את מכלול תשע הסימפוניות של בטהובן ניתן היה להשיג עד כה במספר ביצועי DVD מתחרים. הבולטים שבהם הם אלו בניצוחם של ליאונרד ברנשטיין, הרברט פון קראיאן, והחדש יחסית של קלאודיו אבאדו (שצולם לפני עשור בערך). כעת מצטרף לרשימה ביצוע טרי של מכלול הסימפוניות, עם תזמורת "דיוואן מזרח-מערב" בניצוחו של דניאל ברנבוים.
"דיוואן מזרח-מערב" היא תזמורת יוצאת דופן בנוף המוזיקלי העולמי. דניאל ברנבוים, שנולד בארגנטינה וגדל בישראל, ייסד אותה יחד עם איש הרוח הפלסטיני אדוארד סעיד, שנפטר בשנת 2003. התזמורת מורכבת מנגנים צעירים, רובם בשנות העשרים והשלושים לחייהם. חלקם ישראלים, חלקם ממדינות ערב השונות, ופה ושם יש גם מתגברים מאירופה. הרעיון של ברנבוים וסעיד היה שהמוזיקה תביא ישראלים וערבים לפעול יחד למען מטרה משותפת, וכך תיצור גשר בין העמים המסוכסכים. שלום כולל במזרח התיכון לא יצא מזה בינתיים, אבל התזמורת פעילה מאוד ומופיעה ברחבי העולם.
הפרויקט הנוכחי, שכלל ביצוע של כל תשע הסימפוניות של בטהובן, צולם בביצועים חיים במסגרת פסטיבל ה"פרומס" בלונדון בשנת 2012. לביצוע הסימפוניה התשיעית הצטרפה לתזמורת מקהלת הנוער הלאומית של בריטניה, וכן ארבעה סולנים מצוינים.
הפרויקט מרשים בהחלט עקב הסיפור המיוחד של התזמורת, ועל גדולתן של הסימפוניות של בטהובן לא צריך להרחיב את הדיבור. מצד שני, יש לאלבום גם כמה בעיות. ראשית, התזמורת אינה תזמורת קבועה אלא נפגשת בעיקר לפרויקטים. לכן, בהרבה מקרים היא נשמעת פחות מגובשת ומלוטשת מתזמורות "רגילות". שנית, הניצוח של דניאל ברנבוים נוטה – כתמיד- להיות מאופיין בשפת גוף נוקשה, ללא הומור וללא חן. הוא אמנם מוזיקאי גדול ויש לו שפע של רעיונות מעניינים לאורך הסימפוניות, אבל פחות נעים לצפות בו מאשר במנצחים "אנושיים" יותר כמו גוסטאבו דודאמל או ליאונרד ברנשטיין. הנוקשות הזו בולטת במיוחד ברגעים שאמורים להיות מחוייכים יותר, כמו תחילת הפרק האחרון של הסימפוניה הראשונה או האלגרטו של הסימפוניה השמינית. שלישית, התאורה ואיכות הצילום לא מושלמות, ונותנות תחושה שאפשר היה לעשות את הפרויקט הזה טוב יותר.
לאלבום מצורף סרט מעניין, שמתאר את עבודתה של התזמורת ואת ההיגיון שמאחורי קיומה. הרעיון מאחורי התזמורת אולי נאיבי, אבל יש משהו חזק מאוד לראות מוזיקאים משני הצדדים משתפים פעולה למען מטרה כה נשגבת. באופן פרדוקסלי, הסרט הזה יותר מעניין לצפייה מאשר חלק מהביצועים לסימפוניות עצמן.
בטהובן- תשע הסימפוניות. תזמורת "דיוואן מזרח-מערב". מנצח: דניאל ברנבוים. אלבום בן 4 DVD של DECCA.
———————————————————————-
ורדי בשיאו
ורדי- רקוויאם. תזמורת ומקהלת לה סקאלה וסולנים. מנצח: דניאל ברנבוים. DVD DECCA.
האלבום הזה מציע ביצוע מעולה לרקוויאם של ורדי, שצולם בביצוע חי באולם "לה סקאלה" במילאנו לפני שנה וקצת (סוף אוגוסט 2012). גם כאן המנצח הוא דניאל ברנבוים, אבל הפעם התוצאה כמעט מושלמת.
בניגוד לתזמורת ה"דיוואן", שהיא תזמורת פרויקטים צעירה, הרי שהתזמורת והמקהלה של "לה סקאלה" הם הרכבים קבועים ומצוינים. בנוסף, ברנבוים הצליח לגייס לביצוע צוות חלומות של סולנים: זמרת הסופרן אניה הרטרוס (Harteros), המצו-סופרן אלינה גאראנצ'ה, הטנור הנפלא יונאס קאופמן (שהוא אחד הטנורים האופראיים הגדולים בעולם), וזמר הבאס רנה פאפה (Pape).
ברנבוים הוא מנהלו המוזיקלי של בית האופרה "לה סקאלה", והקשר בינו לבין המבצעים הוא לא של מורה מול תלמידים אלא של מנצח גדול למוזיקאים גדולים. ואכן, ב"רקוויאם" הזה הכול עובד: גם הפרשנות הרומנטית והאינטנסיבית של המנצח, גם השירה הסולנית, וגם הביצוע המעולה של התזמורת והמקהלה. ל"רקוויאם" של ורדי יש לא מעט ביצועי DVD מצוינים (כמו אלו של מהטה, אבאדו או קראיאן), אבל הברנבוים החדש הופך למתחרה רציני על הבכורה.
פורסם ב"גלובס", 21.10.2013
התקופה שאחרי החגים היא זמן מצוין לבקר בווינה. מרכז העיר אמנם מלא עדיין במבקרים, אבל גדודי התיירים של הקיץ כבר אינם והלחץ על המקומות המרכזיים קצת פחות נורא. לתיירים המעוניינים במוזיקה קלאסית מציעה העיר מבחר מרשים של אפשרויות, החל מהיוקרתיות ביותר (האופרה הממלכתית, הפילהרמונית של ווינה) וכלה בקונצרטים פופולאריים הפונים באופן מובהק לתיירים.
וגנר ב- 360 מעלות
פטר זייפרט ולינדה ווטסון בהפקת "טריסטאן ואיזולדה" באופרה של וינה. רגעים נשגבים
בית האופרה הווינאי עובד בצורה שונה מאוד ממקבילו הישראלי. בניגוד לישראל, בה עולה אותה הפקה מספר פעמים ברציפות, בווינה עולה מדי יום כמעט הפקה אחרת. לאוהבי אופרה זה נהדר, כי במהלך ביקור קצר בעיר יש אפשרות לצפות במספר אופרות שונות. רוב ההפקות חוזרות כמה פעמים לאורך החודש, כך שאם יש אופרה אהובה במיוחד אפשר לתזמן את ההגעה בהתאם.
בית האופרה של ווינה הוא אחד מבתי האופרה היוקרתיים בעולם, אבל מבחינה פיזית הוא רחוק מלהרשים. למי שמצפה לבית אופרה מודרני ומבהיק- נכונה פה אכזבה. הבניין מיושן ומתוכנן בצורה לא ידידותית, הכיסאות די צפופים, ומבחינות רבות נדמה שהזמן עמד פה מלכת מאז שנת 1850 בערך. בכל הקשור לעיצוב מודרני ולתנאי ישיבה, הבניין הזה מעורר געגועים לאופרה הישראלית. מצד שני, האקוסטיקה באולם נהדרת, ורמת המבצעים וההפקות היא מהטובות שיש.
את הביקור שלי בווינה תיאמתי לתאריך העלאת אחת האופרות הגדולות ברפרטואר- "טריסטאן ואיזולדה" של וגנר. כמו בכל בית אופרה בעולם, למעט זה הישראלי, מבצעים בבית האופרה הווינאי את האופרות של וגנר בקביעות. וגנר מת אמנם בשנת 1883, עשרות שנים לפני הקמת המפלגה הנאצית, אבל הוא מוחרם בישראל בשל דיעותיו האנטישמיות והעובדה שהיה נערץ על היטלר. בעיני רבים בארץ החרם הזה אינו מוצדק, אבל כל הנסיונות שנעשו עד כה לשבור אותו נכשלו. לכן, גם היום, למי שרוצה לצפות בהפקה חיה ליצירות של וגנר אין ברירה אלא לנסוע לחו"ל. בעיני זו החמצה גדולה, כי נראה לי שהקהל הישראלי דווקא מאוד יתחבר למוזיקה הזו.
עלילת האופרה "טריסטאן ואיזולדה" מתרחשת באיים הבריטיים בימי הביניים. היא מספרת סיפור אהבה טראגי בין האציל טריסטאן לבין איזולדה, נסיכת אירלנד. טריסטאן מביא את איזולדה כאישה למלכו, מארק, לאחר שזכה בה בדו-קרב. איזולדה מחליטה שעדיף לה למות מאשר להימסר למלך זקן שהיא לא אוהבת, ושותה שיקוי רעל שאת חציו היא נותנת בעורמה לטריסטאן. אלא שהעוזרת שלה מחליפה את השיקוי המורעל בשיקוי אהבה, וטריסטאן ואיזולדה מתאהבים זה בזה בטירוף. השניים בוגדים במלך בהיחבא, אך הבגידה מתגלה וטריסטאן נפצע קשה בידי אחד מעוזרי המלך. לבסוף מת טריסטאן מהפציעה ואיזולדה משיברון לב, והשניים מתאחדים באהבתם באמצעות המוות. ההפקה אורכת כחמש שעות, בה הכניס וגנר כמה מהרגעים המוזיקליים הנשגבים ביותר שחוברו בתולדות המוזיקה.
ההפקה בווינה הלכה לכיוון ריאליסטי, עם בימוי אפל וקודר שהדגיש עד כמה בעצם האופרה הזו קאמרית באופייה. הבולט בין הזמרים היה פטר זייפרט (Seiffert), בתפקיד טריסטאן. זהו תפקיד קשה להחריד, וזייפרט ביצע אותו בקול יציב ובהבעה דרמטית נהדרת. עוד בלטו מרקוס אייכה (Eiche) בתפקיד עוזרו קורוונאל, והבאס סטפן מילינג בתפקיד המלך מארק. האמריקאית לינדה ווטסון, בתפקיד איזולדה, הציגה קול יפה אך פחות שיכנעה מבחינת הדיקציה הגרמנית וההופעה הדרמטית. יאנינה בשלה (Baechle), בתפקיד האומנת ברנגנה, היתה דוגמא לכך שגם בווינה יש לפעמים זמרים גרועים. מי שהיתה נפלאה ממש היתה התזמורת הפילהרמונית הווינאית, בניצוחו של פרנץ ולזר-מסט (Welser-Moest). תזמורת זו משמשת כאן גם כתזמורת האופרה, ורמת הביצוע שלה מעוררת קינאה.
