בעיקר מוזיקה

למה כן? 1. כי מלאדה חודוליי (Khoduley), בתפקיד מנון, נהדרת. נהדרת עד כדי כך שבאריה הגדולה שלה בסוף האופרה ("בודדה, אומללה, עזובה") ממש קשה לעצור דמעה. 2. כי המוסיקה של פוצ'יני יפהפיה. אמנם לא מדהימה כמו "טורנדוט", שהיא הגדולה מכולן, אבל עדייו יפה ומרגשת. 3. כי ולדימיר בראון, בתפקיד ג'רונטה, ממש טוב. אגב, זה נכון לא רק להפקה הנוכחית: בשנים האחרונות בראון הצליח להיפטר מהמבטא הרוסי הכבד שהיה לו באיטלקית (או למעשה בכל שפה אחרת), והפך ליופי של זמר.

למה לא? 1. כי המקהלה גרועה ואנמית. 2. כי למעט חודוליי ובראון, אף אחד מהסולנים לא ממש גדול. חלקם אפילו למטה מזה. 3. כי התפאורה הבסיסית –מן קיר שאליו צמוד שיפוע מעוקל- לא משתנה לאורך כל האופרה, ומעלה תחושה של בימוי חסר מעוף ו/או הפקה דלת תקציב. 4. כי פליקס ליבשיץ, זמר גרוע למדי, מככב בלא פחות משלושה תפקידי משנה שונים. ללא תכניה צמודה העניין יכול להיות מבלבל למדי, שכן לא ברור למה אותו בחור מופיע על הבמה כל הזמן ובהקשר שונה בכל פעם.

למה אולי? 1. כי התזמורת בסדר. במערכה הראשונה עוד לקח לה קצת זמן להתחמם, אבל לקראת הסוף כבר ממש אפשר היה ליהנות ממנה. 2. כי הטנור קרלו שיבלי, בתפקיד המרכזי של דה-גרייה, בינוני למדי. אני בטוח שחודוליי היתה מרגשת אפילו יותר לו היה מלוהק לצידה מישהו פחות עצי ויותר כריזמטי. 3. כי בחלק מההצגות יופיעו במקום חודוליי ושיבלי לאריסה טטוייב ויותם כהן, שני שמות שמעוררים ציפיות די נמוכות.

לסיכום: כן בזכות חודוליי ובזכות פוצ'יני, אבל בסיכומו של דבר הציון "בינוני" די מהדהד מעל ההפקה הזו.

פוצ'יני- מנון לסקו. האופרה הישראלית החדשה. מנצח: ניר קברטי. 20.2.2006.

פורסם ב"גלובס", 15.2.2006

בטהובן- פידליו. מנצח: ג'יימס ליוויין. DVD "דויטשה גרמופון".

זוהי עוד אחת מההקלטות של ה"מטרופוליטן אופרה" מניו-יורק, ש"הליקון" מייבאת בשיטתיות לארץ. הפעם מדובר ב- DVD עם "פידליו" של בטהובן, בניצוח ג'יימס ליוויין (Levine) ועם סוללת זמרים מוכרת מאד. בין הסולנים אפשר למצוא את הפינית הנפלאה קאריטה מאטילה (Mattila) בתפקיד לאונורה, רנה פאפה (Pape) בתפקיד רוקו, בן הפנר (Heppner) כפלורסטאן ואחרים.
ל- DVD הזה יש לא מעט נקודות זכות. הראשונה היא הופעתה של קאריטה מאטילה, אחת מזמרות האופרה הטובות ביותר שיש היום. יש לה קול מעודן, אינטימי ויפהפה, והופעה כובשת לב. מקסימה נוספת היא ג'ניפר ולץ'-באבידג' (Welch- Babidge), בתפקיד מרצלינה. נקודה שלישית לטובת הביצוע היא איכות הנגינה הפנטסטית של תזמורת ה"מט", בניצוחו האנרגטי של ג'יימס ליוויין.

ובכל זאת, ההערכה המדויקת ביותר להפקה הזו צריכה לבוא מפיה של ליאורה מוטרו מ"ארץ נהדרת": "פייר? התאכזבתי". למה? כי היא לא מתרוממת. קודם כל, הבימוי די מעצבן: מן שילוב של בית כלא ניו-יורקי (כובעי מצחיה הפוכים לאסירים, מדים אמריקאיים לסוהרים) עם שירה ודיבור בגרמנית. זה לא מתחבר, ובקטעים מסוימים אפילו נראה קצת מאולץ. שנית, רוב הסולנים הגברים משום מה לא משכנעים. זה נכון גם לפאלק שטרוקמן (Struckmann) בתפקיד פיצארו, גם לרוברט לויד (Lloyd) כדון פרננדו, וגם לבן הפנר בתפקיד פלורסטאן. זה האחרון, שבעלילה אמור להיות מורעב על סף מוות, משעשע במיוחד בזכות הדיסוננס שיוצרים מימדי גופו העצומים. ההפקה עצמה חדשה יחסית (צולמה באוקטובר 2000), אך איכות התמונה לא מבריקה במיוחד. בקיצור, לא שזו הפקה גרועה, אבל היא לא מתיזה ניצוצות כמעט משום בחינה.

לולי- "גם הוא באצילים". מנצח: וינסנט דומסטרה. DVD כפול "אלפא". יבוא: הד ארצי.

