רוברט הול. צילום: דן פורגס
לפני שלוש שנים התרחש בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים רגע מיסטי בלתי נשכח. על הבמה עמד זמר הבאס-בריטון רוברט הול (Holl), ששר את "מחזור שירים" אופוס 39 מאת שומאן בליווי הפסנתרנית אלנה בשקירובה. כשהגיע הול לשיר Auf einer Burg ("בטירה") אפשר היה לחוש באולם תחושה נדירה של מעמד נשגב, כאילו הזמן עוצר מלכת. רגעי הקסם האלו הם בדיוק הסיבה שבגללה אנשים הולכים לקונצרטים חיים, ולצערנו הם נדירים מאוד.
בסוף אוגוסט יחזור רוברט הול לפסטיבל הבינלאומי בירושלים, שם ישתתף בשני קונצרטים שונים. "כשאלנה מזמינה- אני בא", הוא צוחק בשיחה טלפונית שאנחנו מקיימים לפני הפסטיבל. "אלנה" היא הפסנתרנית אלנה בשקירובה, המנהלת האמנותית של הפסטיבל ורעייתו של דניאל ברנבוים.
רוברט הול (66) הוא אחד מזמרי הבאס-בריטון המובילים בעולם. יש לו הופעה בימתית מלאת נוכחות, מוזיקליות עמוקה, וקול באס עשיר ומלא גוונים. חלק מההקלטות הרבות שעשה לאורך השנים אפשר לשמוע גם ביו-טיוב, החל משירים אומנותיים מהרומנטיקה הגרמנית וכלה באופרות של וגנר.
בפסטיבל בירושלים ישיר הול לידר (שירים אמנותיים) מאת בטהובן וברהמס, ובנוסף יבצע גם שירים שהוא עצמו הלחין. "אני מלחין רק שירים", הוא מספר, "ותמיד מחפש משוררים נשכחים שמשום מה לא נכנסו לקאנון הספרותי".
הול נולד ולמד ברוטרדם שבהולנד. לפני עשרים שנה עבר לאוסטריה, וכיום הוא מתגורר עם משפחתו בעיירה בארוקית פסטורלית מחוץ לווינה. "רציתי לעבור לאוסטריה כי עבורי זו הארץ של המוזיקה", הוא מספר. "ווינה היא העיר בה חיו שוברט, בטהובן, ברהמס, מהלר ואחרים".
אחד המאפיינים הבולטים בשירתו של הול הוא מחוות עדינות עם היד, שכאילו "מובילה" את הקו המוזיקלי. "זה לא משהו מתוכנן, זה פשוט קורה", אומר הול על מחוות אלו. "זה בדרך כלל קורה כשאני שר מילה חשובה. זה בא ממשהו פנימי שאני לא יכול להסביר. הגוף שלי מאוד מעורב בשירה".
איך אתה שומר על הקול?
"אני לא עושה תרגילים על בסיס יומי, אבל כן נכנס לשיגרת אימונים כמה ימים לפני קונצרט. למעשה אני מתאמן היום אפילו יותר מאשר כשהייתי צעיר. מה שאני כן עושה כל יום זה לשתות יין טוב ולהיות בטבע. זה שומר על הבריאות יותר מכל דבר אחר".
הול הוציא עשרות רבות של הקלטות לאורך השנים, החל מקנטטות של באך וכלה בשירים אמנותיים מהרומנטיקה. הוא מתמקד בשירים אמנותיים ואורטוריות, אך עוסק גם בשירה אופראית. בנוסף להיותו זמר מבוקש הוא מכהן גם כפרופסור לשירה באוניברסיטה של ווינה.
איזו עצה היית נותן לזמרים בתחילת דרכם?
"לקרוא את כל החיבורים החשובים של הסופרים והמשוררים מתקופת הרומנטיקה, ולהבין אותם לעומק. זמרים היום שרים בלי להבין את הטקסט ובלי להבין את היופי שטמון בו. זמר צריך קודם כל להבין מה הוא שר".
אתה מרגיש שיש שינוי בעולם השירה הקלאסית כיום יחסית לעבר?
"לצערי כן. בעבר היה יותר זמן לזמר להתפתח לאט ולבנות את עצמו. כיום הזמרים עושים קריירות מהירות מדי. יש הרבה זמרים שנראים טוב ומתחילים קריירה, אבל הם עדיין לא מספיק בשלים מבחינה קולית. הם חוששים שיבוא מישהו אחר שיתפוס להם את המקום, ולכן ממהרים להופיע לפני שהבשילו. זו טעות, כי אם הכול הולך מהר מדי אז יש סכנה לקול. הרבה יותר נכון לזמר להתפתח לאורך שנים, עם מורים טובים שיודעים מה נכון לך לשיר בכל שלב ומה לא".
אתר הפסטיבל:
פורסם ב"גלובס" 11.8.2013
גיא בראונשטיין. צילום: יחצ
בימים אלו מופיע בפסטיבל "קול המוזיקה בגליל העליון" הכנר גיא בראונשטיין, מהמוזיקאים הישראלים המוכרים ביותר באירופה. עד לפני שלושה שבועות כיהן בראונשטיין במישרה הנחשבת למישרת חלומות בעולם המוזיקה הקלאסית: "קונצרטמייסטר" (כנר ראשון) בתזמורת הפילהרמונית המהוללת של ברלין. זוהי תזמורת שמצולמת בלי סוף לטלוויזיה, ואוהבי המוזיקה בארץ יכלו לראות אותו בגאווה בערוץ "מצו" תחת שרביטם של גדולי המנצחים. אלא שהשנה החליט בראונשטיין לעזוב את המשרה היוקרתית ואת התנאים המפתים, וכעת הוא יוצא לדרך חדשה כסולן ומנצח.
"הגיע הזמן להפוך דף", מסביר בראונשטיין את ההחלטה. "זו היתה חוויה גדולה, אבל כמו לכל דבר טוב גם לה היה סוף. לא ראיתי את עצמי יושב ארבעים שנה בתזמורת ופורש כשאני מגיע לפנסיה. זה לא אני וזה לא האופי שלי".
בראונשטיין, בן 42, מתגורר בברלין עם רעייתו, החלילנית גילי שוורצמן, ובנו כבן השנה. הוא מסביר כי חלק מההחלטה לעזוב את הפילהרמונית הברלינאית נבע מהעומס שהוטל עליו בשנתיים האחרונות. "עשיתי כמה פעילויות מוזיקליות במקביל במדינות שונות, ובנוסף חזרתי כל הזמן לנגן בתזמורת. זה היה לא אנושי, וגם בלתי אפשרי מבחינת חיי משפחה".
ובכל זאת, ויתרת על משכורת קבועה ומכובדת, משרה יוקרתית ופנסיה בטוחה.
"נכון. מבחינת שכר ותנאי עבודה זה היה לוקסוס מכל הבחינות. אין דברים כאלו בשום תזמורות אחרת. יכולתי להישאר כך עוד 25 שנה ולחיות חיים נוחים. אז נכון שאני חוזר לסגנון חיים יותר מסובך, אבל כעת יש לי אתגרים חדשים".
את 13 השנים בתפקיד היוקרתי בראונשטיין מסכם בצורה מפוקחת. "לתפקיד הזה צריך עור של פיל", הוא אומר. "זו תזמורת דעתנית ולא פשוטה, עם הרבה נגנים חזקים. מצד אחד זה פוטנציאל לרווח, אבל מצד שני מחייב הרבה התמודדות. הרבה יותר קל להנהיג תזמורת של אומרי הן. בברלין זה לא המצב".
תפקיד של כנר ראשי דורש גם צד ניהולי?
"אפשר להיכנס לזה, אבל השתדלתי לברוח מהצד הניהולי כמו מאש. בהשוואה לכדורסל, כנר ראשי הוא כמו רכז שמאמן את הקבוצה על המגרש. הוא עושה קצת מהכול. זה גם מאוד תלוי במנצח. יש מנצחים שלוקחים על עצמם את כל האחריות, ויש כאלו שצריך ללחוש להם באוזן מה לעשות".
כעת, לאחר 13 שנים בעבודה קבועה ויוקרתית, חוזר בראונשטיין לחיי פרילאנס. בין היתר הוא מכהן בשנים האחרונות כמנהל המוזיקלי של פסטיבל מוזיקה קאמרית בגרמניה, ששמו "רולאנדס-אק" (Rolandseck). בנוסף הוא פתח לפני שלוש שנים בקריירת ניצוח, ומכהן בין היתר כמנצח אורח ראשי של התזמורת הסימפונית של המבורג.
"חלוקת הזמן שלי כעת תהיה 75% נגינה כסולן ו- 25% ניצוח", הוא אומר. "היתרון הגדול כעת, מחוץ לתזמורת, היא שתהיה לי יותר שליטה על הרפרטואר. אני אוטונומי לבחור מה אנגן או על מה אנצח".
למדת ניצוח באופן רשמי?
"באופן רשמי לא, אבל במשך 13 שנים ישבתי במרחק של מטר מהמנצחים הכי טובים שיש. כך שיש לי היום תחושה מאוד חזקה איך להעביר לנגנים רעיון מוזיקלי. למדתי מהמנצחים הכי טובים מה עובד- וגם מה לא עובד. זה היה קיצור דרך נחמד מאוד".
התפקיד בפילהרמונית של ברלין נתן לך יתרון בכל הפעילויות האחרות?
"לא. החברים בתזמורת היו תמיד צוחקים עלי שאף פעם לא לקחתי ברצינות את המעמד הנילווה ולא השתמשתי בו. הכוח והמעמד לא שינו לי אף פעם כהוא זה. הדבר החשוב היחיד הוא עשיית המוזיקה".
איך נראה לך עולם המוזיקה הקלאסית בישראל בהשוואה לברלין?
