פורסם ב"גלובס", 6.7.2010
תיירות מוזיקה קלאסית היא עניין מרכזי בגרמניה, בזכות מבחר גדול של תזמורות ובתי אופרה מובילים. סוף חודש יוני הוא אחד השיאים של תיירות המוזיקה במדינה, עם מבחר פסטיבלים ואירועי מוזיקה מיוחדים. בשבועות האחרונים ביקרתי בשלושה כאלו: "פסטיבל באך" בלייפציג, פסטיבל בטהובן-ברוקנר בברלין בניצוחו של דניאל ברנבוים, והאירוע השנתי של הפילהרמונית של ברלין ב"ולדבונה" (Waldbuehne) בפאתי ברלין. מסקנות למי ששוקל לנסוע בשנה הבאה: גם בגופים המוזיקליים הטובים ביותר בגרמניה לא הכול מושלם, אבל רוב האירועים האלו מציעים עניין ואיכות שישראל אינה יכולה אפילו להתקרב אליהם.
להשתטח על קברי צדיקים
פיסלו של באך לפני כנסיית סט תומאס בלייפציג. צילום: אשר שמש
התחנה הראשונה השנה היתה "פסטיבל באך" בעיר לייפציג וסביבתה. פסטיבל זה מתקיים מדי שנה בסביבות חודש יוני, ומציע מבחר מרשים של קונצרטים המתקיימים בין היתר בכנסיות בהן עבד באך עצמו. לייפציג, שהיתה בעבר חלק ממזרח גרמניה, עברה בשנים האחרונות תהליך שיפוץ ו"התמערבות" מסיבי. העיר העתיקה, בה מרוכזים אתרי התיירות, היא מקום נעים ובטוח, והביקור בקיברו של באך מהווה עבור חובבי מוזיקה את המקבילה להשתטחות על קברי צדיקים. עניין מיוחדת בעיר מהווה "מוזיאון באך החדש", שנפתח לפני מספר חודשים לאחר ששופץ ושופר ללא הכר. המוזיאון מציע שלל אטרקציות, כולל אפשרות לעיין בכתבי יד מקוריים של באך ולהאזין להקלטות של מכלול יצירותיו.
מבין חמשת הקונצרטים בהם ביקרתי השנה במסגרת הפסטיבל, המרגש ביותר היה ביצוע של ה"יוהאנס פסיון" של באך בכנסיית תומאס, הכנסייה העיקרית של באך. קונצרט זה הציג את מקהלת הילדים המפורסמת של הכנסייה, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי גיאורג כריסטוף בילר (Biller). מעבר לחוויה הכבירה של האזנה למוזיקה של באך בכנסייה בה פעל, היה גם הביצוע עצמו מעולה. מקהלת הילדים השתפרה באופן דרמטי מאז שמעתי אותה לאחרונה לפני מספר שנים, ושרה ברמה גבוהה מאד. בילר הצליח לגייס לקונצרט סוללת סולנים מובילים, ביניהם זמרת הסופרן ורוניקה וינטר וזמר הקונטרה-טנור אנדראס שול. אריית הסופרן האחרונה, אותה שרה וינטר בביצוע מרגש עד דמעות, היתה עבורי שיא הפסטיבל כולו.
שיא נוסף בפסטיבל היה קונצרט הסיום, בו בוצעה המיסה בסי-מינור ("הגדולה") של באך בביצוע הרכביו הקבועים של המנצח האנגלי הנפלא ג'ון-אליוט גרדינר. גרדינר הוא מגדולי פרשני באך בזרם הביצוע התקופתי, ולכן לא פלא שהכרטיסים לקונצרט הזה אזלו חצי שנה מראש. לקהל ישראלי האירוע היה הזדמנות יוצאת דופן לשמוע את גרדינר והרכביו בביצוע חי, כיוון שהוא נמנע במוצהר להופיע בארץ עקב המצב הפוליטי.
הביצוע של גרדינר למיסה היה יפה מאד, אבל לא הפיל אותי מהכסא. ראשית, הביצוע סבל מ"פרשנות יתר", כמו לדוגמא ביצוע פרקים שונים ברצף בלי הפסקה. שנית, הסולנים היו ברובם אלמונים, ואף אחד מהם לא היה ברמה עוצרת נשימה. מה שכן, התזמורת והמקהלה היו מעולות כתמיד. גאווה מיוחדת הסבה העובדה ששלוש מהכנרות המנגנות בתזמורת- קתי דברצני, דפנה רביד וליליה סלבני (Slavny)- הן ישראליות. השתיים האחרונות גם השתתפו בקונצרט הנוכחי.
בפסטיבל באך משתתפת מדי שנה גם תזמורת ה"גוונדהאוז" (Gewandhaus) המהוללת של לייפציג, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי ריקרדו שאיי (Chailly). שאיי התפרסם בשנים האחרונות כמי שיוזם תכניות יוצאות דופן, וגם הפעם ניצח על תכנית ייחודית ומסקרנת. היא התחילה עם יצירה לעוגב של באך, המשיכה עם יצירות המבוססות עליה מאת מלחינים בני המאה העשרים, והסתיימה עם ה"סינפונייטה" של אלכסנדר זמלינסקי. רמת הביצוע של התזמורת גבוהה מאד, והתכנית הסימפונית באולם ה"גוונדהאוז" היוותה גיוון מרענן מיתר התכניות בפסטיבל, שרובן מבוצעות בכנסיות.
למי ששוקל ביקור ב"פסטיבל באך" בשנה הבאה, ניתן להמליץ על הביקור בלייפציג בלב שלם. כדאי לזכור רק שתי נקודות חשובות: אחת, שהקונצרטים המבוקשים נמכרים הרבה זמן מראש, וכדאי לקנות כרטיסים מיד עם פרסום התכנית. שנייה- הכנסיות נבנו למטרת תפילה ולא למטרת קונצרטים, ומרוב המקומות לא ניתן לראות את המבצעים. לכן כדאי תמיד להשקיע בקניית הכרטיסים הטובים ביותר, ולקחת בחשבון שיתכן שגם זה לא יעזור ושאיכות הצפייה לא תהיה אופטימלית.
הפסטיבל הבא יתקיים בין ה- 10 ל – 19 ביוני 2011, וישתתפו בו שלל מבצעים מובילים מתחום המוזיקה המוקדמת: מקהלת הילדים "תומאס" מלייפציג בניצוח גיאורג כריסטוף בילר, אנסמבל "ל'ארפג'יאטה" בניצוח כריסטינה פלוהאר, הרכבי הבארוק "איל ג'רדינו ארמוניקו" ו"קונצ'רטו קלן", תזמורת הבארוק השווייצית "אופרה פואוקו" בניצוחו של דוד שטרן (שהוא גם מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית), תזמורת הבארוק של ונציה בניצוח אנדראה מרקון, "האקדמיה למוזיקה עתיקה ברלין" בניצוח רנה יאקובס ואחרים. מכירת הכרטיסים תתחיל ב – 15 באוקטובר השנה.
אתר הפסטיבל: www.bachfestleipzig.de
"מלך השמש" מברלין
דניאל ברנבוים מנצח על תזמורת השטאטסקאפלה ברלין. צילום יחצ
התחנה השנייה בסיור היתה ברלין, בה התקיים פסטיבל בטהובן-ברוקנר בניצוחו ונגינתו של דניאל ברנבוים. ברנבוים מכונה בברלין "מלך השמש", עקב סגנון הניהול האוטוקרטי שלו בבית האופרה הממלכתית של ברלין אותו הוא מנהל. הפסטיבל התקיים באולם ה"פילהרמוני" בברלין, והציג את הקונצ'רטי של בטהובן והסימפוניות של ברוקנר עם תזמורת ה"שטאטסקאפל"- תזמורת בית האופרה הממלכתית. את הקונצ'רטי לפסנתר ביצע ברנבוים בתפקיד כפול של מנצח וסולן, כשהוא מנצח מהמקלדת.
אחרי ביקור בשלושה מתוך הקונצרטים נראה לי שאפשר לקבוע בוודאות שהברלינאים אוהבים את ברנבוים אהבה גדולה, ובדרך כלל- בצדק. מבחינת איכות ביצוע, התזמורת שלו באמת מצוינת. תזמורת האופרה נחשבת למספר שתיים בברלין, מיד אחרי הפילהרמונית המהוללת. ההבדל בין שתי התזמורות בא לידי ביטוי בסגנון האישי של המנצחים שלהן, ומכאן גם באופי התזמורת כולה. מנצחה של הפילהרמונית, סיימון ראטל, הוא מנצח אנגלי יצירתי, שמנהל את התזמורת שלו בצורה דמוקרטית וחופשית. ברנבוים, לעומתו, הוא מנצח אגרסיבי וחסר הומור, שממשיך את אסכולת הניצוח הגרמנית הגדולה של פורטוונגלר וקראיאן. התזמורת שלו נשמעת בהתאם: הצליל שלה מבריק ומלוטש, והיא נהנית מאיכות פנטסטית של חטיבת כלי הנשיפה ממתכת. עם זאת, בדיוק כמו ברנבוים עצמו, זו תזמורת נוקשה ו"גרמנית" שחסרות לה קלילות וגמישות.
החוסר הזה בא גם לידי ביטוי מוזיקלי. בקונצ'רטו לכינור של בטהובן, עם הסולן המצוין פרנק-פטר צימרמן, הביצוע היה מעולה מבחינה טכנית אבל חסרו לי רגש ושירתיות. בקונצ'רטי לפסנתר, עם ברנבוים כסולן, היו רגעי סולו מדהימים של נגינה שקטה, אבל גם פספוסים טכניים לא מועטים בנגינת הפסנתר והרגשה של "טייס אוטומטי" בכל הנוגע לפרשנות.
בניגוד לביצועים לקונצ'רטי של בטהובן, שהיו שנויים במחלוקת, היה קשה שלא להתפעל מניצוחו של ברנבוים על הסימפוניות של ברוקנר. במוזיקה של ברוקנר יש תפקיד מכריע לכלי הנשיפה ממתכת, ואיכותה המרשימה של חטיבה זו בתזמורת באה כאן לביטוי מלא. ברנבוים, מיותר לציין, ניצח על כל הרפרטואר בעל-פה. לאוזן ישראלית, הביצוע הזה היה ממש מדכא: אין כיום אף תזמורת ישראלית שאפילו מתקרבת לאיכות נגינה כזו בכל הנוגע לליטוש, ברק תזמורתי ואחידות.
הפסטיבל שתערוך תזמורת האופרה הממלכתית בשנה הבאה בניצוחו של ברנבוים יתקיים בתחילת חודש יולי 2011, תחת הכותרת INFEKTION! ("זיהום!"). השם מהווה אמירה פרובוקטיבית על דעת הקהל לגבי מוזיקה מודרנית, והיצירות שיבוצעו בו הן של מלחינים כמו שנברג, אליוט קרטר, פייר בולז וסטרווינסקי. הפסטיבל יכלול שני קונצרטים, שייערכו שניהם ב"תיאטרון שילר". זהו אולם לא אטרקטיבי במערב ברלין, אליו עבר בית האופרה הממלכתית באופן זמני. מעבר זה נדרש כיוון שביתו הקבוע, הנמצא בשדרות "אונטר דר לינדן" המפורסמות, נמצא כעת בשיפוצים.
