תמיד נחמד לבוא לפתיחת העונה בפילהרמונית. הפגישה המחודשת עם זובין מהטה ונגניו מסמלת את תום הקיץ ואת החזרה לנורמליות, לפחות עד הקיץ הבא. מצב הרוח המרומם נפגם השנה רק עקב מצבו התחזוקתי המחפיר של היכל התרבות, והתיסכול על כך שהוא נדון להישאר בו למרות קדחת השיפוצים מסביב. מסכנים אנשי הפילהרמונית, שחייבים להופיע באולם כזה ויודעים שאין בידם לשנות את המצב.
קונצרט הפתיחה היה מרומם רוח גם מבחינה מוזיקלית, במיוחד בחלקו השני. החלק הראשון נפתח עם הוריאציות של ברהמס על נושא של היידן, יצירה חביבה שזכתה לביצוע חם ומדויק. הנפילה היחידה היתה עם היצירה שבאה אחריה, סימפוניה מס' 5 של יוסף טל הישראלי. קצת לא נעים לפגוע בטל; אחרי הכל, האיש בן 97. אבל היצירה שלו גילמה את כל מה שקשה לאהוב במוזיקה מודרנית. אין בה שום יופי מלודי, אין בה חוט שידרה ברור, חלוקת התפקידים בין הכלים נשמעת שרירותית, ובאופן כללי היא היתה די מעיקה להאזנה. היצירה הזו נשמעה כמו מס שצריך לשלם כדי למלא וי על משבצת "ביצוע יצירה ישראלית". מילא.
את הפיצוי המלא העניק החלק השני, בכיכובו של הפסנתרן הותיק רודולף בוכבינדר. הוא התחיל עם ביצוע נמרץ ומעודן לקונצ'רטו מס' 20 של מוצרט, אחד הגדולים של המלחין. לסיום בוצעה הפנטזיה הכוראלית של בטהובן, שהיא אמנם יצירה שולית ופשטנית מעט אבל גם רבת רושם בזכות השילוב יוצא הדופן של תזמורת, מקהלה ופסנתר. המקהלה (מקהלת האופרה הישראלית) עשתה עבודה טובה מאד, ובוכבינדר הבריק ממש בצליל מלא ועשיר. קשה להתאכזב מביצוע כזה.
הערה לסיום: הגיע הזמן שהפילהרמונית- וכל גופי הביצוע האחרים בארץ- יפסיקו להשתמש בתרגומים של עדה ברודסקי ליצירות קוליות. אלו תרגומים ארכאיים, נמלצים ונפוחים, שאי אפשר להבין מה הם רוצים מחייך. זה לא כל כך מסובך לתרגם מחדש את 24 השורות של הטקסט ב"פנטזיה כורלית" לעברית שתהיה ידידותית ומובנת למשתמש, ולדעתי זו אפילו חובה של התזמורת למבקריה.
פתיחת העונה בפילהרמונית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 14.10. פורסם ב"גלובס", 15.10
עוד לא מלאה שנה לפסטיבל השבעים של הפילהרמונית, וכבר יצאה בדי.וי.די הקלטה לאחד הקונצרטים הגדולים בו. מדובר בקונצרט הגאלה המרכזי, שהתקיים בהיכל התרבות בת"א ב- 26 בדצמבר 2006. זובין מהטה ניצח, והסולנים היו פנחס צוקרמן (כינור) ודניאל ברנבוים (פסנתר). זה היה קונצרט מרגש מאד, שבוצע בפני אולם מפוצץ לגמרי. צוקרמן ניגן עם התזמורת את הקונצ'רטו לכינור של ברוך (Bruch), מהטה ניצח על "לה ואלס" של ראוול, ובסיום ניגן ברנבוים עם התזמורת את הקונצ'רטו הקולוסאלי מס' 1 של ברהמס לפסנתר. בסוף היתה גם עוגת יומולדת יפה, שמהטה חתך תוך שהוא מודיע לקהל בחיוך ש"עכשיו אתם יכולים ללכת הביתה".