חברת "אלפא" הצרפתית היא חברת הקלטות קטנה ונועזת, שמוציאה כותרים יוצאי דופן המיועדים באופן מובהק לקהל מצומצם של אניני טעם. כך גם ה- DVD הנוכחי, שכולל הפקה יחודית לקומדיה-בלט "גם הוא באצילים" (בצרפתית: Le Bourgeois Gentilhomme). ז'אנר ה"קומדיה-בלט" היה מקובל ואהוב בחצרו של המלך לואי ה- 14, והוא כולל שילוב של תיאטרון, מוסיקה וריקוד. היצירה הוצגה לראשונה ב- 1670, והטקסט שלה, הקומי במובהק, עוסק בהשתעשעות על חשבון בני המעמד הבורגני המנסים להידמות לאצילים. היצירה נחשבת לאחד משיאי שיתוף הפעולה בין המחזאי מולייר, שכתב את הטקסט, לבין ז'אן-באטיסט לולי (Lully), שכתב את המוסיקה. יש בה קטעי ריקוד מדליקים, אריות מושרות וקטעי מוסיקה נחמדים מאד, אבל- וזה אבל גדול- רוב היצירה מבוססת על דיאלוגים מדוברים ולא על מוסיקה. למי שמבין צרפתית זה בטח נורא נחמד (הקהל באולם נופל מצחוק די הרבה פעמים), אבל למי שצריך לעקוב אחרי התרגום לאנגלית זה קצת פחות כיף. לקראת הסוף אפילו התרגום מפסיק להופיע משום מה. לטובת ה- DVD החדש יש לציין את איכות התמונה המעולה, את ההפקה הצבעונית והעשירה ואת המשחק האותנטי והמסוגנן, שנותן ממש את ההרגשה כאילו נקלעת למחזה המקורי בסוף המאה ה- 17. גם הביצוע המוסיקלי, עליו מופקד ההרכב המצוין "לה פואם הרמוניק" בניצוח וינסנט דומסטרה (Dumestre), אותנטי ומבריק. ועם זאת, נראה לי שההפקה תקרוץ בעיקר לאוהבי תיאטרון, ורצוי עם הבנה בסיסית של צרפתית.

בפורום אנגלי שאני חבר בו התנהל לאחרונה דיון מעניין בנוגע למה שניתן להגדיר "רזולוציית סאונד מופחתת". במילים פשוטות, מדובר בכך שמרבית הקבצים הדיגיטליים שמסתובבים ברשת הם קבצי MP3, שאיכותם מופחתת. כששומעים אותם דרך הרמקולים הפשוטים של המחשב זה כמובן חסר משמעות, אבל כשצורבים אותם ומעבירים למערכת סאונד רגישה הם נשמעים הרבה פחות טוב. כמובן שלא מדובר בדיסקים צרובים- שם האיכות נשמרת במלואה- אלא בקבצים שמורידים מהרשת. מה שזה בעצם אומר הוא שקבצים שמורידים מהרשת הם בעצם רק העתק דהוי של המקור, ובאיכות פחות טובה. זה כמובן טיעון דרמטי, כי מי שחושב שהורדה של קבצים ב"אימיול" משולה לקניית דיסק בעצם טועה. אני לא אודיופיל גדול ולא מי יודע מה מבין בזה, אבל אשמח מאד לפתח דיון בעניין ולהחכים מהערות של מי שכן מתמצא. אופציית ההערות פתוחה.

מתוך "גלובס", 31.1.2006

מוצרט- סונטות לכינור משנת 1781. אנדרו מנזי, ריצ'רד אגר. דיסק "הרמוניה

ככה ככה. לכאורה, היה מקום לציפיות גבוהות: אנדרו מנזי (Manze) הוא כנר בארוק מהטובים שיש, וריצ'רד אגר (Egarr) הוא מלווה נפלא בצ'מבלו. אבל כשזה מגיע למוסיקה של מוצרט העסק מתקשקש. מבחינת אינטרפרטציה הביצוע שלהם מקסים: זורם, מעודן, מתוחכם ואנין. אבל מה לעשות שמדובר בביצוע "אותנטי", עם פסנתר פטישים. אז נכון שזה מה שהיה בתקופתו של מוצרט, אבל זה לא משנה את העובדה שפסנתר פטישים נשמע כמו האח המפגר של הפסנתר המודרני. ובהתחשב בעובדה שיש למוסיקה הזו לא מעט ביצועים בפסנתר נורמלי, ההקלטה הנוכחית מומלצת רק למי שמסתדר עם הצליל העמום והמוגבל של פסנתר הפטישים לאורך זמן.

הנדל ההכרחי. קינגס קונסורט. מנצח: רוברט קינג. דיסק "היפריון".

איזה יופי: עשרים מהקטעים הגדולים של הנדל, מפורסמים ופחות מפורסמים, בביצוע נלהב ומקצועני בכלי תקופה. ההרכב המבצע הוא ה"קינגס קונסורט" הבריטי, בניצוחו של רוברט קינג. ההרכב כולל מקהלה ותזמורת מעולות, ומצרף אליו בקביעות את טובי הסולנים. בשנים האחרונות הם הקליטו לא מעט דיסקים של מוסיקת בארוק, כולל אוסף שנקרא "פרסל ההכרחי". כעת מצטרף גם הנדל לרשימת המלחינים שצריך שיהיה בבית אוסף עם הקטעים ה"הכרחיים" שלהם. ה"הכרחי" אצל קינג הוא לא רק המפורסם ביותר אלא גם היפה ביותר, ולכן הוא שם דגש על קטעים קוליים (שבהם הנדל מרשים במיוחד). יש כאן קטעים מאורטוריות כמו "שלמה", "דבורה" ו"יהודה המכבי", מזמורי תהילה כמו "צדוק הכהן" והאודה למלכה אן, וקטעים כליים מ"מוסיקה על פני המים", "זיקוקי די-נור מלכותיים" ועוד. הכל בטעם טוב, בגישה פרשנית עדכנית ובאיכות ביצוע מרהיבה. בין הסולנים יש שמות מוכרים מאד לאוהבי מוסיקת בארוק, כמו לין דאוסון, אמה קירקבי, ג'יימס באומן, רובין בלייז ורבים אחרים. אגב, הקשר בין שם המנצח לשם ההרכב מקרי בלבד: "קינגס קונסורט" ("ההרכב של המלך") היה שמה של התזמורת המלכותית באנגליה של תקופת הבארוק.

קרלו-מאריה ג'וליני בחזרה על התשיעית של ברוקנר. DVD "ארטהאוס".