פרטים מלאים על תכנית השנה הבאה ניתן למצוא באתר בית האופרה הממלכתית של ברלין: www.staatsoper-berlin.de
הפילהרמונית ביער
ה"ולדבונה" בברלין. צילום: עומר שומרוני
את התזמורת המתחרה, הפילהרמונית של ברלין, שמעתי הפעם בקונצרט השנתי שלה ב"ולדבונה" ("במה ביער"). במה זו נמצאת בלב איזור מיוער, השוכן ליד האצטדיון האולימפי במערב ברלין. האירוע מזכיר מאד את קונצרט "הפילהרמונית בפארק" בארץ, בהבדלים קלים: ראשית, הכניסה אליו עולה כסף (המקומות הטובים ביותר עולים בסביבות 60 אירו). שנית, הוא מארח סולנים מהצמרת העולמית. השנה התארחה בקונצרט זמרת הסופרן האמריקאית הנפלאה רנה פלמינג, וניצח הרומני השרמנטי יון מרין. הברלינאים מגיעים לקונצרט שעות לפני תחילתו, וחוגגים על הטריבונות עם אוכל ושתייה שהביאו מהבית.
ה"ולדבונה" אמנם מספקת לקהל תחושת "הפנינג", אבל למי שציפה לאירוע מוזיקלי מדהים נכונה אכזבה. זהו במהותו אירוע לקהל הרחב, ועקב גודל האתר התזמורת והסולנים זוכים להגברה אגרסיבית הפוגעת באיכות המוזיקלית. ביקור חד-פעמי ב"ולדבונה" הוא אמנם חוויה חביבה, אבל מבחינה מוזיקלית מוטב לשמוע את הקונצרט בערוץ "מצו"- שמשדר את הקונצרטים האלו באיכות שמע טובה לא פחות מזו של הקונצרט החי המוגבר.
למי שרוצה לשמוע את הפילהרמונית של ברלין "על אמת", מומלץ לבקר בקונצרטים הרגילים שלה במסגרת עונת המנויים. התזמורת מופיעה לאורך השנה באולם ה"פילהרמוני" היפהפה, הממוקם סמוך לכיכר פוטסדאם בלב ברלין. עם התזמורת מופיעים לאורך השנה המנצחים הגדולים בעולם, והתכניות כוללת אחוז ניכר של יצירות בנות זמננו. ואגב, גם בתזמורת זו יש נציגות ישראלית מכובדת: הכנר הראשון גיא בראונשטיין, הויולן הראשון עמיחי גרוס, ונגן הבסון מור בירון.
אתר התזמורת הפילהרמונית של ברלין: http://www.berliner-philharmoniker.de
הספר "קיצור תולדות המוזיקה". עידו אבראבאיה. הוצאת המוזיקה "אור-תו".
הספרות העיונית הקיימת בעברית על מוזיקה קלאסית דלה מאד. לכן, ספרו החדש של עידו אבראבאיה (Abravaya) הוא תוספת מבורכת למדף. הספר סוקר באופן תמציתי את תולדות המוזיקה המערבית, החל מהמוזיקה של יוון העתיקה וכלה במוזיקה של ראשית המאה ה- 21. אבראבאיה הוא אחד מהכותבים המנוסים בארץ בכל הקשור בכתיבה פדגוגית על מוזיקה, והשפה שלו בהירה ועדכנית. הדיון נעשה בצורה שיטתית וידענית מחד, אך לא "אקדמית" מדי מאידך. בספר משולבות גם דוגמאות תווים, שמסייעות מאד להבנת ההסברים.
חסרונו היחיד של הספר הוא בהיעדר דיסק מצורף, שממנו אפשר היה לשמוע את הדוגמאות המוזיקליות. תחת זאת הספר מתבסס על מדריך אינטרנט, אשר מפנה את הקוראים לאתרי אינטרנט עם מבחר הקלטות, סרטי יו-טיוב ותווים. לטעמי זו החמצה, הן בגלל שאיכות ההאזנה באינטרנט נמוכה מזו של הקלטה מסודרת והן בגלל שהסידור הזה מחייב לשבת ליד המחשב בעת הקריאה. למרות המגבלה הזו, הספר הוא מקור בלתי נדלה לידע על מוזיקה, וכתוב בצורה ידידותית ועכשווית. הוא מומלץ מאד לאוהבי מוזיקה חסרי השכלה פורמלית, שמעוניינים להרחיב את ידיעותיהם התיאורטיות וההיסטוריות בנושא.
פרסל- דידו ואניאס. Les Arts Florissants וסולנים. מנצח: ויליאם כריסטי. די.וי.די FraMusica.
וויליאם כריסטי, אמריקאי שחי כבר קרוב לארבעים שנה בפאריז, הוא שם נרדף לביצועים מעולים של אופרות מהבארוק הצרפתי. כעת אחראי כריסטי לביצוע יפה נוסף, הפעם לאופרת בארוק אנגלית דווקא: "דידו ואניאס" של פרסל.
האופרה מתחילה בפרולוג תיאטרלי, אותו מצאתי די מעצבן. אבל ברגע שמתחילה המוזיקה הכל משתפר. כריסטי מנצח פה על ההרכב הקבוע שלו, Les arts Florissants ("האמנויות הפורחות"), המנגן בכלי תקופה. בנוסף לתזמורת ולמקהלה, שאיכותם פנטסטית, משתתפת בביצוע גם סוללת סולנים מומחי בארוק. בראשם ניצבת זמרת המצו-סופרן השוודית מלנה ארנמן (Malena Ernman), בתפקיד דידו. המבחן הגדול של הזמרת בתפקיד זה הוא הקינה המפורסמת לקראת סוף האופרה, ולמרות שזהו לא הביצוע הטוב ביותר שאני מכיר ארנמן בהחלט מצליחה לרגש בה.
ההפקה נעשית פה בבימוי מלא, שגם הוא בעל נטייה תקופתית ברורה. בליהוק משתתפים גם אקרובטים וילדים, שמוסיפים לחוויה הרבה חן. חסרונה היחיד של ההפקה היא נטייה להאפלת יתר של התמונה המצולמת, שלא ברור אם מקורה בהחלטה מודעת או בתאורן בעייתי. למרות המגבלה הזו, זהו ביצוע שראוי מאד להכיר.
כותרים חדשים בסידרת "החוויה הקלאסית לילדים". "הליקון".
חברת "הליקון" הוציאה בימים אלו שלושה כותרים חדשים בסידרת "החוויה הקלאסית לילדים". כל אחד מהדיסקים בסידרה מוקדש למלחין אחר, ומציג אוסף של קטעים מפורסמים מיצירותיו. שלושת הדיסקים החדשים מוקדשים לברהמס, שוברט ושופן, אחד לכל מלחין. בחירת הקטעים מוצלחת מאד, והם מספקים היכרות ראשונית טובה עם מגוון צורות מוזיקליות בהם עסקו המלחינים לאורך חייהם. גם הביצועים, כמקובל באוספים של "הליקון", הם מהטובים שיש.
הכיתוב על הדיסקים הוא בעברית, עם גרפיקה המתאימה לילדים. בתוך החוברת המצורפת יש פרטים באנגלית על המבצעים ברצועות השונות, ובנוסף יש הסבר קצר בעברית על המלחין. חבל רק שדברי ההסבר האלו כתובים ללא ניקוד, כך שהמאזין הצעיר נאלץ לנחש איך לבטא מושגים כמו "רקוויאם" או שמות כמו "זלסובה וולה" ו"אסטרהאזי".
הדיסקים מומלצים לעריכת היכרות בסיסית עם המלחינים המפורסמים, ומתאימים כמתנה לילדים המפתחים עניין במוזיקה.
הקיץ בפתח, ופסטיבלי המוזיקה באירופה מחממים מנועים. הסקירה הבאה מציגה כמה אופציות מושכות במיוחד: איפה מתארחים התזמורות והמנצחים הגדולים, איפה אפשר לשמוע את כוכבי הבארוק המובילים, ואיפה אפשר לשמוע אופרה ע"פ ספר של עמוס עוז * פורסם ב"גלובס", 27.6.2010
אוסטריה- פסטיבל זלצבורג
פסטיבל זלצבורג הוא אחד הפסטיבלים היוקרתיים ביותר בכל הנוגע למוזיקה סימפונית. מופיעות בו בקביעות התזמורת הסימפוניות המובילות בעולם, ולצידן יש בו גם הפקות אופרה, קונצרטים קאמריים, קונצרטים קוליים ועוד.
מתי: 26 ביולי- 30 אוגוסט.
שמות גדולים: הפסטיבל הזה הוא מפגש פיסגה של המוזיקאים הקלאסיים בעולם, ומצעד השמות מדהים. בין היתר יופיעו בפסטיבל השנה הפילהרמונית של וינה במספר קונצרטים שונים, עליהם ינצחו דניאל ברנבוים, ריקרדו שאיי (Chailly), ריקרדו מוטי (Muti) ואחרים; תזמורת הקונצרטחבאו מאמסטרדם- שהוכתרה לאחרונה לטובה בעולם- בניצוח מנהלה המוזיקלי מאריס ינסונס; תזמורת הקמראטה זלצבורג בניצוח פיליפ הרווגה (Herreweghe); הפסנתרנית מרתה ארחריץ' עם האחים גוטייה ורנו קפוסון; אנסמבל "היליארד"; הרביעיות "האגן" ו"איזאי"; הפסנתרן הנפלא גרגורי סוקולוב; תזמורת השלום העולמית בניצוח ואלרי גרגייב; זמרת המצו-סופרן ג'ויס די-דינאטו; הכוכב העולה בעולם הניצוח יאניק נזט-סגווין (Nézet-Séguin); הטנור רולאנדו וילאזון בליווי הפסנתרנית היפהפייה הלן גרימו; תזמורת ה"מוצרטאום" של זלצבורג בניצוח טון קופמן (Koopman); ועוד רבים. זהו מצעד סלבריטאים מפואר שקשה למצוא שני לו.
תכניות בולטות: האופרות "דון ג'ובאני" של מוצרט, "אורפיאו ואורידיצ'ה" של גלוק ו"רומיאו ויוליה" של גונו; מחזור קונצרטים המוקדש לברהמס; ושלל קונצרטים סימפוניים וקאמריים מעולים.
ממה להיזהר: מהקונצרטים בניצוחו של כריסטוף אשנבך המעצבן, ומהמחירים של המופעים ושל השהייה בזלצבורג בתקופת הפסטיבל.
שורה תחתונה: פסטיבל זלצבורג מציע את השמות הגדולים ביותר, והמחירים שלו בהתאם.
אתר הפסטיבל: http://www.salzburgerfestspiele.at
גרמניה- פסטיבל בטהובן בבון
פסטיבל בטהובן בבון מתמקד במוזיקה סימפונית וקאמרית, עם קו רפרטוארי שמרני יחסית שמתאים למי שאוהב ללכת על בטוח. הוא לא נוצץ כמו זה של זלצבורג, אבל מארח לא מעט שמות גדולים בתחום הקלאסי- שחלקם מופיע גם בזלצבורג. לפסטיבל בון יש יתרון נוסף- הוא מתחיל רק ב- 9 בספטמבר, אחרי שמהומת התיירים של הקיץ כבר נרגעה.
