ארה"ב ואירופה. לא מזמן חזרנו מלונדון, שם הקלטנו קונצ'רטי של מוצרט עם התזמורת הקאמרית האנגלית. השנה נופיע גם עם מספר תזמורות שונות בארץ".
מאיפה יש לתזמורות כסף לשלם לארבעה פסנתרנים, שזקוקים גם לארבעה פסנתרים מעולים?
"החלק היקר בתיקצוב הוא הכלים. לצורך זה הקמתי באוניברסיטת ת"א קרן שמסייעת לפעילות של ההרכב. הקרן מכסה את כל מה שקשור בשכירת הכלים, השינוע שלהם, הכיוון שלהם וכדומה. מדובר בארבעה פסנתרי כנף קונצרטיים מעולים של 'סטיינווי', כך שעבור התזמורות מדובר בחיסכון משמעותי. לולא התמיכה הזו היינו מתכננים תכניות נפלאות, אבל נשארים בבית".
איך זה שאין הרכבים דומים בעולם?
"קודם כל בגלל העניין הטכני. הרכב כזה דורש לוגיסטיקה מורכבת ויקרה. שנית, בגלל שהוא מציב קושי גדול גם בפני הנגנים. זה אתגר רציני עבור ארבעה פסנתרנים להשיג אחדות ולנגן אקורד מדויק יחד בדיוק באותו זמן. בנוסף, צריך לדאוג גם לוויסות צלילי כדי שהתוצאה לא תישמע כמו רעש. למיטב ידיעתי אנחנו כיום אחד ההרכבים היחידים מסוגו בעולם".
זה נשמע שאתה מעורב בהרכב הזה ברמה מאוד אישית.
"עבורי 'מולטיפיאנו' הוא הפתעה של אמצע החיים. בשלב מסוים בחיי איבדתי עניין בבמה, וכמעט הפסקתי להופיע. ואז קרה הדבר הזה. להיות על במה עם התלמידים שלי, צעירים שאני גידלתי, זה כמו לנגן עם הילדים שלי. זה חיבר עבורי הרבה אהבות- לבמה, להוראה, לעיבוד, לעבודה משותפת עם נגנים צעירים מלאי אנרגיה, וגם למציאת רפרטואר נדיר שלא בוצע בעבר בגלל הקשיים הלוגיסטיים. 'מולטיפיאנו' החזיר לי את שמחת הבמה".
חברי "מולטיפיאנו" יופיעו השנה עם שלוש תזמורות ישראליות. בימים אלו הם מופיעים עם תזמורת הקאמרטה ירושלים, בקונצרט בו משתתפים שלושה מתוך ארבעת הפסנתרנים ברביעייה; באפריל יופיעו עם תזמורת חיפה; וביוני ינגנו עם תזמורת נתניה- הקאמרית הקיבוצית. בניגוד למקובל עם סולן יחיד, שבדרך כלל מופיע רק באחת מבין היצירות המבוצעות בקונצרט, ינגנו חברי ההרכב לצד התזמורות לאורך הקונצרט כולו.
לב מציין כי אחד הדברים המעניינים ביותר בהרכב החדש הוא הרפתקאות הרפרטואר שהוא מספק. "חיפוש הרפרטואר נעשה בכמה צירים", הוא אומר. "הראשון הוא למצוא יצירות לא מוכרות, שחוברו במקור להרכב של כמה פסנתרים. השני הוא למצוא קטעים מיצירות שלא הושלמו, ולהשלים אותם לכדי ביצוע. השלישי הוא לעבד להרכב של מספר פסנתרים יצירות קיימות, שנכתבו במקור להרכבים אחרים".
בקונצרט הקרוב יבצע ההרכב עם תזמורת קאמרטה ירושלים עיבוד מסוג זה. מדובר ביצירה נשכחת מאת המלחין השוויצי פרנק מרטין, מחשובי מלחיני המאה העשרים באירופה. שמה של היצירה הוא "סימפוניה קונצ'רטנטה", שם מקובל בספרות הקלאסית ליצירה לתזמורת סימפונית עם מספר סולנים. היא נכתבה במהלך מלחמת העולם השנייה, ותבוצע בגרסה חדשה בבכורה עולמית.
"היצירה הזו נכתבה במקור להרכב נדיר של נבל, צ'מבלו, פסנתר ושתי תזמורות מיתרים", אומר לב. "זו יצירה סוערת ודרמטית, שנחשבה בזמנו כאחת מיצירות המופת של דור המלחמה. אבל ההרכב הכלים הייחודי שלה יצר בעיות אקוסטיות בלתי פתירות, ולכן היא נשכחה וכמעט שאינה מבוצעת כיום".