"קודם כול, הקהל בברלין הרבה יותר צעיר. המוזיקה הקלאסית היא חלק מהתרבות שם, והרבה יותר צעירים מגיעים כקהל. לעומת זאת, ריכוז הכישרונות שיוצאים מישראל הוא עצום. אין שום קורלציה בין מספר הכישרונות שיוצאים מישראל לבין המעמד של המוזיקה הקלאסית בה, וזה צורם. אמרו פעם שהתקופה של הכישרונות שמגיעים מישראל נגמרה, ועכשיו עולות יותר ארצות המזרח הרחוק. זה קישקוש. יחסית לגודל הקטנטן שלנו, מספר האמנים שיש בעולם המוזיקה הקלאסית, בכל תחומי הביצוע, היא אדירה. אם ינחת בכדור הארץ חייזר ויקרא את רשימת המבצעים בכל מוסדות המוזיקה החשובים בעולם – הוא יחשוב שישראל היא מעצמה. למרות זאת, מוזיקאים בארץ מקבלים שכר רעב. נגנים צריכים לרוץ מחלטורה לחלטורה כדי לגמור את החודש. לכן, אחוז גדול מהם צריך למצוא עבודה בחו"ל. וכל עוד דברים לא ישתנו בצורה דרסטית- זה ימשיך כך".
זה בא לידי ביטוי גם ברפרטואר?
"בודאי. בכל תזמורת יש תמיד מתח ברפרטואר- יש יצירות פופולאריות שימכרו יותר כרטיסים, אבל התמקדות רק בהן תהיה הרסנית לרמת התזמורת בטווח הארוך. הפילהרמונית של ברלין יכולה לקחת את הסיכון, ותמיד תמצא שם רפרטואר עדכני ומאתגר. בארץ- לא יכולים, ותזמורות נאלצות לעשות פשרות אמנותיות כדי לענג את הקהל. זה טוב לקופה בטווח הקצר, אבל רע מאוד לרמה האמנותית בטווח הארוך".
"אותו סיפור יש עם האופרה בישראל, שלא מבצעת אופרות של וגנר", ממשיך בראונשטיין. "בית אופרה שלא מנגן וגנר הוא בדיחה עצובה. זה כמו קבוצת כדורגל שאסור לה להחזיק שוער. אבל לאופרה הישראלית אין ברירה: הם תלויים בפוליטיקה ובתרומות, ולכן לא יכולים לשלם את המחיר של ביצוע וגנר. אני, באופן אישי, לא הייתי מוכן לנהל בית אופרה שלא מעלה אופרות של וגנר. בית אופרה כזה הוא חצי בית אופרה".
השבוע נמצא בראונשטיין בישראל, ומנגן בפסטיבל "קול המוזיקה בגליל העליון" שיימשך עד ה- 3 באוגוסט. הוא יופיע במספר קונצרטים שונים, לצד שורה ארוכה של מוזיקאים ישראלים אחרים. "זהו פסטיבל שאני מאוד מאמין בו ומזדהה איתו לחלוטין", הוא אומר. "אם הייתי מנהל אותו מבחינה מוזיקלית – הוא היה נראה אותו הדבר".
יש לכם כוונות לחזור לארץ מתישהו?
"זוהי הפנטזיה, אבל כרגע זה לא פרקטי. אם אצטרך לטוס מהארץ בכל פעם לקונצרטים באירופה ולחזור- אראה את המשפחה פחות. כשגרים בברלין הכול הרבה יותר קרוב. אנחנו מגיעים לארץ הרבה, אבל בשלב זה המרכז נשאר בברלין".
פורסם ב"גלובס", 29.7.2013
הקיץ כבר כאן, ואיתו מתחילה העונה החמה של פסטיבלי המוזיקה הקלאסית באירופה. הפסטיבלים היוקרתיים מציעים מבחר אדיר של קונצרטים מעולים, בהם ניתן לראות את התזמורות, המנצחים והסולנים החשובים בעולם. עונת הפסטיבלים מתחילה ממש עכשיו, ובחלק מהם תימשך עד סוף תקופת החגים.
הפסטיבלים האלו מספקים פיתרון מצוין לחובבי המוזיקה הקלאסית בארץ שמבקשים להישאר מעודכנים בשמות ה"חמים". זאת מכיוון שישראל אינה נמצאת על מפת הפסטיבלים העולמית, והאפשרות לשמוע כאן את התזמורות הגדולות בביצועים חיים פשוט אינה קיימת. בפסטיבלים המובילים החוויה כוללת גם אולמות מעולים, נוף מקסים ואווירה פסטיבלית נעימה.
כתבה זו מצביעה על כמה מהפסטיבלים הקלאסיים המומלצים לכיסים שונים- החל מהיוקרתי והיקר ביותר (לוצרן), דרך מספר אופציות ביניים, וכלה בזה ששובר את השוק (בוקרשט).
———————————————————————————————————————————————————————
הסלבריטאים של עולם המוזיקה
אוסטריה- פסטיבל זלצבורג
פסטיבל זלצבורג הוא אחד הפסטיבלים היוקרתיים ביותר בכל הנוגע למוזיקה סימפונית. מופיעות בו בקביעות התזמורת המובילות בעולם, ולצידן יש בו גם הפקות אופרה, קונצרטים קאמריים, קונצרטים קוליים ועוד.
מתי: 19 ביולי עד 1 בספטמבר.
גוסטבו דודאמל. צילום: יח"צ
שמות גדולים:
פסטיבל זלצבורג משמש כמפגש פיסגה של המוזיקאים הקלאסיים בעולם, וגם השנה יתארחו בו השמות הגדולים ביותר. בין היתר תככב בו השנה התזמורת הסימפונית "סימון בוליבאר" מוונצואלה, שתופיע הן בניצוחו של גוסטבו דודאמל האהוב והן בניצוחו של סיימון ראטל. התזמורת הפילהרמונית של וינה תופיע בפסטיבל במגוון קונצרטים, עליהם ינצחו גדולי עולם כמו ניקולאוס הרנונקור (Harnoncourt), זובין מהטה, ריקרדו מוטי (Muti), כריסטיאן טילמאן ולורין מאזל. התזמורת הפילהרמונית של ברלין תופיע בניצוחו של סיימון ראטל, תזמורת "דיוואן מזרח מערב" תופיע בניצוח מייסדה דניאל ברנבוים, תזמורת הגוונדהאוז מלייפציג תופיע עם ריקרדו שאיי (Chailly), תזמורת אקדמיית סנטה צ'צ'יליה מרומא תופיע בניצוח אנטוניו פפאנו, ועוד ועוד. עוד מנצחים גדולים הם ג'ון אליוט גרדינר, תומאס הנגלברוק ואיבון בולטון, שינצחו בקונצרטים שונים על יצירות מאת מוצרט. בין ההרכבים הקאמריים בולטים רביעיית האגן, האחים קאפוסון, אנסמבל וינה-ברלין ואחרים.
תכניות בולטות:
הפסטיבל מציע השנה שלל קונצרטים סימפוניים וקאמריים מעולים, בהם יבוצע בין היתר מכלול הסימפוניות של גוסטב מהלר עם תזמורות שונות ומנצחים שונים. בין שיאי הפסטיבל יהיו ללא ספק הביצועים לסימפוניות מספר 3, 7 ו- 8 של מהלר, בהם תנגן תזמורת "סימון בוליבאר" בניצוחו של גוסטאבו דודאמל.
דגש נוסף יהיה על היידן (מכלול האורטוריות בניצוחו של הרנונקור) ומוצרט (מוזיקה קולית עם טובי המנצחים). בנוסף לקונצרטים הסימפוניים והקאמריים יבוצעו במסגרת הפסטיבל גם שלל אופרות: "פלסטאף" ו"נאבוקו" (ורדי), "לוצ'יו סילה" ו"כך עושות כולן" (מוצרט), "אמני הזמר מנירנברג" ו"ריאנצי" (וגנר), "נורמה" (בליני) ועוד. על "פלסטאף" ינצח זובין מהטה- שממש לאחרונה ניצח עליה בפילהרמונית בהצלחה גדולה.
ממה להיזהר:
לפני שאתם סוגרים על טיסה ומלון ודאו שיש לכם כרטיסים. הרבה מופעים כבר "סולד אאוט" בשלב זה.
שורה תחתונה:
מצעד הכוכבים של המוזיקה הקלאסית.
אתר הפסטיבל: http://www.salzburgerfestspiele.at
———————————————————————————————————————————————————————
חופשה מוזיקלית רגועה
גרמניה- פסטיבל בטהובן בעיר בון
הלן גרימו. צילום: Mat Hennek
פסטיבל בטהובן בעיר בון (Bonn) מתמקד במוזיקה סימפונית וקאמרית מלב הרפרטואר. בנוסף יש בו מופעים מעניינים של ג'אז ומוזיקה אתנית. בון היא עיר הולדתו של בטהובן, והקונצרטים הסימפוניים מתקיימים ב"אולם בטהובן" הממוקם על גדות נהר הריין. בפסטיבל יש גם תכניות של מוזיקה מודרנית, אבל הוא פונה במיוחד למי שמעדיף רפרטואר קלאסי ורומנטי. העיר עצמה נעימה ושלווה, ומאפשרת חופשה מוזיקלית בעלת אופי רגוע. יתרון בולט של פסטיבל בון עבור הקהל הישראלי הוא בתאריך: הוא מתקיים במהלך חודש ספטמבר, שנופל אצלנו השנה על חופשות החגים.
מתי: 5 בספטמבר – 5 באוקטובר.
שמות גדולים:
תזמורת ברמן (Bremen) בניצוח קנט נגאנו, זמרת הסופרן מיאה פירסון, הפסנתרנית הלן גרימו (בצילום), המנצח תומאס הנגלברוק, תזמורת פיטסבורג בניצוח מנפרד הונק (Honeck), רביעיית קזאלס, הפסנתרנית יוג'ה וואנג, זמרת הסופרן כריסטיאנה שפר, התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוח דניאל הרדינג, הפסנתרן אנדרש שיף, רביעיית בורודין, אקדמיית סט. מרטין בניצוח נוויל מארינר, ועוד ועוד.