מתי: 9 בספטמבר – 9 באוקטובר.
שמות גדולים: תזמורת בוואריה בניצוח קנת נגאנו; התזמורת הממלכתית של דרזדן בניצוח קולין דיוויס הותיק; הפסנתרנית הלן גרימו עם תזמורת ברמן בניצוח פאוו ירווי; האחים רנו וגוטייה קפוסון; הכנרת ליזה בתיאשווילי; התזמורת הלאומית של צרפת בניצוח דניאל גאטי; הפסנתרן קית' ארמסטרונג; הצ'לנית הארגנטינאית בת ה- 29 סול גבטה (Gabetta), שבורכה לא רק בכישרון מוזיקלי אלא גם במראה מצודד להפליא; זמרת המצו-סופרן אנג'ליקה קירשלאגר בניצוח נוויל מארינר; ורבים אחרים.
תכניות בולטות: לקהל השמרני יקרצו בעיקר המופעים הקלאסיים ה"סטנדרטיים", בהם משתתפים סולנים נוצצים ומנצחים מוכרים. למי שבא בראש פתוח יותר יש גם מופעי ג'אז, תיאטרון ומוזיקה מודרנית.
ממה להיזהר: הפסטיבל מתחיל אמנם רק בתחילת ספטמבר, אבל לחלק מהמופעים המבוקשים כבר אזלו הכרטיסים. המידע לגבי זמינות הכרטיסים נמצא באתר הפסטיבל, שמתוחזק למופת.
שורה תחתונה: פסטיבל איכותי ומגוון, שנופל טוב גם מבחינת תאריכים.
אתר הפסטיבל: http://www.beethovenfest.de
איטליה- פסטיבל MITO (מילאנו- טורינו)
פסטיבל MITO, המתקיים במקביל במילאנו וטורינו בצפון איטליה, הוא שחקן חדש יחסית בשוק הפסטיבלים באירופה. זהו פסטיבל איכותי ומגוון, שכולל מוזיקה קלאסית, אתנית, ג'אז ועוד. הפסטיבל מתברך גם במועד נוח: הוא מתקיים בספטמבר, בו כבר פחות חם בצפון איטליה וגם גדודי התיירים כבר אינם.
מתי: 3- 24 בספטמבר.
שמות גדולים: המנצח האיטלקי ריקרדו שאיי (Chailly), עם תזמורת ה"גוונדהאוז" של לייפציג; המנצח האמריקאי המהולל לורין מאזל, עם תזמורת פאריז; המנצח הותיק רנה קלמנסיץ' (Clemencic) עם הקונסורט שלו, המתמחה במוזיקה עתיקה; התזמורת הפילהרמונית של "לה סקאלה" בניצוח סמיון ביצ'קוב, עם הפסנתרן האהוב לאנג לאנג כסולן, בתכנית שכולה צ'ייקובסקי; הפסנתרן מאוריציו פוליני; פסנתרני הג'אז צ'יק קוריאה וסטפאנו בולאני; הרכב הבארוק "הכשרונות הליריים" בניצוח כריסטוף רוסה; תזמורת סן-פרנסיסקו בניצוח מייקל טילסון-תומאס; האקדמיה למוזיקה עתיקה ברלין, שתבצע יצירות מופת של באך; והמנצח הקטלוני הנפלא ג'ורדי סבאל וההרכב שלו, שיבצעו את התכנית החדשה שלהם המוקדשת למוזיקה טורקית.
תכניות בולטות: השנה הפוקוס של הפסטיבל הוא על שופן ושומאן, לרגל יום הולדתם המאתיים. בתחום האתני הדגש הוא על טורקיה, עם שלל הרכבים ומופעים המוקדשים לתרבות ולמוזיקה הטורקית. לישראלים יש בפסטיבל סיבה מיוחדת לגאווה- הפקה של אופרה חדשה, שהטקסט שלה נכתב על ידי עמוס עוז. עוז עצמו יתארח בפסטיבל גם במופע נוסף, שישלב בין ספרות ומוזיקה, בתפקיד המספר.
שורה תחתונה: MITO הוא עדיין לא אחד מהפסטיבלים הגדולים באירופה, אבל יש בו היצע עשיר ולא מעט שמות גדולים. היתרון שלו הוא הן במועד הנוח והן באיזור בו הוא מתקיים, שהוא מן המושכים באיטליה גם מבחינת אוכל ואווירה.
אתר הפסטיבל: www.mitosettembremusica.it
שוויץ – פסטיבל לוצרן
פסטיבל לוצרן, בניהולו המוזיקלי של קלאודיו אבאדו הגדול, מציע איכות מוזיקלית גבוהה באתר יפהפה ורגוע. אבאדו, שמופיע כיום רק בדברים שמעניינים אותו לאחר שהחלים מסרטן, ינצח בעצמו על מספר קונצרטים באוגוסט.
לפסטיבל יש תזמורת סימפונית משלו, שרמתה פנטסטית. בין חבריה יש נגנים ראשונים מהתזמורת הפילהרמונית של ברלין, ואפילו סולנים. לא פלא שהקונצרטים מהפסטיבל הזה מוקלטים בקביעות וזוכים לחשיפה בינלאומית גדולה. בנוסף הוא מציע תכניות יפות של מוזיקה עתיקה ומוזיקה מודרנית.
מתי: 12 באוגוסט- 18 בספטמבר
שמות גדולים: בדומה לפסטיבל זלצבורג, גם בלוצרן יתקיים השנה מצעד של שמות גדולים. ביניהם בולטים קלאודיו אבאדו, שינצח במספר קונצרטים שונים; התזמורת הסימפונית של בירמינגהם, בניצוח אנדריס נלסונס; הבריטון תומאס קווסטהוף; הפסנתרנית הלן גרימו; המנצח פייר בולז; תזמורת קליבלנד בניצוח פרנץ ולזר-מסט; הפסנתרן מאוריציו פוליני; תזמורת ה"גוונדהאוז" מלייפציג, בניצוחו של ריקרדו שאיי; הפילהרמונית של ברלין, בניצוח סיימון ראטל; אנסמבל "ארפג'יאטה" הנפלא, המתמחה במוזיקה עממית-עתיקה; תזמורת ה"קונצרטחבאו" מאמסטרדם בניצוח מאריס ינסונס, ובקונצרט אחר- בניצוח טון קופמן; הסימפונית של סן-פרנסיסקו, בניצוח מייקל טילסון-תומאס; הפילהרמונית של וינה, בניצוח ניקולאוס הרנונקור, עם הפסנתרן האהוב לאנג-לאנג; הרכב המוזיקה המוקדמת "מאלה פוניקה" (Mala Punica); ולסיום- שני קונצרטים של הפילהרמונית של וינה בניצוחו של גוסטבו דודאמל, המטאור הנוצץ של עולם הניצוח העולמי.
תכניות בולטות: יש בפסטיבל משהו לכל טעם, וברמה הגבוהה ביותר. אוהבי המוזיקה מהתקופה הרומנטית יתענגו על הפסטיבל במיוחד, עם היצע עצום של תכניות סימפוניות וקאמריות. הבולטים ביותר הם האופרה "פידליו" של בטהובן, בניצוח קלאודיו אבאדו; הסימפוניה התשיעית של מהלר, גם היא בניצוח אבאדו; קונצרט סימפוני נפלא של הסימפונית של בירמינגהם, בניצוח אנדריס נלסונס; הסימפוניה השלישית הכבירה של מהלר בניצוח מאריס יאנסונס; הסימפוניה מס' 9 של דבוז'אק בניצוח גוסטבו דודאמל; ועוד עשרות תכניות נהדרות. לאוהבי מוזיקה מודרנית מומלצים הקונצרטים של אנסמבל "אינטרקומפוריין" וקונצרטים אחרים בניצוח פייר בולז, ולאוהבי מוזיקה עתיקה- הקונצרטים של אנסמבל "לארפג'יאטה", "מאלה פוניקה" ופיליפ ז'ארוסקי.
ממה להיזהר: אם אתם אוהבים מנצחים שאוהבים לקפוץ, לרקוד ולהשתולל על הפודיום, ותרו על הקונצרטים בניצוחו של פייר בולז. הוא פרשן נפלא, אבל שפת הגוף שלו טכנית וקרה.
שורה תחתונה: פסטיבל לוצרן מציע השנה מבחר יפהפה של תכניות במגוון סגנונות, ומצעד מרשים של מבצעים. לטעמי, זו אחת האופציות האטרקטיביות ביותר השנה.
אתר הפסטיבל: http://www.lucernefestival.ch
בלגיה- פסטיבל MA למוזיקה עתיקה בברוז' (Brugge)
לפני ארבעים שנה היתה תנועת המוזיקה המוקדמת, שנקראה אז "אותנטית", תנועה שולית למדי של אמנים שניסו לבצע מוזיקה עתיקה בכלים מקוריים ובגישת ביצוע נאמנה למקור. מאז הפכה התנועה לממוסדת ומקובלת, עם עשרות הרכבים שמומחיותם היא ביצוע מוזיקה מהרנסנס, הבארוק והקלאסיקה בכלי תקופה.
לתנועה, שכיום נקראת HIP ("ביצוע מודע מבחינה היסטורית"), יש מספר פסטיבלים מתמחים. הבולטים בהם הם פסטיבל אוטרכט בהולנד ופסטיבל MA בברוז', עיר ציורית הנמצאת בחלק הפלמי של בלגיה. בסקירה זו נתמקד בפסטיבל ברוז' (Brugge), המבוטא בפלמית "ברוכה".
מתי: 6 עד 15 באוגוסט.
שמות גדולים: הפסטיבל מהווה מקום מפגש לטובי האמנים השייכים לתנועת המוזיקה המוקדמת. השנה יופיעו בו ההרכב "לה פואם הרמוניק", שנתן רק לאחרונה הופעה נפלאה בפסטיבל ישראל; הקולקטיב הכלי "סקורפיו"; זמרת הסופרן יוהנט זומר; הצ'לו ברונו קוקסה (Cocset); ההרכב "קפריצ'ו סטרווגנטה"; הצ'מבליסט המיתולוגי גוסטב ליאונהרדט בן ה- 82, ממייסדי תנועת המוזיקה המוקדמת; ועוד רבים.
תכניות בולטות: מופע שיציג מוזיקה שחוברה לתיאטרון בתקופת הבארוק, עם חברי ההרכב המעולה "לה פואם הרמוניק"; תכנית של שירי שתייה מהרנסנס, עם אנסמבל "סקורפיו"; שירים מסורתיים מסרדיניה, עם האנסמבל הקולי Cuncordu De Orosei; יצירות מתקופת הבארוק שנושאות אופי מלחמתי, בביצוע האנסמבל "ארמוניקו טריבוטו"; ומופע מסקרן שיציג את ההשפעות של המוזיקה הטורקית על מוצרט בביצוע תזמורת B'Rock, תזמורת הבארוק המובילה בבלגיה.