המנצח האיטלקי קרלו-מאריה ג'וליני נפטר בשנה שעברה בגיל 91, אחרי קריירת ניצוח מפוארת. אישית, אף פעם לא אהבתי את הפרשנות שלו: היתה לו נטיה קבועה לטמפי איטיים, לעיתים ממש נסחבים, ובדרך כלל לא הצליח לסחוף או להלהיב. למי שמתחבר אליו יותר, כדאי לבדוק DVD שמיובא כעת לארץ, תחת הכותרת "ג'וליני בחזרה". ה- DVD מוקדש לסימפוניה התשיעית הכבירה של ברוקנר- לטעמי, אחת הסימפוניות היפות ברפרטואר הסימפוני כולו. ה- DVD מחולק לשני חלקים: בראשון מתועדת חזרה על הסימפוניה שעורך ג'וליני עם תזמורת רדיו שטוטגרט, ובשני מצולם הקונצרט עצמו. הצפייה בחזרה תעניין רק משוגעים לניצוח: ג'וליני הוא מנצח פדנט ואפור, והחזרה טכנית לגמרי ונטולת ניצוצות. החזרה נערכת בגרמנית, אותה הוא מדבר באופן שוטף, עם תרגום לאנגלית. בקונצרט אפשר לראות את התוצאות- ביצוע כבד וחסר השראה, שמחמיץ בשיטתיות הרבה מהשיאים של היצירה.

מתוך "גלובס", 12-13 ינואר

עולם המוסיקה והתיירות חוגג השנה את יום ההולדת למוצרט במגוון רב של אפשרויות. למי שמעוניין לצאת מהבית בקטנה, יש קונצרטים מעניינים בארץ. למי שיש כסף וזמן- יש פסטיבלים בחו"ל. למי שרוצה להישאר על הכורסא בסלון- יש הקלטות. צריך רק לבחור.

אירועים בארץ
הלמוט רילינג מנצח בפילהרמונית
את עיקר העניין בפתיחתה של שנת מוצרט מושכת הפילהרמונית, שהביאה לכאן את המנצח הגרמני הלמוט רילינג ומקהלתו המצוינת משטוטגארט. הפילהרמונית ורילינג יבצעו כאן שתי תכניות, ששתיהן מבוססות על מוצרט. הראשונה מציגה את הרקויאם, ולצידו את ה"מגניפיקט" של באך (תכנית זו תבוצע עד ה- 17.1). השניה תציג את המיסה בדו-מינור של מוצרט ("הגדולה"), ותוצג מה- 18 עד ה- 25 בינואר. ב- 26 בינואר יתקיים קונצרט בסדרת "הפילהרמונית בג'ינס" הפופולארית, ובו יבוצע הרקויאם בלבד.

הלמוט רילינג

ביקור בקונצרט הראשון בסדרה (ביום ג') הותיר בי רושם די עגום. רילינג הוא מנצח ותיק ורב-זכויות, והמקהלה שלו מלוטשת מאד. אבל זה לא מספיק: הפרשנות שלו מיושנת ופושרת, ואישיותו המוסיקלית רחוקה מלהלהיב. ב"מגניפיקט" של באך זה בלט במיוחד, והביצוע היה פשוט פצצת שיעמום. ברקויאם של מוצרט, בחלק השני, העניינים השתפרו מאד. המקהלה היתה גדולה יותר, התזמורת הרגישה קצת יותר בבית מבחינה סגנונית, וגם הסולנים השתחררו. ובכל זאת, בסיכומו של דבר זו היתה חוויה מוסיקלית מאד לא מלהיבה. נקודה חשובה נוספת נוגעת לגירסה: מוצרט נפטר כידוע לפני שהשלים את הרקויאם, ומאז נעשו כמה נסיונות להשלים אותו. ההשלמה שמבצע רילינג היא זו של רוברט לוין, פסנתרן וחוקר מוצרט אמריקאי בן-זמננו. לטעמי, היא די מאכזבת: הגירסה הותיקה והמוכרת של זיסמאייר, תלמידו של מוצרט, עדיפה בהרבה.
רילינג והפילהרמונית חגגו ביום שלישי שלושים שנה של שיתוף פעולה, ולדעתי זהו זמן טוב לפילהרמונית לבדוק מחדש אם כדאי להמשיך להתעקש על השותפות הזו. לטעמי יש היום בעולם לא מעט מנצחי מקהלות מעניינים הרבה יותר מרילינג, והגיע הזמן לרענן.

רביעיית איזאי בשטריקר
למי שמעדיף מוסיקה קאמרית על פני היצירות הווקאליות הגדולות, מצפה החודש ממתק: רביעיית "איזאי" המעולה מצרפת מגיעה לכאן לשני קונצרטים, בהם תבצע את שש הרביעיות שהקדיש מוצרט להיידן. הקונצרטים יתקיימו בקונסרבטוריון שטריקר בת"א, שאירח את הרביעייה גם בעבר. "רביעיות היידן" נחשבות לשיא יצירתו של מוצרט בז'אנר רביעיית המיתרים, ומחזיקות מקום של כבוד ברפטואר הקאמרי כולו. ביניהן יש מפורסמות כמו "רביעיית הדיסוננסים", עם הפתיחה הדיסוננטית עוצרת הנשימה שלה, ורביעיית ה"ציד" בה נשמעות מעין תרועות ציידים. על איכותה המוסיקלית של רביעיית "איזאי", כאמור, יש רק מילים טובות.
אולם שטריקר, ת"א. יום ה' 19.1.06 – רביעיות מס' 14, 15 ו- 17 ("הציד"). מוצ"ש 21.1.06 – רביעיות מס' 16, 18 ו- 19 ("הדיסוננטים").

בעקבות מוצרט
מעבר לקונצרטים, יצוין יום ההולדת ה- 250 של מוצרט בתערוכה שתתקיים במרכז פליציה בלומנטל בת"א (רח' ביאליק 26). את התערוכה מארגנים במשותף משרד החוץ האוסטרי והעיר וינה, והיא תוצג תחת הכותרת "עקבותיו של מוצרט בוינה". התערוכה תיפתח ב- 26 בינואר, בשעה שמונה בערב. לאחר הפתיחה יתקיים במקום קונצרט מיצירות מוצרט, בניצוחה של חנה צור ובהשתתפות הקהל.

