פולק בארוק הוא אחד הדיסקים המקסימים ששמעתי לאחרונה: הוא מציע מוזיקה עממית, פשוטה במובן הטוב של המילה, שמתחברת אל הרגשות האנושיים בצורה הישירה ביותר וזוכה לביצוע נהדר.
כותרת המישנה לשם הדיסק היא "מוזיקה על-זמנית בכלים עתיקים", וחתום עליו אנסמבל הבארוקדה. זהו הרכב ישראלי מעולה, המתמחה בנגינה בכלי תקופה מהמאות ה- 18 – 16. הדיסק מתמקד בשירים ולחנים מאנגליה, איטליה, ספרד ועוד, שחוברו החל בתקופת הרנסאנס והבארוק ועד ימינו. מיוצגים בו מלחינים מוכרים כמו דאולנד, פרסל, מונטוורדי, פיאצולה ועוד, לצד שורת מלחינים אנונימיים. השירים בנויים במתכונת פשוטה: קו מלודי גבוה, קו באס תומך, והרמוניה בסיסית באמצע.
השירים מוצגים בביצועים יפהפיים ויצירתיים, אותם שרה הזמרת הקבועה של ההרכב, הסופרן יעלה אביטל. אוהבי אופרה יחשבו מן הסתם שלקול שלה חסר "בשר", והם יצדקו: זהו קול קל, צלול וגמיש, ללא הנפח הגדול והעוצמה המקובלים בשירה אופראית מאוחרת. בדיוק אופי הקול שמתאים לשירים מהסוג המבוצע פה. חברי ההרכב מנגנים בגישה מעודנת ומלאת סגנון, והתוצאה נהדרת. ממש מעורר אופטימיות לדעת שאלבום כל כך מקורי וכיפי בוצע והוקלט בארץ. מומלץ בחום. ניתן לרכוש את הדיסק באתר ההרכב: http://www.barrocade.co.il
Folk Baroque. אנסמבל בארוקדה (Barrocade). דיסק בהוצאה עצמית.
______________________________________________________________________
שמרנות סימפונית
מוצרט- סימפוניה מס' 35, דבוז'אק- סימפוניה מס' 8. הפילהרמונית הישראלית. מנצח: הרברט בלומשטט (Blomstedt). דיסק "הליקון רקורדס".
זהו אחד מהדיסקים האחרונים שיצאו בפרויקט המשותף של "הליקון רקורדס" והפילהרמונית, בו מקליטה "הליקון" קונצרטים חיים של התזמורת. הוא הוקלט בשנת 2005, ואיכות ההקלטה טובה.
לגבי ההערכה, יש צדדים לכאן ולכאן. צד החובה: שתי היצירות בדיסק מוכרות לעייפה, ולשתיהן יש הקלטות בלי סוף. בנוסף, הביצוע למוצרט כבד ושמרני, בוודאי יחסית לביצועים מתחרים בגישה "תקופתית". בקונצרטים חיים אין אמנם בארץ מתחרה לפילהרמונית מבחינת איכות ביצוע, אבל כשמגיעים לעולם ההקלטות יש אלטרנטיבות הרבה יותר מעניינות.
צד הזכות: שתי היצירות יפות מאד, והביצוע לשמינית של דבוז'אק נשמע חם וזורם. זה לא מפתיע- במוזיקה רומנטית הפילהרמונית נמצאת במגרשה הביתי. בסך הכל זהו אלבום יפה ונעים להאזנה לכל אורכו, אבל ההמלצה מסויגת למי שלא מקפיד על סוג הפרשנות ואופי הביצוע.
____________________________________________________________________________________
משיא לשיא
המקהלות הגדולות של האופרה. אוסף "הליקון".
אלבום "המקהלות הגדולות של האופרה" הוא האוסף האחרון של "הליקון", שמצטרף לעשרות אוספים קודמים שהוציאה החברה בעבר. הוא מקיים בדיוק מה שהוא מבטיח- שורה ארוכה של קטעי מקהלה מפורסמים מהאופרות הגדולות, בביצועים מסורתיים ובאיכות הקלטה טובה. יש פה קטעי מקהלה מאופרות ידועות של ורדי, דוניצטי, בליני, ביזה, ברליוז, מוצרט, וגנר, צ'ייקובסקי ואחרים, שנבחרו בקפידה. מבחינה זו נעשתה פה עבודה טובה: קשה לחשוב על קטע מקהלה אופראי ידוע שאינו מופיע באלבום.
הבעיה עם האלבום- כתמיד באוספים- היא שהקטעים מופיעים בזה אחר זה, מנותקים מכל הקשר עלילתי או רצף מוזיקלי מקורי. את ההקשר העלילתי אפשר לקרוא בחוברת המצורפת, בה מוסבר בקצרה במה עוסק כל קטע (למרבה הצער- ללא ניקוד או תעתיק אנגלי, שהיה מאפשר לדעת איך מבטאים שמות). גם את מילות הקטעים תיאלצו לחפש באינטרנט.
לסיכום: האוסף עמוס במוזיקה יפה בביצועים טובים ונע משיא מקהלתי אחד למשנהו, אך ללא הקשר או רצף. מסיבה זו בדיוק הוא מכוון באופן מובהק לחובבים, ופחות מומלץ לאוהבי אופרה "כבדים".
פורסם ב"גלובס", 20.7.2011
בין ה- 24- 21 באוגוסט יתקיים באילת פסטיבל "ג'אז בים האדום", המציין השנה 25 שנים להיווסדו. במהלך ארבעת ימי הפסטיבל יופיעו 22 הרכבים, חלקם מחו"ל וחלקם מישראל. השנה לקחו מארגני הפסטיבל החלטה שנויה במחלוקת: התכנית מתמקדת במוזיקאים צעירים יחסית, ויש מעט מאד "עוגנים" של מוזיקאי-על מהעולם. למי שאינו מצוי עמוק בשדה הג'אז, נדרשת הפעם עבודת הכנה משמעותית כדי להחליט למי מהמופעים ללכת (בהנחה שמחליטים לרדת לאילת, כמובן). הסקירה הבאה נועדה להציג את המוזיקאים העיקריים בפסטיבל, ונשענת על האזנה שיטתית להקלטותיהם וקטעי וידאו שהוציאו. כמובן שההמלצות האלו הן בעירבון מוגבל: מהקלטות אודיו קשה להעריך מימדים כמו כריזמה בימתית, "חשמל", אווירה במופע הספציפי, השפעת החום הכבד באילת של סוף אוגוסט על המופיעים ועל הקהל וכדומה.
___________________________________________________________________________________________
אדי פאלמיירי עם להקת "לה פרפקטה II"
הפסנתרן אדי פלמיירי (Palmieri) הוא אחד העוגנים המרכזיים (וכאמור- הלא רבים) של הפסטיבל השנה. פלמיירי, יליד ניו-יורק ממוצא פורטוריקני, שייך ללא ספק לקטגוריית "השמות הגדולים" של המוזיקה הלטינית בעולם. כיום הוא בן 75, ומאחוריו יש תשעה פרסי גראמי ו- 36 אלבומים. הסגנון שלו ניתן להגדרה כ"ג'אז לאטיני", והמוזיקה שלו נוטה לכיוון קיצבי וחושני. לדבריו, סגנון הנגינה שלו משקף את העובדה שהיה בעברו- בנוסף לפסנתרן- גם נגן בתופי "טימבאלס" קובניים. פלמיירי יגיע לארץ עם להקתו מהשנים האחרונות, שנקראת La Perfecta II. בלהקה חברים בנוסף לפלמיירי עצמו תשעה נגנים, המנגנים בתופים מסוגים שונים, באס, גיטרה קובנית, טרומבונים וחליל צד.
המופע של אדי פלמיירי הוא בגדר "מאסט" למי שיורד לאילת השנה, בעיקר אוהבי סלסה וג'אז לטיני. למי שלא מכיר, חפשו בגוגל או יו-טיוב את הצירוף "Eddie Palmieri".
21.8 ו- 22.8 בשעה 21:45, ב- ARENA
___________________________________________________________________________________________
ליז רייט
הזמרת האמריקאית ליז רייט (Wright) היא עוגן נוסף בפסטיבל, בעיקר לאוהבי שירת נשמה. רייט גדלה במשפחה דתית אדוקה, ומעידה שנאסר עליה בילדותה להאזין למוזיקה פופולארית. היא התחילה את דרכה בכנסייה כפסנתרנית וזמרת גוספל, ורק בגיל 19 נפתחה אל עולם הג'אז. כיום, בגיל 31, הרפרטואר שלה כולל ג'אז, גוספל ורית'ם אנד בלוז שזוכים להגשה אישית ואינטימית. מבחינה קולית היא מזכירה טיפה את דיאנה קראל הקנדית, רק עם מוזיקה יותר נוגעת ויותר עמוקה.
לרייט יש לה קול קטיפה עמוק ומרגש, המשקף שנים של שירת נשמה כנסייתית. מלווים אותה נגנים בקלידים, גיטרה, בס ותופים. בהתחשב בקול המיוחד ובהופעה המרגשת שלה, אני מנבא שזה יהיה אחד המופעים שייחקקו בזיכרון מהפסטיבל הזה. קחו בחשבון שהמופע מתאים יותר לאוהבי שירת נשמה ופחות למי שמעוניין בקצב ושעשועים.
כדי לדגום משיריה של רייט בקשו מיו-טיוב את הצירוף "Lizz Wright".
23.8 ו- 24.8 בשעה 21:45, ב- ARENA
____________________________________________________________________________________
ג'ייסון מוראן
פסנתרן טוב, ג'ייסון מוראן. אפילו מעולה. הוא בא מרקע של מוזיקה קלאסית, ועבר לנגן ג'אז אחרי ששמע את המוזיקה של תלוניוס מונק. הוא בן 36, ומגדיר את הסגנון שלו כשילוב של ג'אז אוונגארד, היפ הופ, ספוקן וורד ו"סטרייד פיאנו" (Stride piano, נגינת ג'אז בה יד שמאל "פוסעת" למעלה ולמטה על המקלדת).
מאחורי מוראן יש שמונה אלבומים. את האחרון בהם, TEN, הקליט עם אותם נגנים שיבואו איתו לאילת. יחד הם מהווים שלישיית ג'אז קלאסית- מוראן בפסנתר, וחבריו בתופים ובבאס. לטעמי זהו אלבום מהנה מאד, שמשקף יכולת וירטואוזית מרשימה לצד עומק מוזיקלי, מורכבות וגיוון הבעתי. למרות ההגדרות כ"פרובוקטיבי" או "אוונגארדיסט" שנכתבו עליו, מהחומרים ששמעתי משתקף פסנתרן ג'אז שיכול לקסום לכל אוזן. המוזיקה שלו נעימה ומלודית, ומשקפת השפעה של ג'אז קלאסי- בעיקר של ענק הג'אז תלוניוס מונק. קשה לדעת אם באילת יפנה מוראן יותר לכיוון המסורתי או לכיוון החדשני, אבל הוירטואוזיות והמוזיקליות העמוקה שלו הופכים את המופע הזה למומלץ בכל מקרה.
מדגם מייצג מהמוזיקה של מוראן אפשר לקבל ביו-טיוב, או לחלופין באתר שלו: http://www.jasonmoran.com
22.8 בשעה 23:15 ו-23.8 בשעה 23:30, מועדון הג'אז
____________________________________________________________________________________
גרגואר מארה
המופע של גרגואר מארה (Gregoire Maret) הוא מה שנקרא "לחובבי הז'אנר". הז'אנר הזה הוא נגינת מפוחית פה (הרמוניקה), שמארה נחשב לאחד מהמייצגים הבולטים שלה בעולם.
מארה, בן 36, נולד בז'נבה. אמו היא אפרו-אמריקאית ילידת הארלם, ואביו מוזיקאי ג'אז שוויצרי. הוא הופיע עם טובי נגני הג'אז בעולם, החל בהרבי הנקוק ופאט מת'יני וכלה בג'ורג' בנסון ומקס רואוץ'. במופע שלו בארץ ינגנו לצידו שלושה נגנים- בבאס, פסנתר ותופים. המופע אמור לכלול חומר מקורי לצד שירים שמשלבים מוזיקת עולם וג'אז.
מארה הוא וירטואוז נפלא בתחומו, אך צריך לאהוב את הצליל הייחודי של מפוחית הפה כדי ליהנות ממנו עד הסוף. באינטרנט אין המון קטעים שלו, אבל אפשר לקבל מושג די טוב דרך הקלדת השם ביו-טיוב או דרך כניסה לאתר או לעמוד המיי-ספייס שלו. כתובת האתר היא www.gregoiremaret.com
22.8 בשעה 21:45 בהיכל, 24.8 בשעה 1:00 אחר חצות במועדון הג'אז.
______________________________________________________________________________________
ראול מיידון
קשה לנבא איך יהיה המופע של ראול מיידון (Midon). מצד אחד, המוזיקה שלו די בנאלית בעיני. מצד שני, הבחור עיוור כמעט מלידה ושר בסגנון אישי מאד. כך שיכול להיות שהקהל יצא מההופעה שלו מוקסם ונרגש, אם לא מהמוזיקה אז מהסיפור שמאחוריה.
מיידון, בן 45, מופיע לבדו במופע שמשלב שירה וגיטרה, עליה הוא פורט ומתופף חליפות. קול השירה הרגיל שלו די קטן ולא מרשים במיוחד, אבל מה שמדהים אצלו היא טכניקה ייחודית שמאפשרת לו להפיק צליל של חצוצרת בי-בופ באמצעות הקול. רמת השליטה שלו בטכניקה הזו כה גבוהה, עד שהוא מסוגל לאלתר בצלילים הגבוהים ונשמע ממש כמו סולו חצוצרה.
השירים של מיידון משלבים סול, פולק-פופ, ג'אז ומוזיקה לטינית, והטקסטים אישיים וחברתיים. הוא הפך לעיוור לאחר ששהה באינקובטור ללא הגנה לעיניים, ומספר שהעיוורון הפך אותו לממוקד יותר כיוון שידע שאפשרויות התעסוקה שלו מוגבלות.
כדי לבדוק את התאמת הסגנון להעדפותיכם בקשו מיו-טיוב את הצירוף "raul midon".
23.8 בשעה 23:15 ו- 24.8 בשעה 23:30, מועדון הג'אז
______________________________________________________________________________________
סטיב סמית' ו- Vital information
הרכב נהדר, בעיקר לאוהבי פיוז'ן מתקדמים. סטיב סמית' הוא נגן תופים, וחבריו להרכב מנגנים בקלידים, בס, גיטרה וכלי הקשה נוספים. המוזיקה שלהם משלבת פאנק, סווינג, סול וסגנונות נוספים, ונוטה באופן מובהק לקצביות. לא פלא בהתחשב בעובדה שמנהיג ההרכב הוא מתופף, ועוד ברמה של סטיב סמית'. מההקלטות שלהם משתקף הרכב המבצע מוזיקה מורכבת ומעניינת, למעט הקטעים המעצבנים בהם הם שרים ג'יבריש בצורה קיצבית.
נגן כלי ההקשה של ההרכב, המזדהה בדיסק שלהם בשם Gilad, הוא גלעד דוברצקי הישראלי. דוברצקי הקליט עם ההרכב בתקופה שהתגורר בארה"ב, ולכבוד ביקורם בארץ יצטרף לחבריו ויופיע איתם באילת.
ניתן להתרשם מההרכב באתר שלו: www.vitalinformation.com. מומלץ לנסות לשים יד גם על הדיסק שלהם מ- 2007, Vitalization, שמלא בהרבה גרוב ואנרגיה.
23.8 ו- 24.8 בשעה 1:00 אחר חצות, ב- ARENA.
_________________________________________________________________________________________
פדריטו מרטינז
זהו מופע שמומלץ במיוחד לאוהבי מוזיקה קובאנית. פדריטו (Pedrito) מרטינז הוא נגן כלי הקשה וזמר, יליד הוואנה שבקובה. בגיל 25 עבר לצפון אמריקה, והחל לשתף פעולה עם טובי נגני הג'אז והמוזיקה האתנית. כיום, בגיל 38, הוא עומד בראש "להקת פדריטו מרטינז" המתמחה במוזיקה קובאנית.
מרטינז הוא אמן תיפוף נהדר, ובהופעה הוא שר ומנגן במגוון תופים. להקתה כוללת שלושה נגנים- בפסנתר, בס וכלי הקשה, וכולם מצטרפים אליו גם בשירה. הצד החזק של החבר'ה האלו הוא הקצב, ונראה שזה יהיה מסוג ההופעות בהן קשה להישאר יושבים במקום.
יו-טיוב מספק הצצה טובה להופעות של מרטינז (חפשו את הצירוף Pedrito Martinez), ויש לו גם אתר: www.pedritomartinezmusic.com
21.8 בשעה 1:00 אחר חצות, 22.8 בשעה 23:30, מועדון הג'אז
____________________________________________________________________________________
גרטשן פרלאטו
זמרת הג'אז האמריקאית גרטשן פרלאטו (Gretchen Parlato) מופיעה על תקן "הזמרת המקסימה שכולם מתאהבים בה". היא בת 35, עדינה ונאה, עם קול סקסי וחם וסגנון שירה אינטימי. המוזיקה שלה מורכבת ומעניינת, ומצליחה להימנע מלהיות מתיפייפת או מסחרית. איתה יופיעו נגנים בתופים, בס ופסנתר.
למי שרוצה לחוות באילת רגעים מוזיקליים אינטימיים לצד בן-בת הזוג, נראה שהמופע של פרלאטו הוא בחירה נכונה.
כדי להתרשם מפרלאטו והופעתה שובת הלב פשוט בקשו מיו-טיוב את הצירוף "Gretchen Parlato".
23.8 בשעה 20:00, מועדון הג'אז. 24.8 בשעה 21:45, היכל.
_______________________________________________________________________________________
ועוד:
אמנים נוספים שיופיעו בפסטיבל הם להקת כלי הנשיפה האמריקאית "טובה סקיני" (Tuba Skinny); השלישייה של נגן הבאס הישראלי גלעד אברו (Abro); הזמר והפסנתרן הנפלא יוני רכטר; הזמרת והיוצרת יעל דקלבאום; השלישייה הישראלית "בורלסק" (Burlesque); הזמרת האמריקאית ג'סי פאלטר (Jesse Palter); שלישיית שי מאסטרו; הרכב כלי הנשיפה הישראלי Organic Sound Unit; השישייה של הטרומבוניסט המצוין יונתן וולצ'וק; השישייה של נגן הסקסופון ארז בר-נוי; השלישייה של אמן כלי ההקשה זוהר פרסקו (Fresco); ופסנתרן הג'אז הגרמני-קנדי מייקל קייסהאמר (Kaeshammer).
____________________________________________________________________________________________
אתר הפסטיבל: http://www.redseajazzeilat.com
דניאל ברנבוים. צילום עודד אנטמן
זה היה אחד הערבים הבלתי נשכחים בתולדות הפילהרמונית. גם מבחינה מוזיקלית, אבל בעיקר מבחינה אנושית וחברית. לא מדובר רק על החברות בין שני המוזיקאים הגדולים על הבמה, אלא גם על התודה הענקית שיצאה אל שניהם מהקהל.
הביצוע אמש היה נהדר, אבל במיוחד ריגשה ההתנהלות שהתרחשה אחרי שהמוזיקה נגמרה. דניאל ברנבוים ביקש מהקהל הנלהב שקט, והודה במילים חמות לזובין מהטה על חמישים שנות שיתוף פעולה עם התזמורת. הקהל, שמילא את האולם עד אפס מקום, עמד כולו על רגליו ומחא כפיים לכבוד מהטה בהתלהבות במשך דקות ארוכות. איזה רגע מדהים. מהטה, נרגש מעוצמת האהבה, הודה במחווה אצילית ומיד הפנה את התודה אל התזמורת- להראות שבלעדיה אין לו קיום. זה היה רגע חזק מאין כמותו, מזוקק ממש, של הערכה רב-כיוונית. ברנבוים סיים את התודה בצורה מושלמת, כשניגן למהטה הדרן אישי (אימפרומפטו של שוברט).
מהטה לא נשאר חייב, והודה לברנבוים במילים חמות משלו. הוא גילה לקהל שברנבוים מעולם לא גבה מהתזמורת כסף, והזמין אותו לבוא בעוד שנתיים לחגוג שישים שנה של שיתוף פעולה עם התזמורת. הלוואי שזה יקרה.
ועכשיו למוזיקה. האמת, באתי בציפיות נמוכות. שמעתי את ברנבוים מנגן ומנצח על כל הקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן בברלין בשנה שעברה, ונשארתי די אדיש. הוא ניגן אז "לפי הספר", בגישה נוקשה וללא שאר רוח מיוחד. הפעם, בתל-אביב, הוא היה הרבה יותר יצירתי ומעניין. אולי בגלל שלא היה צריך לעסוק גם בניצוח, ואולי כי הרשה לעצמו פרשנות משוחררת יותר.
את היצירתיות הוא הפגין במשיכות צליל יוצאת דופן, במשחקים מפתיעים עם מהירות ודינמיקה (עוצמת צליל), ובנגינה סולנית מעניינת בקדנצות. לעיתים נראה כאילו הוא מנסה להפתיע ולשעשע גם את מי ששמע את היצירות האלו בפעם האלף, כולל את הנגנים על הבמה. בעולם רווי ביצועים והקלטות, בדיוק כך צריך.
אבל היצירתיות לא היתה הכול. ברנבוים הוא אשף בהפקת צלילים שקטים, והרגעים המוזיקליים היפים ביותר שלו היו רגעי ה"פיאנו", הנגינה השקטה. זה היה נכון במיוחד בקונצ'רטו מס' 1, שזכה לביצוע מעולה. בקונצ'רטו מס' 5, לעומת זאת, היו לו "החלקות" טכניות קלות שמנעו מהביצוע להגיע לשלמות.
מי שפחות בלטה אמש היתה התזמורת. אולי אני טועה, אבל התחושה שלי היתה שמהטה הולך על ביצים כדי שלא לגנוב את ההצגה מהפסנתרן. הפילהרמונית ליוותה בצורה יפה וקורקטית, אבל מי שללא ספק מיגנט את הקהל היה ברנבוים. זה אולי לא נשמע ככה, אבל זו תעודת כבוד למהטה כמנהל מוזיקלי של תזמורת ענייה: כשסולן גדול כמו ברנבוים מסכים להגיע בחינם, עדיף לשים את האגו בצד לכמה ימים.
בטהובן- קונצ'רטי לפסנתר מס' 1 ו- 5. פסנתר: דניאל ברנבוים. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 16.7.
ב- 24 ביולי יופיע ברעננה ז'ילברטו ז'יל (Gilberto Gil), מגדולי המלחינים והזמרים של ברזיל. זוהי הפעם השנייה שז'יל, בן 69, מופיע בישראל השנה. הפעם הקודמת היתה באפריל, בהיכל התרבות בת"א. מופע זה זכה לביקורת נלהבות מהצד המוזיקלי, אבל השאיר אצל רבים טעם מר מהבחינה הארגונית: או בגלל שנשארו ללא כרטיסים, או בגלל התורים המטורפים ליד הקופות שגרמו לאיחורים בכניסה לאולם. המופע הפעם אמור לתת מענה לשתי הבעיות האלו- ראשית, הוא יתקיים בפארק פתוח (אמפי פארק רעננה), ושנית, יוצע לצופים מגוון אפשרויות לקבל את הכרטיסים מראש.
שם המופע הקרוב הוא "לכול" (For All), והוא כולל בנוסף לז'יל עצמו הרכב בן ששה נגנים. "מדובר במופע ריתמי מאד", אומר ז'יל בראיון בלעדי ל"גלובס". "הוא מבוסס על מוזיקה מצפון-מזרח ברזיל. המופע הזה שונה לחלוטין ממופע המיתרים שביצענו בישראל באביב האחרון. באביב זה היה מופע אקוסטי, מתון, עם שלושה נגנים בלבד. עכשיו יהיו על הבמה שבעה נגנים, כולל נגני אקורדיאון, כינור וזבומבה (Zabumba, תוף באס ברזילאי). אלו הם שלושת הכלים שמהווים את הבסיס לקצב של המוזיקה מצפון-מזרח ברזיל. התכנית עצמה משלבת סגנונות שונים, כמו באייאו (Baiao), חוטה (Xote), סמבה ופורו (Forro)”.
האם אתה מעדיף את ההופעות האקוסטיות או את הופעות הענק בפארקים?
"אני אוהב גם וגם. הדוגמא הישראלית טובה במקרה הזה: באביב נתתי מופע מיתרים אינטימי בתל-אביב, ועכשיו יהיה מופע הרבה יותר תוסס וחי ברעננה".
הפרסום לגבי המופע דיבר על "חגיגת להיטים", ככל הנראה כתגובה לביקורת על המופע באפריל בו ביצע ז'יל הרבה חומר לא מוכר. ז'יל מסביר שזה לא בהכרח המצב: "בדרך כלל אני משלב בין שירים מוכרים לחדשים. זה יהיה המצב גם במופע הקרוב בישראל".
איך אתה שומר על הקול? והאם אתה מרגיש שהוא השתנה עם השנים?
"אני מקפיד על מה שאני אוכל, מנסה לתת לקול לנוח בימים של הופעות, מה שאומר הימנעות משיחות או דיבור בטלפון, ועושה תרגילים שלמדתי מרופא מומחה לקול. וכן, כמו כל יתר הדברים, גם הקול השתנה קצת עם השנים".
ז'יל נודע כאדם פוליטי, ובין השנים 2008 – 2003 אף כיהן כשר התרבות של ברזיל בממשלתו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה. כיום, לדבריו, הוא הניח לפוליטיקה ומתמקד בשני דברים: המשפחה והמוזיקה.
הרגשת איזה שינוי ביחס למוזיקה שלך בעקבות הפעילות הפוליטית?
"ממש לא. לא בתקופה שכיהנתי כשר התרבות, ולא אחריה. אני גם לא חושב שזה עזר או פגע בקריירה שלי. אלו שני דברים נפרדים".
יש לך קשר הדוק לישראל ואתה מופיע פה הרבה. יש לזה סיבה מיוחדת?
"אני מרגיש שהישראלים מאד אוהבים את המוזיקה שלנו. הרגשתי אם זה כבר מהפעם הראשונה שהייתי אצלכם. אלו דברים שאומרים גם העמיתים שלי מברזיל. אני מאד מתחבר לאופי הים-תיכוני".
ההופעה תתקיים באמפי פארק רעננה, יום ראשון 24 ביולי בשעה 20:00.
פורסם ב"גלובס", 13.7.2011
רכבות שונות. צילום: Jonas Lindström
המופע "רכבות שונות" נוצר במקור בתיאטרון היהודי בשטוקהולם, והגיע כעת לירושלים. פירוט הביקורת מיד, אבל למי שאין כוח לקרוא נאמר כבר כעת: כיף זה לא.
נתחיל בפלוסים. הראשון והעיקרי הוא המיקום: המופע מתקיים באתר הקישלה המחודש, שנפתח לקהל רק לאחרונה. האתר מעניין מאד בפני עצמו, וצמוד לשוק בעיר העתיקה. אם באים מוקדם, אפשר לשלב את המופע בטיול באיזור ולספוג אווירה בינלאומית בין המוני התיירים.
הפלוס השני הוא בחלק הראשון של המופע, בו מוצגת היצירה "רכבות שונות" מאת סטיב רייך. זו יצירה קשה לעיכול ותובענית מאד מבחינה רגשית, אבל היא ללא ספק אמנות טובה. היא מבוצעת ע"י רביעיית כלי קשת (רביעיית "Flesh Quartet" מסטוקהולם), המנגנת בשילוב קטעי מוזיקה, רעש והקראה מוקלטים. במקביל מוקרנים הטקסט, ותמונות ויזואליות שונות, על קירות החלל. בחלל עצמו תלויות עבודות זכוכית דמויות בועה, המדמות, מן הסתם, דמעות.
"רכבות שונות" היא יצירה שניתן לסווג כ"מינימליסטית", כלומר יש בה תבניות מוזיקליות חוזרות ללא פיתוח קלאסי מקובל. היא מציגה את זוועות השואה דרך הצגה ויזואלית ומוזיקלית של הרכבות שהובילו את יהודי אירופה אל מותם, והשוואתן עם הרכבות המהירות בארה"ב שאחרי המלחמה. ברקע יש טקסטים מוקלטים, קצרים ומזעזעים, של ניצולי שואה. החלל החשוך, המוזיקה האינטנסיבית והנושא הטעון יוצרים אפקט ריגשי חזק, לעיתים קשה מנשוא. אל תיקחו למופעה הזה אנשים עם לב חלש. כאמור, גם אל תצפו לכיף. זו אמנות טובה, אבל לא מדובר בבילוי קליל של ערב קיץ.
החלק השני של המופע, שמבוצע ברציפות אחרי הראשון, כולל יצירה מקורית של חברי ה"פלש קוורטט" שחוברה כפרשנות ליצירה של רייך. בעיני זו יצירה מקושקשת למדי, בה משלבים חברי ההרכב מוזיקת מעליות (בנגינה על הכלים), הקשה על בועות הזכוכית, ואפילו אפקטים צורמניים כמו העברת ציפורניים עליה. סתם בריבוע.
"רכבות שונות" מאת סטיב רייך. רביעיית Flesh Quartet. מגדל דוד, ירושלים. המופע מתקיים מדי יום עד 21 ביולי, במגדל דוד בירושלים.
פורסם ב"גלובס", 13.7.2011
זובין מהטה אמש בהיכל התרבות. צילום: יוסי זליגר
שורה תחתונה תחילה: מדובר באחד ההישגים הגדולים של הפילהרמונית בשנים האחרונות. היצירה אדירה, בחירת הסולנים נבונה, וכוחות הביצוע הענקיים היו ברובם מצוינים. מי היה מאמין שהמוזיקה של שנברג, משנואי נפשו של הקהל השמרני, תזכה לכזו הצלחה בהיכל התרבות.
מי שלא חשש באופן אוטומטי מהשם "שנברג", ובא אמש לפילהרמונית בכל זאת, גילה שבעצם מדובר ביצירה השייכת מבחינה סגנונית לרומנטיקה המאוחרת. בשפה ציורית, אפשר להגדיר אותה כ"שנברג לפני שהשתגע". הטונאליות שלה אמנם מעורפלת, אבל כל אוזן שהורגלה למהלר תוכל להתמודד איתה בקלות.
"שירי גורה" היא שילוב של אורטוריה, קנטטה ומחזור שירים. היא כתובה להרכב ענק- תזמורת מתוגברת, מקהלה עצומה, חמישה סולנים וקריין. להערכתי, השתתפו בביצוע קרוב ל- 400 איש. בשלב מסוים של מחיאות הכפיים, כשהקהל החל נוהר החוצה כדי לא להיתקע בחנייה, חששתי שיהיו על הבמה יותר אנשים מאשר בקהל (זה לא קרה: באופן מפתיע נשאר רוב הקהל להריע בהתלהבות).
ובאמת היו הרבה סיבות להתלהב. ראשית, הסולנים: זובין מהטה הצליח לגייס לביצוע היצירה צוות חלומות, שכולו היה מצוין. במיוחד אהבתי את זמרת הסופרן ג'ניפר וילסון, זמרת האלט הנפלאה דניאלה דנשלאג (Denschlag) והטנור ניקלאס ריגרט (Rygert), אך גם היתר היו טובים מאד. בעיני, הרגע בו שרה דנשלאג על מותה של טווה (Tove) האהובה היה עוצר נשימה ממש מרוב עוצמה רגשית. איתי טיראן, בתפקיד קטן של קריין בחלק האחרון, שיחק נהדר אך לא לגמרי שיכנע בכל הקשור לדיקציה הגרמנית. עניין שולי.
עוד זהרה אמש מקהלת הענק, שהורכבה מחברי המקהלה הפילהרמונית של פראג והמקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני. המקהלה סיפקה את אפקט הגרנדיוזיות הדרוש, במיוחד בסיום המהמם (שמזכיר קצת את הסימפוניה השנייה של מהלר). את הכנת המקהלה עשה רונן בורשבסקי, שראוי לכל שבח. גם התזמורת נשמעה נפלא, עם צליל חם ועשיר. על כל הפרויקט ניצח זובין מהטה, שהיה לחלוטין במגרש הביתי. הוא אמנם ניצח עם תווים, אך שלט היטב בהרכב הביצוע הענק והפיק את כל הניואנסים שאפשר לבקש.
מעבר לביצוע עצמו, היו בעיני שני דברים סימבוליים בקונצרט אמש. הראשון- שהפרויקט הגדול האחרון של הפילהרמונית בהיכל התרבות לפני השיפוץ היה דווקא "שירי גורה", מהיצירות האחרונות של סוף הרומנטיקה. למה סימבולי? כי פרידה מהרומנטיקה של האולם הישן והמתפורר, וההכרה בצורך לחדש, הוא בדיוק מה שהתזמורת וקהלה צריכים כעת. גם מבחינת האולם, וגם מבחינת הרפרטואר.
האלמנט הסימבולי השני היה בכך שדרך נגינת "שירי גורה", שחוברה ע"י ארנולד שנברג היהודי, הגישה התזמורת לקהלה וגנר בלי לקרוא לו בשם. למעשה, היצירה ספוגה כולה בהשפעות וגנריות, החל ב"טנהויזר" וכלה בהמנון של אבירי השולחן העגול מ"פארסיפל". יש להניח שלרוב הקהל עובדה זו חלפה ליד האוזן, כי וגנר הרי לא מנוגן פה. חבל: קשה להבין את שנברג בלי להכיר את וגנר, וקשה להעריך את מקומו הקריטי בתולדות המוזיקה בלי להבין את הרקע ממנו צמח. אפשר רק לקוות שסוף-סוף יוסר החרם המיותר מביצוע המוזיקה של וגנר, והקהל הישראלי יוכל לשמוע אותה לא רק בדיסקים או בחו"ל. כמו שזה נשמע אמש, הפילהרמונית תבצע את המוזיקה שלו באופן מושלם.
"שירי גורה" (Gurrelieder) מאת ארנולד שנברג. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 11.7. היצירה תבוצע שוב בת"א ביום ד' (13 ביולי) ובירושלים ביום א' (17 ביולי).
פורסם ב"גלובס", 12.7.2011
ג'ואן דורנמן (משמאל) בפעולה. צילום: אריאל בשור
בתחילת יולי נפתחה ביפו הסדנה הבינלאומית לאופרה, שתימשך לאורך החודש כולו. בסדנה משתתפים השנה כמאה זמרים וזמרות מרחבי העולם, שאיתם עובד צוות של כשלושים מורים, מנצחים, במאים ופסנתרנים. הסדנה מתקיימת זו השנה ה- 25, ובמהלך שנותיה הרבות למדו בה כמה מחשובי הזמרים הישראלים שפועלים כיום בעולם.
מעבר לאינטרס הברור של הזמרים הצעירים להשתתף בסדנה, היא מהווה מוקד משיכה גם לקהל אוהבי האופרה. אלו יכולים לצפות בעשייה האופראית על כל שלביה, באווירה צעירה ולא מכופתרת. הסדנה מציעה מופעים מסוגים שונים, בהתאם לשלב בו היא נמצאת. השלב הראשון, המתקיים בימים אלו, הוא של כיתות האמן. כיתות אלו פתוחות גם לקהל (בתשלום). אם נפלתם על אחת מוצלחת, אפשר לראות בזמן אמת את השינוי המתחולל בביצועם של הזמרים הצעירים. בשלב השני, המתחיל ב- 17 ביולי, הדגש עובר לביצועי קונצרטים ואופרות שמתקיימים מדי ערב. האופרות מבוצעות בבימוי חלקי ודל תקציב, אך עם הרבה רוח נעורים ויצירתיות.
השנה יבוצעו בסדנה חמש אופרות: "שיקוי אהבה" מאת דוניצטי (Donizetti), "לה בוהם" של פוצ'יני, "דון ג'ובאני" מאת מוצרט, "המדיום" מאת מנוטי (Menotti) ו"אריאדנה בנקסוס" (Ariadne auf Naxos) מאת ריכרד שטראוס. מבחינת אופיין המוזיקלי כולן נגישות יחסית גם לקהל לא מקצועי, אך מי שרוצה "ללכת על בטוח" עם להיטים מוכרים יעדיף את אחת משלוש הראשונות.
במסגרת תוכנית הקונצרטים של הסדנה יועלה ערב המוקדש לשלושה ז'אנרים שהתפתחו לצד האופרה ה"רצינית"- "אופרה קומיק" (בצרפת), סרסואלה (Zarzuela, בספרד) ואופרטה (בגרמניה). קונצרט נוסף נקרא "בל קנטו ו-וריזמו", והוא יוקדש לרפרטואר האופרה האיטלקי של המאה ה- 19. ערב נוסף יקרא "אלוהים, השיגעון והשטן", ויכלול קטעים מאופרות בהן השטן בוחן את האדם לצד כמה מסצנות השיגעון המפורסמות. ערב אחר יוקדש למחזות זמר, עם זמרי הסדנה ופסנתרן.
המנהלת האמנותית של סדנת האופרה מראשיתה היא מדריכת הקול הכריזמטית ג'ואן דורנמן (Dornemann), מה"מטרופולין אופרה" בניו-יורק. דורנמן היא פרפורמרית נהדרת כמורה, וכיתות האמן בהנחייתה הן חוויה מיוחדת (בעיקר אם שומעים אותן בפעם הראשונה).
מבחינת הקהל, הסדנה מאפשרת להתחבר לתהליך הלמידה והעבודה של זמרים צעירים מצטיינים, שחלקם ברמה מעולה. עם זאת, למי שמגיע אליה בפעם הראשונה כדאי לתאם ציפיות. ראשית- אין מה לצפות לביצועים ברמה של בית אופרה אמיתי. הזמרים אמנם טובים בדרך כלל, אך התפאורה חלקית וסמלית והליווי נעשה ע"י פסנתר ולא ע"י תזמורת. שנית, לא כל כיתות האומן הן באותה רמה, וחלק עשויות להיות טכניות או משעממות. ברגע ששומרים על ציפיות ריאליות אפשר ליהנות גם מקולות יפים, גם מחדוות הגילוי של כישרונות צעירים, וגם מהאווירה הנעימה והלא מכופתרת.
סדנת האופרה תתקיים עד ה- 30 ביולי. מרכז המוזיקה ת"א-יפו, רחוב שארית ישראל 10, יפו. מחירי כרטיסים: כיתת אמן: 50 שקלים, קונצרט: 70-90 שקלים, אופרות: 90-100 שקלים, קונצרט גאלה: 89-199 שקלים. קונצרט הגאלה בסיום הסדנה יתקיים בבית האופרה בת"א. רשימת המופעים המלאה מופיעה באתר "הדרן": www.hadran.co.il
אבי שושני (משמאל) עם זובין מהטה. צילום: מקסים ריידר
התקופה הקרובה תהיה רצופת אירועים תובעניים עבור התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בחודש יולי תחגוג התזמורת חמישים שנה לקונצרט הראשון בו ניצח עליה זובין מהטה, מנהלה המוזיקלי הנצחי; באוגוסט תתפנה התזמורת מהיכל התרבות בת"א, ובאולם יתחיל תהליך שיפוץ הדרוש לו כאוויר לנשימה; בספטמבר היא תצא לסיור קונצרטים ארוך באירופה; ובעונה הבאה, עונת ה- 75 החגיגית, היא תידרש להתמודד עם מעבר לאולמות חליפיים באזור תל-אביב עד תום השיפוץ.
באופן טבעי, סוגיית שיפוץ היכל התרבות היא הבוערת והמסקרנת ביותר. מצבו התחזוקתי של האולם מזעזע, אך שיפוצו הפך לסאגה ארוכה ומפותלת. כעת, השיפוץ יוצא סוף-סוף לדרך. "ב-1 באוגוסט אנחנו עוזבים את ההיכל", מבשר אבי שושני, מזכ"ל הפילהרמונית, בראיון בלעדי ל"גלובס". "העונה הבאה, בה תחגוג התזמורת 75 שנים להיווסדה, כבר תבוצע באולמות חליפיים. בהנחה שהכול יעבוד לפי לוח הזמנים המתוכנן, התזמורת אמורה לחזור לבית המשופץ 14 חודשים לאחר מכן".
כמה זה עולה ומי משלם?
"עלות השיפוץ היא 140 מליון שקלים. עיריית ת"א מחויבת לחצי מהסכום. עד כה, התנהלותה ומעורבותה של העירייה בעניין השיפוץ מופתית. את יתר הסכום התזמורת מגייסת, גם בארץ וגם בחו"ל".
למרבה ההפתעה, מסתבר שהתזמורת עדיין לא גייסה את כל הסכום הנדרש לשיפוץ. עם זאת, שושני לא נשמע מודאג. "יש התגייסות גדולה של תורמים פרטיים, שהרימו תרומה ספציפית לשיפוץ", הוא מסביר. "קיבלנו תרומות שנעות מ- 300,000 ועד מליון דולר. יש גם תורם ספציפי שתרם שניים וחצי מיליון דולר".
מי האנשים?
"בשלב הזה כולם ביקשו להישאר חסויים".
ומה יקרה אם לא תצליחו לגייס את כל הסכום הדרוש?
"אני לא יכול להרשות לעצמי לקחת אפשרות כזו בחשבון. יש לנו מספיק ידידים ואני בטוח שהם יעזרו".
***
שושני מספר כי שיפוץ האולם יכלול מספר פעולות. הראשונה, באופן טבעי, היא שיפור האקוסטיקה. השנייה היא הרחבת הכיסאות והמעברים באולם, שתביא לירידה של 300 מקומות ותקטין את הצפיפות הקשה בו. בנוסף יתווספו באולם תאי שירותים, והקופות יוכנסו פנימה כדי לחסוך מהקהל לעמוד בתור לכרטיסים בחוץ. מתחת לבניין ייחפרו1400 מטריםבאדמה, ובהם ייבנו חדרי סולנים, חדרים למקהלות, אולם חזרות ואולם מוזיקה קאמרית.
ומה לגבי המעטפת החיצונית, שהיתה מוקד לחילוקי דעות חריפים?
"מבחוץ האולם יראה אותו דבר. הוא ישופץ ויראה נקי וחגיגי, אבל לא ישונה".
זה לא מה שרציתם במקור.
"נכון. אבל הברירה שלנו היתה לא לעשות כלום, והעדפנו להתפשר. אנחנו מקווים שהפשרה הזו לא תחטא למטרה. בסופו של דבר, האקוסטיקה תשופר והתנאים ישופרו מאד גם לקהל וגם למוזיקאים".
***
בתקופת השיפוץ יעברו משרדי התזמורת לבית ההארחה של התזמורת בשיכון ל', ושם גם יערכו רוב החזרות. הקונצרטים עצמם יתקיימו ברובם באולם סמולארש (Smolarz) באוניברסיטת תל-אביב, ומיעוטם בהאנגר 11 בנמל תל-אביב.
אולם סמולארש זכור לי כבעל אקוסטיקה נוראית.
"כבר לא. הבאנו לשם את טויוטה, מומחה האקוסטיקה היפני שעבד איתנו גם על האקוסטיקה של היכל התרבות. הוא נתן לנו פתרונות במחירים סבירים ועם תוצאות גבוהות, ועניין האקוסטיקה יסודר. הבעיה היותר גדולה של האולם היא שיש בו 1100 מושבים, לעומת 2700 בהיכל התרבות. המשמעות היא שנצטרך לשכפל חלק ניכר מהסדרות. התזמורת תנגן בעונה הבאה למעלה מחמישים קונצרטים יותר".
מה שמן הסתם יחייב אתכם לשלם יותר לנגנים.
"דווקא לא. הנגנים ישתכרו אותו דבר. זה הובא לדיון, והנגנים הסכימו בהבנה מלאה".
לדברי שושני, למעבר לאולם סמולארש יש גם יתרונות. "ראשית, אין שם בעיית חניה. שנית, מכיוון שהאולם יותר קטן, זה יאפשר לחלק נכבד מהמנויים לשבת יותר קרוב. ושלישית, זה מקום חדש ונעים".
אז למה לא כל הקונצרטים יתקיימו שם?
"כי לאולם היו תאריכים שכבר שוריינו לגופים אחרים. את המופעים בתאריכים האלו נבצע בהאנגר 11 בנמל ת"א, שגם הוא יעבור שיפוץ אקוסטי בהנחיית המומחה היפני. למעשה, כל חגיגות ה- 75 לתזמורת יבוצעו בהאנגר".
לדברי שושני, התזמורת מתמודדת כעת עם פרוייקט ענק של שיבוץ המנויים לאולמות החדשים. "השיבוץ למקום ולסדרות יהיה פרטני לכל מנוי", הוא אומר. "הגדלנו את הצוות בצורה משמעותית, ונשב עם כל מנוי כדי לתת לו את כל האופציות".
*****
בחודש יולי תחגוג הפילהרמונית חמישים שנה לקונצרט הראשון בו ניצח עליה זובין מהטה, מנהלה המוזיקלי בארבעים השנים האחרונות. "התוכנית אז כללה יצירות מאת דבוז'אק, סטרווינסקי וקודאי", אומר שושני. "היום לא היינו מעזים להעלות תכנית כל כך נועזת מבחינת רפרטואר".
חגיגות החמישים יתמקדו בארבעה עוגנים. הראשון- ביצוע של "שירי גורה" (Gurre Lieder) מאת שנברג, שלדברי שושני מהווה מעמסה כלכלית אדירה על התזמורת בשל כוחות הביצוע הגדולים שנדרשים לה (ארבע מקהלות, סוללת סולנים וקריין). השני- קונצרטים מיוחדים של דניאל ברנבוים, שינגן וינצח על חמשת הקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן. ברנבוים מופיע בארץ תמיד בהתנדבות, כך שמבחינה כלכלית יש להופעתו רווח כפול לתזמורת. השלישי הוא סדרת קונצרטים עם הכנר פנחס צוקרמן ורעייתו הצ'לנית, והרביעי- קונצרט חד-פעמי עם זמרת הסופרן האמריקאית רנה פלמינג (Renee Fleming) בירושלים. לכל אלו מצטרפים תוכנית המשלבת מוזיקה וריקוד (עם עידו תדמור ולהקתו) וקונצרט מיוחד לכבוד מהטה בבית הנשיא.
אתם לא חושבים על יורש, אחרי כל כך הרבה שנים?
"אין סיבה שזובין ילך. עם זאת, אנחנו מטפחים קשרים עם מנצחים צעירים במחשבה קדימה. דוגמאות בולטות הם קיריל פטרנקו (Petrenko), דימיטרי יורובסקי, גוסטבו דודאמל וכריסטיאן ואסקז".
***************
שושני מודע היטב לביקורת שסופגת התזמורת בעניין הרפרטואר שלה, שנתפס כשמרני וחוזר על עצמו. "אלו דרישות הצרכן", הוא קובע בצער. "אין פעם אחת שאנחנו מבצעים יצירה עכשווית או ישראלית בלי שנקבל עליה תגובות בנוסח של "באנו ליהנות, אל תחנכו אותנו". זובין מהטה היה רוצה לבצע הרבה יותר מוזיקה מודרנית, אבל דרישת הקהל היא אחרת ולכן הוא נאלץ להתפשר".
אתה לא מרגיש שהפילהרמונית שמרנית במיוחד בהיבט הזה?
"אנחנו לא יותר שמרנים מאף תזמורת בסדר הגודל הזה בעולם. אם היתה לי קרן שהיתה משלמת עשרה מליון דולר על ביצוע יצירות עכשוויות, הייתי מסתכן. אבל אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי לעשות את זה. אנחנו סמוכים על שולחנו של הקהל, וזה לא מה שהקהל רוצה. אנשים חוששים אפילו מ- Gurre Lieder של שנברג, שנבצע בחודש הבא. בדרך כלל האולמות כבר מלאים בשלב כזה, ועובדה שעדיין נשארו לתוכנית כרטיסים".
אז יוצא שאתם תקועים עם אותו רפרטואר.
"במידה רבה כן, אבל יש גם פריצות דרך. בעונה הבאה נבצע מספר יצירות עכשוויות, כולל יצירה דרום אמריקאית עם המנצח כריסטיאן ואסקז. אבל בתמונה הכללית יש העדפה ברורה לרפרטואר השמרני".
***
לתזמורת הפילהרמונית יש כיום, לדברי שושני, כ- 27,000 מנויים. תקציב התזמורת עומד על כשמונים מליון שקלים, כשמחצית ממנו מגיעה ממימון עצמי ותרומות. הצורך הכלכלי מחייב את התזמורת להשתתף בשלל פרויקטים מחוץ לעונת המנויים, מה שנקרא בשפת המוזיקאים "חלטורות". כמו כן היא יוצאת לסיורים בחו"ל, פעולה הכרחית לשמירת מעמדה הבינלאומי. בסוף אוגוסט תצא התזמורת לסיור פסטיבלים ארוך באירופה, בו תנגן כמעט מדי ערב בפסטיבלים היוקרתיים ביותר ביבשת.
בעיית התקציב מחייבת את התזמורת לשלם באופן יחסי שכר נמוך מאד לאורחיה, שחלקם גדולי עולם. "אנחנו משלמים רבע או שליש מהסכומים שהאמנים האלו מקבלים בעולם", אומר שושני. "כדי לשכנע אנחנו מנצלים את הקשר שלהם לזובין מהטה, את הקשר שנוצר עם התזמורת ואת הידידות שנוצרת".
זה משפיע גם על פעולות נוספות של התזמורת?