ממה להיזהר: מכיוון שמדובר בפסטיבל של מוזיקה מוקדמת, אין מה לחפש פה תזמורות ענק עם מנצחים נוצצים. זה לא הקטע כאן.
שורה תחתונה: הרעיון בפסטיבל הזה הוא להתענג על הרכבים קטנים ואיכותיים של מוזיקה מוקדמת, שמציגים רפרטואר שבארץ אפשר רק לחלום עליו. כל זה קורה בעיר ציורית ויפהפייה, ששיטוט בה מזכיר טיול בתוך גלויה.
אתר הפסטיבל: http://www.mafestival.be
האופרה "הספר מסוויליה" זוכה לאחרונה בארץ לייצוג יתר. היא בוצעה העונה באופרה הישראלית, ותבוצע בעונה הבאה בפילהרמונית. ובכל זאת, הפקת הדי.וי.די הזו מלונדון כל כך מוצלחת, עד שהיא מומלצת גם למי שכבר נמאס לו מהיצירה.
הביצוע, שצולם בהופעה חיה, מציג בתפקידים הראשיים את נבחרת החלומות העולמית של הסולנים. את תפקיד הרוזן אלמוויוה שר חואן דיאגו פלורז (Florez), מטובי זמרי הטנור כיום. את פיגארו ה"מאעכר" שר פייטרו ספניולי המעולה, ואפילו את התפקיד השולי יחסית של דון בזיליו שר תותח כמו פרוצ'ו פורלנטו (Furlanetto).
אולם הליהוק המעניין ביותר הוא זה של ג'ויס די-דינאטו (DiDonato), השרה את תפקיד רוזינה. די-דונאטו (41), ילידת ארה"ב, נחשבת לאחת מזמרות הבל-קנטו הגדולות בעולם. גם בהפקה הזו היא מדהימה מבחינה קולית- ולמרבה ההפתעה, שרה את כל התפקיד כשהיא יושבת על כסא גלגלים.
את ההסבר לבחירה המפתיעה נותן המנצח, אנטוניו פפאנו, בדברי הקדמה לביצוע. מסתבר שכסא הגלגלים אינו חלק מהבימוי, אלא תוצאה של תאונה: די-דונאטו נפצעה ברגלה בהצגה הקודמת, והרופאים אסרו עליה לדרוך על רגלה. פפאנו מספר שהיא החליטה לשיר בכל זאת, וזו הייתה הפשרה המתבקשת. הקהל יוצא מגידרו בתשואות, שמתבררות כניבוי נכון: מדהים לשמוע שהעובדה הזו לא פוגעת בקולה של הזמרת בשום צורה. האריות שלה נפלאות, וכך גם האנסמבלים בהם היא משתתפת. פשוט זמרת נהדרת.
לליהוק המעולה מתווסף בימוי חמוד וצבעוני, לא ריאליסטי מדי וגם לא מודרני מדי, שיצליח להעלות צחוק משועשע גם אצל חובבים וותיקים של "הספר". הליווי המוזיקלי של פפאנו ותזמורת ה"קובנט גארדן" פנטסטי, עם צליל תוסס ומלא צבע. בקיצור, ביצוע נפלא מכל בחינה, שדורש רק נכונות להתרגל לזה שהסולנית הצעירה והיפה שרה בכסא גלגלים. האמת? מסר חיובי לגמרי.
רוסיני- הספר מסוויליה. האופרה המלכותית "קובנט גארדן". מנצח: אנטוניו פפאנו. די.וי.די וירג'ין קלאסיקס.
התזמורת הפילהרמונית של לונדון מבצעת יצירות מאת וגנר, ברג ומהלר. מנצח: ולדימיר יורובסקי. די.וי.די Euroarts.
האלבום הזה מציג את אחד השמות העולים בעולם הניצוח העולמי- ולדימיר יורובסקי (38), יליד רוסיה, שבשנים האחרונות מכהן כמנהלה המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של לונדון.
באלבום שלוש יצירות: הפרלוד ל"פרסיפל", האופרה האחרונה והיפהפייה של ריכרד וגנר; "שלושה קטעים תזמורתיים" של אלבן ברג, מהיצירות הראשונות שחוברו במסורת הכתיבה הא-טונאלית; ו"שיר קינה", יצירת נעורים מוקדמת של גוסטב מהלר.
היצירה היפה ביותר באלבום היא כמובן הפרלוד ל"פרסיפל" של וגנר, ששורה עליו רוח הקודש והעומק של האופרה כולה. זו מוזיקה נפלאה, שחבל מאד שאינה מוכרת בארץ. כדאי לשים לב גם ל"שיר קינה" של מהלר, הכתובה לתזמורת, מקהלה וחמישה סולנים. זו יצירה שכמעט ואינה מבוצעת באולמות קונצרטים, ובצדק: היא יצירת נעורים לא בשלה, שסובלת מרגעים לא מועטים של מוזיקה חלשה מאד. עם זאת, רגעים אלו מתחבקים תכופות עם רגעים מקסימים, שמנבאים את מהלר המאוחר יותר וראויים להיכרות. בין היתר אפשר למצוא בה את הנושא הכוראלי המרשים מסימפוניה מס' 2, או רגעים מרגשים שהלחין מהלר לזמר-ילד.
יורובסקי נראה בהקלטה קצת מלא מעצמו, ומתגלה כמנצח מהסוג שאוהב לשלוט בעניינים. הוא מדויק, ענייני ולא ריגשי, ממעט לחייך ונראה כמי שגדל על אסכולת ניצוח קשוחה וחסרת הומור. הוא לא נראה כמו מישהו שהייתי נהנה להיפגש איתו לצהריים, אבל ברפרטואר הרומנטי הגרמני הוא דווקא משכנע למדי. שווה להכיר.
פורסם ב"גלובס", 7.6.2010
לאחרונה סקרנו את היצע התזמורות הסימפוניות לעונה הבאה, והיום נסקור כמה מהתזמורות והגופים הקאמריים. הסקירה מתייחסת בעיקר לתזמורות הפועלות באיזור המרכז, שם נעשה רובה המכריע של הפעילות המוזיקלית בארץ. היא אינה כוללת תזמורות עירוניות שפונות באופן מובהק לקהל מקומי, כמו הסינפונייטה באר-שבע, הסימפונט רעננה, הקאמרית הרצליה ואחרות.
הקאמרטה ירושלים
טבאה צימרמן. צילום: Marco Borggreve
הקאמרטה ירושלים היא אחת משתי התזמורות הקאמריות המובילות כיום בישראל, לצידו של "אנסמבל סולני תל-אביב". היא מתאפיינת בנגינה אחידה ומגובשת, עם צליל יפה ורמה מוזיקלית גבוהה שהולכת ומשתבחת עם הזמן. העובדה הזו מאפשרת לה להזמין מבצעים בינלאומיים מעולים, וללוות אותם ברמה המזכירה הרכבים מובילים בחו"ל. הבעיה היחידה של התזמורת היא מידה מסוימת של נוקשות בנגינה, והיעדר מרכיב מספק של חופש וקלילות שהיו יכולים לסייע ליצירת ביצועים משוחררים יותר. בכל מקרה, רמתה הביצועית כיום מעוררת הערכה.
שמות גדולים: עיקר העניין השנה מבחינת שמות גדולים הוא ברשימת הסולנים האורחים. זו כוללת בין השאר את הויולנית טביאה צימרמן, הצ'לן מישה מאיסקי (Maisky), הכנר חגי שחם, ונגן הגיטרה הספרדי פבלו סאיינז וייגאס (Sainz Villegas). בנוסף לסולנים יתארחו גם שתי מקהלות זרות- האנסמבל הקולי "רוסטבי" (Rustavi) מגיאורגיה והמקהלה הפילהרמונית של טרנסילבניה, שפתחה את העונה הנוכחית.
רפרטואר: הקאמרטה מציעה בעונה הבאה שתי סדרות. הראשונה היא סידרה ווקאלית, תחת הכותרת "כלים וקולות". סידרה זו תציג שתי מקהלות מחו"ל, שתי מקהלות מהארץ ושורת סולנים. השנייה היא סידרה כלית, שתיקרא "כלים ועוד – השמות הגדולים" ותארח מספר סולנים מובילים. בנוסף תציע התזמורת סדרה משולבת, המגוונת בין שתי הסדרות.
השיאים הצפויים של העונה כוללים תכנית קולית יפה עם "האנסמבל הקולי החדש", בה יבוצעו הרקוויאם של כרוביני והקנטטה היפה מספר 4 של באך; קונצרט עם "אנסמבל זמרי מורן", שחברותיו תבצענה מיסה של היידן ואת המגניפיקט של ווהן-וויליאמס; הקונצרט של האנסמבל הגיאורגי, שישיר מוזיקה רב-קולית מארצו; והמקהלה הפילהרמונית של טרנסילבניה, שתצטרף לתזמורת לביצוע הרקוויאמים של מוצרט ושל ברוקנר.
עניין מיוחד מעורר ביצועה של אופרה קומית נדירה של היידן בשם "הרוקח", שתבוצע על-ידי ארבעה סולנים.
שורה תחתונה: אם אתם מחפשים תזמורת קאמרית עם איכות מוזיקלית גבוהה, סולנים טובים ורפרטואר לא שגרתי- הקאמרטה היא הבחירה הראשונה.
אנסמבל סולני תל-אביב
אנדראס שול. צילום: Eric Larrayadieu
"אנסמבל סולני תל-אביב" הוא הרכב קאמרי צעיר ותוסס, המורכב מסולנים ישראלים מצטיינים. בשנתיים האחרונות הועם קצת זוהרו, הן עקב שינויים פרסונליים בהרכב הנגנים והן עקב בעיות כלכליות קשות. עם זאת, הוא עדיין אחד ההרכבים הקאמריים הטובים בארץ, בזכות קבוצת סולנים צעירה המאופיינת בצליל משוחרר ומבריק.
שמות גדולים: אנסמבל סולני תל-אביב מנגן באיכות גבוהה מאד, ורמת הסולנים שמופיעים איתו היא בהתאם. בעונה הבאה אלו יהיו הזמר הנפלא אנדריאס שול (Scholl), מהקונטרה-טנורים המרגשים והצלולים בעולם; הכנר הנורווגי טריה טונסן (Terje Tonnesen); הפסנתרן בנימין הוכמן; צמד הנקשנים "פרקדו"; ונגן הבסון סרג'יו אזוליני (Azzolini), שהקונצרטים הקודמים שלו עם ההרכב היו חגיגה אמיתית.
רפרטואר: ההרכב יבצע בעונה הבאה חמש תכניות, עם רפרטואר נועז ומגוון בהרבה מזה של התזמורות ה"רגילות". התכניות כוללת שילוב של יצירות קאמריות להרכבים קטנים- משלישייה עד שביעייה- לצד יצירות סימפוניות לתזמורת מלאה. השילוב הזה, שאפשרי עקב רמתם הגבוהה של הנגנים בהרכב, מבטיח גיוון ועניין.