את לוח הזמנים באופרה של ווינה, כולל שמות הזמרים שישירו בכל הפקה, ניתן למצוא באתר האופרה באינטרנט. בשבועות הקרובים תעלה בווינה בין השאר הפקה נהדרת של האופרה "שיקוי אהבה" של דוניצטי, שגם היא מומלצת בחום.
אתר האופרה הממלכתית של וינה:
http://www.wiener-staatsoper.at
————————-
וינה, וגנר והיהודים
בימים אלו מתקיימת במוזיאון היהודי בווינה, הנמצא במרחק הליכה קצר מהאופרה, תערוכה שכותרתה "אופוריה וחוסר נחת- ווינה היהודית וריכרד וגנר". התערוכה מוצגת כחלק מאירועי מאתיים שנה להולדתו של וגנר, שנחשב לאחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בעולם המוזיקה באירופה של המאה ה- 19. בישראל אירועי המאתיים להולדתו כמובן אינם נזכרים כלל, אך באירופה וארה"ב הם זוכים להתייחסות ענפה.
התערוכה מתמקדת בהשפעתו האדירה של וגנר על ווינה, ובמיוחד על היהודים בה. בין היתר אפשר לראות כיצד זכה וגנר בקרב קהילת האינטלקטואלים היהודים הן לתומכים נלהבים – כמו תיאודור הרצל- והן למבקרים חריפים, כמו מבקר המוזיקה רב ההשפעה אדוארד הנסליק.
התערוכה נאצרה מזווית ראייה יהודית, ועוסקת בין היתר בהשפעה של וגנר – שנים לאחר מותו- על האנטישמיות, על היטלר ועל התנועה הנאצית. היא מנסה להתמודד גם עם סוגיית החרם על וגנר בישראל, ובין היתר מוצג בה סרט וידאו בו מתייחס לנושא המנצח הישראלי לשעבר דניאל ברנבוים – מראשי התומכים בהסרת החרם.
אחד המוצגים המרתקים בתערוכה הוא פרטיטורה של האופרה "טריסטאן ואיזולדה" מאת וגנר, ועליה הערות ביצוע בכתב ידו של גוסטב מהלר. מהלר, שהיה יהודי מומר, מוכר היום בעיקר כמלחין אהוב -אך במקביל כיהן כמנהל מוזיקלי של האופרה הממלכתית של וינה, ונחשב לגדול מנצחי וגנר בזמנו.
התערוכה תוצג עד ה- 16 במרץ 2014.
אתר המוזיאון היהודי בווינה:
—————————————
הסינים באים
תזמורת מוצרט מווינה באולם המוזיקפראיין. לא בתמונה: סינים עם סמארטפונים
למי שאין כוח לאופרות כבדות ותערוכות היסטוריות, ומעוניין דווקא בבידור מוזיקלי קל, מציעה וינה קונצרטים של הרכב הנקרא "תזמורת מוצרט הווינאית". במבט ראשון, הקונצרטים האלו נראים כמו מלכודת תיירים קלאסית. הנגנים לבושים בבגדים "מקוריים" מהמאה ה- 18, כולל הפאות, והתכנית כוללת מבחר קטעים קלילים של מוצרט ויוהאן שטראוס. גם העובדה שהקונצרטים האלו מתקיימים מדי יום לא עוררה ציפיות גבוהות במיוחד לגבי הרמה. עם זאת, העובדה שהם מתקיימים באולמות מכובדים – כמו לדוגמא ה"מוזיקפראיין", שהוא המקבילה הווינאית ל"היכל התרבות" שלנו- היתה סיבה טובה לבדוק במה מדובר.
האמת- הופתעתי לטובה. לפי כל הסימנים, ציפיתי לחלטורה עלובה של נגנים חובבים. בפועל התגלתה תזמורת סבירה מאוד, לא פחות טובה מרוב התזמורות הקאמריות בארץ. התזמורת ביצעה מבחר יצירות מאת מוצרט ויוהאן שטראוס, שכללו גם אריות מפורסמות מאופרות בביצוע זמרים לא רעים. התזמורת מופיעה מדי יום באולמות שונים בווינה, וגובה מחירים לא זולים בכלל (89 אירו לכרטיסים הטובים ביותר). בסופו של דבר, לא יפתיע אותי אם יתברר שזהו עסק מצליח מאוד.
מצד שני, למי שבאמת אוהב מוזיקה קלאסית אין מה לחפש בקונצרטים האלו. אלו קונצרטים הפונים באופן מובהק לתיירים, ואכן, רובו המכריע של הקהל היה תיירים מסין ויפן. התזמורת מרשה למבקרים לצלם ולהקליט את הקונצרטים שלה, ורבים מהתיירים מהמזרח הרחוק אכן בילו את רוב הקונצרט בתיקתוקי מצלמות ובהסרטה מתמדת בעזרת הסמארטפונים. אין ספק שהמוזיקאים הווינאים למדו היטב מאיפה מגיע הכסף, ומסתבר שהם מוכנים לכופף את כל חוקי המשחק ובלבד שהכסף הזה ימשיך לזרום.
אתר התזמורת:
—————————–
איכות סימפונית
אנדרס אורוזקו-אסטראדה, מנצח תזמורת "טון קונסטלר". תואם דודאמל
לאוהבי מוזיקה סימפונית רצינית יותר מציעה וינה גן עדן של קונצרטים. התזמורת המובילה של העיר היא כמובן התזמורת הפילהרמונית של ווינה, שפועלת ללא מנהל מוזיקלי ומארחת בכל פעם מנצח אחר מבין המנצחים גדולי העולם. ביתה של הפילהרמונית הווינאית הוא אולם ה"מוזיקפראיין" (Musikverein), הממוקם במרחק הליכה קצר מבניין האופרה. קונצרטים אחרים מתקיימים באולם ה"קונצרטהאוס", הנמצא גם הוא במרחק הליכה.
עם זאת, הפילהרמונית אינה התזמורת הסימפונית היחידה בווינה. המתחרה הראשונה שלה היא התזמורת הסימפונית של העיר, שמנהלה המוזיקלי הוא פאביו לואיזי ורבים מהמוזיקאים המופיעים איתה מוכרים היטב בזירה הבינלאומית. בנוסף, כדאי לבדוק את ההיצע של התזמורת הנקראת Tonkuenstler Orchester Niederoesterreich, או בתרגום לעברית: "תזמורת אמני הצליל". זוהי תזמורת סימפונית טובה מאוד, שמנהלה המוזיקלי הוא המנצח הקולומביאני הצעיר אנדרס אורוזקו-אסטראדה (Orozco-Estrada).
את תזמורת ה"טון קונסטלר" שמעתי באולם ה"מוזיקפראיין", וגם כאן הופתעתי לטובה. התזמורת ניגנה יצירות מאת רחמנינוב ("רפסודיה של נושא של פגניני"), ריכרד שטראוס ("חיי גיבור"), ומלחין אוסטרי בן זמננו בשם קורט שוורסטיק. לביצוע היצירה של רחמנינוב הצטרף לתזמורת הפסנתרן האוסטרי רודולף בוכבינדר, שיומיים אחר כך כבר הופיע בתל-אביב עם הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של להב שני.
תזמורת ה"טון קונסטלר" צילצלה מעולה, עם צליל מלא ועשיר ואיזון מצוין בין החטיבות. אורוזקו-אסטרארדה הקולומביאני התגלה כתואם של המנצח הוונצואלי האהוב גוסטאבו דודאמל: צעיר לטיני שחור שיער, נמוך ואנרגטי, מלא בכריזמה ובחינניות בימתית. טוב תעשה הפילהרמונית הישראלית אם תזמין אותו כאורח. הוא מנצח מקסים, ויש להניח שהתעריף שלו עדיין נמוך יותר מזה של דודאמל.
למרות איכות התזמורות המנגנות בו והאקוסטיקה המושלמת שלו, כדאי לקחת בחשבון שגם אולם ה"מוזיקפראיין" מיושן למדי. הוא בנוי בצורה לא נוחה ולא נגישה, הבמה והאולם ישנים ומהוהים, אולמות הלובי צפופים מאוד, וכדי לטעום את הכיבוד היקר-להחריד בהפסקה צריך להצטופף בצורה לא נעימה. מה שיותר חשוב- כשבוחרים מקומות כדאי מאוד להקפיד על מקומות באולם עצמו (בחלק הנקרא "פרקט") או בשורה הראשונה של הגלריה. ברוב המקומות הזולים יותר תבלו את הקונצרט בצפייה בגבו של מי שיושב לפניכם.
אתר התזמורת הפילהרמונית של וינה:
http://www.wienerphilharmoniker.at/
אתר התזמורת הסימפונית של וינה:
http://www.wienersymphoniker.at
אתר תזמורת ה"טונקונסטלר" ("אמני הצליל"):
————————
פורסם ב"גלובס", 15.10.2013
להב שני עם הפילהרמונית. צילום: עודד אנטמן
הקונצרט הזה ייזכר כאירוע מסחרר, אולי אפילו היסטורי, בתולדות התזמורת הפילהרמונית הישראלית. כבר הרבה זמן לא חוויתי בקונצרטים של התזמורת כזה פירגון מצד הקהל, כזו התמסרות מצד התזמורת למנצח, וכזו התרגשות כללית בסוף הקונצרט. בדרך כלל, הקהל הישראלי ממהר לחנייה עוד לפני סוף הסבב הראשון של מחיאות הכפיים. הפעם, הוא נשאר לארבעה סבבים של מחיאות כפיים סוערות בעמידה. הפעם האחרונה שזכורה לי התלהבות כזו ממנצח בפילהרמונית היתה בהופעתו הראשונה של גוסטאבו דודאמל בארץ, וזה אומר הכול.
להתלהבות והפירגון היה מושא עיקרי אחד- המנצח הצעיר להב שני, שהופיע בהופעת בכורה עם התזמורת. שני, בן 24 בסך הכול, נולד וגדל בישראל, ובשנים האחרונות לומד בברלין ומופיע בקריירה כפולה של פסנתרן ומנצח. לפני מספר חודשים זכה בגרמניה בתחרות הניצוח ע"ש גוסטב מהלר, אותה תחרות בה נחשף לעולם לפני עשר שנים גוסטאבו דודאמל האהוב. הפילהרמונית לקחה הימור גדול כשהזמינה את שני חסר הניסיון לנצח עליה בפתיחת העונה, במקום קורט מאזור הקשיש שביטל עקב מצבו הרפואי. למרבה השמחה, ההימור הזה הצליח בענק.