עבור הקהל הישראלי, זוהי דוגמא נדירה לדי.וי.די קלאסי בו הקטעים בין היצירות מעניינים לא פחות מהמוזיקה. איזה עוד די.וי.די בינלאומי מאפשר לך לנסות למצוא את עצמך בקהל? המצלמות באמת נודדות לא מעט אל האולם, בעיקר בין הפרקים. יש עשרות ישראלים שמונצחים בהקלטה הזו, רובם בפרצופים מתמוגגים. כאמור, באמת היה קונצרט מרגש. מבחינה מוסיקלית אלו אולי לא הביצועים הגדולים ביותר שיש ליצירות, אבל הערך המוסף שיש לאירוע מחפה על זה בגדול. הדיסק יצא בחברת "יורוארטס" היוקרתית, שמחזיקה את אחד הקטלוגים החשובים של די.וי.די קלאסיים, ואיכות ההקלטה, העריכה והצילום מופתית.
למה כן: "החטיפה מן ההרמון" היא אופרה קומית מקסימה, עם רגעים מוזיקליים יפים מאד. הביצוע הנוכחי בפילהרמונית הוא בבימוי חלקי, שאמנם אינו משתווה לבימוי מלא כמו באופרה אבל מציע הרבה הפתעות משעשעות. הזמרים טובים, בעיקר קורט רדל הנהדר (בתפקיד אוסמין, שומר ההרמון). רדל, כצפוי, גנב את ההצגה גם מבחינה קולית וגם מבחינה קומית. הבימוי מלא דמיון ותעוזה, הרבה יותר ממה שאפשר לצפות מהפילהרמונית. הוא מגיע לשיא בסצינה בה מופיעות חן רייס המעולה (בתפקיד בלונדה) וכמה מזמרות המקהלה על הבמה בביקיני, כשרייס שרה בשפת גוף פתיינית על גברים שמנצלים את מעמדם כדי להטריד מינית. אי אפשר היה לסכם את "שנת קצב" בצורה קולעת יותר, והקטע הזה אכן זכה להתמוגגות כללית מהקהל. צריך לציין בהקשר זה גם את התרגום העברי של ישראל אובל, שהיה לא פחות מגאוני. התזמורת ניגנה היטב, וזובין מהטה נראה די מרוצה מהחיים.
למה לא: העומק של הדמויות, שגם ככה הוא לא משמעותי במיוחד, הולך קצת לאיבוד בהפקה הזו. זה קשור גם להפקה המוגבלת יחסית, וגם להופעה של חלק מהזמרים בתפקידים הראשיים. ירג שניידר (בלמונטה), לדוגמא, שר יפה, אך ההופעה והמשחק שלו לא ממש מתאימים לדמות הטיפוסית של האציל הספרדי שהוא מגלם. זה נכון עוד יותר לאינגריד קייזרפלד (קונסטנצה), שיש לה אמנם קול מרשים אך הנוכחות הבימתית שלה די עצית. צריך לציין גם שמבחינה מוזיקלית זה היה ביצוע סטנדרטי למדי, כמעט בלי הפתעות פרשניות.
בסך הכל: הפקה משעשעת ועמוסת הפתעות בימוי, שמספקת בידור חביב ברמת ביצוע טובה למדי.
כמו בכל חודש יולי, זובין מהטה נמצא בימים אלו בישראל כדי לחתום את עונת הקונצרטים. השנה מדובר בקונצרט סיום חגיגי במיוחד- הפקה חצי בימתית של האופרה "החטיפה מן ההרמון" של מוצרט, עם סוללת סולנים מרשימה מחו"ל. את הראיון אנחנו עושים קצת לפני החזרה, כשעינו האחת של מהטה עלי והשניה על מסך הטלוויזיה בה מוקרן משחק קריקט בין אנגליה לבין קבוצה מהקריביים. "אני בעד הקבוצה מהקריביים", הוא אומר. "הם האנדרדוג במשחק הזה".
אתה עצמך משחק קריקט?