תכניות בולטות:
ערב שבמרכזו הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט והסימפוניה מס' 4 של ברהמס, בניצוח קנת נגאנו; קונצרט עם "זיקוקי דינור מלכותיים" של הנדל ו"וריאציות אניגמה" של אלגאר בניצוח תומאס הנגלברוק; האופרה "פידליו" של בטהובן בניצוח פאבו ירווי; קונצרטים סימפוניים וקאמריים בהשתתפות הפסנתרנית הלן גרימו; קונצרט בניצוח קז'ישטוף פנדרצקי, בו יבוצע בין היתר קונצ'רטו לפסנתר פרי עטו; רסיטלים לפסנתר של אנדרש שיף, בהם ינגן סונטות לפסנתר של בטהובן; ערב רוסי עם התזמורת הסימפונית של לונדון, עם הכנר הנהדר כריסטיאן טצלאף ובניצוח דניאל הרדינג; ושלל תכניות יפות אחרות.
ממה להיזהר:
אולם הקונצרטים של בון מיושן יחסית, והאקוסטיקה שלו לא מדהימה. קצת כמו היכל התרבות אצלנו לפני השיפוץ.
שורה תחתונה:
פסטיבל איכותי ומגוון, שמארח השנה סולנים ומנצחים מצוינים.
אתר הפסטיבל: http://www.beethovenfest.de
———————————————————————————————————————————————————————
נהדר אך יקר
שוויץ – פסטיבל לוצרן
קלאודיו אבאדו. צילום: Fred Toulet
פסטיבל לוצרן (Lucerne) נחשב, לצידו של פסטיבל זלצבורג, לאחד הפסטיבלים הקלאסיים המובילים בעולם. מנהלו המוזיקלי של הפסטיבל הוא קלאודיו אבאדו הנפלא, ו"תזמורת הבית" היא תזמורת מעולה שחבריה הם מטובי הנגנים באירופה. הקונצרטים הסימפוניים מתקיימים באולם חדש ויפהפה, המאופיין באקוסטיקה מצוינת. בנוסף למוזיקה, יש באיזור לוצרן מגוון אפשרויות לסיורים תיירותיים בנוף השוויצרי מעורר הקנאה. הבעיה היחידה היא שעל כל היופי הזה צריך לשלם הרבה כסף: כרטיס למקומות הטובים ביותר בקונצרט סימפוני בפסטיבל לוצרן יעלה לכם בערך 1200 שקלים.
מתי: 16 באוגוסט- 15 בספטמבר.
שמות גדולים:
בדומה לזלצבורג, גם בלוצרן תהיה השנה חגיגה של שמות גדולים. בין המנצחים יופיעו קלאודיו אבאדו, דניאל ברנבוים, לורין מאזל, אסה-פקה סאלונן, דיוויד רוברטסון, כריסטיאן טילמאן, סיימון ראטל, פייר בולז ומנפרד הונק; בין הסולנים- הפסנתרנים מיצוקו אושידה, מאוריציו פוליני, דניס מטסוייב ויפים ברונפמן, זמרת הסופרן דורותיאה רושמן, הבאריטון תומאס המפסון והכנר ריי צ'ן; בין ההרכבים- רביעיית "דיוטימה", "קונצ'רטו איטליאנו" בניצוח רינלדו אלסנדריני, רביעיית "ג'אק" ועוד.
תכניות בולטות:
הפסטיבל מציע היצע עצום של מוזיקה סימפונית, קאמרית, רסיטלים, אופרות, מוזיקה מודרנית ומוזיקה אתנית. ב- 25 באוגוסט תהיה חגיגה מיוחדת לרגל 75 שנים לפסטיבל, עם קונצרטים מעולים מבוקר ועד לילה.
ממה להיזהר:
משיחת הטלפון מהבנק אחרי שתרד לכם הוויזה.
שורה תחתונה:
פסטיבל יוקרתי ויקר.
אתר הפסטיבל: http://www.lucernefestival.ch
——————————————————————————————————————————————————————–
למרות המצב הכלכלי
איטליה- פסטיבל MITO (מילאנו- טורינו)
הצ'לנית Sol Gabetta. צילום: יח"צ
פסטיבל MITO מתקיים במקביל בערים מילאנו וטורינו בצפון איטליה. זהו פסטיבל איכותי ומגוון, שמתמקד במוזיקה קלאסית אך כולל גם הרבה מוזיקת עולם, ג'אז, רוק, מוזיקה עתיקה, מוזיקה מודרנית ועוד. מארגני הפסטיבל גאים בכך שהצליחו "להרים" אותו למרות המצב הכלכלי הקשה באיטליה, ולקהל יש בכך דווקא יתרון: מחירי הכרטיסים זולים באופן משמעותי מאלו שבפסטיבלים היוקרתיים בחלקים הצפוניים יותר של אירופה. הפסטיבל מתברך גם במועד נוח- הוא מתקיים בספטמבר, בו מזג האוויר באיטליה הרבה יותר נעים מהקיץ ההביל.
מתי: 21 – 4 בספטמבר.
שמות גדולים:
האקדמיה למוזיקה עתיקה מברלין בניצוח דניאל רוס (Reuss); תזמורת פסטיבל בודפשט בניצוח איוואן פישר; הצ'לן טרולס מארק; תזמורת סט. פטרסבורג בניצוח יורי טמירקנוב; הפסנתרן הותיק אלדו צ'יקוליני; האנסמבל הקולי המעולה "לה וונקסיאנה"; הצ'לנית הנפלאה סול גאבטה (Gabetta); אנסמבל הבארוק "האמנויות הפורחות" בניצוח וויליאם כריסטי. תזמורת "מאג'ו מוזיקאלה" מפירנצה בניצוח זובין מהטה; תזמורת סנטה צ'צ'יליה בניצוח אנטוניו פפאנו; ושלל הרכבי ג'אז ומוזיקה אתנית.
תכניות בולטות:
הפסטיבל יכלול השנה 109 מופעים, שיתקיימו בלמעלה משישים אתרים שונים. בתחום הקלאסי יתקיימו מחוות מיוחדות ליצירות מאת סרגיי רחמנינוב, בנג'מין בריטן ולוצ'אנו בריו, שעולם המוזיקה מציין להם "יום שנה" במהלך 2013. בנוסף יתקיימו שלל מופעים של מלחינים אהובים מהבארוק, הקלאסיקה והרומנטיקה, עם תזמורות ומנצחים שחלקם ב"ליגת העל" של עולם הביצוע.
ממה להיזהר:
אחוז השמות הגדולים בפסטיבל לא גבוה באופן יחסי, ומופיעים בו גם לא מעט מבצעים מקומיים שאינם מהצמרת העולמית. למי שזה חשוב- כדאי לבדוק היטב מראש. מצד שני, דווקא כך אפשר לגלות לפעמים תגליות מפתיעות ופחות מוכרות.
שורה תחתונה:
פסטיבל MITO מציע מגוון עשיר של מופעים, במחירי קונצרטים שווים לכל נפש. מעבר למוזיקה, הוא מתקיים באיזור מושך מאד בכל הנוגע לאוכל, נוף ואווירה.
אתר הפסטיבל: http://www.mitosettembremusica.it
——————————————————————————————————————————————————————–
מוזיקאים גדולים במחירים קטנים
רומניה – פסטיבל אנסקו בבוקרשט
דניאל ברנבוים. צילום: Max Lautenschlaeger
"פסטיבל אנסקו" (Enescu) בבוקרשט מציע פיתרון מצוין למי שרוצה לשמוע את השמות הגדולים בעולם המוזיקה – אבל בתקציב מוגבל. ההסבר פשוט: המחירים ברומניה הרבה יותר נמוכים מאשר במערב אירופה, וכך אפשר ליהנות מקונצרטים של ההרכבים הטובים ביותר במחיר של כארבעים עד שמונים שקלים לקונצרט. לשם השוואה- כרטיס למקומות הטובים ביותר בקונצרט סימפוני בפסטיבל לוצרן יעלה לכם בערך 1200 שקלים, ולפסטיבל זלצבורג- כאלף שקלים. כמובן שהמחירים ברומניה זולים יותר גם בכל מה שנוגע למלון, שירותי הקרקע וכל היתר.
מתי: 1 עד 28 בספטמבר.
שמות גדולים:
רשימת השמות בפסטיבל אנסקו השנה מדהימה ממש, ויכולה לפאר את הפסטיבלים היוקרתיים ביותר. בין היתר היא כוללת את תזמורת האופרה הממלכתית ברלין בניצוח דניאל ברנבוים (בצילום); הפסנתרן הסולן ראדו לופו (Lupu); תזמורת פיטסבורג עם המנצח מנפרד הונק והפסנתרנית יוג'ה וואנג; תזמורת פאריז בניצוח פאבו ירווי; רביעיית המיתרים "ארקדיה"; תזמורת הבארוק המעולה "אירופה גלאנטה" עם הכנר והמנצח פאביו ביונדי; זמרת הסופרן ויולטה אורמאנה (שתשיר "בשירי גורה" של שנברג); הרכב הבארוק "לה ונקסיאנה" בניצוח קלאודיו קאווינה; תזמורת סנטה צ'צ'יליה מרומא בניצוח אנטוניו פפאנו; הפילהרמונית של לונדון בניצוח ולדימיר יורובסקי; הרכבי המוזיקה העתיקה "הספריון IXX" ו"לה קאפלה ריאל מקטאלוניה" בניצוח ג'ורדי סבאל; הפסנתרן יבגני קיסין; תזמורת ה"קונצטחבאו" מאמסטרדם בניצוח מאריס יאנסונס; הפסנתרן האדיר מאריי פרהיה; ועוד רבים.