דיסקים ו- DVD
"אנחנו מופצצים", אומר ירון קרשאי, מנהל המחלקה הקלאסית בחברת "הליקון", המייבאת ארבע מהחברות הקלאסיות הגדולות בעולם. הוא מספר על זרם חזק של הקלטות עם מוסיקה של מוצרט שיצא לקראת היומולדת, הן בהפקות חדשות והן בהקלטות מחודשות.

בין שטף ההוצאות המחודשות שמייבאת "הליקון" בולט במיוחד DVD יפהפה בחברת "פיליפס", ובו שתי היצירות הווקאליות הגדולות ביותר של מוצרט- הרקויאם והמיסה הגדולה. על ההפקה מנצח ג'ון-אליוט גרדינר, מחשובי המנצחים של תנועת המוסיקה המוקדמת, עם הרכביו הקבועים: תזמורת "סולני הבארוק האנגלים" המנגנת בכלי תקופה, ו"מקהלת מונטוורדי" המעולה. רביעיית הסולנים כוללת שמות מוכרים מאד, כמו ברברה בוני (סופרן), אן-סופי פון אוטר (אלט), אנתוני רולף ג'ונסון (טנור) ואלסטייר מיילס (בס). הביצוע הוקלט ב"אולם המוסיקה הקטלונית" הצבעוני בברצלונה ב- 1991, והוא מלא חיים והתלהבות. יופי של מוסיקה, ויופי של ביצוע.

מכלול היצירות ב- 170 דיסקים

גם מרקו מילוביץ', מנהל המחלקה הקלאסית ב"הד ארצי", מדווח על הפקות מוצרט רבות שמגיעות כעת לארץ. לאספנים ומיליונרים הוא מייבא חבילה עצומה של חברת "בריליאנט" ההולנדית, המתמחה בהוצאות מחודשות ומוזלות מאד של דיסקים ותיקים. החבילה כוללת 170 דיסקים, עם מכלול יצירותיו של מוצרט בביצועים סבירים מאד. היא נמכרת ב- 1400 שקלים, קצת יותר משמונה שקלים לדיסק.

וקצת יותר צנוע: מכלול המוסיקה הווקאלית
למי שרוצה משהו קצת יותר צנוע מאשר 170 דיסקים ואוהב במיוחד את המוסיקה הווקאלית של מוצרט, מומלץ לבדוק חבילה של "וורנר קלאסיקס", ששמה "מוצרט- מכלול המוסיקה הדתית". זהו קובץ בן 13 דיסקים, ובו כל היצירות הליטורגיות שמוצרט חיבר במהלך חייו: מיסות, תפילות ערבית, מוטטים, מזמורים, וכמובן גם הרקויאם. על כולם מנצח ניקולאוס הרנונקור (Harnoncourt), מהאבות המייסדים של תנועת תנועת המוסיקה המוקדמת. גם כאן הביצועים הם בכלי תקופה, ועם רשימה ארוכה של סולנים מובילים. החבילה קובצה מהקלטות חדשות יחסית (רובן נעשו בשנות התשעים), כך שאיכות ההקלטות טובה מאד. לאספנים זוהי אופציה מצוינת, כי היא כוללת גם יצירות נדירות שכמעט ולא מבוצעות באולמות הקונצרטים. האם ידעתם שמוצרט הלחין "טה דאום", "מיזררה", ויצירה שנקראת "מוסיקת קבר"? אז הנה, עכשיו אתם יודעים.

קונצרטים בחו"ל
כל מוסד מוסיקלי שמכבד את עצמו, גם בארץ וגם בעולם, מארגן השנה משהו לקראת שנת מוצרט. רוב הפסטיבלים הגדולים בחו"ל יהיו כרגיל בקיץ, אבל גם למי שרוצה לחגוג למוצרט את יום ההולדת עצמו בסוף חודש זה יש לא מעט אפשרויות. באופן טבעי, עיקר תשומת הלב מופנית לאוסטריה, ובמיוחד לשתי ערים בה: זלצבורג, עיר הולדתו של מוצרט, ווינה, העיר בה עבד ונפטר.

זלצבורג
זלצבורג מרכזת את עיקר הפעילות, ותציע מגוון עצום של קונצרטים ואירועים הקשורים למוצרט לאורך כל השנה. למי שיגיע לשם ביום ההולדת עצמו, ב- 27 בינואר, צפויה חגיגה שלמה של אירועים. את יריית הפתיחה תיתן הפילהרמונית הוינאית המהוללת בניצוחו של ניקולאוס הרנונקור, בקונצרט בשעה 11 בבוקר. הקונצרט יפתח בהצהרה חגיגית על פתיחת השנה, ולאחריה יבוצעו קונצ'רטו לפסנתר ק. 456 של מוצרט והסימפוניה מס' 40 שלו, אולי המוכרת ביותר ברפרטואר הסימפוני.

ריקרדו מוטי

קונצרט הגאלה יתקיים באותו יום בשעה שש בערב, גם הוא בביצועה של הפילהרמונית הוינאית. הפעם ינצח ריקרדו מוטי (Muti), שמבחינה פרשנית נחשב שמרן אבל לראות אותו מנצח זו חוויה אסתטית מרהיבה. הקונצרט יציג שורה עוצרת נשימה של מוסיקאים גדולי עולם, כמו הבריטון תומס המפסון, הסופרן רנה פלמינג, הפסנתרנית מיצוקו אושידה, הויולן יורי בשמט, הכנר גדעון קרמר ומקהלת ה"זינגפריין" המהוללת מוינה. קשה לי להאמין שתצליחו להשיג כרטיסים, אבל אם כן, שיחקתם אותה.