"פעם שיחקתי. היום אני כבר לא יכול לרוץ. היום אני משחק בעיקר שש-בש עם אשתי. אנחנו משחקים כמעט כל יום".
אתה לימדת אותה?
"למדנו ביחד".
השאלה הבאה שלי מנסה לעשות שידוך הסטורי בין מהטה לאופרה הישראלית, עליה לא ניצח מעולם. בראיון לפני מספר שבועות שאלתי את אשר פיש, מנהלה המוסיקלי של האופרה, למה השידוך הזה לא נעשה אף פעם. פיש ענה שישמח מאד לראות את מהטה מנצח אצלו, אבל הוא לא מאמין שמהטה יסכים. התשובה של מהטה לעניין מפתיעה: "האופרה הישראלית לא הזמינה אותי מעולם", הוא אומר. "הם אף פעם לא ניסו".
ואם הם יציעו תסכים?
"אני לא מתכוון לענות לך על זה", הוא אומר בחיוך. "אם הם רוצים שאנצח אצלם, שיפנו אלי ישירות".
אולי הנתק הזה הוא בגלל התחרות בין שני המוסדות?
"אני לא חושב שיש תחרות בין האופרה לבין הפילהרמונית. הרי להם יש במה, ולנו אין. האולם שלנו לא בנוי להפקות אופרות. אנחנו לא מתחרים על אותו הדבר".
מהטה שייך לחוג הסילון של המנצחים המובילים בעולם. הוא מחזיק שני בתים, בלוס אנג'לס ובפירנצה, ולאחרונה פורסם כי מכר בית נוסף, שלישי, במאליבו שבקליפורניה. נבירה קצרה בארכיון "גלובס" גילתה גם את המחיר: 14 מיליון דולר. כשאני מספר לו את הנתון הזה, מהטה מופתע מהנגישות של האינפורמציה. "זה היה רק המחיר על הנייר", הוא ממהר לתקן. "אחרי מס זה ירד ל- 13".
העניין של מהטה בנדל"ן נובע בעיקר מעיסוקה של אשתו, ננסי, שהיא יזמית נדל"ן. היא עובדת כעת בפירנצה, ועושה יזמות בסטייל: קונה בתים ישנים, משפצת, ומוכרת תוך מימוש הרווח היזמי.
הכיוון הכספי מוביל את השיחה לשאלה המסקרנת מכולן: כמה מקבל מנצח בסדר גודל עולמי עבור קונצרט? "בישראל אני לא יודע כמה מקבלים", אומר מהטה. "הפילהרמונית לא יכולה להרשות לעצמה לשלם את השכר שמקובל בחו"ל. כל הסולנים והמנצחים שמופיעים כאן מגיעים עבור חלק זעיר מהשכר הרגיל שלהם. אני, לדוגמא, מקבל כאן 1 חלקי עשרים ממה שאני מקבל בחו"ל. אני מקבל פה כבר 25 שנים את אותו השכר, והוא רק יורד עקב ירידת ערך הדולר. אני לא נמצא פה בגלל הכסף".
אז בגלל מה כן?
"מה זאת אומרת? זה הבית שלי. זו התזמורת שלי".
ויש עוד כמוך?
"תתפלא. כמה מהסולנים הגדולים בעולם, כמו דניאל ברנבוים לדוגמא, לא לקחו מעולם כסף מהפילהרמונית. הם מקבלים רק כיסוי הוצאות טיסה ושהייה, ולא מקבלים שכר".
וכמה מקבל מנצח גדול באירופה?
"מנצח מהטופ העולמי יכול לקבל באירופה 20,000 – 30,000 יורו לערב. יש כמה שמקבלים אפילו יותר. הם לא מוערכים במקצוע, כי הם עושים סבוטאז' לקולגות שלהם".
מי אלו?
"אני לא יכול לומר".
ומה קורה בניצוח על אופרה?
"באופרה מקבלים קצת פחות, כי המנצח מבצע את אותה אופרה הרבה פעמים ואז המחיר להופעה יורד".