תכניות בולטות:
יש המון. דוגמאות: דניאל ברנבוים וראדו לופו יבצעו יחד את הקונצ'רטו לשני פסנתרנים של מוצרט, בתכנית בה ינצח ברנבוים גם על "ארבעה קטעי קודש" מאת ורדי; מנפרד הונק ינצח על תכנית יפהפייה בה יבוצעו הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי והסימפוניה מס' 5 של שוסטקוביץ'; ראדו לופו יבצע רסיטל שכולו שוברט; פאביו ביונדי ינגן וינצח על תכנית שכולה ויואלדי; ברטראנד דה-בילי ינצח על יצירתו הנפלאה של שנברג "שירי גורה"; ההרכב "לה ונקסיאנה" יעלה את אופרת הבארוק היפהפייה "אורפיאו" של מונטוורדי; השחקן ההוליוודי ג'ון מלקוביץ' יופיע בתכנית "הקומדיה השטנית", שעלתה לא מזמן גם בארץ, עם זמרות ותזמורת בארוק מווינה; אנטוניו פפאנו ינצח על ה"רקוויאם" של ורדי ועל תכנית שבמכרזה הסימפוניה מספר 9 של דבוז'אק ("מן העולם החדש"); מארק מינקובסקי ינצח על כל האופרות במחזור "טבעת הניבלונג" של וגנר; ויש עוד הרבה.
ממה להיזהר:
מתוכניות המבוססות על מוזיקאים מקומיים, שמשובצים אף הם בתכנית הפסטיבל אך איכותם אינם משתווה לאלו של האורחים הבינלאומיים הנוצצים.
שורה תחתונה:
השמות הגדולים ביותר במחיר מצחיק.
אתר הפסטיבל:
http://festivalenescu.ro/en
——————————————————————————————————————————————————————
פורסם ב"גלובס", 25.7.2013
להב שני מנצח בתחרות ע"ש מהלר. צילום: Peter Eberts
התזמורת הפילהרמונית הישראלית תיפתח את עונת הקונצרטים הבאה בהברקת ליהוק יוצאת דופן: על התזמורת ינצח הישראלי הצעיר להב שני, שזכה רק לפני שבועות ספורים בתחרות הניצוח היוקרתית ע"ש גוסטב מהלר בבמברג שבגרמניה. תחרות זו התקיימה לראשונה לפני תשע שנים, והזוכה הראשון בה היה לא אחר מאשר המנצח הונצואלי גוסטאבו דודאמל. הזכייה בתחרות העמידה את דודאמל באור הזרקורים, ומאז הוא זינק בצורה מטאורית לצמרת עולם הניצוח העולמי.
להב שני, בן 24, נחשב לאחד העילויים ממוזיקאי הדור הצעיר שיצאו מישראל. בשנים האחרונות הוא מתגורר בברלין, שם הוא משלים כעת תואר שני בניצוח תזמורות. את הראיון הוא קיים בטלפון מסין, לשם הוזמן לאחר זכייתו בתחרות הניצוח בבמברג.
להב הוא בנו של מיכאל שני, ממנצחי המקהלות המוכרים בישראל, שהיה גם מורו הראשון לניצוח. את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל כפסנתרן ונגן קונטרבאס, וגם כיום הוא מופיע בקביעות כפסנתרן סולן. "בזמן הצבא למדתי במעמד מיוחד בבית הספר למוזיקה באוניברסיטת ת"א", הוא מספר. "כשסיימתי את הצבא נסעתי לברלין ללמוד ניצוח, ואת התואר הראשון כבר סיימתי שם. עכשיו אני משלים את לימודי התואר השני. אני רוצה לעשות זאת מהר, כי כמו שזה נראה כעת – בקרוב לא יישאר לי הרבה זמן ללימודים".
לתחרות הזו באמת יש כזו השפעה?
"בהחלט. יש לי כעת זרם הזמנות כמנצח, ביניהן הצעות יפות מתזמורות רציניות מאוד. רוב ההזמנות עדיין נמצאות בשלב של חוזים ולכן אני לא יכול להרחיב, אבל בוא נגיד שאחת המשימות הקרובות שלי היא לבחור אמרגן".
שני הוא הצעיר ביותר ברשימת המנצחים הישראלים שזכו לחסותו של דניאל ברנבוים. ברשימה הזו הופיעו לאורך השנים מנצחים כמו אשר פיש, דן אטינגר ועומר ולבר, שכולם מנהלים כיום קריירה בינלאומית מצליחה. לדברי שני, ברנבוים מהווה עבורו מעין מנטור. "יש בינינו קשר מאוד הדוק", הוא מספר. "דיברנו כבר פעמיים בטלפון מאז הזכייה בתחרות, והוא מייעץ לי בענייני אמרגנות וניצוח. הקשר בינינו יוצא דופן- לא הייתי אסיסטנט שלו ולא תלמיד שלו, אבל הוא מזמין אותי לחזרות שלו עם התזמורת ואחר כך אנחנו יושבים ומדברים. כשניגשתי לתחרות הניצוח ע"ש מהלר מי שכתבו לי מכתבי המלצה היו הוא וזובין מהטה".
ומאיפה מכיר אותך מהטה?
"ניגנתי בניצוחו בתזמורת בית הספר למוזיקה בתל-אביב, ואחר כך גם כנגן תיגבור בפילהרמונית. לפני שלוש שנים הוא הזמין אותי להשתתף בסיור של הפילהרמונית במזרח הרחוק, בתפקיד משולש של פסנתרן, נגן קונטרבאס ועוזר מנצח. בחזרה האחרונה הוא הציע לי לנצח על "פולחן האביב" של סטרווינסקי, וזו היתה הפעם הראשונה שניצחתי על הפילהרמונית. זו היתה אמנם רק חזרה קצרה, אבל זה היה כיף לא נורמלי. בעונה הקרובה זו תהיה הפעם הראשונה שאנצח על הפילהרמונית בקונצרט, ואוכל גם לעבוד ממש בחזרות".
———————-
בנעליו של קורט מאזור
שני יופיע בפילהרמונית במקומו של המנצח הקשיש קורט מאזור, שנאלץ לבטל את הופעתו עקב מצבו הבריאותי הרופף. "זה כבוד ענק להחליף את מאזור", אומר שני. "מנכ"ל הפילהרמונית, אבי שושני, התקשר אלי לברלין שבוע אחרי הזכייה בתחרות. הוא סיפר שמאזור החליט לבטל, ושאל אם אסכים להחליף אותו. כמובן שנעניתי".
החלפתו של מאזור תוביל גם לשינוי הרפרטואר המתוכנן: במקום הסימפוניה מס' 5 של בטהובן, עליה היה אמור מאזור לנצח, ינצח שני על הסימפוניה מס' 1 של מהלר. לצידה יבוצע קונצ'רטו מספר 5 של בטהובן, "הקיסר", עם הסולן רודולף בוכבינדר.
"ההחלטה להחליף את הסימפוניה החמישית של בטהובן בסימפוניה מס' 1 של מהלר היתה שלי, והתזמורת אישרה זאת", אומר שני. "ניצחתי על הסימפוניה מס' 1 של מהלר בגמר של התחרות בבמברג, ואיתה זכיתי. לכן אני מרגיש שאני יכול לבוא איתה בביטחון. זו גם היצירה עליה אני מנצח כעת בסין".
מבחינת סגנון ניצוח אתה מרגיש כבר בשל ומגובש, או עדיין מחפש דרך?
"קשה לומר. בכל תקופה אני מסתכל אחורה ורואה שמשהו השתנה. אני רואה את זה גם על מנצחים אחרים: ליאונרד ברנשטיין, לדוגמא, ניצח בצורה שונה לגמרי בצעירותו ובשנותיו המאוחרות יותר. אני מניח שגם אצלי דברים עוד ישתנו. מצד שני, אני מרגיש שאני כבר מסוגל להעביר לתזמורת את מה שאני רוצה".
מיהם המנצחים שהשפיעו עליך ביותר?
"זה משתנה כל הזמן. לפני שהגעתי לברלין ההשפעה הגדולה ביותר היתה של זובין מהטה. מצפייה בהקלטות וידאו הושפעתי גם מברנשטיין, קראיאן, אבאדו וקלייבר. כיום, מאז שהגעתי לברלין, גם דניאל ברנבוים הפך למקור השפעה חשוב. ממנו למדתי איך לעשות בלאנס טוב עם התזמורת ואיך להקפיד על דינמיקה- לא בצורה פנאטית רק כי 'ככה כתוב', אלא כמשהו שנובע מתוך המשמעות המוזיקלית".
למי מהמנצחים הגדולים הכי דומה שפת הגוף שלך בניצוח?
"אני פחות חושב באספקטים של טכניקת ניצוח, ויותר על כוונה סופית מוזיקלית. שפת הגוף צריכה לנבוע מהכוונה המוזיקלית, ולא להיפך. אם אתה מחקה שפת גוף של מנצח אחר- זה מגוחך. הדבר הראשון שצריך לעשות זה לרדת לעומק התווים של היצירה, ומשם נגזר כל היתר".
לדברי שני, התוצאה המוזיקלית הסופית מושפעת מאוד גם מהתקשורת בינו לבין התזמורת. "כשאני בא לתזמורת חדשה, אני קודם כל נותן להם לנגן ורואה מה התזמורת יכולה להציע לי. החוכמה היא למצוא את שביל הזהב בין מה שאני רוצה להוציא מהתווים לבין מה שהתזמורת נותנת. לכן, לדוגמא, אני לא אכפה עיצוב משפטים על נגן אם הוא משכנע אותי במה שהוא עושה. הסאונד הסופי יהיה השילוב בין האידיאל שאיתו באתי לבין מה שהתזמורת מפיקה באופן טבעי".