בין היתר יבוצעו העונה באנסמבל סולני ת"א קונצ'רטו לפסנתר מס. 2 של בטהובן, עם הסולן הישראלי המצוין בנימין הוכמן; סימפוניות קלאסיות של היידן, בוקריני ומנדלסון; מגוון יצירות ישראליות, שהאנסמבל מבצע מתוך מחוייבות אמיתית; יצירות שתבוצענה בהובלת האמנים האורחים, כולל קונצ'רטי ברנדנבורגיים של באך ודיברטימנטו של מוצרט; ויצירות קאמריות משיאי הרפרטואר, כמו הרביעייה אופוס 130 של בטהובן.
שורה תחתונה: האנסמבל עבר בתקופה האחרונה שינויים שפגעו מעט בהילת המטאור שהייתה לו, אבל עדיין מציע את אחת האופציות הרעננות ביותר בנוף המוזיקלי המקומי. גם אם אינכם קונים מנוי, כדאי לא להחמיץ את הקונצרטים עם סרג'יו אזוליני ועם אנדראס שול.
אתר אינטרנט: אתר ההרכב עדיין אינו פעיל, אך אפשר לקבל פרטים במייל הבא: tlv.soloists@gmail.com
הקאמרית הישראלית
רוברטו פטרנוסטרו. צילום יח"צ
התזמורת הקאמרית הישראלית מציינת השנה עונה חדשה בניהולו המוזיקלי של המנצח האוסטרי רוברטו פטרנוסטרו (Paternostro), שאמור לתת לה מתיחת פנים אחרי מספר שנים לא קלות. בנוסף לפטרנוסטרו יפעל בתזמורת המנצח הישראלי הצעיר דניאל כהן, שהתמנה למנצח עמית.
שמות גדולים: התזמורת לא נמצאת בסטטוס כלכלי ואמנותי שמאפשר לה להזמין גדולי עולם, אבל יתארחו בה כמה מנצחים וסולנים ברמה גבוהה. הבולטים בהם הם הפסנתרנים בשארה הרוני, דוד גריילסאמר, אלנה בשקירובה, איאן פאונטיין ואלון גולדשטיין; הכנרים ברנבס קלמן (Barnabas Keleman) ולטיציה הונדה; המנצחים קרל היינץ סטפנס ויואב תלמי; המנצחת הברזילאית ליגיה אמאדיו; וכנרת הבארוק הנהדרת אליזבת וולפיש, שתופיע הפעם כמנצחת.
רפרטואר: בעונה הבאה תציג התזמורת חמש סדרות. הראשונה היא "קלאסי ועוד", עם ששה קונצרטים של מוזיקה מהתקופות הקלאסית והרומנטית. השנייה היא "קלאסי מוצרט", עם חמישה קונצרטים שבמרכז כל אחד מהם קונצ'רטו לפסנתר של מוצרט. השלישית היא "מעורב קלאסי", שתשלב שלושה קונצרטים קוליים ושלושה קונצרטים מיוחדים של מוזיקה מארצות שונות. הרביעית נקראת "3X3 ותזמורת", ותכלול שלושה קונצרטים שבמרכזם קונצ'רטי לשניים ושלושה כלים. סידרה זו תונחה ע"י ד"ר אורית וולף. החמישית היא הסידרה "כל צלילי הקשת", המיועדת לילדים והוריהם.
בין הקונצרטים הקוליים מופיעה האורטוריה "אליהו" של מנדלסון, המשעממת למדי לטעמי, עם מקהלה מגרמניה; המיסה הנשגבת בסי מינור של באך (הגדולה"), בביצוע שקשה לנבא את איכותו עם "זמרי קולגיום"; וקונצרט שיציג יחד את "מיסת נלסון" מאת היידן ואת "מיסת ההכתרה" מאת מוצרט, גם הוא עם "זמרי קולגיום".
בין הקונצרטים האתניים המעניינים ניתן למנות מחווה למוסיקה ברזילאית בניצוחה של ליגיה אמאדיו מברזיל, וערב טנגו עם הפסנתרן הספרדי אלברט גווינוברט (Guinovart).
חידוש מיוחד שיושק בתזמורת השנה נקרא "טעימות קאמריות". במסגרת זו יבוצע, בחלק מהסדרות, פרק מיצירה קאמרית ע"י הרכב של נגני התזמורת.
שורה תחתונה: הקאמרית הישראלית תארח העונה שורה ארוכה של אורחים מבטיחים, ויש לקוות שהמנהל המוזיקלי החדש שלה יחזיר לה במהלך העונה את הצבע לפנים.
אתר התזמורת: http://www.ico.co.il
תזמורת הבארוק ירושלים
מגי פולטלס. צילום יח"צ
תזמורת הבארוק ירושלים הייתה הראשונה בישראל שביצעה בשיטתיות מוזיקה מתקופת הבארוק בכלי נגינה תקופתיים ובפרשנות בעלת מודעות היסטורית. התזמורת טובה בדרך כלל, אבל החוויה שמספקים הקונצרטים שלה אינה אחידה ומשתנה על פי הרכב הנגנים וזהות המנצח. ביקרתי בקונצרטים שלה שהיו בינוניים או משמימים, ולעומתם גם בקונצרטים מעולים- כמו קונצרט סיום השנה שבוצע בסוף השבוע שעבר. השנה המצב נראה מבטיח, כיוון שתופיע עם התזמורת שורת מנצחים וסולנים מעולים שכבר הוכיחו עצמם בעבר.
שמות גדולים: התזמורת תארח בעונה הקרובה כמה מהמוזיקאים המוכרים ביותר בתחום ביצועי מוזיקת הבארוק בעולם: אמנית הבארוק הנפלאה קתי דברצני (Debretzeni), בתפקיד כפול של כנרת ומנצחת; המנצחת והכנרת המעולה מגי פולטלס (Faultless); המנצח והאבובן אלפרדו ברנרדיני; והמנצח האנגלי הגדול אנדרו פארוט, המכהן מאז שנת 2006 כמנצח לשם כבוד של התזמורת.
רפרטואר: תזמורת הבארוק מציגה העונה ששה קונצרטים, שכמעט כולם מעוררים ציפיות גדולות. ביניהם בולטים קונצרט עם כנרת הבארוק הנהדרת קתי דברצני, שהופעותיה הקודמות בארץ היו מלהיבות תמיד; ביצוע מסקרן לאורטוריה "הגר וישמעאל" של סקרלטי, עם שורת סולניות ישראליות שכולן מומחות בארוק; קונצרט בנגינתה וניצוחה של מגי פולטלס, שגם היא מלהיבה תמיד; קונצרט בניצוחו של האבובן אלפרדו ברנרדיני מאיטליה, המוכר היטב מפעילותו הבינלאומית; וגולת הכותרת של העונה- "המיסה הגדולה" של באך, עם סולני ה"טאוורנר קונסורט" מאנגליה ובניצוחו של אנדרו פארוט.
שורה תחתונה: תכניות יפות מאד, ואורחים מהשורה הראשונה בעולם. גם למי שלא עושה מנוי מומלץ לבוא לארבעה מהקונצרטים- אלו בהובלתם של קתי דברצני, מגי פולטלס, אלפרדו ברנרדיני ואנדרו פארוט. כל הארבעה מוכרים היטב כמבצעים מעולים, ומעוררים ציפיות גדולות.
אתר התזמורת: http://www.jbo.co.il
התזמורת הקאמרית הקיבוצית
שלו עד-אל. צילום יח"צ
התזמורת הקאמרית הקיבוצית היא היחידה בישראל שמופיעה בכל קצות הארץ, כולל בית שאן, נהריה, אשקלון ועוד. הייחוד השני שלה הוא סגנוני, בכך שהיא מבצעת לא רק מוזיקה קלאסית אלא גם אתנית. רמת התזמורת סבירה, אבל בדרך כלל חסר לי בקונצרטים שלה את ה"חשמל" שהופך קונצרט לחוויה מרוממת נפש.
שמות גדולים: בעיקרון, הקאמרית הקיבוצית היא לא הבחירה המועדפת למי שמחפש שמות נוצצים. מי שכן בולטים השנה הם המנצח שלו עד-אל, שכבר עשה פלאים עם התזמורת בעבר; הכנר גלעד הילדסהיים; ונגן האקורדיון הצרפתי המעולה רישאר גליאנו.
רפרטואר: כתמיד, הקאמרית הקיבוצית משלבת העונה מוזיקה קלאסית מתקופות שונות עם מוזיקת בארוק ומוזיקה אתנית. תכנית העונה הבאה עמוסה בכל טוב: ביצוע ראשון בארץ של האופרה "חסדו של טיטוס" מאת מוצרט, בבימוי מלא; תכנית מסקרנת שתוקדש לארבעה מלחינים ממדינות שונות שכתבו בסגנון מוצרטי, כולל מוצרט עצמו, בניצוחו של שלו עד-אל המצוין; קונצרט קולי עם יצירות של הנדל וברהמס, כולל "שירת הגורל" היפהפייה, עם "האנסמבל הקולי החדש"; קונצרט בו תבוצע בין היתר היצירה "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי, בליווי מצגת וידאו של ציורים; קונצרט מיוחד עם נגן האקורדיון הצרפתי הגדול רישאר גליאנו, עם יצירות מאת באך בעיבוד לאקורדיון, חינסטרה ופיאצולה; קונצרט בו יבוצע, בין היתר, מחזור השירים היפה של ברליוז "לילות קיץ"; קונצרט לטיני בשיתוף רביעיית "פיטנגו" עם יצירות של דריוס מיו ואסטור פיאצולה; ועוד.
שורה תחתונה: הקאמרית הקיבוצית מציעה רפרטואר מעורר הערכה ביצירתיות ובגיוון שלו, ועל כך מגיעות לה תשואות. עם זאת, מבחינת רמה מוזיקלית ו"ניצוצות" יש תזמורות טובות ממנה. היתרון הגדול שלה הוא בהגעה השיטתית לכל קצוות הארץ, מה שלא עושה אף תזמורת אחרת.
אתר התזמורת: http://www.kibbutz-orchestra.co.il
תזמורת ה"בארוקדה"
פטריק כהן אקנין. צילום יח"צ
תזמורת הבארוקדה היא הצעירה מבין תזמורות הבארוק הפעילות כיום בארץ. היא לא זוכה למספיק פירסום, וחבל: זו תזמורת חמודה ומלאת חיים, בה מנגנים כמה מנגני הבארוק הטובים ביותר בארץ.
שמות גדולים: הבארוקדה מארחת בעונה הבאה שני אמני בארוק מעולים מחו"ל: הצ'מבליסט והמנצח מת'יו הולז (Halls), שכבר הופיע איתה העונה בהצלחה גדולה, וכנר הבארוק פטריק כהן-אקנין המוכר היטב מהקלטות. בנוסף אפשר יהיה לשמוע במסגרתה כמה מהסולניות המובילים בתחום שירת הבארוק בארץ, כמו זמרות הסופרן הדס פארן ויעלה אביטל.
רפרטואר: השנה מרחיבה הבארוקדה את פעילותה למקומות חדשים ברחבי הארץ. בין היתר היא תופיע במוזיאון תל אביב, כנסיית קרית יערים באבו גוש, מרכז וייל בכפר שמריהו, אולם רפפורט בחיפה, אולם עינן במודיעין ועוד.