מהטה מוסיף כי התעריפים משתנים מאד גם לפי מקום ההופעה. "יש מקומות שהופעה בהם נחשבת יוקרתית, ולכן הם משלמים פחות. זה נכון לדוגמא לוינה או לפסטיבל זלצבורג, שמשתלם להופיע בהם בשביל הפרסטיז' ולא בגלל הכסף". מהטה עצמו, יש לציין, כבר לא מנצח בזלצבורג שנים. "כדי לנצח בזלצבורג צריך לשריין את יולי ואוגוסט, ולי זה לא מתאים. ביולי אני תמיד בישראל עם הפילהרמונית, ובאוגוסט אני רוצה קצת חופש".
למהטה שלושה ילדים מבוגרים: בנו הבכור הוא מנהל מרכז תרבות בפילדלפיה, בתו עובדת כאחות במונטריאול, ובת נוספת גרה בקליפורניה. בראיון הוא מספר גם על בנו הרביעי, הישראלי, שנולד מחוץ לנישואין לאחר רומן שניהל מהטה עם כנרת ישראלית. הבן, אוֹרי, אמור להתגייס בקרוב לצבא.
כמי שמדבר תמיד על הצורך בשלום, זה לא מפריע לך שבנך יתגייס לצבא?
"אני לא יכול לעצור את זה. במצב שיש בישראל, אני גם חושב שזה הכרחי שיתגייס. זה לא הוגן שהוא לא ילך ואחרים כן".
ואתה לא דואג לו?
"אני מאד דואג לו. אם זה היה בשנה שעברה הייתי יותר מודאג, עקב מה שקרה בלבנון. כעת יש שקט יחסי, ואני רק מקווה שימשיך".
מהטה אינו שותף לתחושת המשבר עליה נהוג לדבר בהקשר של מוזיקה קלאסית. "בארה"ב באמת יש משבר במקומות מסוימים. בניו-יורק אין משבר, אבל מחוצה לה יש. הבן הבכור שלי, שמנהל מרכז תרבות בפילדלפיה, צריך היום לעבוד הרבה יותר קשה כדי למשוך קהל. באירופה, לעומת זאת, אני לא מרגיש תחושת משבר. במינכן האולמות מלאים כל ערב. זה נכון גם לתיאטראות, לא רק למוזיקה. באירופה יש יותר עניין במוזיקה קלאסית. זה חלק מהתרבות באירופה, חלק מהחיים של האנשים. זה נכון גם לישראל. יש כאן קהל גדול מאד שהפילהרמונית, האופרה ו"הבימה" הם חלק מהחיים שלו".
ומה לגבי גיל הקהל?
"הקהל למוזיקה קלאסית תמיד היה מבוגר. הקהל שנמשך לזה הוא בגיל העמידה, וגם לפני עשרים שנה זה היה כך. זה שונה רק במזרח אסיה, שם אתה רואה באולמות הרבה יותר אנשים צעירים".
בישראל יש בהחלט תחושת משבר. לראיה, סגירתה האפשרית של התזמורת הסימפונית ירושלים.
"האפשרות הזו מצערת אותי מאד. ראיתי תמונות של נגני התזמורת שמנגנים ברחוב נגד הסגירה, וזה היה מחזה נורא. אני רוצה לפנות לממשלה ולכל מי שיכול להציל את המצב. אסור לתת לתזמורת ירושלים להיסגר".
אבל הסגירה הזו יכולה להוריד לכם תחרות.
"אני לא רואה את זה כך. צריכה להיות בארץ קולגיאליות. אנחנו לא ארה"ב, בה כל תזמורת עומדת בפני עצמה. אנחנו צריכים להילחם יחד".
ולסיום, מה דעתך על פרשת משה קצב?
"אישית אני רואה בו חבר, אבל אני לא יכול להפריד בינו לבין המעשים שמיוחסים לו. המשרה שלו לא צריכה להגן עליו. מנקודת המבט שלי, אסור שתהיה חסינות לגבי דברים כאלו".