שני מספר כי בעתיד הוא מתכנן לשלב קריירה של פסנתרן ומנצח. את תחושתו לגבי השילוב בין שני התחומים הוא מסכם בצניעות וכנות נדירות: "כפסנתרן יש לי יותר ניסיון, כי ניגנתי המון רפרטואר והרבה קונצרטים", הוא אומר. "הפסנתרנות היא כמו שפת אם בשבילי. בניצוח אני יודע מה אני רוצה, אבל עדיין מתפתח. הפסנתר נמצא אצלי במקום יותר שלם, הניצוח עדיין בדרך לשם".
דיוויד שטרן. צילום יח"צ
בקרוב תסתיים עונת האופרה 2013-2012, ובאופרה הישראלית כבר נערכים לעונה הבאה. את הראיון עם דיוויד שטרן, מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית, קיימנו לפני אחת ההצגות של האופרה "לה טרוויאטה", שעלתה לאחרונה בניצוחו.
שטרן, בן 50, התמנה לתפקיד באופרה הישראלית לפני חמש שנים. הוא יליד ארה"ב, בנו של הכנר המנוח הנודע אייזיק שטרן. ב- 22 השנים האחרונות הוא מתגורר עם משפחתו בפאריז, שם הוא מנהל הרכב מוזיקלי צעיר בשם "אופרה פואוקו".
איך אתה מסכם את התקופה שלך באופרה הישראלית עד כה?
"זו חוויה גדולה. ראשית, אסור לזלזל בכך שיש בישראל בית אופרה. זה בכלל לא מובן מאליו. שנית, בעיני זה נס שהצלחנו לגדול ולהפוך למשהו משמעותי בתרבות הישראלית. החוויה פה שונה מאוד מאשר באירופה. בגרמניה ובשוויץ אתה לא חושש מה יהיה בשנה הבאה, ויכול להיות בטוח שתמשיך להתקיים גם בשנה הבאה. כאן- הביטחון הזה לא קיים. לכן אני מעריך פה את הדברים הרבה יותר. יש לאופרה הישראלית הרבה בעיות, אבל אני יותר נהנה לעבוד פה מאשר בכל מקום אחר".
למה?
"כי כולם פה מעורבים ורוצים שהדברים יקרו. ברור שיש עניינים ואגו, אבל אף פעם אין תחושה של 'דברים כרגיל'. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו".
אתה מרוצה ממה שקורה באופרה מבחינה אמנותית?
"בהתחשב בנתונים שעומדים בפנינו- מצבנו לא רע. אבל כרגע אנחנו ניצבים מול בעיה כלכלית משמעותית, וחייבים להשיג יותר תמיכה חיצונית שתכסה על הקיצוצים הצפויים".
איך היית מדרג את האופרה הישראלית מול עמיתות בעולם?
"לבית האופרה הזה יש מוניטין מצוין בעולם. כל מי שמגיע להופיע פה רוצה לחזור. ברור שזה גם בגלל תל-אביב, עם הים והחוף והכול, אבל גם כי יש פה משהו מיוחד. גם בהפקה המיליון של "לה טרוויאטה" כולם מתרגשים. כשתעשה הפקה דומה בגרמניה- זה יהיה פשוט עסקים כרגיל. בישראל זו חוויה אחרת".
ומבחינת הרמה?
"מבחינת איכות ביצוע, "טוסקה" עם תזמורת האופרה הישראלית (התזמורת הסימפונית ראשל"צ, ע.ש.) נשמעת לא פחות טוב מאשר ברוב בתי האופרה הרציניים בגרמניה. אני מאוד נהנה לעבוד עם התזמורת הזו".
מהן הבעיות העיקריות באופרה הישראלית בעיניך?
"הייתי רוצה שיהיו פה יותר הפקות בכלל, ויותר הפקות מקור בפרט. חבל לי שמעדיפים להביא הפקות מבחוץ, של בתי אופרה אורחים, מאשר לעשות יותר הפקות מקור שלנו. מצד שני, ברור לי שהבאת הצגות אורחות היא צעד הגיוני מבחינה כלכלית. בניגוד לאירופה, שם אנשים יכולים לנסוע בקלות לראות אופרות במדינות שכנות, בשביל רוב הישראלים ההצגה האורחת תהיה בדיוק כמו הפקה חדשה. מבחינה פרקטית זה הגיוני, אבל בפועל – זה מצער".
בעיה נוספת אותה מציין שטרן היא היעדר היכולת לפתח במאים ומעצבים צעירים. "עם זמרים- מצבנו טוב", הוא אומר. "יש לנו סטודיו לזמרים ברמה גבוהה, ויש סולנים ישראלים צעירים שרוצים להיות בו במקום לעבור לברלין או ניו-יורק או לפחות כתחנה בדרך לשם. לצערי, לא ניתן לעשות את אותו הדבר עם במאים או מעצבים כי אין מספיק הפקות. בתנאים כאלו אי אפשר לקחת סיכון עם מישהו לא מנוסה".
—————————————————————————————————————————————————
פרשת וגנר
האופרה הישראלית היא היחידה בעולם שאינה מבצעת את האופרות של ריכרד וגנר, מחשובי מלחיני האופרות של המאה ה- 19. מאז שמות השמונים, נעשו נסיונות של שלושה מנצחים בכירים (זובין מהטה, דניאל ברנבוים ואשר פיש) להביא את וגנר לארץ. הנסיונות כשלו, ווגנר נשאר מחוץ לאולמות.
שטרן, מסתבר, מחזיק בדעה שונה לחלוטין מעמיתיו. "אני מסכים עם הנהלת האופרה שזה לא הזמן לבצע וגנר בישראל", הוא אומר. "כל עוד יש סיכוי שזה יפגע ברגשות של אנשים- אני לא רואה סיבה להתעקש על זה. מבחינה אובייקטיבית אני מסכים שזה חרם בעייתי, כי הרי מבצעים בישראל יצירות של ריכרד שטראוס ושל קרל אורף שיש להם הקשרים לא פחות גרועים. לא מבצעים פה וגנר כי יש לזה אסוציאציות קשות. יש בזה יותר רגש מאשר משהו אינטלקטואלי".
"אם אנצח על וגנר", מציין שטרן, "אקבל יותר פירסום מאשר כל דבר אחר שעשיתי בחיי, וזה יהיה דבר מאוד לא רגיש מצידי. אעשה כאן וגנר רק כשזה לא יהיה ניוז, כי רק אז זה יהיה הוגן. לבצע וגנר כדי להיכנס לחדשות יהיה ירייה בגב של חלק מהציבור הישראלי".
מחוץ לישראל אתה כן מנצח על וגנר?
"בודאי. לא מזמן ניצחתי על "הוולקירות" בסין, ואפילו עם שני סולנים ישראליים".
יש טענה שאומרת שלגוף מוזיקלי שאינו מבצע וגנר חסרה חוליה חשובה בהבנת תולדות המוזיקה. כמנהל מוזיקלי – זה לא מפריע לך?
"אני לא משוכנע שזה כזה הכרחי. יש גם אופרות של מלחינים אחרים שלא עשינו כבר הרבה שנים, וזה בסדר. יש משהו מאוד לא טבעי בוגנר, וזו לא מוזיקה שאני נהנה לנצח עליה. הוא היה אדם מעוות, וכתב מוזיקה מעוותת. גם מעבר לאנטישמיות יש אצלו יסודות בעייתיים- הגיבור הבלונדיני, היחס לנשים, הקשר בין המינים. יש הרבה דברים פוגעניים בוגנר מעבר לסוגייה היהודית. מעבר לזה, המוזיקה שלו לא מפגינה שום פגיעות. אצל פוצ'יני ומוצרט דווקא הרגעים הקטנים והמרגשים הם אלה שעובדים. וגנר לעומתם הוא מאוד פומפוזי. האסתטיקה שלו מדהימה, אבל מלאכותית ומוגזמת".
—————————————————————————————————————————————————-
מי ישיר לנו סולו
יש ביקורת קשה על האופרה הישראלית בכך שהיא לא מפרסמת מראש אילו סולנים ישירו בכל אחד מהקאסטים. מה דעתך על זה?
"זה באמת דבר ייחודי לישראל, וזה היה חדש לי כשהגעתי לכאן. אבל התרגלתי, כי זו מסורת פה ויש לה היגיון. אנחנו מנסים שלא יהיה הבדל בין הקאסטים, ושבשניהם תהיה הפקה טובה. בישראל, בניגוד לחו"ל, באים כדי לשמוע את ההפקה ופחות כדי לשמוע זמר ספציפי. אנחנו מחליטים מי ישיר מתי רק ברגע האחרון, לפי שיקולים של התאמה בין הזמרים הסולנים וכדומה. גם הזמרים לא יודעים מתי ישירו. החוזה שלהם הוא רק למספר הופעות מסוים ולתקופה מסוימת, אך ללא תאריכים ספציפיים".
אתה מרוצה מרמת הסולנים שמגיעים לפה?
"תראה, לא נביא לפה את אנה נטרבקו (זמרת הסופרן המובילה בעולם, ע.ש.). זה יהיה טיפשי לבזבז כל כך הרבה כסף על סולנית יחידה. אבל אנחנו מביאים לפה זמרים מעולים. יש להם מגוון סיבות להגיע- או כי כיף להם לבוא לישראל, או כי הם רוצים לנסות פה תפקיד, או בגלל שיש להם קשרים עם מנצח גדול כמו דניאל אורן או עם במאי מסוים".