הקונצרט כלל שלוש יצירות: "פתיחה על נושאים יהודיים" של פרוקופייב, הקונצ'רטו מס' 5 של בטהובן לפסנתר ("הקיסר") עם הסולן המצוין רודולף בוכבינדר (Buchbinder), וכמנה עיקרית- סימפוניה מספר 1 של מהלר. סימפוניה זו היתה "סוס הקרבות" שאיתו זכה שני בתחרות מהלר בגרמניה, ולכן עוררה ציפייה מיוחדת.
שני ניצח על כל שלוש היצירות ללא תווים, עדות להכנה מדוקדקת והיכרות מושלמת עם החומרים. התווים באמת לא היו נדרשים: מהניצוח שלו היה ברור שהוא מכיר כל תו ותג ביצירות. הוא נראה עדיין כמו נער, אבל הניצוח שלו היה מקצועי לעילא. שני עשה בדיוק מה שעושה מנצח גדול: הוביל את הנגנים בקו מוזיקלי ברור, עם אמירה מוזיקלית מגובשת, בשפת גוף שהייתה מצד אחד תומכת מאוד ומצד שני לא סכמטית ולא מנייריסטית. השילוב הזה היה בולט במיוחד בסימפוניה הראשונה של מהלר, שזכתה לביצוע מבריק ומרתק.
מבחינת סגנון ניצוח וג'סטות גופניות נראה ששני מושפע מארבעה מנצחים עיקריים: הרברט פון קראיאן, דניאל ברנבוים, זובין מהטה, ובמידה מסוימת גם אביו- המנצח מיכאל שני. כרגע הסגנון הזה נראה קצת אקלקטי, ויש להניח שעם הזמן יבשיל ויתגבש למשהו יותר מובחן. עם זאת, מבחינה מוזיקלית נראה ששני יודע בדיוק מה שהוא רוצה. ואכן- התזמורת, שרוב חבריה מבוגרים ממנו בהרבה, נענתה לכל תנועה שלו בהתמסרות מלאה. היה ברור שהם סומכים עליו לגמרי, התוצאה היתה בהתאם: בקונצרט הזה לא היה רגע אחד משעמם או מובן מאליו.
לסיכום: מומלץ מאוד לבוא לסידרה הזו, ולו רק כדי שתוכלו לומר שהייתם בסידרת הקונצרטים הראשונה של להב שני עם הפילהרמונית. אני משוכנע שבעתיד נראה אותו פה עוד הרבה. אישית, התרגשתי לא פחות מהתגובה החמה והמחבקת של הקהל למנצח הצעיר. השילוב הזה הציע חוויה נהדרת, ולצערנו גם נדירה, בנוף המוזיקלי הישראלי.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: להב שני. פסנתר: רודולף בוכבינדר. היכל התרבות ת"א, 3.10.בקונצרטים אחרים בסידרה מופיע שני בתפקיד כפול של מנצח ופסנתרן, ומבצע את הקונצ'רטו ב-רה מינור של באך במקום "הקיסר" של בטהובן.
———————————————
פורסם ב"גלובס", 6.10.2013
יוהאן סבסטיאן באך מוכר בעיקר בזכות המוזיקה הכלית והמוזיקה הקולית-דתית שהלחין. לעומת זאת, רוב היצירות הקוליות-חילוניות שלו נדחקו לאורך השנים לקרן זווית. הסיבה העיקרית לכך היא שיצירות אלו חוברו למטרות בידוריות בעיקר, ולכן נחשבות לפחות חשובות (ובודאי לפחות "רציניות").
האלבום הנוכחי נועד לאפשר לאוהבי באך להכיר גם את הצד החילוני-דרמטי, הפחות מבוצע, של המלחין. לצורך זה קובצו בו שלוש קנטטות חילוניות, מתוכן שתיים בדיסקים ואחת ב- DVD. הדיסק הראשון כולל את הקנטטה החילונית מספר 201 ברשימת יצירות באך, "המאבק בין פבוס ופאן". יצירה זו כתובה לשישה סולנים, מקהלה ותזמורת, והולחנה ב- 1729 לפתיחת עונת הקונצרטים ב"קפה צימרמן" המפורסם בלייפציג. קפה זה היה מקום מפגש למוזיקאים חובבים וסטודנטים, והיצירות שבוצעו בו היו למטרת בידור של המשתתפים. עבור באך, זה היה מקום מפלט נעים מחובותיו כבדי הראש לכנסייה.
הדיסק השני מציג את הקנטטה מספר 205, "אאולוס המרוצה", הכתובה לארבעה סולנים, מקהלה ותזמורת. הדיסק האחרון הוא DVD מצולם, ובו קנטטה מס' 213 ("בחירתו של הרקולס"). יצירה זו כתובה לארבעה סולנים, מקהלה ותזמורת, וגם היא בוצעה לראשונה ב"קפה צימרמן" בלייפציג, בשנת 1733.
עצם ביצוע הקנטטות האלו אינו מהווה חדשה מרעישה, שכן הן הופיעו בהקלטות גם קודם לכן. עם זאת, יש סיכוי שגם אוהבי באך מושבעים הצליחו לפסוח על היצירות האלו, שכן הביצועים שלהן נדירים למדי (מבין הקנטטות החילוניות של באך מפורסמות בעיקר "קנטטת הקפה" ו"קנטטת החתונה", שאינן מופיעות כאן). האזנה לקנטטות מגלה צד פחות מוכר של באך, ולמרות שיש להודות שהמוזיקה לא תמיד נשגבת הרי שבדרך כלל קל מאוד לזהות את טביעת אצבעו של המאסטר. איכות הביצוע באלבום הנוכחי טובה מאוד, בעיקר בהקלטות האודיו. רוב הסולנים מצוינים, והתזמורת הקאמרית של נאמור בהדרכתו של המנצח הארגנטיני הצעיר לאונרדו גארסיה אלארקון (Alarcon) נשמעת חדה וצלולה. הקלטת ה- DVD סבירה גם כן, אבל פחות מבריקה מהסטנדרט הויזואלי המקובל היום.
"באך דרמה". המקהלה הקאמרית מנאמור וההרכב LES AGREMENS. מנצח: לאונרדו גארסיה אלארקון. אלבום AMBRONAY.
—————————————————————————————————————————-
השקיפות זה הכול
באך- המוטטים. ההרכב הקולי AMARCORD ואנסמבל LAUTTEN COMPAGNEY. מנצח: וולפגנג קטשנר. דיסק "דויטשה הרמוניה מונדי".
עוד באך, אבל הפעם עולם אחר לגמרי. בניגוד לקנטטות החילוניות, המוטטים (Motets) של באך נחשבים ליצירות מופת ומבוצעים בתדירות גבוהה. המוטטים הם יצירות דתיות רב-קוליות, שאצל באך הולחנו בגרמנית. הם כתובים למקהלה ללא סולנים, בליווי "באסו-קונטינואו" (חטיבת כלים המנגנת את בסיס ההרמוניה) ולעיתים גם תזמורת מצומצמת. המוטטים לא חוברו כחלק מתפקידו של באך בכנסייה אלא רק כ"חלטורה" לכבוד טקסי הלוויה, וזו גם הסיבה שבאך חיבר רק כשישה מהם לאורך חייו.
האלבום החדש של ההרכב הקולי AMARCORD מציג גישה ביצועית יוצאת דופן למוטטים. כל חמשת חברי ההרכב הם יוצאי מקהלת סט. תומאס בלייפציג, המקהלה שבאך עצמו היה מנהלה המוזיקלי לפני מאות שנים וקיימת עד היום. הפעם, ניגשים חברי ההרכב לביצוע באך במסגרת הרכב קולי מצומצם. התוצאה היא ביצוע שקוף וצלול מאוד, ללא העושר המקהלתי המקובל. בחלק מהפרקים מצטרף לחברי ההרכב צוות תיגבור של חמישה זמרים נוספים וכן הרכב אינסטרומנטלי, שנותנים אפקט סטריאופוני מעניין. באלבום משובצות גם פתיחות תזמורתיות לשתי קנטטות, באופן ש"שובר" בצורה יעילה את הרצף הקולי.
הביצוע מציג איכות קולית מעולה, אך מומלץ רק לאלו המעדיפים גישה "רזה" ושקופה למוזיקה הקולית של באך.
פורסם ב"גלובס", 27.8.2013
בשנת 2010 חגג עולם המוזיקה 200 שנה להולדת שופן, והשוק הוצף בהקלטות חדשות ליצירותיו. לא מזמן הגיע לארץ אחד מאלבומים אלו, בו מנגן דניאל ברנבוים רסיטל שכולו שופן. הרסיטל צולם מתוך קונצרט חי, שהתקיים בוורשה בפברואר 2010.
אחד היתרונות באלבום הוא הגיוון הרב שהוא מציע. מבוצעים בו הפנטזיה בפה מינור, נוקטורן (אופוס 27 מס' 2), סונטה (אופוס 35), ואלסים, פולונז, מזורקה ועוד. המבחר הזה מאפשר היכרות עם מבחר מהצורות בהן הלחין שופן, ונע בין מוזיקה ריקודית וקלילה לבין יצירות כבדות ומעמיקות יותר.
מבחינת הביצוע- אין הפתעות. דניאל ברנבוים מנגן כשהוא שקוע כולו במוזיקה, בלי שום מניירות פיזיות ובלי שום ניסיון לשדר חן בימתי או קלילות. מי שאוהב פסנתרנות ריגשית ומעורבת עשוי לחשוב שהוא אפילו מעט נוקשה. מה שכן, ברנבוים מוכיח פה שוב את יכולתו המופלאה לנגינה חלומית בקטעים השקטים, יכולת שהיא רלוונטית מאוד במוזיקה של שופן. איכות הצילום וההקלטה מצוינת.
רסיטל שופן. פסנתר: דניאל ברנבוים. די.וי.די ACCENTUS.
—————————————————————————————————————————————————————————————
אמריקני ברומא
לאונרד ברנשטיין מנצח על יצירות של דביוסי. די.וי.די C MAJOR.
מבין המנצחים הגדולים של המאה העשרים, לאונרד ברנשטיין הוא ללא ספק אחד מאלו שבהם הכי מעניין לצפות. הניצוח שלו שידר חום אנושי נדיר והתלהבות מדבקת, שהיתה משכנעת במיוחד ביצירות מהתקופה הרומנטית.
למרבה הצער ברנשטיין נפטר בשנת 1990, בדיוק לפני שנכנסה טכנולוגיית הצילום המתקדמת. לכן, הקלטות הווידאו שלו אינן מבריקות ומלאות צבע כמו ההקלטות הנעשות כיום. עם זאת, ההקלטות שעשה בסוף שנות השמונים טובות בצורה משמעותית מאלו שנעשו בעשורים מוקדמים יותר. זהו גם היתרון היחסי של האלבום הזה, שצולם ביוני 1989.