יום ההולדת יציין את תחילתו של "שבוע מוצרט" בזלצבורג, בו יבוצעו מבחר קונצרטים ע"י כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם המוסיקה כיום: ואלרי גרגייב, ריינהרד גבל, דניאל ברנבוים ועוד. ויש גם נקודה ישראלית: ב- 30 בינואר יתקיים קונצרט של הפילהרמונית הוינאית בניצוחו של ברנבוים, בו ינגנו גם הפסנתרנים הישראליים שי ווזנר וסלים עבוד-אשקר.
פרטים מלאים על הפסטיבל ניתן לקבל בכתובת הבאה: http://www.linie3.com/m2k6/e

וינה
גם בוינה חוגגים לוולפגנג יומולדת. אם אתם נמצאים בעיר בסוף החודש, כדאי לבקר בקונצרט היומולדת החגיגי עם מקהלת נערי וינה, תזמורת הרדיו וסולנים, שיתקיים בכנסיית סט. סטפן היפהפיה (27 בינואר). הקונצרט, בניצוחו של ברטרנד דה בילי, יכלול את מיסת "ההכתרה" של מוצרט, וישודר ל- 25 ארצות ברחבי העולם. הקונצרט מהווה חלק מפסטיבל שלם, שיפתח ביום ההולדת של המלחין. מי שמגיע לוינה בתאריך זה יוכל לבקר גם ב"בית מוצרט" המחודש, שמציג את חייו ועבודתו של מוצרט על-פני שטח של דונם שלם וכולל את הדירה הוינאית היחידה של מוצרט ששרדה. הבית יהיה פתוח משעה 2 אחה"צ ועד שעה שמונה בערב של ה- 29 לחודש, וכרטיסי כניסה אליו ניתן יהיה לקבל בחינם באוהל מיוחד שיוקם לכבוד הפסטיבל ב"סטפן-פלאץ" בעיר.
פרטים מלאים ניתן לקבל באתר הבא: http://www.wienmozart2006.at

פורסם ב"גלובס", 10-11 בינואר 2006

שיחה עם המוסיקולוג ד"ר זהר איתן, מתוך המדור "שיחת היום"

מקורבים למשפחת שרון סיפרו אתמול כי ראש הממשלה נחשף כעת לשני סוגים עיקריים של גירויים שמיעתיים. הראשון הוא שיחות של בניו, אשר לדברי המקורות "יושבים כל העת ליד מיטתו של אביהם ולא מפסיקים לדבר אליו". מלבד השיחות, סיפרו המקורות, משמיעים בניו של ראש הממשלה לאביהם גם קטעי מוסיקה קלאסית האהובים עליו במיוחד, במיוחד של מוצרט. "מוסיקה קלאסית הייתה תמיד דבר שאריק שאב ממנו הנאה ותענוג, ואנחנו מקווים שהוא שומע", הסבירו מקורבי המשפחה.

ד"ר זהר איתן, ראש החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת ת"א וחוקר בתחום הפסיכולוגיה של המוסיקה, מציע להפריד בין המוסיקה של מוצרט לבין ההשפעות המיוחסות לה. "המיתוס שהמוסיקה של מוצרט משפרת יכולות מוחיות אינו מקובל על מרבית החוקרים", הוא אומר. "היה מחקר בקליפורניה בראשית שנות התשעים, שהראה שהאזנה ליצירה ספציפית של מוצרט (סונטה לשני פסנתרים) משפרת ביצועים במבחן של כישורים מרחביים. ההשפעה הזו התפוגגה כעבור מספר שעות, ומחקרים אחרים לא הצליחו לשחזר את התוצאות. כך שיש לקחת את הממצאים האלו בעירבון מוגבל מאד. כמובן שזה לא הפריע לבעלי עניין לדבר על "אפקט מוצרט", לפיו האזנה למוצרט משפרת יכולות קוגניטיביות. זהו מיתוס עם בסיס עובדתי קטן מאד, שהיה מי שעשה ממנו הרבה מאד כסף. הדבר הטוב העיקרי שיצא מהסיפור הוא שזה עשה תעמולה מצוינת למוסיקה קלאסית. אבל "אפקט מוצרט" עצמו נתון במחלוקת, ורבים מפקפקים בתקפות שלו. מעבר לכך צריך להזכיר שהמחקרים נעשו על אנשים מתפקדים ובהכרה מלאה. מאליו מובן, שספק רב אם כל זה בכלל רלוונטי לאדם פגוע מוח".

אז מה ההיגיון להשמיע לשרון מוצרט?
" מה שחשוב זה לא שמדובר במוצרט, אלא ביצירות שהוא מכיר ואוהב. התקווה היא כפי הנראה שגירויים אהובים, שיש לגביהם עומק אסוציאציות גדול, יגרמו לחלקים לא פגועים במוח להגיב. לכן גם מבקשים שמי שידבר אליו יהיו בני משפחה מוכרים ולא סתם רופא. זו בקשה מבוססת מאד, שכן מחקרים מראים שקולות של בני משפחה או אנשים קרובים ואהובים אפקטיביים הרבה יותר מכל מוסיקה במצבים כאלו".

אז זה בעצם לא אפקט מוצרט, אלא אפקט ההיכרות.
"נכון. זו אולי גם הסיבה שבגללה היה מי שהציע לתת לו להריח שווארמה, כי ההנחה היא שחשיפה לגירויים מוכרים ואהובים תעשה לו משהו. אבל זה באמת לא שייך למוסיקה באופן ספציפי".

ובכל זאת, היום פורסם שמשמיעים לו את היצירה הספציפית שהושמעה במחקר בקליפורניה.
" אם כך אז זו בדיחה. המחקר בקליפורניה הראה שהאזנה ליצירה הזו שיפרה כישורים מרחביים של אנשים בריאים, וגם הוא כאמור מפוקפק מאד. מכאן להגיע לטענה שהאזנה ליצירה מסייעת לנפגעי אירוע מוחי להשתקם זו כבר ממש מגוחך".

האם מוסיקה יכולה בכלל לעזור לפגועי מוח?
"מוזיקה אכן משמשת גם ככלי לטיפול בפגועי מוח, אבל מדובר בדרך כלל בשלבים מאוחרים יותר מהשלב בו נמצא שרון. כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי חייבת להתקיים מידה מסוימת של הכרה ויכולת לתגובה ומעורבות פעילה. לא עושים תרפיה במוסיקה למי ששוכב בלי הכרה. מעבר לכך, חשוב לציין שלא ברור גם עד כמה נפגעה יכולתו של שרון להקשיב ולהגיב למוזיקה בכלל. הרי נמסר שנפגעה ההמיספרה הימנית שלו, שבה מרוכז חלק חשוב מכישורי התפיסה המוזיקלית. נפגעי מוח רבים שמחצית מוחם הימנית נפגעה מדווחים שאינם מסוגלים עוד ליהנות ממוסיקה או להבין אותה".