היצע הספרים שיש בעברית על מוזיקה עלוב למדי. יש כמה ספרים מתורגמים, עוד כמה ספרים מיושנים שנכתבו בעברית, ופחות או יותר זהו. על הרקע הזה בולט המאמץ של אנשי האוניברסיטה הפתוחה להוציא לאור ספרים נוספים, שמופנים לקהל לא מקצועי וכתובים בשפה ברורה ועכשווית.
בימים אלו יצא הספר הראשון בסדרה חדשה של האוניברסיטה הפתוחה, שמוקדשת לאופרה. הסדרה אמורה לכלול דיון מקיף באחת עשרה אופרות, השייכות לתקופות שונות וסגנונות שונים. הספר הראשון כולל שני נושאים: האופרה "אבירות כפרית" מאת מסקאני, ודיון בהולדת האופרה דרך ניתוח האופרות החשובות של מונטוורדי. האופרות מנותחות הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה הסטורית ותרבותית, במטרה להציג אותן באופן מקיף ככל האפשר. בין היתר, מציע הספר גם תרגום שיטתי שלהן לעברית.
מחברי הספר הם רון ויידברג, עידו אברבאיה ובנימין פרל מהאו"פ. שלושתם בעלי ניסיון כתיבה עשיר על מוזיקה, וגם כאן מדובר בכתיבה נהירה ושוטפת שמופנה לחובבים שאינם מוזיקאים. הספר מלווה באלבום דיסקים, עם הקלטות של הקטעים המוזיקליים הנזכרים בספר- הן של קטעים מתוך אופרות והן של יצירות נוספות המוזכרות במהלך הדיון. כמקובל בספרי האו"פ, ההקלטות מסודרות בצורה שיטתית על פי התקדמות ספר הקורס, ויש להאזין להן במהלך קריאתו.
הספר אינו דורש קריאת תווים, ומהווה ספר עיון ברמה גבוהה מאד לאוהבי אופרה שאינם מוזיקאים מקצועיים.
האירוע המוזיקלי המסקרן ביותר בימים הקרובים יהיה דווקא בתזמורת קטנה וצנועה, "תזמורת הבארוק ירושלים". זו התזמורת היחידה בישראל שמתמחה במוסיקה מוקדמת, ואפילו מנגנת בכלים מקוריים מתקופת הבארוק. רמת הביצוע של התזמורת הזו משתנה מאד בהתאם למנצח שעומד לפניה, והפעם יעמוד מולה אחד מהגדולים באמת: המנצח הבריטי אנדרו פארוט. מדובר באחד המומחים העולמיים הגדולים ביותר לביצוע מוזיקה מוקדמת, שחלק מהקלטותיו נחשבות לשיאים של ממש. גם התכנית מיוחדת, ומוקדשת כולה לרפרטואר עלום יחסית: זה של המלחין הגרמני בן תקופת הבארוק גיאורג פרידריך טלמן. טלמן מופיע בספר השיאים של גינס בתור המלחין הפורה ביותר בתולדות המוסיקה, וחלק מיצירותיו אכן תעשייתיות למדי. לא הפעם: בתכנית יוצגו שלוש מהיצירות היותר מוצלחות שלו. שתיים מהן קוליות- אחת המבוססת על מזמור התהילים "שירו לה' שיר חדש", והשניה אורטוריה שכותרתה "שימחו, הריעו ושירו". בנוסף יבוצעו קטעים כליים מתוך "מוסיקת מים", סוויטה תזמורתית שמושפעת מהמוסיקה הצרפתית של התקופה. ביצירות הקוליות ישתתפו לצידם של נגני תזמורת הבארוק גם ארבעה סולנים ומקהלה (האנסמבל הקולי החדש). זו לא הפעם הראשונה בה מנצח פארוט על ההרכב, וניסיון העבר מלמד שיש הרבה למה לצפות.
הקונצרט יתקיים פעמיים בלבד: ירושלים, אולם ימק"א, יום ד' 4 ביולי 2007. תל-אביב, קונסרבטוריון שטריקר, יום ה' 5 ביולי 2007. שני הקונצרטים יתחילו ב-20:30.