האזנה ליצירה של מרטן בגירסה המקורית (הזמינה ביו-טיוב) מגלה מוזיקה מרתקת, שמשלבת בין השפה המודרנית של ראשית המאה העשרים לבין המסורת הרומנטית. היצירה כתובה בשני פרקים, ואורכה הכולל כ- 23 דקות.
להאזנה לפרק הראשון מה"סימפוניה קונצ'רטנטה" של מרטן בגירסתו המקורית הקליקו כאן.
לב והמנצח אבנר בירון החליטו להחזיר את יצירתו של מרטן אל הבמה בלבוש חדש, שבו שלושת הסולנים המקוריים מוחלפים בשלושה פסנתרי כנף מודרניים. "התוצאה היא קונצ'רטו חדש, שכתוב לשלושה פסנתרים ושתי תזמורות מיתרים. בהרכב זה, הוא ניתן לביצוע בלי בעיות אקוסטיות", אומר לב. "מבחינתי הביצוע הזה יהיה סגירת מעגל, כי כילד שמעתי אותו בגירסה המקורית עם תזמורת ירושלים, ואימי ניגנה את תפקיד הצ'מבלו".
איך אפשר להשיג בפסנתר את הצבעים השונים של הכלים המקוריים?
"זה באמת היה האתגר בעיבוד ליצירה הזו- לכתוב לשלושה כלים זהים ועדיין לשמור על גיוון. בהוצאת התווים של מרטן מאוד התלהבו מהרעיון, וביקשו שנקליט את הביצוע. אם העיבוד ימצא חן בעיניהם הם יוציאו את העיבוד גם בגירסא רשמית, כדי שאפשר יהיה לבצע אותו בתדירות גבוהה יותר".
בנוסף לקונצ'רטו של מרטן יבוצעו בקונצרט יצירות מאת באך (הקונצ'רטו לפסנתר יחיד ב-רה מינור) ומוצרט (הקונצ'רטו לשני פסנתרים). הקונצרטים יבוצעו ברחובות (19.11), ת"א (20.11) וזכרון יעקב (21.11). שני חברי "מולטיפיאנו" הנוספים שינגנו לצידו של תומר לב הם בֶּרֶניקה גליקסמן ודניאל בורוביצקי.
פרטים מלאים באתר הקאמרטה הישראלית ירושלים.
"נישואי פיגארו" עם בית האופרה הלאומי של ליטא. צילום יחצ
הביקורת הזו תפורסם רק באתר שלי ולא ב"גלובס", ולכן היא קצרה יחסית. היא מיועדת בעיקר למתלבטים אם ללכת ל"נישואי פיגארו", שרצה עכשיו באופרה הישראלית בביצוע אורח של בית האופרה הלאומי של ליטא. אז הנה התשובה: לא.
"נישואי פיגארו" של מוצרט היא אופרה מושלמת. משעשעת, עוקצנית, צבעונית. שום דבר מזה לא היה בביצוע של האורחים הליטאים. התזמורת היתה אפורה, עם מנצח קורקטי שעשה את תפקידו ותו לא. הסולנים היו סבירים לכל היותר, למעט זמר מדהים אחד בתפקיד שולי (אנטוניו הגנן). סוזנה, שאמורה להיות פצצה של שנינות וקסם, היתה אפורה. לפיגארו היתה טכניקת שירה טובה, אבל שם הסתיימו מעלותיו. הזמרת ב"תפקיד המכנסיים" של הנער כרובינו היתה סבירה, ללא שמץ מחן הנעורים הנדרש לתפקיד הזה. לרוזנת היה קול גדול אבל הבעה משעממת. אחרי Dove Sono, האריה ש*אמורה להיות* נפלאה שלה, הסתכלנו זה על זו ויצאנו בשקט מהאולם. יתכן שמרגע זה ואילך ההפקה התעלתה לגבהים נשגבים, אך לנו הספיק מה שראינו.
לכל השיממון הזה תרם בימוי סטטי עם תפאורה בצבע אובך, שהיתה אמנם ריאליסטית (בימינו זה דבר חיובי) אבל חסרת כל ברק או עניין.
לסיכום: אי אפשר לומר שזו היתה אכזבה, כי גם הביקור הקודם של בית האופרה הליטאי בארץ הניב ביקורות פושרות מאוד (עם "סאלומה" של ריכרד שטראוס, בשנת 2008). השאלה היא למה הביאו את בית האופרה הזה שוב, בעוד שבארץ יש כוחות שלהערכתי היו יכולים להרים את הביצוע לרמות גבוהות בהרבה.