—————————————————————————————————————————————————-
מאבקי רפרטואר
העונה החולפת התאפיינה באופרות קשות ותובעניות, ואילו העונה הבאה מלאה באופרות פופולאריות ומושכות קהל. שטרן מודה כי הרפרטואר בעונה הבאה אינו אופטימלי מבחינתו, אך מקבל את הדין באופן מלא. "יש לי מאבק מתמיד עם ההנהלה לגבי רפרטואר, ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לפשרה", הוא אומר. "העונה החולפת הציגה רפרטואר מודרני ותובעני: "ווצק", "בטבעת החנק", "הנסיך איגור", ואפילו "לואיזה מילר" של ורדי שאינה מבוצעת הרבה. זה היה מעולה מבחינתי כמנהל מוזיקלי, אבל הרבה פחות מעולה מבחינת מכירת כרטיסים. העונה הבאה שונה לגמרי, כי חייבים להתמודד עם המציאות. כשהמים גועשים- קודם כל צריך להישמר שהספינה לא תישקע".
אתה מזוהה כמומחה בארוק, אבל בפועל כמעט לא מנצח פה על אופרות בארוק. למה זה?
"קודם כל בגלל סוגיות אקוסטיות. האקוסטיקה של בית האופרה לא מתאימה למוזיקת בארוק, ויוצרת קושי אובייקטיבי לעשות הפקה מוצלחת. שנית, צריך למצוא במאי שבאמת מבין בתחום ויכול לעשות בימוי מתאים. לכן אני עושה את ההפקות הבארוקיות שלי במקומות אחרים- רק עכשיו ניצחתי על "דידו ואניאס" במרכז פליציה בלומנטל בתל-אביב, ובשנה הבאה אעבוד עם תזמורת הבארוק ירושלים".
יש לך שאיפות רפרטואר מעניינות לעתיד?
"אני רוצה מאוד להציג כאן יותר רפטואר צרפתי, החל מ"פליאס ומליסנד" של דביסי שמעולם לא בוצעה באופרה הישראלית וכלה במסנה. הקהל מעדיף תמיד קלאסיקות, אבל חייבים לתת גם חומרים חדשים יותר".
—————————————————————————————————————————————————-
פורסם ב"גלובס", 12.6.2013
המנצח הוונצואלי המטאורי גוסטבו דודאמל, בן 32, הפך בשנים האחרונות לתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור תעשיית המוזיקה הקלאסית. המרוויחות העיקריות הן התזמורות שעליהן הוא מנצח, וכמובן גם "דויטשה גרמופון" – חברת ההקלטות בה הוא מקליט באופן בלעדי. החברה השכילה לגייס את דודאמל כבר בראשית הצלחתו, וכעת קוצרת את הפירות.
דודאמל הוא מנצח שהופעתו הבימתית שופעת חן וכריזמה, ולכן הוא זוכה ליותר הקלטות מצולמות מכל מנצח אחר כיום. לא מזמן דיווחתי כאן על DVD עם הסימפוניה השמינית של מהלר בניצוחו, והנה כבר הגיע לשוקDVD חדש ובו הוא מנצח על "קונצרט אירופה" האחרון.
"קונצרט אירופה" הוא אירוע שנתי מסורתי של התזמורת הפילהרמונית של ברלין. הוא מבוצע מדי שנה בעיר אירופאית אחרת, ובכול פעם מנצח עליו מנצח אחר מהצמרת העולמית. הקונצרט הנוכחי צולם במאי 2012, והאתר שנבחר עבורו הוא בית הספר הספרדי לרכיבה בווינה. אולם זה אינו מזוהה דווקא עם קונצרטים, ואכן מוכיח את עצמו כבעייתי לצילום קונצרט קלאסי. הקירות לבנים וגבוהים מדי יחסית לאולם קונצרטים "רגיל", הבדים התלויים לקישוט ועצי הנוי בצדדים נראים לא קשורים לכלום, והעובדה שהמצלמה מטיילת מדי פעם אל האולם פוגעת בריכוז במוזיקה עצמה.
בקונצרט מבוצעות שלוש יצירות: "וריאציות על נושא של היידן" מאת ברהמס, הקונצ'רטו לצ'לו מספר 1 של היידן (עם גוטייה קפוסון כסולן), והסימפוניה החמישית של בטהובן. אלו יצירות מלב הרפרטואר, ולאוהבי מוזיקה וותיקים רק הוריאציות של ברהמס עשויות לחדש משהו. זו יצירה סימפונית מעניינת בפרק אחד, שבמרכזה שמונה וריאציות על נושא של היידן ואחריהן פרק מסיים קצר.
הביצועים טובים מאוד, אך אין בהם חידוש מסעיר. זה נכון גם לפרשנות של דודאמל וגם לנגינתו של גוטייה קפוסון, הצ'לן הסולן בקונצ'רטו של היידן. קפוסון מנגן בנגינה חמה ואנרגטית ולרגעים מצליח אפילו לרגש, אבל יש בשוק ביצועי אודיו הרבה יותר מעניינים ליצירה.
עיקר העניין באלבום הזה הוא ויזואלי, ומתמקד כצפוי בקסם האישי של דודאמל. הוא אולי פחות משוחרר פה מאשר בביצועיו עם התזמורת הצעירה שלו מוונצואלה, אבל עדיין תענוג לראות אותו בעבודה. השיא הוא בסימפוניה החמישית של בטהובן, בה הוא משכיל לבנות היטב את הדרך אל השיא האדיר בפרק האחרון.
לסיכום: אף אחד מהביצועים באלבום אינו מתחרה בביצועי אודיו מובילים, וגם האולם הוא לא האופטימלי לביצוע קונצרטים. עם זאת, הצפייה בגוסטאבו דודאמל בפעולה היא חוויה מענגת תמיד, והיא נשארת כזו גם כאן.
קונצרט אירופה 2012. התזמורת הפילהרמונית של ברלין. מנצח: גוסטאבו דודאמל. DVD "דויטשה גרמופון".
———————————————————————————————————————-
תמיד פולני
חברת "אקסנטוס" (ACCENTUS) היא שחקן חדש יחסית בשוק ה- DVD הקלאסיים. היא הוקמה בשנת 2010, וכעת מיובאת לארץ ע"י חברת "התו השמיני". קטלוג החברה כולל הקלטות מצולמות של מנצחים וסולנים בעלי שם כמו קלאודיו אבאדו, ריקרדו שאיי, דניאל ברנבוים, פייר בולז ועוד.
אחד האלבומים הבולטים בקטלוג החברה כולל ביצוע מצולם של שני הקונצ'רטי לפסנתר של שופן. שניהם בוצעו באותו קונצרט, שצולם בוורשה בשנת 2010 לכבוד יום השנה המאתיים להולדת המלחין.
הקונצרט מציג שני פסנתרנים רוסים גדולים באותה תכנית: ניקולאי דמידנקו (Demidenko) בביצוע נהדר לקונצ'רטו מספר 1, ויבגני קיסין עם קונצ'רטו מספר 2. את שניהם מלווה התזמורת הפילהמונית של וורשה בניצוח אנתוני וויט (Wit). מבחינה פרשנית העדפתי את הביצוע של דמידנקו, אבל שניהם מוצלחים ומצולמים היטב. בנוסף לקונצ'רטי מנגנים השניים הדרנים על טהרת המלחין הפולני האהוב. מומלץ מאוד לאוהבי שופן.
שופן- הקונצ'רטי לפסנתר. פסנתר: יבגני קיסין, ניקולאי דמידנקו. DVD "אקסנטוס".
———————————————————————————————————————-
פורסם ב"גלובס", 20.5.2013
יוליאן רחלין והפילהרמונית מתחת לפיגומים בהיכל התרבות המשתפץ. צילום: שי סקיף
לא ברור מה בער למקבלי ההחלטות לקיים את הקונצרט אמש בפילהרמונית. זה היה אמור להיות אירוע הסטורי, בו חוזרת התזמורת הביתה וחושפת את הקהל לאולם משופץ ומזמין. שיפוצו של היכל התרבות היה אמור להסתיים בחודש מרץ; אבל אנחנו הרי חיים בישראל, והקהל שהגיע אמש מצא עצמו בלב איזור בנייה. אפילו מאחורי הבמה עדיין מתנוססים בגאון פיגומים, ועל חלק מהכיסאות עוד היו סרטי הדבקה.
הקונצרט נפתח בחצי שעה איחור, כשהקהל מחכה מחוץ לאולם בתורים ארוכים. מסתבר שעד הרגע האחרון לא הגיעו האישורים הדרושים לאיכלוס האולם. גם תכנית הקונצרט ומשתתפיו השתנו- המנצח כריסטוף פון דוהנני לא הצליח לקיים חזרה בשעות הבוקר בגלל רעש העבודות, והחליט לבטל את השתתפותו. מי שמילא את המקום היה הכנר יוליאן רחלין, שהציל את המצב והסכים לשמש בתפקיד כפול של מנצח וסולן.
אבל כל זה שטויות. הסיפורים האלו יהפכו בקרוב לפולקלור, עם סיומן של העבודות בעוד כמה חודשים. מה שחשוב זה רק התוצאה, ופה אני די מאוכזב. הייתי שמח לבשר על חוויה גדולה מבחינה ויזואלית ואקוסטית. לצערי, זה לא המצב. היכל התרבות היה בניין מכוער משנות השישים, ונשאר בניין מכוער משנות השישים שעבר שיפוץ. המתנגדים להריסתו הגדירו אותו כ"פנינה לשימור", אבל בפועל זהו בניין מתקופת הצנע שראוי היה להרוס ולבנות מחדש. לדעתי, זו בכייה לדורות. תומכי השימור אולי ניצחו במאבקם, אבל חובבי המוזיקה הפסידו.
השינויים האקוסטיים באולם כוללים את הגדלת החלל שמעל הבמה, הוספת אלמנטים מהדהדים בצידי האולם, הושבה מדורגת של הכלים על הבמה, והוספת קירות אקוסטיים מאחורי חלק מהשורות. גם הישיבה באולם שונתה- מספר המושבים הופחת ב- 400, וכעת יש הרבה יותר מקום לרגליים. גם המושבים שהיו לקהל מאחורי התזמורת נעלמו.