פורסם ב"גלובס", 24.6.2007
ה"טריטיקו" (טריפטיך) של פוצ'יני נקרא כך כיוון שהוא מורכב משלוש אופרות שונות, שלכל אחת סיפור ואופי שונים. "הגלימה" היא יצירה דרמטית-טראגית דחוסה, בה בעל נבגד רוצח את מאהבה של אשתו. "הנזירה אנג'ליקה" היא יצירה לירית-דתית, שמציגה את סיפורה קורע הלב של אשה שנשלחת למנזר ומתאבדת לאחר שהיא מתבשרת על מות בנה. "ג'אני סקיקי" היא קומדיה מגניבה, שגיבורה הוא נוכל שמצליח להסב על שמו ירושה משפחתית.ה"טריטיקו" אינו מציע מוסיקה גדולה כמו באופרות הגדולות באמת של פוצ'יני, אבל יש בו לא מעט רגעים יפים. הבמאי בחר הפעם להפוך את סדר הביצוע המקובל, והציג את "הנזירה אנג'ליקה" ראשונה. לטעמי, זו החלטה נבונה מאד הן מבחינה דרמטית והן מבחינה מוסיקלית.
לגבי הביצוע: ככה. התזמורת נשמעה טוב מאד, אבל לא כל הסולנים היו מעולים. ב"הנזירה אנג'ליקה" בלטה אירה ברטמן הנהדרת בתפקיד אנג'ליקה, שהצליחה ממש לרגש לקראת הסוף הטראגי. ב"הגלימה" בלטו ולדימיר בראון (בתפקיד הבעל הנבגד) וגבי שדה (בתפקיד לואיג'י). ב"ג'אני סקיקי" בלט רק אדוארדו צ'מה בתפקיד הראשי של סקיקי, אבל האופרה הזו כל כך כיפית ומצחיקה עד שלא היה צריך יותר מזה כדי ליהנות. מה שבלט לרעה היו כמה מהסולנים והסולניות ששרו ב"איטלוסית": המילים איטלקיות, המבטא רוסי. זו בעיה מוכרת באופרה הישראלית, רק שהפעם היא בלטה במיוחד.
עוד נקודה: התפאורה בכל שלוש האופרות זהה עקרונית, ומבוססת על מעין רקע שחור שבכל אופרה מתווספים לו אלמנטים מתאימים. זה נחמד בכך שהוא מדגיש את הקשר בין האופרות השונות, אבל לאורך זמן הוא לא מספק מגוון.
לסיכום: לא חובה, אבל עדיין כדאי בזכות רגעים מרגשים ב"הנזירה אנג'ליקה" ו"הגלימה" והכיף הצרוף של "ג'אני סקיקי".
ה"טריטיקו" מאת פוצ'יני באופרה הישראלית החדשה. מנצח: אשר פיש. מוצ"ש 23.6.
הכנרת הגרמניה אן-סופי מוטר יצאה בשנה שעברה ב"פרויקט מוצרט", בו הקליטה את יצירותיו החשובות לכינור. בעבר יצאו בפרויקט הסונטות והקונצ'רטי לכינור, וכעת יצא ה-DVD השלישי. בהקלטה יש שלוש משלישיות הפסנתר היפות ביותר של מוצרט, שמספרן ברשימת קכל 548, 542 ו-502. לצידה של מוטר מנגנים אנדרה פרווין (פסנתר) ודניאל מילר-שוט (צ'לו), אבל הפנים על העטיפה מבהירים מי פה הכוכבת האמיתית.
השלישיות (Trios) של מוצרט הן מהמקסימות ביותר בספרות המוזיקה. זו מוזיקה מענגת, חיננית מאד ונגישה בקלות. את הנתונים האלו אפילו מוטר, שחינניות היא לא בדיוק ממאפייניה הבולטים, לא מצליחה להרוס. הביצוע אמנם סטנדרטי ואין בו חידוש מיוחד, אבל המוזיקה יפה מספיק כדי ליהנות ממנו.