מתוך סיכום השנה של "גלובס", 28.12.2005

יש לעולם המוסיקה הקלאסית בארץ שתי בעיות עיקריות, שהתחדדו מאד השנה. הראשונה היא גילו המתקדם של הקהל, עובדה שגורמת לכך שאולמות הקונצרטים כאן נראים כמו מוסדות גריאטריים. קהל צעיר כמעט ואין בכלל. רק אלוהים יודע מה יהיה מצב המוסיקה הקלאסית עוד עשרים שנה, כשהקהל הותיק כבר לא יהיה פעיל עוד. הבעיה השניה, באופן פרדוקסלי, היא שיש הרבה יותר היצע מביקוש: יש המון תזמורות, אבל רובן נאבקות על קיומן. ושומעים את זה. הקונצרט הישראלי הממוצע מציע בד"כ חוויה של צליל כבד, עייף ולא נקי.
אם להיות בוטה, אפשר לומר בזהירות שיש היום בארץ רק שתי תזמורות שבאמת מצליחות לרגש. הראשונה היתה ונשארה הפילהרמונית. נכון, לא תמיד. אבל כשיש מולה מנצח גדול, והיא היחידה שבאמת מביאה לארץ מנצחים כאלה, היא מצליחה להתיז ניצוצות. לאחרונה זה קרה במרץ השנה, עם גוסטבו דודאמל. צעיר בן 25 מונצואלה, שהביצועים שלו לחמישית של מהלר ולתשיעית של דבוז'אק היו חוויה לא פחות ממדהימה. דודאמל הוא שם שכדאי מאד לעקוב אחריו, כי הפילהרמונית מתכוונת להביא אותו שוב וזו תהיה חוויה שאסור להחמיץ.
התזמורת המובילה השניה שבלטה השנה היא "אנסמבל סולני תל-אביב" של המנצח הצעיר ברק טל. זוהי תזמורת סולנים תוססת, שמופיעה רק מספר פעמים בשנה ומקפידה בקנאות על איכות מוסיקלית. אני עוד נפעם מהקונצרט האחרון שנתנו, בהדרכתה של הויולנית טבאה צימרמן: ערב עם רפרטואר מגוון ולא מתחנף, קהל אינטליגנטי וקשוב, אולם מפוצץ, נגנים עירניים ומחויכים, ואיכות ביצוע עוצרת נשימה. מחיאות כפיים כאלו לא נשמעו בקונסרבטוריון "שטריקר" כבר הרבה זמן, וכל אחת מהן היתה מוצדקת. לעומת עשרות החלטורות שראיתי השנה בתזמורות אחרות, זו היתה חוויה משיבת נפש ממש.

ב- 31 בדצמבר יתקיים במוזיאון ת"א אירוע מיוחד: קונצרט חד-פעמי של "אקדמיה דניאל", הרכב של מוסיקאים ישראלים המתמחים בביצוע מוסיקה מוקדמת בכלי תקופה. ההרכב הוקם לפני עשר שנים בדיוק, בסוף 1995, בשיא ה"הייפ" סביב תנועת המוסיקה המוקדמת. המטרה אז היתה לשדך בין כמה מוסיקאים ישראליים מובילים בתחום המוסיקה המוקדמת, שגרו במקומות שונים בעולם. בראש ההרכב עמד שלו עד-אל, צ'מבליסט ומנצח ישראלי, שהיה אז בן 26 ובשיאה של קריירה מטאורית באירופה. אליו הצטרפו שורה של נגנים מעולים נוספים, שרובם חיו ועבדו גם הם באירופה. "הקליק היה מיידי ומאד פורה", מספר עד-אל, כיום תושב ברלין שמבלה את עיקר זמנו בטיסות מקונצרט לקונצרט. "הופענו מאז בהמון קונצרטים, הקלטנו ארבעה דיסקים, וכיום יש עוד שניים בדרך".
למרות ההצלחה, בשנתיים האחרונות ההרכב פעיל פחות. "לאנשים כבר יש משפחות וקריירות עצמאיות", מספר עד-אל. "חוץ מזה, מתוך עשרת האנשים שיופיעו בקונצרט במוזיאון, רק שלושה חיים בישראל, כך שהרמת המפגש פה הוא פרויקט מורכב".

למה ההופעות שלכם כאן כל-כך נדירות?
"יש בארץ לא מעט קונצרטים של מוסיקה מוקדמת", הוא אומר. "כך שאני לא מרגיש צורך להופיע בישראל רק בשביל להופיע. מצד שני, כשנוצר מצב מתאים, אנחנו תמיד שמחים לבוא הנה".
קיום הקונצרט כעת התאפשר לדבריו תודות לשלוש סיבות. הראשונה, כמובן, היא העיתוי: עשור מדויק לקונצרט הראשון שנתן ההרכב. השניה היא עניינית-מוסיקלית: הקונצרט משולב ב"תחרויות האביב" של קרן אמריקה-ישראל, ומאפשר לחשוף לקהל את נגן החלילית בני אגסי, שזכה בתחרות בשנה שעברה. השלישית היא הפרקטית מכולם: זוהי תקופה בה רוב הישראלים תושבי חוץ נמצאים בארץ ממילא, מה שמאפשר לחסוך עלויות.

את מצבה של סצינת המוסיקה המוקדמת בארץ רואה עד-אל באור אופטימי מאד. "יחסית לגודלה ולמיקומה של ישראל, אני לנו מה להתבייש בכלל", הוא אומר. "אני חושב שסדנאות הבארוק שהתחילו בירושלים בשנות השמונים, בתוספת לעובדה שמוסיקאים ישראלים מעולים חזרו מלימודים בחו"ל, יצרו כאן אוסף מכובד של מבצעים. נכון שלא כל בוגרי הסדנאות גרים בסופו של דבר בארץ, אבל רובם מגיעים לכאן בקביעות כדי לקחת חלק בעשייה המקומית. אני לא אתפלא אם בסופו של דבר חלקם יחזרו לארץ. תהליך כזה קרה לדוגמא ביפן, שהיא אפילו יותר רחוקה ממרכז העניינים מאשר ישראל".