אז איך זה נשמע במבחן התוצאה? ביצירה הפותחת, קונצ'רטו מס' 5 של מוצרט, ישבנו באמצעו של ה"בלוק" הקדמי ביותר של האולם. כשנשמעו הצלילים הראשונים חשבתי שאני חולם: התזמורת והסולן נשמעו כמו במיטב האולמות בעולם. היה ברור שמישהו עשה פה עבודה מעולה מבחינה אקוסטית- הצליל נשמע הרבה יותר חם, חזק ומחודד מהעבר. הבעיה היחידה היא שהאולם מחולק כעת ל"בלוקים" באמצעות קירות אקוסטיים, שמונעים ממך לראות מי נמצא בשורות מאחוריך.
ביצירה השנייה, הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון, עלינו ל"בלוק" השני (שורה 14). כאן כבר היתה חוויה אחרת, ולא לטובה. הצליל נשמע מרוחק, שטוח, וחלש באופן משמעותי יחסית למקום הקודם. בנוסף, הקירות האקוסטיים התגלו כגבוהים מדי, כך שהם קצת מסתירים למי שיושב בשורה שלפניהם.
עקב האיחור בתחילת הקונצרט, יכולתי לשמוע אמש רק את חציו הראשון של הערב ולהתרשם משני מקומות ישיבה בלבד. כפי שזה נראה כעת, נשארה באולם הבעיה המוכרת של הבדלים אקוסטיים בין מושבים שונים- בדיוק כפי שהיה קודם. כעת צריך ללמוד את האולם, לראות איפה נמצאים ה"בורות" האלו, ולדעת להימנע מהם. צריך גם לקוות שבמהלך השיפוצים המצב ישתפר.
גיבורי הערב אמש היו המוזיקאים עצמם: יוליאן רחלין הוביל את התזמורת לביצוע יפה ומעניין, וכבר עם הצלילים הראשונים הם נתנו את התחושה החמימה והעוטפת של חזרה הביתה אחרי גלות ארוכה. גיבור נוסף היה מנכ"ל התזמורת, אבי שושני, שהודה לקהל על נאמנותו במילים חמות והצליח להבהיר בצורה שקולה שהמצב הנוכחי הוא זמני בלבד ושתהליך השיפוץ עדיין נמשך. נקווה שהמשך השיפוץ אכן יניב את התוצאות המקוות.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. סולן ומנצח: יוליאן רחלין. היכל התרבות, תל-אביב, 1 במאי.
פורסם ב"גלובס", 2.5.2013
עולם המוזיקה מציין השנה מאתיים שנים להולדתו של ריכרד וגנר (1883 – 1813), מגדולי מלחיני האופרות של המאה ה- 19. את המוזיקה של וגנר, כידוע, לא מבצעים בביצועים חיים בישראל. אין לי כוונה להיכנס לויכוח הזה: אציין רק שלדעתי החרם על וגנר מיותר וחסר הצדקה, וכמו כל חרם אמנותי פוגע בסופו של דבר רק באוהבי המוזיקה. למרבה השמחה, יש למוזיקה הזו הקלטות רבות שמאפשרות להשלים פערים באמצעות מערכת השמע הביתית.
בימים אלו הגיע לארץ סט מפואר של ארבעה אלבומי DVD, בו מופיעות ארבע האופרות המרכיבות את המחזור "טבעת הניבלונג". זהו מחזור האופרות המקיף ביותר של וגנר, והוא מבוסס על עלילות מיתולוגיות המתרחשות סביב נהר הריין בגרמניה. הארבע, לפי הסדר, הן "זהב הריין", "הוולקירות", "זיגפריד" ו"דמדומי האלים". כל אחת מופיעה באלבום נפרד, אך סימון "וי" אמיתי על המחזור מחייב היכרות עם כולן.
צפייה בכל הארבע משולה לתחרות "איירון מן" מוזיקלית: אורך ממוצע של כל אחת מהאופרות נע בין ארבע לחמש שעות, והן דורשת הרבה סיבולת וריכוז. הריכוז נדרש שבעתיים עקב המופרכות של העלילה, המלאה בדמויות מיתולוגיות שדי קשה להתחבר אליהן מבחינה רגשית (למעט אולי באופרה השנייה, "הוולקירות"). כולן עוסקות בעניינים של כבוד, מוות ומאבקי יוקרה בין גיבורים מיתולוגיים, והכול ברצינות תהומית וללא טיפת הומור. אחרי צפייה במחזור אפשר להבין את וודי אלן, שאמר פעם שהאזנה לוגנר מעוררת בו תשוקה פתאומית לפלוש לפולין.
הסט החדש מגיע מה"מטרופוליטן אופרה" בניו-יורק, והוא מומלץ מאוד. ארבע האופרות הוקלטו מתוך ביצועים חיים שנעשו בין השנים 2010 – 2012, וכולן מצולמות באיכות HD מעולה. על שתי הראשונות ("זהב הריין" ו"הוולקירות") מנצח ג'יימס ליוויין, ושל שתי האחרונות ("זיגפריד" ו"דמדומי האלים") מנצח פאביו לואיזי. את כולן ביים רוברט לפאז' (Lepage), בבימוי שהוא אמנם מודרני יחסית אך כזה שקל להתחבר אליו.
הקו המאחד את הבימוי של ארבע האופרות הוא מתקן גדול של הבמה, המורכב מלוחות צמודים הנעים על ציר. בראיון עם המבצעים מתגלה שלמתקן הזה הם קוראים "המכונה", והיא מספקת רקע מרכזי לאורך העלילות השונות. לא תמיד זה משכנע- לדוגמא, בקטע המפורסם הנקרא "דהרת הוולקירות" משמשים הלוחות כדי לדמות את הסוסים עליהם רוכבות הוולקירות, וזה לא ממש משכנע. עם זאת, בניגוד להרבה הפקות מודרניות מכוערות, הבימוי נגיש מאוד וקל להבין את ההגיון שמאחוריו. יתרון נוסף הוא שהצד הויזואלי (תפאורה, ביגוד, העמדות) מתאים לעלילה, ולא מנסה להיות פרובוקטיבי. זו עובדה משמעותית ומבורכת מאוד בביצועים בני זמננו.
הנגישות הזו עוברת גם מבחינה מוזיקלית: בארבע ההפקות משתתף צוות זמרים מעולה, ביניהם סולנים נפלאים כמו דבורה ווייט (Voigt), וולטרוד מאייר, ברין טרפל (Terfel), יונאס קאופמן, אווה-מאריה ווסטברוק ורבים אחרים. זהו צוות צעיר ומודרני, שמצליח לקלף מוגנר את הררי הפאתוס ולהגיש אותו בצורה שתדבר גם למאזין בן-זמננו. הם שרים אמנם בעוצמה אדירה, אבל הפנים שלהם משקפים היטב שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות גדולה מדי.
יתרון נוסף של ההפקה היא בראיונות עם המשתתפים שנערכים בין המערכות. אלו שיחות קצרות ומחכימות, בהם ממלאים את תפקיד המראיינים זמרים כוכבים בפני עצמם (כמו פלאסידו דומינגו או ג'ויס דידונאטו). גם כאן, זוהי דרך נהדרת להפוך את ההפקה לידידותית יותר לצופה.
לסיכום: סט מומלץ מאוד למבקשים להכיר את וגנר, בזכות איכות ביצוע מעולה וצילום HD מצוין.
וגנר- מחזור האופרות "טבעת הניבלונג". 4 אלבומי DVD "דויטשה גרמופון".
_____________________________________________________________________________________________
פורסם ב"גלובס", 18.4.2013
אותלו באופרה הישראלית. צילום: Yossi Zwecker
האופרה הישראלית מעלה בימים אלו את "אותלו" של ג'וזפה ורדי (Verdi), בניצוחו של הישראלי עומר וולבר (Wellber) ובבימויו של האיטלקי סטפאנו די פראלאפרה (Pralafera). זו הפקה די בעייתית מבחינת הבימוי, אבל היא מומלצת מאוד בזכות הסולנים בתפקידים הראשיים.
סיפור העלילה מבוסס על המחזה המפורסם של שייקספיר. אותלו הוא מושל האי קפריסין, הנמצא תחת שלטון ונציה. יאגו, שלישו המרושע, מסית את אותלו לחשוב שאשתו, דזדמונה, בוגדת בו עם סגנו, קאסיו. אותלו משתגע מקינאה, מחליט להרוג את אשתו, ובסוף האופרה –כמה מפתיע – שרועות של הבמה שלוש גופות (אותלו, דזדמונה ויאגו).
הבימוי בהפקה אמנם אינו מהסוג המודרני שמעצבן בכוח, אבל בזאת נגמרים עליו השבחים. במהלך רוב האופרה הבמה מעוצבת כמו גן אירועים זול, עם עמודי שיש חסרי טעם, דקלים מלאכותיים וקונסטרוקציה שנראית כמו פיגומים. במערכה הראשונה מוצב על הבמה גם אקווריום מגוחך, שככל הנראה אמור להמחיש את הגעת הספינות אל האי ועזיבתן. הוצאת הדגם של הספינה ממנו הזכירה לי יותר מכל לובסטר שמוצא מאקווריום במסעדת דגים, ואני בספק אם לזה כיוון הבמאי.