מה שקצת מקלקל את השמחה הוא הצד הויזואלי. איכות הצילום דווקא מצוינת, אבל חוסר ההומור של מוטר מאפיל על הביצוע כולו. השלישיה מנגנת עם פרצוף חמור כמעט כל הקונצרט, ללא טיפה של שמחת חיים וכמעט בלי להסתכל זה על זה. אפילו ההעמדה שלהם על הבמה מוזרה- מוטר יושבת בגבה לפרווין, בצורה שלא מאפשרת להם להסתכל זה לזה בעיניים. זה מפתיע במיוחד לנוכח העובדה שפרווין, בן 78, ומוטר, בת 44, אמורים להיות זוג נשוי (היא אשתו החמישית, הוא בעלה השני). עיון קצר בויקיפדיה מגלה את הסוד: הקונצרט צולם באפריל 2006, וארבעה חודשים אחר כך השניים הכריזו על גירושים. ממש קטע. צריך לציין שמבחינה מוזיקלית מוצרט כמעט ולא נפגע מזה, אבל זהו ביצוע שעדיף לשמוע ולא לראות.
מוצרט- שלישיות פסנתר. מוטר, פרווין, מילר-שוט. DVD דויטשה גרמופון.
האם התזמורת הסימפונית ירושלים בסכנת סגירה? לפני מספר ימים קיבל יו"ר ועד עובדי התזמורת מכתב מיו"ר הנהלת רשות השידור, לפיו החל מחודש זה תקוצץ תמיכת רשות השידור בתזמורת ב-60%- כלומר, ירידת התמיכה מ-11 מליון שקלים ל- 5 מליון שקלים בשנה.
לדברי מנכ"ל התזמורת, יוסי טל-גן, משמעות ההודעה היא סגירה מיידית של התזמורת. "ההצהרה על הסגירה אינה איום ואינה ספין תקשורתי, אלא עובדה", אמר טל-גן אמש. "אין לנו שום דרך למצוא מימון אלטרנטיבי מהיום להיום. אם לא ימצא פתרון למשבר, נסיים את העונה וזה יהיה השכר האחרון שהנגנים יקבלו. אין לנו שום אפשרות להחזיק שמונים נגנים ללא תמיכת הרשות".
התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור אמורה לציין בשנה הבאה 70 שנה להקמתה. התזמורת נמצאת בארבע השנים האחרונות בתהליך הבראה, במסגרתו ויתרו נגני התזמורת מרצונם על 20% משכרם. לטענת ראשי התזמורת, הקיצוץ הצפוי מקומם במיוחד לאחר שקיבלו על עצמם ויתור כספי במסגרת תהליך ההתייעלות.
לדברי הנהלת התזמורת, החליטה ועדת הביקורת של הכנסת לפני כחודש וחצי כי אסור לרשות השידור לעשות צעדים חד צדדיים לגבי התזמורת ללא אישור הממשלה וידיעת מבקר המדינה, אך הרשות התעלמה מהחלטות אלה ושלחה את המכתב המודיע על הקיצוץ. לדבריהם, "יוזמי הסגירה יזכרו לשנים רבות כאנשי ציבור שפעלו בניגוד לכל אמות מידה מוסריות ותרבותיות, ובניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי".
תגובת לינדה בר, דוברת רשות השידור:
רשות השידור מימנה במשך שנים רבות כמעט את כל הוצאות התזמורת. מדובר בסכום מימון בסך 11 מליון ₪ לשנה מתוך 15 מליון ₪, שהם תקציב המימון הכולל של התזמורת.
רשות השידור מצויה היום במצב חירום וקרבה לחדלות פרעון, ולפיכך מצמצמת בכל ההוצאות האפשריות ובכלל זה הפסקת הפקות, צמצום שעות נוספות לעובדים וכדומה. לפיכך, אין באפשרותה של הרשות להמשיך במימון המלא של התזמורת.