אתה לא מרגיש שה"הייפ" סביב תנועת המוסיקה המוקדמת קצת דעך בשנים האחרונות?
"זה נכון שיש פחות "הייפ", אבל אלו חדשות טובות. המושג "מוסיקה מוקדמת" כבר קיבל משמעות חדשה, של ישום ידע מוסיקולוגי-היסטורי. אפילו תזמורות מודרניות כבר מיישמות גישה היסטורית כזו. הפילהרמונית של ברלין, לדוגמא, מארחת השנה שלושה מנצחים אורחים מלב התנועה המוקדמת. אבל מה שיותר חשוב בעיני זה מה שקרה לאורך השנים לאנשי תנועת המוסיקה המוקדמת עצמם: הם נעשו פחות קיצוניים, פחות פרובוקטיביים, ויותר אנושיים וטבעיים".

בקונצרט היחיד שתבצע בארץ תנגן "אקדמיה דניאל" רפרטואר בארוקי מגוון: "סערת הים" של ויואלדי, אריות מאת הנדל (עם זמרת הסופרן המצוינת קרן מוצרי), קונצ'רטו לקלרינט מאת מולטר (Molter), רביעייה מאת טלמאן, וקנטטה מאת קונטי (Conti). בין הנגנים מספר שמות בולטים, כמו קתי דברצני (Debretzeni), כנרת שמתגוררת כבר שנים בלונדון ונחשבת לאחת מכנרות הבארוק הטובות בעולם. בולטת לא פחות היא נגנית הויולה דה-גמבה נימה בן-דוד, המקליטה לחברות מובילות ומנהלת קריירה בינלאומית מצליחה. עוד אפשר למצוא בהרכב את קלרנטיסטית הבארוק גילי רינות, אבובן הבארוק עופר פרנקל, הכנרת דפנה רביד ואחרים.
לאוהבי מוסיקת בארוק, זהו הימור בטוח: מעבר לתאריך המחייב ולעובדה שמדובר באיחוד חגיגי, מדובר בקבוצת סולנים ברמה בינלאומית, המנגנת באיכות נגינה מעולה.

"אקדמיה דניאל". מוזיאון ת"א. 31.12.2005, בשעה 20:30.

פורסם ב"גלובס", 24.12.2005

פסטיבל "קלאסי בים האדום", שהסתיים במוצ"ש, הפך את אילת למשך שלושה ימים למוקד מוסיקלי בינלאומי. והכל בזכות אדם אחד, שאת השפעתו על הקהל אפשר לתאר רק במילה "מאגית". זהו כמובן ואלרי גרגייב, שהוא ומאות המוסיקאים שהביא איתו מבית האופרה "מארינסקי" הרימו ביצועים ברמה גבוהה מאד למרות תנאים פיזיים לא קלים.
הפסטיבל הורכב משלושה אירועי ערב מרכזיים בהאנגר שבנמל אילת, ועוד אירועים קאמריים של נגני תזמורת ה"מארינסקי". אירועי הערב הגרנדיוזיים, כמובן, היו עיקר האטרקציה. אלא שפסטיבל זה פסטיבל, והקהל שהגיע להאנגר נדרש להקרבה משמעותית מבחינה טכנית. למעלה מאלפיים אורחים- רובם מבוגרים, ולא מעט מהם בכירים ומוכרים- ישבו בנימוס בהאנגר ללא בידוד תרמי ואקוסטי, בתנאי קור משמעותי, ועם רעשי רקע מבחוץ שחדרו בקלות מבעד לקירות. למי שאיתרע מזלו להזדקק לשירותים חיכו בחוץ תאי שירותים כימיים ולא מוארים. ויחד עם זאת, נראה היה שכולם יצאו מרוצים עד הגג. בעיקר כי גרגייב ואנשיו סיפקו את הסחורה ביג טיים, ופיצו בגדול על תנאי השטח.
הערב הראשון כלל ביצוע מרשים מאד לסימפוניה השניה של מהלר, "התחיה", בו ניתן היה להתרשם לראשונה מאיכותן הפנטסטית של המקהלה והתזמורת. גם זמרת המצו-סופרן הסולנית היתה נפלאה, ואכזבה קלה נרשמה רק מכיוון זמרת הסופרן שהגזימה בויבראטו. פרק המקהלה המסיים הכביר היה מרגש כצפוי, כשגרגייב מוביל אותו בניצוח מדויק ולא מתלהם ומפיק מהמקהלה שינויי דינמיקה והבעה מלאי ניואנסים.
בערב השני כבר הופקו כמה לקחים בצד הטכני. הלהקה העממית שהרעישה עולמות בקבלת הפנים של הערב הראשון הוחלפה בהרכב קאמרי סולידי, וגם בחוץ כבר נשמר יותר שקט. תכנית הערב הציגה הפעם את האופרה "נבוקו" של ורדי , גם כאן בביצוע מעולה. התזמורת הבריקה, המקהלה גילתה שוב את כוחה (למעט דיקציה בעייתית של הטקסט האיטלקי, שנשמע אצלם כמו רוסית), ושבעה מבין שמונת הסולנים היו מעולים. במיוחד הרשימה מלאדה חודוליי, ששרה את תפקיד אביגיל. הבעיה היחידה בקונצרט, שהפכה לשיחת היום למחרת, היתה עם הזמר ששר את תפקיד זכריה הכהן הגדול. הוא התחיל גרוע מאד, ובהמשך קולו נשבר כמעט לגמרי. את האופרה סיים בקושי, ולשלב ההשתחוויה כבר לא עלה כלל. מההפקה נמסר כי עלה לבמה עם חום גבוה, וכיוון שלא היה לגרגייב זמר חלופי נאלצו להסתדר עם מה שיש.
את הפסטיבל סיימה במוצ"ש אופרה נוספת של ורדי, הפעם "פאלסטף", אותה כבר לא הספקתי לראות.
לסיכום: קהל מבוגר עם הרבה פנים של בכירים, ביצועים מעולים בדרך כלל, והרגשה אמיתית של התרוממות רוח. גרגייב הבטיח לשוב ולקיים את הפסטיבל מדי שנה עד 2008 לפחות, ולפי התגובות הנלהבות שנשמעו לאחר הקונצרטים לא אתפלא אם יראה שם שוב גם הרבה מהקהל הנוכחי. עם זאת, נראה שלרפרטואר יכול להועיל קצת גיוון: במקום שתי אופרות רצופות, ערב אחר ערב, יש בהחלט מקום לשקול בפסטיבלים הבאים לשלב גם קונצ'רטו עם סולן כוכב או קונצרט ליטורגי-אורטורי.