האלבום צולם באקדמיה הלאומית "סנטה צ'צ'יליה" ברומא, וברנשטיין מנצח בו על התזמורת המצוינת שלה. הרפרטואר שנבחר הוא דווקא צרפתי, וכולו יצירות של דביסי לתזמורת: "אימאז'ים", "אחר הצהרים של הפאון" ו"הים".
ברנשטיין כבר היה חולה מאוד בזמן הקונצרט ברומא, אבל מפגין בו את כל התכונות הנדרשות לביצוע מוצלח של דביסי: היכולת להפיק מהתזמורת קשת עשירה של צבעים, התלהבות מתפרצת, וגמישות גדולה בכל מה שקשור לזרימה ולקצב. התוצאה היא אלבום יפה ומבוצע היטב, באיכות צילום שאמנם נופלת בהרבה מהמקובל היום אך טובה יותר מרוב הקלטות הוידאו המוקדמות יותר של ברנשטיין.
—————————————————————————————————————————————————————————————
ריגולטו בלאס וגאס
ורדי- ריגולטו. הפקה של ה"מטרופוליטן אופרה" מניו-יורק. מנצח: מייקל מריאוטי. די.וי.די "דויטשה גרמופון".
האלבום הזה הוא דוגמא טובה לאחת התופעות הבעייתיות של זמננו- אופרות בביצוע מצוין אך בבימוי מופרך. הפעם מדובר ב"ריגולטו", האופרה האהובה של ורדי. במקור, האופרה עוסקת בטרגדיה של ריגולטו- ליצן החצר של דוכס רודף שמלות באיטליה של המאה ה- 16. הפעם הועברה העלילה ללאס-וגאס של שנות השישים, כמייצגת מודרנית של אווירת הדקדנס. הרעיון הזה מומחש דרך צבעים צעקניים ובימוי מוגזם, שאולי מקרב את העלילה לקהל הניו-יורקי בן-זמננו אבל מאבד הרבה מהאותנטיות של העלילה המקורית. כך, לדוגמא, מבוצעת הרביעייה המפורסמת לקראת סוף האופרה במועדון סטריפטיז, עם העמוד והכול. למען ההגינות חשוב לציין שיש לבימוי הזה היגיון פנימי ברור, ומי שמוכן לוותר על האותנטיות יוכל אפילו ליהנות ממנו.
מה שהופך את ההפקה למומלצת היא בעיקר "נבחרת חלומות" של סולנים, שחלקם הוא מהטובים שיש היום בעולם האופרה. את תפקיד ריגולטו ממלא זלקו לוצ'יץ' (Lucic) הנהדר, שעושה תפקיד אדיר גם מבחינה קולית וגם מבחינה דרמטית. ג'ילדה היא דיאנה דמראו (Damrau), שאותה פחות אהבתי. מצד שני, ג'ילדה זה תפקיד שקשה לשכנע בו, והוא הפיל כבר הרבה סופרניות לפניה. הדוכס הפתייני הוא הפולני פיוטר בצאלה, שגם הוא מצוין. את השם אמורים לבטא "בצאווה", אבל כיוון שהאות הפולנית 'Ł' אינה קיימת באנגלית הוא ויתר ומתעתק את שמו Beczala. מי שעוד נהדר הוא זמר הבאס סטפן קוכאן, בתפקיד ספארפוצ'ילה. ההפקה צולמה בפברואר השנה (2013), ואיכות הצילום וההקלטה מעולה.
—————————————————————————————————————————————————————————————
פורסם בנוסח מקוצר "גלובס", 18.8.2013
"יש פה תרבות של 'יהיה בסדר' במקום לקחת אחריות" – ראיון עם דן אטינגר, המנהל המוזיקלי של תזמורת ראשל"צ
דן אטינגר. צילום: דן פורגס (Porges)
המנצח דן אטינגר, בן 42, הוא ללא ספק אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים שיצאו מישראל בעשור האחרון. הרזומה שלו מגלה קריירה מסחררת: הוא מכהן כיום במקביל כמנהל מוזיקלי של בית האופרה של מנהיים ושל התזמורת הפילהרמונית של טוקיו, ומופיע בקביעות כמנצח אורח בבתי האופרה החשובים בעולם (ה'מטרופוליטן אופרה' בניו-יורק, 'קובנט גארדן' בלונדון, האופרה הממלכתית בוינה, בתי האופרה של פאריז ומינכן ועוד). בנוסף לכל אלה הוא ממשיך לכהן, זו העונה השביעית, גם כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ראשון לציון.
אטינגר מתגורר בגרמניה כבר כ-13 שנים. תחנתו הראשונה אחרי שעזב את ישראל היתה ברלין, וכיום הוא מתגורר במנהיים. "זה לא קל להיות מנהל מוזיקלי של שלושה מוסדות במקביל", הוא אומר בראיון בלעדי ל'גלובס'. "מה גם שמתווספות לזה גם הופעות כמנצח אורח בהרבה בתי אופרה אחרים".
בעונה הקרובה יהיה אטינגר בשבתון מתזמורת ראשל"צ, והוא מצר על הדרך בה הדבר הגיע לידיעת המנויים. "היציאה שלי לשבתון לא פורסמה, והקהל כועס כי לא אנצח על קונצרטים רגילים אלא רק על קונצרטים מיוחדים. זו היתה טעות לא לפרסם זאת בזמן. השבתון לא היה מבחירה, אלא תוצאה של בעיות זמינות. תזמורת ראשל"צ תלויה בלוח הזמנים של האופרה הישראלית, והשנה התאריכים שהיו פנויים אצלי לא הסתדרו עם התאריכים בהם התזמורת פנויה ממחוייבויותיה כתזמורת האופרה".
למרות השבתון, יגיע אטינגר לנצח על שלושה קונצרטים מיוחדים בעונה הקרובה. בספטמבר יגיע כדי לפתוח את אירועי 25 שנים לתזמורת, בדצמבר ינצח על ערב גאלה שכולו ורדי, ובמאי ינצח על קונצרט בו יתארח סרגיי באבאיאן- מורו של הפסנתרן הנהדר דניל טריפונוב, הזוכה בתחרות רובינשטיין האחרונה.
אתה מנצח על התזמורות ובתי האופרה החשובים בעולם. למה בעצם אתה צריך גם את תזמורת ראשל"צ?
"כי זה הבית, ולמרות כל מה שאני עושה בעולם חשוב לי להיות בקשר עם הארץ ולהשפיע על מה שקורה כאן. עם תזמורת ראשל"צ ממש גדלתי, ויש לי סנטימנטים עמוקים אליה. העבודה בישראל יותר קשה מאשר בחו"ל, אבל יש סיפוק לא נורמלי".
למה יותר קשה?
"בארץ הכל יותר קשה. תמיד יש לחץ, והכל נעשה ברגע האחרון. מעבר לזה, כבר התרגלתי לסטנדרט אחר של הכנה. בארץ אני צריך לבזבז זמן על ניקיון ראשוני. זה כמו שף שמגיע למטבח, ובמקום לתבל צריך להתחיל לקלף ירקות. בראשל"צ מצאנו כעת נוסחה לטפל בזה, ויש מישהו שמכין את התזמורת לפני שאני מגיע. בסידרה האחרונה זה הוכיח את עצמו, ויכולתי לעבוד הרבה יותר על הצד האמנותי".
אתה מרגיש שיש הבדל ברמה בארץ לעומת מקומות מובילים בחו"ל?
"לצערי כן. בתקופה שלפני 15 שנים בערך עברנו כאן תקופות קשות, בהן אמנים מחו"ל לא רצו להגיע. בתקופות האלו הסתדרנו עם מה שיש, והתרגלנו שמה שמקבלים זה טוב. מאז יש תחושה שלא הצלחנו להתרומם חזרה למה שהיה לפני עשרים שנה. הרפרטואר הוא פופוליסטי, והאיכות פחות גבוהה. התירוץ של 'זה מה שיש' כבר לא רלוונטי, אבל הוא תירוץ לבינוניות. אנשים מתפשרים על דברים שלא צריך להתפשר עליהם- דברים כמו איכות, רמה טכנית ורמה ארגונית. יש פה תרבות של 'יהיה בסדר', אבל באמנות אין דבר כזה 'יהיה בסדר'. על כל דבר צריך לקחת אחריות. תזמורות ובתי אופרה משקפים את החברה שבה הם פועלים, ואצלנו זה בא לידי ביטוי חזק".
"יש לזה כמובן גם צד כלכלי", ממשיך אטינגר. "במקומות שאני עובד איתם בחו"ל, מוזיקאי יכול לחיות רק מלנגן בתזמורת. בישראל, לעומת זאת, נגן חייב לעשות חלטורות או ללמד כדי לפרנס את עצמו. היחס בין ההכנסה הקבועה לבין ההכנסה הצדדית הפוך מאשר בחו"ל. וזה כמובן מקשה על הריכוז ומפחית ממה שהנגן יכול לתת מעצמו בתזמורת".
אחת הביקורות עליך היא שלא הצלחת להביא לראשל"צ סולנים ומנצחים גדולי עולם.
"יש לזה שתי סיבות. הראשונה- שמוזיקאים אורחים מקבלים בישראל חמישית ממה שהם רגילים לקבל בעולם. השנייה- שהטובים ביותר מופיעים בפילהרמונית, והמדיניות של הפילהרמונית היא שמי שמופיע איתה לא יכול להופיע בתזמורות אחרות. זו בעיה שנאלצנו להתמודד איתה כל השנים".
באופרה הישראלית לא ניצחת כבר שמונה שנים. יש לזה סיבה?
"בעיקר לוח זמנים. אנחנו מחפשים תקופה שתתאים לשני הצדדים".
אם הם יציעו לך את הניהול המוזיקלי- תסכים?
"הייתי שמח מאוד לקבל את הניהול המוזיקלי של האופרה הישראלית, אבל בשנים הקרובות זה לא מציאותי בגלל לוח הזמנים שלי. אם יציעו במועד רחוק מספיק- אשמח להיענות".
בחו"ל אתה מנצח הרבה על אופרות של וגנר. לא יפריע לך לנהל בית אופרה שלא מבצע וגנר?