התכנית האמנותית כוללת ששה קונצרטים, שכולם מומלצים. דוגמאות: הפקה בבימוי מלא של אופרת הבארוק "דידו ואניאס" מאת פרסל, בשיתוף אנסמבל זמרי "מורן" ובניצוחו של מת'יו הולז מבריטניה; קונצרט בשם "באך בוורסאי", עם כנר הבארוק הצרפתי הוירטואוז פטריק כהן אקנין כסולן ומנצח; תכנית בשם "פאר הליטורגיקה האיטלקית", עם ה"גלוריה" של ויואלדי וה"סטאבט מאטר" של פרגולזי, עם שני סולנים מצוינים ובשיתוף מקהלת "שחר"; והשיא- ביצוע של ה"יוהאנס פסיון" המפואר של יוהאן-סבסטיאן באך, עם האנסמבל הקולי החדש בניצוח יובל בן-עוזר.
שורה תחתונה: תזמורת בארוק צעירה ורעננה, עם תכניות מבטיחות ואורחים שווים. מומלץ מאד למי שמחפש קונצרטים איכותיים באווירה אינטימית וצעירה.
אתר התזמורת: http://www.barrocade.co.il
נבוקו במצדה. צילום: יוסי צבקר
אני די חצוי לגבי המופע הזה. מצד אחד, יש המון דברים לפרגן להם: ההפקה המטורפת, איכות הזמרים והניצוח, המסירות של כל המעורבים ועוד. מצד שני, אם שמים בצד את כל ה"באזז" ובאים להעריך את התוצאה נטו, אהיה חייב להודות שיצאתי ברגשות מעורבים.
נתחיל מהדברים הטובים. ראשית, ההפקה. האופרה הישראלית, בשיתוף בנק דיסקונט והמועצה המקומית תמר, הרימו כאן פרויקט מרשים בכל קנה מידה. האופרה הקימה למרגלות המצדה טריבונה של 6500 מקומות, עם במה ענקית, תאורה מרהיבה ושלל סטטיסטים וגימיקים. המופע היה מאורגן למופת גם במישור הלוגיסטי. בהתחשב בעובדה שמדובר בהקמת מעין "עיר אופראית" מכלום, זה בהחלט ראוי להערכה. בתקופה בה ישראל מפורסמת בהקשרים הרבה פחות סימפטיים, המאמץ הבינלאומי הזה מחמם את הלב.
שנית, הצד המוזיקלי. ביום בו ביקרנו ב"נבוקו" (ה') השתתפה בהפקה סוללת סולנים מעולה, שהדגימה היטב את העובדה שגם בליהוק לא חסכו כאן. כל הסולנים בתפקידים הראשיים היו מצוינים: פאטה בורצ'ולדזה (Burchuladze) בתפקיד הכהן הגדול זכריה, דמיטרה תאודוסיו (Theodossiou) הנהדרת בתפקיד אביגיל, נאצארנו אנטינורי כישמעאל, ובמיוחד אלברטו גזאלה כנבוקו. הבעיה היחידה מבחינת הליהוק היתה עם המקהלה, שנשמעה חלשה ומפורקת יחסית. יתכן שהסיבה לכך היתה בעיית הגברה או בלאנס.
הפלוס השלישי הוא דניאל אורן, המנצח. קשה לחשוב על מנצח מתאים יותר ממנו לנצח על הפקה כזו: ההתרגשות הכמעט ילדותית שלו וסגנון הניצוח התיאטרלי מתלבשים בצורה מושלמת על מופע כזה, שמבוסס על ספקטקולאריות לא פחות מאשר על המוזיקה. ההתרגשות מ"שירת העבדים העבריים" הניבה שני הדרנים, שלפני השני שבהם הקדים אורן כמה מילים לקהל כדי למנוע ממנו למחוא כפיים לפני הזמן- וכך להאזין לאקורד המסיים הנוגע ללב. למדנו משהו.
עד כאן הפלוסים. למרבה הצער, גם מינוסים היו. ראשית, צריך להודות שהאופרה הזו אינה מהמיטב של ורדי. בחירת האופרה הגיונית אולי משיקולים דרמטיים של עלילה ומקום, אבל למעט "שירת העבדים" המפורסמת, ואולי עוד כמה אריות, לא בטוח שזו הבחירה המושלמת לאופרה בזירה פתוחה.
שנית, מי שמצפה לאקוסטיקה של מופע אופראי רגיל צפוי להתאכזב. האופרה מבוצעת עם הגברה- מעולה כשלעצמה- אבל לעיתים היה הפרש קל בין תחילת השירה לבין תחילת ההגברה. הבעיה המרכזית בהקשר האקוסטי היתה שהמקום חשוף לרוחות, שהשפיעו מאד על איכות הסאונד. במערכות הראשונות ממש שמעו את הרוח נושבת במיקרופונים, וכמובן שאיכות הסאונד נפגעה בהתאם. רק במערכות האחרונות, כשהרוחות הפסיקו, אפשר היה ליהנות מאיכות השירה ללא הסתייגות.
בעיה שלישית, בעיני, היתה עם התפאורה והבימוי. הבמה היתה סטטית לאורך כל המופע, והבימוי נשען ברובו על רצף גימיקים: סוסים, גמלים, מצעד עבדים, פירוטכניקה של אש וכדומה. זה היה מרשים ויזואלית, אבל צפוי מדי מכדי להיות מרגש.
הבעיה האחרונה היא טכנית: ההגעה לאתר אורכת כשלוש שעות נסיעה מאיזור המרכז, ובהתחשב בעובדה שהמופע מתחיל בשעה עשר אפשר לצפות להיות בבית רק אחרי ארבע בבוקר. לכך יש להוסיף את החום המעיק של חודש יוני במדבר יהודה, האבק, וכמובן מחיר הכרטיס.
לסיכום: הפקה גרנדיוזית ומרשימה מבחינה הפקתית, אבל מבחינה מוזיקלית היא אינה מצליחה לשחזר איכות של האזנה באולם אופרה "רגיל". בכל מקרה, האופרה הישראלית ראויה לכל שבח על היוזמה לייסד בארץ פסטיבל אופרה באוויר הפתוח, בדומה לזה שב"ארנה" של ורונה. כדאי רק לשקול להעביר את הפסטיבל לחודש עם מזג אוויר קצת יותר סימפטי.
לה פואם הרמוניק. צילום יח"צ
נדיר לשמוע בארץ אנסמבל ברמתו של "לה פואם הרמוניק". ההרכב הצרפתי, המתמחה במוזיקה עתיקה, נשמע בקונצרט החי שלו בדיוק כמו שהוא נשמע בדיסקים: הקולות מדהימים, התיאום מושלם, והנגינה מעודנת ומדויקת. התוצאה היתה חוויה מוזיקלית גדולה, שנפגמה רק מהחשכת האולם באופן שפגם מאד בהבנת המתרחש. בכל מקרה, זהו בדיוק סוג הקונצרטים שפרנסי "פסטיבל ישראל" צריכים לשאוף להביא לכאן כמה שיותר.
למי שמצוי בהקלטות, ההרכב מוכר כבר שנים כאחד מהרכבי המוזיקה המוקדמת היצירתיים והאיכותיים באירופה. הקונצרט שהעלו בארץ התמקד דווקא במוזיקה איטלקית עתיקה, וביתר דיוק- מוזיקה מונציה של המאה ה- 17. התכנית נשאה את הכותרת "ונציה: מהסמטאות אל הארמונות", וכללה יצירות מאת מונטוורדי, פרארי, מאנלי (Manelli) ומאריני. רוב היצירות לא היו מוכרות, למעט "קינת הנימפה" היפהפייה של מונטוורדי, ורובן נשאו אופי פופולארי ואפילו קרנבלי. קשה לחשוב על הזדמנות אחרת לשמוע כאן מוזיקה כזו, ולכן הקונצרט סיקרן מאד למרות שלא מדובר ברפרטואר בו זכה ההרכב לעיקר פרסומו.
בכל הנוגע לרמת הביצוע, הערב הזה היה נפלא. על הבמה הופיעו ששה נגנים במגוון כלים עתיקים, ואיתם ארבעה זמרים: זמרת הסופרן הנפלאה קלייר לפיליאטרה (Lefilliatre), הטנורים סרז' גוביו (Goubioud) ויאן ואן אלסקר (Elsacker), והבאס ארנו מרצוראטי. כאמור, איכות הביצוע לא נפלה במאום מזו המוכרת מדיסקים. מקובל לחשוב שנגינה בכלים עתיקים קשה יותר מזו בכלים מודרניים, הן בגלל רגישות הכלים והם בגלל צורך בכיוון מתמיד. אצל חברי "לה פואם הרמוניק" הקושי הזה לא ניכר במאום. הם ניגנו בקלות, דיוק וחן, והזמרים שרו באיכות קולית וגמישות יוצאות דופן. נפלא.
התוספת המבורכת של הקונצרט החי היתה האלמנט התיאטרלי. רוב היצירות שבוצעו נושאות אופי עממי, וחברי ההרכב ניצלו זאת עד תום. הם לא רק שרו אלא גם שיחקו, והכל בטוב טעם ובשילוב נהדר בין הקולות. שיעשע במיוחד השיר "נוסעי הסירה" מאת מנלי, בו מתוארת סעודת מלכים על סיפון ספינה שגורמת למלחים לכאב בטן.
הסיבה לכך שהקונצרט לא היה מושלם, ובמידה מסוימת אפילו מאכזב, היתה טכנית. בקונצרט שמבוסס על שירה תיאטרלית, מעקב אחרי הטקסט המושר הוא קריטי. מה שווה לשמוע שיר על יורדי ים שאכלו יותר מדי, אם אינך יכול לדעת על מה השיר ולא מבין למה הזמרים עושים תנועות של כאב בטן? מבחינה זו, הערב סבל מבעיה גדולה: ההרכב בחר לקיים את הקונצרט בחושך, כשרק הבמה מוארת באור נרות. בתנאים כאלו, כמובן, לא ניתן היה לראות את מילות השירים ואת ההסברים. בחוברת המצורפת דווקא היה כל מה שצריך, כולל מילות השירים מתורגמות למופת; אבל, באולם המוחשך, האפשרות לראות אותן לא היתה קיימת. וכך, למי שאינו מבין איטלקית, לא נותר אלא לנחש על מה הזמרים הנפלאים שרים, ומה פירוש התנועות המשונות שהם עושים. עם קצת יותר מחשבה מראש על הפרט הטכני הזה, זה היה יכול להיות קונצרט מושלם. מבחינה ביצועית הוא באמת היה כזה.
אנדרו פארוט מנצח. צילום: דן פורגס
המלצה חמה מאד: מחר (מוצ"ש) יתקיים בירושלים הקונצרט האחרון של "המלך ארתור" מאת פרסל, בביצוע תזמורת הבארוק ירושלים ובניצוחו של אנדרו פארוט. אם לשפוט לפי הקונצרט אמש בת"א- כדאי לעשות כל מאמץ להגיע.
היצירה היא מה שניתן להגדיר כ"מוזיקה אינסידנטלית"- כלומר, מוזיקה שמלווה מחזה תיאטרון. את החלק המדובר ממלא הפעם קריין(אלכס אנסקי), שמקריא תרגום עברי מרהיב בדקויותיו שהכין הרי (Harai) גולומב. התרגום המוקרא מופיע גם בחוברת הקונצרט, בשינויים קלים.
הביצוע המוזיקלי, ברובו, מעולה. הכנרת הראשונה בתזמורת הפעם היא קתי דברצני (Debretzeni), שעשתה את תחילת דרכה המקצועית בישראל והפכה לאחת מכנרות הבארוק הטובות בעולם. בין האורחים מופיעים גם חצוצרן הבארוק המיתולוגי כריספיאן סטיל-פרקינס, שעצם בואו לארץ הוא בגדר חגיגה, ואבובנית הבארוק הידועה חנה מקלכלין. בהתאמה, הנגינה התזמורתית היתה אחת מהטובות הזכורות לי בתולדות התזמורת. המקהלה המשתתפת בביצוע היא "האנסמבל הקולי החדש", והיא נשמעה ממש כמו מקהלת בארוק מתמחה- עם שירה חלקה, מדויקת ומלאה. נפלא.
בביצוע השתתפו ארבעה סולנים- שתי זמרות סופרן מישראל (יעלה אביטל וענת עדרי), וטנור ובאס מאנגליה. הבנות עלו על הבנים בכל קנה מידה: אביטל שרה בעומק ורגש נהדרים כרגיל, ועדרי – הצעירה יותר- הפגינה קול צלול ומבריק. מבין הבנים, הטנור סיימון וול (Wall) היה בסדר והבאס תומס גת'רי (Guthrie) היה חלש למדי. אם להיות פטריוטיים לרגע, נחמד לגלות שהכוחות המקומיים עולים במקרה זה על האורחים ושישראל הצמיחה אמני בארוק ברמה כזו. על כל ההפקה ניצח אנדרו פארוט, כדרכו, עם הרבה חן, דיוק ואנרגיה.
לסיכום: אירוע תרבותי יוצא דופן, ברמת ביצוע מעולה ועם הרבה אורחים משיכמם ומעלה. מומלץ מאד.
אלה מילך-שריף. צילום יח"צ
הסימפונית חיפה מציגה בימים אלו תכנית אטרקטיבית בניצוחו של נעם שריף, מנהלה המוזיקלי. אם לשפוט לפי הקונצרט ביום א' זהו ערב שקל מאד ליהנות ממנו, תודות לבחירה נבונה של יצירות וביצוע ברמה טובה.
הגילוי העיקרי של הקונצרט הזה הוא הקונצ'רטו לפסנתר של אלה מילך-שריף, בת זוגו של נעם שריף ומלחינה מוכשרת בפני עצמה. המוזיקה שעושה מילך-שריף, לטעמי, היא בדיוק מה שעולם המוזיקה הקלאסית צריך היום. זו מוזיקה קומוניקטיבית, טונאלית כמעט לגמרי ואנושית. זו הפעם הראשונה מזה שנים בה שמעתי יצירה בת-זמננו שממש נהניתי ממנה.
הקונצ'רטו, בביצוע מסור של הפסנתרנית מיכל טל כסולנית, מורכב משלושה פרקים. הראשון והאחרון ריתמיים יחסית, והשני נושא אופי של קינה. פרק זה, שכותרתו "In Memoriam" ("יד זיכרון") הוא ללא ספק שיא הקונצ'רטו. הוא מושפע מאד ממהלר, במיוחד מהאדאג'יו קורע הלב של הסימפוניה התשיעית בו נפרד מהלר מהעולם. מילך-שריף מסבירה בחוברת המצורפת כי כתבה את הפרק כתפילה לזיכרה של אמה, והאופי שלו מרגש בהתאם. ממש מוזיקה טובה.
שני הפרקים האחרים- הראשון והשלישי- מהנים גם הם, אך פחות מהודקים מבחינה נושאית. גם בהם ניכרות השפעות של מלחיני עבר- קצת שוסטקוביץ', קצת פרוקופייב, קצת ראוול, קצת פולנק. חשוב להדגיש שזו השפעה בלבד: המוזיקה של מילך-שריף מקורית לחלוטין.
למה הקונצ'רטו הזה כל כך משמח? כי הוא מוכיח שתקשורת עם הקהל, וכתיבת מוזיקה יפה, אינן בהכרח מילים גסות. יתכן שבחוגים אקדמיים מסוימים יפטרו את היצירה כקלה מדי, מתחנפת לקהל או פשטנית. לטעמי- אלו שטויות. עולם המוזיקה הקלאסית זקוק ליצירות כאלו כאוויר לנשימה, כי הן מקרבות אליו את הקהל הלא-מקצועי לאחר שהורחק ממנו בשיטתיות במהלך קרוב למאה שנים.
היצירה המהנה השנייה בקונצרט הזה היתה המוזיקה ל"פר גינט" של אדוארד גריג, שבוצעה לאחר ההפסקה. גריג כתב כאן מצעד להיטים מענג, עליו ניצח שריף במיומנות וללא תווים. אל התזמורת הצטרף ביצירה זו עומר פרנקל, כמספר וקריין. הוא הציג עברית מהודקת והופעה נעימה, והשילוב בינו לבין התזמורת עלה יפה. בכל הנוגע לנגינה, הקטעים המשכנעים ביותר היו אלו הדרמטיים: "קינתה של אינגריד" וכמובן השיר המסיים של סולוויג.
בעייתה העיקרית של הסימפונית חיפה, אם לשפוט מקונצרט זה, היא עייפות מסוימת בצליל התזמורתי. הנגנים אמנם מקצועיים ואיכותיים והניצוח של שריף מדויק, אך הצליל שעובר לקהל סובל מחוסר חיות ואנרגיה מספקות. הבעיה הזו ניכרה במיוחד ביצירה שפתחה את הקונצרט, סימפוניה מס' 33 של מוצרט. זו יצירה שכולה חן וינאי, וביצוע טוב שלה דורש מהתזמורת קלילות ושובבות. בחיפה התכונות האלו היו חסרות: הביצוע היה אמנם נקי וכל הצלילים היו במקום, אבל הוא נשמע מעט ישנוני ו"עייף" יחסית לרצוי. לביצוע משכנע של מוצרט צריך אופי חד, עירני וזורם יותר, וזה נכון גם לרגעים רבים ביתר היצירות שבוצעו.
לסיכום: מומלץ בזכות המוזיקה היפה של "פר גינט" ובזכות הקונצ'רטו של מילך-שריף, שמוכיח שגם מלחינים בני-זמננו יכולים לכתוב מוזיקה יפה. הקונצרט יבוצע שוב מחר (יום ד' 26.5) בתיאטרון הצפון בקריית חיים.
התזמורת הסימפונית חיפה. מנצח: נעם שריף. אולם רפפורט, חיפה, 23.5.
התזמורות השונות פירסמו את עונת המנויים שלהן לעונת 2010 – 2011, וסקירה זו מיועדת לתת מדריך שיטתי לבחירת המנוי או המופעים המתאימים לכם ביותר. היום נסקור את היצע התזמורות הסימפוניות לעונה הבאה, וברשימה הבאה- את התזמורות הקאמריות.
ריקרדו Muti. צילום יח"צ
התזמורת הפילהרמונית הישראלית
הפילהרמונית מציגה עונה יפה מאד, שמעיבות עליה רק שלוש בעיות. ראשונה- מצבו המזעזע של אולם הבית שלה, היכל התרבות בת"א, שפשוט לא נעים לבקר בו. שנייה- צורך בשיפור בחטיבת כלי הנשיפה ממתכת של התזמורת, שלאחרונה נשמעת פחות טוב מבדרך כלל. ושלישית, שנכונה לכל הקונצרטים בתל-אביב ולא רק לפילהרמונית- נגינתם הבלתי נסבלת של החאפרים הזייפנים ביציאה מהאולם, שמוחקת תוך שנייה גם את החוויה המוזיקלית הנשגבת ביותר.
שמות גדולים: הפילהרמונית תארח בעונה הבאה, כרגיל, לא מעט שמות נוצצים. הבולטים ביותר בעונה הבאה הם דניאל ברנבוים, שינגן וינצח על חמשת הקונצ'רטי לפסנתר מאת בטהובן; המנצח האיטלקי הגדול ריקרדו מוטי (Muti); זמרת הסופרן הנפלאה רנה פלמינג; הבריטון פייטרו ספניולי, אולי ה"פיגארו" המוצלח ביותר כיום, שישיר תפקיד זה בהפקת "הספר מסוויליה"; זמרת המצו-סופרן השוודית הנהדרת אן-סופי פון אוטר (von otter); זמר הבריטון תומאס קווסטהוף, שהתברג לצמרת העולמית למרות נכותו הקשה; זמרת הסופרן המעולה רות ציזאק; הפסנתרנים ניקולאי לוגנסקי, יפים (Yefim) ברונפמן ואנדרש שיף; הכנרים ניקולאי זניידר, יוליאן רחלין, ודים רפין (Repin) וגדעון קרמר; ויש עוד הרבה. הופעת הבכורה המסקרנת ביותר העונה תהיה של המנצח הצעיר דיאגו מתיאוס, מיוצאי ה"סיסטמה" של ונצואלה, שהתפרסמה בזכות גוסטבו דודאמל אהוב הקהל. דודאמל עצמו, למרבה הצער, לא יבוא לפילהרמונית גם העונה.
הרפרטואר: הפילהרמונית ממשיכה ללכת על קו רפרטוארי דק. מצד אחד היא מנסה לשמור על הקהל הותיק והשמרן, וכך נשמע בפעם האלף את הקונצ'רטי לכינור של בטהובן וברוך (Bruch), את הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי וכדומה. מצד שני יש גם ניסיונות נועזים לשלב מוזיקה מודרנית, כולל קונצרט שיוקדש במלואו ל"שירי גורה" (Gurre Lieder) מאת ארנולד שנברג. זו יצירה שחוברה כבר לפני כמאה שנים, אבל מהיכרותי עם קהל הפילהרמונית לא אופתע אם תירשם במהלכה נהירה אל מחוץ לאולם. עוד יבוצעו השנה מספר ביצועי בכורה ליצירות של מלחינים ישראלים. בכל מקרה, הדגש הכללי העונה ממשיך להיות על מוזיקה נגישה וקליטה, ובאופן אישי זהו כיוון שאני בהחלט מקדם בברכה.
בין שיאי העונה הצפויים ניתן למנות את האופרה "הספר מסוויליה" מאת רוסיני בביצוע קונצרטי, בניצוחו של רוברטו אבדו ועם סוללת זמרים מצוינים. יש לציין רק שהתיזמון לאופרה די אומלל, כיוון שהיא עלתה בעונה הנוכחית באופרה הישראלית. העונה יהיה בפילהרמונית גם הרבה מהלר לכבוד מאה שנה למותו: "שירי ריקרט" המקסימים בביצועה של אן-סופי פון אוטר, "שירים על מות ילדים" עם תומס קווסטהוף, סימפוניה מס' 5 עם זובין מהטה, וסימפוניה מס' 2 המונומנטאלית ("התחיה") בניצוח הרברט בלומשטדט. עוד מחווה למהלר תהיה עם קונצרט בניצוחו של ריקרדו מוטי האהוב, בו תנוגן תכנית זהה לזו שעליה ניצח מהלר בקונצרט האחרון בחייו.