פורסם ב"גלובס", 14.12.2005

קרלוס קלייבר מנצח על יצירות מאת בטהובן, מוצרט וברהמס. DVD "דויטשה גרמופון".

קרלוס קלייבר, שנפטר בשנה שעברה, נחשב למנצח הגדול ביותר במחצית השניה של המאה העשרים. מבחינה אישית הוא היה אדם אניגמטי, שהופיע לעיתים נדירות והשאיר מספר מועט מאד של הקלטות. מבחינה מקצועית, הוא היה תופעה פנטסטית: מנצח מהפנט, שבעת הניצוח כמעט לא מתעסק בהיבטים טכניים אלא מתמקד בהעברת הכריזמה המוסיקלית הנדירה שלו לתזמורת.

לביצועים המוקלטים הספורים של קלייבר יש מעמד מיתולוגי. ה- DVD הנסקר כאן הוא אחד האחרונים שבהם, ולטעמי גם המומלץ ביותר. זוהי הקלטה של קונצרט מ- 1996, בו הוא מנצח על תזמורת בוואריה המצוינת. בדיסק שלוש יצירות: הפתיחה "קוריאולן" של בטהובן, סימפוניה מס' 33 של מוצרט, והשיא – סימפוניה מס' 4 הכבירה של ברהמס.
קשה לחשוב על DVD מומלץ יותר לאוהבי מוסיקה סימפונית. לראות את קלייבר מנצח זו חוויה: התנועות המרחפות שלו, הבעות הפנים, הכריזמה המחשמלת, המסירות המוחלטת למוסיקה, העיניים המהפנטות- כל אלו מספקים חוויה ויזואלית וקולית מדהימה. פשוט מנצח אדיר. המפיקים ידעו גם בדיוק למה אתם קונים את הקלטת הזו, ומקפידים למקד את המצלמה בדמותו של קלייבר ופחות בנגנים. אם אתם אוהבים מוסיקה סימפונית, זהו DVD שאסור לכם להחמיץ.

למי שיש תקציב גדול יותר, כדאי לבדוק גם את המארז המלא שהוציאה "דויטשה גרמופון" אחרי מותו תחת הכותרת "קלייבר- האגדה". המארז כולל 5 DVD, בהם יש (בנוסף לזה הנסקר כאן) גם מוסיקה מאת יוהאן שטראוס ויצירות נוספות מאת בטהובן. בנוסף לתזמורת בוואריה, אפשר לשמוע שם גם את הפילהרמונית של וינה ואת הקונצרטחבאו מאמסטרדם. מומלץ זה אנדרסטיימנט.

רוסיני- לה צ'נרנטולה (סינדרלה). מנצח: קלאודיו אבאדו. DVD "דויטשה גרמופון".

קצת קשה לדבר על הפקת אופרה במונחים של "מדליק", אבל במקרה הזה זה די מתבקש. קודם כל, בגלל היצירה עצמה: זוהי "לה צ'נרנטולה" (לכלוכית) של רוסיני, אופרה קלילה וחיננית המבוססת על אגדת סינדרלה המפורסמת. שנית, ההפקה: זוהי לא הפקת אופרה רגילה, אלא מעין סרט מושר שביים הצרפתי המפורסם ז'אן-פייר פונל (Ponnelle). מכיוון שמדובר בסרט ולא בבמה סטטית, פונל יכול להרשות לעצמו גיוון גדול של תפאורה, העמדות ובימוי, והתוצאה עשירה ומלאת חן ודמיון. שלישית, הביצוע: המנצח כאן הוא קלאודיו אבאדו, שמנצח על תזמורת ומקהלת תיאטרון לה סקאלה ממילאנו. הביצוע חי, מבריק ומהנה מאד, וכמו שניתן לצפות מאבאדו הזמרים הם מהשורה הראשונה. את תפקיד הבל-קנטו המקסים והנוגע ללב של "לכלוכית" שרה פרדריקה פון-שטאדה, שהיא שיבוץ מושלם: גם יפהפיה, גם בעלת הופעה ממיסה, וגם שרה נפלא. דון מגניפיקו (האבא החורג) הוא פאולו מונטרסולו, דון ראמירו הוא פרנצ'סקו אראיזה, וגם הזמרים האחרים מעולים.

אגב, יש לציין שבאופרה של רוסיני יש כמה שינויים לעומת סיפור סינדרלה המוכר: את אמה החורגת המרשעת של סינדרלה מחליף אב נלעג (דון מגניפיקו), במקום נעל הזכוכית יש באופרה צמיד, את הפיה הטובה מחליף המנטור של הנסיך, וכך הלאה. הסוף, בכל מקרה, נשאר טוב. הסרט נעשה במקור בשנת 1985, וכעת יצא בפורמט DVD באיכות מצוינת. הבעיה היחידה היא שפה ושם יש חוסר התאמה קל בין תנועות השפתיים לבין המוסיקה, מן הסתם כיוון שמדובר בטייקים שונים של משחק ושירה. בכל מקרה, זה לא מספיק מפריע כדי לפגום בהנאה. יופי של היכרות עם עולם האופרה גם למי שבדרך כלל לא סובל את הז'אנר.