"אני חייב לחלק את עצמי בין 'דן המוזיקאי' לבין 'דן דור שני לניצולי שואה'. החלק הקל הוא להבין את הטראומה, לקבל את הרגשות ולא לעשות סקנדלים. מצד שני, אני חייב לבקר מאוד את הטאבו הזה. גם לקהל וגם למוזיקאים בארץ יש חסך רציני. נגני תזמורת שלא ניגנו וגנר לא יודעים מה זה לשבת חמש שעות בבור התזמורת, וחושבים שסימפוניה של מהלר זה דבר ארוך. גם לקהל אין את החוויה של לעזוב יום עבודה מוקדם, ולבלות את כל הערב באופרה של וגנר. בנוסף, אנחנו קופצים לגמרי על רפרטואר שמלמד המון על סגנון, על תמונת צליל ועל כוח סיבולת של המבצעים ושל הקהל. וכאן- מישהו החליט עבורנו שזה טאבו".
"אני לא רוצה לעשות דווקא ולנגן וגנר רק בשביל הסקנדל", אומר אטינגר. "אבל אני חייב לבקר מאוד את הטאבו הזה. הוא מבוסס על הרבה בורות, ויש בו גם הרבה צביעות. כשמבצעים פה את 'כרמינה בוראנה' של קרל אורף האולם מלא- וזו הרי יצירה שהוזמנה לחגיגות של המפלגה הנאצית. למה לבצע אורף זה בסדר, אבל וגנר לא?"
בגרמניה אתה מנצח על וגנר בלי סוף. הוא הפייבוריט שלך?
"הוא בין הפייבוריטים. שלושת עמודי התווך שלי הם מוצרט מצד אחד, וגנר מצד שני ובאמצע פוצ'יני. מוצרט תמיד היה ותמיד יישאר אהבת חיי".
מה התכניות שלך לעתיד?
"אני מתכוון לעזוב את מנהיים עוד שנתיים. ניהול בית אופרה לוקח המון זמן, ואני רוצה לפנות לעצמי זמן להופיע כמנצח אורח בעוד מקומות. אני רוצה שיכירו אותי בעוד מקומות, כדי להגדיל את הפוטנציאל לתפקיד הבא שלי. כרגע הכיוון הוא לקבל את התזמורת הפילהרמונית של שטוטגארט, כי ניהול תזמורת סימפונית דורש הרבה פחות זמן ואנרגיה מאשר ניהול בית אופרה".
בזמנו היית בן טיפוחו של דניאל ברנבוים. אתם עדיין בקשר?
"אנחנו כבר לא ממש בקשר, אבל למה שלמדתי ממנו אין מחיר. ההיכרות איתו היתה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי. אף פעם לא ניצלתי את הקשר הזה כדי לבקש שיפתחו לי דלתות, אבל ברור לי שעצם הנוכחות שלו פתחה דלתות. מצד שני, גם אחרי שפותחים לך דלת אתה צריך להוכיח את עצמך. הדלת לא תישאר פתוחה רק בגלל שאתה מכיר מישהו".
פורסם בנוסח מקוצר ב"גלובס", 15.8.2013
רוברט הול. צילום: דן פורגס
לפני שלוש שנים התרחש בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים רגע מיסטי בלתי נשכח. על הבמה עמד זמר הבאס-בריטון רוברט הול (Holl), ששר את "מחזור שירים" אופוס 39 מאת שומאן בליווי הפסנתרנית אלנה בשקירובה. כשהגיע הול לשיר Auf einer Burg ("בטירה") אפשר היה לחוש באולם תחושה נדירה של מעמד נשגב, כאילו הזמן עוצר מלכת. רגעי הקסם האלו הם בדיוק הסיבה שבגללה אנשים הולכים לקונצרטים חיים, ולצערנו הם נדירים מאוד.
בסוף אוגוסט יחזור רוברט הול לפסטיבל הבינלאומי בירושלים, שם ישתתף בשני קונצרטים שונים. "כשאלנה מזמינה- אני בא", הוא צוחק בשיחה טלפונית שאנחנו מקיימים לפני הפסטיבל. "אלנה" היא הפסנתרנית אלנה בשקירובה, המנהלת האמנותית של הפסטיבל ורעייתו של דניאל ברנבוים.
רוברט הול (66) הוא אחד מזמרי הבאס-בריטון המובילים בעולם. יש לו הופעה בימתית מלאת נוכחות, מוזיקליות עמוקה, וקול באס עשיר ומלא גוונים. חלק מההקלטות הרבות שעשה לאורך השנים אפשר לשמוע גם ביו-טיוב, החל משירים אומנותיים מהרומנטיקה הגרמנית וכלה באופרות של וגנר.
בפסטיבל בירושלים ישיר הול לידר (שירים אמנותיים) מאת בטהובן וברהמס, ובנוסף יבצע גם שירים שהוא עצמו הלחין. "אני מלחין רק שירים", הוא מספר, "ותמיד מחפש משוררים נשכחים שמשום מה לא נכנסו לקאנון הספרותי".
הול נולד ולמד ברוטרדם שבהולנד. לפני עשרים שנה עבר לאוסטריה, וכיום הוא מתגורר עם משפחתו בעיירה בארוקית פסטורלית מחוץ לווינה. "רציתי לעבור לאוסטריה כי עבורי זו הארץ של המוזיקה", הוא מספר. "ווינה היא העיר בה חיו שוברט, בטהובן, ברהמס, מהלר ואחרים".
אחד המאפיינים הבולטים בשירתו של הול הוא מחוות עדינות עם היד, שכאילו "מובילה" את הקו המוזיקלי. "זה לא משהו מתוכנן, זה פשוט קורה", אומר הול על מחוות אלו. "זה בדרך כלל קורה כשאני שר מילה חשובה. זה בא ממשהו פנימי שאני לא יכול להסביר. הגוף שלי מאוד מעורב בשירה".
איך אתה שומר על הקול?
"אני לא עושה תרגילים על בסיס יומי, אבל כן נכנס לשיגרת אימונים כמה ימים לפני קונצרט. למעשה אני מתאמן היום אפילו יותר מאשר כשהייתי צעיר. מה שאני כן עושה כל יום זה לשתות יין טוב ולהיות בטבע. זה שומר על הבריאות יותר מכל דבר אחר".
הול הוציא עשרות רבות של הקלטות לאורך השנים, החל מקנטטות של באך וכלה בשירים אמנותיים מהרומנטיקה. הוא מתמקד בשירים אמנותיים ואורטוריות, אך עוסק גם בשירה אופראית. בנוסף להיותו זמר מבוקש הוא מכהן גם כפרופסור לשירה באוניברסיטה של ווינה.
איזו עצה היית נותן לזמרים בתחילת דרכם?
"לקרוא את כל החיבורים החשובים של הסופרים והמשוררים מתקופת הרומנטיקה, ולהבין אותם לעומק. זמרים היום שרים בלי להבין את הטקסט ובלי להבין את היופי שטמון בו. זמר צריך קודם כל להבין מה הוא שר".
אתה מרגיש שיש שינוי בעולם השירה הקלאסית כיום יחסית לעבר?
"לצערי כן. בעבר היה יותר זמן לזמר להתפתח לאט ולבנות את עצמו. כיום הזמרים עושים קריירות מהירות מדי. יש הרבה זמרים שנראים טוב ומתחילים קריירה, אבל הם עדיין לא מספיק בשלים מבחינה קולית. הם חוששים שיבוא מישהו אחר שיתפוס להם את המקום, ולכן ממהרים להופיע לפני שהבשילו. זו טעות, כי אם הכול הולך מהר מדי אז יש סכנה לקול. הרבה יותר נכון לזמר להתפתח לאורך שנים, עם מורים טובים שיודעים מה נכון לך לשיר בכל שלב ומה לא".
אתר הפסטיבל:
פורסם ב"גלובס" 11.8.2013
גיא בראונשטיין. צילום: יחצ
בימים אלו מופיע בפסטיבל "קול המוזיקה בגליל העליון" הכנר גיא בראונשטיין, מהמוזיקאים הישראלים המוכרים ביותר באירופה. עד לפני שלושה שבועות כיהן בראונשטיין במישרה הנחשבת למישרת חלומות בעולם המוזיקה הקלאסית: "קונצרטמייסטר" (כנר ראשון) בתזמורת הפילהרמונית המהוללת של ברלין. זוהי תזמורת שמצולמת בלי סוף לטלוויזיה, ואוהבי המוזיקה בארץ יכלו לראות אותו בגאווה בערוץ "מצו" תחת שרביטם של גדולי המנצחים. אלא שהשנה החליט בראונשטיין לעזוב את המשרה היוקרתית ואת התנאים המפתים, וכעת הוא יוצא לדרך חדשה כסולן ומנצח.
"הגיע הזמן להפוך דף", מסביר בראונשטיין את ההחלטה. "זו היתה חוויה גדולה, אבל כמו לכל דבר טוב גם לה היה סוף. לא ראיתי את עצמי יושב ארבעים שנה בתזמורת ופורש כשאני מגיע לפנסיה. זה לא אני וזה לא האופי שלי".
בראונשטיין, בן 42, מתגורר בברלין עם רעייתו, החלילנית גילי שוורצמן, ובנו כבן השנה. הוא מסביר כי חלק מההחלטה לעזוב את הפילהרמונית הברלינאית נבע מהעומס שהוטל עליו בשנתיים האחרונות. "עשיתי כמה פעילויות מוזיקליות במקביל במדינות שונות, ובנוסף חזרתי כל הזמן לנגן בתזמורת. זה היה לא אנושי, וגם בלתי אפשרי מבחינת חיי משפחה".
ובכל זאת, ויתרת על משכורת קבועה ומכובדת, משרה יוקרתית ופנסיה בטוחה.
"נכון. מבחינת שכר ותנאי עבודה זה היה לוקסוס מכל הבחינות. אין דברים כאלו בשום תזמורות אחרת. יכולתי להישאר כך עוד 25 שנה ולחיות חיים נוחים. אז נכון שאני חוזר לסגנון חיים יותר מסובך, אבל כעת יש לי אתגרים חדשים".
את 13 השנים בתפקיד היוקרתי בראונשטיין מסכם בצורה מפוקחת. "לתפקיד הזה צריך עור של פיל", הוא אומר. "זו תזמורת דעתנית ולא פשוטה, עם הרבה נגנים חזקים. מצד אחד זה פוטנציאל לרווח, אבל מצד שני מחייב הרבה התמודדות. הרבה יותר קל להנהיג תזמורת של אומרי הן. בברלין זה לא המצב".
תפקיד של כנר ראשי דורש גם צד ניהולי?
"אפשר להיכנס לזה, אבל השתדלתי לברוח מהצד הניהולי כמו מאש. בהשוואה לכדורסל, כנר ראשי הוא כמו רכז שמאמן את הקבוצה על המגרש. הוא עושה קצת מהכול. זה גם מאוד תלוי במנצח. יש מנצחים שלוקחים על עצמם את כל האחריות, ויש כאלו שצריך ללחוש להם באוזן מה לעשות".