העונה תבוצע גם שורת תכניות יפות לפסנתר, עם פסנתרנים מובילים כמו ניקולאי לוגנסקי, גרהרד אופיץ, יפים ברונפמן, פאזיל סאי האקסצנטרי, אנדרש שיף ואחרים. עוד בולטים קונצרט עם החלילן ג'יימס גאלווי (שינגן את הקונצ'רטו לחליל מס' 2 של מוצרט בניצוחו של אשר פיש), ותכנית בה תבצע להקת המחול של עידו תדמור את ה"בולרו" מאת רוול בניצוחו של זובין מהטה.
טווח מחירים: החל מ – 450 שקלים למנוי מתחילים בסדרת הג'ינס ועד 3523 שקלים למקומות הטובים בסידרת הגאלה.
שורה תחתונה: הפילהרמונית מציעה איכות ביצועית ללא תחרות ורשימה מכובדת של אורחים גדולי עולם, אך כל עוד לא תזכה באולם ראוי ולא תפתור את בעיית הנגנים מחריבי השמחה בחוץ- הקהל נדון לחוויה לא מושלמת.
אתר התזמורת: http://www.ipo.co.il
ליאון בוטשטיין. צילום: דן פורגס
התזמורת הסימפונית ירושלים
התזמורת הסימפונית ירושלים פועלת תחת הנהלה חדשה בראשות יאיר שטרן, ובשלב זה ללא מנהל מוזיקלי אחרי פרישתו של ליאון בוטשטיין מהתפקיד. למרות התהפוכות, היא מציעה לעונה הבאה תכנית עשירה שמשלבת מוזיקה קלאסית מסורתית, מוזיקה אתנית, מוזיקה ווקאלית ועוד.
שמות גדולים: המושג "גדולים" הוא יחסי מאד, עקב המשאבים המוגבלים שעומדים לרשות התזמורת במצבה הנוכחי. למרות זאת, יש בעונה הבאה כמה שמות מוכרים היטב: המנצחים סטיבן סלואן ודוד שטרן, הכנר מקסים ונגרוב (שיופיע הפעם כמנצח), והויולנית טבאה צימרמן, שנחשבת לאחת הטובות בתחומה בעולם.
הרפרטואר: גם התזמורת הירושלמית חוגגת השנה את שנת מהלר, ומציעה ארבעה קונצרטים שמוקדשים ליצירותיו. בולט במיוחד קונצרט שיציג קטעים סימפוניים יוצאי דופן של מהלר, כולל הפרק "בלומינה" (Blumine) אותו השמיט מסימפוניה מס' 1 ושני פרקים מסימפוניה מס' 10, אותה הותיר לא גמורה.
השנה יבוצעו בתזמורת מגוון יצירות ישראליות, במטרה מוצהרת לקדם מלחינים ישראלים. עוד מעניין קונצרט בדצמבר הקרוב, עליו תנצח הברזילאית ליג'יה אמאדו. התכנית תכלול יצירות קלאסיות של מלחינים ברזילאיים, ביניהן שתיים מה"בכיאנס ברזיליארס" של הייטור וילה-לובוס.
בעונה הבאה תמשיך הסידרה הווקאלית, בה החדש והמסקרן מתחבק עם השחוק לעייפה. לקטגוריית ה"מבוצע לעייפה" שייכים הרקוויאם של ורדי והרקוויאם הגרמני של ברהמס, שכבר בוצעו כאן שוב ושוב. התכניות המסקרנות הן האורטוריה המקהלתית היפה "ישראל במצרים" של הנדל, והפקה בימתית של האופרטה "העטלף" של יוהאן שטראוס- בעברית.
סידרה מושכת במיוחד בעונה הבאה היא "מוזיקה חובקת עולם", בה יבוצעו ארבעה קונצרטים בניצוחו של ליאון בוטשטיין. בתוארו החדש כ"מנצח אורח בר-כבוד" ינצח בוטשטיין על רפרטואר יצירתי ומלא הפתעות, שרובו מוזיקה מסוג המאה ה- 19 וראשית המאה העשרים. יש בסידרה שילוב מרשים של יצירות מאת גלזונוב, רחמנינוב, סזאר פרנק, דריוס מיו, ליאונרד ברנשטיין ואחרים, שרובן דווקא לא מהמבוצעות ביותר. אם כל תכניות הקונצרטים בארץ היו כמו הסידרה הזו, מצבנו היה טוב.
טווח מחירים: הזול ביותר הוא מנוי תלמיד לששה קונצרטים, שעלותו 120 שקלים. היקר ביותר הוא מנוי ל- 13 קונצרטים ביציע, שעלותו 1400 שקלים.
שורה תחתונה: התזמורת נמצאת בתקופת מעבר, אך הצליחה להרים עונה יפה מאד. כדאי לשים לב במיוחד לסידרה של בוטשטיין, שמוכיחה שאפשר לחרוג מהבנאליה ועדיין להשמיע מוזיקה יפה.
אתר אינטרנט: http://www.jso.co.il
דן אטינגר. צילום: דן פורגס
התזמורת הסימפונית ראשון לציון
התזמורת הסימפונית ראשון לציון השתפרה פלאים בשנים האחרונות, תודות לשני גורמים. הראשון- שיבוצה הקבוע כתזמורת האופרה, שאיפשר לה לעבוד עם מנצחים מצוינים ולהגמיש מאד את יכולותיה. השני- עבודתו המסורה של מנהלה המוזיקלי, דן אטינגר, שעושה במקביל קריירה מסחררת באירופה וביפן. ברמתה הנוכחית, ועם מנצח טוב על הדוכן, התזמורת יכולה להגיע לתוצאות מוזיקליות מלהיבות ממש.
הרפרטואר: שילוב סביר של שמרנות קלאסית-רומנטית עם מוזיקה מודרנית, עם נטייה ברורה למוזיקה נגישה ולא קשה מדי. שיא העונה יהיה ככל הנראה עם סימפוניה מס' 2 ("התחיה") של מהלר, שתבוצע כזכור גם בפילהרמונית. בראשל"צ ינצח עליה דן אטינגר. מסקרן גם הקונצרט בניצוחו של שלו עד-אל, שישלב בין היידן, מהלר ("שירי ריקרט"), בוקריני ויוסופוב. עוד יהיה מעניין לראות את שלמה מינץ, שייקח על עצמו אתגר גדול כמנצח עם הסימפוניה התשיעית הקשה של שוסטקוביץ'. לאוהבי מוזיקה קאמרית כדאי לשים לב לסידרה מושכת בשם "קאמרי בצהרי שישי", עם שמונה תכניות שונות שמתמקדות השנה בעיקר בברהמס.
טווח מחירים: בסדרה הסימפונית בראשל"צ- החל מ- 385 שקלים לאזרח ותיק (5 קונצרטים) וכלה ב- 912 שקלים למנוי חדש באולם (8 קונצרטים).
שורה תחתונה: עונה כלל-ישראלית במובן הטוב של המילה, עם מבצעים איכותיים כחול-לבן. הערה חשובה: למי שיכול לבחור, כדאי להעדיף את אולם התזמורת בראשל"צ על פני המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. האולם בראשון נהנה מאקוסטיקה טובה בהרבה, וכך גם תוכלו לחסוך מעצמכם את כאב הראש של החצוצרן המזייף בכניסה וביציאה.
אתר אינטרנט: http://www.isorchestra.co.il
יוני פרחי. צילום: אריאל בשור
התזמורת הסימפונית חיפה
הסידרה הסימפונית של התזמורת חיפה בעונה הבאה כוללת עשרה קונצרטים, שבכולם מופיע המתכון של יצירה סולנית עם תזמורת ומולה יצירה תזמורתית גדולה. על חמישה מהקונצרטים ינצח נעם שריף, מנהלה המוזיקלי של התזמורת. בנוסף תבצע התזמורת סידרה של שמונה קונצרטים בתיאטרון הצפון בקריית חיים, סידרה של ששה קונצרטים יפים ביום שישי (בניצוחו של יוני פרחי), וסידרת מוצ"ש בת חמישה קונצרטים במרכז קריגר החדיש. סידרה זו מבוססת על הקונצרטים בסידרה הסימפונית, אך אינטימית ומצומצמת יותר. עוד תימשך בעונה הבאה בחיפה מסורת ה"ביג בנד"- סדרה בת שמונה מופעי ג'אז, שזכתה לאהדת הקהל.
שמות גדולים: גם כאן "גדולים" זה מושג יחסי: לא מדובר בכוכבים הנוצצים של עולם המוזיקה העולמי, אבל בהחלט יש מוזיקאים ברמה גבוהה מאד. הבולטים בעונה הבאה הם הקלרניטן המעולה פול מאייר, שינגן את הקונצ'רטו לקלרינט של שפוהר (Spohr); המנצחת האמריקאית ג'ואן פאלטה (Falletta), הנחשבת לאחת הנשים המנצחות המוכרות בעולם; המנצח תומס זנדרלינג (68), בנו של קורט זנדרלינג הגדול; והמנצח הישראלי ניר קברטי, שעושה חיל בשנים האחרונות באירופה וארה"ב. עוד יתארחו בעונה הבאה שני בני משפחתו הגרעינית של דניאל ברנבוים: אשתו, הפסנתרנית הלנה בשקירובה, ובנו, הכנר מיכאל ברנבוים. את המגה-סטאר של המשפחה, האב דניאל, אפשר יהיה לשמוע רק בפילהרמונית.
הרפרטואר: גם בחיפה משלבים בין קלאסי-רומנטי מסורתי לבין יצירות מודרניות, עם העדפה ברורה למוזיקה של התקופה הרומנטית (המאה ה- 19) ותחילת המאה העשרים. את היצירה המקומית ייצגו שלוש יצירות: "שחורה אני ונאווה" של אלה שריף (עם הסולנית קרן הדר), ביצוע בכורה ליצירה של משה זורמן, וקונצ'רטו לכינור של נעם שריף. את שנת מהלר תחגוג התזמורת עם הסימפוניה מס' 2 ("התחייה"), שתבוצע כזכור גם בתזמורת ראשל"צ וגם בפילהרמונית. על היצירה ינצח נעם שריף, אך שמות הסולנים והמקהלה טרם פורסמו. בקונצרט יבוצע גם הקונצ'רטו מס' 4 של בטהובן לפסנתר- ככל הנראה כדי לשמור על מתכונת ה"קונצ'רטו-סימפוניה"- מה שיהפוך את הקונצרט למרתון מוזיקלי של ממש.
טווח מחירים: החל מ- 560 שקלים לסידרת מוצ"ש במרכז קריגר (5 קונצרטים) ועד 1490 שקלים לסידרה הקלאסית באודיטוריום חיפה (10 קונצרטים). על כך יש הנחות לזכאים.
שורה תחתונה: התזמורת הסימפונית היחידה של איזור הצפון מציעה רפרטואר מגוון ומבצעים איכותיים, וניכר מאמץ לפנות לטעמים ולקהלים שונים.
אתר אינטרנט: http://www.haifasymphony.co.il