למרות מצבה הקשה, רשות השידור אינה מפסיקה לחלוטין את מימון התזמורת אלא יוצאת בקריאה לשני הגופים האחרים המממנים את התזמורת להשתתף במימונה באופן שווה לרשות השידור, כלומר סכום המימון יחולק לשלוש ובסה"כ חמישה מליון ₪ לכל גוף מממן.
רשות השידור מכירה ומוקירה בערכה החשוב של התזמורת, אך בשעתה הקשה זו אינה יכולה להמשיך במימון המלא, ודאי לא בזמן שישנן עוד שתי שותפות החזקות מבחינה כלכלית בהרבה מרשות השידור, שיוכלו לסייע לתזמורת באופן שווה.
.
בימים אלו הגיעה לשיאה פרשת המין של המנצח הבריטי רוברט קינג (46), שעמד לדין על ניצול מיני של נערים בין השנים 1982 ו-1995. קינג נחשב לאחד מהמנצחים הבריטיים המובילים בתחום המוסיקה המוקדמת, והתפרסם בזכות המוסיקה שהקליט לשורה של סרטים כמו "ממלכת השמיים" של רידלי סקוט, "שרק 2" ו"צופן דה-וינצ'י".
בשבוע שעבר ניתן גזר הדין במשפט. קינג הורשע ב- 14 מקרים של ניצול מיני, שנעשו בנערים שהיו אז בין הגילאים 12 עד 16. הקורבנות היו תלמידים שלו, או מוסיקאים צעירים שעבדו תחת הנחייתו. התובעים טענו שקינג ביצע בהם מעשים מגונים, בדרך כלל במסווה של היאבקות היתולית או משחק. הקורבנות שמרו את האירועים בסוד עד לפני שנה, ורק אז החליטו להתלונן בפומבי.
קינג הכחיש את האישומים, אך המושבעים חשבו אחרת. הוא נשפט למאסר של שלוש שנים ותשעה חודשים, וההערכות בבריטניה הן כי הוא ישוחרר עוד כשנתיים. עם זאת, הוא יאלץ להרשם כעבריין מין לכל ימי חייו. השופטת לא מנעה מקינג לעבוד עם ילדים בעתיד, עקב השינוי הרדיקלי שעבר בחייו הפרטיים מאז מועד העבירות (הוא התחתן והפך לאב).
קינג וההרכב שלו, "קינג'ס קונסורט", הקליטו עד היום 95 דיסקים שמכרו למעלה ממיליון עותקים. חברת ההפצה של ההקלטות מסרה כי הן ימשיכו להופיע בשוק. לדברי החברה, ההקלטות מייצגות מאמץ משותף של מאות מוזיקאים, ואין כל צידוק לעצור את מכירתן כיוון שקינג כבר אינו מקבל מהן תמלוגים.
הרכב ה"קינג'ס קונסורט" ימשיך לעבוד כמתוכנן, לפחות בתקופה הקרובה. את הניצוח יקח על עצמו מת'יו הולס, מנצח המשנה, שמכיר את ההרכב היטב. עם זאת, הסוכן של קינג הסיר בדיסקרטיות את הדף של הלקוח הבעייתי מאתר האינטרנט שלו.
לפני מתן גזר הדין שיגר קינג לחברי ה"קינג'ס קונסורט" מייל מרגש, אשר העתק ממנו הגיע לידי. קינג הודף במכתב את ההאשמות נגדו, אך מכיר בעובדה שהוא צפוי להיאסר. הוא מודה במכתב לכל תומכיו וחבריו, ומעביר את ניהול ההרכב למחליפו, מת'יו הולס. קינג מודה לכל החברים שהציעו עזרה כספית (הוא כותב כי הוצאות המשפט עלו על 200,000 ליש"ט) ומבקש גם מאלו שאינם בעלי ממון לסייע למשפחתו לצלוח את התקופה הקשה באמצעות ביקורים. קינג מסכם את מכתבו במילים "ליבי שותת דם על כל מי שמעורב בסיוט הזה". קשה לדעת מי צודק, אבל מה שבטוח הוא שזה באמת סיפור עצוב.