כעת, לאחר 13 שנים בעבודה קבועה ויוקרתית, חוזר בראונשטיין לחיי פרילאנס. בין היתר הוא מכהן בשנים האחרונות כמנהל המוזיקלי של פסטיבל מוזיקה קאמרית בגרמניה, ששמו "רולאנדס-אק" (Rolandseck). בנוסף הוא פתח לפני שלוש שנים בקריירת ניצוח, ומכהן בין היתר כמנצח אורח ראשי של התזמורת הסימפונית של המבורג.
"חלוקת הזמן שלי כעת תהיה 75% נגינה כסולן ו- 25% ניצוח", הוא אומר. "היתרון הגדול כעת, מחוץ לתזמורת, היא שתהיה לי יותר שליטה על הרפרטואר. אני אוטונומי לבחור מה אנגן או על מה אנצח".
למדת ניצוח באופן רשמי?
"באופן רשמי לא, אבל במשך 13 שנים ישבתי במרחק של מטר מהמנצחים הכי טובים שיש. כך שיש לי היום תחושה מאוד חזקה איך להעביר לנגנים רעיון מוזיקלי. למדתי מהמנצחים הכי טובים מה עובד- וגם מה לא עובד. זה היה קיצור דרך נחמד מאוד".
התפקיד בפילהרמונית של ברלין נתן לך יתרון בכל הפעילויות האחרות?
"לא. החברים בתזמורת היו תמיד צוחקים עלי שאף פעם לא לקחתי ברצינות את המעמד הנילווה ולא השתמשתי בו. הכוח והמעמד לא שינו לי אף פעם כהוא זה. הדבר החשוב היחיד הוא עשיית המוזיקה".
איך נראה לך עולם המוזיקה הקלאסית בישראל בהשוואה לברלין?
"קודם כול, הקהל בברלין הרבה יותר צעיר. המוזיקה הקלאסית היא חלק מהתרבות שם, והרבה יותר צעירים מגיעים כקהל. לעומת זאת, ריכוז הכישרונות שיוצאים מישראל הוא עצום. אין שום קורלציה בין מספר הכישרונות שיוצאים מישראל לבין המעמד של המוזיקה הקלאסית בה, וזה צורם. אמרו פעם שהתקופה של הכישרונות שמגיעים מישראל נגמרה, ועכשיו עולות יותר ארצות המזרח הרחוק. זה קישקוש. יחסית לגודל הקטנטן שלנו, מספר האמנים שיש בעולם המוזיקה הקלאסית, בכל תחומי הביצוע, היא אדירה. אם ינחת בכדור הארץ חייזר ויקרא את רשימת המבצעים בכל מוסדות המוזיקה החשובים בעולם – הוא יחשוב שישראל היא מעצמה. למרות זאת, מוזיקאים בארץ מקבלים שכר רעב. נגנים צריכים לרוץ מחלטורה לחלטורה כדי לגמור את החודש. לכן, אחוז גדול מהם צריך למצוא עבודה בחו"ל. וכל עוד דברים לא ישתנו בצורה דרסטית- זה ימשיך כך".
זה בא לידי ביטוי גם ברפרטואר?
"בודאי. בכל תזמורת יש תמיד מתח ברפרטואר- יש יצירות פופולאריות שימכרו יותר כרטיסים, אבל התמקדות רק בהן תהיה הרסנית לרמת התזמורת בטווח הארוך. הפילהרמונית של ברלין יכולה לקחת את הסיכון, ותמיד תמצא שם רפרטואר עדכני ומאתגר. בארץ- לא יכולים, ותזמורות נאלצות לעשות פשרות אמנותיות כדי לענג את הקהל. זה טוב לקופה בטווח הקצר, אבל רע מאוד לרמה האמנותית בטווח הארוך".
"אותו סיפור יש עם האופרה בישראל, שלא מבצעת אופרות של וגנר", ממשיך בראונשטיין. "בית אופרה שלא מנגן וגנר הוא בדיחה עצובה. זה כמו קבוצת כדורגל שאסור לה להחזיק שוער. אבל לאופרה הישראלית אין ברירה: הם תלויים בפוליטיקה ובתרומות, ולכן לא יכולים לשלם את המחיר של ביצוע וגנר. אני, באופן אישי, לא הייתי מוכן לנהל בית אופרה שלא מעלה אופרות של וגנר. בית אופרה כזה הוא חצי בית אופרה".
השבוע נמצא בראונשטיין בישראל, ומנגן בפסטיבל "קול המוזיקה בגליל העליון" שיימשך עד ה- 3 באוגוסט. הוא יופיע במספר קונצרטים שונים, לצד שורה ארוכה של מוזיקאים ישראלים אחרים. "זהו פסטיבל שאני מאוד מאמין בו ומזדהה איתו לחלוטין", הוא אומר. "אם הייתי מנהל אותו מבחינה מוזיקלית – הוא היה נראה אותו הדבר".
יש לכם כוונות לחזור לארץ מתישהו?
"זוהי הפנטזיה, אבל כרגע זה לא פרקטי. אם אצטרך לטוס מהארץ בכל פעם לקונצרטים באירופה ולחזור- אראה את המשפחה פחות. כשגרים בברלין הכול הרבה יותר קרוב. אנחנו מגיעים לארץ הרבה, אבל בשלב זה המרכז נשאר בברלין".
פורסם ב"גלובס", 29.7.2013
הקיץ כבר כאן, ואיתו מתחילה העונה החמה של פסטיבלי המוזיקה הקלאסית באירופה. הפסטיבלים היוקרתיים מציעים מבחר אדיר של קונצרטים מעולים, בהם ניתן לראות את התזמורות, המנצחים והסולנים החשובים בעולם. עונת הפסטיבלים מתחילה ממש עכשיו, ובחלק מהם תימשך עד סוף תקופת החגים.
הפסטיבלים האלו מספקים פיתרון מצוין לחובבי המוזיקה הקלאסית בארץ שמבקשים להישאר מעודכנים בשמות ה"חמים". זאת מכיוון שישראל אינה נמצאת על מפת הפסטיבלים העולמית, והאפשרות לשמוע כאן את התזמורות הגדולות בביצועים חיים פשוט אינה קיימת. בפסטיבלים המובילים החוויה כוללת גם אולמות מעולים, נוף מקסים ואווירה פסטיבלית נעימה.
כתבה זו מצביעה על כמה מהפסטיבלים הקלאסיים המומלצים לכיסים שונים- החל מהיוקרתי והיקר ביותר (לוצרן), דרך מספר אופציות ביניים, וכלה בזה ששובר את השוק (בוקרשט).
———————————————————————————————————————————————————————
הסלבריטאים של עולם המוזיקה
אוסטריה- פסטיבל זלצבורג
פסטיבל זלצבורג הוא אחד הפסטיבלים היוקרתיים ביותר בכל הנוגע למוזיקה סימפונית. מופיעות בו בקביעות התזמורת המובילות בעולם, ולצידן יש בו גם הפקות אופרה, קונצרטים קאמריים, קונצרטים קוליים ועוד.
מתי: 19 ביולי עד 1 בספטמבר.
גוסטבו דודאמל. צילום: יח"צ
שמות גדולים:
פסטיבל זלצבורג משמש כמפגש פיסגה של המוזיקאים הקלאסיים בעולם, וגם השנה יתארחו בו השמות הגדולים ביותר. בין היתר תככב בו השנה התזמורת הסימפונית "סימון בוליבאר" מוונצואלה, שתופיע הן בניצוחו של גוסטבו דודאמל האהוב והן בניצוחו של סיימון ראטל. התזמורת הפילהרמונית של וינה תופיע בפסטיבל במגוון קונצרטים, עליהם ינצחו גדולי עולם כמו ניקולאוס הרנונקור (Harnoncourt), זובין מהטה, ריקרדו מוטי (Muti), כריסטיאן טילמאן ולורין מאזל. התזמורת הפילהרמונית של ברלין תופיע בניצוחו של סיימון ראטל, תזמורת "דיוואן מזרח מערב" תופיע בניצוח מייסדה דניאל ברנבוים, תזמורת הגוונדהאוז מלייפציג תופיע עם ריקרדו שאיי (Chailly), תזמורת אקדמיית סנטה צ'צ'יליה מרומא תופיע בניצוח אנטוניו פפאנו, ועוד ועוד. עוד מנצחים גדולים הם ג'ון אליוט גרדינר, תומאס הנגלברוק ואיבון בולטון, שינצחו בקונצרטים שונים על יצירות מאת מוצרט. בין ההרכבים הקאמריים בולטים רביעיית האגן, האחים קאפוסון, אנסמבל וינה-ברלין ואחרים.
תכניות בולטות:
הפסטיבל מציע השנה שלל קונצרטים סימפוניים וקאמריים מעולים, בהם יבוצע בין היתר מכלול הסימפוניות של גוסטב מהלר עם תזמורות שונות ומנצחים שונים. בין שיאי הפסטיבל יהיו ללא ספק הביצועים לסימפוניות מספר 3, 7 ו- 8 של מהלר, בהם תנגן תזמורת "סימון בוליבאר" בניצוחו של גוסטאבו דודאמל.
דגש נוסף יהיה על היידן (מכלול האורטוריות בניצוחו של הרנונקור) ומוצרט (מוזיקה קולית עם טובי המנצחים). בנוסף לקונצרטים הסימפוניים והקאמריים יבוצעו במסגרת הפסטיבל גם שלל אופרות: "פלסטאף" ו"נאבוקו" (ורדי), "לוצ'יו סילה" ו"כך עושות כולן" (מוצרט), "אמני הזמר מנירנברג" ו"ריאנצי" (וגנר), "נורמה" (בליני) ועוד. על "פלסטאף" ינצח זובין מהטה- שממש לאחרונה ניצח עליה בפילהרמונית בהצלחה גדולה.
ממה להיזהר:
לפני שאתם סוגרים על טיסה ומלון ודאו שיש לכם כרטיסים. הרבה מופעים כבר "סולד אאוט" בשלב זה.
שורה תחתונה:
מצעד הכוכבים של המוזיקה הקלאסית.