הסיני הצעיר לאנג לאנג, בן 33 בסך הכול, נחשב כיום לסופר-סטאר הגדול ביותר בעולם הפסנתרנות הקלאסית. בעשור האחרון הוא זוכה להצלחה בינלאומית מסחררת, והפך לתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור תזמורות, אולמות ומוסדות שונים. זו גם הסיבה שהוא אחד המוזיקאים היחידים שממשיכים להיות מוקלטים בשיטתיות, למרות המצב העגום של תעשיית ההקלטות.
אחד המאפיינים הבולטים בהופעתו של לאנג הוא הצד הוויזואלי. הבחור הוא לא רק פסנתרן נפלא מבחינה אמנותית, אלא מציג שפת גוף ייחודית שממש זורמת עם המוזיקה והופכת את הצפייה בו לחוויה. בשנים האחרונות המימיקה הזו התמתנה יחסית לעבר, אבל עדיין תענוג לצפות בו בעת הנגינה. יש לציין שלא כולם חושבים כך: הרבה פסנתרנים טוענים שפסנתרן רציני לא אמור לעשות פרצופים, אלא לנגן. להערכתי, רובם סתם מקנאים. לי נראה ששפת הגוף הזו אותנטית לגמרי, ומשדרת חיבור מלא למוזיקה. החיבור הזה מאפשר לקהל להיות מעורב לחלוטין בביצוע, ולכן "מדבר" גם למי שאינו בהכרח מוזיקאי מקצועי.
חברת "סוני", שחתומה עם לאנג על חוזה בלעדי, הבינה היטב שהצד הוויזואלי בהופעתו חשוב לא פחות מהצד השמיעתי. לכן היא מפיקה אלבומי די.וי.די בכיכובו בתדירות גבוהה: יש לו כבר שישה כאלו מאז עבר להקליט ב"סוני". חלק מהם הם קישקוש פופוליסטי להמונים (במיוחד האלבום המוקדש לליסט), וחלק אחר ראוי יותר. האלבום החדש, ללא ספק, שייך לקטיגורית המומלצים.
האלבום מציג רסיטל אותו ניגן לאנג לאנג ב"אולם המראות" בארמון וורסאי שליד פאריז. זהו אולם מפואר ויפהפה, שנהנה מאופי קאמרי ואינטימי. לעובדה הזו יש חשיבות גדולה: האלבום הקודם של לאנג הוקלט ב"רויאל אלברט הול" בלונדון, אולם ענק שהעביר חוויה רגשית מרוחקת מעט. הפעם, באולם הקאמרי בוורסאי, הרבה יותר קל להתחבר לחום ולאינטימיות של הנגינה. האלבום צולם במהלך קונצרט חי בפני קהל בחודש יוני האחרון, ונהנה מאיכות מעולה של סאונד ותמונה.
לאנג מנגן באלבום שני מחזורי יצירות מלאים. הראשון, והמפורסם יותר, הוא מחזור ארבעת ה"סקרצי" (Scherzi) של שופן. הארבעה זוכים לביצוע אדיר: וירטואוזי, מפתיע, מלא עומק וצבע, לעיתים כמעט מכושף.
המחזור השני הוא "עונות השנה" של צ'ייקובסקי. זו יצירה תוכניתית יפה, שביצוע שלה כמחזור שלם נדיר מאוד. הסיפור מאחוריה יוצא דופן: בשנת 1875 פנה לצ'ייקובסקי ניקולאי ברנארד, עורך של כתב עת שעסק במוזיקה. הוא ביקש מצ'ייקובסקי להלחין סידרה של 12 מיניאטורות לפסנתר, אחת לכל חודש בשנה. ברנארד צירף אותן כ"בונוס" למגזין מדי חודש, ובסוף השנה אסף את כל הקטעים ופירסם אותם כמכלול.
כל אחד מהקטעים מציג "תמונת צליל" מיניאטורית, שמתארת דימוי שמתאים לאותו חודש (ולכן השם הנכון ליצירה הוא למעשה "חודשי השנה"). הכותרת של חודש ינואר היא "ליד האח המבוער"; הקטע של פברואר הוא "קרנבל"; את מרץ מייצג הקטע "שירו של העפרוני", וכך הלאה.
גם כאן, נגינתו של לאנג לאנג מלאה בדימיון והבעה לאורך כל היצירה. הוא מעביר בצורה מלאת חיים את הרעיונות החוץ-מוזיקליים שמייצגים את החודשים השונים, ועושה שירות נפלא למוזיקה היפה של צ'ייקובסקי.
לסיכום: אלבום נהדר, שיקסום לא רק לאוהבי פסנתר מושבעים. מומלץ מאוד.
להתרשמות מהטריילר לאלבום- הקליקו כאן.
לאנג לאנג מנגן יצירות מאת שופן וצ'ייקובסקי. די.וי.די SONY.
פורסם ב"גלובס", 5.11.2015
לצפייה בקטע קצר מהאלבום:
