פסטיבל פליציה בלומנטל במוזיאון ת"א לאמנות ביסס לעצמו בשנים האחרונות מוניטין של "פסטיבל בוטיק" לאניני טעם. הפסטיבל מקפיד להביא מדי שנה שורה ארוכה של אמנים מעניינים מחו"ל, ומספק לקהל המקומי הזדמנות להתוודע לשמות מובילים מהעולם. לפסטיבל שתי נקודות חוזק עיקריות: הראשונה היא הבאת הרכבים המתמחים בביצוע מוזיקה מוקדמת בגישת ביצוע תקופתית ("אותנטית"), מה שמייחד אותו בנוף המקומי. השנייה היא היצע נהדר של נגני גיטרה, ביניהם נגנים מובילים מחו"ל. רוב תכניות הפסטיבל פונות לקהל שיודע בדיוק מה הוא בא לשמוע, אך חלקן עשוי לעניין גם קהל רחב יותר.
השנה יתקיים הפסטיבל במשך ששה ימים (11 עד 16 באפריל) ויכלול קונצרטים תזמורתיים, סרטי קולנוע, מופעי תיאטרון, מוזיקה קאמרית, רסיטלים ועוד. הסקירה הבאה נועדה לתת הצצה אל המופעים הבולטים בו. שמות ההרכבים הזרים מופיעים גם באנגלית, כדי להקל על החיפוש ביו-טיוב למי שרוצה לדגום מראש. אתר הפסטיבל:www.blumentalfestival.com
Shuffle Concert ("קונצרט ערבוב")
שאפל קונצרט. צילום יחצ
כפי שזה נראה, התכנית הזו תהיה הלהיט של הפסטיבל. כותרת המופע היא "קונצרט ערבוב" (Shuffle Concert), והיצירות המבוצעות בו ייבחרו על ידי הקהל. ההרכב המבצע הוא של חמישה נגנים וזמרת, המגיעים מארה"ב. כולם צעירים בוגרי בית הספר היוקרתי למוזיקה "ג'וליארד" בניו-יורק, וחלקם אפילו ישראלים.
הקונצרט מנסה להתאים את עצמו לדור הצעיר, הרגיל לבחור את מה שהוא שומע. במקום תכנייה מקבל הקהל תפריט אישי, הכולל מגוון יצירות בסגנונות שונים. הצופה שעולה בגורל בוחר יצירה כרצונו מהתפריט, מה שהופך את המופע לאינטראקטיבי ולא צפוי. המבחר כולל מוזיקת בארוק, מוזיקה קלאסית, ג'אז, פופ, טנגו ועוד. בניגוד לתכניות אחרות בפסטיבל, הפונות יותר לקהל אנין טעם, נראה שעל קונצרט זה ניתן להמליץ ללא חשש גם לקהל הרחב. עושה רושם שיהיה שמח.
Shuffle Concert. יום ב', 11.4 בשעה 17:30. מחיר: 70 שקלים.
אנסמבל ויליאם בירד
גרהאם אוריילי. צילום יחצ
"אנסמבל ויליאם בירד (William Byrd)" הוא ההרכב הותיק והמוכר ביותר בפסטיבל, והוא מעורר ציפיות גבוהות. זהו הרכב קולי קטן ואיכותי, שבראשו עומד המנצח האוסטרלי הותיק גראהם או'ריילי. האנסמבל, המתמחה במוזיקה קולית עתיקה, חוגג השנה עשרים שנות פעילות ומוכר היטב מהקלטות. בתכניתו בארץ יבצע יצירות מאת קלאודיו מונטוורדי וג'אקומו קאריסימי, מחשובי מלחיני הבארוק באיטליה. בנוסף, לרגל חמישים שנה למותו של המלחין האוסטרלי פרסי גריינג'ר, יקדיש ההרכב חלק מתכניתו ליצירות מאת מלחין זה. בחלק זה יצטרף לזמרי ההרכב פסנתרן.
לאוהבי מוזיקה קולית המבוצעת בהרכבים קטנים זהו קונצרט מומלץ מאד, כיוון שמדובר בהרכב המוכר מהקלטות כאחד מהטובים בסוגו.
אנסמבל ויליאם בירד. מנצח: ויליאם או'ריילי. שבת 16.4 בשעה 21:00. מחיר: 115 שקלים.
אנסמבל קלמאטיס (בלגיה)
אנסמבל Clematis. צילום יחצ
אנסמבל קלמאטיס (Clematis) מבלגיה מתמחה בביצוע מוזיקת בארוק מגרמניה ואיטליה בכלי תקופה ובגישת ביצוע נאמנה למקור. ההרכב יבצע בארץ את קונצרט הגאלה לפתיחת הפסטיבל, ויבצע בו יצירות מאת מלחינים כמו פרסקובלדי (Frescobaldi), מונטוורדי, רוסי ועוד.
ההרכב כולל חמישה נגנים בכלי תקופה וזמרת סופרן, ומהאזנה להקלטותיו הוא נשמע כגוף בעל איכות ביצועית מעולה. מה שכן, הרפרטואר יתאים יותר למיטיבי לכת בתחום מוזיקת הבארוק.
אנסמבל קלמאטיס. יום ב' 11.4 בשעה 20:30. מחיר: 145 שקלים.
אנסמבל אאוזר מוזיצ'י
Auser Musici. צילום יחצ
אנסמבל אאוזר מוזיצ'י (Auser Musici) מאיטליה הוא למעשה תזמורת בארוק קטנה, המתמחה במוזיקה מהבארוק האיטלקי. מנצח על ההרכב קארלו איפאטה (Ipata), שבנוסף לניצוח מנגן בחליל. בהרכב חברים שבעה נגנים בכלי תקופה (מיתרים, צ'מבלו וחליל), וכן שני זמרים (זמרת סופרן וזמר בריטון). תכניתם בארץ נקראת "הדוכס הגדול מטוסקנה", והיא תכלול יצירות כליות וקוליות מאת מלחינים איטלקים בני תקופת הבארוק כמו פורפורה (Porpora), יומלי (Jommelli), גספאריני ואחרים.
האזנה לדיסקים של ההרכב מגלה איכות ביצוע מעולה, ורפרטואר שכולל בין השאר יצירות מוזיקליות בעלות אופי תיאטרלי ומשעשע. גם כאן, נראה שהתכנית מתאימה יותר למיטיבי לכת בתחום ביצועי בארוק.
אנסמבל אאוזר מוזיצ'י. יום ד' 13.4 בשעה 20:30. מחיר: 145 שקלים.
"טריו זמפירסקו" ופול גלבריית'
Zemphirescu Trip. צילום יחצ
אחד מסימני ההיכר של פסטיבל פליציה בלומנטל הוא "שבוע הגיטרה", שמספק לאוהבי הגיטרה הזדמנות להאזין למגוון קונצרטים בהשתתפות נגני גיטרה מובילים. הקונצרט הבולט במסגרת זו השנה יאחד את אנסמבל הגיטרות הרומני "טריו זמפירסקו" (Zemphyrescu) עם הגיטריסט הברזילאי המצוין פול גלבריית' (Galbraith). ההרכב הרומני יבצע תכנית שתשלב יצירות קלאסיות עם מוזיקה צוענית וקטעי פלמנקו, וגלבריית' יבצע יצירות מאת באך, היידן, שומאן ועוד בעיבוד לגיטרה בשמונה מיתרים. גלבריית' הוא גיטריסט עם רגישות מוזיקלית עילאית, והשילוב בינו לבין ההרכב הרומני התוסס מסקרן מאד.
"טריו זמפירסקו" ופול גלבריית'. יום ו' 15.4 בשעה 21:30. מחיר: 145 שקלים.
באלדי אולייר ויהודה שראייר
Baldi Olier. צילום יחצ
קונצרט בולט נוסף בשבוע הגיטרה יאחד שניים מהגיטריסטים הישראלים המוכרים ביותר, באלדי אולייר ויהודה שראייר. השניים יופיעו עם התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של רונן בורשבסקי, ויבצעו רפרטואר שינוע בין יצירות פלמנקו למוזיקה של גרנדוס. אולייר ושראייר הם מוזיקאים מעולים, והשילוב ביניהם מבטיח קונצרט מעניין.
פלמנקו ורומנטיקה ספרדית. יום ג' 12.4 בשעה 21:00. מחיר: 115 שקלים.
פורסם ב"גלובס", 10.4.2011
מתי כספי אמש בהיכל התרבות. צילום: גיל ארבל
כבר מזמן לא התרגשתי ככה ממופע מוזיקלי. להתרגשות הזו אחראי אדם אחד, וקוראים לו מתי כספי. כספי כבר בן 62, אבל נראה ונשמע בדיוק כמו פעם. הקול הייחודי שלו מטופח להפליא, ההומור מוזר ויצירתי כתמיד, וההופעה שלו על הבמה נפלאה.
למה התרגשתי? כי כספי מייצג דור שכבר חשבנו שנעלם, אבל מסתבר שלא. היכל התרבות היה מפוצץ אמש, כולל המדרגות, בקהל ישראלי במובן הכי טוב של המילה. קהל יפה בכל הגילאים שצוחק מניואנסים של מילים, שלא מפחד מטקסטים גבוהים ומורכבים, שמתרגש משירים שבאמת אומרים משהו. קהל ששר בשקט ובעדינות עם כספי את השירים שכולנו גדלנו עליהם, ופה ושם עוצר את השירה כדי למחות דמעה.
למי שנדמה היה שבישראל 2011 מושגים כמו אנדרסטייטמנט, עידון ודיוק נכחדו, באה ההופעה הזו והוכיחה את ההיפך. כספי, עם הפנים הקפואים שהפכו לסימן ההיכר שלו, היה ונשאר עירני לניואנסים הכי קטנים של שפה ומוזיקה. בין היתר נתן מונולוג קורע מצחוק על מבטאים ("למה הפינים מושכים הברות אחורה? כי קר וצריך לחמם את ההברה לפני שמוציאים אותה"), השתעשע עם המנצח ועם הקהל, ונזף בצחוק בצלם שניסה לתפוס פרופיל טוב שלו בין השירים ("אני לא שונה עכשיו ממה שהייתי כשצילמת אותי לפני שתי דקות"). כיף צרוף.
בחירת השירים, ברובה, היתה מוצלחת גם כן. למעט מספר שירים פחות מוכרים התמקד כספי בלהיטים – כולל נכסי צאן ברזל כמו "ילדותי השניה", "היא חזרה בתשובה", וכהדרן אחרון ביצוע נפלא ל"שיר היונה". למרבה השמחה, כאמור, התברר ששירתו נשארה כשהיתה: קול נקי ויפה, שמסוגל להגיע ללא מאמץ גם לצלילים גבוהים.
אה, כן: והיתה שם גם התזמורת הפילהרמונית, בניצוחו של אילן מוכיח. התזמורת קיימה היטב את מצוותו של היפוקרטס לרופאים: "ראשית, אל תזיקו". אז הם לא הזיקו, אבל גם לא תרמו במיוחד. יתכן שזה בגלל האופי המוגבל של העיבודים, ויתכן שזה פשוט לא סוג המוזיקה שנגני התזמורת מובילים בו. בכל מקרה, את הליווי המשכנע ביותר נתן כספי לעצמו (בגיטרה ופסנתר), ואחריו צוות המלווים הקבוע שלו (תופים ושתי גיטרות). הפילהרמונית תרמה בעיקר את הנפח הצלילי בחלק מהשירים, ואת ההרגשה החגיגית הכללית שנותנת נוכחותם של מלא אנשים על הבמה.
כספי והפילהרמונית מתכננים לבצע את המופע שוב בעתיד הנראה לעין, אך טרם נקבעו תאריכים. כדאי מאד לעקוב ולהבטיח כרטיסים מראש- אם לשפוט לפי המופע המפוצץ של אמש, השגת כרטיס לא תהיה דבר של מה בכך.
מתי כספי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. היכל התרבות ת"א, 6.4. הביקורת פורסמה ב"גלובס", 7.4.2011
ב- 4 באוקטובר 2009 נפטרה מרסדס סוסה (Sosa), זמרת העם הגדולה של דרום אמריקה. כעת, שנה וחצי לערך אחרי פטירתה, הוציאה "הליקון" אלבום כפול ומרגש שפונה לאוהביה הרבים של סוסה בארץ.
את האלבום ערך דובי לנץ, מעריץ ותיק ומקורב לסוסה מאז הופעתה הראשונה בישראל בתחילת שנות השמונים. "עבורי היא פשוט אמא אדמה", כותב לנץ על סוסה. "…אשה גדולה מהחיים, שידעה ללקט את השירים המדברים מליבה אל לב מיליוני מעריציה".
האלבום מורכב משני דיסקים. הראשון נקרא "אמא אדמה", בו שרה סוסה כמה משיריה הגדולים כמו "תודה לחיים", "אלפונסינה והים", Todo Cambia ואחרים. הדיסק השני באלבום נקרא "עם חברים ועם הקהל", והוא כולל להיטים כמו Como la Cigarra ("כמו צרצר"), "לחזור לגיל 17", "רק דבר אחד אבקש מאלוהי" ואחרים. באלבום זה מופיעות הקלטות משותפות עם ויקטור הרדיה (Heredia), מילטון נסימנטו (Nascimento), מקהלת בואנוס איירס ואפילו דיוויד ברוזה.
בחירת השירים והביצועים באלבום מצוינת. חלק מהביצועים שנבחרו הם הגדולים והמוכרים של סוסה, וחלק אחר יכולים לחדש גם למעריצים ותיקים שלה. גם בחירת השירים נעה בין להיטים אהובים לבין שירים מוכרים פחות. בכולם מציגה סוסה את קולה החם, העמוק והעוטף, מלא האנושיות ואהבת האדם. קחו בחשבון רק שאין באלבום את מילות השירים, אבל בעידן האינטרנט קל מאד למצוא אותן ברשת.
לסיכום: אלבום יפהפה ומחמם לב, שמציע הרבה רגעי התרגשות עם אחת הזמרות העממיות הגדולות ביותר של המאה העשרים.
מרסדס סוסה- הקול של דרום אמריקה. אלבום כפול "הליקון".
חגיגה קריאולית
המוזיקאי הקטלאני הנפלא ג'ורדי סבאל (Savall) לא מפסיק להפתיע. הפעם הוא עושה זאת עם אלבום מפואר בשם El Nuevo Mundo- Folias Criollas ("העולם החדש- פוליות קריאוליות").
מאז הקים את חברת ההקלטות הפרטית שלו, Alia Vox ("קול אחר"), סבאל מרשה לעצמו לעשות מה שבא לו- הן מבחינת רפרטואר והן מבחינת עריכה. גם האלבום הזה, כמו יתר האלבומים בחברה, מציע לא רק מוזיקה אלא פרויקט שלם. החוברת המצורפת מעוצבת להפליא, ואפשר למצוא בה שלל פרטים במגוון שפות- החל מסקירה הסטורית וכלה במילות הקטעים המושרים. ממש לא עניין מובן מאליו בעידן האינסטנט המודרני.
האלבום מוקדש למוזיקה מ"העולם החדש"- כלומר, מוזיקה ספרדית מדרום ומרכז אמריקה מהמאה ה- 16 ואילך. הוא כולל מגוון יצירות בעלות אופי היספאני וקריאולי, בהן יש הד מסוים למוזיקה חילונית עתיקה מאירופה אבל גם אופי דרום אמריקאי מובחן. האופי הזה בא לידי ביטוי במקצבים, בצורות המוזיקליות ובאופי הביצוע, שכולו מלא אנרגיה וכריזמה לטינית. הקטעים היפים ביותר באלבום הם אלו שמזכירים מוזיקת פלמנקו ופנדנגו ספרדית, עם שירה עממית מחוספסת ונהדרת.
באלבום משתתפים שלושה הרכבים. שניים מהם הם הקבועים של סבאל- תזמורת "הספריון XXI" ומקהלת "קאפלה ריאל מקטלוניה". השלישי הוא הרכב נפלא של מוזיקה דרום-אמריקאית עממית בשם Tembembe, שכולל זמרים ונגנים בכלים מסורתיים. בנוסף משתתפת באלבום כסולנית גם אשתו של סבאל, זמרת הסופרן הנהדרת מונסראט פיגראס (Figueras).
הבעיה היחידה של האלבום היא חוסר אחידות באיכות הקטעים. חלק מהם נפלאים, אבל חלק אחר קצת בנאלי או חוזר על עצמו. בכל מקרה, לאוהבי מוזיקה לטינית- ולמעריציו הרבים של ג'ורדי סבאל בארץ- זהו אלבום מומלץ מאד.
"העולם החדש"- פוליות קריאוליות. מנצח: ג'ורדי סבאל. דיסק "אליה ווקס".
פורסם ב"גלובס", 6.4.2011
האופרה הישראלית פירסמה אתמול את התכנית שלה לעונה הבאה, הכוללת סדרות בתחומי האופרה, המוזיקה והמחול. למרבה הצער, סדרת האופרה הרגילה ממש לא מפילה מהכסא. הסידרה הבולטת ביותר בתחום הקלאסי היא דווקא סידרת "כל גווני המוזיקה", שמפתיעה עם תכניות מרתקות ואמנים מעולים. גם סדרות מוזיקת העולם, הרוק והג'אז טומנות הפתעות מעניינות.
1. אופרה
למרבה הצער, עונת האופרה הבאה אינה נושאת כל בשורה. היא ממשיכה את הקו האמנותי הקיים, חוזרת על יצירות "בטוחות", ולא מציעה חידושים מסעירים.
העונה תכלול שבע הפקות "רגילות" בבית האופרה, ועוד מספר הפקות מיוחדות. בין ההפקות המיוחדות בולטת הפקת ענק של "כרמן" מאת ביזה במצדה בניצוחו של דניאל אורן, ביוני 2012. הפסטיבל במצדה הפך בשנה האחרונה ל"בון-טון" למרות החום והתנאים האקוסטיים, ובעונה הבאה יתווספו לו שני קונצרטי גאלה. האחד יהיה עם הטנור רוברטו אלנייה וזמרת המצו-סופרן הלטבית המקסימה אלינה גאראנצ'ה (Garanca), מהכוכבות הגדולות של עולם האופרה כיום. השני יהיה עם הפסנתרן הטורקי פאזיל סאי, בליווי התזמורת הפילהרמונית המלכותית מלונדון. סאי מוכר היטב בארץ בזכות הופעותיו עם הפילהרמונית, וספק אם הייתי נוסע עד מצדה כדי לשמוע אותו. לגבי גאראנצ'ה הדילמה יותר גדולה: מצד אחד, היא זמרת נפלאה עם הופעה בימתית זוהרת. מצד שני, היא תופיע בתנאים האקוסטיים הבעייתיים של מצדה. חבל. היה הרבה יותר נחמד לשמוע אותה באולם נורמלי.
ההפקות ה"רגילות" שיעלו בבית האופרה, כאמור, אינן נושאות בשורה מיוחדת. הן יתחילו עם צמד האופרות "אבירות כפרית" מאת מסקאני (Mascagni) ו"הליצנים" מאת לאונקוואלו, בהפקה חדשה בניצוחו של דייויד שטרן (דצמבר 2011). בהמשך תעלה "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מאת קורט וייל, בהפקה חדשה בבימויו של עמרי ניצן (ינואר 2012). הבאה תהיה "ינופה" (Jenufa) מאת ינאצ'ק, שבוצעה בארץ לאחרונה לפני 16 שנים. הפעם היא תעלה בהפקה חדשה, בפברואר 2012. במרץ תבוצע "לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי, בהפקה חדשה בניצוחו של דניאל אורן. באפריל תעלה "מאדאם בטרפליי", האופרה האהובה של פוצ'יני, בבימויו הנפלא של מריוש טרלינסקי, שזכה כאן בזמנו לשבחים מופלגים. מה שכן, לא ברור מה בער לאופרה הישראלית להעלות אותה שוב לאחר שבוצעה פה רק לפני שלוש שנים. במאי תועלה האופרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" (Orfeo ed Euridice) מאת גלוק, בהפקה חדשה שגם אותה יביים מריוש טרלינסקי. ביולי אפשר יהיה לשמוע- בפעם החמישית בתולדות האופרה הישראלית- את "ריגולטו" (Rigoletto) מאת ורדי. בנוסף להפקות אלו, יועלו בינואר "טוסקה" (פוצ'יני) ו"הילד חולם" (שוחט) כהכנה לסיור בגרמניה.
לסיכום- העונה די שמרנית ומאכזבת. המלצות בכל זאת: "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" בזכות המלחין והבמאי; "לוצ'יה די למרמור" בזכות המנצח והסולנים; "מאדאם בטרפליי" בזכות הבימוי; "ינופה" בגלל שהיא די נדירה כאן; וקונצרט הגאלה במצדה בזכות אלנייה וגאראנצ'ה. בעיקר אם יש לכם מזגן חזק באוטו.
הסידרה הליטורגית
הסידרה הליטורגית של האופרה, בשיתוף התזמורת הסימפונית ירושלים, תכלול ארבעה קונצרטים. כמו בשנים קודמות, משלבת הסידרה בין יצירות מוכרות ומבוצעות לעייפה ליצירות פחות מוכרות. השנה כוללת קטגוריית ה"מבוצעות פחות" את "ליל ולפורגיס הראשון" מאת מנדלסון, יצירות ליטורגיות מעניינות מאת ארנסט בלוך ("שירים תנ"כיים" ו"עבודת הקודש"), ואפילו בכורה ליצירה של יואב תלמי בשם "ממעמקים". המנצחים בסידרה יהיו רולף בק, פרדריק שזלן, דניאל כהן ויואב תלמי עצמו. שווה בדיקה.
לחובבי מקהלות תציע האופרה בעונה הבאה –לראשונה- סידרה חדשה בת שלושה קונצרטים, בשם "שירת המקהלה". בסידרה זו תופיע מקהלת האופרה, בליווי פסנתר, ברפרטואר שינוע בין יצירות "רציניות" (כמו "מיסה חגיגית קטנה" של רוסיני) לבין קטעי אופרה פופולאריים למקהלה. טיב הרפרטואר והעובדה שמדובר בליווי פסנתר (ולא תזמורת) מרמז על כך שמדובר בסידרה בעלת מיצוב לא גבוה במיוחד.
מוזיקת עולם
סדרת מוזיקת העולם של בית האופרה תארח השנה אמנים בולטים מרחבי העולם, שמעוררים ציפייה גבוהה. הראשונה היא הזמרת הנהדרת אואומו סנגארה (Oumou Sangare) ממאלי, המבצעת מוזיקה אפריקאית מסורתית בעיבודים מודרניים. השנייה היא זמרת ה"פאדו" הפורטוגזית אנה מורה (Moura), מהטובות בתחומה כיום. השלישית היא מקהלת הנשים "מסתרי הקול הבולגרי", שמבצעת מוזיקה בולגרית אתנית ללא ליווי כלי. סידרה מומלצת בהחלט לאוהבי מוזיקה אתנית.
כל גווני המוזיקה
זוהי הסידרה האנינה ביותר של משכן האופרה בעונה הבאה. בסדרה יתקיימו שלושה קונצרטים, בהם יתארחו אומנים מעולים. הראשון הוא אנסמבל הנשים "אנונימוס 4", המתמחה במוזיקה קולית עתיקה מימי הביניים והרנסנס. קונצרט זה מומלץ מאד, אך רק למי שיודע למה לצפות (למי שלא, זה רפרטואר שקל להשתעמם בו). בשני יופיע הפסנתרן הפיני הפרובוקטיבי אולי מוסטונן (Mustonen), שיבצע את "וריאציות גולדברג" של באך. בקונצרט האחרון בסידרה, שמעורר ציפיות גדולות, ינוגנו לסירוגין אנדראס שטאייר (בצ'מבלו) ואלכסנדר מלניקוב (בפסנתר) את הפרלודים והפוגות של באך ושל שוסטקוביץ'. התכנית נהדרת, וכך גם המבצעים. חבל שלא כל התכניות באופרה השנה כל כך מיוחדות ומסקרנות.
רוק
בעונה השנייה של הסדרה "קלאסי רוק" יתקיימו שלושה קונצרטים, בהם יתארחו להקת "הדג נחש", אסף אמדורסקי ו"בלקן ביט בוקס". הם יבצעו את להיטיהם בעיבודים קלאסיים חדשים, אותם תלווה תזמורת סימפונט רעננה.
ג'אז
גם סדרת "ג'אז במשכן" תארח השנה שמות מעניינים. ביניהם בולטת שורת פסנתרני ג'אז מצוינים כמו קני בארון (Barron), סטפאנו בולאני וטוני פאנצ'לה (Pancella). עוד יופיעו בה רביעיית ג'ושוע ברייקסטון (Breakstone), הסקסופוניסט האיטלקי רוברטו אוטאביינו (Ottaviano) ואחרים.
לסיכום:
האופרה הולכת בעונה הבאה על בטוח, וזה די חבל. כדאי לשים לב דווקא לסדרות המוזיקה הקטנות של המשכן, שמציעות אתגרים מוזיקליים גדולים יותר.
פורסם ב"גלובס", 30.3.2011
עד השנים האחרונות, מצב הספרות על מוזיקה בעברית היה מחפיר. חנויות הספרים הציעו ספרים מועטים מאד, רובם מתורגמים, שבדרך כלל עסקו במלחינים ולא בתיאוריה של המוזיקה. כתוצאה, לא היתה כתובת של ממש לאוהבי מוזיקה אשר רצו בידע תיאורטי מעבר להנאה מהאזנה.
מצב העניינים העגום הזה השתנה במידה רבה בשנים האחרונות, תודות לעבודה נמרצת של המחלקה למוזיקה באוניברסיטה הפתוחה. מחלקה זו הוציאה בשנים האחרונות מגוון ספרי לימוד, הפותחים צוהר לשפת המוזיקה וספרותה גם לדוברי עברית. הספרים חוברו במקור כספרי לימוד לסטודנטים, אך יכולים לשמש בקלות גם ללמידה עצמית. הם כתובים בעברית עדכנית וברורה, ומלווים בהקלטות המדגימות את החומר הנלמד. כיום, הם מציעים את האופציה העברית הטובה ביותר למי שמעוניין ללמוד בבית את שפת המוזיקה והתיאוריה שלה.
ספרי האוניברסיטה הפתוחה הם חלק ממערך לימודי אקדמי, ולא ניתנים לרכישה בחנויות ספרים "רגילות". ניתן להשיג אותם ב"למדא", חנות הספרים של האו"פ הנמצאת בקמפוס האוניברסיטה ברעננה. בנוסף, ניתן לקנות אותם אונליין מתוך אתר החנות.
למי שמסתפק בקריאה במחשב, ניתן למצוא את הספרים פתוחים לציבור בפרויקט "פא"ר" (פתיחת אוצרות רוח). קישור לפא"ר נמצא בדף הכניסה של האוניברסיטה הפתוחה, בכתובת http://www.openu.ac.il. קריאת הספרים דורשת תהליך הרשמה קצר, שאינו כרוך בתשלום.
*** עידכון לתשומת לב השוקלים לקנות: מסתבר שההקלטות מצורפות רק ללומדי הקורס ואינן למכירה. לקוני הספרים מגיע החומר המודפס בלבד. ***
הסקירה הבאה מכסה את ספרי המוזיקה המרכזיים של האוניברסיטה הפתוחה, ומנסה להתאים אותם לקהלים השונים.
1. מבוא למוסיקה
"מבוא למוסיקה" הוא הקורס הבסיסי ביותר למי שמבקש לערוך היכרות עם שפת המוזיקה. הדפסתו המעודכנת נעשתה ב- 2009, והוא כתוב בעברית נגישה וברורה. הקורס מורכב מ- 12 יחידות לימוד, המופיעות בארבעה כרכים. התחומים המכוסים בו דנים בכל המרכיבים היסודיים של שפת המוזיקה: מערכת הצלילים, זמן ומיקצב, המלודיה, מערכת הסולמות, רב-קוליות, הרמוניה ועוד. ליחידות הלימוד מצורפים 12 דיסקים, ובהם קטעים מוקלטים המדגימים את הנושאים הנדונים (שימו לב- למרבה הצער הדיסקים אינם מצורפים אלא נלמדים בשיעורי הקורס באו"פ).
הסגנון בכל הספרים דומה, ומסביר את העקרונות המוזיקליים בשפה ברורה שאינה דורשת ידע מוקדם. עם זאת, את היחידות כתבו מחברים שונים, ללא האחדה של הסטנדרטים. כך, לדוגמא, ביחידה הראשונה יש פירוט בגוף הספר לגבי הקטעים שמושמעים בהקלטות, ואילו ביחידה השנייה מוצגים חלק מהקטעים רק בדיסק עצמו. ריבוי המחברים גורם גם להבדלי סגנון קלים בין היחידות, אך פורמט הכתיבה נשאר דומה לכל אורך הקורס.
קהל היעד:
אוהבי מוזיקה חסרי השכלה מוזיקלית פורמלית, המעוניינים ללמוד מושגים מקצועיים בסיסיים בתחום.
2. כלי הנגינה
"כלי הנגינה" הוא ספר נהדר אותו חיבר עדו אברבאיה (Abravaya), מוותיקי המחלקה למוזיקה של האו"פ. הספר סוקר את מגוון כלי הנגינה הקיימים, החל ממקורותיהם ההסטוריים ועד גירסתם כיום. הוא מקיף את כל משפחות הכלים: הנבל, כלי הקשת, כלי הנשיפה, כלי ההקשה, העוגב, כלי המקלדת ועוד.
הצגת הכלים מקיפה וברורה, וכוללת שרטוטים והסברים מאירי עיניים. בנוסף להסברים הספר עמוס בצילומים, תמונות ודוגמאות תווים. יתרון נוסף שלו הוא הצגת דוגמאות רבות מספרות המוזיקה הקלאסית, באופן שמאפשר להאזין לכלים השונים בתוך הקשר ספציפי ולהבין את הרציונל מאחורי השימוש בהם.
לספר נלווה מארז בן ארבעה דיסקים, שבהם כמאתיים דוגמאות מוקלטות לכלים וליצירות המוזכרות בגוף הטקסט.
קהל היעד:
כל מי שמעוניין להכיר את כלי הנגינה בצורה עניינית, בהירה ומלאת הדגמות. הספר כה עמוס באינפורמציה, עד שלהערכתי גם קוראים בעלי ידע מוזיקלי נרחב יוכלו למצוא בו משהו שיחדש להם. מומלץ מאד.
3. האופרה
"האופרה" של האו"פ הוא ללא ספק הקורס העדכני והיסודי ביותר שיש בעברית על עולם האופרה. הקורס מקיף חמישה כרכים, המקיפים מגוון אופרות ונושאים קשורים. הוא סוקר את התפתחות הז'אנר, מראשיתו בתחילת המאה ה- 17 (מונטוורדי) ועד תחילת המאה העשרים (ריכרד שטראוס וראוול). האופרות המרכזיות הנדונות בו הן "אבירות כפרית" של מסקאני (Mascagni), "אורפיאו" של מונטוורדי, "ריגולטו" (Rigoletto) מאת ורדי, "הספר מסוויליה" של רוסיני, "דון ג'ובאני" של מוצרט, "הוולקירה" מאת ריכרד וגנר, "שלומית" מאת ריכרד שטראוס, "הנער והקסמים" מאת ראוול ואופרות אחרות הקשורות לנושאים הנדונים במהלך הקורס.
רוב הספרים הם מופת לכתיבה אקדמית-פופולארית ברמה גבוהה. השפה שלהם משלבת באופן מושלם בין כתיבה נהירה בגובה העיניים לבין הסבר אקדמי רציני, הטקסט עמוס בצילומים ודוגמאות תווים, והדיון עצמו מקיף הן ניתוחים מוזיקליים והן הקשרים הסטוריים וחברתיים.
גם כאן, לכל אחד מהספרים מצורף דיסק תואם המכיל קטעים מוזיקליים הנדונים בספר. בנוסף, מציע כל ספר את התרגום המלא של האופרות הנדונות לעברית עדכנית ונגישה. זוהי מתנה יקרה מפז, שכן מדובר בתרגומים טובים שמקלים מאד על המעקב אחר היצירות.
תענוג מיוחד מספקת העובדה שכותבי הספר מודעים היטב למגבלות העברית הלא מנוקדת, וטורחים לנקד ולספק תעתיק לטיני לכל שמות היצירות, המלחינים והמקומות הנזכרים בטקסט. הלוואי שכך היו הדברים נראים בכל פרסום בעברית.
קהל היעד:
אוהבי אופרה שרוצים להבין לעומק את הז'אנר. הספרים כה מקיפים, עד שגם כאן רוב הסיכויים הם שאפילו חובבים מקצועיים ילמדו מהם לא מעט.
4. בטהובן- מורד ורומנטיקן
"בטהובן" הוא קורס חדש ומרשים, אותו חיבר רון ויידברג. הוא כולל חמישה כרכים, הסוקרים בהרחבה את חייו של בטהובן ואת יצירותיו. סדרת הספרים מסבירה היטב את ההתפתחות בסגנון ההלחנה של בטהובן, שהפך מממשיך דרכם של מוצרט והיידן למלחין פורץ דרך המבשר את הרומנטיקה.
הז'אנרים המוזיקליים בהם מתמקד הקורס הם הסונטות לפסנתר, הסימפוניות, רביעיות המיתרים, הקונצ'רטי והאופרה "פידליו" (Fidelio). הספר משקף עבודת מחקר מרשימה וכולל צילומים, דוגמאות תווים רבות, ומארז מצורף עם הקלטות של קטעי המוזיקה הנדונים בספר. היצירות עצמן זוכות פה לניתוח פורמלי מעמיק, הכולל בין היתר דיון במהלכים הרמוניים. לכן, הספר מתאים יותר לבעלי השכלה מוזיקלית ופחות לחובבים גמורים.
הקורס נמצא עדיין בתהליך כתיבה, ובעתיד אמורות להתפרסם יחידות נוספות שיעסקו בסימפוניה מס' 9 וב"מיסה סולמניס" (Solemnis) של בטהובן.
קהל היעד:
בעלי ידע מוקדם בתיאוריה של המוזיקה, שמסוגלים להבין ניתוחים הרמוניים ומעוניינים לצלול עמוק לתוך סוד יצירתו של בטהובן.
5. המוסיקה של יוהאן סבסטיאן באך
קורס זה חובר בהדרגה: היחידות הראשונות יצאו לאור בשנת 1987, ואילו הכרכים האחרונים נכתבו רק לאחרונה. גם לקורס זה יש מספר מחברים, אך הפורמט הלימודי דומה. הספר מספק מבט מקיף על באך, תקופתו ויצירתו. ניתן ללמוד בו על הסגנון של באך ומאפייני כתיבתו, על תקופת הבארוק אליה הוא שייך, על מלחינים אחרים בני תקופתו, על שפת הסמלים בה השתמש ועל צורות מוזיקליות בהן הלחין.
בין פרקי הקורס ניתן למצוא ניתוחים מקיפים המוקדשים ליצירות מופת של באך: המיסה בסי מינור ("הגדולה"), "וריאציות גולדברג", "מתיאוס פסיון" ועוד. הכרכים העדכניים ביותר חוברו ע"י עידו אבראבאיה בשנים האחרונות, והקריאה בהם היא תענוג צרוף.
קהל היעד:
אוהבי המוזיקה של באך, שמבקשים להכיר לעומק את סגנונו ויצירותיו החשובות.
פול מק'ריש. צילום יח"צ
ב- 26 במרץ יופיע בארץ ההרכב האנגלי "קונסורט גבריאלי", בניצוחו של פול מק'ריש (McCreesh). ההרכב יגיע לקונצרט חד-פעמי במסגרת הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית באילת, ויבצע את יצירתו הכבירה של באך "יוהאנס פסיון". ההרכב נחשב לאחד המובילים בתחומו, והופעתו הקרובה בארץ צפויה להיות אירוע מוזיקלי מרתק.
מעבר לאיכות המבצעים, ייחודו של הביצוע הצפוי באילת הוא במספר המשתתפים. מק'ריש שייך לאסכולה הגורסת כי הפסיונים של באך נועדו לביצוע סולני, ולכן ישתתפו בביצוע שמונה זמרים בלבד ולא מקהלה שלמה. התפיסה הזו נשענת על מחקרים עדכניים, הטוענים שזו היתה כוונתו המקורית של באך.
"באך עצמו ביצע את הפסיונים שלו עם שמונה זמרים, ולא עם מקהלה", אומר מק'ריש (51) בראיון מביתו באנגליה. "רוב הקטעים המקהלתיים יבוצעו אצלנו ע"י ארבעת הסולנים המרכזיים. אליהם יצטרפו ארבעה "זמרי חיזוק" בקטעי ה- Turba, הקטעים בהם מגלמת המקהלה את העם".
לדברי מק'ריש, הסוגייה המוזיקולוגית של מספר הזמרים הנכון לביצוע באך כבר הוכרעה. "הדבר היחיד שלא ברור הוא איפה הצטרפו ארבעת זמרי החיזוק ואיפה לא", הוא אומר. "אבל ככל הנראה באך היה גמיש בעניין, ולכן זה פחות משנה".
הגעת למסקנה הזו לאחר מחקר עצמאי?
"לא. אני מעדיף להגדיר את עצמי כמבצע, לא כמוזיקולוג. לכל היותר אני מוזיקולוג חובב", הוא צוחק. "אבל אני נשען על מחקרים מוזיקולוגיים מעולים, שנעשו ע"י ג'ושוע ריפקין ואנדרו פארוט ומוכיחים את העובדה הזו ללא ספק".
אתה מבצע את הפסיונים של באך בגישה סולנית ברחבי העולם. איך מקבל את זה הקהל?
"ברור שיש אנשים שרגילים לשמוע את הפסיונים של באך עם מקהלה של ארבעים זמרים, אבל היתרון הגדול של ביצוע סולני הוא בכך שאפשר לשמוע פרטים וקווים בגלל השקיפות של המרקם".
ואנשים לא מתלוננים שחסר להם הנפח הצלילי של מקהלה גדולה?
"באך היה גאון, וידע בדיוק מה הוא עושה. אנחנו, כמנצחים, צריכים להבין שהוא ייעד את היצירות האלו להרכב קטן ולא למקהלה. צריך לצאת מהארון בעניין הזה, ולהשתחרר מהתפיסה שהמוזיקה הדתית של באך צריכה להישמע מסיבית וכבדה. הרי באך גדל על המסורת של מלחינים כמו שיץ ובוקסטהודה, ואצלם שימוש בסולנים הוא דבר מובן מאליו".
ומה עמדתך לגבי מנצחים שמבצעים באך עם מקהלות?
"אני לא אומר שאין אפקט מרשים כשזה מבוצע במקהלה גדולה, אבל זה פשוט לא מה שבאך עשה. ביצוע סולני זה כמו רוטב מצומצם. לא צריך שלושה טון ממנו על הסטייק. צריך רק את התמצית בשביל הטעם. אני לא מאמין בתפיסה שאומרת שכדי להיות יפה צריך להיות גדול, שלצערי רווחת בימינו. אני מאמין יותר ב- Less is more".
*****
למרות היותו מומחה עולמית במוזיקה מוקדמת, מקריש אומר שכיום הוא מתפרנס בעיקר מניצוח על תזמורות "רגילות", המנגנות בכלים מודרניים ומתמקדות ברפרטואר קלאסי-רומנטי.
אתה מרגיש שיש דעיכה בעניין הציבורי בביצועי מוזיקה מוקדמת?
"בהחלט. המיינסטרים חזר להיות ביצוע בתזמורות "רגילות". זה לא מה שהיה לפני שלושים שנה, כשהיה "הייפ" סביב תנועת המוזיקה המוקדמת. כיום אין סיכוי שהרכבי מוזיקה מוקדמת יקבלו את אותם התקציבים שמקבלות תזמורות "רגילות", והם גם לא נהנים מהקליינטורה הקבועה שיש לתזמורות האלו. החשיבות העיקרית של התנועה כיום היא בכך שהיא קבעה סטנדרד חדש לביצוע מוזיקה של באך, מוצרט ואפילו בטהובן".
ואיך זה בא לידי ביטוי?
"כיום אתה רואה שאפילו תזמורות שמרניות אימצו סטנדרד חדש לגבי פרשנות של מוזיקה מוקדמת. רוב האנשים מעדיפים לשמוע מוזיקה מוקדמת בפרשנות תקופתית, וגם מנצחים "מודרניים" לוקחים זאת בחשבון כשהם עובדים על מרכיבים פרשניים כמו בלאנס, צבעים ובניית משפטים".
*****
פורסם שהופעלו עליכם לחצים שלא להופיע בישראל.
"נכון שקיבלנו פנייה בעניין, ודווקא מישראלים. אבל המדיניות שלי היא שאני מוזיקאי, לא פוליטיקאי. אני לא מעוניין להצהיר הצהרות פוליטיות. אולי אני נאיבי, אבל אני מאמין שחילופי תרבות עדיפים על הצהרות והחרמות. אני מעדיף להיות בקשר עם אנשים במקומות בהם יש בעיות פוליטיות, לא להחרים אותם".
יורי בשמט. צילום יח"צ
ב- 29 במרץ יתקיים בהיכל התרבות בתל-אביב קונצרט יוצא דופן, בו תנוגן הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי בניצוחו של הויולן הרוסי הידוע יורי בשמט (Bashmet). ייחודו של הקונצרט הוא בתזמורת: זו תהיה הפעם הראשונה בו תנגן בארץ תזמורת שהוקמה באופן מקוון, שמשתתפיה ייבחרו באמצעות הצבעת גולשי האינטרנט וצוות שופטים.
התזמורת החדשה מוקמת בימים אלו במסגרת פרויקט "תרבות.ru" של חברת סלקום, הנועד לקידום ישראלים דוברי רוסית. פרויקט זה נפתח לפני שנתיים, ומציע לגולשים ישראלים דוברי רוסית פעילות אינטרנטית מגוונת בתחומי תרבות שונים כמו אמנות פלסטית, ספרות, קולנוע וטלוויזיה ותיאטרון. האתר משמש כיום כגלריה וירטואלית לאמנות מודרנית, בה מוצגות אלפי יצירות אמנות, שירים ויצירות ספרותיות. כעת מתרחב הפרויקט גם למוזיקה הקלאסית, ומציע את פרויקט התזמורת הסימפונית המקוונת הראשונה.
שמה של התזמורת העתידית הוא "וירטואוזים של תרבות.ru", ומטרתה המוצהרת היא לתת במה וחשיפה למוזיקאים ישראלים דוברי רוסית. הפרויקט פתוח הן לנגנים מתחילים והן למוזיקאים מקצועיים, ללא הגבלת גיל. האינטרס של הנגנים להשתתף בפרויקט הוא כפול: ראשית, לקבל חשיפה ולהופיע כנגנים בהיכל התרבות; ושנית, לעבוד עם יורי בשמט, המוכר כויולן בעל שם עולמי ונחשב גם למנצח מוכר.
המשתתפים בתזמורת ייבחרו, כאמור, באמצעות הצבעה באינטרנט. גם האודישנים יהיו על פלטפורמה זו, על בסיס קטעי מוזיקה שיעלו המתמודדים. קבלת הבקשות תימשך עד ה- 15 במרץ, והמתמודדים שיעברו את שלב האודישנים ייבחרו על ידי חבר שופטים מקצועי ועל ידי הצבעה של המבקרים באתר. הפורמט הזה מוכר מרעיון התזמורת הסימפונית של YouTube, ואכן מבוסס עליו באופן מוצהר.
לינק לאתר התחרות יש כאן.
מנדלסון בשני פסנתרים
מבחר ההקלטות של מוזיקאים קלאסיים ישראלים נמצא בתנופה מרשימה. ביניהן בולטות שתי הקלטות חדשות של שני צמדי פסנתרנים ישראלים, שחבריהם מהווים זוג גם מחוץ לאולמות הקונצרטים.
ההקלטה הראשונה היא של צמד הפסנתרנים סיוון סילבר וגיל גרבורג. השניים מלמדים בבית הספר הגבוה למוזיקה בהאנובר, ומוכרים היטב מהקלטות מעולות שעשו בעבר. ההקלטה החדשה שלהם היא עם התזמורת הקאמרית-פילהרמונית של בוואריה, בניצוחו של כריסטופר הוגווד. מנצח זה נחשב ל"גורו" של ביצועי מוזיקה מוקדמת, והקלטה איתו נחשבת לכבוד גדול בפני עצמה.
בדיסק מופיעים שני הקונצ'רטי לשני פסנתרים ותזמורת של מנדלסון, ששניהם כמעט ולא מבוצעים. הביצוע מצוין: הוא עדין וזורם, ומדגיש את הצד הקלאסי המעודן של מנדלסון. מצד שני, המוזיקה לא תמיד נשגבת. היא אמנם נעימה לכל אורכה, אבל לא ממש מעניינת או מרגשת. בכל מקרה, למי שלא מכיר את הקונצ'רטי הביצוע הזה מספק הזדמנות טובה להתוודע אליהם.