"בודאי. אנחנו עושים תכנית לבני נוער בשם "מפתח", אליה נחשפים כשלושים אלף ילדים. אם היה לנו תקציב, הייתי רוצה להגדיל את הפרויקט הזה פי עשר. אנחנו מעורבים גם בפרויקט "סולמות", של חינוך מוזיקלי לבני נוער בסיכון על פי מודל ה"סיסטמה" בונצואלה. כרגע יש בו רק שלוש תזמורות, כי זה התקציב שיש. יש לנו פרויקט של חינוך מוזיקלי במגזר הערבי, בו משתתפות כרגע רק שפרעם ונצרת מאותה סיבה".
מי מממן את כל זה?
"כל הכסף לדברים האלו מגיע מתרומות של המגזר הפרטי. תמיכת המדינה עומדת על 9.3 מליון שקלים, ובשנה הבאה תרד ל- 8.5 מליון. הפילהרמונית היא התזמורת הלאומית, אבל היא לא מוגדרת באופן נפרד בתקציב. לכן, אנחנו מקבלים פחות ככל שעוגת התקציב מתפרסת ליותר גופים".
אתה לא מרגיש שהמוזיקה הקלאסית הופכת להיות פחות ופחות רלוונטית לקהל צעיר?
"הקהל למוזיקה קלאסית מבוגר בכל העולם, למעט אולי קוריאה. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לקרב את הקהל הרחב לתזמורת: קונצרטים למשפחה, קונצרטים בג'ינס, חינוך מוזיקלי ועוד. אבל יש בעיה קיומית של כל התרבות המערבית, והיא שהפער בין הרחוב לבין אולם הקונצרטים גדל מאד. הרגלי צריכת התרבות השתנו, החשיפה לאינפורמציה עלתה, והקהל מתנהג בצורה שונה. אנחנו על סף מהפכה אדירה, ועוד לא יודעים איך להתמודד איתה".
פורסם ב"גלובס", 26.6.2011
המוזיקאי הקטלאני הנפלא ג'ורדי סבאל (Savall) הקליט במספר חברות שונות במהלך חייו, עד שבסופו של דבר הקים חברת הקלטות עצמאית. האלבום הנוכחי מחזיר אותנו לפאזה הראשונה בחייו האמנותיים, כאשר הקליט בחברת "וירג'ין".
האלבום כולל שמונה דיסקים שהוקלטו בין 1986 – 1978, השנים בהן סבאל חקר וביצע בשיטתיות את המוזיקה של ספרד העתיקה. האלבום מתמקד במוזיקה חילונית מספרד בין השנים 1700- 1200, חלקה קולית וחלקה אינסטרומנטלית. חוץ מסבאל משתתפים באלבום גם אשתו, זמרת הסופרן הנהדרת מונסראט פיגראס (Figueras), והרכב כלי התקופה "Hesperion XX".
הרפרטואר באלבום יפהפה, אבל הביצוע דורש אזהרה. אלו היו השנים הראשונות בהן עסקו סבאל ואנשיו ברפרטואר הזה, ולהרבה מהיצירות פה הם הקליטו ביצועים טובים יותר בהמשך דרכם. לטעמי, את סבאל במיטבו אפשר למצוא בהקלטות שעשה לחברתAstree בשנות התשעים, שם הוא ואנשיו נשמעים בשלים בהרבה. היתרון הגדול של האוסף הזה ב"וירג'ין" הוא מגוון היצירות שיש בו, והאפשרות להתוודע לאמן גדול בתחילת דרכו.
ספרד העתיקה. אנסמבל XX Hesperion. מנצח: ג'ורדי סבאל. 8 דיסקים Virgin.
=====================================================================
עם אצבע על השלט
ויואלדי- האופרה Ottone in Villa. מנצח: ג'ובאני אנטוניני. דיסק כפול Naïve.
בשנים האחרונות מופיעות בחברת Naive עוד ועוד הקלטות של אופרות מאת ויואלדי (שרדו קרוב לחמישים כאלו). כעת מצטרף למדף ביצוע חדש של האופרה "Ottone in Villa", עם הרכב כלי התקופה המצוין "איל ג'רדינו ארמוניקו" בניצוחו של ג'ובאני אנטוניני.
האופרה נכתבה בשנת 1713, והיתה הראשונה שויואלדי חיבר. היא כתובה לחמישה זמרים, אותם מלווה תזמורת בארוק מצומצמת. את תפקיד הגיבור, הקיסר הרומאי אוטונה, שרה זמרת אלט. העלילה מתרחשת ברומא העתיקה, ומספרת את סיפור אהבתו של אוטונה הקיסר לצעירה שמתעקשת לפלרטט במקביל עם שני צעירים אחרים (שאחד מהם מתברר כאישה במסווה).
כמקובל באופרות של ויואלדי, האופרה מחולקת לרצ'יטטיבים (קטעי דיקלום מקדמי עלילה) שאחריהם באות אריות (Aria- קטע שירה סולני). הרצ'יטטיבים, כתמיד, מעצבנים ומשעממים. האריות, לעומתם, כוללות היצע נפלא של וירטואוזיות קולית. הדרך הנכונה להאזין לאלבום הזה, לדעתי, היא עם אצבע עצבנית על השלט: על הרצ'יטטיבים אפשר לוותר בלב שקט, ולהתמקד באריות בהן יש את עיקר המוזיקה. לגבי הביצוע- רוב הסולנים מוכרים רק למי שמצוי בסצינת המוזיקה המוקדמת, אבל הביצוע מצוין הן מבחינת איכות הקולות והן מבחינת הנגינה התזמורתית.
=================================================================================
כוכבים שרים ויואלדי
ויואלדי- האופרה Ercole. מנצח: פאביו ביונדי. דיסק Virgin Classics.
עוד אופרה של ויואלדי, והפעם בביצוע משופע כוכבים. האופרה היא "הרקולס", שחוברה בשנת 1723 ושרדה רק באופן חלקי. הביצוע שמועלה פה הוא של שיחזור אפקטיבי, אותו עשה המנצח פאביו ביונדי (Biondi).
"הרקולס" כתובה לשמונה סולנים, מקהלה ותזמורת. מה שמייחד את הביצוע הוא הרכב הסולנים, שכולל כמה מהסופר סטארים של עולם השירה היום. בין היתר שרים כאן זמרות המצו-סופרן ויויקה ז'נו (Genaux) וג'ויס די-דונאטו, זמרות הסופרן פטרישיה צ'יופי (Ciofi) ודיאנה דמראו (Damrau), הקונטרה-טנור פיליפ ז'רוסקי, והשם הגדול מכולם- הטנור רולאנדו וילאזון (Villazon) בתפקיד הראשי של הרקולס.
התוצאה? דילמה. מצד אחד, הביצוע התזמורתי מבריק ותוסס. גם רוב הסולנים מעולים, בעיקר אלו שמתמחים במוזיקה עתיקה (ז'רוסקי, ז'נו, צ'יופי ואחרים). מצד שני, הסולנים שמתמחים במוזיקה רומנטית נשמעים לא שייכים מבחינה סגנונית. במיוחד אמורים הדברים ברולנדו וילאזון, שהן ההפקה והן צבע הקול שלו אינם מתאימים לויואלדי. מבחינת כל יתר ההיבטים, הביצוע מומלץ בחום.
פורסם ב"גלובס", 15.6.2011