רוב הסולנים אמש היו סבירים עד טובים מאוד, וגם המקהלה והתזמורת בהובלת עומר וולבר עשו עבודה טובה. עם זאת, מי שהופך את ההפקה למומלצת הם שני הסולנים בתפקידים הראשיים. הראשון הוא הטנור גוסטבו פורטה (Porta), בתפקיד אותלו. הוא הציג קול חזק, יפה ומלא צבע, שנשאר יציב גם בטווחים הקיצוניים של התפקיד. ליכולת הקולית התווספה נוכחות בימתית נהדרת, שהזכירה מאוד מבחינה חיצונית את לוצ'אנו פווארוטי הגדול בימיו הטובים. הסולנית הבולטת השנייה, שלטעמי היתה הכוכבת הבלתי מעורערת של ההצגה, היתה זמרת הסופרן הישראלית אירה ברטמן. ברטמן היתה פשוט נפלאה: יש לה קול יפהפה, נוכחות בימתית זוהרת, ויכולת פנטסטית להביע רגשות שונים בצורה משכנעת ונוגעת ללב. "שיר הערבה הבוכיה" של דזדמונה במערכה האחרונה, כשהיא מבינה שגורלה נחרץ, היה מופת של רגישות ויופי. ברטמן הוכיחה אמש שוב, בפעם המי יודע כמה, שהיא נכס אדיר לאופרה הישראלית.
"אותלו" באופרה הישראלית. מנצח: עומר וולבר. בית האופרה, 17.4.
פורסם ב"גלובס", 18.4.2013
האופרה הישראלית הציגה בשבוע שעבר את העונה הבאה שלה, שתתחיל בחודש אוקטובר הקרוב. בניגוד לעונה הנוכחית, בה הלכה האופרה על רפרטואר תובעני וקשה, תהיה העונה הבאה משופעת בלהיטים מוכרים ונגישים. רוב האופרות יעלו בהפקות חדשות. בנוסף להפקות המקוריות יגיעו לארץ גם שני מוסדות מחו"ל (מוסקבה ובודפשט), לביצוע הפקות אורחות. בחודש יוני 2014 אמור לחזור גם פסטיבל האופרה במצדה, במסגרתו יבוצעו האופרה "לה טרוויאטה" מאת ורדי והסימפוניה התשיעית של בטהובן.
חנה מוניץ, מנכ"לית האופרה, הסבירה בשיחה ל"גלובס" כי בעונה החולפת אכן נרשמה ירידה במכירת כרטיסים לאופרות המאתגרות יותר. "זו תופעה שמתרחשת בכל העולם", היא אומרת. "לא רק אצלנו יש העדפה למוכר והאהוב". עם זאת, מוניץ דוחה את הטענה כי הבחירות הפופולריות בעונה הבאה נובעת מדרישות קופתיות. "אנו בונים את עונת האופרה שנים מראש", היא אומרת, "כך שאין שחר לטענה שההתמקדות באופרות פופולאריות נובעת מירידה במכירת כרטיסים השנה. גם בעתיד אנחנו מתכוונים לשלב יצירות מאתגרות בתכנית. חשוב לנו שהקהל יוכל להיחשף גם ליצירות מודרניות".
ואלו האופרות שיועלו בעונה הבאה:
בורודין- "הנסיך איגור"
את העונה הבאה תיפתח, לראשונה בישראל, האופרה "הנסיך איגור" מאת אלכסנדר בורודין. הקטע המוכר ביותר בה נקרא "מחולות פולובציים", שמבוצע לעיתים גם בביצועים קונצרטנטיים בתכניות של תזמורות סימפוניות. את היצירה יבצע בית אופרה אורח- "האופרה החדשה ממוסקבה", המגיע לביקור ראשון בארץ. זו אמורה להיות הפקה ססגונית עם עשרות זמרים ורקדנים, שמעוררת עניין רב.
מתי: 2 עד 12 באוקטובר 2013
ברנשטיין- "סיפור הפרברים"
העונה תמשיך עם "סיפור הפרברים", המחזמר המפורסם של לאונרד ברנשטיין. זהו להיט קופתי בטוח, שעומד בניגוד בולט ליצירות הקשות איתן נפתחה העונה הנוכחית. על היצירה ינצח דונלד צ'אן.
מתי: 31 באוקטובר עד 9 בנובמבר.
קלמן – "נסיכת הצ'רדאש"
אורחת נוספת במהלך העונה תהיה "האופרטה של בודפשט", שהופיעה בארץ גם בעבר. זהו מוסד הונגרי בעל שם בתחומו, שמתמחה בביצוע אופרטות בשפת המקור ובהפקות צבעוניות. "האופרטה של בודפשט" תגיע לתל-אביב על זמריה, רקדניה ונגניה, ותבצע את האופרטה "נסיכת הצ'רדאש" של אמריך קלמן. מניסיון העבר- ההפקות של בית האופרטה ההונגרי מתאימה בעיקר לחובבי הז'אנר, ופחות לאוהבי אופרה "כבדים".
מתי: 12 עד 19 בדצמבר 2013
ורדי- "נשף מסיכות"
את שנת 2014 תיפתח הפקה חדשה של האופרה "נשף מסכות" מאת ורדי. על האופרה ינצח דניאל קלגרי, והבמאי יהיה מיכאל זנאנייצקי שזכור לטוב מהפקות קודמות. זוהי אופרה עם סוף טראגי, שאינה בין המבוצעות ביותר של ורדי ומעניין יהיה לראות אותה כאן.
מתי: 14 בינואר עד 1 בפברואר 2014
דוניצטי- "דון פסקואלה"
בפברואר תעלה האופרה את "דון פסקואלה" מאת דוניצטי. זוהי אופרה איטלקית קומית, שעוסקת במהתלה מרושעת על חשבון זקן קמצן: לכאורה הוא מצליח להתחתן עם אשה צעירה ויפה, אך ברגע שנחתם חוזה הנישואים מתחילה אשתו הטרייה לעשות לו את המוות. האופרה משעשעת אך גם מטרידה, כי בשלב מסוים מתחיל הצופה לרחם על הזקן האומלל והמרומה. האופרה תעלה בהפקה חדשה באופרה הישראלית, שעליה ינצח מנהלה המוזיקלי דייויד שטרן.
מתי: 18 בפברואר עד 1 במרץ 2014
אופנבאך- "סיפורי הופמן"
בהמשך העונה תעלה האופרה "סיפורי הופמן" מאת ז'אק אופנבך, מהאופרות הצרפתיות האהובות והמבוצעות ביותר. גם אופרה זו תעלה בהפקה חדשה. על האופרה ינצח פרדריק שאזלן, מנהלה המוזיקלי של הסימפונית ירושלים, שכבר ניצח פעמים רבות באופרה הישראלית. לא פחות בולט הוא שמו של הבמאי הארי קופפר, מהחשובים בתחומו בעולם.
מתי: 20 במרץ עד 5 באפריל 2014
פוצ'יני- "לה בוהם"
את העונה בבית האופרה תסיים אחת מהאופרות האהובות בכל הזמנים- "לה בוהם" מאת ג'אקומו פוצ'יני. אופרה זו תבוצע גם היא בהפקה חדשה, שעליה ינצח דניאל אורן. את הבימוי הצפוי אינני מכיר, אבל השילוב של "לה בוהם" ודניאל אורן מבטיח שהכרטיסים יאזלו הרבה זמן מראש.
מתי: 23 באפריל עד 10 במאי 2014
"לה טרוויאטה" במצדה
בשורה נוספת לעונה הקרובה היא חזרתו של פסטיבל האופרה במצדה, שיתקיים ביוני 2014. במרכז הפסטיבל תעמוד הפקת ענק חדשה לאופרה "לה טרוויאטה" של ורדי, שתועלה בניצוחו של דניאל אורן ובבימויו של מיכאל זנאנייצקי. כדרכו של אורן, הסולנים בהפקה יהיו זמרים כוכבים מחו"ל. השנה הצליחה האופרה לגייס לפסטיבל במצדה, בפעם הראשונה, את התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הפילהרמונית תבצע קונצרט גאלה מיוחד בו תבוצע הסימפוניה התשיעית של בטהובן, בניצוחו של המנצח האמריקאי הנהדר קנת נגאנו.
בעונה הנוכחית היתה אמורה לעלות האופרה "טוראנדוט" מאת פוצ'יני, אך ההפקה בוטלה כליל. חנה מוניץ, מנכ"לית האופרה, מספרת כי ההחלטה על הביטול נבעה בעיקר מסיבות כלכליות. "נדרשנו לשלם סכום אסטרונומי על זכויות היוצרים לאופרה", אומרת מוניץ, "וזה הפך את כל ההפקה ללא כלכלית".
יש להניח שבעיית זכויות היוצרים לא קיימת ב"לה טרוויאטה" של ורדי, ולכן ניתן לקוות שההפקה תעלה כמתוכנן. הבעיה היחידה היא עם התאריך, שהיה ונשאר באמצע יוני. בהפקות הקודמות בתקופה זו של השנה סבלו הבאים ממזג אויר חם ויבש, כמו גם מרוחות שפגעו באקוסטיקה. למרבה הצער, מוניץ מעדכנת שבגלל סיבות שונות (ביניהן זמינות מלונות) זה היה התאריך היחיד שבא בחשבון וכך הוא יישאר.
בעיה נוספת היא בקשר הרופף בין עלילת האופרה למקום. "לה טרוויאטה" היא אופרה קאמרית במהותה, שהגיבורה שלה היא נערת ליווי שגוססת משחפת בסלונים היוקרתיים של פאריז במאה ה- 19. איך זה יסתדר עם אוויר המדבר החם, עם הרקע הגרנדיוזי של המצדה ועם ההגברה החזקה? חנה מוניץ מסבירה שהבימוי ייקח כל זאת בחשבון, ומבטיחה חוויה גדולה. נחיה ונראה.
מתי: 12 עד 16 ביוני 2014
לביצוע אופרות של וגנר בתל-אביב, מסתבר, אפשר להמשיך לחכות. מוניץ מעדכנת שבשלב זה העניין כלל לא על הפרק: "כל עוד ביצוע וגנר יעורר צער ומחלוקת, אין בכוונתנו לעשות זאת", היא אומרת. "אולי בדור הבא, אחרי שהעניין לא יהיה כל כך רגיש".
פורסם ב"גלובס", 8 באפריל 2013