מנדלסון- קונצ'רטי לשני פסנתרים. צמד הפסנתר סילבר-גרבורג. מנצח: כריסטופר הוגווד. דיסק OEHMS.
רפסודיות לשני פסנתרים
גם יובל אדמוני וטאמי קנאזאווה הם צמד פסנתרנים ישראלי, שזכו בתחרויות בינלאומיות ומוכרים מהקלטות קודמות. הדיסק החדש שלהם כולל רפסודיות לשני פסנתרים מאת חמישה מלחינים, ביניהם שלושה מוכרים (רחמנינוב, גרשווין וליסט). הרפרטואר מגוון למדי, ונע בין המוכר והאהוב ("רפסודיה בכחול" של גרשווין) לבין הנועז יחסית. בקטיגוריה זו בולטת "רפסודיה ארמנית" של צמד מלחינים בני המאה העשרים וכן שלוש רפסודיות של המלחין הצרפתי פלורנט שמיט (Florent Schmitt), הנמנה מבחינה כרונולוגית על מלחיני המחצית הראשונה של המאה העשרים.
הביצוע תוסס ומלא חיים, ומשקף איכות נגינה מעולה ותיאום פנטסטי בין בני הזוג. מה שכן, חלק ניכר מהרפרטואר יהיה קצת נועז לבעלי טעם קלאסי שמרני, ולכן הדיסק מומלץ בעיקר לבעלי אוזן פתוחה.
רפסודיות לשני פסנתרים. טאמי קנזאווה ויובל אדמוני. דיסק Romeo Records.
פורסם ב"גלובס", 6.3.2011
הדיסק הזה הוא מסוג הפרויקטים המוזיקליים שמצליחים לרגש עוד לפני ששומעים תו אחד מהם. לא כל יום נתקלים במוזיקה שחוברה כתגובה רגשית של הורה לניתוח מסובך שעוברת בתו, וגם לא בדיסק שכל ההכנסות ממכירתו מוקדשים לעמותה למען ילדים הזקוקים לניתוח בחו"ל.
על הדיסק חתום תמיר אקטע, אחד החצוצרנים המובילים בארץ. אקטע מוכר היטב הן כסולן והן בזכות הופעות משותפות עם רעייתו לימור, חצוצרנית מובילה אף היא. הסיפור מאחורי הדיסק יוצא דופן: בתם הקטנה של בני הזוג אקטע, אריאל בת השש, עברה בשנה שעברה ניתוח מוח מורכב בקנדה. במהלך הניתוח נכרת חצי ממוחה, אך בזכותו ניצלו חייה.
סיפורה של משפחת אקטע הצליח לאחד בשנים האחרונות רבים מהמוזיקאים בארץ, שהתגייסו לסייע למשפחה וקיימו קונצרטים במטרה לאסוף כסף לניתוח. כמה ממוזיקאים אלו מופיעים גם בדיסק: בשתיים מהיצירות מנגנים חברי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ובשתיים האחרות נגנים מובילים ממיטב התזמורות בארץ.
בדיסק ארבע יצירות. שתיים מהן, אחת מאת סראסטה והשנייה מאת ארבן (Arban), מדגימות את יכולתו של אקטע כחצוצרן וירטואוז. השתיים האחרות, העמוקות והאישיות יותר, מציגות אותו גם כמלחין.
שתי היצירות שהלחין אקטע כתובות בצורת הקונצ'רטו. הראשון הוא לצ'לו ותזמורת, עם מרינה כץ כסולנית. השני הוא לכינור ותזמורת, והסולן בו הוא הכנר המצוין גלעד הילדסהיים (Hildesheim).
אקטע מציג בשני הקונצ'רטי מוזיקה אישית ונוגעת ללב. הכתיבה שלו טונאלית, ישירה ונגישה, ובמקביל מצליחה לא להיות משתפכת או שמאלצית. הסגנון המוזיקלי של שני הקונצ'רטי מתכתב עם המוזיקה הרומנטית של סוף המאה ה- 19, ונמנע בקפדנות ממהלכים צורמים או הרמוניות דיסוננטיות. בשתי היצירות יש שימוש נרחב בכתיבה סקוונציאלית, כלומר חזרה על רעיון מוזיקלי מסוים כתבנית חוזרת. אם הייתי צריך לסכם את הסגנון במילה אחת, היא היתה "אנושי".
בשתי היצירות ניכרת השפעה של יצירות מופת מהרפרטואר הרומנטי, במיוחד הקונצ'רטי לצ'לו של דבוז'אק ושל אלגר. ההשפעה הזו באה לידי ביטוי כבר בנושאים המוזיקליים, בהם יש שילוב של ליריות מצד אחד ואנרגיית חיים חזקה מצד שני.
הקטע המרגש ביותר בדיסק, לטעמי, הוא הפרק השני של הקונצ'רטו לכינור של אקטע. בפרק זה ניתן ממש לדמיין את ציפצוף המוניטור ליד מיטתה של אריאל הקטנה, ובמקביל את תחושת הדאגה והחרדה של הוריה. זהו רגע מוזיקלי מדהים בעוצמתו הרגשית, שקשה להישאר אליו אדישים. הפרק האיטי של הקונצ'רטו לצ'לו יפה לא פחות, וגם בו קל לדמיין אלמנט תכניתי הקשור לדאגה מול תקווה ושאיפה לחיים.
הוצאת הדיסק מהווה עבור בני הזוג אקטע הזדמנות להחזיר לחברה עבור ההתגייסות הכללית עבורם לצורך הניתוח. כל ההכנסות ממכירת הדיסק יועברו לעמותת "קו לחיים", המסייעת לילדים הזקוקים לטיפולים רפואיים וניתוחים בחו"ל. לדברי אקטע, לכספים אלו יש חשיבות עליונה עבור משפחות שילדיהן זקוקים לניתוח בחו"ל ונאלצות להתמודד לא רק עם הקשיים הנובעים ממחלת הילד אלא גם עם המרוץ לגיוס הסכומים הנדרשים.
Faith, Destiny, Music, Life (אמונה, גורל, מוזיקה, חיים). יצירות מאת תמיר אקטע ואחרים. דיסק בהוצאה עצמית. את הדיסק ניתן לרכוש ברשת סטימצקי – צליל או דרך עמותת "קו לחיים" בטלפון 03-9250500. הביקורת פורסמה ב"גלובס", 6.2.2011.
שרה מינגארדו. צילום יח"צ
הביטול הפתאומי של זמר הבריטון תומאס קווסטהוף הביא להיכל התרבות לראשונה את זמרת האלט הנהדרת שרה מינגארדו, לביצוע המחזור "שירים על מות ילדים" מאת מהלר. קונצרט הבכורה שלה בארץ, שהתקיים ביום חמישי, השאיר אותי ברגשות מעורבים.
מצד אחד, מינגארדו היא זמרת מוזיקלית להפליא. יש לה קול חם ורב גוונים, ויכולת יוצאת דופן לבנות משפט מוזיקלי באופן המרגש ביותר. בנוסף, ההגשה שלה נהדרת: היא מופנמת, אישית ואינטימית, ומעבירה את המסר הכואב של השירים בצורה נוגעת ללב. מצד שני, הביצוע לא היה נקי מבעיות. הראשונה היתה קולית: לתחושתי, מינגארדו משכנעת יותר בהקלטות מאשר באולם גדול. היא זמרת שמתמחה במוזיקת בארוק, ויש בהפקה הקולית שלה משהו מוחזק ומרוסן. בהקלטות זה עובר בלי בעיה, אבל בהיכל התרבות צריך הפקה יותר משוחררת וחזקה כדי למלא את האולם בסאונד. הבעיה השנייה נבעה מהרפרטואר: מינגארדו אינה מומחית למהלר, וניכר היה שהיא לא במגרש הביתי. היא היתה צמודה לתווים, ונעזרה מאד בניצוחו של זובין מהטה. יש להניח שבהופעות הבאות נקודות אלו ישתפרו, לאחר שהשניים יתרגלו קצת זה לזה.
והערה טכנית מעצבנת. כמו שתי התזמורות האחרות שביצעו את "שירים על מות ילדים" השנה, גם הפילהרמונית בחרה לחלק את מילות השירים בתרגומה הוותיק של עדה ברודסקי. ובכן, אחת ולתמיד: התרגום הזה הוא בלתי נסבל. הוא מיושן, מליצי להחריד, וכולל מילים שלא קיימות בעברית רק כדי לשמור על חריזה. במקרים רבים, פשוט אי אפשר להבין מה הוא אומר. דוגמא מייצגת: "משל את מלוא עוצמת רוחן הריקו/ אל הבטה זו האחת, זו הדובבת". מה כתוב פה? שאלה מצוינת. ותחשבו שאת הניסיון לפענח את אוסף המילים המשונה הזה צריך הקהל לעשות בעודו אמור להתרכז בביצוע שעל הבמה. מה הבעיה לתרגם מחדש חמישה שירים בגרמנית למשהו אנושי ותקשורתי יותר?
בנוסף למחזור השירים, בוצעו בקונצרט עוד שתי יצירות. הראשונה היא הפסקאליה של אנטון וברן (Webern), מוזיקה מודרנית לזמנה שמשלבת הסתכלות אחורה אל תקופת הבארוק. מהטה ניצח עליה בעל-פה, והפיק ביצוע יפה בהחלט.
את שיא הערב, ללא ספק, סיפק הביצוע לסימפוניה מס' 5 של מהלר. מהטה, גם כאן בעל-פה, הוליך את התזמורת לנגינה מרהיבה. זה היה ביצוע מלא צבע וברק, שנטה לטמפי מהירים ונימנע לחלוטין מסנטימנטליות. היצירה נמשכת שבעים דקות, ומהטה הצליח לשמור על מתח מתמיד לכל אורכן. זו היתה גם תצוגת תכלית מרשימה של התזמורת, הן כמכלול והן מבחינת יכולת סולנית. ראוי לשבח גם הטקסט המושקע בתכנייה על הסימפוניה, אותו כתב נגן הקרן ג'יימס מדיסון קוקס. הוא עמוס בפרטים מאירי עיניים על מהלר ויצירתו, וניכר שנכתב מתוך עניין אמיתי המגובה בהרבה ידע. כן ירבו.
למרבה הצער, החמישית של מהלר תבוצע רק עוד פעם אחת בסידרה זו (ב- 8 בפברואר). ביתר הקונצרטים בסידרה תבוצע הסימפוניה התשיעית של שוברט, יצירה הרבה פחות מלהיבה שגם הביצוע הצפוי לה בניצוחו של מהטה אינו מעורר ציפייה מיוחדת.
לסיכום: כדאי מאד בזכות החמישית של מהלר ובזכות מינגארדו, בעיקר לאחר שהקשר בינה לבין התזמורת יהפוך "משומן" יותר.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. אלט: שרה מינגארדו. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 3.2. הביקורת פורסמה ב"גלובס", 6.2.2011.
שלמות. איזה צליל, איזה מגע, איזו הבנה סגנונית, איזו רגישות. זוהי הקלטת ברהמס הראשונה שעושה מאריי פרהיה לברהמס אחרי עשרים שנה, והיא פנטסטית.
הרפרטואר כולל ארבע יצירות: "וריאציות הנדל" אופוס 24, שתי הרפסודיות אופוס 79, "ששה קטעים לפסנתר" אופוס 118 ו"ארבעה קטעים לפסנתר" אופוס 119. את "וריאציות הנדל" ביצע פרהיה כזכור גם ברסיטל האחרון שלו בת"א, שזכה לביקורות יוצאות דופן בהתלהבותן. ההקלטה נעשתה בחודש יוני 2010, והיא נהנית מאיכות סאונד אופטימלית. התוצאה היא בית ספר לפסנתרנים, לטכנאי קול ולאוהבי מוזיקה. ביצוע אדיר.
מאריי פרהיה מנגן ברהמס. דיסק SONY.
שופן ישראלי
שופן- 21 הנוקטורנים. פסנתר: אמיר כץ. דיסק כפול Classics Oehms.
הפסנתרן הישראלי אמיר כץ (37) זכה כאן לביקורות מצוינות כבר בעבר, והקלטתו החדשה לנוקטורנים של שופן זוכה להערכה דומה.
זהו אלבום כפול, שמציג את מחזור 21 הנוקטורנים במלואו. הביצוע יפה מאד: כץ מציג נגינה רגישה, מעודנת ומלאת צבעים, ומצליח להימנע לחלוטין מהשמאלץ והמנייריזם שאפשר למצוא אצל הרבה פסנתרנים אחרים ברפרטואר הזה. ההקלטה נעשתה באולפן בגרמניה, ואיכותה מצוינת.
הביצוע פחות מתאים למי שאוהב את השופן שלו משתפך ועמוס בפדאל, ויותר לאוהבי קו ביצועי נקי ואנין. לטעמי זהו יופי של ביצוע.
הקלטה נוכחת
שומאן- מבחר יצירות. פסנתר: דניאל גורטלר. דיסק כפול Romeo Recoreds.
זהו אלבום מיוחד לכבוד יום השנה ה- 200 להולדתו של רוברט שומאן, ויש בו מבחר יפה מיצירותיו: "ערבסק", אטיודים סימפוניים, הפנטזיה אופוס 17 ועוד. הפסנתרן הוא דניאל גורטלר (Gortler), אחד מהפסנתרנים הבולטים של דור הביניים בישראל.
מבחינה פרשנית זהו ביצוע מעורר הערכה, שמשקף יכולת טכנית גבוהה והבנה סגנונית מעמיקה. הבעיה איתו היא בהקלטה, שנעשתה במרכז למוזיקה ירושלים. לטעמי היא נוכחת, חדה וקרובה מדי, וגורמת לתוצאה הסופית להיות חסרת רכות מספקת.
מבינה גם בשומאן
מיצוקו אושידה מנגנת שומאן. אלבום DECCA.
גם הפסנתרנית היפנית מיצוקו אושידה (Mitsuko Uchida) חוזרת כעת לשומאן לרגל יום השנה המאתיים להולדתו, 15 שנה לאחר הקלטת הבכורה שלה למוזיקה שלו.
באלבום שתי יצירות- "מחולות חבר דוד" והפנטזיה בדו מז'ור, ששתיהן פותחות צוהר חשוב להבנת נפשו היצירתית של המלחין. האלבום יצא במהדורה יוקרתית מיוחדת, בכריכה קשה, עם דיסק נוסף ובו ראיון מוקלט עם הפסנתרנית.
אושידה, שמוכרת היטב גם בארץ מהופעותיה עם הפילהרמונית, מציגה בדיסק מוזיקליות עמוקה. המגע שלה גמיש מאד, והפרשנות נעה בין רכות אינסופית לאנרגיה סוערת. ההסתייגות היחידה שלי היא מנטייה מסוימת לתקיפות יתר בחלק מהמקומות, בעיקר בקטעים הסוערים יותר של "מחולות חבר דוד". לטעמי, במוזיקה של מוצרט ושוברט היא קצת יותר בבית. ועם זאת, לאוהבי שומאן זהו אלבום שכדאי להכיר.
הרשימה פורסמה ב"גלובס", 2.2.2011