אתר הפסטיבל: http://www.salzburgerfestspiele.at
———————————————————————————————————————————————————————
חופשה מוזיקלית רגועה
גרמניה- פסטיבל בטהובן בעיר בון
הלן גרימו. צילום: Mat Hennek
פסטיבל בטהובן בעיר בון (Bonn) מתמקד במוזיקה סימפונית וקאמרית מלב הרפרטואר. בנוסף יש בו מופעים מעניינים של ג'אז ומוזיקה אתנית. בון היא עיר הולדתו של בטהובן, והקונצרטים הסימפוניים מתקיימים ב"אולם בטהובן" הממוקם על גדות נהר הריין. בפסטיבל יש גם תכניות של מוזיקה מודרנית, אבל הוא פונה במיוחד למי שמעדיף רפרטואר קלאסי ורומנטי. העיר עצמה נעימה ושלווה, ומאפשרת חופשה מוזיקלית בעלת אופי רגוע. יתרון בולט של פסטיבל בון עבור הקהל הישראלי הוא בתאריך: הוא מתקיים במהלך חודש ספטמבר, שנופל אצלנו השנה על חופשות החגים.
מתי: 5 בספטמבר – 5 באוקטובר.
שמות גדולים:
תזמורת ברמן (Bremen) בניצוח קנט נגאנו, זמרת הסופרן מיאה פירסון, הפסנתרנית הלן גרימו (בצילום), המנצח תומאס הנגלברוק, תזמורת פיטסבורג בניצוח מנפרד הונק (Honeck), רביעיית קזאלס, הפסנתרנית יוג'ה וואנג, זמרת הסופרן כריסטיאנה שפר, התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוח דניאל הרדינג, הפסנתרן אנדרש שיף, רביעיית בורודין, אקדמיית סט. מרטין בניצוח נוויל מארינר, ועוד ועוד.
תכניות בולטות:
ערב שבמרכזו הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט והסימפוניה מס' 4 של ברהמס, בניצוח קנת נגאנו; קונצרט עם "זיקוקי דינור מלכותיים" של הנדל ו"וריאציות אניגמה" של אלגאר בניצוח תומאס הנגלברוק; האופרה "פידליו" של בטהובן בניצוח פאבו ירווי; קונצרטים סימפוניים וקאמריים בהשתתפות הפסנתרנית הלן גרימו; קונצרט בניצוח קז'ישטוף פנדרצקי, בו יבוצע בין היתר קונצ'רטו לפסנתר פרי עטו; רסיטלים לפסנתר של אנדרש שיף, בהם ינגן סונטות לפסנתר של בטהובן; ערב רוסי עם התזמורת הסימפונית של לונדון, עם הכנר הנהדר כריסטיאן טצלאף ובניצוח דניאל הרדינג; ושלל תכניות יפות אחרות.
ממה להיזהר:
אולם הקונצרטים של בון מיושן יחסית, והאקוסטיקה שלו לא מדהימה. קצת כמו היכל התרבות אצלנו לפני השיפוץ.
שורה תחתונה:
פסטיבל איכותי ומגוון, שמארח השנה סולנים ומנצחים מצוינים.
אתר הפסטיבל: http://www.beethovenfest.de
———————————————————————————————————————————————————————
נהדר אך יקר
שוויץ – פסטיבל לוצרן
קלאודיו אבאדו. צילום: Fred Toulet
פסטיבל לוצרן (Lucerne) נחשב, לצידו של פסטיבל זלצבורג, לאחד הפסטיבלים הקלאסיים המובילים בעולם. מנהלו המוזיקלי של הפסטיבל הוא קלאודיו אבאדו הנפלא, ו"תזמורת הבית" היא תזמורת מעולה שחבריה הם מטובי הנגנים באירופה. הקונצרטים הסימפוניים מתקיימים באולם חדש ויפהפה, המאופיין באקוסטיקה מצוינת. בנוסף למוזיקה, יש באיזור לוצרן מגוון אפשרויות לסיורים תיירותיים בנוף השוויצרי מעורר הקנאה. הבעיה היחידה היא שעל כל היופי הזה צריך לשלם הרבה כסף: כרטיס למקומות הטובים ביותר בקונצרט סימפוני בפסטיבל לוצרן יעלה לכם בערך 1200 שקלים.
מתי: 16 באוגוסט- 15 בספטמבר.
שמות גדולים:
בדומה לזלצבורג, גם בלוצרן תהיה השנה חגיגה של שמות גדולים. בין המנצחים יופיעו קלאודיו אבאדו, דניאל ברנבוים, לורין מאזל, אסה-פקה סאלונן, דיוויד רוברטסון, כריסטיאן טילמאן, סיימון ראטל, פייר בולז ומנפרד הונק; בין הסולנים- הפסנתרנים מיצוקו אושידה, מאוריציו פוליני, דניס מטסוייב ויפים ברונפמן, זמרת הסופרן דורותיאה רושמן, הבאריטון תומאס המפסון והכנר ריי צ'ן; בין ההרכבים- רביעיית "דיוטימה", "קונצ'רטו איטליאנו" בניצוח רינלדו אלסנדריני, רביעיית "ג'אק" ועוד.
תכניות בולטות:
הפסטיבל מציע היצע עצום של מוזיקה סימפונית, קאמרית, רסיטלים, אופרות, מוזיקה מודרנית ומוזיקה אתנית. ב- 25 באוגוסט תהיה חגיגה מיוחדת לרגל 75 שנים לפסטיבל, עם קונצרטים מעולים מבוקר ועד לילה.
ממה להיזהר:
משיחת הטלפון מהבנק אחרי שתרד לכם הוויזה.
שורה תחתונה:
פסטיבל יוקרתי ויקר.
אתר הפסטיבל: http://www.lucernefestival.ch
——————————————————————————————————————————————————————–
למרות המצב הכלכלי
איטליה- פסטיבל MITO (מילאנו- טורינו)
הצ'לנית Sol Gabetta. צילום: יח"צ
פסטיבל MITO מתקיים במקביל בערים מילאנו וטורינו בצפון איטליה. זהו פסטיבל איכותי ומגוון, שמתמקד במוזיקה קלאסית אך כולל גם הרבה מוזיקת עולם, ג'אז, רוק, מוזיקה עתיקה, מוזיקה מודרנית ועוד. מארגני הפסטיבל גאים בכך שהצליחו "להרים" אותו למרות המצב הכלכלי הקשה באיטליה, ולקהל יש בכך דווקא יתרון: מחירי הכרטיסים זולים באופן משמעותי מאלו שבפסטיבלים היוקרתיים בחלקים הצפוניים יותר של אירופה. הפסטיבל מתברך גם במועד נוח- הוא מתקיים בספטמבר, בו מזג האוויר באיטליה הרבה יותר נעים מהקיץ ההביל.
מתי: 21 – 4 בספטמבר.
שמות גדולים:
האקדמיה למוזיקה עתיקה מברלין בניצוח דניאל רוס (Reuss); תזמורת פסטיבל בודפשט בניצוח איוואן פישר; הצ'לן טרולס מארק; תזמורת סט. פטרסבורג בניצוח יורי טמירקנוב; הפסנתרן הותיק אלדו צ'יקוליני; האנסמבל הקולי המעולה "לה וונקסיאנה"; הצ'לנית הנפלאה סול גאבטה (Gabetta); אנסמבל הבארוק "האמנויות הפורחות" בניצוח וויליאם כריסטי. תזמורת "מאג'ו מוזיקאלה" מפירנצה בניצוח זובין מהטה; תזמורת סנטה צ'צ'יליה בניצוח אנטוניו פפאנו; ושלל הרכבי ג'אז ומוזיקה אתנית.
תכניות בולטות:
הפסטיבל יכלול השנה 109 מופעים, שיתקיימו בלמעלה משישים אתרים שונים. בתחום הקלאסי יתקיימו מחוות מיוחדות ליצירות מאת סרגיי רחמנינוב, בנג'מין בריטן ולוצ'אנו בריו, שעולם המוזיקה מציין להם "יום שנה" במהלך 2013. בנוסף יתקיימו שלל מופעים של מלחינים אהובים מהבארוק, הקלאסיקה והרומנטיקה, עם תזמורות ומנצחים שחלקם ב"ליגת העל" של עולם הביצוע.
ממה להיזהר:
אחוז השמות הגדולים בפסטיבל לא גבוה באופן יחסי, ומופיעים בו גם לא מעט מבצעים מקומיים שאינם מהצמרת העולמית. למי שזה חשוב- כדאי לבדוק היטב מראש. מצד שני, דווקא כך אפשר לגלות לפעמים תגליות מפתיעות ופחות מוכרות.
שורה תחתונה:
פסטיבל MITO מציע מגוון עשיר של מופעים, במחירי קונצרטים שווים לכל נפש. מעבר למוזיקה, הוא מתקיים באיזור מושך מאד בכל הנוגע לאוכל, נוף ואווירה.
אתר הפסטיבל: http://www.mitosettembremusica.it
——————————————————————————————————————————————————————–
מוזיקאים גדולים במחירים קטנים
רומניה – פסטיבל אנסקו בבוקרשט
דניאל ברנבוים. צילום: Max Lautenschlaeger
"פסטיבל אנסקו" (Enescu) בבוקרשט מציע פיתרון מצוין למי שרוצה לשמוע את השמות הגדולים בעולם המוזיקה – אבל בתקציב מוגבל. ההסבר פשוט: המחירים ברומניה הרבה יותר נמוכים מאשר במערב אירופה, וכך אפשר ליהנות מקונצרטים של ההרכבים הטובים ביותר במחיר של כארבעים עד שמונים שקלים לקונצרט. לשם השוואה- כרטיס למקומות הטובים ביותר בקונצרט סימפוני בפסטיבל לוצרן יעלה לכם בערך 1200 שקלים, ולפסטיבל זלצבורג- כאלף שקלים. כמובן שהמחירים ברומניה זולים יותר גם בכל מה שנוגע למלון, שירותי הקרקע וכל היתר.
מתי: 1 עד 28 בספטמבר.
שמות גדולים:
רשימת השמות בפסטיבל אנסקו השנה מדהימה ממש, ויכולה לפאר את הפסטיבלים היוקרתיים ביותר. בין היתר היא כוללת את תזמורת האופרה הממלכתית ברלין בניצוח דניאל ברנבוים (בצילום); הפסנתרן הסולן ראדו לופו (Lupu); תזמורת פיטסבורג עם המנצח מנפרד הונק והפסנתרנית יוג'ה וואנג; תזמורת פאריז בניצוח פאבו ירווי; רביעיית המיתרים "ארקדיה"; תזמורת הבארוק המעולה "אירופה גלאנטה" עם הכנר והמנצח פאביו ביונדי; זמרת הסופרן ויולטה אורמאנה (שתשיר "בשירי גורה" של שנברג); הרכב הבארוק "לה ונקסיאנה" בניצוח קלאודיו קאווינה; תזמורת סנטה צ'צ'יליה מרומא בניצוח אנטוניו פפאנו; הפילהרמונית של לונדון בניצוח ולדימיר יורובסקי; הרכבי המוזיקה העתיקה "הספריון IXX" ו"לה קאפלה ריאל מקטאלוניה" בניצוח ג'ורדי סבאל; הפסנתרן יבגני קיסין; תזמורת ה"קונצטחבאו" מאמסטרדם בניצוח מאריס יאנסונס; הפסנתרן האדיר מאריי פרהיה; ועוד רבים.
תכניות בולטות:
יש המון. דוגמאות: דניאל ברנבוים וראדו לופו יבצעו יחד את הקונצ'רטו לשני פסנתרנים של מוצרט, בתכנית בה ינצח ברנבוים גם על "ארבעה קטעי קודש" מאת ורדי; מנפרד הונק ינצח על תכנית יפהפייה בה יבוצעו הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי והסימפוניה מס' 5 של שוסטקוביץ'; ראדו לופו יבצע רסיטל שכולו שוברט; פאביו ביונדי ינגן וינצח על תכנית שכולה ויואלדי; ברטראנד דה-בילי ינצח על יצירתו הנפלאה של שנברג "שירי גורה"; ההרכב "לה ונקסיאנה" יעלה את אופרת הבארוק היפהפייה "אורפיאו" של מונטוורדי; השחקן ההוליוודי ג'ון מלקוביץ' יופיע בתכנית "הקומדיה השטנית", שעלתה לא מזמן גם בארץ, עם זמרות ותזמורת בארוק מווינה; אנטוניו פפאנו ינצח על ה"רקוויאם" של ורדי ועל תכנית שבמכרזה הסימפוניה מספר 9 של דבוז'אק ("מן העולם החדש"); מארק מינקובסקי ינצח על כל האופרות במחזור "טבעת הניבלונג" של וגנר; ויש עוד הרבה.
ממה להיזהר:
מתוכניות המבוססות על מוזיקאים מקומיים, שמשובצים אף הם בתכנית הפסטיבל אך איכותם אינם משתווה לאלו של האורחים הבינלאומיים הנוצצים.
שורה תחתונה:
השמות הגדולים ביותר במחיר מצחיק.
אתר הפסטיבל:
http://festivalenescu.ro/en
——————————————————————————————————————————————————————
פורסם ב"גלובס", 25.7.2013
להב שני מנצח בתחרות ע"ש מהלר. צילום: Peter Eberts
התזמורת הפילהרמונית הישראלית תיפתח את עונת הקונצרטים הבאה בהברקת ליהוק יוצאת דופן: על התזמורת ינצח הישראלי הצעיר להב שני, שזכה רק לפני שבועות ספורים בתחרות הניצוח היוקרתית ע"ש גוסטב מהלר בבמברג שבגרמניה. תחרות זו התקיימה לראשונה לפני תשע שנים, והזוכה הראשון בה היה לא אחר מאשר המנצח הונצואלי גוסטאבו דודאמל. הזכייה בתחרות העמידה את דודאמל באור הזרקורים, ומאז הוא זינק בצורה מטאורית לצמרת עולם הניצוח העולמי.
להב שני, בן 24, נחשב לאחד העילויים ממוזיקאי הדור הצעיר שיצאו מישראל. בשנים האחרונות הוא מתגורר בברלין, שם הוא משלים כעת תואר שני בניצוח תזמורות. את הראיון הוא קיים בטלפון מסין, לשם הוזמן לאחר זכייתו בתחרות הניצוח בבמברג.
להב הוא בנו של מיכאל שני, ממנצחי המקהלות המוכרים בישראל, שהיה גם מורו הראשון לניצוח. את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל כפסנתרן ונגן קונטרבאס, וגם כיום הוא מופיע בקביעות כפסנתרן סולן. "בזמן הצבא למדתי במעמד מיוחד בבית הספר למוזיקה באוניברסיטת ת"א", הוא מספר. "כשסיימתי את הצבא נסעתי לברלין ללמוד ניצוח, ואת התואר הראשון כבר סיימתי שם. עכשיו אני משלים את לימודי התואר השני. אני רוצה לעשות זאת מהר, כי כמו שזה נראה כעת – בקרוב לא יישאר לי הרבה זמן ללימודים".
לתחרות הזו באמת יש כזו השפעה?
"בהחלט. יש לי כעת זרם הזמנות כמנצח, ביניהן הצעות יפות מתזמורות רציניות מאוד. רוב ההזמנות עדיין נמצאות בשלב של חוזים ולכן אני לא יכול להרחיב, אבל בוא נגיד שאחת המשימות הקרובות שלי היא לבחור אמרגן".
שני הוא הצעיר ביותר ברשימת המנצחים הישראלים שזכו לחסותו של דניאל ברנבוים. ברשימה הזו הופיעו לאורך השנים מנצחים כמו אשר פיש, דן אטינגר ועומר ולבר, שכולם מנהלים כיום קריירה בינלאומית מצליחה. לדברי שני, ברנבוים מהווה עבורו מעין מנטור. "יש בינינו קשר מאוד הדוק", הוא מספר. "דיברנו כבר פעמיים בטלפון מאז הזכייה בתחרות, והוא מייעץ לי בענייני אמרגנות וניצוח. הקשר בינינו יוצא דופן- לא הייתי אסיסטנט שלו ולא תלמיד שלו, אבל הוא מזמין אותי לחזרות שלו עם התזמורת ואחר כך אנחנו יושבים ומדברים. כשניגשתי לתחרות הניצוח ע"ש מהלר מי שכתבו לי מכתבי המלצה היו הוא וזובין מהטה".
ומאיפה מכיר אותך מהטה?
"ניגנתי בניצוחו בתזמורת בית הספר למוזיקה בתל-אביב, ואחר כך גם כנגן תיגבור בפילהרמונית. לפני שלוש שנים הוא הזמין אותי להשתתף בסיור של הפילהרמונית במזרח הרחוק, בתפקיד משולש של פסנתרן, נגן קונטרבאס ועוזר מנצח. בחזרה האחרונה הוא הציע לי לנצח על "פולחן האביב" של סטרווינסקי, וזו היתה הפעם הראשונה שניצחתי על הפילהרמונית. זו היתה אמנם רק חזרה קצרה, אבל זה היה כיף לא נורמלי. בעונה הקרובה זו תהיה הפעם הראשונה שאנצח על הפילהרמונית בקונצרט, ואוכל גם לעבוד ממש בחזרות".
———————-
בנעליו של קורט מאזור
שני יופיע בפילהרמונית במקומו של המנצח הקשיש קורט מאזור, שנאלץ לבטל את הופעתו עקב מצבו הבריאותי הרופף. "זה כבוד ענק להחליף את מאזור", אומר שני. "מנכ"ל הפילהרמונית, אבי שושני, התקשר אלי לברלין שבוע אחרי הזכייה בתחרות. הוא סיפר שמאזור החליט לבטל, ושאל אם אסכים להחליף אותו. כמובן שנעניתי".
החלפתו של מאזור תוביל גם לשינוי הרפרטואר המתוכנן: במקום הסימפוניה מס' 5 של בטהובן, עליה היה אמור מאזור לנצח, ינצח שני על הסימפוניה מס' 1 של מהלר. לצידה יבוצע קונצ'רטו מספר 5 של בטהובן, "הקיסר", עם הסולן רודולף בוכבינדר.
"ההחלטה להחליף את הסימפוניה החמישית של בטהובן בסימפוניה מס' 1 של מהלר היתה שלי, והתזמורת אישרה זאת", אומר שני. "ניצחתי על הסימפוניה מס' 1 של מהלר בגמר של התחרות בבמברג, ואיתה זכיתי. לכן אני מרגיש שאני יכול לבוא איתה בביטחון. זו גם היצירה עליה אני מנצח כעת בסין".
מבחינת סגנון ניצוח אתה מרגיש כבר בשל ומגובש, או עדיין מחפש דרך?
"קשה לומר. בכל תקופה אני מסתכל אחורה ורואה שמשהו השתנה. אני רואה את זה גם על מנצחים אחרים: ליאונרד ברנשטיין, לדוגמא, ניצח בצורה שונה לגמרי בצעירותו ובשנותיו המאוחרות יותר. אני מניח שגם אצלי דברים עוד ישתנו. מצד שני, אני מרגיש שאני כבר מסוגל להעביר לתזמורת את מה שאני רוצה".
מיהם המנצחים שהשפיעו עליך ביותר?
"זה משתנה כל הזמן. לפני שהגעתי לברלין ההשפעה הגדולה ביותר היתה של זובין מהטה. מצפייה בהקלטות וידאו הושפעתי גם מברנשטיין, קראיאן, אבאדו וקלייבר. כיום, מאז שהגעתי לברלין, גם דניאל ברנבוים הפך למקור השפעה חשוב. ממנו למדתי איך לעשות בלאנס טוב עם התזמורת ואיך להקפיד על דינמיקה- לא בצורה פנאטית רק כי 'ככה כתוב', אלא כמשהו שנובע מתוך המשמעות המוזיקלית".
למי מהמנצחים הגדולים הכי דומה שפת הגוף שלך בניצוח?
"אני פחות חושב באספקטים של טכניקת ניצוח, ויותר על כוונה סופית מוזיקלית. שפת הגוף צריכה לנבוע מהכוונה המוזיקלית, ולא להיפך. אם אתה מחקה שפת גוף של מנצח אחר- זה מגוחך. הדבר הראשון שצריך לעשות זה לרדת לעומק התווים של היצירה, ומשם נגזר כל היתר".
לדברי שני, התוצאה המוזיקלית הסופית מושפעת מאוד גם מהתקשורת בינו לבין התזמורת. "כשאני בא לתזמורת חדשה, אני קודם כל נותן להם לנגן ורואה מה התזמורת יכולה להציע לי. החוכמה היא למצוא את שביל הזהב בין מה שאני רוצה להוציא מהתווים לבין מה שהתזמורת נותנת. לכן, לדוגמא, אני לא אכפה עיצוב משפטים על נגן אם הוא משכנע אותי במה שהוא עושה. הסאונד הסופי יהיה השילוב בין האידיאל שאיתו באתי לבין מה שהתזמורת מפיקה באופן טבעי".
שני מספר כי בעתיד הוא מתכנן לשלב קריירה של פסנתרן ומנצח. את תחושתו לגבי השילוב בין שני התחומים הוא מסכם בצניעות וכנות נדירות: "כפסנתרן יש לי יותר ניסיון, כי ניגנתי המון רפרטואר והרבה קונצרטים", הוא אומר. "הפסנתרנות היא כמו שפת אם בשבילי. בניצוח אני יודע מה אני רוצה, אבל עדיין מתפתח. הפסנתר נמצא אצלי במקום יותר שלם, הניצוח עדיין בדרך לשם".
בעיקר מוזיקה 